1. בפני תביעה לביטול הסכם מכר מקרקעין.
2. בתאריך 20.3.04 נחתם בין הצדדים הסכם (להלן "ההסכם"), על פיו התחייבה התובעת למכור לנתבע את כל זכויותיה בחלקה 82 בגוש 17561 בשטח של 8,377 מ"ר בכפר מנדא (להלן "החלקה"), תמורת הסכום של 405,000 ₪.
3. בכתב התביעה טענה התובעת כי הנתבע לא שילם את התמורה ולכן יש לבטל את ההסכם. הנתבע טען בכתב ההגנה כי שילם את מלוא התמורה לתובעת, באמצעות בעלה וכי דין התביעה נגדו להידחות.
4. ההסכם בין הצדדים נערך בשפה הערבית ותרגומו לשפה העברית (נ/6) הוגש על ידי הנתבע. בהסכם מפורטים העיקולים שהוטלו על החלקה על ידי מס שבח מקרקעין ומס הכנסה והתובעת התחייבה להסיר את העיקולים "על חשבונה האישי" תוך תקופה שלא תעלה על 60 יום ממועד ההסכם. עוד נאמר בהסכם כי:

"המוכרת מוכרת בזה לקונה והקונה קונה בזה מהמוכרת את החלקה הנ"ל תמורת סכום של ארבע מאות וחמשת אלפים שקלים חדשים ששולם למוכרת במלואו במזומן בטרם החתימה על הסכם זה וחתימת המוכרת על הסכם זה מהווה קבלה רשמית על קבלת הסכום ושחרור הקונה מחובתו לשלם.

המוכרת מצהירה כי היא מסרה את החלקה לקונה והקונה מאשר כי קיבל את הנמכר וכי החל להחזיק ולהשתמש בו".

לאחר חתימת הצדדים אישר עו"ד לידאווי כי הצדדים חתמו על ההסכם לאחר שהקריא

להם אותו והם הבינו את תכנו והסכימו לנאמר וחתמו מרצונם.

בהמשך אישר גם בעלה של התובעת, מוחיי אלדין חאג' בחתימתו כי קרא את ההסכם והוא מסכים עליו כולו ואף הצהיר כי נתן את החלקה במתנה לתובעת וכי המתנה עודנה בתוקף.

1. הבעל רשום כבעלים של החלקה. בתאריך 8.2.00 נחתם בין התובעת לבין הבעל "הסכם מתנה" (נ/1) , על פיו העביר הבעל לתובעת את החלקה במתנה ללא תמורה. לטובת התובעת נרשמה הערת אזהרה בגין הסכם המתנה.
2. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, במסגרת בקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור על הנתבע לבצע עבודות בניה או כל עיסקאות בקשר לחלקה. עיקר טענותיה של התובעת היו כדלקמן:
   1. נגד בעלה של התובעת, מוחיי אלדין חאג' (להלן "הבעל" ו/או "מוחיי") ננקטו הליכי גביית חוב לטובת מר מישיל סרוג'י באמצעות עו"ד קובטי, שמונה כונס נכסים על זכויותיו של הבעל בחלקה 27 בגוש 17522 (להלן "חלקה 27"). (יוער כי בחלק מהמסמכים מופיע השם "עו"ד קובטי" ובאחרים "עו"ד קופטי" ואף בפסק הדין מופיעים שני השמות – המתייחסים לאדם אחד – הוא בא כוחו של סרוג'י).
   2. על חלקה 27 היו קיימים בית מגורים של התובעת וכן תחנת דלק.
   3. במסגרת הליכי כינוס הנכסים, מכר כונס הנכסים את חלקה 27 לזוכה, סרוג'י.
   4. על החלקה נשוא התביעה רבצו עיקולים לטובת מס שבח מקרקעין , בגין חובו של הבעל למס שבח בעיסקת מכירת חלקה 27 לסרוג'י.
   5. ההסכם למכירת החלקה הוכן על ידי בא כוחו של הנתבע, עו"ד מוסטפא לידאווי.
   6. הן הנתבע והן בא כוחו, עו"ד לידאווי, ידעו על העיקול שרובץ על החלקה ולפיכך סוכם בין הצדדים, טרם החתימה על ההסכם, כי עו"ד לידאווי יפנה לעו"ד קופטי על מנת להסדיר את הסרת העיקול.
   7. עו"ד לידאווי ועו"ד קופטי הסכימו כי התמורה שעל הנתבע לשלם לתובעת תועבר לעו"ד קופטי על חשבון חובו של הבעל לסרוג'י.
   8. הצדדים חתמו על ההסכם לאור ההסכמה בין עורכי הדין.
   9. בהסכם נקבע כי על התובעת לדאוג להסרת העיקולים תוך 60 יום ממועד חתימת ההסכם.
   10. כמו כן הוסכם כי הכספים שישולמו על ידי הנתבע ישארו בנאמנות בידיו של עו"ד לידאווי.
   11. לאחר החתימה על ההסכם, חזר בו עו"ד קופטי מההסכמה אליה הגיע עם עו"ד לידאווי
   12. בעקבות ביטול ההסכמה, פנתה התובעת אל עו"ד לידאווי ואל הנתבע בדרישה כי יועברו אליה כספי התמורה , אולם דרישתה לא נענתה. לדבריה, היא גם הודיעה לנתבע על כוונתה לבטל את ההסכם, אך לא קיבלה מהנתבע כל תגובה.
3. בתצהיר תשובה של הנתבע הוא טען כי שילם לתובעת את מלוא התמורה (בסך 100,000$ ) במזומן, באמצעות הבעל, שאישר את קבלת הסכום הנ"ל. הנתבע טען כי התובעת היא שהפרה את ההסכם כאשר לא דאגה לביטול העיקולים הרובצים על החלקה.

בתצהיר עדות ראשית שהגיש הנתבע בהמשך הוא טען כי התמורה בגין החלקה היתה 90,000 $ וכי בנוסף הוא נתן לבעל הלוואה על סך 10,000 $ במזומן, כעזרה אישית לשם תשלום חובותיו לסרוג'י.

לטענתו, הבעל חתם על קבלה בה אישר את קבלת הכסף.

הנתבע הוסיף וטען כי קיבל מהתובעת 50,000 ₪ בנאמנות עבור תשלום המיסים בגין העיסקה בינהם וכי באמצעות כספים אלה אכן שילם את המיסים הנ"ל. לדבריו, עם קבלת הסכום הנ"ל מהתובעת, הוא חתם על קבלה המאשרת קבלת הסכום.

1. הנתבע טען כי לא היה כל הסכם או סיכום בין עו"ד קופטי ועו"ד לידאווי וכי סיכום שכזה גם אינו הגיוני מאחר והעיקול שרבץ על החלקה היה לטובת שלטונות מס שבח מקרקעין ולא לטובת עו"ד קופטי או הזוכה סרוג'י.

בתצהיר הנוסף של הנתבע הוא טען כי במהלך המשא ומתן עם התובעת הוא ידע על

העיקולים לטובת מס שבח מקרקעין, אך לא ידע על כל הליכי כינוס או על זכויות המגיעות

לעו"ד קובטי. לטענתו, התובעת והבעל טענו בפניו כי העיקולים אמורים להתבטל, מאחר

והעיסקה עם סרוג'י עומדת להתבטל. לדבריו, בא כוחו עו"ד לידאוי שוחח בטלפון עם עו"ד

קובטי לבירור הטענה ולדבריו "אולם לא קבע האחרון כי העסקה תתבטל אמנם התייחס

לטענה הנ"ל ברוח הדברים של אמינה ומוחיי דבר אשר בא להעיד כי הטענה נכונה יחסית, דבר שנתן לי להשתכנע כי עיקולים אלו עשויים להתבטל".

1. הנתבע טען גם כי התובעת הגישה נגדו תביעה קודמת, במסגרת ת.א. 108/05 אשר נמחקה לאור הסכמת הצדדים להעביר את הסכסוך בינהם לבוררות , אך התובעת סרבה לקיים את הליך הבוררות והגישה את תביעתה כעבור 4 שנים.
2. בעלה של התובעת הצהיר כי לא קיבל מהנתבע כל סכום שהוא על חשבון התמורה המגיעה לתובעת על פי ההסכם וכי לא קיבל ממנו שום הלוואה. כן טען כי הנתבע לא קיבל חזקה בחלקה וכי במהלך 4 השנים שעברו ממועד חתימת ההסכם הוא השתמש בחלקה, ואף זרע עליה יבולים, שנמכרו לצדדי ג' שפורטו בתצהיר.
3. בנסח הרישום של החלקה (ת/9) רשום הבעל כבעלים של החלקה ולטובת התובעת רשומה הערת אזהרה מיום 14.2.00.

