<#2#>

נוכחים: מטעם המאשימה – עו"ד אמל כראם

מטעם הנאשם – בעצמו ועו"ד אבי מוסקוביץ – סנגוריה ציבורית

פרוטוקול

הנאשם שב ומוזהר לומר את האמת ועונה לשאלות התובעת בחקירה נגדית:

ש: האם אתה מאשר שישבת עם הסנגור ועברת על החומר שבתיקים לפני שהתחלת להעיד.

ת: רק בפעם הקודמת.

ש: האם אתה בטוח שרק פעם אחת ישבת עם הסנגור ועברתם על חומר הראיות.

ת: עברתי עם הסנגור על דברים לפני מספר חודשים. בטרם עדותי הראשית, כשנעצרתי, לא עברתי איתו על החומר.

ש: האם נכון שבישיבה הקודמת היו לך צילום של ההודעות וכל המסמכים ואפילו ביקשת להיעזר בהם.

ת: לא נכון. לאחר שאני נשאל מספר פעמים אם המסמכים לא היו בידי, אני אומר שהם נלקחו ממני במהלך מתן העדות.

ש: הודית כי פתחת פתח בגג בחדר השינה שלך אל עבר הגג.

ת: נכון.

ש: האם נכון שפתחת את הפתח הזה במהלך השבועיים הראשונים לאחר שקנית את הבית.

ת: ממש לא נכון.

ש: אם כך, מתי פתחת את הפתח.

ת: לכל הפחות, לאחר חצי שנה לאחר שעברתי להתגורר בו.

ש: תסכים איתי שלאחר שפתחת את הפתח לא המשכת בעבודות והשארת אותו כפי שהוא וזאת מאחר והמתלונן התנגד לכך.

ת: כלל וכלל לא. כל נושא ההתעסקות עם הגג, הפתיחה, היוזמה, התכנון, נעשה בליווי יד ביד עם המתלונן ואשתו ואשתי, עם בעלי מקצוע, עם קבלן, עם מהנדסים, עם גישה משותפת.

ש: אם כך, מדוע הפסקת את העבודות.

ת: אני לא הפסקתי כלום. פתחתי את הפתח ומיד השלמתי את העבודה. הקבלן ביצע טיח על הקירות, הוא יצר תשתית לבניית המחיצה.

ש: כלומר, אתה עבדת ברציפות עד שסיימת את כל המטרה של פתיחת הפתח.

ת: לא סיימתי.

ש: מדוע לא סיימת.

ת: משום שאביחי עצר אותי. הוא לא עצר אותי כי הוא לא היה מרוצה מהפתח, אלא פתאום ממצב שהוא שיתף איתי פעולה הוא החליט שהוא לא משתף איתי פעולה וזאת מסיבות שאינן נוגעות לפתח אלא מתוך עניינים אישיים. הוא לא התנגד לכל הפתח, הוא פשוט החליט שאני אעשה את זה ושלא אשים את החפצים בצד שלו ושלא אפריע לו.

ש: אמרת שהלכתם יחד למהנדסים ולקבלנים. מה שמותיהם. האם אתה בטוח שהלכת יחד עם המתלונן.

ת: בודאי שאני בטוח. בודאי, הלכנו אליו יד ביד. שמו נמרוד. אינני זוכר את שם משפחתו.

ש: מה תפקידו של נמרוד.

ת: הוא המתכנן של החברה, הוא הביא לנו את תוכניות הקונסטרוקציה. מעבר למהנדס הזה היו מספר מהנדסים הזמנתי על חשבוני לבית על מנת שיסתכלו בתוכניות והם סימנו לי בצורה מדוייקת היכן ניתן לפתוח וכל זה היה בנוכחות המתלונן ובשיתוף פעולה מלא.

ש: בישיבה הקודמת אמרת שאתה נפגשת עם מספר גורמים שהזכרת עכשיו אבל לא ציינת שאביחי היה איתך בכל המפגשים האלה, אלא ציינת שאביחי רק ערך כמה סקיצות ואילו את שאר המפגשים אתה הבאת אנשי מקצוע ופנית אליהם ולא ציינת שעשית זאת עם הנאשם. מפנה אותך לעמוד 129 לפרוטוקול 4-11.

ת: מה שאת אומרת זה להיתפס לדברים מאוד מאוד, התעסקות עם מילים. אביחי היה איתי כל הזמן. אני חיפשתי מהנדסים, אני גם פניתי למהנדס החברה ואני יזמתי את זה כי אביחי היה עסוק אך בעת שהגיעו מספר מהנדסים אביחי הגיע לאותה פגישה, הזמנתי את המהנדס בזמן שאביחי היה פנוי ויכול היה להיות נוכח בפגישה. אני יזמתי את הפגישה עם המהנדס של חברת אליר, אביחי הגיע לפגישה. זה נכון שאני טיפלתי בעניין הטכני של לקבוע את הפגישות אבל אביחי היה נוכח.

ש: אם אביחי היה שותף לכל המהלך שלך, אז מדוע שהוא יתנגד למה שעשית.

ת: אפשר לשאול אותו. אם את שואלת אותי, הסברה שלי וזה יותר מסברה, זה שהיחסים הבין אישיים בינינו התערערו מכיוון שאביחי החליט פתאום שהוא לא מרוצה מרכישת דירתנו לשעבר. הוא ציין זאת בפניי בהזדמנות, היינו המומים כי זה היה כבר יותר מחצי שנה לפני כן ומה פתאום הוא מזכיר את זה.

הוא אמר את זה בנוכחות אשתי ואשתו שהוא מצטער על הרכישה הזו והוא מוכן להחזיר את הנכס ולקבל את כספו בחזרה.

ש: כלומר, לטענתך, המשבר ביחסים נולד כתוצאה ממה שקשור לרכישת הדירה הקודמת.

