1. התובע יליד 13.8.75, (להלן: "התובע"), טוען כי בתאריך 8.12.05 נפגע עת נסע במכונית קארטינג ובמהלך הנסיעה התנגשה בו מכונית קארטינג מאחור והעיפה את המכונית בה נסע כ- 20 מטר לעבר גלגלי הביטחון המוצבים במקום. (להלן: "התאונה").
2. הנתבעת מפעילה את מתחם מכוניות הקארטינג בקניון בפתח תקוה.(להלן: "הנתבעת").
3. לאחר התאונה פונה התובע ע"י צוות מד"א לבית החולים בלינסון.

בדו"ח מד"א צוין כי התובע נחבל בבטנו. התובע פונה בהכרה מלאה.

1. בחדר מיון מסר התובע כי במהלך מרוץ קארטינג (כ- 30 קמ"ש) פגע בצמיגים של המעקה נחבל בפנים ובבטן עליונה. צוין כי מהתובע נודף ריח אלכוהול.

נמצאו אצל התובע סימני שפשוף בסנטר, ללא סימני חבלה בחזה ונמצאה רגישות קלה ברום הבטן וסימני חבלה ושפשוף קל בכף יד ימין.

התובע עזב את חדר המיון על דעת עצמו וסירב לטיפול.

1. הנתבעת הכחישה את עצם קרות התאונה וטענה כי אם אירעה תאונה כנטען ע"י התובע הדבר ארע בשל חוסר זהירותו של התובע. עוד נטען כי עסקינן בפעילות אתגרית ספורטיבית וכי התובע הסתכן מרצונו. עוד נטען כי הנתבעת פועלת בתנאים בטיחותיים ועל כן אין מקום להטיל עליה אחריות לאירוע הנטען.
2. התובע צירף מטעמו חוות דעת מומחה של ד"ר גוייצקי וזאת לאחר שהותר לו לתקן את כתב התביעה.

בחוות דעתו מציין ד"ר גוייצקי כי בדק את התובע בתאריך 23.2.11 וכי התובע מסר לו כי בתאריך 8.12.05 נפגע בגב תחתון כאשר רכב מרוץ נכנס בו מאחור. עוד מסר לו התובע כי המשיך לסבול מכאבי גב תחתון, טופל ע"י פיזיוטרפיה ממושכת ומשככי כאבים ומאז ממשיך לסבול התובע מכאבים ומגבלה תפקודית.

ד"ר גוייצקי קבע כי לתובע נותרה נכות לצמיתות בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות גב

תחתון.

1. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת ד"ר אדיבי . בפני ד"ר אדיבי עמד תיעוד רפואי בעניינו של התובע עובר לתאונה, ממנו עלה כי התובע נפגע וטופל בגין תאונות בשנים 1995, 1998, 2000, 2001, 2004.

כן עלה כי התובע חולה במחלת האפילפסיה ואף הוכר ע"י המל"ל במסגרת נכות כללית כנכה בשיעור 75% בשל מצבו הנפשי.

בשנת 2008 נפגע התובע בתאונת דרכים נוספת ונפגע בין היתר, בגבו התחתון. התובע נבדק ע"י ד"ר גוייצקי בשנת 2008 והוא מציין שמצא אצל התובע חולשה ברגליו כך שנזקק לכסא גלגלים.

ד"ר אדיבי מציין כי לאחר התאונה נשוא התביעה לא נרשמו תלונות על כאבי גב וכי לא נמצאו רישומים על תלונות על כאבי גב תחתון לאחר התאונה עד התאונה בשנת 2008.

על כן קובע ד"ר אדיבי כי לתובע לא נגרמה כל נכות בגין התאונה.

1. הצדדים הסכימו בישיבת יום 1.7.13 כי חוות דעת המומחים יוגשו ללא חקירתם, תוך שכל צד שומר על זכותו להעלות כל טענה בסכומיו.
2. בעדותו העיד התובע כי הגיע למתחם הקארטינג של הנתבעת בשעה 23:30 ורכש כרטיס למכוניות מרוץ.

ניתנה לו קסדה אך לטענתו היא הייתה גדולה ולא התאימה למידותיו.

