מבוא

1. בפניי בקשה למתן הוראות שהוגשה על ידי קופרלי ושלום אחזקות בע"מ (להלן: "המבקשת"), במסגרתה מבוקש להורות על שחרור הכספים המצויים בקופת עתודה מרכזית לפיצויים (חשבון 1591730, מספר חדש 578-162857, קוד קופה 513765347) (להלן: "הכספים" ו-"הקופה" בהתאמה), המנוהלות על ידי חברת פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ (להלן: "פסגות") לידי המבקשת.

כן עותרת המבקשת להורות לעורכי הדין עפר אטיאס ורון חכים, בתפקידם ככונסי נכסים של החברות: פרי הגליל בע"מ (בכינוס נכסים) ויטה – פרי הגליל שיווק בע"מ (בכינוס נכסים), וקפולסקי שיווק וקמעונאות (2001) בע"מ (בכינוס נכסים) (להלן: "כונסי הנכסים" ו-"החברות" בהתאמה) לחתום על כל מסמך הדרוש לשם שחרור הכספים לידי המבקשת.

תמצית טענות הצדדים

2. המבקשת ציינה כי ביום 07/04/09 אישר בית המשפט הסכם מכר שנחתם בינה לבין כונסי הנכסים, במסגרתו רכשה המבקשת את כל נכסי החברות (להלן: "הסכם המכר"). צוין כי לאחר חתימת הסכם המכר, נוכחה המבקשת לדעת כי חלק מנכסי החברות הם כספים, בהיקף של כמה עשרות אלפי ₪, שמוחזקים בקופת עתודה מרכזית לפיצויים בחברת פסגות.

לטענת המבקשת, לאור האמור בסעיף 5.1 להסכם המכר, בו הוגדר הממכר, הרי שכספים אלו הרשומים בחברת פסגות על שם חברת פרי הגליל בע"מ (בכינוס נכסים), כלולים בממכר ושייכים למבקשת. בנסיבות אלה, פנתה המבקשת לחברת פסגות לצורך קבלת הכספים, שמצדה, דרשה אישור של כונסי הנכסים לשחרור הכספים, שנצברו כאמור בקופה. המבקשת טענה כי היא פנתה יותר מפעם לכונסי הנכסים בבקשה שיאשרו לפסגות לשחרר את הכספים שנצברו בקופה, אולם פניותיה לא נענו על ידי כונסי הנכסים, ולכן היא נדרשה להגיש את הבקשה דנן.

3. בעקבות הגשת הבקשה, הגישה פסגות התייחסות שהוכתרה כ"כתב הגנה" מטעמה. במסגרת כתב ההגנה, ציינה פסגות כי היא פועלת כחברה לניהול קופות גמל, המיועדות בין היתר לחיסכון לעמיתים שכירים ועצמאיים; וכי נכון ליום 31/03/17 יתרת הכספים שנצברו בקופה על שם חברת פרי הגליל בע"מ (בכינוס נכסים) הינה בסך של 71,123.54 ₪. פסגות ציינה כי היא אינה מביעה עמדה לעניין מערכת היחסים בין פרי הגליל בע"מ (בכינוס נכסים) לבין עובדיה, וכי היא מחויבת לפעול על פי הוראות הדין, לרבות, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), התשס"ה-2005, הוראות תקנון הקופה והוראות משרד האוצר - אגף שוק ההון ביטוח וחיסכון, ובכלל זה, הוראות חוזר הגמל 2003/5 "משיכת כספים מקופות גמל לפיצויים על ידי מעביד" (להלן: "חוזר הגמל 2003/5"), בו נקבעו התנאים שבמסגרתם רשאי מעסיק לקבל כספים מחשבונו בקופת הגמל.

לגופו של עניין, ציינה פסגות, כי ככל שבית המשפט יקבע שהיתרה שתיוותר בקופה לאחר שישולמו הכספים שהמבקשת מבקשת למשוך, תכסה את התחייבויות בעלת הקופה (פרי הגליל בע"מ (בכינוס נכסים)) לתשלום פיצויי פיטורין לעובדיה, וכן יורה לפסגות להעביר כספים למבקשת, אזי פסגות תכבד את ההחלטה ותעביר את הכספים לאחר ניכוי מס במקור. מכל מקום, פסגות מותירה את הקביעה לגבי זכאות מי מבין הצדדים לכספים הצבורים בקופה, לשיקול דעת בית המשפט, וציינה כי היא תכבד כל החלטה שתינתן בעניין.

4. כונסי הנכסים התנגדו לבקשת המבקשת. לעמדתם, מדובר בבקשת סרק, חסרת תום לב שהוגשה בניסיון להתעשר שלא כדין על חשבונה של קופת כינוס הנכסים של החברות. לטענת כונסי הנכסים, הסכם המכר שנחתם עם המבקשת אינו הסכם במסגרתו רכשה המבקשת כספים, כי אם הסכם שבמסגרתו רכשה המבקשת נכסים – פעילות החברות, המלאי, הרכוש הקבוע, המקרקעין, הקניין הרוחני, הקניין המוחשי וכל נכס אחר שבבעלות או בחכירת החברות, כפי שפורט בסעיף 5.1 להסכם המכר.