ת: בודאי. אני אומר זאת כל הזמן.

ש: אני מפנה אותך לעדותך עמ' 130 שורה 19, שם ציינת שהנקודה שבה פרץ הסכסוך זו איזו נסיעה לסוף שבוע באילת ושעד אותו זמן הקשר ביניכם היה מצויין וכל מה שהיה שאביחי קודם לכן רמז לך שלא מוצא חן בעיניו הדברים ששמת בגג.

ת: אני אחדד את הנקודה: עניין הדירה לא נודע לי כפי שהיום אני מבין אותו. היה מצב שהיחסים ביני לבין אביחי התחלו להתערער, הוא פחות היה נחמד כלפי. לא הבנתי מה קורה ולמה קורה אבל פתאום הוא התחיל להגיד לי שאני אסיים מהר את כל הדברים והוא רמז שהוא לא מעניין להמשיך בדברים. לא התעמקתי בדברים שהוא אמר אבל היה שם קבלן שעבד שם מדי יום. אמרתי לו שנותר לשים רק את המרצפות. מכיוון שהיו לי דברים על הגג אמרתי לאביחי שאני מעביר אותם לחלק שלו על מנת שהקבלן ישם את המרצפות. אביחי ניצל סוף שבוע אחד על מנת לזרוק לי את הדברים ולפרוץ לי לדירה.

ש: האם הנקודה שממנה פרץ הסכסוך היא מה שטענת היום לגבי הדירה הקודמת, או מה שטענת בישיבה מיום 11/9/2012 בעמ' 130 שורות 19-22.

ת: אין שום סתירה בין הדברים. אני מבקש להבהיר: נקודת הזמן שבה שקרה מה שקרה היא אותו סוף שבוע אבל מהלך העניינים הרעועים בינינו התחיל קודם לכן. כבר לא היינו בקשר כ"כ מצויין.

ש: האם תסכים איתי שהמתלונן לא הסכים שתעשה עבודות בגג, פתיחת הגג, ללא אישורים.

ת: אני לא מסכים איתך לחלוטין.

ש: האם נכון שהבטחת לא להמשיך בעבודות עד שתביא אישורים, ולכן גם נעצרת.

ת: זה לא נכון לחלוטין. מעבר לכך, אביחי איתי בכל המהלכים. אני דיברתי איתו על הצורך לפנות לדיירים על מנת לקבל אישורם והוא אמר לי שאין צורך לפנות לדיירים כי הגג הוא ברשותנו. מאחר והוא קנה את הבית מהקבלן, הוא הראה לי תוכניות שאנחנו חתומים על קומת הגג, אביחי וזה שקניתי ממנו את הדירה, וזו בדיוק אותה ניירת נוספת שהיינו חתומים עם הקבלן. בכל זאת חשבתי לפנות לדיירים כי לא היה רכוש משותף בגג אבל מצאתי לנכון לא לעשות מהלך שאולי תהיה איתו איזו בעיה אבל אביחי אמר לי שאין לי מה לפנות לדיירים, זה לא עניינם, הם 10 שנים לא היו בגג ואין להם מה לחפש שם. מזה הבנתי שאני צריך לפעול רק בכיוון הטכני לבדוק עם מהנדס כדי לבדוק מה עושים כדי לא לפגוע בתשתיות, לפנות למהנדס של חברת אליר.

ש: תסכים איתי שהגג מקורה.

ת: בחלקו.

ש: על הגג הזה יש מתקני מים, מתקן חימום, משאבה וצנרת.

ת: זה לא מדוייק. על הרעפים של אותו קטע מקורה יש מתקן משותף אך לא על זה מדובר. הפתח נעשה בקומה מתחת לרעפים שאין שם שום דבר משותף לדיירים.

ש: האם נכון שכשאתה שברת את הקיר בהתחלה ועשית את הפתח, נשארו הברזלים שהיו בתוך הבטון? את לא חתכת את הברזלים שהיו בתוך הבטון?

ת: בודאי שחתכתי. איש המקצוע שביצע את זה לא יכול לסיים את המהלך כי היו חלקי בטון תפוסים על הברזל והוא היה חייב לחתוך.

ש: אני אומרת לך שאת הברזלים האלה חתכת בשלב יותר מאוחר ולא בתחילת העבודה.

ת: לא נכון לחלוטין.

ש: כמה זמן הפתח הזה נשאר פתוח.

ת: להערכתי, כחודש. לא, בואו נבהיר את העניין: הפתח נפתח, לקח זמן להמשיך את העבודות כתוצאה מהתנגדויות של אביחי. לאחר שנפתח הפת, הקבלן הניח אבני יסוד שעליהן תכננו לשים מחיצה בין שני הצדדים. אביחי הגיע באותו ערב וטען שלא נראה לו המיקום וצריך להזיז כמה ס"מ אז הקבלן בא למחרת והזיז את כל הקו. אביחי שינה שם את הדברים לפחות 3 פעמים. בהתחלה סוכם בינינו שאנו עושים קיר בין הצדדים מלבנים, הבאתי משטח לבנים עם מנוף, אין דרך אחרת להביא את האבנים. אביחי החליט שלא נראה לו עניין הלבנים ושנעשה קיר גבס. שוב הבאתי מנוף על מנת להוריד את הלבנים והבאתי קירות גבס לבניית המחיצה. ברגע שנוצר החיכוך באותו סוף שבוע הוא עצר לי את מהלך העניינים, אני לא המשכתי כי הוא התחיל לעשות ישיבות ועד והוא ניסה להביא את העניין לידיעת כולם ואז הכל נעצר. לא יכולתי להמשיך גם אם רציתי מאוד.

