1. בפניי תביעה שעניינה דרישה לתשלום חוב כולל בסך של 314,577 ₪ בעבור סחורה ושירותים שניתנו לנתבעים ע"י התובעת ואשר לטענתה נותרו הם חבים לה סכום זה ביחד ולחוד.

מיהות הצדדים ורקע עובדתי:

התובעת הינה חברה המשווקת מוצרי מזון, אשר פעלה כזכיין של רשת הסופרמרקטים "כדורי" בתחום הבשר בסניף הרשת ברח' ז'בוטינסקי ברמת גן (להלן: "התובעת"). מנהל התובעת הינו מר חיים עזר (להלן: "מר עזר" או "מנהל התובעת").

הנתבעת 3 (להלן: "שקד השקעות" או "הנתבעת 3") הינה חברה אשר רכשה את פעילותן העסקית של הנתבעות 1 ו-2.

הנתבעת 2 (להלן: "שיא רמות" או "הנתבעת 2") הינה חברה פרטית אשר הייתה בבעלותו של הנתבע 5 (להלן: "נירן" או "הנתבע 5"), אשר עוסקת בתחום המסחר, השיווק וההפצה של מוצרים בתחום המזון, ואשר הפעילה יחד עם הנתבעת 1 (להלן: "זהר ונירן השקעות" או "הנתבעת 1"), היא חברת אחות, רשת של 7 סופרמרקטים תחת השם "כדורי".

הנתבע 4 (להלן: "זוהר" או "הנתבע 4") שימש מנהל בחברות 1-3.

הנתבע 5, אשר היה הבעלים בחברות 1-2, הוכרז כפושט רגל וכל ההליכים כנגדו הוקפאו. התצהיר מטעמו נמשך מהתיק ולא היווה חלק מחומר הראיות (ראו החלטה מיום 20/07/2011).

הבעלים בנתבעת 3 הינה אשת הנתבע 5.

1. תמצית טענות התובעת:

התובעת פעלה כזכיין של רשת "כדורי" בתחום הבשר באחד מסניפיה ברמת גן. סניף זה הופעל ע"י הנתבעת 1.

הנתבעת 1 העבירה לידי מנהל התובעת סדרת המחאות לתשלום חוב בסך של 350,000 ₪ בעבור סחורה ושירותים, חלק מההמחאות הללו חזרו ולכן הוחלפו בהמחאות של חברה אחרת.

בעלי הנתבעת 1 הקימו חברה שנייה, היא הנתבעת 2, שניהלה והפעילה מס' סניפים נוספים של הרשת, כמו הסניפים ברח' ארלוזורוב, ז'בוטינסקי ורש"י ברמת גן.

חשבונות הנתבעות 1 ו- 2 הפכו למוגבלים ולכן נאלצו הבעלים לפתוח חברה שלישית, הנתבעת 3, אליה הועברו כל הסניפים והרכוש שבהם ללא תמורה. לטענת התובעת, הדבר נעשה תוך ביצוע הברחת נכסים פלילית כלפי נושי הנתבעות 1 ו-2.

1. המנהלים והבעלים של נתבעות 1 ו-2 ביקשו להחליף את סדרת ההמחאות שבידי התובעת ולהעביר לידיה המחאות של הנתבעת 3. לטענת מנהל התובעת, הוא הסכים להחלפת ההמחאות מתוך הנחה שיפרעו. הוא מוסיף, כי לא חשב שימכרו את רוב סניפי הרשת באותה תקופה וכי המנהלים והבעלים ייקחו לכיסם את תמורת המכירה.
2. לטענת התובעת, חובן הכולל של הנתבעות 1-3 בגין סחורה שסופקה להן עומד על סך של 314,577 ₪ באופן הבא:

א. המחאות שנתנה הנתבעת 3 לתובעת חוללו ע"י הבנק. שווין הכולל של ההמחאות הינו 271,577 ₪ (העתקים של ההמחאות סומנו כנספח א' לתצהיר עדות מטעם התובעת).

