בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף. התובעת קטינה ילידת 15.3.02 נפגעה ביום 7.2.07 בתאונת דרכים.

שאלת החבות בין הנתבעים הוכרעה בהתאם להחלטה מוסכמת מיום 8.11.12 לפיה ישאו הנתבעים 2 ו 3 (נתבעת 2 הינה כלל חב' לביטוח, ונתבעת 3 הינה קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) בחלקים שווים מכל פיצוי שיפסק לתובעת.

כמו כן, הוכרעה בהחלטה מוסכמת שאלת השיפוי ביחס לנתבעת מס' 3 (קרנית) ע"י צדדי ג' ביחד ו/או לחוד. עניינו של פס"ד זה בשאלת גובה הנזק המגיע כפיצוי לתובעת הקטינה אשר עליה היו חלוקים הצדדים.

בתיק זה מינה ביהמ"ש כמקובל מומחה בתחום האורתופדי על מנת להעריך את אחוזי הנכות אם בכלל בגין פגיעותיה הגופניות של הקטינה. המומחה שמונה היה האורתופד ד"ר חיים שטרקר אשר הינו מומחה גם בתחום אורתופדית ילדים.

ד"ר שטרקר קבע לתובעת 10% נכות צמיתה, לפי סעיף הסל 35. (1) (ב). בפרק "סיכום וממצאים" הבהיר המומחה, כי התובעת סובלת מעצם טאלוס שמאלית מעוותת עם צוואר קצר, הפרעה מבנית בולטת בעצם הטאלוס, כאשר עיוות זה עלול לגרום לשינוי מבנה כף הרגל שמאל ולהתפתחות שרירים ניווניים במפרק סובטלרי, ובמפרק בין טאלוס לעצם הסירה וכן עלול העיוות לגרום להתפתחות הבדל באורך כפות הרגליים.

בסיכומיו טוען ב"כ התובעת, כי חקירתו של ד"ר שטרקר בביהמ"ש מלמדת כי יש להתערב בקביעת המומחה לדבר 10% נכות רפואית ולהעמיד את הנכות הרפואית על 20% וזאת בהתבסס על סעיף 49 (2) (ו) לתקנות המל"ל, דהיינו הגבלה בתנועות מפרק סובטלרי. עוד טוען ב"כ התובעת כי יש מקום להעמיד את הנכות התפקודית בנסיבות העניין על 20%. ב"כ הנתבעות 2 ו 3 טוענות לעומת זאת, כי המומחה חרג מסמכותו וכי תשובותיו לשאלות הבהרה לחקירתו בביהמ"ש לימדו, כי בפועל לא נותרה לתובעת נכות רפואית ובהתאמה אך גם אם יאמץ ביהמ"ש את קביעות המומחה לעניין 10% נכות רפואית הרי בפועל לא נותרה לקטינה התובעת כל נכות תפקודית וזאת לאור מצבה היום, מס' שנים לאחר התאונה, כך שלמשל הישגיה בספורט בבי"ס ראויים לציון שעה שהיא זוכה לציון 100 בספורט והצטיינות בריצה.

כאן המקום לומר, כי למרות חקירתו המקיפה של המומחה בביהמ"ש נשלחו למומחה ע"י ב"כ כלל שאלות הבהרה מיום 16.12.10 ובמהלכה נשאל המומחה ישירות הן ביחס לנכות הרפואית שנותרה לקטינה והן ביחס לנכותה התפקודית. בתשובה לשאלה 4 שהיא שאלה חזיתית האם נכון שלתובעת לא נותרה נכות רפואית משיב המומחה בשלילה ואומר : "לא נכון, קיים עיוות חמור בעצם כף הרגל בעקבות החבלה, אין כל ספק שהעיוות הנ"ל גורם להפרעה ביו-מכנית בכף הרגל".

ובתשובה לשאלה המתייחסת לנכות התפקודית כאשר בשאלה 1 הוא נשאל על מצבה היום והשאלה הינה : "האם זה נכון, שנכון להיום התובעת אה סובלת מכל הפרעה תפקודית, דלדול שרירים או הגבלה בטווח התנועות בקרסול רגל שמאל?" תשובתו של המומחה היא חיובית – "נכון" ובהמשך בשאלה 5, "האם לאור העובדה שהתובעת לא סובלת כיום (קרוב ל 4 שנים לאחר התאונה) מכל הפרעה תפקודית בכף רגל שמאל, קיים סיכוי שהתופעות שתיארת לא יקרו ?" תשובתו של המומחה: "אין כל ספק שאם במהלך 4 שנים התפתח עיוות משמעותי כל כך והילדה ממשיכה לצמוח ונותר לה זמן רב עד סיום הצמיחה הרי שהעיוות רק יחמיר".