ש: נכון שלגג זה אי אפשר להגיע מהשטח הציבורי של הבניין אלא רק דרך המרפסות שלך, או של אביחי ובאמצעות סולם.

ת: נכון.

ש: מה עשית בסוף עם הפתח.

ת: סגרתי אותו.

ש: מתי זה היה.

ת: לאחר ההחלטה של הממונה על הבתים המשותפים.

ש: בישיבה הקודמת אמרת כי היתה ישיבת ועד בית בעניין פתיחת הפתח ושבה לא נכחת.

ת: כן. לא מרצוני. ביקשתי להיות נוכח.

ש: תיארת איך התנהלה אותה ישיבת ושהייתה התססה כלפיך. האם זה נכון.

ת: בודאי.

ש: איך ידעת מה היה בישיבה שבה לא נכחת? מי אמר לך?

ת: אף אחד לא אמר לי כלום. פשוט נקבעה באופן בהול ישיבה נוספת לאחר שבוע, הגעתי לתומי ולא ידעתי מה מצפה לי שם. באותה ישיבה כשכולם ידעו כבר מהכל וכל האינפורמציה היתה פרושה הבנתי שבישיבה שהתקיימה ללא נוכחתי כבר נאמרו כל הדברים שלא הסכמתי עליהם.

ש: אני אומרת לך שועד הבית נהג בך בהגינות וקבע ישיבה נוספת שבה נתבקשת להציג את הצד שלך.

ת: בישיבה הנוספת שאליה הגעתי לא היה מהלך עניינים שפורשים את האינפורמציה בפני כולם ואז מקיימים דיון. כל האינפורמציה כבר היתה ואני נתבקשתי להשיב על שאלות. הייתי צריך להתגונן בעצם, לא הייתי צריך לתת תשובות, התשובות היו ברורות.

ש: האם נכון שבאותה ישיבה הבטחת לפנות כל דבר שהוא אינו חוקי.

ת: זה ממש לא מדויק. באותה ישיבה מה שהפריע לדיירים זה נושא בלוני הגז. על זה סערו הרוחות ואז דובר שאני אעשה כל מהלך הסדרת בלוני הגז בצורה חוקית. הבאתי טכנאי גז וביצעתי את הכל בצורה חוקית. התקיימה ישיבה נוספת והצגתי בפניהם את כל האישורים ואז שוב עלה נושא בלוני הגז, כביכול הם לא היו מרוצים שזה לא אסטטי, ונתבקשתי שוב להסיר אתם. פניתי לאגודה לתרבות הדיור ונאמר לי שאם דייר עושה משהו, גם אם הוא חוקי, אבל אם זה לא מוצא חן בעיני 70% מהדיירים אני צריך לשנות זאת אז פיניתי את בלוני הגז.

ש: האם בעניין הפתח בגג לא דיברתם והבטחת להסיר כל דבר לא חוקי.

ת: כמובן שדיברנו על כך.

ש: מה הבטחת לעשות בקשר לפתח.

ת: בעניין הפתח לא היו שום סיכומים בפגישות הראשונות. הדיירים חלקם התנגדו וחלקם לא התנגדו, היה עניין שפנינו אני ואשתי לכל דייר כדי להסביר להם ולהראות להם מסמכים של הבניין ולנסות ולשכנע אותם. על עניין זה שאלתי את נמרוד המהנדס ובתרבות הדיור.

ש: האם קיבלת הסכמה של 70% מהדיירים.

ת: לא.

ש: לאחר שלא השגת את ההסכמות היתה ישיבת ועד נוספת שבה נתבקשת לסגור את הפתח.

ת: כן. כפי שאמרתי, לא השגתי את ההסכמות אז פניתי לכיוון נוסף לאגודה לבתים משותפים.

ש: האם פנית.

ת: אני לא חושב שפניתי, הם פנו. אני מסכים איתך שהם פנו. פניתי לעורך דין כדי להתייעץ אם יש לי קייס והעורך דין אמר לי שהיו תקדימים.

ש: אני חוזרת ואומרת האם התחייבת בפני הדיירים לסגור את הפת.

ת: לא. במקביל הם תבעו אותי גם בבתים המשותפים.

ש: אני אומרת לך שהיו דיונים בפני הממונה על הבתים המשותפים.

ת: היה דיון אחד.

ש: מה היא החליטה.

ת: שאני צריך לפנות את החפצים ולסגור את הגג בפרק זמן נתון.

ש: האם נכון שאביחי מכר ועזב את הדירה שלו לקראת הארוע האחרון במרץ 2009.

ת: אין לי שום מושג מתי אביחי עזב את דירתו. אני לא הייתי נוכח ביום שהוא פינה את דירתי.

ש: אביחי העיד שהוא נאלץ לעזוב את הדירה בגלל כל השתלשלות מעשיך כלפיו המצויים בכתבי האישום ובגלל מעשים נוספים. מה תגובתך.

ת: ההיפך הוא הנכון. בעקבות מעשיו של אביחי אני ומשפחתי נאלצתי לעזוב את ביתי.

ש: מתי עזבת.

ת: אני לא זוכר. אני רק יכול לומר שעזבנו את דירתנו בחופזה לדירה בשכר דירה.

ש: האם זה היה לפני, או אחרי שאביחי עזב.

ת: אני לא יודע מתי אביחי עזב. ראיתי שהיתה פחות תנועה. לא ראיתי מתי הוא עזב את הדירה. ראיתי מדי פעם מתווכים שבאו וניסו למכור את הדירה של אביחי.

כפי שאמרתי, עזבתי את הדירה בחופזה ובמהלך 3 חודשים היא עמדה ריקה.

ש: מתי מכרת את דירתך.

ת: כשנה וחצי לאחר תחילת ההשכרה.

ש: מתי זה היה.

ת: אני לא זוכר תאריך.

ש: האם יש לך חיות מחמד.