לאחר חמישה סיבובי נסיעה, רכב שנסע מאחוריו נכנס בו בחזקה, רכבו עף על הצמיגים ואז ירד לו דם מהפה, הוא חש מטושטש ולאחר זמן מה פונה באמבולנס.

התובע העיד כי היה מבולבל מאד למרות שהיה בהכרה מלאה.

התובע העיד כי היה במקום עם עוד מספר חברים אשר אין לו קשר עימם.

התובע ציין כי לפני שניגש לרכב הקארטינג קיבל הדרכה מאנשי הנתבעת בחדר הדרכה ואף ציין כי ביקר במקום מספר פעמים בעבר.

1. לאחר שב"כ התובע הודיע כי אין לתובע עדים נוספים והתיק נקבע לשמיעת סיכומים, הוגשה בקשה להעדת שני עדים נוספים לאירוע מטעם התובע והוגשו תצהירים מטעמם.
2. מר יצחק אשר העיד, כי צפה במקום אירוע התאונה לאחר שהגיע למקום עם התובע ומר גלפרין.

העד הצהיר כי ראה כיצד רכב פוגע ברכב שבו נהג התובע ומיד הופסקה הפעילות במקום והוזעק אמבולנס.

בחקירתו הנגדית העיד כי גם הוא נסע בקארטינג וכאשר היה בסיבוב כמה מכוניות אחרי התובע, ראה שהתובע נפגע מהמכה. העד ציין כי התובע צעק שכואב לו הגב.

1. הנתבעת לא העידה עדים מטעמה.

דיון

1. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לשאלת עצם קרות התאונה במתחם הנתבעת, אחריותה של הנתבעת לאירוע במידה ואירע ואם יקבע כי קיימת אחריות – היקף שיעור הנזק.
2. האם הוכיח התובע כי נפגע במהלך שהותו במתחם הקארטינג של הנתבעת?

מהראיות אשר הובאו בפני עולה כי התובע הרים הנטל להוכיח כי נפגע במהלך מרוץ קארטינג במתחם הנתבעת.

התובע פונה ע"י אמבולנס לחדר מיון מהקניון בו שוכן מתחם הנתבעת ובדו"ח מד"א ותעודת חדר מיון צוין במפורש כי נפגע במהלך מרוץ קארטינג.

אשר על כן הנני קובעת כי פגיעתו של התובע התרחשה במתחם הקארטינג של הנתבעת.

1. האם הרים התובע הנטל להוכיח אחריותה של הנתבעת לפגיעתו?

בעניין זה התשובה שלילית. התובע העיד כי ביקר במתחם הקארטינג מספר פעמים עובר לאירוע התאונה, כאשר הגיע למקום הוכנס לחדר הדרכה ושם קיבל הדרכה. התובע אף קיבל קסדה כאשר רק בשלב מאוחר של הדיון טען כי הייתה גדולה למידותיו, אך מכל מקום לא הוכח כל קשר בין נסיבות פגיעתו לעובדה זו, אשר אף לא הוכחה.

גם נסיבות התאונה לא הוכחו על ידי התובע.

בחדר מיון מסר התובע כי "במהלך מרוץ קרטינג (כ- 30 קמ"ש) פגע בצמיגים של המעקה".

התובע לא מסר בסמוך לפגיעתו, כי נפגע מאחור ע"י רכב אחר ועסקינן בגרסה כבושה אשר הועלתה לאחר מס' שנים ממועד אירוע התאונה.

יצוין כי התובע זימן באיחור רב שני עדים נוספים מטעמו, אשר היו עדים לטענתו לאירוע התאונה, אולם לנוכח השלב המאוחר של הגשת עדותם לא ניתן ליחס משקל כלשהו לעדותם ועסקינן בעדות כבושה.

מהראיות שהובאו בפני עלה כי התובע הכיר את שני העדים ולא הייתה מניעה לזמנם לעדות במועד שנקבע ולמרות זאת התובע "נזכר" בקיומם של העדים רק לאחר שהודיע "אלו עדי" והתיק נקבע לשמיעת סיכומים.

לא ניתן לייתן כל אמון בעדותם שהינה עדות כבושה .

