בפניי תובענה בגין נזקי גוף , אשר לטענת התובע , אונו לו במהלך עבודתו במהלך עבודתו אצל הנתבע . ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק את פסוקו על דרך הפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט , תשמ"ד – 1984 מתוך הנחה כי בגין האירועים המפורטים בכתב התביעה לא נגרמה לתובע נכות צמיתה .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) התובע הינו תושב הישוב בוקעתא יליד שנת 1957 . הנתבעת הינה חברה פרטית מוגבלת במניותיה המפעילה ומחזיקה של מבנה המשמש כסופרמרקט באזור "צומת הגומא" בצפון הארץ .

2) התובע , אשר הועסק אצל הנתבעת כעובד שכיר בתפקיד מחסנאי , עותר לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו במהלך עבודתו בשני אירועים שונים אשר התרחשו – האחד בתאריך 12.10.2004 (להלן : "האירוע הראשון") והשני בתאריך 30.4.2006 (להלן : "האירוע השני") .

3) בתאריך 12.10.2004 נדרש התובע על ידי הממונים עליו לבצע ספירת מלאי של מצרכים וכן להסיר מהמדפים מוצרים אשר פג תוקפם . לגרסת התובע , הממונים עליו במסגרת הנתבעת דרשו ממנו לבצע את המטלות אשר הוטלו עליו באמצעות שימוש בכיסא שגובהו כ – 80 ס"מ – דבר אשר גרם לנפילתו מהכיסא בעת שניסה להגיע לקופסה סגורה אשר הונחה על גבי מדף עליון ואשר נפלה עליו בעת שניסה למשוך אותה ממקומה . כתוצאה מהאירוע הראשון נגרמו לתובע נזקי גוף ובכלל זאת איבוד הכרה , כאבי גב תחתון וכאבי צוואר וראש . לאחר שהתובע הופנה לטיפול רפואי בחדר המיון בקרית-שמונה , אובחן כי האחרון סבל מרגישות בעמוד שדרה צווארי ומתני וכן מהגבלות תנועה .

4) לאחר התרחשות האירוע הראשון הלין התובע בפני רופאיו המטפלים על כך שהינו סובל מכאבי גב וצוואר עזים וכתוצאה מכך אושרו לו ימי מחלה והיעדרות מעבודתו עד ליום 26.10.2004 , ולאחר מכן גם בין התאריכים 3.11.2004 – 15.11.2004 . בבדיקת C.T אשר נערכה לתובע בתאריך 27.4.2005 אובחן התובע כמי שסובל מבלט אחורי קל ומשם הופנה על ידי מומחה לכירורגיה אורטופדית לסדרה של טיפולים פיזיוטרפיים אותם ביצע בין התאריכים 24.10.2004 – 21.7.2005 כאשר בהמשך אף ביצע טיפולים נוספים (כגון : טיפולים באמצעות כרית חום , אולטרה קול , טיפול באמצעות זרם וכו') .

5) בתאריך 30.4.2006 נדרש התובע על ידי הממונים עליו להעביר כ – 40 שקי פחם , כאשר חלק הימנם שקלו כ – 22 ק"ג . בעת שהתובע הרים את השק האחרון בסדרת השקים אותם נדרש להרים במשקל 22 ק"ג , החל התובע להרגיש בכאב עז בגבו התחתון אשר "הקרין" אל עבר רגליו . כתוצאה מהכאבים העזים בהם חש התובע נאלץ התובע בעל כורחו להשמיט את השק האחרון אותו נשא ולאחר מכן נאלץ , בעל כורחו , לשבת במקום בלא תנועה מבלי שהיה סיפק בידיו להמשיך את עבודתו . לאחר התאונה אושרו לתובע שלושה ימי מחלה ולאחר מכן בתאריך 12.5.2006 אף אושרו לו שמונה ימי מחלה נוספים החל מיום 12.5.2006 בשל כאבי גב אשר "הקרינו" אל עבר רגליו . לאחר שהתובע הלין בפני רופאיו על כאבי גב , צוואר , כתפיים וכן על הגבלות בעמ"ש צווארי נבדק התובע בבדיקת E.M.G בביה"ח "זיו הצפת" ולאחר מכן עבר סדרה של 12 טיפולים פיזיוטרפיים בין התאריכים 9.7.2006 – 25.10.2006 . בבדיקות אשר נערכו לתובע בשנת 2008 על ידי מומחים בתחום האורטופדיה אובחן התובע כסובל מהגבלה ביישור הצוואר ובתנועה סיבובית ולכן הומלץ לו לשכך את כאביו באמצעות בטיפול תרופתי וכן לעבור סדרה של ששה טיפולים פיזיוטרפיים נוספים אותם סיים בשנת 2009 .