עוד טענו כונסי הנכסים, כי במקרה הנדון, יכול וייטען כי הזכויות בכספים שנצברו בקופה מוקנים לעובדים, שכן מדובר בהפרשות שביצעו החברות כדי להבטיח תשלום פיצויי פיטורים לעובדיהן, שעה שבסעיף 3.2 להסכם המכר הוסכם כי עובדי החברות יפוטרו וכונסי הנכסים ישלמו להם את מלוא הזכויות שעמדו להם באותה עת, לפי ההסכמים שהושגו עם העובדים, וכי המבקשת תעסיק את עובדי החברות כעובדים חדשים לכל דבר ועניין. נטען כי לאור הוראות אלה בהסכם, פיטרו כונסי הנכסים את כל עובדי החברות ושילמו את זכויותיהם לפי ההסכמים עמם, כאשר המבקשת קלטה חלק מהעובדים כעובדים חדשים לכל דבר ובעניין. בנסיבות אלה, טענו כונסי הנכסים כי קיימת להם הזכות להיכנס בנעלי העובדים ולהיפרע מהקופה את מלוא הכספים ששולמו לעובדים בגין סיום העסקתם, כפי שקובע גם חוזר גמל 2003/5.

5. המבקשת דחתה בתשובתה לתגובת כונסי הנכסים עמדת כונסי הנכסים, וטענה כי בניגוד לטענת כונסי הנכסים, סעיף 5.1 להסכם המכר קובע כי המבקשת רוכשת את הנכסים של החברות למעט כספים שבקופת הכינוס, ולמעט נכסים משעובדים. לטענתה, הכספים שמצויים בקופת הפיצויים אינם מצויים בידי כונסי הנכסים אלא בידי חברת פסגות, ועצם העובדה שכונסי הנכסים מבקשים לראות בהם כחליפי העובדים ולקבל לידיהם את הכספים המצויים בקופה, מלמדת כי לא מדובר בכספים המצויים בידם.

עוד טענה המבקשת, כי הטענה שכונסי הנכסים נכנסים בנעלי העובדים לקבלת הכספים היא שגויה ולא נכונה, שכן למיטב ידיעת המבקשת כונסי הנכסים שילמו 100% מזכויות העובדים, ולכן אין מניעה לשחרר את הכספים המצויים בקופת הפיצויים לידי המבקשת, גם לפי חוזר גמל 2003/5.

יתרה מכך, טענה המבקשת, כי כונסי הנכסים הסכימו בעבר לשחרר את הכספים לידי המבקשת בכפוף לחתימה על כתב שיפוי, שבפועל הועבר לכונסי הנכסים לבקשתם ביום 20/07/15. נטען, כי העובדה שכונסי הנכסים הסכימו בעבר להעביר את הכספים לידי המבקשת, מלמדת כי טענותיהם בתגובה, הינן טענות סרק שנועדו להוות משקל נגד לטענות המבקשת.

6. לאחר הגשת תשובת המבקשת לתגובת כונסי הנכסים, הוגשה תגובת כונס הנכסים הרשמי (להלן: "הכנ"ר) לבקשת המבקשת. במסגרת התגובה הצטרפה ב"כ הכנ"ר לעמדת כונסי הנכסים, ואף היא סבורה כי הכספים שנצברו בקופת הפיצויים בחברת פסגות מוקנים לכונסי הנכסים, מאחר והם אלו שנשאו בתשלום תביעות החוב של העובדים.

7. המבקשת הגישה תשובה לתגובת הכנ"ר, במסגרתה ביקשה לדחות את עמדת הכנ"ר, שעומדת לשיטתה בסתירה גמורה להוראות הסכם המכר בין כונסי הנכסים למבקשת, ומשזו אינה נסמכת על נימוק משפטי כלשהו או על הוראות חוק כלשהן.

דיון

8. אין מחלוקת כי הכספים שנצברו בקופה הפיצויים המנוהלת בחברת פסגות, נצברו על ידי החברות עובר להליכי חדלות הפירעון בעניינן, ואלה הופקדו לצורך הבטחת תשלום פיצויי פיטורים של החברות לעובדיהן, ככל שהעובדים ימצאו זכאים לכך על פי חוק פיצוי פיטורים, התשכ"ג-1963. בהינתן האמור, הרי שעם תחילת הליכי כינוס הנכסים בעניינן של החברות ומינויים של כונסי הנכסים לתפקידם, נכנסים כונסי הנכסים בנעליהן של החברות, ובהתאם הם מוסמכים לתפוס חזקה בכל נכסי החברות, לרבות, בכספים שנצברו בקופת הפיצויים.