ת: כן. 3 כלבים. זה המצב כיום. אז היו לי שני כלבים.

ש: האם הכלבים שלך הסתובבו באופן חפשי בחצר ובמדרגות או שהיו בבית?

ת: ממש לא. הם לא הסתובבו חפשי בשום מקום. הם היו רק בבית.

ש: מה סוג הכלבים שהיו לך אז?

ת: כלבים מעורבים, אחד גדול דמוי כלב זאת, וכלב קטן שמזכיר פודל.

ש: הכלבים היו מטופלים ומחוסנים?

ת: כמובן.

ש: מה היו שמותיהם של הכלבים?

ת: הארי וקלי. אלו השמות שהיו רשומים אצל הוטרינר אבל הילדים אהבו לכנות אותם בכל מיני שמות.

ש: באלו שמות נהגו הילדים לכנות את הכלבים?

ת: את הכלב הקטן שהיה זקן נהגו לכנות "הזקן", ואת הכלב הגדול נהגנו לכנות "מונגו", וזאת מכיוון שהיה קצת שובב, רק הדלת היתה נפתחת הוא היה ברוח.

ש: האם יש לך בעיות רפואיות שיכולות לפגוע ביכולתך לקלוט דברים סביבך?

ת: כן. אני מאובחן ב – ADD.

ש: בעדותך הראשית ציינת תחילה שהיה ארוע אחד של יריקה ובהמשך אמרת שהיו שני אירועים. מה נכון? האם היה אירוע אחד של יריקה או שהיו שני אירועים?

ת: כנראה שהיו שניים.

ש: האם זה נכון אתה הכחשת בעדותך שבשני האירועים ירקת לעבר המתלונן.

ת: לא.

ש: באיזו קומה נמצאת הדירה שבה התגוררת אז?

ת: קומה שלישית מהכביש. קומה חמישית מהכביש התחתון.

ש: תסכים איתי שכאשר אתה יוצא מדלת דירתך, אתה יכול להסתכל מעבר למעקה המדרגות ולראות את חדר המדרגות.

ת: נכון.

ש: האם נכון גם שאם אתה פותח את דלת דירתך, אתה מבחן בדלת ממול שהיא דלת דירתו של המתלונן?

ת: נכון.

ש: אם אתה פותח את הדלת והמתלונן יוצא מביתו, אין מצב שלא תראה אותו.

ת: ברור.

ש: אני מפנה אותך לאירוע הראשון מיום 17.7.08. מי היה בחדר המדרגות בעת האירוע?

ת: אף אחד מחוץ משנינו.

ש: איפה היית ואיפה היה אביחי כאשר הבחנת בו לראשונה?

ת: שנינו היינו במפלס הדירות שלנו. את אביחי ראיתי כשהוא יוצא מפתח דירתו. אני יצאתי אז מפתח דירתי.

ש: האם השארת את דלת דירתך פתוחה? סגורה? נעולה?

ת: לדעתי היא היתה סגורה. אני לא בטוח. בעצם אני יצאתי ואחרי היו אמורים לצאת אשתי וילדיי, או רק אשתי אבל כנראה שהדלת היתה פתוחה.

ש: באירוע זה הושמעה באזניך במשטרה הקלטה. האם שמעת אותה?

ת: שמעתי הקלטה אבל אני רוצה להסביר: יש פה הקלטה המתייחסת לחלק מאותו אירוע, וגם לא ברור לי מה נעשה באותה הקלטה, כי יש שם דברים שלא קשורים. לעניות דעתי נעשתה שם עריכה, השמטה או הוספה של פרטים. ההקלטה לא מתעדת את כל הארוע לחלוטין. אמרתי זאת גם במשטרה.

ש: אני אומרת לך שבהחלטה שומעים אותך אומר "מונגו, מונגו" ואף נשמעת יריקה, ונשמע המתלונן אומר לך "אתה מפר צו", ולא נשמעים דברים נוספים. האם זה נכון?

ת: לפי מה ששומעים בקלטת זה נכון, אבל זה לא מה שהיה.

ש: האם נכון שבהקלטה לא נשמעות נביחות של כלב.

ת: נכון.

ש: גם לא נשמעו דברים שאתה טענת בחקירתך שהמתלונן אמר לך.

ת: נכון.

ש: אני אומרת לך שזה מכיוון שזה לא היה. מה תגובתך?

ת: אני לא מסכים איתך.

ש: באותו יום, כאשר פגשת במתלונן עלית או ירדת במדרגות?

ת: הייתי בכיוון ירידה אך לא הגעתי עדיין לירידה.

ש: איפה היתה אשתך באותו זמן?

ת: היא לא היתה באירוע, אבל קרובה דיה כדי שתוכל לשמוע ולהבחין במתרחש.

ש: כלומר, אשתך לא היתה אותה עת במדרגות בירידה או בעליה?

ת: לא.

ש: אמרת בעדותך הראשית שאתה יודע שאביחי יוצא עם מכשירי הקלטה באופן שיטתי. למה כוונתך, ולאילו מכשירים?

ת: אביחי היה מסתובב עם פלאפון או מצלמת כיס בצורה כזאת מופגנת (הנאשם מדגים בשתי אצבעות מונפות החזקת מכשיר טלפון), בכל יציאה מהבית.

ש: אתה ציינת בעדותך הראשית, שבאותו מקרה אביחי עמד להתחיל איזושהי אלימות כלפיך. מה הוא רצה לעשות?

ת: אביחי, כמו שעשה בהרבה מקרים אחרים, החל בקללות, ביריקות, לא היו חסרות שם יריקות, בכל אופן שרק יכול לעלות על הדעת, ליצור אינטראקציה בינינו. זה גם מה שקרה באותו אירוע.