6) לטענת התובע , עם שובו מחופשת מחלתו בעקבות האירוע השני פוטר ממקום עבודתו , אולם על מנת להסוות את כוונת הנתבעת נמסר לו מכתב פיטורים כחודש ימים לאחר מכן בתאריך 9.6.2013 . לגרסתו , לאחר פיטוריו בתאריך 12.6.2006 הוא הצליח לשוב ל"מעגל העבודה" כ – 8 חודשים לאחר מכן בתאריך 6.1.2007 .

7) התובע מציין בסיכומיו , כי הנתבעת התנהלה באופן רשלני ביותר בשני המקרים בכך שלא טרחה לתדרך את התובע כיצד ניתן להתגונן מפני הפגיעות האפשריות בגופו ואף ולא סיפקה לו אמצעי עזר מתאימים אשר היו מונעים את שתי הפגיעות דוגמת חגורת גב או סולם . התובע עותר בסיכומיו לפצותו בגין שני האירועים בסכום מצטבר של 77,826 ₪ בהתאם לראשי הנזק הבאים : נסיעות לטיפולים רפואיים בסך של 3000 ₪ , טיפולים רפואיים וביקורים אצל רופאים מומחים בסך של 1500 ₪ , הפסד השתכרות לעבר בסך של 18,326 ₪ , עזרה צד ג' בסך של 8000 ₪ וכאב וסבל בסך של 50,000 ₪ .

8) שתי התאונות הוכרו על ידי המל"ל כתאונות עבודה כאשר המל"ל אף הכיר בכך שהתובע נעדר כל כושר עבודה בין התאריכים 13.10.2004 – 14.11.2004 בגין האירוע הראשון וכן גם בגין האירוע השני בין התאריכים 1.5.2006 – 8.5.2006 .

9) לטענת הנתבעת , מעבר לכך שמדובר בעדות יחידה של בעל דין בלא סיוע הרי שקיימות סתירות רבות בין גרסתו העובדתית של התובע בכל הנוגע לדרך התרחשות התאונה הראשונה לבין המידע המפורט במסגרת התעודות הרפואיות . אי לכך , לשיטת הנתבעת , בשל הסתירות והפרכות הרבות אשר נתגלעו בין גרסאותיו העובדתיות לבין התיעוד הרפואי אותו הציג , הרי שיש מקום לדחות את התובענה בגין האירוע הראשון בהעדר אחריות מצד הנתבעת , או לחילופין , לזקוף לחובת התובע רשלנות תורמת גבוהה ביותר בשיעור של 70% לכל היותר .

10) אשר לאירוע השני , הרי שלשיטת הנתבעת יש מקום לדחותה על הסף שכן בהיעדר אחריות מאחר ואירוע הרמת השקים , ובפרט שקים במשקל של 22 ק"ג , איננו נזכר כלל בחלק ניכר מהתיעוד הרפואי אותו צירף התובע לתיק ביהמ"ש . לחילופין , סבורה הנתבעת כי יש לקזז מכל סכום אשר ייפסק לטובת התובע רשלנות תורמת בשיעור גבוה של 70% לכל הפחות . אשר לרכיב הנזק , הרי שלגבי דידה של הנתבעת לכל היותר , יש מקום לפצות את התובע בסכום כולל של 10,000 ₪ בגין ראש הנזק שעניינו "כאב וסבל" בלבד שמתוכם יש לקזז 70% בגין רשלנות תורמת בסך של וכן תגמולי מל"ל בסך של 5390 ₪ (קרן) כך שהתביעה "נבלעת" .

11) לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שהוגשו על ידם ובכתבי הטענות, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובע סכום של 30,000 ₪ (מעבר לתגמולי המל"ל ששולמו לתובע באמצעות המל"ל) , בתוספת אגרת משפט ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15% בצירוף מע"מ כחוק . כמו כן , יישא הנתבע בהוצאות שכר הטרחה אותו שילם התובע למומחים הרפואיים , וזאת בכפוף להצגת חשבוניות מס או אישור בכתב מטעם המומחים המעידים על התשלום בפועל . הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאותו מועד ועד התשלום המלא בפועל . נוכח הסכמת הצדדים לטעון על דרך הפשרה, פטורה הנתבעת מתשלום יתרת אגרה .

ניתן היום, ו' תשרי תשע"ד, 10 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.