ב. מלבד ההמחאות שחוללו ישנן חשבוניות פתוחות בסכום של 63,000 ₪, כך לטענת התובעת בתצהיר עדות שהוגש מטעמה (כרטיס פעילות כספית סומן כנספח ב' לתצהיר עדות מטעם התובעת). אם כי בסיכומיה מתייחסת התובעת לחוב שוטף בגין מכר סחורה בסכום של 68,000 ₪, אשר עליו חתום הנתבע 4 בכתב הערבות.

1. הנתבע 5 (אשר, כאמור, הוכרז כפושט רגל) היה ערב לכל התחייבויות הנתבעת 1 ע"פ כתב ערבות בחתימתו מיום 05/02/2007 (נספח ג' לתצהיר עדות התובעת).

הנתבע 4 ערב לכל התחייבויות הנתבעת 3 ע"פ כתב ערבות והתחייבות בחתימת ידו מיום 07/12/2008 (נספח ד' לתצהיר עדות התובעת).

1. תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים, לאור המצב הכלכלי הקשה במשק, נקלעו הנתבעות 1-2 לקשיים תזרימיים וחשבונות הבנק שלהן הוגבלו. לאור זאת, הוחלט על מכירת זכויותיהן וחובותיהן של הנתבעות 1 ו- 2 לנתבעת 3 ללא תמורה, זאת בכדי לפרוע את חובות הנתבעות 1 ו-2.

ביום 12/10/2008 מכרו הנתבעות 1 ו-2 את החובות והזכויות בהן, החל מיום 01/10/2008, לנתבעת 3 (ההסכם כנספח א' לתצהיר עדות מטעם נתבע 4).

1. בהמשך הדרך ובמסגרת עסקת מכירה העבירה הנתבעת 3 לחזקתה של "חברת כהן מחסני השוק בע"מ" (להלן: "הקונה") שלושה מסניפיה, וביום 24/12/2008 הנתבעת 3 מכרה את כל פעילותה בסניפים הנותרים לחברת "ריבר לייק פרוייקטים והשקעות בע"מ" (להלן: "הקונה הנוספת") (העתק דף ראשון מההסכם כנספח ג' לתצהיר עדות מטעם נתבע 4).

כספי התמורה שהתקבלו מהקונה ומהקונה הנוספת שימשו כולם, לטענת הנתבעים, לפירעון החובות של הנתבעות 1 ו-2 לנושיהן.

1. עוד לטענתם, סניף ז'בוטינסקי והסניף ברחוב רש"י ברמת גן הופעלו ע"י הנתבעת 1, בעוד יתר סניפי הרשת הופעלו ע"י הנתבעת 2.

מוסיפים הנתבעים, כי אין כלל יריבות בין התובעת לבין הנתבעת 2 וכי ראיה לכך היא העובדה כי בכתב התביעה לא צוין מהי עילת התביעה שיש לתובעת כנגד הנתבעת 2.

1. כמו כן, ההמחאות שניתנו לתובעת הינן בגין חובות הנתבעות 1 ו- 3. הנתבעת 3 מכרה את סניף ז'בוטינסקי לקונה ביום 13/11/2008. כלומר, החוב של נתבעות 1 ו- 3 נוצר עד ליום זה.

ביום 07/12/2008 מנהל התובעת, מר עזר, החתים את הנתבע 4 על כתב ערבות (צורף כנספח ד' לתצהיר עדות התובעת) (להלן: "כתב הערבות"), זאת לאחר שנוצר החוב של הנתבעות 1 ו- 3 כלפי התובעת. לטענת הנתבעים, החתימה על כתב הערבות ע"י הנתבע 4 לא הייתה חופשית ומרצון, ולכן כתב ערבות זה איננו בתוקף.

לחילופין, כתב הערבות מתייחס רק לחובותיה של הנתבעת 3 ולפיכך החוב מסתכם בסך של 68,000 ₪ בלבד.

1. דיון והכרעה:

השאלה העיקרית העומדת בפניי הינה נפקותה המשפטית של ערבות הנתבע 4 , ובענין זה האם חתימתו של הנתבע 4 על כתב הערבות מיום 07/12/2008 הייתה חופשית ומרצון .