לפיכך הנני קובעת כי התאונה אירעה בשל חוסר זהירותו של התובע אשר הביאה להתנגשותו בגלגלי הביטחון ללא כל מעורבות רכב נוסף.

גם אם היה התובע מוכיח כי נפגע ע"י רכב קארטינג אחר, התובע לא הביא כל ראיה המצביעה על רשלנות כלשהי מצידה של הנתבעת.

עצם הפגיעה ע"י רכב קארטינג אחר הינה בגדר סיכון סביר, התובע נטל הסיכון מאחר והכיר המקום , קיבל הדרכה ועל כן לא הוכח כי הנתבעת חבה באחריות כלשהי לפגיעתו של התובע.

1. למעלה מן הצורך אתייחס אף לשאלת הנזק הנטען ע"י התובע.

התובע טען כי כתוצאה מהתאונה נפגע בגבו אולם מן התיעוד הרפואי שצורף עולה כי התובע לא נפגע בגבו במהלך אירוע התאונה.

התובע נחבל בפניו ובטנו.

תלונותיו של התובע בדבר כאבי הגב הופיעו רק למעלה משלוש שנים לאחר האירוע, לאחר שנפגע בתאונת דרכים והדבר עולה אף מרישומים של ד"ר גוייצקי המומחה מטעם התובע, אשר משום מה בחר להתעלם מהם בחוות דעתו .

למותר לציין כי מדו"ח הועדה הרפואית של המל"ל (נ/7) עולה כי גם שנים רבות עובר לתאונה התלונן התובע על כאבים בעמ"ש . התובע הסתיר את התאונות הרבות אשר עבר, תוך ניסיון לשייך מגבלותיו לאירוע בגינו נזק הגוף אשר נגרם לו, היה זניח וקל.

יש לדחות בשתי ידיים את חוות הדעת של ד"ר גוייצקי אשר היה מודע לכך כי התובע נפגע בגבו בתאונת דרכים בשנת 2008 והוא אף טופל על ידו וחרף זאת, התעלם מכך בחוות דעתו ובחר לשייך את בעיות עמ"ש של התובע לתאונה קלה נשוא התביעה, שבה על פי התיעוד הרפואי, כלל לא נפגע בגבו.

בנסיבות אלו הנני מעדיפה את חוות דעת מומחה הנתבעת וקובעת כי לא נותרה לתובע כל נכות כתוצאה מהתאונה.

1. התובע סובל בנוסף מנכות נפשית קשה בגינה נקבעה לו ע"י המל"ל נ"כ נכות בשיעור 75% לרבות בגין אי כושר עבודה ועסקינן במי שנעדר כושר השתכרות מזה שנים רבות. התובע אף נפגע בתאונות רבות בנסיבות שונות ואף אושפז בבית החולים גהה בשנת 2010 בצו אשפוז לאחר שנהג ברכב בצורה מסכנת חיים, תוך שהוא בורח משוטר אשר ניסה לעצרו.
2. מצאתי כי אין לתת אמון בגרסתו של התובע הן באשר לנסיבות התאונה הנטענות על ידו והן לעניין הנזק הנטען. קיימת סתירה מהותית בין נסיבות האירוע כמפורט בתעודת חדר מיון ודו"ח מד"א לנסיבות הנטענות ע"י התובע . התובע ניסה להסתיר את מצבו הרפואי עובר לתאונה ולאחריה מהנתבעת ובית המשפט תוך שהוא מאדיר נזקי אירוע בגינו נגרם לו נזק קל ביותר.
3. אשר על כן הנני מורה על דחיית התביעה.
4. לא ניתן לחתום את פסק הדין מבלי להתייחס להתנהלותו של התובע, אשר הביאה להתארכות ההליכים והתמשכותם באופן בלתי סביר תוך גרימת הוצאות לנתבעת.

גם מצבו הנפשי של התובע אינו יכול לשמש הצדקה להתנהלותו שכן התובע היה מיוצג ולא מונה לו אפוטרופוס בשל מצבו.

1. התובע יישא בהוצאות הנתבעת ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪.

ניתן היום, ז' שבט תשע"ד, 08 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.