בתאריך 17.1.02 נרשם על החלקה עיקול לטובת מס שבח נצרת על סך 193,478 ₪ על כל

הבעלים ועיקול נוסף, על סך 214,250 ₪ על חלקה של התובעת.

בתאריך 25.3.03 נרשם עיקול על החלקה לטובת פקיד שומה נצרת על סך 136,278 ₪, על כל

הבעלים.

בתאריך 19.4.04 נרשמה על החלקה הערת אזהרה לטובת הנתבע, בהתאם ליפוי כוח בלתי חוזר, על כל הבעלים.

בתאריך 5.12.04 נרשם על החלקה צו נהול על ידי כונס נכסים, עו"ד פ. אלגז, על כל הבעלים.

1. בחקירה נגדית של בתובעת ושל הבעל הם טענו כי התמורה מהנתבע היתה אמורה להשתלם לסרוג'י, באמצעות עו"ד קופטי, ועם התשלום היתה אמורה להתבטל עיסקת המכר בין הבעל לבין סרוג'י ואז היו מתבטלים העיקולים לרשויות המס שהם פועל יוצא מעיסקה זו. לכן, לדבריהם, סכום התמורה היה אמור להמסר לידיו הנאמנות של עו"ד לידאווי, בא כוחו של הנתבע, על מנת שיעבירו לסרוג'י ויסיר את העיקולים.

התובעת הוסיפה ואמרה בחקירתה הנגדית כי כבר במעמד החתימה על ההסכם התקשר עו"ד לידאווי לעו"ד קופטי בטלפון והודיע לו כי הכספים מוחזקים אצלו וכי יעבירם אליו.

התובעת גם אמרה בחקירתה כי היא לא היתה אמורה לשלם את המיסים בגין העיסקה עם הנתבע. לדבריה, כאשר חזרה הביתה עם הבעל לאחר חתימת ההסכם עם הנתבע הם הסתכלו על המסמכים שחתמו ואז "דפקנו על הראש שלנו" והבינו :"שמשהו לא בסדר". היא חזרה וטענה כי לא קיבלו כל כספים מאת הנתבע וכי הוסכם שהכסף ישאר בנאמנות אצל עו"ד לידאווי כדי שיעביר אותו לעוה"ד של סרוג'י , כדי שיסלק את החוב שלהם. היא הוסיפה כי "סרוג'י עיקל לנו את הבית אז הוסכם שהכסף הזה יועבר לסרוג'י ולאחר קבלתו על ידי סרוג'י הוא ישחרר לנו את הבית". כאשר תשומת ליבה הופנתה לעובדה שעו"ד קופטי כלל לא נזכר בהסכם ושלא נאמר כי התמורה תועבר לסרוג'י חזרה התובעת וטענה כי רימו אותם, ומה שהיה צריך להרשם – לא נרשם. כאשר תשומת ליבה הופנתה לאמור בהסכם לפיו קיבלו את כל הכסף השיבה "זה מה שהוציא אותנו מדעתנו"

לשאלה האם חתמו על ההסכם מרצונם החופשי השיבה התובעת כי כן כי רצו לסלק את

החוב לסרוג'י ולשחרר את הבית ואת תחנת הדלק (כולם על חלקה 27). היא לא זכרה באיזה

שפה נערך ההסכם ("ייתכן בערבית") וגם לא זכרה אם תוכנו הוסבר להם על ידי עו"ד

לידאווי מאחר ולדבריה הם היו בלחץ למכור.

לשאלת בית המשפט מה עשו לאחר שראו כי "רימו" אותם ובהסכם לא מופיע מה שסוכם,

השיבה התובעת כי הם פנו לעו"ד ג'האד אבו ריא (להלן "עו"ד ג'האד" או "עו"ד אבו ריא" וסיפרו לו את כל הסיפור. לדבריה, בהתחלה עו"ד ג'האד פנה לעו"ד לידאווי ושאל אותו מה עם הכסף ועו"ד לידאווי השיב כי הכסף בכספת שלו וסרוג'י חזר בו מההסכם ולכן הוא יחזיר את הכסף לנתבע. בעקבות זאת הם ביקשו לבטל את ההסכם אבל הנתבע סרב לתת להם את ההסכם וגם עו"ד לדיאווי סרב.

בהמשך העדות השיבה כי הסיכום היה שהכסף יופקד אצל עו"ד לידאווי על מנת שישלם אותו לסרוג'י ויסיר את העיקולים. היא זכרה גם כי לאחר ההסכם התקבל מכתב מעו"ד קופטי או מסרוג'י לפיו הוא מסיר את העיקולים.

התובעת השיבה עוד כי בהמשך היא המשיכה לעבד את האדמה כי "חשבנו שהכל נגמר"

ולאחר מכן הגישו תביעה. התובעת לא ידעה דבר באופן אישי ולדבריה, הכל נמסר לה על ידי

בעלה.

התובעת טענה בחקירתה כי לא מסרה לנתבע כסף עבור תשלום המיסים. עוד השיבה כי

המשיכה לעבד את החלקה ורק לאחר 5 שנים התברר כי הנתבע מבקש לגדר את החלקה.

1. הבעל השיב בחקירתו הנגדית כי הוא בן 71 ואינו עובד. לדבריו, בעבר עבד בחקלאות , בערך בשנים 1978,1979, ולאחר מכן היתה לו תחנת דלק עד שנת 1995 ומאז הוא מתפרנס מקיצבת ביטוח לאומי וגם עבד קצת בחקלאות. לדבריו, הנתבע היה מנהל החשבונות שלו כאשר עבד בתחנת הדלק.

לדברי הבעל לא היתה עיסקה קודמת בינו לבין הנתבע. כאשר הופנה לתביעה שהגיש נגדו הנתבע , ביחד עם עוד נתבעים נוספים, בגין רכישת חלק מחלקה 27 השיב כי מדובר בהלוואה שנתן לו הנתבע וכי הם לא קבעו מועד להשבת ההלוואה וכי הוא אמור להחזיר לנתבע את הכסף "כשיהיה לי כסף". הוא לא ידע על פסק הדין שניתן בתביעה שהגיש נגדו הנתבע.

לדברי הבעל , לאחר חתימת ההסכם אצל עו"ד לידאווי , הם לא קיבלו עותק ממנו. יחד עם זאת אישר בחקירתו כי יש לו עותק מההסכם בבית. כן טען כי חוץ מההסכם לא חתמו על שום מסמכים נוספים ולא ידע שאשתו חתמה על הצהרה לשלטונות מס שבח מקרקעין.

עוד השיב כי לפני חתימת ההסכם קיבלו מכתב מעו"ד קופטי (ת/10 מיום 27.1.04) לפיו התחייב עו"ד קופטי לשחרר את העיקול כאשר יועבר אליו כסף מעו"ד לידאווי. בהמשך, כאשר הוצג בפניו המכתב, אישר כי הוא מתייחס לחלקה אחרת.

לדברי הבעל התביעה הוגשה מאחר ולא קיבלו כסף וביקשו לבטל את ההסכם. כן אמר כי הם המשיכו להחזיק באדמה ולעבד אותה.

לדברי הבעל עו"ד לידאווי היה עורך דין של הנתבע ולא שלו אבל הוא הכיר אותו ונתן בו אמון. לדבריו, הוא לא הכיר את עו"ד אבו ריא ג'האד לפני ההסכם והם פנו אליו רק לאחר שחתמו על ההסכם. הוא הלך יחד עם עו"ד ג'האד לעו"ד לידאווי והוא סיפר להם מה התפתח עם עורך הדין של סרוג'י. לדבריו, הוא כעס עליו ואז בזמן שישבו אצל עו"ד לידאווי, עו"ד לידאווי הדפיס את מסמך, נתן להם אותו ואמר להם ללכת להתלונן נגדו. עוד הוסיף כי ישב ליד עו"ד לידאווי ושמע אותו מדבר עם עורך הדין של סרוג'י .

לשאלה מדוע השתהה עם הגשת התביעה השיב הבעל כי הגיש את התביעה כאשר הנתבע ביקש לגדר את החלקה . כאשר נאמר לו שבדבר היה בשנת 2009 ולא בשנת 2004 השיב כי לא רשם תאריכים וככה יצא, האדמה שלו והוא עיבד אותה , אף אחד לא שאל על החלקה ומבחינתו ההסכם היה מבוטל. הוא לא ידע להשיב מי שילם את המיסים בגין העיסקה . הוא לא ידע שהתובעת נתנה לנתבע כספים לתשלום המיסים וגם לא ידע שהנתבע חתם על אישור בענין (נ/12).

