1. התובע, יליד 27.2.86, הגיש תביעה לפיצוי על פי החוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו כתוצאה מתאונת פגע וברח אשר ארעה על פי הנטען בסביבות השעה 1:00 בליל ה- 22.6.05. הנתבעת מכחישה קיום התאונה כנטען וטעונת כי התובע נפגע בנסיבות אחרות.

2. על פי הנטען בסעיף לכתב התביעה נסיבות התרחשות התאונה היו כדלהלן-

"ביום 22/6/05 שעה 1:00 בבוקר או בסמוך לכך ועת חזר התובע באמצעות טרמפ מהכפר הסמוך עראבה שם בילה, ירד מהרכב בו נסע בכביש הראשי בדיר חנא, ולאחר הליכה ברגל של מס' מטרים ובעת חצית הכביש הראשי הגיח רכב ופגע בתובע והמשיך בנסיעתו (פגע וברח), כתוצאה מהפגיעה נפגע התובע באיברי גופו השונים איבד הכרתו למספר דקות ולאחר מס' דקות ועם חזרתו להכרה הזעיק באמצעות הפלפון שלו את אחיו אשר הגיע למקום התאונה ופינה אותו ברכבו לבה"ח (המסכת העובדתית לעיל תיקרא להלן "התאונה")."

מצאתי לנכון להביא מלואו את פירוט נסיבות התרחשות התאונה בכתב התביעה שכן, ביחס לפרטים רבים מתוך תיאור זה מסר התובע לאחר מכן גרסה מעט שונה או שממצאי חקירה הובילו לפרטים שונים.

3. השאלה המתעוררת לפני ואינה קלה להכרעה הינה האם חוסר האחידות, הסתירות לכאורה, העדר העדים ועוד ניתנים כולם להסבר המניח את הדעת או שצירופם הכולל מונע מבית המשפט לקבוע כי התביעה הוכחה במידה הנדרשת, אף במשפט אזרחי.

לאחר לבטים לא מעטים מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, שכן התובע צלח את רף נטל ההוכחה המוטל על כתפו, ולו על קצהו. הכף נוטה ולו במעט לטובתו הוכחת גרסתו מאשר לדחייתה והרי די בכך.

4. לעניין זה יוער כי גם משטרת ישראל ניהלה חקירה וחקרה את התובע ואחיו תחת אזהרה בגין חשד כי מסרו ידיעה כוזבת על תאונה כאשר נסיבות הפגיעה של התובע שונות.

5. הראיות בתיק זה כוללות מטעם התובע את עדותו שלו, את עדות אחיו אשר פינה אותו לבית החולים ואת עדות חברו של התובע אשר פגש בו באותו הערב שעות לפני האירוע. העדים העידו ללא תצהירי עדות ראשית. כמו כן הוגשו תיק החקירה במשטרה וכן תדפיסי שיחות הטלפון של התובע ואחיו ומסמכים רפואיים.

6. אבחן את השגות הנתבעת אודות גרסתו של התובע אחת לאחת.

7. ראשית מסבה הנתבעת את תשומת הלב לכך כי מדובר בעדות יחידה של בעל דין. מטבע הדברים לא לכל ארוע יש עדים. אין בכך כדי להכשיל תביעה מלכתחילה. יצויין כי על פי סעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 יכול בית המשפט להכריע תביעה על פי עדות יחידה של בעל דין בכפוף למגבלות. אחת האפשרויות הינה קיומו של סיוע בחומר הראיות.

מיקום התאונה

8. קיים קושי בגרסת התובע באשר למיקום המדויק של התאונה. בכתב התביעה כפי שהובא לעיל, ציין כי התאונה התרחשה לאחר שכבר החל לחצות את הכביש. כך גם בתשובותיו לשאלון אשר שלחה לו הנתבעת חזר התובע על אותה גרסה.

לעומת זאת בעדותו בבית המשפט העיד התובע כי התאונה ארעה בטרם החל לחצות את הכביש.

"הלכתי בשוליים כמה מטרים כדי לחצות את הכביש. אחרי כמה איזה 10 מ' משהו כזה, הגיע אוטו מאחורי ופגע בי ברגל. נפלתי על הרצפה. עדיין לא חצית את הכביש והלכתי בשוליים." (פרוטוקול עמ' 8 ש' 17-19)

ולאחר מכן-

"לא. לא חציתי את הכביש ונפגעתי. רציתי לחצות את הכביש. שם אין גישה..." (פרוטוקול עמ' 14 ש' 31)

עוד הוא מציין לפני כן כי היה בשוליים וכי היה מימין לפס הצהוב.

