הבקשה לביצוע שיקים וטענות ההגנה

1. התובעת הגישה ללשכת ההוצאה לפועל בקרית שמונה בקשה לביצוע שלושה שיקים, שפרטיהם כדלקמן:

(א) שיק על-סך 5,550 ₪ שזמן פרעונו 15.5.2003, לפקודת סאלח מדאח (להלן: סאלח), משוך על חשבון הנתבע בסניף קרית שמונה של בנק לאומי לישראל בע"מ (ת/1).

(ב) שיק על-סך 5,000 ₪ שזמן פרעונו 30.5.2003, לפקודת עוידאת זהירה (להלן: זהירה), משוך על חשבון "זהוה עבודות בובקט" בסניף מג'דל שמס של בנק הפועלים בע"מ (ת/2).

(ג) שיק על-סך 16,350 ₪ שזמן פרעונו 20.5.2003, לפקודת זהירה, משוך על חשבון הנתבע בסניף קרית שמונה של בנק לאומי לישראל בע"מ (ת/3).

2. הנתבע הגיש התנגדות לביצוע השיקים, ובה טענות ההגנה הבאות: הנתבע אינו חתום על השיקים ואינו חייב בתשלום סכומיהם; התובעת איננה צד לעסקת היסוד; התובעת אינה אוחזת כשורה בשיקים; השיקים נלקחו מהנתבע על-ידי אמג'ד זהוה (להלן: אמג'ד), אחיו של הנתבע, ללא הרשאתו, ונמסרו על-ידו לסמיח עוידאת (להלן: סמיח ע'), בעלה של זהירה - אשר נפטר בינתיים ואשר בחייו עסק בניכוי שיקים - כנגד שיקים שקיבל אמג'ד בסך 25,700 ₪ (נ/1-נ/3) המשוכים על חשבונו של סמיח ע' ושזמן פירעונם 23.5.2003 (ואשר חזרו כבלתי נפרעים); השיקים נשוא התביעה (שמסר אמג'ד לסמיח ע') חזרו כבלתי נפרעים לאחר שהוצגו לפירעון על-ידי צדדים שלישיים - סאלח וזהירה - והם סוחרו לתובעת לאחר חילולם; השיק לפקודת סאלח (ת/1) נושא חתימת היסב של סמיח ע', והשיקים לפקודת זהירה (ת/2-ת/3) נושאים חתימות היסב שלה; השיקים אינם נושאים חתימת היסב של התובעת.

3. בהסכמת הצדדים ביום 1.4.2009 החליטה הרשמת (כתוארה אז) אייזנברג, על מתן רשות להתגונן, בכפוף להפקדת 7,000 ₪ בקופת בית המשפט.

עדות התובעת

4. התובעת העידה כי בעלה, שאף הוא נפטר בינתיים, שאף שמו היה סמיח ואף הוא עסק בחייו בשיקים (להלן: סמיח א'), מסר את השיקים נשוא התביעה לסמיח ע', לשם ניכויים. לאחר ששיקים אלו לא נפרעו, חזר סמיח ע' אל סמיח א', החזיר לידיו את השיקים וקיבל ממנו בחזרה את הכסף ששילם לו סמיח ע' בתמורה לניכוי השיקים. משפנה סמיח א' אל הנתבע בדרישה לתשלום השיקים - נענה בסירוב. בחקירה הנגדית היא אישרה כי סמיח א' חב כספים לסמיח ע'.

עדות מחמוד נאסר

5. מטעם התובעת הובא לעדות מחמוד נאסר (להלן: מחמוד). מחמוד העיד כי לאחר שסמיח א' ביקש ממנו לגבות 10,000 דולר מהנתבע, הוא הגיע לבית מסויים אליו הופנה ונפגש עם אדם ממנו הוא דרש את תשלום החוב. הוא לא ידע לומר אם האיש בו פגש היה הנתבע בעצמו, אך טען כי זכור לו שהיה ממשפחת זהוה. הוא העיד כי אותו אדם הסכים לשלם את החוב, בתנאי שיוחזרו לידיו שיקים חוזרים המצויים בידי סמיח א'. בסופו של דבר, לא הביא מחמוד לאותו אדם את השיקים החוזרים, מאחר וסמיח א' נפטר.

עדות הנתבע

6. הנתבע העיד כי שלושת השיקים נשוא התביעה משוכים אמנם על חשבונותיו, אך כפר בחתימתו עליהם. לדבריו, סאלח - אשר לפקודתו משוך שיק ת/1 - אמר לו שהשיק נמסר לידיו על-ידי סמיח ע', ואילו סמיח ע' סיפר לו כי שלושת השיקים נמסרו לו על-ידי אמג'ד. אמג'ד, מצידו, הודה בפניו כי הוא נטל ממנו את השיקים, חתם עליהם ומסרם לסמיח ע'.

