לפניי תביעת נזיקין מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת בתאונת דרכים.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות והכיסוי הביטוחי, והדיון הוא בשאלת הנזק בלבד.

רקע:

התובעת, ילידת שנת 1935, נפגעה בתאונת דרכים ביום 20.7.2007.

בעקבות התאונה הובהלה התובעת לבית חולים "הלל יפה" בחדרה, שם אובחנה אצלה פגיעה רב מערכתית, לרבות שברים בצלעות 2-7, באגן וברגל שמאל. התובעת אושפזה בבית החולים עד ליום 21.8.07, ובמהלך אשפוזה נזקקה לניתוח בהרדמה כללית לצורך קיבוע השברים ברגל.

לאחר שחרורה מבית החולים הועברה התובעת למרכז לרפואה גריאטרית-שוהם בפרדס חנה להמשך טיפול ושיקום, שם שהתה עד ליום 18.10.07.

התובעת טוענת כי בעקבות התאונה היא זקוקה לעזרה מוגברת של הזולת בכל התחומים ובכל שעות היממה. היא מרותקת לכיסא גלגלים ברוב הזמן, ושליטתה על הסוגרים חלקית. התובעת אינה מסוגלת לדאוג לעצמה, וזקוקה לליווי ולנסיעות לצורך טיפולים ומעקבים.

לתובעת אושרה עזרה צמודה. בעקבות התאונה היא מעסיקה מטפלת ומשלמת לה משכורת חודשית ובנוסף זכויות סוציאליות.

לאחר הגשת התובענה, הסכימו הצדדים ביניהם למנות את ד"ר נמרוד רוזן כמומחה בתחום האורתופדי. המומחה קבע כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בתחום האורתופדי כתוצאה מהתאונה בשיעור 19% כדלקמן:

10% בשל החבלה באגן: "קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות" בהתאם לסע' 35 (1)(ב).

10% (הפעלה במחצית בגין מחלה ניוונית קודמת לאירוע התאונה) בשל "הגבלה בהטייה, קירוב או סיבוב של הגף" בהתאם לסע' 48(ו).

מומחים שמונו מטעם בית המשפט בתחומים הנוירולוגי והפסיכיאטרי, קבעו כי לתובעת לא נותרה נכות בתחומים אלה בעקבות התאונה.

הנתבעת שילמה לתובעת תשלום תכוף בסך 10,000 ₪.

התיק נקבע לשמיעת ראיות בשאלת הנזק, אך בשל מצבה הרפואי של התובעת, אשר עברה אירוע מוחי בחודש יוני 2011, לא עלה בידה להעיד בבית המשפט, ומטעמה העידה בתה הגב' תמימה מסארווה.

דיון והכרעה:

כאמור, המחלוקת בין הצדדים סבה סביב שאלת הנזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה מהתאונה, ובעיקר בנוגע להוצאות עבור עזרת הזולת.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה היא נזקקת לעזרה מוגברת וצמודה של הזולת בכל הפעולות היומיות ובכל שעות היום. אמנם, שיעור נכותה האורתופדית הוערך ב-19%, ואולם בשל אופי הפגיעות הרי שיש להעמיד את שיעור נכותה התפקודית על 50% ולחשב את הפיצויים בהתאם.

התובעת טוענת כי מאז התאונה היא נזקקת לסיוע של מטפלת סיעודית, ולשם כך החלה להעסיק עובדת זרה מאז חודש ינואר 2008.

מנגד, טוענת הנתבעת כי מגבלותיה הפיזיות של התובעת נובעות ממצבה הרפואי קודם לתאונה, וכן מהאירוע המוחי אשר עברה לאחריה. עוד בטרם התאונה השתמשה התובעת בשירותיה של מטפלת סיעודית, ואף קיבלה גמלת סיעוד מהמל"ל. ככל שחלה החמרה במצבה של התובעת לאחר התאונה, הרי שמדובר בהחמרה קלה בשיעור מינורי, ולפיכך התביעה נבלעת בתוך הסכום ששולם ועוד ישולם לתובעת ע"י המל"ל.

להלן אדרש לכל אחד מראשי הנזק הנתבעים.

כאב וסבל –

בהתחשב בנכות הרפואית שנותרה לתובעת כתוצאה מהתאונה בשיעור 19%, בהתחשב בימי האשפוז (91 יום), ובניכוי גילה של התובעת, הפיצוי שמגיע לתובעת בגין ראש נזק זה הינו 59,427 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד –

כאמור, לב המחלוקת בין הצדדים מצוי בראש הנזק של עזרת צד ג' לעבר ולעתיד.

לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה ועקב המוגבלות שנוצרה אצלה, היא החלה להעסיק עובדת זרה שסועדת אותה 24 שעות ביממה, בעלות של כ-1,000$ לחודש בנוסף לדמי טיפול, רישום, אישור וזכויות סוציאליות.

לטענתה, היא שילמה לעובדת הזרה בשנים 2008-2009 סך של 1,000$ לחודש. בשנים 2010-2011 שילמה לה בסה"כ 42,000 ₪ לשנה והחל משנת 2012 היא משלמת לה סך של 4,600 ₪ לחודש.

כמו כן, לטענת התובעת, היא שילמה לעובדת זכויות סוציאליות בסך של 1,848 ₪ לשנה ובסה"כ 12,197 ₪.

בסה"כ עותרת התובעת להוצאות בגין עזרת הזולת לעבר בסך 334,597 ₪.

אשר לעזרת הזולת לעתיד, בהתחשב בגילה של התובעת ובתוחלת חייה (83.5 שנים), ההוצאות בגין עזרת צד ג' מסתכמות ב- 265,230 ₪.

מנגד, לטענת הנתבעת, כאמור, התובעת בעלת עבר רפואי עשיר ואף העסיקה מטפלת עוד לפני התאונה. השפעת התאונה על תפקודה ועל העזרה שהיא מקבלת היא בשיעור נמוך, המגיע כדי 10% מהעזרה לה היא נזקקת.

עוד מציינת הנתבעת, כי אף לשיטתה של התובעת היא איננה זכאית לפיצויים בסכומים בהם נקבה בסיכומיה. התובעת טענה כי נכותה התפקודית בעקבות התאונה הינה בגובה 50%, ועם זאת זקפה את מלוא הסכום של ההוצאות בגין עזרת הזולת לתאונה.

זאת ועוד, האסמכתאות שצורפו לתצהירה של התובעת מעידות על העסקת עובדת זרה מחודש ינואר 2008 ועד חודש ספטמבר 2009. באשר לתקופה שלאחר מועד זה, לא צורף כל תיעוד מטעם התובעת, וטענותיה בקשר לתקופה זו נטענו בעלמא. לפיכך, התובעת איננה זכאית להוצאות בגין עזרת צד ג' בשנים שלאחר סוף 2009.

לטענת הנתבעת, אין לסמוך על דברי התובעת ודברי בתה שהעידה מטעמה, שכן אלה בחרו להעלים מעיני בית המשפט עובדות רבות, ובכלל זה עברה הרפואי של התובעת, האירוע המוחי שעברה בשנת 2011, העובדה כי העסיקה מטפלת בטרם התאונה ועוד.

על אף האמור, הנתבעת מסכימה לחשב את ההוצאות בגין עזרת צד ג' לעבר על בסיס הסך של 1,000$ לחודש, ולייחס לתאונה עשירית מהסכום. לפיכך, הפיצוי שמגיע לתובעת בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד מסתכם לסך של 48,309 ₪.

אשר לטענת התובעת בנוגע לתשלום זכויות סוציאליות לעובדת, הרי שאף טענה זו נטענה בעלמא וללא תימוכין. האישור שצורף לתצהיר, ולפיו על התובעת לשלם לנתבעת זכויות סוציאליות בסכום מסוים, אין בו כדי להעיד כי סכום זה אכן שולם לעובדת, ומכאן שאין לפצות את התובעת בגין רכיב זה.

דיון והכרעה

המחלוקת בין הצדדים הינה, אפוא, באשר למידת התרומה של התאונה למצבה הרפואי של התובעת לאחר התאונה ולהיזקקותה הנטענת לעובדת הזרה.

אין חולק כי התובעת סבלה ממחלות שונות, בהן סכרת, דלקת פרקים ולחץ דם עוד בטרם התאונה (סע' 20 לתצהיר הבת). התובעת אף הייתה זכאית לעזרה סיעודית בהיקף של מס' שעות שבועיות. בתה העידה כי התובעת קיבלה מהמל"ל עזרה סיעודית בהיקף של 9:45 שעות שבועיות (עמ' 6 ש'' 26).

בהתאם לדו"ח הסוציאלי שנערך ע"י עו"ס בתקופת אשפוזה של התובעת בבית החולים בעקבות התאונה (נ/2), לפני התאונה התובעת "התהלכה בעזרת הליכון. הייתה לה מטפלת במסגרת חוק סיעוד 10 ש"ש". העו"ס העריכה, כי לאחר התאונה תזדקק התובעת לעזרה והשגחה צמודה, הואיל והיא תלויה בזולת ברוב הפעולות היומיות, והמליצה על הצמדת עובדת זרה לתובעת.