גם אחיו של התובע מר עלא מעיד כי מצא את אחיו התובע על השוליים.

9. בחקירה הראשונה במשטרה כאשר התובע מסר אודות התרחשותה של התאונה, חקירה מיום 25.9.05 מסר התובע "הלכתי ברגל כמה מטרים רציתי לעבור את הדרך בא רכב ופגע בי." בחקירתו הנוספת במשטרה, הפעם תחת אזהרה, חקירה מיום 2.2.06 הוא שב על אותה גרסה "... והתחלתי ללכת ברגל כמה מטרים מצד ימינה ואז הגיע רכב מאחורי ופגע בי ברגל שמאל שלי ואני נפלתי...".

10. איני מקלה ראש בעובדה כי התובע מסר הן בכתב התביעה והן בתצהיר התשובות לשאלון כי התאונה התרחשה כאשר כבר חצה את הכביש. אולם, לכשעצמו אין בכך די שכן מדובר במי שמעיד כי עמד לחצות את הכביש. יכול ומדובר בדקויות של הבנה בינו לבין בא כוחו.

שעת התאונה, השיחות בין האחים וההגעה לבית החולים

11. גם באשר לשעת התאונה קיימת בעיתיות. אם כי כאמור דומה בעיני כי יש גם לה הסבר המניח אתה דעת במידה הנדרשת.

התובע מוסר בכתב תביעתו כי חזר מעראבה לדיר חנא בסביבות השעה 1:00 אחר חצות. לאחר מכן ארעה התאונה. גרסת התובע הינה כי דקות לאחר התאונה התקשר לאחיו על מנת שיגיע וזה הגיע בתוך כחמש דקות. לאחר מכן פונה לבית החולים. העדים מעידים כי משך הנסיעה לבית החולים פוריה בטבריה הוא כרבע שעה עד 25 דקות. מאחר ומדובר בשעת לילה הרי שהנסיעה נמשכת פרק זמן קצר מן המקובל בשעות היום.

מכלה אמור לעיל הרי שלכאורה היו צריכות להתקיים שיחות טלפון בין התובע לבין אחיו או שיחה סמוך לשעה 1:00, בה הוא מודיע לו על התאונה וההגעה לבית החולים בסביבות השעה 1:30.

אולם, עיון בפלטי שיחות הטלפון מלמד כי בין התובע לאחיו התקיימו שלוש שיחות טלפון בשעה 1:51, 1:53 ו- 1:55. כמו כן שעת ההגעה לבית החולים על פי תעודת חדר המיון היה השעה 2:26.

12. עוד מכשולים לכאורה קיימים בכך שבעדותו במשטרה מוסר אחיו של התובע כי התובע כי התובע התקשר אליו בסביבות השעה שתים עשרה שלושים אחרי חצות (חקירה תחת אזהרה מיום 2.2.06). התובע, בחקירתו מאותו היום מעיד כי התקשר לאחיו פעם אחת, כאשר כאמור תדפיסי השיחות מלמדים אחרת.

13. אכן קיים קושי. אולם, אנשים אינם ידועים מראש כי בעוד זמן קצר תתרחש תאונה, אינם עוקבים במדויק אחר השעון בכל רגע ואדם אשר מעירים אותו באמצע הלילה בהודעה על תאונה אינו עוסק ברישום מדויק של השעות אלא זוכר כי הדבר היה בשעת לילה מאוחרת.

14. קיימת התאמה בין זמני השיחות בין האחים לבין שעת ההגעה לבית החולים. הדברים קרו לאחר השעה אחת בלילה השעה פחות או יותר בה ציין התובע כי יצא ממקום הנרגילות. אין מדובר במצב דברים בו באופן טבעי אנשים נדרשים לדיוק בזמנים אלא אם יש סיבה מיוחדת לכך ולא צוינה כל סיבה בגינה היה על התובע לדעת בדיוק מתי יצא.

15. באשר לקיומן של שלוש שיחות בין התובע לבין אחיו ויש לשים לב לכך כי מדובר בשלוש שיחות בהפרש של שתי דקות בין שיחה לשיחה, דומה בעיני כי הדבר תואם מצוקה בה היה נתון התובע.

עוד בעניין זה קיים הסברו של עלא האח עוד בחקירתו במשטרה " ... התקשר אלי סאמר ואמר לי שקבל מכה מרכב בצומת דיר חנא בהתחלה חשבתי שהוא צוחק, ואחרי שתי דקות עוד פעם הוא התקשר ומבקש ממני לבוא אליו ואז נסעתי לשם..".