עדות אמג'ד

7. אמג'ד העיד כי הוא נטל את פנקס השיקים של אחיו, הנתבע, ללא רשותו, חתם על שלושת השיקים נשוא התביעה ומסר אותם לסמיח ע', כנגד כסף שקיבל ממנו. לדבריו, משחזרו השיקים כבלתי נפרעים, הוא "פרע" את חובו לסמיח ע' בדרך של מכירת מחפרון לבדיע אבו-סעדה (להלן: בדיע), אשר לו חב סמיח ע' כספים. כתוצאה מכך, היה על סמיח ע' להחזיר לידיו את שלושת השיקים, אולם הדבר לא התרחש, לאור פטירתו של סמיח ע'. בחקירתו הנגדית אמר אמג'ד כי השיקים נ/1-נ/3, המשוכים על-ידי סמיח ע' לפקודת בדיע, נמסרו לידיו על-ידי בדיע, במעמד מכירת המחפרון של אמג'ד לידי בדיע.

בחקירה הנגדית אישר אמג'ד כי הוא חתם על תצהיר ת/5 מיום 12.1.2009 לתמיכה בהתנגדות לביצוע השיקים שהוגשה על-ידי הנתבע. בסעיף 6 לאותו תצהיר נכתבה גרסה שונה לגבי אופן קבלת השיקים נ/1-נ/3 על-ידי אמג'ד (ההדגשות הוספו – א"ג):

"בזמנו עבדתי כקבלן לעבודות עפר והייתי מתעסק בשיקים שלי ושל העסק עם אדם בשם סמיח עוידאת שהתעסק בניכוי שיקים, הגעתי תיק זה בסך של 26900 אז לא היה לי כסף ונתן לי שיקים מחשבונו הפרטי והפנה אותי לעסק אחר לניכוי שיקים של אבו סעדה שהינו חבר טוב לו יכול לנכות את השיקים של סמיח ונכיתי השיקים שהיו לתאריך 23.5.03".

8. אמג'ד העיד כי הוא האיש שאליו הגיע מחמוד, אשר - כמתואר לעיל - העיד בבית המשפט כי פעל מטעם סמיח א', בעלה של התובעת, לגביית השיקים נשוא התביעה.

זיוף חתימת המושך

9. שיק הוא שטר, כאמור בסעיף 3 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), ולפיכך חלים עליו כללי הפקודה. סעיף 22(א) לפקודה קובע כי תנאי סף לתקפותו של שטר הוא היותו חתום. העיקרון המעוגן בסעיף זה הוא - "אין חבות בלי חתימה". שטר שאינו חתום על ידי המושך והוא קובל על ידי הנמשך ששמו פורש בו אינו שטר אכיף. סעיף 92(א) לפקודה מגדיר מהי "חתימה" לעניין הפקודה, ומבהיר כי אין חובה שהמושך עצמו יחתום על ההמחאה שכן יכול הוא ליתן הרשאה גם לאדם אחר לחתום כשלוחו. סעיף 23(א) לפקודה קובע, בין השאר, כי חתימה של שטר שהיא מזויפת ושלא בהרשאת האדם שהחתימה נחזית כשלו, אין כוחה יפה כלשהו, ואין רוכשים על פיה כל זכות להחזיק בשטר או לאכוף פירעונו, אלא אם האדם שעליו באים לאכוף פירעונו מנוע מלטעון טענת העדר הרשאה. על שיק כזה נאמר על-ידי השופט ח' כהן בע"א 550/66 א' שטאובר בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ, פ"ד כב(1) 240, 248 (1968):

" הלכה פסוקה היא - וכעצם מובן הוא מאליו - כי שיק אשר חתימת עושהו זוייפה, אינו אלא פיסת נייר בעלמא, ואין שם של שיק ראוי שייקרא עליו כלל".

וראו: ע"א 4085/07 אוזן נ' תבל נכסים והשקעות י.מ (1994) בע"מ (להלן: עניין אוזן); יואל זוסמן דיני שטרות 40 (מהדורה שישית, הדפסה שניה, 1991) (להלן: זוסמן); שלום לרנר דיני שטרות 158 (מהדורה שנייה, 2007) (להלן: לרנר).

10. הנתבע הרים את הנטל להוכיח כי החתימות על גבי שלושת השיקים נשוא כתב התביעה אינן חתימותיו. התרשמתי כי גרסתו - לפיה הוא היה סטודנט בתקופה הרלוונטית, לא ידע מאומה על מסירתם לסמיח ע' ולסאלח, ורק מפי אחיו אמג'ד נודע לו כי הם נחתמו על-ידי אמג'ד ונמסרו לסמיח ע' - הינה אמיתית. גרסה זו תאמה את עדותו של אמג'ד, שתיאר את נסיבות גניבתו את פנקס השיקים של הנתבע, בעת ששהה לבדו ברכב הנתבע. לא נעלם מעיני כי שני השיקים המשוכים על בנק לאומי אינם במספרים סידוריים עוקבים וכי השיק השלישי משוך על בנק אחר - בנק הפועלים - ולא ניתן היה לגנוב פנקס שיקים אחד ובו כל שלושת השיקים (משני בנקים שונים). כמו כן, כפי שציין בא-כוח התובעת בסיכומיו, מדובר בשני עדים שהינם בעלי ענין בתוצאות. אולם, כפי שאף הודה בא-כוח התובעת (בסעיף 16 לסיכומיו), חתימת הנתבע על נייר במהלך חקירתו הנגדית (ת/4) שונה באופן מהותי מחתימת המושך המתנוססת על גבי שלושת השיקים.