הבעל הופנה לעדותה של התובעת , לפיה כאשר הגיעו הביתה "דפקו בראש" כי עשו טעות. לדבריו, הם עשו טעות כאשר לא קיבלו כסף אבל זה לא התברר להם ביום של ההסכם אלא רק כאשר הם הבינו שעו"ד לידאווי לא התסדר עם סרוג'י והם לא קיבלו כסף אלא רק חתמו אבל לא קיבלו מסמכים.

כאשר הוצג בפני הבעל ההסכם הוא טען כי אינו מזהה את החתימה וגם התוכן לא מוכר לו.

לדברי הבעל הם המשיכו לעבד את החלקה ולא שאלו רשות מהנתבע לשם כך כי מדובר באדמה שלהם. עוד השיב כי לא ידוע לו שהיתה בעיה עם גבולות החלקה ו/או שהיתה פלישה לחלקה ולא הזמין שום מודד לצורך מדידת החלקה.

1. מטעם התובעים העיד פאיד זידאן כי התובעת והבעל שכנים שלו באדמה וכי בשנים האחרונות הוא ראה אותם מעבדים את החלקה . לדבריו, את הנתבע הוא לא ראה בחלקה. הוא אישר כי הוא מכיר את הנתבע ושמע כי רכש את החלקה מאנשים אבל לא ראה אותו בחלקה. הוא זכר שהנתבע רצה לגדר את החלקה.
2. בתאריך 7.1.10 ניתן על ידי כבוד השופט זיאד הווארי, בבית משפט המחוזי בנצרת, פסק דיןם בה"פ 208/02 , בתביעת הנתבע נגד הבעל , סרוג'י ועו"ד קופטי. הבעל לא העיד בתביעה זו ומשך את תצהיר העדות הראשית שהגיש. בית המשפט ציין כי עדותו של הנתבע בפניו (שם המבקש) היתה מהימנה והוא קיבל את טענתו כי שילם לבעל את התמורה עבור החלק שרכש.. עו"ד קופטי הגיש שם פרוטוקול דיון מתביעה אחרת (ת.א. 1089/04) שהגישה התובעת כאן נגד סרוג'י ועו"ד קופטי, בה העיד הבעל ואמר כי הנתבע היה רואה החשבון שלו וכי לא קיבל ממנו כסף עבור מכירת החלק מחלקה 27. עוד נאמר שם כי הבעל אמר לאחר העדים שם כי התצהיר בו הצהיר שמכר את הקרקע לנתבע היה פיקטיבי על מנת לקחת את האדמה מסרוג'י. בית המשפט קיבל, כאמור, את גרסת הנתבע ואף קבע כי מאז ההתקשרות עם הבעל נהג בחלק שרכש מנהג בעלים – תפס את השטח וגידר אותו.
3. קודם להעדת הנתבע, העיד מטעמו מר אברהים מוחמד עבד אל חלים, שהיה ראש המועצה המקומית של כפר מנדא בשנת 2004 ומכיר את הצדדים . לדבריו, הנתבע פנה אליו והתעניין בקשר לחלקה, אותה הוא עומד לרכוש והוא הראה לו תוכניות והמליץ לו לרכוש את החלקה, שאמורה לעבור שינוי ייעוד. לדבריו, בסוף 2006 ביקר במקום שר התמ"ת, אלי ישי , והוא זימן לפגישה איתו את בעלי החלקות באזור החלקה , לרבות הנתבע, שהוא ידע שרכש את החלקה. לדבריו, על הסכסוך בין הצדדים ידע מספר חודשים לפני עדותו, כאשר זומן לעדות.

בחקירה נגדית השיב כי ידע מהנתבע שרכש את החלקה ולכן זימן אותו לפגישה בשנת 2006. לדבריו, בשנת 2004 הנתבע פנה אליו בתפקידו כראש המועצה, על מנת לברר את ייעוד החלקה. הוא לא ידע אם זה היה לפני ההסכם אך לדבריו , בהמשך פגש את הנתבע והוא סיפר לו שרכש את החלקה.

1. הנתבע השיב בחקירתו הנגדית כי שילם את התמורה לבעל, בביתו וכי גם התובעת היתה בבית, אבל באה ויצאה מהחדר. לדבריו, שילם את הכסף פעמיים – פעם ב- 19 לחודש שילם 90,000 דולר ופעם שניה ב- 21 לחודש שילם 10,000 דולר. התשלום היה בדולרים. לדבריו, הכסף היה לו בבית.

לדברי הנתבע, הוא לא החתים את התובעת או את בעלה כאשר שילם להם את הכסף כי הכיר אותם. הוא עשה עם הבעל עיסקה קודמת ולדבריו, לא היתה לו כל מחלוקת עם הבעל. בהמשך אישר כי כאשר עשה את העיסקה היה תלוי ועומד הליך משפטי אחר בינו לבין הבעל בקשר לחלקה אחרת.

לדברי הנתבע הוא ניהל מו"מ עם סרוג'י לרכישת תחנת הדלק וחלקת אדמה וכי יידע את הבעל על כך. הוא אישר כי הבעל אמר לו שהוא ימכור חלקות אדמה כדי לממן את הרכישה מסרוג'י ובחודש מרץ 2004 הבעל פנה אליו והציע לו לרכוש את החלקה. לדבריו, הם פנו לעו"ד לידאווי אחרי שסיכמו את כל העיסקה והוא שילם את הכסף . הוא לא ידע אם הכסף היה אמור לעבור לסרוג'י על חשבון העיסקה בינהם. הנתבע אישר כי עוד לפני ששילם לבעל את התמורה הוא ידע על העיקולים הרובצים על החלקה אך לדבריו הוא לא פחד מעיקולים אלה ולא היה איכפת לו אם יבוטלו או לא כי יש לו את החוזה בין כונס הנכסים של הקרקע לבין סרוג'י וכתוב שם שכל התשלומים החלים על החייב (הבעל) ישולמו על ידי כונס הנכסים. לדבריו, החוזה היה בידו לפני שרכש את החלקה והוא הוסיף שידע גם שניתן לשלם את החוב כי ידע מה החוב של החייב ובכמה הקרקע נמכרה.

לדברי הנתבע, הוא סיפר לעורכי הדין שהוא לא מפחד מהעיקולים כי הם יוסרו. עוד אמר כי הסיכום עם התובעת היה שהיא תשלם את המיסים ומספר ימים אחרי העיסקה הוא הלך אל התובעת הביתה ואז חתם על המסמך (נ/12), כאשר התובעת שילמה לו 50,000 ₪ על חשבון המיסים. לדבריו, במועד בו שילם לבעל את הכסף מסר לו הבעל כי הוא רוצה לשלם לסרוג'י. הוא לא מסר לעורך דינו את המסמך הזה כי הוא מסר אותו לבעל ורק במהלך המשפט הציג אותו הבעל. מאידך אמר כי יש לו קבלה מיום 21.3.04 וכי מסר אותה לבא כוחו. לדבריו, על המסמך חתום הבעל בלבד ולא התובעת כי כל המשא ומתן היה עם הבעל.

לדברי הנתבע הוא שילם את ה- 90,000 דולר עבור הקרקע (405,000 ₪) ו- 10,000 דולר היו הלוואה.

לדברי הנתבע הוא ידע שהבעל העביר נכסים לתובעת אבל הוא אף פעם לא חשב שהוא רמאי . לדבריו, הוא שירת אותו נאמנה ונתן לו את הכסף מתוך ידיעה שהוא זקוק לכסף והוא ידע למה הוא זקוק לכסף.

הנתבע אישר כי כשהם היו אצל עו"ד לידאווי דיבר האחרון עם עו"ד קופטי ושאל אותו אם נראה לו שהעיסקה בין הבעל וסרוג'י תצא אל הפועל והוא השיב שכן כי הבעל כבר שילם 300,000 $ במזומן והוא מחכה שיביאו לו עוד 500,000 $ וכנראה שהעיסקה תצא אל הפועל. הוא לא שמע את עו"ד לידאווי מזכיר שיש לו כסף בשביל עו"ד קופטי מהנתבע. לדבריו, השיחה לא היתה כדי להבטיח שעו"ד קופטי יבטל את העיקולים אלא כדי שיהיו בטוחים שהעיסקה תצא לפועל ואז גם יבטלו העיקולים.

הנתבע טען כי גם בעיסקה הקודמת בינו לבין הבעל הוא שילם לו עבור הקרקע שרכש במזומן.

