1. העניין שבפני, בקשת הנתבעת לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר הגנה ביום 9.3.2009.
2. אציין כי עניין זה נדון בפני כב' הרשמת ש. פומרנץ, ואולם בשל פרישתה לגמלאות נבצר ממנה ליתן החלטה בבקשה לביטול פסק הדין, ובהתאם הועבר עניין זה לטיפולי. מצאתי לנכון להתנצל בפני הצדדים אודות אי הנוחות והטרחה אשר נגרמו להם מעצם ההמתנה למתן ההחלטה בידי הגורם השיפוטי אשר דן בנושא.
3. פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, ביום 9.3.2009, בתובענה כספית ע"ס 144,000 ₪. אציין כי ביום 10.3.2019, יום לאחר מתן פסק הדין, הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת בקשה למתן רשות להתגונן, ואולם מאחר וכבר ניתן פסק דין, הוגשה ביום 22.3.2009.
4. התובענה, תובענה בסדר דין מקוצר, נובעת מהסכם מיום 7.9.2005, הנוגע להקמת מערך תאים לאיחסון במכון כושר המופעל על ידי הנתבעת, הסכם אשר על פי הנטען אמורה היתה להיות תקופתו, למשך שש שנים ממועד תחילתו (ותחשיב הסך הנתבע נקבע לפי תקופת התחייבות ל- 6 שנים, בעבור 1,500 תאי איחסון).
5. במסגרת הבקשה לביטול פסק דין, טוענת הנתבעת בשני המישורים: האחד, מישור קבלת כתבי הטענות וההתנהלות הדיונית עד כה, והמישור האחר, שאלת טענות ההגנה שיש לנתבעת כנגד התובענה, וסיכויי ההגנה.
6. במישור הדיוני, טוענת הנתבעת, כי ביום 10.3.2009 נודע לה באקראי אודות ההליך המשפטי (לדבריה כתב התביעה לא הועבר למנהלה, וכך הדבר "נפל בין הכסאות"), ובהתאם פנה בא כוחה לב"כ התובעת, וביקש את הסכמתו למתן ארכה להגשת בקשה למתן רשות להתגונן. יצוין כי לטענת הנתבעת, הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, לא הועברה לה, אולם ב"כ התובעת יידע אותה אודות הבקשה.
7. בנוגע לנסיבות המסירה, טוענת הנתבעת כי מנהל התובעת פנה להמציא את כתב התביעה לפקידה אשר אינה מוסמכת לקבל כתבי בי דין, וכך נענה כאשר הגיע למכון הכושר; ואולם, מנהל התובעת, במקום לבצע את המסירה באופן זה, עמד על מסירת כתב התביעה לגורם שאינו מורשה לקבל כתבי דואר – ובכתובת שאינה כתובתה הרשומה של הנתבעת.
8. בכל הנוגע למישור של טענות ההגנה, טוענת הנתבעת, כי כתב התביעה מציג את הדברים באופן מגמתי ומסולף, המחסיר פרטים רבים. המבקשת טוענת כי לא הפרה את ההסכם שבין הצדדים, אלא ההיפך הוא הנכון; הנתבעת טוענת כי מעולם לא התחייבה ל- 1,500 משתמשים כנטען בכתב התביעה, אלא הוסכם כי מפתח התחשיב יהא על בסיס כמות המנויים בפועל, וגם זאת, בכפוף לקיום ההתחייבויות אשר היו מוטלות מכח הסכם ההתקשרות על התובעת – התחייבויות אשר לטענת הנתבע, לא קוימו כנדרש.
9. טוענת הנתבעת בהקשר זה, כי התובעת לא נענתה לפניות רבות למתן שירות ותיקוני תקלות בתאי האיחסון, פגמים אשר מנעו שימוש במערכת, והיו חלק מהתחייבויות התובעת. הנתבעת מכנה התנהגות זאת, בה לא ניתן היה לקבל שירות או מענה משך מספר חודשים רצופים, כהפרה בוטה של ההסכם שבין הצדדים, הפרה אשר תוצאתה אף הסבה נזק רב לנתבעת, העולה מחוסר שביעות רצון מנוייה מאופן התפקוד, וביטולי מנויים רבים כתוצאה מכך, כמו גם פגיעה ניכרת במוניטין של הנתבעת.
10. הנתבעת מוסיפה, כי לאחר הפרת ההסכם על ידי התובעת, שכרה שירותי צד שלישי, ונשאה בתשלום כספים בהיקף ניכר, כהוצאות תיקון תאי האיחסון. כמו כן טוענת הנתבעת, כי לאחר שישה חודשים בהם לא עלה בידה ליצור קשר או לקבל שירות מאת התובעת, נאלצה להחליף את מערכת נעילת התאים, רק אז פנה מנהל התובעת אליה, ובא בדרישות.
11. צירופם של כל אלה, לשיטתה של הנתבעת, מהווה הפרה של ההסכם, אשר מעצם טיבה, אינה מזכה בבסיס העיקרי לכתב התביעה (והינו התחייבות לתשלום בגין התאים ומנגנוני הנעילה, עד לתום תקופת שש השנים הנטענת בכתב התביעה).