9. כאמור, לאחר מינויים של כונסי הנכסים לתפקידם, נקשרו כונסי הנכסים והמבקשת בהסכם מכר, במסגרתו רכשה המבקשת את נכסי החברות, כפי שאלה הוגדרו בסעיף 5.1 להסכם המכר. ועולה כי בין הצדדים ניטשת מחלוקת הנוגעת לפרשנותו של סעיף 5.1 להסכם המכר, שבמסגרתו הוגדר הממכר שרכשה המבקשת.

10. השאלה שעומדת במוקד הבקשה למתן הוראות היא האם הכספים שנצברו בקופה כלולים בהגדרת הממכר, כפי שזה מופיע בסעיף 5.1 להסכם המכר כטענת המבקשת, או אז, הם שייכים למבקשת; או שמא הם אינם מהווים חלק מהממכר כטענת כונסי הנכסים, כך שאין למבקשת זכות לקבלם.

11. סעיף 5.1 להסכם המכר, מגדיר את הממכר כדלקמן:

"הממכר אותו רוכשת הרוכשת בהסכם זה כולל את כל פעילות החברות, המלאי, לרבות הרכוש הקבוע והשוטף שבבעלותן, המקרקעין, הקניין הרוחני, הקניין המוחשי וכל נכס אחר שבבעלות ו/או בחכירת החברות, להוציא חובות הלקוחות, כהגדרתם בהסכם זה, להוציא הכספים המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי הכונס מכח תפקידו ו/או אשר נצברו בחשבונו בתקופת הפעלת החברות כל ידו כמנהל מיוחד ו/או ממימוש הנכסים המשועבדים לבנקים ולהוציא המפורטים בסעיפים 2.2, 5.4, 7 ו-10.3 להסכם". (הדגשה שלי – ב.ט.)

12. למקרא נוסח סעיף 5.1 להסכם המכר, מקובלת עלי עמדת כונסי הנכסים לפיה הממכר אינו כולל את הכספים שנצברו בקופה, ואשר היו מיועדים במקור לצורך שיפוי עובדי החברות שפוטרו, זאת בהינתן הקביעה כי הממכר כולל את נכסי החברות "להוציא הכספים המוחזקים ו/או אשר יוחזקו בידי הכונס מכח תפקידו". הסכמה זו שמצאה ביטויה בסעיף 5.1 להסכם המכר, מצביעה על כך כי כוונת הצדדים הייתה שכספים שהחברות היו זכאיות להן עובר להליכי כינוס הנכסים, וכעת כונסי הנכסים זכאים להם כמי שנכנסו בנעלי החברות, הם כספים המוחרגים מן הממכר.

13. מכל מקום, משהצדדים לא צויינו מפורשות בהסכם המכר את זכאותה של המבקשת לכספים אלה, לא ניתן לקבל את עמדת המבקשת לפיה הינה זכאית בתמורה לרכישת נכסי החברות לקבל את הכספים שהצטברו בקופת החברות ו/או אלה המוחזקים בקופת פסגות. ויצוין, כי הטענה לפיה כונסי הנכסים הסכימו בעבר לשחרור הכספים תמורת חתימת המבקשת על כתב שיפוי, נטענה על ידי המבקשת בעלמא שעה שהמבקשת צרפה לבקשתה אך את הדוא"ל ששלחה המבקשת למי מכונסי הנכסים, ולא תכתובת שנערכה על ידי כונסי הנכסים או מי מהם. בהעדר המענה מצד כונסי הנכסים לפניות המבקשת, לא עלה בידי המבקשת לבסס תשתית ראייתית מספיקה כדי לקבוע כי הייתה הסכמה מצד כונסי הנכסים או מי מהם, לשחרר הכספים לידי המבקשת כטענתה.

14. יתר על כן, הכספים שנצברו בקופה נועדו כאמור במקור לצורך תשלום זכויותיהם של העובדים שפוטרו, ואשר נמצאו זכאים לפיצויי פיטורים. בהינתן שאין מחלוקת כי קופת הכינוס נשאה בתשלום זכויותיהם של אותם עובדים שפוטרו, הרי שאין זה הגיוני שהמבקשת, שלא נשאה בתשלום זכויות העובדים שפוטרו, תזכה בכספים שנצברו בקופה. בעניין זה מקובלת עלי עמדת כונסי הנכסים וב"כ הכנ"ר כי כספים אלה מוקנים לקופת הכינוס.

15. מסקנה זו מקבלת אף חיזוק מהוראות חוזר גמל 2003/5 שהוציא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר ביום 27/05/03, בהן נקבע כי "העברת כספים לחליף המעביד במקרה של פטירה, פשיטת רגל או פירוק, תעשה רק אם תביעות העובדים לפי חוק פיצויי פיטורים סולקו, וניתנה על כך החלטה שיפוטית". בהינתן שזכויות העובדים שפוטרו שולמו על ידי כונסי הנכסים במלואם, סבורני כי כספים שנצברו בקופת הפיצויים הם מנת חלקה של קופת הכינוס, ולא של המבקשת.

סוף דבר

16. לאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

17. המבקשת תישא בהוצאות כונסי הנכסים בסך של 5,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

18. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"ח, 08 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.