בחקירה חוזרת השיב כי העיסקה הקודמת עם הבעל היתה בשנת 1992 ולא היתה לו כל בעיה עם הבעל בקשר לעיסקה זו , אלא עם סרוג'י ועם עו"ד קופטי.

לאחר חקירת המודד , שאל ב"כ התובעת את הנתבע בשנית מספר שאלות ברשות בית המשפט. הנתבע השיב כי מעולם לא עיבד את החלקה . לדבריו, כאשר רכש את החלקה בשנת 2004 היא היתה נטועה בפול והתובעת והבעל ביקשו ממנו להמשיך לקבל את היבול והוא הסכים. בשנת 2005 כבר היה בינהם סכסוך והוא נמנע מלהכנס לחלקה כי הוצא נגדו צו מניעה וכי במידה וידע שהבעל נכנס לחלקה , הודיע לו שלא ימשיך. לדבריו, ככל שמישהו נטע על החלקה לאחר מכן – זה היה הבעל.

הנתבע אישר כי בשנת 2004 קיבל מכתב מב"כ התובעת אך לדבריו הוא לא השיב עליו כי לא ידע על מה מדובר. לדבריו, הוא לא הגיש תביעה מאחר וזו קרקע שלו ולא היה לו לשם מה להגיש תביעה.

1. המודד חוסין עבד חלים העיד מטעם הנתבע. לדבריו, הוא הוזמן לחלקה פעמיים על ידי הנתבע כדי לסמנה – פעם אחת בשנת 2004 בקיץ ופעם שניה בשנת 2008. לדבריו, היה סכסוך גבולות והנתבע היה נוכח בחלקה וגם התפתח סוג של משא ומתן בינו לבין הנציגים של מושב ידפת, השכנים, עימם היה הסכסוך. לדבריו, הבעל היה נוכח בחלקה בזמן שערך את המדידות , אבל לא נטל חלק במו"מ.

בחקירה נגדית השיב העד כי גם הנתבע וגם הבעל הם לקוחות שלו. לדבריו, הוא לא הביא את התוכניות שהכין כי לא התבקש להביאם. לדבריו, הבעל שילם לו עבור המדידות שערך עבורו. הוא לא סיפר לו על סכסוך עם התובעת והבעל. העד חזר על עדותו בחקירה ראשית לפיה כאשר הגיע לבצע את המדידות הגיע לחלקה אחריו גם הבעל. הוא לא יודע למה הגיע . הבעל לא אמר לו דבר וגם לא שמע שהבעל אמר לנתבע שאסור לו להיות בשטח.

1. עו"ד לידאווי העיד כי הנתבע פנה אליו ואמר לו שהוא עומד לרכוש את החלקה מהתובעת ונתן לו את פרטי החלקה. הוא הוציא נסח והסביר לנתבע מה הוא למד מהרשום שם. הוא ביקש מהנתבע לבקש מהתובעת להביא את הסכם המתנה מהבעל וזה אכן הובא. הוא הדפיס בעצמו את ההסכם , במעמד הצדדים. לאחר שסיים את ההדפסה, במהלכה קיבל פרטים מהצדדים, מסר עותק אחד לנתבע ואחד לבעל והם קראו ביחד את ההסכם – הוא הקריא והם עקבו אחריו. בזמן ההכנה הוא גם ביקש מהבעל לאשר את עיסקת המתנה עם התובעת . לדבריו, התובעת והבעל אישרו בפניו שקיבלו את התמורה לפני ההסכם ושניהם חתמו. בנוסף הכין מש"ח 2, וטופס בקשה לרישום הערת אזהרה שהבעל היה צריך לחתום עליו כיון שהיה הבעלים של החלקה. כמו כן הכין....
2. במהלך חקירתו הראשית של עו"ד לידאווי, לאחר שהחל לאמר , כאמור כי הכין עוד מסמך, קם עו"ד אבו ריא , ב"כ התובעת, ואמר כי מה שעו"ד לידאווי מספר זה לא מה שאמר לו ולכן הוא מתפטר מייצוג התובעת ומבקש להזים את דברי העד.
3. לאור דבריו של עו"ד אבו ריא אמר עו"ד לידאווי כי אינו רוצה להתייחס לדבריו, אך כי לפני שיצא לחיפה להעיד קיבל שיחת טלפון בה נאמר לו (לא במישרין) לא להגיע לבית המשפט למסור עדות.

עו"ד לידאווי המשיך והעיד כי הצדדים חתמו גם על שטרי מכר ועל יפויי כח בלתי חוזר והוא דיווח על העיסקה לשלטונות מס שבח ורשם הערת אזהרה . לדבריו הוא רשם את החלקה על שם הנתבע ובזה סיים לטפל בענין.

עו"ד לידאווי אישר לב"כ הנתבע כי הוא מכיר את המכתב הנושא את הלוגו של משרדו וכי כבר העיד עליו בפני השופט ארבל בבימ"ש המחוזי בנצרת. הוא הוסיף, בטרם הסתיימה הישיבה (על מנת שהתובעת תמצא עו"ד מחליף לעו"ד אבו ריא), כי הוא נדהם לשמוע יום קודם מעו"ד הווארי, ב"כ הנתבע, כי נטען שסכום התמורה – 400,000 ₪ - נשאר אצלו. לדבריו, הוא עצמו ייצג את התובעת בתביעה שהיא נתבעה בה כנתבעת מס' 2 בבימ"ש השלום בנצרת בת.א. 1760-02-09 וכי באותה תביעה ייצג עו"ד אבו ריא את הנתבע מס' 1 וכי "אני מבין את התנהגותו פה".

בישיבה שלאחר מכן נחקר עו"ד לידאווי על ידי עו"ד סלים, בא כוחה החדש של התובעת. לדברי עו"ד לידאווי הוא ידע על חובות הבעל מנסח הרישום של החלקה ולא בדק נכסים אחרים של הנתבע. עו"ד לידאווי אישר כי באותה תקופה הוא היה חבר של עו"ד קופטי והיה מזמין אותו לארוחות ברמאדאן וגם אשתו היתה שכנה שלו במשרד. הוא אישר שידע שיש דיבורים בין התובעת והבעל לבין עו"ד קופטי, כמי שמייצג את סרוג'י בענין עיסקת מכר שמתגבשת בינהם והוסיף שגם היה קשור לזה מאחר והתנהל הליך בבימ"ש המחוזי בנצרת, בו ייצג את הנתבע. לדבריו , באותה תביעה הנתבע והבעל היו בחזית אחת נגד סרוג'י ובשלב מאוחר יותר היתה הצעה שסרוג'י ימכור את זכויותיו בחלקה לנתבע. בפועל, הוא ניסה לגשר בין הפערים ולהגיע להסדר בין קופטי שהוא חבר שלו ובין הנתבע וכאשר הגיעו לאיזו שהיא הבנה לגבי המחיר נודע לו שהבעל בעצמו מעוניין לרכוש את הזכויות של סרוג'י ולהוציא אותו מהחלקה.

עו"ד לידאווי אישר שידע שהבעל שילם לסרוג'י 300,000 דולר. לדבריו, זה היה לאחר ההסכם והוא לא ידע מתי בוצע התשלום . לדבריו, הצדדים הגיעו אליו בקשר לחלקה ללא קשר לעיסקה עם סרוג'י. הוא לא ידע שהתובעת רצתה לגייס כסף על מנת לשלם לעו"ד קופטי וגם לא שאל מדוע מתבצעת העיסקה. לדבריו, לא היה לו ספק שהבעל ידאג לסלק את העיקולים שרבצו על החלקה ובמידה ולו היה עושה כן ומשלים את העיסקה עם סרוג'י, הנתבע עצמו היה יכול לבצע את העיסקה עם סרוג'י ואז הוא עצמו היה מבטל את העיקולים.

עו"ד לידאווי השיב כי כעס על עו"ד קופטי כי הוא קיבל כסף והתכחש לקבלתו , ומדובר ב- 300,000 דולר. עוד אמר כי הוא יזם ואמר לעו"ד אבו ריא שיזמין אותו לבית המשפט מאחר ועו"ד קופטי אישר בפניו כי קיבל כסף.

לדברי עו"ד לידאווי רק חלקו הראשון של המכתב לעו"ד קופטי מיום 3.4.03 (ת/10) הודפס במשרדו . בהמשך, הנוסח שונה על ידי עו"ד אבו ריא בלא ידיעתו, בזמן שלא היה בחדרו, כאשר עו"ד אבו ריא התיישב בכסאו, נכנס למחשב שלו ושינה את הנוסח. לדבריו, כאשר חזר לחדר וראה זאת כעס מאד על עו"ד אבו ריא , נזף בו וביקש ממנו בצורה לא עדינה לעזוב את המשרד. לדבריו, הוא העיד על כך בעבר בפני השופט ארבל וגם סימן עד היכן הוא שהדפיס את המכתב. הוא סיים להדפיס ומסר עותק לעיונו של עו"ד אבו ריא ויצא לחדר אחר לשבת עם לקוח אחר שהמתין לו . הוא ישב עם לקוח זה כ- 20 דקות ולקח ממנו פרטים לגבי צוואה שביקש לערוך ואז חזר למשרדו והתרגז מאד וגירש את עו"ד אבו ריא ממשרדו.