בסיכומיהם תוקפות הנתבעות 2 ו 3 את קביעת המומחה בתיק זה, הן מלינות על כך שרק בחקירה הנגדית התייחס המומחה לראשונה לסעיף 49 (2) (ו) לתקנות המל"ל הנוגע לנכות במפרק סובטלרי בשיעור של 20%. תשובתו של המומחה הייתה כי שיקלל את הנכות בהתייחס לסעיף הספציפי והעניק לתובעת הקטינה עקב מצבה 10% נכות רפואית בלבד, וזאת על פי סעיף הסל 35. (1) (ב).

הנתבעות מצביעות על כך, כי כל תהליך קבלת החלטות בהתייחס לסעיף 49 (2) (ו) לא ניתן למצוא בחוות דעת המומחה ולמעשה לא היו יודעות עליהן כלל אילולא היה זומן הרופא לחקירה בביהמ"ש.

כאשר תשובתו כי לא נשאל על כך אינה סבירה בנסיבות העניין.

עוד מצביעות הנתבעות על כך כי סעיף 49 (2) (ו) מתייחס בכלל "להגבלה בתנועות מפרקי כף הרגל עם דפורמציה או כאבים" ואין חולק על כך כי הדבר אינו משקף את מצבה של הקטינה.

לטענת הנתבעת 2 אותה מאמצת הנתבעת 3 לא נותרה אפוא לתובעת נכות רפואית וככל שביהמ"ש יקבע שנותרה נכות רפואית שכזו יש להעמידה על 2% בלבד.

לאחר עיון בחוו"ד מומחה, בשאלות ההבהרה ובתשובות לשאלות ההבהרה אליהם התייחסתי ולחקירתו הנגדית בביהמ"ש אני נותן בזאת את החלטתי והכרעתי בסוגייה:

לא מצאתי בנסיבות העניין עילה להתערב במסקנות רופא ביהמ"ש בעניין הנכות הרפואית והיא תעמוד לצורך הפיצוי הכספי בשיעור של 10%. עם זאת, נתוני התיק וחקירות הצדדים שכנעו אותי בנסיבות העניין, כי אין מקום לקבוע כי יש חפיפה בין הנכות הרפואית והתפקודית ואני מעמיד את הנכות התפקודית על 7.5% בלבד.

להלן נימוקי להחלטה זו:

1. חקירתו של המומחה הצביעה על כך, כי מדובר בעיוות שנגרם לקטינה ברגלה כתוצאה מהתאונה שהינו עיוות נדיר והרופא העיד על כך שזהו אחד המקרים הבודדים אותם ראה במהלך ניסיונו רב השנים. העיוות האמור קיים גם 4 שנים לאחר אירוע התאונה ולא מן הנמנע כי עלול גם להחמיר בעתיד על פי חקירת המומחה (ראה תשובה לשאלת הבהרה מס' 5). התובעת סובלת ממגבלה ואולם מגבלה זו אינה משקפת נכות של 20% עקב פגיעה במפרק הסובלטרי, ושקלול הנתונים בתיק מלמד כי יש לפסוק לה בגין ההגבלות 10% נכות רפואית בלבד.

ייתכן כי היה על המומחה, כפי שציינו הנתבעות , להסביר את כל המכניזם של קבלת ההחלטה לגבי שקלול הנכות בחוות דעתו. ואולם גם אם לא עשה כן, הסברו בביהמ"ש היה משכנע ונדמה לי שגם הנתבעות חרף סיכומיהם המפורשים לא יכלו היו להתעלם מקביעות המומחה כי לתובעת נותרה נכות רפואית והטענה כי לא נותרה נכות רפואית כלל אין בה ממש.

2. עם זאת, לאור תשובותיו של המומחה עצמו ולאור הנתונים שהוצגו לי בדבר תפקודה של הקטינה היום והשיגיה בספורט הגעתי לכלל מסקנה, כי יש להפחית מבחינת הנכות התפקודית , ולקבוע את הנכות התפקודית בשיעור של 7.5% בלבד.