ש: תסכים איתי כי עינית דלת דירתך מאפשרת רק לצפות ברחבה שבין שתי הדירות, לא כולל המדרגות, אך כולל דלת דירתו של אביחי?

ת: לא נכון לחלוטין. העינית נותנת זוית של 180 מעלות. רואים ממול את הדלת שלו, רואים את כל גרם המדרגות האחרון ואפילו את המרפסת של הסלון שלו.

ש: מתי זכרת את האירועים טוב יותר. בעדותך בבית המשפט או בעדותך במשטרה?

ת: כשמסרתי את דברי במשטרה הייתי חסר אמצעים או חסר תובנות להבין מה נעשה פה.

<#5#>

החלטה

הנאשם נמנע באופן עקבי ושיטתי מלהשיב לשאלות שמופנות אליו על ידי התובעת ומעדיף תחת זאת לומר דברים מפורטים וארוכים על פי בחירתו, וזאת על אף שהוא נדרש פעם אחר פעם להשיב לשאלות כפי שהן נשאלות.

לשאלה האחרונה מסרב העד למסור תשובה וחוזר רק על הדברים שבחר ביחס להבנה ולא ביחס לזכרון.

הדברים ילקחו בחשבון בעת מתן הכרעת הדין.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ב כסלו תשע"ג, 26/11/2012 במעמד הנוכחים.

ת: עכשיו אני מבקש לענות: זכרתי יותר טוב בהתחלה, בעת החקירה המשטרתית, אבל מאוחר יותר הבנתי את הדברים בצורה יותר טובה.

ש: האם בארוע הזה ירקת בכלל?

ת: יכול להיות שירקתי אבל לא על המתלונן אלא רק לכיוון שלו. המלים "מונגו, מונגו" הוצאו מהקשרן, הכלב שלי היה ברוח מהדירה וקראתי לו. אני לא זוכר אם זה היה באותו הקשר. יכול להיות שזה היה חיבור של דברים. הכלב הזה לא היה נובח רבות, ביחוד כשהיה יוצא. אולי בבית נבח אבל כשהיה יוצא היה שמח ולא נבח ואין סיבה שישמעו נביחות. הייתי מאד נלחץ שהכלב יצא שלא תהיה תקרית עם מישהו. זה לא היה כלב אלים.

ש: בישיבה הקודמת נשאלת על ידי הסניגור (עמ' 150) האם היה אי פעם מקרה שירקת לכיוון של אביחי וזה פגע בו בדרך כלשהי, והשבת שלא היה ולא נברא, ואתה חוזר על הדברים הקודמים שיכול להיות שבלהט היצרים ירקת הצידה בכעס.

ת: יכול להיות שירקתי הצידה בכעס.

ש: היום אמרת שיכול להיות שירקת אף לכיוונו של אביחי.

ת: לא. בענין הכיוונים כן, מן הסתם כשאני נמצא מול בן אדם כשהוא יורק עלי ומקלל אותי ואני הגבתי, יכול להיות שזה היה בכיוון אך לא במטרה לפגוע בו.

ש: אני מפנה אותך לארוע השני מיום 8.10.08. האם נכון שלטענתך לא היה במהלך הנסיעה שום דבר חריג בינך לבין סיגלית?

ת: ברור.

ש: האם אתה מסכים איתי שסיגלית היתה שכנתך אך לא היה ביניכם קשר של דיבור.

ת: זה לא נכון לחלוטין.

ש: מה היה מהות הקשר שלך עם סיגלית?

ת: בתחילה היתה שכנות טובה. מעבר לכך, אנחנו ביקרנו אצלם בדירה, באותם ביקורים שניגשנו לכל אחד מהשכנים כדי להסביר את נושא הגג. לאחר מכן, כשקרו כל המהלכים בבנין ואביחי ירד מדי ערב להלעיט את כל השכנים נגדי, השכנים הפסיקו לברך אותי לשלום, נוצרה שנאה או אזשהו מצב של חוסר התנהגות, לא מזלזלת אבל חסרת... התעלמו מאיתנו.

ש: האם היה לך סכסוך מול סיגלית?

ת: לא.

ש: אני אומרת לך שבאירוע הזה העידו גם אביחי וגם סיגלית ושניהם אמרו שראו אותך עושה תנועת שחיטה על הצוואר לעבר המתלונן. מה תגובתך?

ת: המרחק ביני לבין אביחי באותה סיטואציה היה לפחות כ- 20 מ', כשאני יושב בתוך הרכב והחלונות סגורים. חלונות כהים מן הרגיל. עשיתי באמת תנועה עם היד כדפי שציינתי בעדותי במשטרה, תנועה של הצדעה, "סחתיין, הצלחת לגרום לי להרחקה".

ש: האם נכון שהיה נגדך באותו זמן צו הרחקה מהבנין למשך 15 יום?

ת: נכון, נו אז מה? אשתי ירדה באותה סיטואציה להביא בגדים שנוכל ללכת לארוחת חג. לא הפרתי את הצו.

ש: אני אומרת לך שהעובדה שהיית עצור והורחקת מן הבנין הכעיסה אותך וגרמה לך לעשות את אותה תנועת שחיטה אל עבר המתלונן.

ת: נו? אז אני אומר שזו אמירה שלך.

ש: איפה היתה אשתך באותו זמן?

ת: או שהיתה לידי באוטו או שהיתה במהלך... היא היתה לידי באוטו.

ש: כלומר בעת שעשית את התנועה של ההצדעה, כטענתך, אשתך ראתה זאת?

ת: כמדומני שכן.

ש: מה עשה המתלונן באותו אירוע?

ת: לא זכור לי.

ש: אם עד לשלב שבו עשית את התנועה אשתך היתה ברכב עשה אביחי דבר מה, אמורה היתה אשתך לראות זאת.