16. התובע נשאל בחקירתו הנגדית אודות מספר הפעמים שהתקשר לאחיו. דומה בעיני כי על אף הסתירה הרי שיש שגם הגיון בתשובתו. התובע שכב עם רגל שבורה וכל מעיני כי אחיו יגיע אליו לעזור לו.

"ש. כמה פעמים התקשרת לאחיך?

ת. פעם אחד. פעמיים משהו כזה. התקשרתי פעם ראשונה ועוד פעם מהכאבים נו תגיע. יכול להיות פעמיים.

ש. במשטרה נשאלת כל יד החוקר משטרה כמה פעמים התקשרת לאחיך אחרי שנפגעת, אמרת פעם אחת.

ת. יכול להיות. אני אומר לך שהתקשרתי לא זוכר פעם, פעמיים. באותו רגע כאבים ואני לא זוכר. התקשרתי התקשרתי, כמה פעמים לא זוכר.

ש. למה כשהשוטר שאל אותך במשטרה כמה פעמים לא אמרת לא זוכר.

ת. יכול להיות פעם אחת. להגיד את האמת, לא זוכר. פעם אחת מאה אחוז פעמיים כיול להיות.

ש. לפי פלט שיחות טלפון התקשרת שלוש פעמים?

ת. נכון יכול להיות שלוש פעמים. יכול להיות ארבע. לא זוכר מהכאבים באותו רגע תגיע תגיע רק תגיע. " (פרוטוקול עמ' 12 ש' 25- עמ' 13 ש' 5)

מה עשה התובע לפני התאונה והאם נפל שעה שעזר לאחיו

17. עלה החשד כי התובע נפגע לא שעה בה פגע בו רכב בתאונת פגע וברח אלא שעה בה עזר לאחיו בצביעת ביתו החדש. חקירת כיוון חקירה זה העלתה חוסר התאמה לכאורה בין עדויות.

18. בחקירתו תחת אזהרה של עלא אחיו של התובע מסר עלא כי באותו יום של התאונה הוא צבע את הבית החדש שלו. התובע והייתם חברו עזרו לו לנקות את הבית והם נשארו אצלו עד השעה שבע בערב והלכו. גם הייתם נחקר במשטרה והעיד כי הוא זוכר כי באותו הערב היה יחד עם התובע בבית החדש של עלא אשר עבד בצביעת הבית. הם לא עבדו בבית שלו והתובע לא נפל או קיבל מכה בבית של עלא.

19. בחקירתו תחת אזהרה במשטרה נשאל התובע האם באותו ערב ראה את אחיו עלא והשיב שחושב שלא. הוא אישר כי הייתם הינו שכן וחבר שלו וציין כי בשעת כבר עלא גר בבית שלו והבית היה מלא רהיטים. הוא לא זוכר אם פגש בהייתם באותו הערב. כשעומת עם דבריו של עלא אמר "אחד משנינו מתבלבל.".

20. אין להקל ראש בסתירות אלו. אכן יש פעמים רבות ללמוד אודות תיאום גרסאות דווקא מהפרטים שסביב התאונה ולא התאונה עצמה. אולם, כאן מתעורר הקושי שחקירת המשטרה בעניין זה התרחשה כשבעה שמונה חודשים לאחר התאונה. אכן יכול וצודק התובע ואחד משניהם מתבלבל.

21. בבית המשפט התובע מספר שכן עבר אצל אחיו בשעות הערב למשך כעשר דקות וכן שהיה עם הייתם. הוא מכחיש עזר בנקיון, אולי הוציא שקית שכן הוא היה לבוש ליציאה. כשעומת עם העובדה כי שמטרה מסר אחרת הוא משיב כי הוא אומר מה שהוא זוכר. הוא מציין כי אינו זוכר יכולה להיות שהבית היה בשלב צביעה ויכול להיות שלא. באשר לפגישה עם הייתם הוא מציין במפורש כי הזכירו לו פרטים אלו ואז נזכר. כשהיה במשטרה לא זכר פרטים אלו.

22. איני אומרת שאין בלבי ספקות. אולם, עדין מוצאת אני כי מאזן הסתברויות נוטה ולו במקצת לטובת גרסתו של התובע.

סיכום ביניים

23. לאור האמור לעיל מוצאת אני לנכון לקבל את התביעה ולדון בשאלת גובה הנזק.