לדברי עו"ד לידאווי התמורה עבור החלקה לא שולמה במשרדו ובנוכחותו. הוא לא ידע כיצד הכסף שולם ורק ידע ששולם. לשאלה מדוע התמורה לא הועברה לעו"ד קופטי השיב "למה שיעבור לקופטי? אני לא מתנדב להגיד להם לשלם. הם התחייבו לסלק את העיקולים ולא רצו שהכסף יעבור לקופטי".

1. עו"ד אבו ריא ג'האד הגיש תצהיר עדות ראשית לאחר סיום חקירתו של עו"ד לידאווי. הוא הצהיר כי יותר מעשור הוא מטפל בענייניהם של התובעת והבעל ואף ייצג את הבעל בתביעה קודמת שהגיש נגדו הנתבע בה"פ 108/02. לתצהיר צורף תצהיר של הנתבע בתיק הנ"ל בו נתבעו יחד עם הבעל גם סרוג'י ועו"ד קופטי. הנתבע טען שם כי רכש מאת הבעל חלק מחלקה 27 (610 מ"ר) ביום 17.4.99. כן טען כי נודע לו לאחרונה (התצהיר נחתם ביום 17.9.02) כי עו"ד קופטי מונה ככונס נכסים על נכסיו של הבעל במסגרת תיק הוצאה לפועל וכי הכונס התחייב להעביר לסרוג'י את כל חלקי הבעל בחלקה 27 . בנסיבות אלה ביקש לקבוע כי מיום 17.4.92 חדל הבעל להיות הבעלים של החלקים שמכר לו (לבעל היו 1099/1279 חלקים בחלקה ולטענת הנתבע הוא רכש מהבעל 61/1279 חלקים) וכי כל עיסקה בקשר לחלקים אלה – מבוטלת.

עו"ד אבו ריא טען כי התנהל מו"מ בין סרוג'י לבין הבעל, שהיה אמור לפתור גם את המחלוקת בה"פ 108/02 הנ"ל וכי בשלב מסויים הם הגיעו להסכם עם סרוג'י ועו"ד קופטי במסגרתו נדרש הבעל לגייס כספים על מנת לשלמם לסרוג'י ובין היתר הגיעה אליו התובעת להסכם למכירת זכויותיה בחלקה לנתבע. בהמשך אמר כי התובעת והבעל פנו ביחד עם הנתבע לעו"ד לידאווי לצורך חתימה על הסכם ואכן הסכם כזה נחתם והוא קיבל עליו עדכון מהתובעת והבעל. לאחר חתימת ההסכם פנו אליו התובעת והבעל ואמרו לו כי תמורת החלקה נשארה בידיו של עו"ד לידאווי, בא כוחו של הנתבע, אשר התחייב למסור אותם לעו"ד קופטי על חשבון העיסקה המתגבשת בין הבעל ובין סרוג'י , לאחר שיבטל את העיקולים הרובצים על החלקה. עוד הוסיף כי באותו שלב הוא יצר קשר עם עו"ד לידאווי על מנת לברר האם שילם את הכסף לעו"ד קופטי, ועו"ד לידאווי היה משיב לו כי עו"ד קופטי מתחמק ממנו ולא עונה על טלפונים. לדבריו :" אדגיש כי עו"ד לידאווי ספר בפני כי הוא מחזיק תמורת הקרקע אותה רכש עאלם מאמינה חאג'".

עו"ד אבו ריא הצהיר עוד כי בסוף חודש מרץ 2004 התקיים דיון בה"פ 208/03 . עו"ד קופטי הגיע לדיון וכאשר פנה אליו עו"ד לידאווי אמר לו עו"ד קופטי כי אינו חייב לו דבר וכי הוא לא קשור להסכם בין התובעת והנתבע. באותו מעמד "רתח" עו"ד לידאווי והציע כי יערכו מכתב לעו"ד קופטי שיפרט את אשר אירע ואכן בתיאום עם עו"ד לידאווי הדפיס האחרון מכתב מיום 3.4.04 ומסר לו עותק ממנו.

לתצהיר צורף עותק מכתב מיום 3.4.04 על נייר מכתבים של עו"ד לידאווי , שהנמען הוא עו"ד קופטי. במכתב נאמר כי בתאריך 20.3.04 הוא התקשר אליו טלפונית בענין הבעל והחלקה. לפי ההסכם בין סרוג'י לבין הבעל חובו של הבעל הינו 800,000$ ויתרת החוב ליום 20.3.04 הינה 500,000$. במסגרת מאמציו של הבעל לשלם את חובו הוצע למרשו, לרכוש את החלקה. בדיקתו העלתה כי על החלקה שעבודים בסכום של 407,728 ₪ לטובת מס שבח מקרקעין ולטענת התובעת והבעל הם מתכוונים לשלם באמצעות כספי התמורה את יתרת מחיר העסקה בין הבעל לסרוג'י וכי בהתאם לעסקה על סרוג'י לשאת בכל המיסים לרבות סכומי מס השבח בגינם רשומים העיקולים. עו"ד לידאווי התקשר לעו"ד קופטי לוודא שאלה פני הדברים והתבקשה הסכמתו להעביר לידיו הנאמנות את סכום המיסים תמורת ביטול השעבודים. בהסתמך על ההסכמה בינהם, נערך הסכם בין התובעת והנתבע והוא קיבל שיק לפקודת עו"ד קופטי על סך של 407,728 ₪. בסופו של דבר לא היתה הסכמה ועו"ד לידאווי חוזר ומבקש למסור לו את הסכום , על מנת שיהיה בידיו הנאמנות עד הסדרת השעבודים. יצויין כי המכתב אינו חתום.

עו"ד אבו ריא הצהיר כי לא הוא הדפיס את המכתב, כי עד שנת 2007 הוא לא ידע להדפיס וכי אין בסיס לטענת עו"ד לידאוי , לפיה גרש אותו ממשרדו.

בחקירה נגדית השיב עו"ד אבו ריא כי ייצג את הבעל בה.פ. 208/02 בביהמ"ש המחוזי בנצרת ושם הבעל תמך בעמדתו של הנתבע. לדבריו, בהליך בפני השופט ארבל התובעת היתה צד להליך והוא יודע כי עו"ד לידאווי נחקר שם בקשר למכתב והכחיש את שנאמר שם אך לדבריו הוא לא ידע בפרוט מה היתה עדות והם המתינו לפסק הדין. לשאלה מדוע לא הגיב על עדותו של עו"ד לידאווי בפני השופט ארבל השיב כי הוא העיד שם.

עו"ד אבו ריא העיד כי הבעל הגיע להסכם עם עו"ד קופטי וסרוג'י שרוכשים את הקרקע שלו ב- 800,000$ ולשם כך הלקוחות שלו החלו לגייס כסף מהחסכונות שלהם וגם מכרו קרקעות ובין היתר מכרו לנתבע את החלקה. לדבריו, כל הכסף מהמכירה היה אמור לעבור לעו"ד קופטי לעיסקה הגדולה וגם עו"ד לידאווי , שהיה בקשר הדוק עם עו"ד קופטי, היא אמור להעביר לו את הכסף ובמקביל קופטי היה אמור לבטל את העיקולים שהיו על קרקע זו. הוא שמע דברים אלה מעו"ד לידאווי ואז הוא התקשר אליו לשאול מה קורה והאם שילם את הכסף ואז עו"ד לידאווי התחיל לכעוס עליו ואז הם נפגשו בבית המשפט ועו"ד קופטי הכחיש שקיבל 300,000 דולר. עו"ד לידאווי אמר לו לבוא למשרדו והוא יחתום לו על מכתב שמפרט מה היה . לדבריו, בתאריך 3.4. בו נכתב המכתב לא היתה כל מחלוקת בין הנתבע ובין הבעל ולא היה צורך שישאלו היכן הכסף . באותה תקופה הם היו בצד אחד וכל מטרת המכתב של עו"ד לידאווי היתה להראות שעו"ד קופטי מתחמק מלקבל ממנו את הכסף.