ת: יכול להיות. המכוניות היו בכיוונים מנוגדים בשני צדדים של הכביש.

ש: מדוע באותו יום לא נסעת ישירות לבית החבר שלך ואשתך יכלה להביא את הדברים ותחת זאת החלטת להגיע עד לפתח הבניין.

ת: לא הגעתי לפתח הבניין. הייתי ברחוב שבו נמצא הבניין. האוטו היה מכוון לכיוון הנגדי, לא נכנסתי לחניה. הבית של החבר שלי נמצא בהמשך הרחוב.

ש: כלומר, אתה סבור שלא היה במעשיך משום הפרה של הצו.

ת: נכון.

ש: האם באותו יום נסעת למשפחה או לחבר.

ת: לא נסעתי לחבר. נסעתי לחבר כדי לקחת, או למסור משהו. לא זכור לי. זו היתה רק עצירה ולאחר מכן נסעתי למשפחה. זה היה ערב יום כיפור.

ש: גם בארוע הזה, איפה זכרת יותר טוב האם במשטרה, או בבית המשפט.

ת: במשטרה.

ש: כלומר, אם במשטרה לא ציינת הרבה דברים אשר ציינת בחקירתך הראשית, אני אומרת לך בגלל שזה לא קרה כלל.

ת: ואני אומר לך שזה מכיוון שאינני מתורגל בחקירות משטרתיות והייתי בהלם מעצם התלונה. אני זוכר שבעיקר אמרתי בחקירות שאין לי מה להגיד ושאינני זוכר. לא הבנתי שאח"כ זה יפגע בי.

ש: נעבור לארוע מיום 1/11/2008, זה הארוע שבו משפחת אנקורי ישבה ברכב ואז הגיע דני. האם אתה מסכים איתי שמשפחת אנקורי, כאשר הגיעו באותו יום, המשיכו לשבת ברכב שלהם ולא עלו מיד עם הילדים.

ת: אני לא מסכים איתך. הם יצאו מהרכב והם התמהמהו לעלות לדירתם.

ש: אני אומרת לך שהם חיכו כרבע שעה ויותר ורק כאשר הגיע דני הם עלו איתו לביתם. האם אתה מסכים איתי.

ת: מסכים איתך. הם היו מחוץ לרכב והתמהמהו כרבע שעה, ללא כל סיבה.

ש: מה עשית באותו זמן בחניה.

ת: הוצאתי דברים מהאוטו.

ש: איזה דברים.

ת: סחורה שאנו עובדים איתה.

ש: מה עשה המתלונן.

ת: הוא חיכה לתגבורת כדי לעלות לבית, כמו שעשה הרבה פעמים כדי ליצור מתח והתססה מצד הדיירים נגדי. הוא הרי לא טוען שעשיתי לו משהו.

ש: אתה טוען שהוא עשה זאת רק כדי ליצור ממך, כפי שאמרת, מפלצת.

ת: בדיוק כך ולא פעם אחת.

ש: מה היחס שלך לאיל? האם אתה חבר שלו? האם אתה בסכסוך איתו?

ת: הוא שכן רגיל, אין שום סכסוך. לאחר כל פעולותיו של אביחי כל השכנים היו נגדים וזה בא לידי ביטוי בישיבות הועד. הם דיברו אלי בגסות ובצורה מזלזלת. נאמר לי פעם שאנחנו חוליגנים ושנמצא מהבניין. אין שום סכסוך עם דני. הוא היה בין הדיירים המתונים בבניין.

ש: תסכים איתי שאביחי היה מקובל על השכנים ואף היה ראש ועד בהסכמתם.

ת: הוא לא היה ראש ועד בהסכמתם. הוא היה ראש ועד כי אף אחד לא רצה לעשות את זה וזה היה עוד בטרם היכנסי לבניין. לא היו בחירות.

ש: מאיפה אתה יודע את זה? היית חדש בבנין.

ת: הייתי משלם ועד לאביחי ואני יודע שהוא היה בועד הבית. ידעתי שכשעשתי מה שעשיתי בגלל אז הבנתי שיש לי שיתוף עם ועד הבית.

ש: אני מפנה אותך לאירוע מיום 10/12/2008, האירוע שתקפת את המתלונן בכך ששפכת עליו כוס עם שתן. במשטרה טענת כי אביחי עשה לך אצבע משולשת ואף ירק לעברך ואיים עליך כי תשלם על זה. למה לא יזמת את התלונה במשטרה.

ת: לא הלכתי להתלונן על כל אירוע כפי שהמתלונן עשה זאת. אני התקשרתי למשטרה בדיוק כפי שהמתלונן התקשר.

ש: האם המשטרה הגיעה לבניין.

ת: לא. שנינו נקראנו למשטרה ונחקרנו תחת אזהרה.

ש: אני אומרת לך שאתה לא התקשרת למשטרה ולא התלוננת וטענת את הדברים האלה בחקירתך רק בתגובה לדברים שאביחי אמר.

ת: לא מדויק.

ש: אם אבדוק עכשיו במערכת המשטרתית אני אמורה למצוא שהתקשרת למשטרה באותו יום.

ת: אני התקשרתי למשטרה ונאמר לי להגיע לתחנה להגיש תלונה.

ש: האם באותו יום המשטרה הגיעה למקום.

ת: לא.

ש: בעדותך טענת שזה שהשתן היה ספוג בבגדיו ובגופו זה הטירוף של המתלונן. מה כוונתך.

ת: מה שאני טוען לאורך כל האירועים האלה שהמתלונן הינו מניפולטור והוא יצר הכל, הוא הקליט, הוא אסף את הרוק מאירוע אחר ושם לעצמו על הראש. לאורך כל התנהגותו של המתלונן ניתן להבחין בחשש רב לגורלו עקב אלימות חסרת רסן שהופעלה נגדי. הוא חשש לגורל עתידו המקצועי והאישי.