1. המסגרת הנורמטיבית:

כאשר מדברים על התקשרות חוזית כלשהי, ובהיקש לענייננו - כאשר מדובר בהתקשרות שנעשית בנוגע לכתב ערבות והתחייבות, ראשית יש לוודא כי החתימה על המסמך נעשתה מרצון חופשי וללא כפיה, שכן באם הדבר נעשה בכפיה, רשאי הצד הנפגע לבטל את החוזה או ההתחייבות.

לעניין זה יפים דבריו של כב' הש' מ'. חשין בערעור אזרחי מס' 1569/93 יוסי מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ ואח' (ניתן ביום 23/11/1994) (להלן:"הלכת מאיה"):

"שאלה זו סבה את פירושה ואת גדר התפרסותה של הוראת סעיף 17 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן נכנה אותו - חוק החוזים), שעניינה "כפיה".

וכך מורה אותנו סעיף 17 לחוק החוזים:

"כפיה 17. (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה.

(ב) אזהרה בתום לב על הפעלתה של זכות אינה בגדר איום לעניין סעיף זה".

שכניה של הכפייה - והם אחיה ואחיותיה - הם העושק, הטעות וההטעיה (סעיפים 18, 14 ו-15 לחוק, כסדרם), וכנגד מרעין-בישין אלה כולם - המכוונים עצמם לפגוע ברצונו החופשי והאמיתי של המתקשר בחוזה - אמר המחוקק להקנות זכויות לצד התם והנפגע".

1. בבואנו לבחון האם מדובר בהתקשרות שנעשתה תחת כפיה עלינו לאזן בין שני אינטרסים: האחד, הצורך לקיים חוזים שכרתו הצדדים כאשר הרציונל הינו כי ישנה עדיפות ברורה לקיום החוזה ולא להפרתו. השני, הצורך לקיים ולשמר רצון חופשי וחופש בחירה לאדם, ולחייב אדם בדיבורו רק במקום בו הייתה "הרשות נתונה" (ראו הלכת מאיה, פסקה 9).
2. כאשר מדובר בהתקשרות הנעשית בין צדדים במהלך חיי עסקים ומסחר, לא כל לחץ מהתחום הכלכלי יכול להוליד זכות לביטול החוזה. יפים לעניינו הדברים הבאים כפי שנדרש להם כב' הש' מ'. חשין בהלכת מאיה:

"בהיותנו כולנו נתונים בלחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפייה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפייה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי-חברתי-כלכלי, ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם. בשוק חופשי רשאי פלוני לעשות שימוש ביתרון עסקי-כלכלי שיש לו על אחרים, וחוזה הצומח מתוך מערכת מעין זו לא נסווג אותו כחוזה שנכרת בכפייה... ואולם, גם בשוק חופשי יש כללי התנהגות ראויים ומקובלים - "כללי משחק" מכנים אותם במקומותינו - והפוגע באותם כללים ייתן את הדין על מעשיו או על מחדליו. כללים אלה, הבריות בחיי המסחר והעסקים נוהגות על פיהם, ובתי המשפט יקבעו את גבוליהם מעת לעת, ברוח הזמן והמקום".

וכן יפים דבריו של כב' הנשיא (כתוארו דאז) מ'. שמגר:

"אכן, חופש הרצון מתפרש בצורה רחבה כאשר נבחנים פגמים ברצונו של צד לחוזה.

לחצים שונים (כלכליים, חברתיים, פסיכולוגיים וכיוצא בזה), אינם פוגמים ככלל בחופש הרצון החוזי. אך ורק לחצים כבדים, אשר חותרים תחת עצם הרצון המינימאלי ייחשבו כפגמי רצון. כדי שתוכר עילת כפייה, חייבת להיווצר פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר. בלי למצות אפשר לומר כי חופש רצון חוזי הוא מצב שבו ניצבת לפני המתקשר בררה סבירה אחרת. אם ישנה בררה סבירה, הרי שאין לומר כי נפגם הרצון החוזי".