עיון במסמכי המל"ל שהוגשו ע"י הנתבעת (נ/3 ונ/5), מעלה כי בחודש יוני 2007 אושרה לתובעת גמלת סיעוד בגובה 91%, ונקבע כי היא תלויה במידה רבה בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היומיום או זקוקה להשגחה. בחודש פברואר 2008 אושרה לה גמלת סיעוד בגובה 150%, ונקבע כי היא תלויה במידה רבה מאד בעזרת הזולת בביצוע רוב פעולות היומיום ברוב שעות היממה.

הנתבעת הגישה דו"חות הערכת תלות של התובעת מטעם המל"ל (נ/4). בדו"ח מלפני התאונה (4/07) (שהינו קריא באופן חלקי בלבד), מצוין כי הנבדקת עצמאית בעזרת הליכון, זקוקה לעזרה רבה בהלבשה, זקוקה לסיוע מועט ברחצה, זקוקה לסיוע מועט באכילה ועצמאית בכל הנוגע להליכה לשירותים. התובעת לא נדרשה לעזרה בתשלום. לעומת זאת, בדו"ח מיום 25.1.2008 (כחצי שנה לאחר התאונה) ניכר כי מצבה הרפואי של התובעת התדרדר. מהדו"ח עולה כי התובעת מקבלת עזרה בתשלום ממטפלת ביום ובלילה. ברכיב הניידות עולה כי היא משתמשת בכיסא גלגלים וזקוקה לעזרה רבה בהלבשה, זקוקה לעזרה פעילה בחלק מפעולות הרחצה, זקוקה לסיוע מועט באכילה, משתמשת בשירותים אך זקוקה לעזרה רבה. הפער בין הדו"ח הנ"ל להערכה קודמת הוסבר בכך שהתובעת הייתה מעורבת בתאונת דרכים כהולכת רגל ועברה ניתוח ואשפוז ממושך, אשר פגעו בתפקודה (ראה סע' 14ג). הבודק קבע כי המגבלה שגרמה לירידה הנוכחית בתפקוד הינה בעלת אופי זמני, וכי לאחר תקופת החלמה והסתגלות מצבה צפוי להשתפר.

קביעה ונימוק דומים נרשמו בדו"ח שנערך ביום 16.5.2008 ובדוחות שלאחר מכן, אף כי בדו"ח המאוחר מבין אלה שהוצגו (דו"ח מיום 29.9.09) נקבע כי מצבה בלתי הפיך.

נראה אם כן, כי התאונה הביאה להחמרה במצבה של התובעת. התובעת נזקקה בעקבות התאונה לעזרה מוגברת של הזולת, לרבות היזקקות להעסקת עובדת זרה כמטפלת סיעודית, החל מחודש ינואר 2008.

יחד עם זאת, אין לפניי חוו"ד בתחום השיקומי, להעיד כי מצבה של התובעת במלואו כפי שהוא היום קשור בתאונה ולא במחלותיה הקודמות ובגילה, ואף אם לא באופן מלא, הרי שלמצער באופן חלקי.

יתרה מכך, מחווה"ד של ד"ר רוזן (פרק סיכום ומסקנות) עולה כי לתובעת "רקע אורתופדי עשיר בתחום עמוד השדרה ומפרקי הברך, בשל מחלה ניוונית, עפ"י הרישום אף הוצע טיפול ניתוחי לשתי הברכיים (החלפת ברך). תלונות על כאבים בעמוד השדרה החל משנת 1997 ובנוסף שני תיעודים בדבר כאבים רב מפרקיים". ובהמשך "לא ניתן לייחס את ממצאי בדיקת עמוד השדרה והברכיים לתאונה נשוא תביעה זו, שכן קיים תיעוד רישומי והדמייתי בדבר מחלה ניוונית קודמת לאירוע התאונה".

בנסיבות העניין, אין מקום לקשור את מלוא הוצאותיה בגין העזרה שהיא מקבלת לתאונה אלא את חלקן בלבד. אציין בהקשר זה, כי מנגד אף יש לקבוע כי אין לקזז את מלוא גמלת הסיעוד שמקבלת התובעת מהמוסד לביטוח לאומי מהפיצוי שייפסק ברכיב זה, וזאת מאותו טעם (ראה בהקשר זה ע"א (ת"א 23604-12-10 זינגר נ' רובין (פורסם במארגים המשפטיים) וראה גם ת"א 3396/07 (שלום ירושלים) המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח (פורסם במאגרים המשפטיים) המפנה לרע"א 3959/04 פרלה עמר נ' אליהו חברה לביטוח, פ"ד נז (4) 350 ולברע"א 805/06 המוסד לביטוח לאומי נ' קרנית (פורסם במאגרים המשפטיים)).

