הצדדים הגישו תחשיבי נזק. בחנתים. שבתי וקראתי את תצהיר הבן נעם על נספחיו, את חוו"ד המומחים- זו של פרופ' סלעי (שהעריך את הנכות האורתופדית בשיעור של 19% משוקללת, לאחר השברים באגן ובעצם הטיביה שהתאחו תוך הותרת נכות, תוך שצין בין היתר כי הולכת עצמאית לספת הבדיקה, עולה ומתהפכת ללא מגבלה נראית לעין וקבע גם תק' א"כ של 2-3 ח' בהם נזקקה לסיעוד) וזו של של פרופ' אהרון-פרץ ובעיקר את פרוטוקול חקירתה בבית המשפט. ראו בין היתר גם את האמור בסיפא לח"נ, כי 20% תרומת התאונה למצבה הקוגנטיבי של התובעת הינו מתוך 100% ולא מתוך 60% נכות שקבעה- עקב מחלת השיטיון ממנה סובלת התובעת, שבגניה הינה מוגדרת כ'תשושת נפש' וזקוקה להשגחה ועזרה מלאות, בכל ענייניה. ראו גם את קביעתה כי בתוך מס' שנים (לא שבע כפי שהציעה ב"כ התובעת בח"נ), היה מצבה הקוגנטיבי מדרדר לזה דהיום, ועוד. נתתי התחשבתי בין היתר גם בכך שבשנים הסמוכות לתאונה- יש להתחשב בעיקר ההוצאות הכרוכות בהשגחה ועזרה בענייניה, בגין "האצת המצב הקוגנטיבי" אך דומני בשלב זה שלא הרבה מעבר לכך כך שיש להניח שגם אלמלא התאונה- במוקדם או במאוחר פחות, הייתה המשפחה נאלצת למצוא פתרון של השגחה ביתית מלאה כפי שנעשה עד חודש 6/11, או במוסד כזה שבו היא מתגוררת היום, ללא קשר לתאונה. יוער גם כי התרשמתי לכאורה שהמצב האורתופדי, למרבה הצער, הינו טיפה בים הבעיות של התובעת, המצריכות את העלויות הגבוהות הכרוכות כיום בדאגה לה ולצרכיה, בעיקר עקב מחלת השטיון במצב מתקדם ממנה היא סובלת כאמור.

לבי לתובעת ולבני משפחתה, אך לא ניתן להתעלם בשלב זה מהסבריה המלומדים של המומחית שלא נסתרו. חשוב לזכור כי פעמים רבות יש פער בין האופן שבו מעריכים בני משפחה את מצב יקיריהם- המורכב מתמהיל של חוסר אובייקטיביות טבעי וטבוע, תקוות ו"עוורון של אכפתיות", ובין מציאות אכזרית הטופחת על פניהם. כפי שציינה ב"כ התובעת בהגינותה בסיפא לתחשיבה, אכן מדובר בחישוב מלוא הוצאות הטיפול והסיעוד בתובעת בשנים מאז התאונה, שלא כולן קשורות בתאונה. איני סבורה, עם זאת, כי נוכח העולה מחוו"ד ומח"נ של המומחית, גיבוש הצעה או חישוב נזק בסוף תהליך, יהיו בהכרח "שרירותיים".

הערה נוספת: אין התאמה בין שיעורי הנכות הרפואית המשוקללת שכל אחד מהצדדים בחר לצורך חישוב הפיצוי המגיע בגין הנזק הלא ממוני (ב"כ התובעת נקבה בשיעור אחד בגוף התחשיב ובאחר לצורך החישוב שנערך באמצעות תוכנת החישוב. ב"כ הנתבעת התעלמו מהנכות הקוגנטיבית, מתוך שטענו כי מדובר בהאצה ולא גרימה).

לאחר שבחנתי את כל המצוי לפני בשלב זה , הצעתי הינה לסיים את התיק בפשרה כנגד פיצוי בסך של ­468,000 ₪. מסכום זה ינוכה רק הת"ת וליתרה יווספו שכ"ט עו"ד בשיעור המקובל והוצאות המשפט.

הצעתי אינה מפורטת ולטעמי- כך נכון, בשלב זה. היא אינה מחייבת כמובן את מי מבעלי הדין וגם לא את בית-המשפט. אוסיף עם זאת, כי היא מועלית לאחר מחשבה ורבה עיבוד יסודי של המצוי לפני בשלב זה ויש בה לטעמי כדי להוות קניית סיכונים וסיכויים הדדית הנכונה לשלב זה של הדיון.

הצדדים מוזמנים לבוא בדברים, למצות הדברות ולהודיעני את תוצאותיה בהודעה משותפת שתוגש ע"י ב"כ התובעת, עד לא יאוחר מיום 4/11/12. תשובת התובעת לנתבעת תינתן (ישירות) עד ליום 27/9/12. הנתבעת תשיב לה (ישירות לב"כ) עד ליום 31/10/12. אין צורך בהודעות ביניים חיוביות לתיק. בשים לב לגילה של התובעת ולנסיבותיו המיוחדות של תיק זה- אני מזמינה את הצדדים וב"כ להשתדלות מיוחדת שתאפשר את סיום ההליך בהסדר ותחסוך התדיינות ממושכת, ודומה כי כל מילה נוספת- מיותרת.

בהצלחה. שנה טובה וחתימה טובה.

המזכירות תואיל לשלוח את הצעתי לב"כ הצדדים – בפקס ולרשום ת.פ. ליום 4/11/12.

ניתנה היום, ב' תשרי תשע"ג, 18 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.