ש: האם נכון שהחוקר הציג בפניך תקליטור בו אתה נראה שופך נוזל על המתלונן.

ת: טענתי שכתוצאה שהיתה התגרות מצידו של המתלונן אז היתה תוצאה של מעשה מצידי של שפיכת תה, או קפה לעברו של המתלונן. אני לא יודע אם זה פגע. זה זכור לי שהוא ישר צעק שהרטבתי לו את הפלאפון, או משהו כזה, והוא חזר לדירתו.

ש: אז אתה מסכים איתי שאתה זרקת אל עבר המתלונן, ונראית גם בצילום, שופך נוזל לעבר המתלונן.

ת: מן הסתם אני יוצא בבוקר עם כוס של משקה, קפה או תה, ולא של שתן.

ש: אם כך, כשרואים אותך שופך משהו זו לא עריכה.

ת: זו עריכה, הוא לא הציג את הכל. זה אמיתי אבל לא רואים שזה פגע בו. רואים שאני עושה תנועה של שפיכה. המרחק ביני לבין גרם המדרגות היא של כמה מטרים ורואים אותי עושה תנועה של שפיכה. אני לא יודע אם זה פגע בו.

ש: עניין הכוס קפה, או תה נטען רק בעדותך ואני אומרת לך שזה לא נכון ומה שהיה לך זה כוס של שתן.

ת: לא היה ולא נברא.

ש: במשטרה אתה הכחשת ששפכת עליו נוזל כלשהו וטענת כי זו עריכה. עכשיו אתה בעצם מתקן שאתה כן שפכת קפה, או תה.

ת: אני לא תיארתי לעצמי שאביחי יעשה איזו פעולה עם שתן, הוא כנראה רצה שתהיה בדיקת דנ"א. אמרתי ששפכתי משהו, לא זוכר מה היה. לא הבנתי שמייחסים לי פה עניין של שפיכת שתן.

ש: למרות שייחסו לך שפיכת שתן מכוס ובאותו יום אמרת שהחזקת באותו יום כוס עם נוזל אחר ששפכת, לא ראית לנכון לציין זאת בפני החוקר.

ת: אני לא זוכר עכשיו מה העדתי באותו אירוע.

ש: אני מפנה אותך לת/1 שורה 10. לא הזכרת שהיה לך עם משהו אחר.

ת: לא היה ולא נברא. זה שלא ציינתי ששפכתי עליו נוזל אחר, אז לא ציינתי ששפכתי, לא מצאתי לנכון לציין ששפכתי לעברו נוזל אחר.

ש: מפנה אותך לת/24 שורות 3-7, כאשר הציגו בפניך את התקליטור עם הצילום בו אתה נראה שופך משהו על אביחי, גם אז לא נזכרת לספר כלום על אותו כוס קפה, או תה. במשטרה נשאלת ישירות על העניין שאתה נראה שופך משהו שם אמרת שלא שפכת כלום. מה תגובתך.

ת: כשדברים ערוכים בצורה כ"כ הזויה בצורה של שתן, או דברים כ"כ חריפים ובכלל לא מתייחסים לכל עצם העניין של היום יום שעברנו שם את ההקלטות וההתססה היום יומית. היו הרבה פעם שאביחי התסיס אותי ולא הגיעו לאירועים שהוא יכול היה לערוך אותם ולהביאם לידי תלונה במשטרה. היתה פעולת תגובה מצידי, כפי שאמרתי במשטרה, אני לא יודע כמה זה פגע בו. זה היה מתוך כעס שנעשה לי, זה לא היה מתוכנן, זה לא היה יזום.

ש: מפנה אותך לאירוע מיום 11/12/2008, אירוע שבו ירקת בחדר המדרגות אל עבר אביחי וכן הפרת צו שאוסר עליך להתקרב אליו. בהודעתך במשטרה אמרת שלא ירקת כלל על המתלונן ואף טענת שוב כי זה הטירוף של המתלונן. האם זה נכון.

ת: אם זה כתוב אז זה נכון.

ש: במשטרה לא טענת שירקת לצד, או לרצפה, או לכל כיוון אחר אלא הכחשת יריקה בכלל. בת/26 שורות 20-22 שם נשאלת ישירות ונאמר לך שיש רוק שנספג בפד גזה ואמרת שאין סיכוי שזה הרוק שלך. הוספת כל מיני דברים אבל לא אמרת בשום שלב שירקת. האם זה נכון.

ת: זה לא בדיוק מה שהיה. מה שקרה באותו יום, והבהרתי את זה בחקירה במשטרה.

ש: האם אתה זוכר את החקירה הספציפית הזו.

ת: קשה לי להגיד שאני זוכר עכשיו את החקירה בצורה מדויקת. כנראה הייתי המום מהאשמה וממה שקרה שם והתגובה היתה כמובן הכחשה, כי זה לא מה שקרה. מה שאביחי עשה, מה שהוא יצר, בדיעבד אני יודע וגם הבהרתי את זה. באותם רגעים לא הבנתי מה נעשו. היו חילופי מילים ביני לבין אביחי ויכול להיות שהיתה יריקה ולא ייחסתי לכך חשיבות אך מה שהוא עשה עם זה, זה סיפור בפני עצמו.

ש: בת/27 הציגו בפניך תמונות בהן רואים רוק על ראשו של המתלונן ושוב נשאלת ואמרו לך שזה הרוק שלך ואתה שוב אמרת שאין לך מושג מה זה ולא מצאת לנכון את היריקה לרצפה. אני אומרת לך שרק בת/28, רק אחרי שהוצגה בפניך חוות דעת חד משמעית של הדנ"א לפיה הרוק הזה הוא שלך, רק אז נתת הסבר שיכול להיות שירקת לצד.

