בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, על זיכוי הנאשם, מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הקדמה

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום, בו יוחס לו עבירה של אי קיום צו שיפוטי, לפי סעיפים 205 ו- 210 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965.
2. עפ"י כתב האישום, נדון הנאשם ב- עמ"ק 20880/04 בבימ"ש השלום בבית שאן, (להלן: "ההליך הראשון"), כאשר בתאריך 21.11.05, ניתן גזר דין אשר ציווה עליו בין היתר, להפסיק את השימוש בסככה בשטח של כ-100 מ"ר, העשויה מקונסטרוקציית מתכת ולוחות פח (להלן: "הסככה"), שנבנתה ללא היתר, וזאת בתוך 15 חודשים. (להלן: "הצוו").
3. עוד צוין בכתב האישום כי, בהחלטת בית המשפט מיום 18.02.07, הוארך המועד לביצוע הצו הנ"ל, עד ליום 01.07.07. חרף גזר הדין כאמור, ועד ליום 27.12.07, לא קיים הנאשם את צו הפסקת השימוש, או לחילופין המציא היתר כדין.
4. מדובר בעבירה שנעברה במקרקעין במגדל, גוש 15510, חלקה 116 (להלן: "המקרקעין").
5. בדיון אשר התקיים בפניי, העיד מטעם המאשימה מפקח הבניה מר סאמח אבראהים (להלן: "המפקח"), אשר הוצגו באמצעותו דו"ח הפיקוח (ת/1) וצילומים של המקרקעין נשוא פעולות השימוש (ת/2). מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו, וכן עד מטעמו, מר יואל עמר (להלן: "עמר").

דיון ומסקנות

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 204 לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה-1965 קובע:

204(א)-

"המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר כשביצוע העבודה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו – דינו קנס או מאסר..."

סעיף 210 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") קובע:

210-

אי קיום

"נשפט שאינו מקיים צו לפי סעיפים 205 או 206, בתוך המועד שקבע בית המשפט, דינו - מאסר שנה ואם נמשכה העבירה אחרי תום המועד, דינו - קנס כאמור בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, לכל יום של עבירה".

1. העבירה הקבועה בסעיף 210 הינה עבירה נמשכת. אכן, אדם שאינו מקיים צו שיפוטי שהוצא נגדו מכוח סעיפים 205 ו-206 לחוק, עובר עבירה לפי סעיף 210 לחוק התכנון והבניה, והוא ממשיך לעבור עבירה זו כל עוד אינו ממלא אחר הצו השיפוטי (ע"פ 450/77 בעל-טכסא נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(2) 152, 158 (1977); רע"פ 11920/04 סעיד נאיף נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 26.3.2007) (להלן: פרשת נאיף); רע"פ 3742/07 שטורק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.05.2007); ש"ז פלר יסודות בדיני עונשין ג 187 (1992), (להלן: פלר)). דוקטרינת העבירה הנמשכת מתייחסת לעבירה המחייבת קיום משך זמן כלשהו עד להשלמתה התחילית, ועם זאת היא הולכת ונמשכת עד להשלמתה הסופית, מבלי שהיא חדלה להיות עבירה אינטגראלית אחת (ר"ע 122/82 מרדכי עלפי נ' מדינת ישראל, פ''ד לז(2) 326, 330 (1982) (להלן: פרשת עלפי)).

מן הכלל אל הפרט

ראיות המאשימה

1. אשר לפעילותו העיד המפקח כי ביום 27.12.07 הגיע למקרקעין וראה שמתבצע שימוש במקום, וזאת באמצעות קרטונים (עמ' 15 ש' 9). את פעילותו הנ"ל תמך המפקח בדו"ח שערך (ת/1), ובתמונות שצולמו על ידו במקום (ת/2).
2. בחקירתו הנגדית ציין המפקח כי, יש קרטונים שמשמים לחקלאות, כאשר לשאלה באם נכח בתוך הסככה, השיב המפקח כי בהתאם לאחת התמונות, נכח בפתח הסככה, משם צילם (עמ' 19 ש' 6).
3. לעניין השימוש בסככה, ציין המפקח בחקירתו הנגדית, כי בסככה קיימים קרטונים שהם חדשים (עמ' 19 ש' 10). לשאלה באם ראה את הנאשם עושה שימוש בסככה השיב המפקח "לפחות פעמיים", אך יחד עם זאת, לא צירף תמונות בהם נראה הנאשם מבצע את השימוש הנטען (עמ' 19 ש' 16-19). בחקירתו ציין הנאשם כי "למיטב זכרונו" נעשה שימוש בסככה, וזאת על בסיס קרטונים שראה במקום, על אף שלא ראה את הנאשם עת ערך את הדו"ח ביום 27.12.12. (עמ' 19 ש' 22-24). לאמור, טענתו של המפקח בדבר שימוש בסככה התבססה בעיקר על זכרונו, ולא על תימוכין בחומר הראיות, דוגמת צילומים של אופי השימוש המבוצע. לעדות זו של המפקח, לא היה תימוכין בחומר הראיות, כך לדוגמא, לא הוצגו על ידי המפקח תמונות בדבר העבודות שבוצעו בסככה, כאשר בשתי התמונות שוצגו בפניי (ת/2), לא ניתן לראות בעבודה הנטענת על ידי המפקח, ו/או בקרטונים להם טוען האחרון.
4. זאת ועוד, בהמשך חקירתו הנגדית ולשאלה למה משמשת הסככה נשוא האישום, ענה המפקח כלהלן:

"ת: לפי מה שראיתי לאחסון קרטונים משהו לחקלאות.

