אקדמות מילין

1. מדינת ישראל ורשות הפיתוח הינן הבעלים הרשום של מקרקעין בשטח 443 דונם והידועים גם כחלק מחלקות 1, 3, 5, 8 ו- 9 בגוש 20808 בקרקעות מועצה אזורית הגלבוע. (להלן: "המקרקעין").

2. ביום 21.9.2006, פנתה הנתבעת לתובעת בבקשה לקיים אירוע חד יומי למרוצי סוסים בהיפודרום (זירה או מסלול מרוצי סוסים). (להלן: "הבקשה"). התובעת נעתרה לבקשה. הנתבעת קיימה בפועל שני אירועים חד-יומיים למרוצי סוסים: הראשון, ביום 11.10.2006 (חול המועד סוכות), והשני, ביום 5.4.2007 (חול המועד פסח). (להלן: "האירועים").

3. ביום 26.11.2008, פרעה התובעת המחאה בנקאית שהופקדה בידיה על-ידי הנתבעת, בסך 25,000 ₪. (להלן: "ההמחאה הבנקאית").

טענות הצדדים

4. התובעת טוענת, כי בהסכם הרישיון במקרקעין שנכרת בין הצדדים, התחייבה הנתבעת, בין השאר, לשלם לה דמי שימוש ראויים במקרקעין, בהתאם לשומה שתיערך על-ידי שמאי מטעמה. בחוות-דעתו מיום 10.11.2008, קבע מר גדעון קרול, כלכלן ושמאי מטעם התובעת, כי דמי השימוש הראויים עבור האירועים הינם סך 132,466 ₪ + מע"מ כחוק. (להלן: "דמי השימוש"). התובעת פנתה בכתב לנתבעת, כי תשלם את דמי השימוש. דא עקא, הנתבעת מיאנה לעשות כן. חובה הכספי של הנתבעת כלפי התובעת, נכון ליום הגשת התביעה, עומד על סך 150,068 ₪.

5. הנתבעת, מכחישה, מנגד, את טענותיה המהותיות של התובעת שביסוד עילת התביעה. לדידה, המדובר באירועים עממיים שהתקיימו לרווחת תושבי הנתבעת ויישובי העמקים. מימון האירועים היה בחלקו מתקציב הנתבעת ובחלקו האחר מדמי השתתפות של רשויות המדינה, כספי תרומות וממכירת כרטיסים במחירים סמליים. ההמחאה הבנקאית שימשה כבטוחה להסרת המתקנים ולהחזרת מצב המקרקעין, לאחר האירועים, לקדמותו והתובעת פרעה אותה שלא כדין.

מומחה בית-המשפט

6. ביום 9.5.2010, מינה בית-המשפט, בהסכמת הצדדים, את שמאי המקרקעין מר איתן שפיצר, כמומחה מטעם בית-המשפט, בתחום שמאות מקרקעין, לצורך הכרעה בפלוגתא שבין הצדדים, קרי שומת דמי השימוש הראויים במקרקעין בשל האירועים. (להלן: "המומחה").

המומחה ערך (ביום 7.4.2011) חוות-דעת עליה נחקר, בחקירת שתי וערב, (להלן: "חוות-הדעת) על-ידי ב"כ הנתבעת. לאחר חקירתו בבית-המשפט ובהתאם להחלטת בית-המשפט מיום 12.2.2012, ערך המומחה (ביום 4.3.2012) חוות-דעת משלימה. (להלן: "חוות-הדעת המשלימה"). בחוות-הדעת, קבע המומחה, כי דמי השימוש הראויים בשל האירועים, כולל תקופת הכשרת המקרקעין (תקופה כוללת של 16 ימים) הינם סך 42,270 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. בחוות-הדעת המשלימה, קבע המומחה, כי במידה וטענת הנתבעת, לפיה היא החזיקה והשתמשה במקרקעין לצורך קיום האירועים רק 6 ימים ,תתקבל הרי דמי השימוש הראויים הינם סך 15,851 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

דיון

דמי השימוש הראויים במקרקעין

7. אפתח ואומר, כי לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים והמומחה ולאחר שעיינתי, עיין היטב, בכתבי הסיכומים, מסקנתי היא, כי אין הסכמה כלשהי בין הצדדים לגבי דמי השימוש במקרקעין בשל האירועים, וטענת התובעת, בעניין זה ועם כל הכבוד, בעלמא היא. התובעת לא הוכיחה כדין טענתה דנן. עדותה של עדת התביעה הגב' רחל גיטרמן, לעניין זה, אינה סבירה ואינה מהימנה בעיניי. מה עוד, שבהתכתבות שהיתה בין הצדדים, אין זכר כלל ל"עובדה" לכאורה, כי קיימת הסכמה בין הצדדים באשר לדמי השימוש במקרקעין.