12. הואיל וכלל יסוד בהליך השיפוטי התקין, קובע כי יש ליתן לנתבע את יומו בביהמ"ש, ככל שניתן היה פסק דין אשר נפל בנתינתו פגם, לא היו נבחנות טענות ההגנה. ראה לענין זה, מ. קשת, "הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי", מה' 15, עמ' 1213, וכן ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח' 395.
13. להבדיל, בימ"ש מאבחן בין פסק דין אשר ניתן על פי צד אחד שלא כהלכה, לבין פסק דין אשר ניתן כהלכה (ראה ע"א 5000/92 בן ציון נ' גורני ואח', פ"ד מח (1) 830), ובמסגרת זאת, רשאי לבטל ביהמ"ש את פסק הדין, לפי שיקול דעתו.
14. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי ההגנה.
15. אוסיף ואציין, כי על פי פסיקת בתי המשפט, קיימים יחסי גומלין בין שני שיקולים אלו – וככל שהתשובה לאחד מהם משכנעת יותר, כך קטן המשקל שיש לייחס לאחר (ראה לענין זה, ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז (4) 133).
16. במסגרת הפעלת אותו שיקול דעת, על הנתבע לפרט טעמי הגנתו, שכן השיקול המהותי בעת שמבוקש ביטולו של פסק דין, הינו סיכויי ההגנה, שכן אין טעם, תועלת או הצדקה, לביטול פסק דין, כשאין תוחלת לטענות ההגנה (וכל עוד לא נפל פגם בהליכי במסגרתם ניתן פסק הדין). ראה לענין זה, ע"א 422/63 חצרוני נ' מחמוד עבד אל חי, פ"ד יח (1) 67.
17. אין אני סבור כי במקרה זה, קמה עילה לביטול פסק הדין מחובת הצדק. אמנם, הבקשה למתן פסק הדין בהיעדר הגנה לא הומצאה לנתבעת, ואולם בקשה זאת אינה "בקשה בכתב" כהגדרתה, היא בדרך כלל אינה נסמכת על תצהיר, אלא על יישום הוראות שבדין, לגבי המועדים הנקובים בדין, והוכחת ביצוע המסירה בלבד. הטלת חובה שכזאת, תרוקן מתוכן את ההליך של מתן פסק דין בהיעדר הגנה.
18. אין חולק כי אף הנתבעת מסכימה כי כתב התביעה נמסר במקום בו היא מנהלת את עסקה, וכי הדבר "נפל בין הכסאות". מדובר, לכל היותר בטעות שבתמימות, ולא התנהגות מכוונת או מזלזלת מטעם הנתבעת – והבקשה להארכת המועד מיום 10.3.2009, הינה עדות ראויה לכך.
19. יחד עם זאת, ככל שמדובר בבקשה לביטול פסק הדין בשיקול דעת בית המשפט, סבורני כי טענות הנתבעת הינן מוצקות ורבות, ומופנות כלפי הבסיס החוזי עליו נשענת התביעה. ככל שיוכח על ידי הנתבעת, כי ההסכם הופר על ידי התובעת, הרי שהבסיס לתביעה, יישמט בעיקרו. יתר על כן, נוטה אני לקבל כטענת הגנה אפשרית, את הטענה כי הבסיס לתחשיב הינו כמות המנויים בפועל ולא הכמות הנטענת בכתב התביעה, וראה התשלום בתי השנים הראשונות על פי ההסכם. אמנם התובעת טוענת כי בשנה השלישית שולם עבור 1,550 מנויים, ואולם למעשה לא הובאה כל ראייה לגבי השנים מהשנה השלישית ועד תום השנה השישית להסכם – אלא החיוב הינו על בסיס השערה בלבד, ולעמדתי הדברים טעונים הוכחה.
20. לא מצאתי לנכון לאמץ את הניתוח שעשתה התובעת בסיכומי טענותיה (בהגדרת "השאלות שנותרו במחלוקת"), שכן התובעת אינה מפזרת את הערפל השורר סביב נסיבות אי יצירת הקשר, או החלפת מנגנוני המנעולים.
21. לעמדתי, בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. על אחת כמה וכמה כאשר הבקשה הוגשה במועד, וניכר כי לא היה כל זלזול בהליך המשפטי.
22. בנסיבות העניין, סבורני כי קמה עילת ביטול פסק הדין שבשיקול דעת בית המשפט (שהינו שיקול דעת רחב למדי), ואני מורה על ביטול פסק הדין מיום 9.3.2009.
23. כתב הגנה מפורט יוגש בתוך 30 ימים מהיום. לא יוגש כתב הגנה במועד, יושב פסק הדין על כנו.
24. בכל הנוגע להוצאות ההליך, הואיל וההליך כולו נגרם משגגה אצל הנתבעת (אם כי גם מעמידה מיותרת מצד התובעת על פסק הדין ורצונה למנוע דיון לגופו של עניין. אציין, בשולי הדברים, כי לו היו הצדדים מסכימים על ניהול הדיון לגופו מלכתחילה, יכול והעניין כולו היה מוכרע לגופו, בעת שכעת צפוי ההליך להתחיל מראשיתו), הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 4,000 ₪, ללא כל קשר לתוצאות ההליך העיקרי.
25. ת.פ. ליום 28.12.2012.

ניתנה היום, י"ב כסלו תשע"ג, 26 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.