ש: מה יש עוד?

ת: אני צריך לזכור לפני 5 שנים?

ש: יש חשמל?

ת: לא יודע.

ש: יש בה ציוד חוץ מקרטונים?

ת: מה שזכור לי רק קרטונים.

ש: מתכת?

ת: אולי מברג" (עמ' 22 ש' 29-32 , עמ' 23 ש' 1-5).

1. לא ניתן ללמוד מעדותו הנ"ל של המפקח מה בדיוק נעשה בסככה הנ"ל, כאשר מלבד אמירה כללית של שימוש "לאחסון קרטונים משהו לחקלאות", לא ידע המפקח בעצמו, אשר ביקר במקום, לתת הסבר מניח את הדעת, איזה שימוש אכן נעשה בסככה.
2. מעדותו הנ"ל של המפקח, מלבד הטענה כי יש בסככה נשוא האישום קרטונים, לא הצליח האחרון להצביע על שימוש ספציפי המבוצע בסככה.
3. אציין כי, אין בעצם הימצאות קרטונים בתוך הסככה כדי להצביע על שימוש כלשהו בסככה, כאשר לא ניתן לראות מהתמונות שהוצגו בפניי (ת/2) את תכולתה הפנימית של הסככה, ואף לא ניתן להתרשם ממצבם של הקרטונים, שבהם טען המפקח כי מבוצע שימוש לחקלאות, שימוש שלא הוכח.

ראיות הנאשם

1. בעדותו ציין הנאשם כי הסככה שימשה כבית אריזה, והכילה מוכנה ממיינת, רתכת, וחשמל, כאשר לאחר שנת 2007 לא השתמש בה יותר (עמ' 24 ש' 15-17). עוד העיד הנאשם כי כחלק מהפסקת השימוש במקום, ניתק חשמל ומים (עמ' 24 ש' 26) וזאת בשנת 2007 (עמ' 27 ש' 3). הוסיף הנאשם וחידד כי, את השימוש הפסיק לאחר תום תקופת הארכה שניתנה לו לשימוש על ידי בית המשפט (עמ' 26 ש' 4-7). לשאלה אם אותם פריטים היו בסככה ביום מתן גזר הדין נמצאים כיום בסככה, השיב הנאשם בחיוב (עמ' 26 ש' 13-15).
2. עדותו של הנאשם הייתה עדות אמינה וללא סתירות שהן. לא הוכח מעדותו של הנאשם וכן מחקירתו הנגדית בפניי, כי לאחר מתן גזר הדין בעניינו, וכן הארכה שניתנה לו על ידי בית המשפט, כי הוא המשיך להשתמש בסככה נשוא האישום. המאשימה לא הצליחה להוכיח כי, לאחר המועדים הנ"ל, המשיך הנאשם לעשות שימוש בסככה, על אף טענתה, כי רוב הכלים אשר היו בסככה, לא הוצאו ממנה, לרבות הממיינת והרתכת. בעניין זה אדגיש, כי אין בעצם השארת הכלים הנ"ל, כדי להעיד כי אכן המשיך הנאשם להשתמש בסככה ולבצע פעולות אותם עשה טרם מתן גזר הדין, במיוחד וטענתו של הנאשם לפיה ביצע את ניתוק הסככה מחשמל, אשר הינו הכרחי להפעלת הכלים הנ"ל, לא נסתרה. הנטל להוכיח עניין זה מוטל על המאשימה, ובנטל זה לא עמדה האחרונה.
3. על כן, לאור מסקנתי הנ"ל, לא הוכחה עבירה של שימוש חורג שביצע הנאשם בסככה, בניגוד לסעיף 204 לחוק, הטעון היתר. אי לכך, ומשלא הוכח גם שימוש זה, אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של שימוש חורג בסככה.
4. עד נוסף מטעם הנאשם הינו עמר. בעדותו ציין עמר כי לא ראה את הנאשם משתמש בסככה בין השנים 2007 עד 2012 (עמ' 26 ש' 26-27), אלא עבד בחוץ וגם בשדות שלו (עמ' 26 ש' 24-25). אף שבחקירתו הנגדית ציין עמר, אשר גר קרוב לנאשם, כי אין באפשרותו לראות ממקום מגוריו, את הנאשם עושה שימוש בסככה, אך הוסיף כי, בדרכו ליד הסככה, לא ראה את הנאשם משתמש בה (עמ' 27 ש' 16-17). הוסיף, כי הנאשם אינו מבצע פעילות בסככה משנת 2007. (עמ' 28 ש' 1). עדותו של עמר בדבר העדר כל פעילות ו/או שימוש בסככה, חיזקה את גרסתו של הנאשם, בעניין זה.
5. מהאמור לעיל, מהראיות שהוצגו בפניי, לא הצליחה המאשימה להוכיח, ברמת הוודאות הנדרשת במשפט פלילי, כי בסככה נשוא האישום, נעשה על ידי הנאשם שימוש כלשהו, בניגוד לצוו.
6. משהגעתי למסקנה שלעיל, והגם שהטענה המקדמית של ההגנה מן הצדק, בשל אכיפה בררנית, הועלתה רק בשלב הסיכומים, מתייתר הצורך לדון בטענה זו.

סוף דבר

1. על כן, ולאור המקובץ לעיל, הנני קובעת כי נטל ההוכחה לא הורם במידה הנדרשת, כי הנאשם המשיך להשתמש בסככה נשוא האישום, בניגוד לצו. על כן, אני מחליטה לזכות את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כ"א כסלו תשע"ג , 05 דצמבר 2012, במעמד הצדדים.