לסיכום, בשים לב לעברה הרפואי של התובעת לפני התאונה ולאחריה (האירוע המוחי שלקתה בו בשנת 2011) ולגילה, לעובדה כי נזקקה לעזרת צד ג' עוד בטרם התאונה ולעובדה כי לא הוכח שמצבה במלואו קשור בתאונה, סבורני כי יש לפסוק ברכיב זה פיצוי גלובאלי בדרך של אומדן (ראה 23604-12-10 לעיל).

בהתאם לנספחי ט"ז לתצהיר התובעת, התובעת שילמה לעובדת הזרה מחודש ינואר 2008 ועד ספטמבר 2009 סך של 1,000$ לחודש.

בשנים 2010-2011, התובעת טענה כי שילמה לעובדת הזרה סך של 42,000 ₪ לשנה וצירפה אישור מטעם חברת שלומי מנילה בע"מ (נספח ט"ו לתצהיר) המעיד על תשלום הסכום האמור בשנת 2010. הנתבעת טוענת כי אישור זה מעיד כי שולם לעובדת הזרה סכום בגין שנת 2010, אולם אין בו כדי להעיד כי התובעת היא זו ששילמה את הסכום. טענה זו מצאתי לדחות. התובעת נזכרת באישור כמעסיקתה של העובדת ואישור נוסף שצורף המופנה אליה קובע את התשלומים הנוספים שיש לשלם בגין דמי הבראה וחופשה שנתית.

אשר לשנים 2011 ועד היום, אכן לא הובאה ראיה בכתב בנוגע לשכרה של העובדת הזרה, ואולם בתה העידה כי זו עובדת אצל התובעת "מיום שהשתחררה משיקום בגין התאונה. היא נמצאת אצל אמא בכפר" (עמ' 8 שו' 25-26). העלות המצוינת בתצהיר נמצאה בעיני סבירה.

עוד יש להביא בחשבון כי התובעת נזקקת לעזרה מוגברת מבני משפחתה, כעולה מדוחות הערכת התלות.

בהתאם לחוו"ד אקטוארית שהציגה הנתבעת, היוון ההפרש בגמלת הסיעוד המשתלמת לתובעת בגלל התאונה עומד על סך של 149,190 (ליום 14.4.13). אף שמדובר בהפרש הסכומים בלבד, הרי שאי הגשת חווה"ד בתחום השיקומי פועל גם לרעת טענת הקיזוז. אין לפניי ראיה הקושרת את מלוא ההפרש בגמלה אך למצבה של התובעת כתוצאה מהתאונה, וראה הנימוק לעיל.

אשר על כן, ייפסקו הסכומים על דרך ההערכה, כדלקמן:

אני פוסקת לתובעת בגין עזרת צד ג' לעבר סך של 160,000 ₪ (כ – 40% מההוצאה המוכחת).

אשר לעזרה לעתיד, אני פוסקת לתובעת, בהתחשב בתוחלת חייה כמוסכם (83.5 שנים), סך של 70,000 ₪ (כ – 40% מחישוב אקטוארי מלא).

בהתאמה, אני מורה כי מהסכומים שנפסקו יקוזז סך של 100,000 ₪ (כ – 2/3 מהגמלה המהוונת), וזאת בשל גמלת הסיעוד לה זכאית התובעת. יובהר, כי מצאתי מקום להכיר בחלק גדול יותר של הגמלה, וזאת נוכח העובדה כי חווה"ד מביאה בחשבון אך את הפרש הגמלה המשתלמת לתובעת לאחר התאונה ולא את הגמלה המלאה.

הסכומים שנפסקו הינם להיום.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד –

התובעת לא צירפה אסמכתאות המעידות על הוצאותיה הרפואיות והאחרות. יחד עם זאת, ובהתחשב בנכותה של התובעת, במצבה הרפואי ובאשפוזה הממושך, אני מעריכה את הפיצוי בגין הוצאותיה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 7,500 ₪.

ניכויים –

מסכום הפיצוי יש לנכות סך של 10,000 ₪, בגין תשלום תכוף ששולם לתובעת ע"י הנתבעת בראשית ההליך דנן.

סוף דבר –

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 186,927 ₪

לסכום האמור יש להוסיף הוצאות משפט (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית להיום) ושכ"ט עו"ד בשיעור של 13% ומע"מ מהסכום שנפסק.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ו, 03 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.