לא נראה לי כי מצבה הגופני משקף 10% נכות רפואית ואולם גם הקביעה כי לא נותרה נכות תפקודית כלל נראית לי מחמירה ואינה הולמת את נסיבות פגיעתה כפי שהוצגה לי.

זאת ועוד לא מצאתי הצדקה לסטות בפיצוי לעתיד מהפרמטרים הידועים המתייחסים לשכר ממוצע במשק לקטינה (הלכת חנא) כאשר החישוב יהיה אקטוארי על פי שיטת ההיוון.

בסיכומיו משום מה לא מצא לנכון ב"כ התובעת לציין סכומים כאלה או אחרים, דבר שגרם גם לתקיפת עמדתו גם בסיכומי הנתבעות אשר טענו "בהעדר כל פירוט לפיצוי מטעם התובעת כמפורט בסיכומיה ובהעדר כל אינדיקציה לביסוס החישוב ו/או דרך החישוב הרי שיש לאמץ את הפירוט המופיע בסיכומי הנתבעת". אני דוחה עמדה זו של הנתבעות אך מוצא טעם לפגם בכך שבסיכומי התובעת לא בא לידי ביטוי הפירוט הנדרש לצורך הפיצוי.

מכל מקום, להלן ראשי הנזק לפיצוי:-

א. כאב וסבל – פיצוי לפי 10% נכות רפואית על פי תקנות חוק הפלת"ד, בתוספת ריביות על פי החוק וימי אשפוז, אם היו כאלה, אני משאיר לצדדים לבדוק את החישוב על פי המשערכת ולפצות את הקטינה בהתאם.

ב. לגבי הפסד שכר לעתיד – יש לפצות את הקטינה על פי שכר ממוצע במשק, לפי 7.5% נכות תפקודית ותוך ביצוע היוון לעתיד, כאשר החישוב צריך להיות עד גיל הפרישה של נשים. אין לפסוק פיצוי נפרד בגין טענה להפסדי פנסיה והם נדחים על ידי. יש לראות בכך את הפיצוי הנוגע ביחס לעתיד.

הצדדים ייחשבו את הסכום האמור.

ג. לגבי ראשי נזק נוספים המופיעים בסיכומי התובע, ההתייחסות היא לעזרת צד ג' וכן לטיפולים רפואיים ו/או עזרים רפואיים לרבות התאמת נעליים. התובעת לא מצאה לנכון לצרף פירוט בראש נזק זה ומשכך, בדקתי את הדרישות על פי כתב התביעה בפירוט "הנזק המיוחד". מדובר בדרישה ל- 20,000 ₪ בגין עזרת צד ג' וכן 20,000 ש"ח בגין נסיעות.

הנתבעת 3 מצדה טענה כי אין לפסוק לתובעת כל הוצאות רפואיות בגין העדר תשתית ראייתית וכן כי לא מגיע פיצוי בגין עזרת צד ג'.

לאחר עיון בטענות הצדדים ובחומר שבפניי, אני מחליט כי יש הצדקה לפסיקה בראשי נזק אלה. אני פוסק בגין עזרת צד ג' סך של 5,000 ₪ ובגין הוצאות לעבר ולעתיד סך של 2,500 ₪.

ד. בנוסף, אני מקבל את עמדת התובעת לעניין הוצאות משפט באופן שיוחזר לתובעת סך של 633 ₪ בגין תשלום אגרה וכן החזר בגין שכ"ט מומחה בסך של 2,500 ₪, אשר שולם ביום 25.01.10, כאשר הסכום משוערך.

סכומים אלה אשר נפסקו בפסק הדין ישלמו הנתבעים 2 ו- 3 בחלקים שווים ונפרדים לב"כ התובעת, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% + מע"מ על פי החלק היחסי. זאת ועוד, הצדדים השלישיים ישפו את הנתבעת 3 – קרנית – על חיוביה בהתאם להסכם בין הצדדים.

ביתרת האגרה החלה, יישאו הנתבעות 2 ו- 3 בהתאמה ובחלקים שווים.

הסכומים האמורים ישולמו על ידי הנתבעים 2 ו- 3 תוך 30 יום, שאם לא כן יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

עוד אציין כי יש להמציא לבית המשפט תוך 60 יום תוכנית להשקעת כספי קטין, עד הגיעה לגיל 18, לאישור בית המשפט ואם יש דרישה של ההורים לסכום כזה או אחר, אשר הם מבקשים לשחרר כהוצאות משפט, יש לעשות זאת בבקשה נפרדת, תוך צירוף תצהיר.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.