גובה הנזק

24. לתובע נגרם שבר בירך. התובע נותח והשבר אוחה. התובע אושפז למשך 6 ימים (22.6.05- 27.6.05). כשלוש שנים לאחר מכן נותח בשנית להוצאת המסמר מרגלו. לצורך כך אושפז למשך שלושה ימים.

25. לצורך בחינת שאלת נכותו מונה כמומחה רפואי בתחום הרפואה האורטופדית מטעם בית המשפט ד"ר אייל מלמד. ד"ר מלמד מציין בחוות דעתו כי אין עדות ברורה להגבלה תפקודית. אם כי התובע נמנע ממאמצים. ישנו קיצור של הרגל הפגועה בכסנטימטר, שקיצור מעל לסנטימטר הינו בדרך כלל גורם לכאבי גב. קיימת צלקת שהמומחה לא מגדירה כמכוערת, אינה רגישה אך בולטת לעין. בסיכום הקיצור ברגל, מחושים בברך שיכול ונובעים מהקיצור וכן הצלקת כולם ביחד מקנים לדעת המומחה נכות צמיתה בשעור של 4%. מצבו עשוי בעתיד להשתפר קלות או להחמיר קלות ואחוזי הנכות אשר הקנה מאזנים בין סיכויים אלו. עוד הוא מציין כי המגבלות התפקודיות של התובע כיום הן מעטות אם בכלל.

26. התובע נותח כאמור לאיחוי השבר באמצעות מסמר שהוחדר ברגלו. לאחר מכן שוחרר תחילה ללא דריכה על הרגל לאחר מכן לדריכה עם קביים. בתעודה רפואית מיום 8.11.05, מציין הרופא כי קיימות תנועות מלאות ללא רגישות, הולך ללא צליעה וכי עליו ללכת לפי מידת היכולת. בתעודה רפואית מיום 11.12.05 מציין הרופא בין היתר כי עדין אל יכול לעבוד שכן טרם נראים בצילומים סימני איחוי של השבר. בתעודת רפואית מיום 12.2.06 מציין הרופא שבר אחד מחובר אחד לא מחובר ואחד בשלבי חיבור ובין היתר ממליץ "פטור מעבודה פיזית". במקביל התובע הופנה לפיזיוטרפיה.

כאב וסבל

27. לתובע נותרו אכן 4% נכות. אולם, דומה בעיני כי במקרה זה בו ההחלמה הייתה ארוכה יש לעשות שימוש בסמכות בית המשפט לפסוק פיצוי בגין כאב וסבל עד ל- 10%, אם כי לא במלואה.

הנני פוסקת בגין כאב וסבל סך של 12,000 ₪.

הפסד השתכרות לעבר

28. התובע חזר לעבודה בחודש בחודש 6/2006, כנהג. מאז משתכר הוא שכר העולה ככפלים משכרו לפני התאונה ותואם את השכר הממוצע במשק. עוד יש לציין כי על פי חוות דעת המומחה אין לו מגבלות תפקודיות המשפיעות על עבודתו זו.

29. לפיכך, ובהתאם לשכרו לפני התאונה יש לפצותו בגין אובדן שכר למשך 10 חודשים בשעור של 4,000 ₪ לחודש.

סך הכל בגין הפסד שכר לעבר סך של 40,000 ש"ח.

הפסד השתכרות לעתיד.

30. על פי חוות דעת המומחה וכן על פי השתכרותו בפועל לא נגרם הפסד בראש נזק זה.

עזרת צד ג' לעבר

31. ברי כי התובע נזקק לעזרה מוגברת של סביבתו. תקופה לא מבוטלת נמנע ממנו ללכת באופן חופשי.

הנני פוסקת בגין ראש נזק זה פיצוי גלובלי בסך של 3,000 ₪.

הוצאות

32. לא הוצגו חשבוניות להוצאות או תיעוד כלשהוא אולם ברי הוא כי נגרמו הוצאות שונות שהתובע ומשפחתו לא היו נושאים בהן אם לא הייתה מתרחשת התאונה.

הנני פוסקת בגין ראש נזק זה סכום גלובלי של 3,000 ₪.

סיכום

33. נוכח כל האמור לעיל הנני מחיבת את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובע סך של 58,000 ₪.

כמו כן ישלמו הנתבעים, יחד ולחוד, לתבוע הוצאות שכ"ט עו"ד בשעור של 13% בתוספת מע"מ וכן הוצאות האגרה אשר שולמה.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום במלא בפועל.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.