1. מן הכלל אל הפרט:

בענייננו, כאמור, נשאלת השאלה האם הנתבע 4 חתם על כתב הערבות מיום 07/12/2008 מרצון, או שמא הדבר עולה כדי כפייה כנדרש בסעיף 17 לחוק החוזים, ומכאן תיתכן אפשרות להכריז על כתב הערבות כבטל ?

התשובה לשאלה זו הינה כי הדבר לא עולה כדי כפייה כפי שמורה סעיף 17 לחוק החוזים, ולכן אני קובעת כי כתב הערבות הינו תקף. ארחיב בנקודה זו ואפרט טעמיי:

כאמור, ביום 12/10/2008 מכרו הנתבעות 1 ו-2 את החובות והזכויות בהן (החל מיום 01/10/2008) לנתבעת 3. ביום 07/12/2008 חתם הנתבע 4 על כתב הערבות, לפיו הוא ערב לכל התחייבויות הנתבעת 3 כלפי התובעת, בין אם מדובר בחובות עבר או התחייבויות עתידיות, בין אם התחייבות כספית ובין אם התחייבות אחרת. לצד שמו של הנתבע 4, כאשר מס' ת. זהות והרחוב בו הוא גר כתובים בכתב ידו, הוקלד אף שמו של הנתבע 5, נירן כדורי, אולם לא הושלמו פרטיו של האחרון.

בנוסף, נכתב בזו הלשון: "...הננו מוותרים על כל צורך בנקיטת הליכים כנגד החברה טרם נקיטתם נגדי".

בהמשך כתב הערבות הופיע פירוט החוב הבא:

מס' שיק ז'. פירעון סכום בש"ח

516758 22.11.08 50,000

516759 29.11.08 56,577

516760 13.12.08 40,000

516761 20.12.08 50,000

516762 27.12.08 50,000

מכירות 11/08 68,000

סה"כ 314,577

בתחתית המסמך חתום הנתבע 4, זוהר כדורי. הנתבע 5 לא חתם במקום בו מופיע שמו.

1. מהאמור בכתב ערבות זה אנו יוצאים למדים, כי הנתבע 4 בלבד חתם על כתב הערבות לפיו הוא ערב להתחייבויות הנתבעת 3, שקד השקעות, ובהתאם לפירוט החוב ניתן להבין כי מדובר בסכום של 314,577 ₪.

לטענת הנתבעים, יש להכריז על כתב הערבות הנדון כבטל, זאת מאחר שחתימתו של הנתבע 4 לא הייתה חופשית ומרצון. הנתבעים מסבירים, כי לאחר מכירת שלושת הסניפים של הרשת לקונה, חיפשה הנתבעת 3 רוכשים שיהיו מעוניינים לרכוש את יתר הסניפים, וביניהם את סניף הרשת באזור תחנה מרכזית תל אביב (להלן: "סניף התחנה"). ביום 07/12/08 התקשר לנתבע 4 אדם במסווה של רוכש פוטנציאלי וציין כי הוא מעוניין לרכוש את סניף התחנה. הנתבע 4 סיכם להיפגש עימו בסניף התחנה. עם הגעתו לסניף, הוא הופתע לגלות כי מדובר במנהל התובעת אשר חיכה לנתבע 4 בליווי אדם נוסף וביקש נחרצות מהנתבע 4 לחתום על כתב הערבות.

בחקירתו הסביר הנתבע 4 מה קרה ביום החתימה על כתב הערבות, וזו לשונו:

"ש. למעשה הסכמת להיות ערב להמחאות האלה ולעוד 68,000 ₪ ?

ת. לכתב ערבות הזאת לא הסכמתי, כתב ערבות הזה נלקח ממני בעורמה התחמקתי, אז הוא פנה אלי בטענה שיש לו קליינט בתחנה מרכזית, חזק, שאמר אני רוצה לראות הסניף אז פתחנו לו, התריס היה בחצי גובה נכנס הבחור הזה, בתאריך הזה, נראה בחור מאיים ומייד אחריו נכנס חיים עזר, ואז הביא הטופס הזה ואמר זוהר אתה מתחמק, אמרתי אני לא שייך לעניין הזה אמר תחתום על זה, אמרתי שאני לא רוצה לחתום הבחור השני נכנס לשיחה הבנתי שכדאי לי לחתום וחתמתי...