עו"ד אבו ריא חזר ואמר כי רק בשנת 2007 הוא למד להדפיס והטענה כאילו הוא הדפיס את המכתב היא הזויה . הוא גם הכחיש שעו"ד לידאווי כעס עליו באותו יום. לדבריו, אחרי שקיבלו את המכתב מעו"ד לידאווי, שהכסף נשאר אצלו, הם ניסו להמשיך את המשא ומתן עם עו"ד קופטי כאשר מבחינתם, אם היו ממשיכים איתו את ההסכם, הכסף היה אמור לעבור לקופטי. זה נמשך עד חודש נובמבר ורק אז, כאשר היה ברור שעיסקה לא תצא אל הפועל, הוא שלח את המכתב לנתבע.

עו"ד אבו ריא לא ידע להשיב מדוע מכתבו של עו"ד לידאווי אינו חתום, אך הוא משער שקיבל העתק ועו"ד לידאווי היה אמור לשלוח אותו. הוא לא ברר אם המכתב נשלח אבל ידוע לו שאחרי המכתב הנתבע הסתכסך עם עו"ד לידאווי כי הנתבע לא רצה שעו"ד לידאווי יתן להם את הכסף ואז הנתבע לא רצה שימשיך לייצג אותו. בהמשך הוא היה בפגישה עם עו"ד זידאן שייצג את הנתבע, ושמע על הסכסוך בינו לבין עו"ד לידאווי מהנתבע עצמו. לשאלה מדוע לא חקר על כך את הנתבע השיב כי הוא שמע מהנתבע דברים נוספים במהלך המשא ומתן שאינו רוצה לפרטם. לדבריו, הוא לא הזמין לעדות את עו"ד זידאן כי הוא לא מטפל בתיק וזה לא שיקול דעתו. הוא גם לא הזמין את עו"ד קופטי מאחר ובפסקי דין שונים נקבע כי אינו אדם אמין בלשון המעטה.

1. בסיכומים טען ב"כ התובעת כי טענתו של הנתבע היא טענת "פרעתי" ולפיכך הנטל עליו להוכיח זאת. ב"כ התובעת הפנה לפסק דינו של כבוד השופט כהן בת.א. 32440-10-10 בו נקבע כי על נתבע הטוען כי שילם תמורה הנטל להוכיח טענתו.

ב"כ התובעת חזר על גרסת התובעת והבעל וטען כי הנתבע ועו"ד לידאווי ידעו כי מטרת העיסקה עם התובעת היתה לגייס כספים למימון העיסקה התגבשת עם סרוג'י . הם גם היו מעורבים במו"מ הנ"ל והיה להם אינטרס כפול בהצלחת המו"מ שכן בכך היתה נפטרת בעיית המגרש נשוא ה"פ 208/08.

ב"כ התובעת הסתמך על מכתבו של עו"ד קופטי מיום 27.1. – לפיו יהיה מוכן לבטל את העיקולים על חלקה 82 בגוש 17562 וחלקה 7 בגוש 17589 במידה וירצו למכור חלקות אלה ולדבריו, היה ברור כי יסכים לעשות זאת רק אם ישולמו לו כספים. לדבריו, הנתבע התחייב לשלם עבור החלקה 405,000 ₪ וכן סוכם כי ישלם את כל המיסים הנובעים מהעיסקה וכי הצדדים סיכמו כי התמורה תישאר בידיו הנאמנות של עו"ד לידאווי, על מנת שיעבירם לעו"ד קופטי וכך גם יבטיח את ביטול העיקולים , כפי שהתחייב עו"ד קופטי במכתבו הנ"ל. ב"כ התובעת טען כי ההסכם לא שיקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים וכי התובעת לא קיבלה תמורה , היא לא היתה חייבת להסיר את העיקולים ואף לא היתה חייבת לשאת במיסים החלים על העיסקה. כן טען כי יש לקבל את דברי התובעת והבעל כי לאחר שקראו את ההסכם בבית הבינו כי ההסכם לא משקף את ההסכמות ואז פנו לעו"ד אבו ריא ועדכנו אותו בדבר הסיכומים בין הצדדים. הוא הפנה לתצהירו של עו"ד אבו ריא שאישר כי התובעת והבעל סיפרו לו כי תמורת החלקה נשארה בידיו של עו"ד לידאווי , שהתחייב למסור אותם לעו"ד קופטי על חשבון בעיסקה המתגבשת בין סרוג'י והבעל לאחר שיסיר את העיקולים על החלקה. עוד הפנה לאמור על ידי עו"ד אבו ריא לפיו עו"ד לידאווי אישר בפניו כי הוא מחזיק את תמורת הקרקע.

ב"כ התובעת טען כי מכתבו של עו"ד לידאווי מאמת את גרסתה של התובעת כי לא קיבלה תמורה עבור החלקה וכי הכסף נשאר בידיו של עו"ד לידאווי, כאשר במכתב מפרט עו"ד לידאווי את כל השתלשלות העניינים. לדבריו , המכתב נכתב על ידי עו"ד לידאווי לאחר שהתברר לו כי חברו עו"ד קופטי חוזר בו מהסיכום לפיו יקבל את התמורה ויבטל את העיקולים ומצד שני סרבו הנתבע ועו"ד לידאווי להעביר את הכסף לתובעת מאחר ועל החלקה רבצו עיקולים בסך 544,234 ₪. עוד הוסיף ב"כ התובעת כי במועד כתיבת המכתב לא היו חילוקי דעות בין התובעת והנתבע והמכתב הוכן על ידי עו"ד לידאוי לאחר שעו"ד קופטי הכחיש כי קיבל 300,000 דולר למרות שקיבל אותם והדברים מפורטים בפסק דינו של השופט ארבל. ב"כ התובעת ביקש לדחות את גרסתו של עו"ד לידאווי על אשר אירע במשרדו.

ב"כ התובעת טען כי לאחר ההסכם התובעת והבעל המשיכו להחזיק בחלקה ולעבד אותה. הוא הוסיף כי התובעת לא מסרה לידי הנתבע כספים לתשלום המיסים החלים על העיסקה ויש לדחות את טענת הנתבע כי קיבל מהתובעת 50,000 ₪ לאחר שאמר קודם לכן כי נתן לבעל הלוואה על סך 10,000 דולר. עוד טען כי תמוה שהנתבע לא הגיב על מכתבו של עו"ד אבו ריא בו הודע לו על ביטול ההסכם ותשובתו של הנתבע כי לא הבין במה מדובר היא בבחינת הודאה לאמור במכתב. כן טען כי התובעת הגישה תביעה כבר בשנת 2005 ולאחר מכן חזרה בה כי לאחר שהוסכם להעבירה לבוררות וכי לא המשיכה בה כי החזקה בחלקה נשארה בידיה וכי בתגובה לצו המניעה לא טען הנתבע כי בידו קבלה מהנתבע על קבלת הסכום של 100,000 דולר וכי הקבלה "נוצרה" רק לאחר שבית המשפט העיר לנתבע כי ללא קבלה יקשה עליו להוכיח גרסתו. עוד טען כי סיפורו של הנתבע בדבר הלוואה לבעל על סך 10,000 דולר הוא הזוי וכי אין זה מתקבל על הדעת כי הנתבע היה משלם לתובעת או לבעל כספים מבלי שהיה מבטיח את ביטול העיקולים.

1. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו כי יש לקבל את גרסת הנתבע, לפיה הוא שילם לתובעת , באמצעות הבעל, את התמורה. כן טען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב , לאחר שהתובעת הסתירה מבית המשפט כי מדובר בהליך נוסף על הליך שנמחק.

ב"כ הנתבע טען כי שני הצדדים אינם מכחישים את קיומו של ההסכם ואת חתימותיהם על ההסכם ועל מסמכים נוספים הקשורים בעיסקה. שני הצדדים גם לא טוענים אודות תנאי מתנאי ההסכם ולא כי נפל פגם מהותי בהסכם המחייב את ביטולו ו/או כי ההסכם נחתם תחת לחץ, כפיה, הטעיה או מרמה, וכי די בכל אלה על מנת להביא לדחיית התביעה.

ב"כ הנתבע טען כי הבעל ניסה להבריח נכסים , כפי שעלה מחקירת סרוג'י בת.א. 1089/04 בפני כבוד השופט ארבל וכי גם כבוד השופט ג'ראח קבע בפסק דין מיום 28.11.99 כי הבעל קיבל ייעוץ לפני שחתם על הסכמים ומסמכים בקשר לתביעה שנידונה שם, ודחה טענה שהעלה הבעל בקשר להטעיה, רמיה ומצג שוא.