11. התובעת, מצידה, אשר ידעה בעקבות הגשת ההתנגדות לביצוע השיקים כי הנתבע כופר בחתימתו על השיקים, נמנעה מלהעיד את סאלח ואת זהירה, המוטבים על גבי השיקים, על מנת להפריך את טענת הנתבע לפיה אין הוא חתום על השיקים ולהוכיח את מעורבותו בעסקת היסוד.

לכאורה ניתן היה לטעון כי רבצה על הנתבע החובה להביא עדים אלו, להוכחת גרסתו כי אינו קשור לשיקים. אכן, הלכה היא כי אי הבאת עד רלבנטי, בהעדר הסבר אמין וסביר לכך, פועלת לחובת בעל הדין שנמנע מלהשמיעו, ומקימה חזקה עובדתית לחובתו, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בדבר, שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובתו. אולם אי העדת עד רלוונטי אינה בהכרח מערערת את גרסת הנתבע. אם מדובר בעד שעדותו חשובה לשני הצדדים, אולם הנתבע, כבעל הדין שעליו נטל השכנוע, הצליח, מבלי להעיד את העד הרלבנטי, להביא ראיות מספיקות אחרות על מנת להעביר את נטל הבאת הראיות אל הצד השני (התובעת), עשויה אי העדת העד לפעול לרעת התובעת שעליה נטל הבאת הראיות, על אף שאינה נושאת בנטל השכנוע. (ראו: ע"א 8382/06 כורש בוטח נ' דוד כהן, פסקה 28 (פורסם בנבו, 26.8.2012)).

12. מאחר והנתבע הרים את הנטל, ברמה הנדרשת במשפט אזרחי, להוכיח כי אינו חתום על השיקים – די בכך כדי לדחות את התביעה השטרית.

זכות התובעת בשיקים

13. על פי הגדרת "אוחז" בסעיף 1 לפקודה, אוחז הוא "מי שהוא הנפרע או הנסב של שטר או שטר חוב, ומחזיק בו או מי שהוא המוכ"ז". בענייננו, אין חולק כי סמיח א', בעלה של התובעת, אינו מצויין על פני שלושת השיקים או על גביהם. הוא אף לא הנסב. הוא אף אינו המוכ"ז, שהרי סעיף 1 לפקודה קובע כי המוכ"ז הינו "אדם המחזיק בשטר או בשטר-חוב שהם בני פירעון למוכ"ז", ולאור סעיף 7(ג) לפקודה (הקובע כי "שטר בר-פרעון למוכ"ז הוא שטר שנאמר בו כך, או שטר שההיסב היחיד או האחרון שעליו, הוא היסב על החלק") - השיקים נשוא התביעה אינם שטרות ברי פירעון למוכ"ז.

14. אולם הדין מכיר במצבים בהם מי שאינו אוחז בשטר הוא בעל זכות על פי השטר. כך, למשל, קובע סעיף 30(ד) לפקודה:

"האוחז שטר לפקודתו שהעביר את השטר בעד ערך בלא היסב, העברתו נותנת לנעבר אותה זכות קנין בשטר שהייתה לו למעביר, ובנוסף על כך רוכש הנעבר את הזכות לקבל את היסבו של המעביר".

עולה מכך כי המחזיק כדין בשטר רשאי לתבוע את פירעונו ישירות בהוצאה לפועל אף אם איננו "אוחז". בשל העדר האחיזה, יהא עליו לפרט כיצד הגיע השטר לידיו.

במקרה הנוכחי, התובעת לא מסרה כל הסבר כיצד הגיעו שלושת השיקים לידי בעלה המנוח, סמיח א', והאם הם הועברו אליו על-ידי מוטבי השיקים בעד ערך. היא ציינה רק כי "הוא לקח את השיקים האלה כדי לנכות אותם אצל אדם בשם סמיח עוידאת" (עמ' 18 לפרוטוקול).

15. בנוסף לאמור לעיל, התובעת אף לא הציגה ראיה לזכויותיה בשיקים כחליפתו של סמיח א' מכוח דיני הירושה.

16. משלא הוכיחה התובעת את זכויותיה בשיקים, דין תביעתה להידחות.

התוצאה

17. לאור כל אחד משני הטעמים שתוארו לעיל - העדר חתימת הנתבע כמושך השיקים ואי הוכחת זכות התובעת בשיקים - הנני דוחה את התביעה.

הנני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.

ניתן היום, ז' אייר תשע"ג, 17 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.