ש. מישהו איים עליך ואמר אם לא תחתום יקרה לך משהו?

ת. אני לא צריך שיאיימו עליי, עשו לי תרגיל נכנסו בכוח".

(פרט' 20/07/11 עמ' 37 ש' 4-12).

ובהמשך:

"ש. חיים אמר יקרה לך משהו אם לא תחתום?

ת. לא.

ש. הבחור השני אמר לך יקרה לך משהו?

ת. לא....אני הבנתי את הסיטואציה וחתמתי.

ש. הייתה לך אי פעם תקרית אלימה עם חיים עזר?

ת. לא.

ש. האם אי פעם חיים עזר הרים עליך יד?

ת. לא. ....

ש. בכל הזמנים האלה קרה שראית את חיים עזר אלים כלפי מישהו?

ת. לא".

(פרט' 20/07/11 עמ' 37 ש' 18-31).

גרסתו של מר עזר, מנהל התובעת, לעניין זה הינה כלשונו:

"ש. נכון שאתה או מי מטעמך התקשרת לזוהר כדורי והצגת את עצמך כאדם שמבקש לרכוש את סניף התחנה?

ת. מישהו מטעמי התקשר כדי לעשות עסקה, גם זוהר בכבודו ובעצמו התקשר. המישהו מטעמי זה בעל מכולת ברחוב הירדן בר"ג, שחשבתי לעשות איתו שיתוף פעולה כדי לממש את החוב שלי, לקחת את הסניף ולהפעיל אותו, כך דיברתי עם זוהר. זוהר לא ענה לי לטלפונים.

....

באתי עם מסמך שהוא הבטיח כי יחתום לי עליו לא פעם ולא פעמיים".

(פרט' 07/10/2010 עמ' 21, ש' 5-11).

1. ממכלול העדויות שבפניי אני קובעת, כי אמנם חתימתו של הנתבע 4 על כתב הערבות נעשתה תוך הפעלת לחץ, אולם הדבר לא עולה כדי כפייה.

הנתבע 4 מודה בעצמו כי הוא התחמק מלענות לטלפונים של מנהל התובעת. אשר על כן, ומשחש מנהל התובעת כי לא עולה בידו להשיג בטלפון את הנתבע 4, ראה לנכון לפנות אליו דרך צד ג' ע"מ להיפגש עימו ובדרך זו להחתים את הנתבע 4 על כתב הערבות. אמנם הדבר לא נעשה בתום לב מלא, אולם ע"מ שתוכר עילת כפייה, חייבת להיווצר פגיעה חריפה בחופש הרצון החוזי של המתקשר- דבר שלא התקיים בענייננו.

1. לא זו אף זו, לו באמת נכפה הנתבע 4 לחתום על כתב הערבות ניתן היה לצפות כי היה טורח לבטלו לאלתר כמתחייב מהוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים"). אין חולק כי הנתבע לא עשה כן.

הימנעות הנתבע מפניה מיידית למשטרה או למתן הודעת ביטול, כל אלה יש בהם כדי לכרסם ולפגוע במידת האמון שניתן לייחס לטענת הנתבע בדבר חתימה בכפיה על ההסכם. אם כי יש לומר, כי החתימה על כתב הערבות נעשתה בין כוחות אשר אינם שווים. ניתן לראות זאת הן מניסוח כתב הערבות (אשר לפיו בין היתר נכתב כי הנתבע מוותר על כל צורך בנקיטת הליכים כנגד החברה טרם נקיטתם כנגדו), הן ממועד החתימה (כחודשיים לאחר מכירת כלל הזכויות והחובות מהנתבעות 1 ו-2 אל הנתבעת 3) והן מביצועו (דרך שיחה טלפונית עם צד ג' ע"מ לוודא את התייצבותו של הנתבע 4 במעמד החתימה).