ב"כ הנתבע ביקש לדחות את גרסת התובעת והבעל, לפיה התמורה ממכירת החלקה היתה אמורה להשתלם לעו"ד קופטי, על מנת שיסיר את העיקולים על החלקה. ב"כ הנתבע ביקש לאמץ את גרסת הנתבע ועו"ד לידאווי, לפיהם הבעל ביקש לשלם באמצעות כספי התמורה לסרוג'י עבור העיסקה שעשה איתו וכי לא היה זה מעניינו של הנתבע ו/או עורך הדין כיצד יבצע את התשלום. כן טען כי בכל מקרה , וגם אם הבעל לא היה משלים את העיסקה עם סרוג'י ומשלם לו את כל ה- 800,000$, שאז כונס הנכסים היה חייב לשלם את המיסים ולהסיר את העיקולים – דין העיקולים היה להתבטל מאחר והוטלו על רכושה של התובעת ולא זה של הבעל בגין עיסקה שאינה קשורה לחלקה.

ב"כ הנתבע טען כי גרסת הנתבע נתמכת בגרסת עו"ד לידאווי ובזו של המודד.

ב"כ הנתבע טען כי אינו טוען נגד המכתב שיצא ממשרדו של עו"ד לידאוי – ת/10, מאחר ובכל מקרה המכתב אינו חתום.

1. ב"כ התובע הגיש סיכומי תשובה וטען כי בסיכומים התעלם ב"כ הנתבע מתמיהות שהועלו בסיכומיו, כמו בשאלת החזקה שנותרה בידי התובעת והבעל, תשלום המיסים החלים על הנתבע, דרישת התובעת לבטל את ההסכם ואופן תשלום התמורה וכן התעלם מעדותו של עו"ד ג'האד אבו ריא וחזר וביקש לאמץ את גרסת התובעת ולקבל את התביעה.

דיון:

1. אקדים ואקבע כי על התובעת רובץ נטל השכנוע (בניגוד לטענת ב"כ התובעת לפיה הנטל על הנתבע). בענין זה נפסק על ידי כבוד השופטת ע. ארבל בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, פ''ד סא(3) 18, כדלקמן:

"נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, הייינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (לעניין זה ראו: יעקב קדמי על הראיות (חלק שלישי, 2003) 1505-1506 (קדמי, חלק שלישי); ע"א 6160/99 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124 (2001)).

יודגש, כי לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות רק מקום בו איש מבעלי הדין לא הביא ראיה או מקום בו בתום הערכת מכלול הראיות קובע בית המשפט כי כפות המאזניים מעוינות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי" (אליהו הרנון דיני ראיות  חלק ראשון (1979) 188 (להלן: הרנון)). במקרה זה מכריע נטל השכנוע, כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. לעומת זאת, אם לאחר הערכת מכלול הראיות מגיע בית המשפט למסקנה כי לאחד מבעלי הדין עדיפות ראייתית על משנהו, כך שהוא הצליח לשכנע בצדקת עילתו על-פי מאזן ההסתברויות, אין משמעות לשאלה על מי מוטל נטל השכנוע (ע"א 7905/98 Aerocon C.C  נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, 397

(2001); ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 45-46 (2003)). לפיכך, כפי שיפורט בהמשך, בשני פסקי הדין המנחים בסוגיה זו, בהם סברו כל השופטים כי אחד מבעלי הדין הצליח לשכנע לפי מאזן ההסתברויות, נאמרו הדברים למעלה מן הצורך (ראו: ע"א 5329/91 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אברהם, [פורסם בנבו]: "גם בענין סיני, כמו בענין וייסנר, סברו כל השופטים שהמבוטח הרים את הנטל שהיה מוטל עליו, ולכן גם המחלוקת בענין סיני לא נצרכה, בסופו של דבר, אלא להלכה").

השאלה על מי רובץ נטל השכנוע, נקבעת על-פי הדין המהותי. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט כאשר הכלל הבסיסי הינו "המוציא מחברו – עליו הראיה" (קדמי, חלק שלישי, בעמ' 1508-1509). על התובע הנטל להוכיח את כל יסודותיה של עילת התביעה, החיובים והשליליים, ואילו על הנתבע הנטל להוכיח את כל רכיביה של טענת ההגנה שהוא מעלה (שם, בעמ' 1512). ככלל, בתחילת המשפט נטל הבאת הראיות רובץ על מי שנושא בנטל השכנוע (רע"א 1436/90 גיורא ארד, חברה לניהול השקעות ושרותים בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד מו(5) 101".

1. בעיניינו – לא מצאתי כי יש לסטות מהכלל הבסיסי הנ"ל – לפיו הנטל על התובעת להוכיח תביעתה ככלל, ובאופן פרטני בנסיבות שבתיק זה, כאשר היא טוענת כי לא קיבלה את התמורה שנקבעה בהסכם.

לא הרי מקרה בו נקבע בהסכם כי על נתבע לשלם תמורה במועדים שנקבעו בהסכם והנתבע טוען כי שילם את התמורה כפי שנקבע (כפי שהיה בעניין שנדון בפני כבוד השופט כהן בת.א. 32440-10-10, אליו הפנה ב"כ התובעת בסיכומים), כהרי המקרה בפנינו בו נאמר במפורש בהסכם כי התובעת קיבלה את מלוא התמורה המוסכמת עובר לחתימת ההסכם. טענתה של התובעת היא נגד מסמך בכתב – וככזו – ובהיותה התובעת – הנטל במלואו מוטל על כתפה להוכיח תביעתה .מהראיות, כפי שהובאו בתמצית עליל, כמו גם טענות הצדדים- עולה באופן מפורש כי התובעת לא עמדה בנטל זה.

1. אקדים ואומר כי לא מצאתי כל הגיון בגרסת התובעת והבעל, עליה חזר בהרחבה ב"כ התובעת בסיכומיו, ולפיה התמורה שנקבעה בהסכם הופקדה בידיו של עו"ד לידאווי והיה על האחרון להעבירה לעו"ד קופטי, על מנת שזה ידאג לביטול העיקולים הרובצים על החלקה:

א. המדובר בעיקולים שהוטלו על ידי רשויות המס ולא על ידי עו"ד קופטי ו/או מרשו סרוג'י, וככל שניתן היה לבטל את העיקולים הדבר היה בידי שלטונות המס ולא בידי עו"ד קופטי.

ב. בתצהירה של התובעת נאמר כי עו"ד לידאוי ועו"ד קופטי הסכימו כי התמורה שעל הנתבע לשלם תועבר לעו"ד קופטי על חשבון חובו של הבעל לסרוג'י. גם בתצהירו של הבעל נאמר כי סוכם כי "הסכום שיימסר לעו"ד קובטי ייחשב על חשבון העסקה המתגבשת בין התובעת סרוג'י". חובו של הבעל לסרוג'י בגין העסקה שעמדה להתגבש בינהם היה 500,000$, לאחר שכבר שולם על ידו סכום של 300,000$. כל עוד העיסקה לא הסתיימה – כיצד ניתן היה להניח כי יבוטלו עיקולים שהוטלו על העיסקה שמבקשים לבטל ( רכישה של החלקה, הבית ותחנת דלק של הבעל על ידי סרוג'י)?

ג. התובעת והבעל מסתמכים על מכתבו של עו"ד קופטי מיום 21.1.04 בו נאמר כי:

"הריני לאשר בזאת כי אהיה מוכן לבטל את העיקולים הרשומים על חלקה 17562/82 וחלקה 17589/7 במידה ותרצה למכור את החלקות הנ"ל לכל מאן דהוא"

ואולם לא מצאתי כל קשר בין מכתב זה ובין טענות התובעת והבעל לפיהן יש במכתב זה כדי להעיד על סיכום בין עו"ד קופטי לבין עו"ד לידאווי.

המדובר במכתב שמופנה אל הבעל ולא אל עו"ד לידאווי וככל שהיה סיכום בין עו"ד לידאווי ועו"ד קופטי – מן הסתם היה המכתב מופנה לעו"ד לידאווי ולא לבעל – שאינו אפילו צד לעיסקה.

בנוסף, אין מחלוקת כי העיסקה סוכמה בין הנתבע ובין הבעל , בביתם של התובעת והבעל, סמוך לפני חתימת ההסכם וכי השיחה בין עו"ד לידאווי ועו"ד קופטי היתה ביום החתימה על ההסכם, דהיינו 20.3.04. בנסיבות אלה ברור כי אין כל קשר בין הדברים וכי לא היה כל סיכום בין עו"ד לידאווי למאן דהוא בקשר לביטול העיקולים.

יצויין כי התובעת העידה כי המכתב היה "אחרי חתימת ההסכם".