8. בהעדר הסכמה בין הצדדים באשר לדמי השימוש במקרקעין בשל האירועים, זכאית התובעת, על-פי הדין, לדמי שימוש ראויים ועל כך אין מחלוקת של ממש בין הצדדים. המחלוקת שבין הצדדים נסובה, למעשה, סביב גובה דמי השימוש האמורים.

9. אכן, מסקנתו המקצועית-מדעית של המומחה, כאמור בחוות-הדעת, לעניין משך תקופת החזקה והשימוש של הנתבעת במקרקעין, אינה הכרחית ואינה מוסקת מתשתית עובדתית מוכחת. על-כן, אין ביכולתי לאמצה. בסיס השומה קרי דמי השימוש היומיים במקרקעין, הינו סביר ומהימן ואני מאמצו. בפניי, אין ראיה קבילה ובעלת משקל לסתור. כאן המקום לציין בהדגשה, כי המומחה מונה בהסכמת הצדדים ובמקרה זה רואים את חוות-הדעת שהגישו הצדדים קודם למינויו כאילו לא נתקבלו כראיה (תקנה 130(ג)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984). על-כן, התייחסותו של ב"כ התובעת, בכתב הסיכומים , לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעת אינו כדין כלל והוא פסול.

10. כמבואר, המומחה העריך, בחוות-הדעת, כי הנתבעת החזיקה והשתמשה במקרקעין, כולל תקופת הכשרתם לאירועים, לתקופה כוללת של 16 ימים. מר בני סגל, מהנדס הנתבעת, ציין במכתבו מיום 26.2.2012!! ואשר העתק הימנו צורף לחוות הדעת המשלימה, (להלן: "המהנדס"), כי תקופת שימושה של הנתבעת במקרקעין הינה 6 ימים. מאידך, מר רמי אלהרר, סגן ראש הנתבעת וראש מנהל שרות לתושב (להלן: "סגן ראש המועצה") ציין, בין השאר, במכתבו מיום 7.2.2006, ואשר העתק הימנו אף צורף לחוות-הדעת המשלימה, כי: "ימי עבודה עובדים זמניים (קבלן) – 12 ימי עבודה בעלות 3,600 ₪; גואל-טנדר – 5 ימי עבודה, בעלות 3,600 ₪". ויודגש: במכתבו של סגן ראש המועצה לא צוין כלל מספר העובדים שעבדו בפועל בהכשרת המקרקעין. מכאן, מסקנתו של המהנדס, במכתבו האמור, אינה הגיונית או הכרחית כלל. וכן, לא צוין, כי חמשת ימי העבודה הם במצטבר לשנים עשר הימים של עובדי הקבלן.

בנסיבות אלה, מסקנתי היא ,שלא בלי לבטים, כי הנתבעת החזיקה והשתמשה במקרקעין בשל האירועים לתקופה של 15 ימים, כדלקמן:

האירוע הראשון – 12 ימי הכשרה + יום האירוע = 13 ימים; האירוע השני – יום הכשרה אחד + יום האירוע = יומיים , וביחד – 15 ימים.

יוצא, כי דמי השימוש הראויים במקרקעין בשל האירועים, הם כדלקמן:

2,642 ₪ X 15 ימים = 39,628 ₪.

מסכום זה יש לקזז את סכום ההמחאה הבנקאית , לאחר שערוך להיום ,בסך 29,114 ₪, כדלקמן:

39,628 ₪ - 29,114 ₪ = 10,514 ₪.

התוצאה

11. התוצאה היא, איפוא, כי אני נעתר לתביעה ומחייב בזה את הנתבעת לשלם לתובעת, באמצעות בא-כוחה, סך 10,514 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך 4,000 ₪, וזאת בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אלול תשע"ב, 04 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.