כאמור לעיל, אין מדובר בכפייה או עושק שיכולים לבטל את כתב הערבות לחלוטין. הנתבע 4 יכול היה שלא לחתום. לא התרשמתי כי הנתבע 4 עמד בסכנה קיומית או פיזית לו לא היה חותם. אמנם הנתבע נמנע מליתן הודעת ביטול או להגיש תלונה במשטרה, אולם לאור חוסר שוויון הכוחות, כאמור, על בהמ"ש לנסות ולהבין מה הייתה רמת ההתחייבות בעת החתימה על כתב הערבות.

1. על כתב הערבות, כאמור, מופיעים שמותיהם של שני האחים שצריכים היו לחתום (הנתבע 4 והנתבע 5), כמו כן בחקירה הנגדית העיד הנתבע 4 כי חשב שגם אחיו יחתום, ולכן הסכים לחתום על כתב הערבות. כלשונו:

"ת. ... ואז הביא איתו כוח עזר, בלי קשר אחי גם צריך לחתום והוא לא חתם".

(פרט' 20/07/11 עמ' 37 ש' 14-15).

ובהמשך:

"ת. ... מה ההיגיון שאחתום ערבות לחברה שהיא מלאה בחובות שאני לא חתום עליה וארע את מצבי, וזאת בלי שום קשר שאחי לא חתם על הערבות.

ש. מאיפה אתה יודע שהוא היה צריך לחתום על הערבות?

ת. חיים רשם את זה על הערבות."

(עמ' 38, ש' 17-19).

הווה אומר, הנתבע 4 ציפה כי גם אחיו יחתום על כתב הערבות, כפי שאכן מופיע שמו על המסמך, וכי ניתן יהיה להיפרע משניהם. כלומר, שתהא חלוקת נטל כלשהי בין השניים.

1. כאן המקום לציין את ע"א מס' 610/68 הראסטל נ' עטרת הברית ואח', פ"ד כג(1) 410 (להלן: "הלכת הראסטל"), שם נקבע כי חייב אשר חתם על מסמך שמחייבו יחד עם חייבים נוספים בחבות מאוחדת ונפרדת כלפי הנושה, יהיה פטור מחבותו, וכך גם החייבים האחרים, אם הסתבר כי החייבים האחרים או מי מהם לא חתמו. באותו מקרה דובר בהסכם ולא בערבות, אולם נוכח תוכן ההחלטה והנמקתה היא אוזכרה גם בעניין ערבויות.

יש לציין בהקשר זה כי בהלכת הראסטל נאמר, כי החזקה לעיל ניתנת לסתירה. ההנחה שביסוד ההלכה על פיה חתם החייב על המסמך החוזי רק מתוך אמונה שגם האחרים יחתמו עליו, יכול הנושה לסתור ע"י הבאת עדות המוכיחה כי החייב שחתם כאמור ויתר על חתימתו של האדם שלא חתם.

1. מציינת התובעת, כי טענות הנתבעים בסיכומיהם לגבי תחולתה של הלכת הראסטל מהווה הרחבת חזית אסורה עובדתית ומשפטית. אכן הלכת הראסטל הועלתה לראשונה בסיכומים של הנתבעים. מדובר בטענה מרכזית עם אלמנטים עובדתיים שצריך היה לטעון בצורה ברורה יותר בתצהירים- אולם הדבר לא נעשה.

למרות זאת, יש לציין שההלכה נקבעה לעניין חייבים ובאשר לערבים הדעות לא היו זהות בפסיקה. הרציונל העומד מאחורי ההלכה הוא מה הייתה רמת ההתחייבות שלקח על עצמו החייב או הערב. בדיקה כזו רשאי בהמ"ש לעשות גם מבלי שתהא בפניו הלכת הראסטל, אלא מכוח החלת העיקרון העומד בבסיס חוק הערבות, חוק החוזים או עקרון העל של דוקטרינת תום הלב, החל גם לגבי ערבויות.