למותר לציין כי מכתבו הנ"ל של עו"ד קופטי בקשר לביטול העיקולים מתייחס לחלקה 17562/82 בעוד שהעיסקה נשוא ההסכם בין התובעת והנתבע היא בקשר לחלקה 82 בגוש 17561.

גם צודק ב"כ הנתבע בטענתו, והנבעל גם נחקר על כך, כי במכתב הנ"ל לא נאמר דבר האם יש תנאי כלשהו בו יהיה מוכן לבטל את העיקולים ולא יעלה על הדעת כי עו"ד קופטי נתן הסכמתו לביטול ללא תנאי – דבר שיש בו משום מעילה במרשו.

העובדה שעו"ד קופטי לא הוזמן לעדות מטעם התובעת על מנת להעיד על נסיבות מכתב זה – יש בה אפילו כדי להטיל ספק באמיתותו.

1. אפילו במכתבו השנוי במחלוקת של עו"ד לידאווי מיום 3.4.04 אין כדי לתמוך בגרסת התובעת ובעלה מאחר וכבר במכתב זה נזכר כי בנוסף לשני השעבודים לטובת מס שבח מקרקעין קיים עיקול נוסף של פקיד השומה (שנרשם לאחר מועד ההסכם). ככל שהיתה משמעות למחיקת העיקולים כתנאי לעיסקה על ידי הנתבע (כטענת התובעת ובעלה) – כיצד זה לא ביטל הנתבע את העיסקה משנוכח כי הוטל עיקול נוסף שלא היה בתמורה בהסכם כיצד לסלקו?
2. בנוסף, גם בחלקו הראשון של מכתב זה, שעו"ד לידאווי הודה כי ניסח חלק זה, נאמר כי מדובר היה בהסכם לפיו שווי החזר הנכסים היה 800,000$ וכי כבר שולם 300,000 $ וכי התובעת ובעלה מסרו לו כי הם מתכוונים להשתמש בכספי תמורת מכירת המגרש לנתבע .
3. במכתב הנ"ל נאמר כי בהסתמך על הסכמה שאליה הגיע עו"ד לידאווי עם עו"ד קופטי, הוא קיבל לידו שיק לפקודת עו"ד קופטי "ע"ס 407,728 ₪ ז.פ. 30.3.04". – ככל שזה השיק שקיבל – מדוע נרשם בהסכם כי התמורה הינה 405,000 ₪ ולא נרשם הסכום שבפועל נמסר בגינו השיק באותו יום?
4. ואם לא די בכך, הרי שבעדותו של הבעל בפני , בתשובה לשאלה מדוע הגישו את התביעה , השיב הבעל כי "לא הסתדרנו עם סרוג'י ועורך הדין של הנתבע הודיע לנו שאין הסכמה עם סרוג'י ואת הכסף שהנתבע שילם אצל עורך הדין שלו והכסף ששולם אצל עורך הדין של הנתבע, עורך הדין שלו החזיר לו את הכסף, לכן ביטלנו את החוזה". ככל שנמסר לעו"ד לידאווי שיק לפקודת עו"ד סרוג'י , כפי שנכתב במכתב הנ"ל – כיצד יכול היה עורך הדין של הנתבע להחזיר לו "את הכסף"?
5. דברים אלה של הבעל תומכים בגרסת הנתבע וזו של עו"ד לידאווי לפיה לדברי הבעל והתובעת הכסף היה אמור להשתלם כחלק מעיסקה בין הבעל לסרוג'י. ככל שאכן התמורה היתה צריכה להשתלם אך ורק לשם תשלומה לעו"ד קופטי לסילוק העיקולים – לא היה מקום לכרוך זאת בעיסקה בין סרוג'י ובין הבעל.
6. בנוסף לאמור בתצהיר התובעת, לפיו כספי העיסקה עם הנתבע היו אמורים להיות לשם תשלום על חשבון העיסקה עם סרוג'י, היא גם העידה בחקירתה הנגדית כי:

"ישבנו עם הנתבע הגענו להסכם, גם עם עורך הדין שלו, רשמנו את ההסכם. סיכמנו כי הם היו אמורים לשלם את המס, אבל בהסכם כתבו שאנחנו נשלם את המס. הוסכם שהכסף יישאר בנאמנות אצל עוה"ד לידאווי כדי שיעביר אותו לעו"ד של סרוג'י, כדי שיסלק את החוב שלנו. סרוג'י עיקל לנו את הבית אז הוסכם שהכסף הזה יועבר לסרוג'י ולאחר קבלתו על ידי סרוג'י , הוא ישחרר לנו את הבית".

אין כל קשר בין דברים אלה של התובעת ובין הטענה לפיה הכסף היה אמור לשמש לסילוק עיקולים על החלקה (ויובהר כי אין קשר בין הבית שלדברי התובעת עוקל ובין החלקה נשוא ההסכם).

גם בהמשך חקירתה שבה התובעת ואמרה כי חתמו על ההסכם מרצונם החופשי:

"כי רצינו לסלק את החוב לסרוג'י, לשחרר את הבית ואת התחנה כי הוא עשה עיקול על כל החלקה".

1. הבעל גם העיד כי לאחר שחתמו על ההסכם אצל עו"ד לידאווי, הם הלכו משם "בידיים ריקות. לא קיבלנו כלום".בעוד שהתובעת עצמה העידה כי "אנחנו חתמנו, לקחנו את המסמכים הביתה. בבית ראינו את ההסכם ודפקנו על הראש".
2. התובעת העידה כי לאחר שגילו כי רימו אותם הם פנו לעו"ד אבו ריא. לדבריה "בהתחלה הלך לעו"ד לידאווי ושאל אותו מה עם הכסף. עו"ד לידאווי טען שאת הכסף הפקיד בתוך כספת וסרוג'י חזר בו מההסכם ולכן הוא יחזיר את הכסף לנתבע". גם גרסה זו אינה מתיישבת עם טענתה לפיה הכסף היה אמור לשמש להסרת העיקולים, ללא קשר לעיסקה בין סרוג'י לבעל.

1. בחקירתו של התובע הוא נשאל האם היה לו קשר עם בא כוחו, עו"ד אבו ריא לפני החתימה על ההסכם. הבעל השיב כי היה לו קשר איתו רק אחרי החתימה על ההסכם. הדבר תמוה לאור הצהרתו של עו"ד אבו ריא לפיה "מזה יותר מעשור אני מטפל בענייניהם המשפטיים השונים של ה"ה אמינה ומוחיי אלדין חאג' מכפר מנדא".

מחקירתו של עו"ד אבו ריא עלה כי הוא טיפל בענייניו של הבעל גם בביהמ"ש ואפילו בתביעה שהגיש הנתבע נגד הבעל בבית המשפט המחוזי בנצרת. לכאורה, אפילו עלה מחקירתו כי הוא היה מודע גם לעיסקה בין התובעת והנתבע, נשוא הליך זה.

מהמסמכים שהוגשו ומעדותם של עו"ד לידאווי ועו"ד אבו ריא עלה כי לבעל היו נכסים רבים וכי ערך עסקאות רבות בקשר לנכסיו (לרבות העברת חלק מהאדמות שברשותו לאשתו בניסיון להתחמק מנושיו – כפי שנקבע בהליך אחר).

בנסיבות אלה – איני נותנת אמון בטענת הבעל והתובעת לפיה לא היה ער למה שחתם עליו ואני דוחה מכל וכל את טענתו לפיה ההסכם לא שיקף את מה שהוסכם ו/או מה שהיה בפועל בין הצדדים, לרבות קבלת התמורה בגין העיסקה.

1. די בקביעה זו כדי להביא על מנת לדחות את התביעה.

לא אוכל להמנע מלהעיר כי אכן מצאתי תמיהות גם באשר להתנהגותו של הנתבע, ובמיוחד בכל הקשור לעובדה כי לאחר החתימה על ההסכם המשיכו התובעת והבעל להחזיק בחלקה ולעבד אותה.

יחד עם זאת, מאחר ולא האמנתי לגרסת התובעת ובעלה ומאחר וגם אם המאזניים היו שקולות (ולא כך הוא) ,היה הנטל רובץ על התובעת– אני קובעת כי התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

ממילא, בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון להתייחס לעדויותיהם של עו"ד לידאווי ועו"ד אבו ריא, כמו גם לקביעות בקשר לבעל ו/או למי מהצדדים האחרים על ידי מותבים אחרים בהליכים אחרים בינהם.

1. אני דוחה את התביעה.

צו המניעה הזמני שניתן – מבוטל.

אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע שכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪ ומע"מ.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ג, 27 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.