1. במקרה דנן ממכלול העדויות עולה, כי אמנם לא מדובר בכפייה או עושק הנדרש לצורך ביטול כתב הערבות כולו, אך הצדדים, כאמור, אינם נמצאים בנק' פתיחה זהה או דומה. האחד מצוי בלחץ כלכלי כבד, ואם נתחקה לאיזה סוג התחייבות התכוון הערב לתת בהבנה מלאה, הרי לאור מכלול העדויות ודבריו המפורשים (כמפורט לעיל) ניתן להבין כי רצה לקבל אחריות על התחייבויות הנתבעת 3 ביחד עם אחיו.

לאור האמור לעיל, ומשקבעתי כי הציפייה הייתה כי שני האחים ישאו בנטל בעת החתימה על כתב הערבות ומשהלכה למעשה הנתבע 4 חתם לבדו תחת לחץ כלכלי, אני מחייבת את הנתבע 4, ביחד ולחוד עם הנתבעות 1-3 ובהתאם לכתב הערבות, במחצית סכום התביעה.

1. לאחר דיון בשאלה העיקרית שעלתה בתיק דנן, אפנה לדון בטענות נוספות שהעלו הצדדים ואשר יש להתייחס אליהן.

טענה שמעלה התובעת הינה, כי טענתם של הנתבעים בדבר היעדר יריבות עם הנתבעת 2 מהווה הרחבת חזית אסורה. לטענתה, נתבע 4 הצהיר בבקשת רשות להגן מטעמו (סעיף 18), כי מדובר בחוב לכאורה של הנתבעות 1 עד 3, אולם הוא שינה את גרסתו זו בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סע' 22) כאשר טען כי בין התובעת לבין הנתבעת 2 אין כלל יריבות וכי בכתב התביעה לא צוינה עילת התביעה כנגד הנתבעת 2.

אין בידי לקבל את גרסתם של הנתבעים לעניין הטענה בדבר היעדר יריבות מול הנתבעת 2. ראשית, אכן מדובר בהרחבת חזית. הצהרתו של הנתבע 4 בבקשת רשות להגן ואשר עליה ניתנה לו הרשות להגן הינה כי מדובר בחוב של הנתבעות 1 עד 3, כלומר חוב שחל אף על הנתבעת 2. שינוי הגרסה בתצהיר עדות ראשית ובחקירה הנגדית מהווה הרחבת חזית אסורה.

למעלה מן הצורך ולגופו של עניין אין לקבל טענה זו. היריבות של התובעת עם הנתבעת 2 ברורה הן מניסוח כתב התביעה (סע' 4, 8, 12) והן מתוך נסיבות התיק.

1. טענה נוספת הינה, כי העלאת הטענה מצד הנתבעים בדבר אי שחרור כרטסת הנהלת חשבונות ע"י רואה החשבון כסיבה לכך שלנתבעים אין כל אסמכתא כתובה לעניין ההתחשבנות בין הצדדים, מהווה הרחבת חזית אף היא. אכן, לראשונה ציינו הנתבעים כי אין בידם כל אסמכתא לעניין הנהלת החשבונות בין הצדדים, בחקירה החוזרת של הנתבע 4 (ראו פרט' מיום 20/07/11 עמ' 45 ש' 7-12).

מיותר לציין, כי מדובר בהרחבת חזית אסורה. בחקירה חוזרת אין להעלות טענות עובדתיות חדשות או לערוך מקצה שיפורים. מטרת החקירה החוזרת הינה להבהיר דברים שהועלו בחקירה הנגדית ותו לא. כמו כן, טענה זו אינה מעלה או מורידה לעניין תוצאת פסק הדין בתיק דנא.

1. התובעת העלתה טענה נוספת בדבר העדפת נושים אסורה מצד הנתבעים, אולם לא עלה בידי התובעת להוכיח טענה זו. מלבד העובדה כי התובעת טרם קיבלה עד היום את תשלום החוב שחבים לה הנתבעים ביחד ולחוד, היא לא הביאה כל אסמכתא לכך כי מדובר בהעדפת נושים כלשהי. משכך התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה לעניין טענה זו.
2. כמו כן, התובעת חוזרת וטוענת לאורך התנהלות התביעה כולה, כי נעשתה הברחת נכסים מצד הנתבעים. אף טענה זו לא עלה בידי התובעת להוכיח. התובעת לא הביאה אסמכתאות כלשהן היכולות לחזק טענה זו, ולפיכך לא עמדה בנטל ההוכחה. כמו כן, טיעון זה אינו רלבנטי לצורך ההכרעה בתיק דנא ולגופו של עניין האם הנתבעים חבים ביחד ולחוד בחוב הנטען בתביעה.
3. טענה נוספת שהעלו הנתבעים הינה, כי שמה של התובעת ומספר ה- ח.פ. שלה שונה בין הכתוב על גבי כתב התביעה ובין הכתוב על גבי כתב הערבות. טענה זו נזנחה בסיכומים מטעם הנתבעים ובצדק, ומשכך רואים בה כטענה שהנתבעים ויתרו עליה.
4. סוף דבר:

תביעה זו עניינה חוב בעבור אספקת סחורה אשר חבים הנתבעים כלפי התובעת. לאחר שהנתבעת 3 קנתה את החובות והזכויות של הנתבעות 1 ו-2 אשר חשבונות הבנק שלהן הוגבלו, חתם הנתבע 4 ביום 07/12/2008 על כתב ערבות לכל התחייבויות הנתבעת 3.

השאלה העיקרית בתיק זה הינה האם החתימה של נתבע 4 על כתב הערבות הייתה חופשית ומרצון. התשובה לשאלה זו הייתה חיובית. אמנם מדובר היה בלחץ עסקי, אולם הדבר לא עלה כדי כפייה כאמור בסעיף 17 לחוק החוזים, ומשכך לא היה כל צורך להכריז על בטלות כתב הערבות מיום 07/12/2008.

יחד עם זאת, כפי שקבעתי לעיל, במעמד החתימה על כתב הערבות לא היה מדובר בצדדים שווים- הנתבע 4 היה נתון ללחץ כלכלי- עסקי מצידו של מנהל התובעת, מועד החתימה, ניסוח כתב הערבות ואופן הביצוע העידו על סיטואציה אשר בה המאזניים נטו בבירור לטובת מנהל התובעת, אשר החתים את הנתבע 4 על כתב הערבות.

הנתבע 4 ציפה כי אחיו, הנתבע 5, יחתום אף הוא על כתב הערבות כפי שאכן נכתב שמו ע"ג כתב הערבות, ולפיכך נטל האחריות וגובה החוב יתחלק בין שני ערבים. אולם בפועל רק הנתבע 4 חתם על כתב הערבות. לאור עקרון חוק הערבות, חוק החוזים ודוקטרינת תום הלב קבעתי כי יש לייחס לנתבע 4 מחצית מסכום החוב עליו חתם בכתב הערבות.

יש לציין, כי לאור העובדה שהנתבע 5 הוכרז פושט רגל, לא עוכבו ההליכים נגדו.

לאור מכלול הדברים שנאמרו לעיל, אני מקבלת את התביעה במלואה כנגד הנתבעות 1 עד 3. לגבי הנתבע 4 אני קובעת כי הוא ערב למחצית חוב החברות הנתבעות , דהיינו סך של 157,288 ₪ . לאור האמור לעיל אני קובעת כי על הנתבעות 1-3 ביחד ולחוד לשלם לתובעת תוך 30 יום סך של 314,577 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד החתימה על כתב הערבות ועד התשלום בפועל.

לא ישולם הסכום כאמור לעיל על ידי הנתבעות 1 – 3 יחויב הנתבע 4 בתשלום מחציתו , דהיינו בסך של 157,288 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מיום החתימה על כתב הערבות עד התשלום בפועל. כמו כן, אני קובעת כי ישולמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ש"ח תוך 30 יום ובתשלום זה חבים הנתבעים 1 -4 ביחד ולחוד על מלוא הסכום.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.