ת: בתמונות לא רואים יריקה, רק רואים פד גזה. יריקה זה דבר שקוף במיוחד לא בתמונה של פלאפון. לכן לא מצאתי לנכון להגיד שירקתי עליו. כשהוא אמר לי אז הבנתי שכנראה אביחי לקח יריקה או פעולה שנעשתה מצידי ועשה מזה מצב של האשמה פלילית.

ש: בת/28, גם אחרי שהטיחו בפניך את העניין של חוות הדעת של הדנ"א, המשכת להכחיש ואמרת שאין לך מושג איך הרוק שלך הגיע לראשו של אביחי ורק בעדותך בבית המשפט ציינת לראשונה שיכול להיות שירקת בצד. זאת אומרת, שגם בחקירה השלישית לא מצאת לנכון לציין שירקת לצד.

ת: לא זכרתי כל פרט. כשהיתה התססה מצד אביחי ונעשה כל מה שנעשה מצידו, קללות, תנועות מגונות, יריקות, הליכה אובססיבית עם אמצעי הקלטה למיניהם, לא ראיתי לנכון להתייחס בצורה כ"כ משמעותית לאולי יריקה שנעשתה מציד לכיוונו. לא היתה התייחסות למה שהוא עשה נגדי כי הוא לא הביא זאת לידיעת אף אחד. מה שציינתי בעדותי הראשית שהבנתי בדיעבד מה שנעשה שם כי נכנסתי לביתי וראיתי את אביחי יוצא ואוסף משהו ואז כשהוא יצא לכיוון המשטרה עם שקית ניילון. אני זוכר שצחקתי על זה עם אשתי.

ש: כשראית אותו יוצא עם שקית על הראש האם נכון שזה היה לפני שנתת את שלושת העדויות במשטרה.

ת: נכון. דרך העינית אני לא יכול לראות הכל. אני ראיתי שהוא יוצא, ראיתי שהוא התכופף. לא ראיתי שקית ניילון.

ש: היום הוספת עוד פרט שלא הזכרת בשום מקום, שראית אותו אוסף את הרוק ושם על הראש.

ת: אני לא אמרתי זאת, הוא עשה בביתו בדרך שלא היתה גלויה לי.

ש: זאת אומרת, שלא ראית את הדבר הזה בעיניך.

ת: כנראה שלא ראיתי.

ש: אני מפנה אותך לארוע מיום 25/3/2009, הארוע עם המדפים שנזרקו אל עבר המתלונן. תסכים איתי שגם במקרה זה הוצג בפניך סרט צילום.

ת: כן.

ש: אתה זיהית את עצמך ואת אשתך כמופיעים בו.

ת: כן.

ש: אתה בעדותך ציינת כי יש לך הקלטה בטלפון לגבי דבר שאמר לך המתלונן באותו אירוע. היכן ההקלטה הזו.

ת: נמחקה. היא מוקלטת על שירות אוטומטי ונמחקת כעבור 14 יום. זה הסתבר לי לאחר מכן. התקשרתי למוקד אך נאמר לי שאין אפשרות לשחזר את ההקלטה.

ש: בת/40 אמרת שיש לך הרבה הקלטות. היכן כל ההקלטות האלה.

ת: אני לא איש טכני, אני לא מתמצא ולא התקנתי מצלמות כמו שעשה המתלונן, לא יצאתי עם מצלמות מכוונות בכל רגע. היו הרבה הקלטות והרבה דברים שנעשו מצידי אך הם לא נשמרו. אני לא מסודר בעניינים האלה.

ש: אך אתה בטוח שההקלטה באותו אירוע הוקלטה אך בדיעבד הסתבר לך שלא נשמרה.

ת: כן. אני גם יודע מה היה באותה הקלטה. לאחר הרבה פעולות של אביחי חשבתי שאולי גם אני אקליט ובאותו ערב כשהם היכו אותי נמרצות עם המקלות וכשהם עלו אחרי בגרם המדרגות והם הקפידו לתפוס אותי לפני שהמצלמות תופסות את הדברים ושם היו קללות ואיומים מצידם.

ש: האם ידעת בוודאות שזה הקליט ושמעת את ההקלטה שלך.

ת: כן.

ש: אני אומרת לך שאתה נחקרת ביום האירוע, בטרם חלפו 14 יום, וכשנתבקשת להציג את ההקלטה לה טענת אמרת שאתה לא יודע אם זה הקליט ולאחר שחיפשת במכשיר שלך אמרת שאתה לא מאתר אבל טענת שיש לך דברים אחרים מוקלטים.

ת: השרות נקרא 90*, טקסט סלולארי, יש דרך להקליט ודרך לשמוע. אני התחברתי בערך באותו זמן לשרות הזה ולא ידעתי איך לתפעל את זה. אח"כ הבנתי שאי אפשר לשמור וכי צריך להעביר את זה למדיה אחרת כי במאגר זה לא נשמר יותר מ- 14 יום.

ש: אני מפנה אותך לאירוע שבו טענת שאושפזת בבי"ח והוא לא חלק מכתבי האישום כאן. האם נכון שבארוע זה נשכת את אצבעו של המתלונן.

ת: כן.

ש: ונכון שהוא נזקק לטיפול רפואי.

ת: כן.

ש: והוא התאשפז בשל כך.

ת: יום לאחר האירוע כשהוא הבין שאני מאושפז. היינו יחד במיון והוא שוחרר באופן מיידי, אני ראיתי שהוא שוחרר, הוא היה בנוכחות כל הפמליה, יהודה, אשתו, וכו' והוא שוחרר באופן מיידי כי אין מה ללכת לבי"ח כי אפילו לא היתה לו פציעה, סתם כדי להמציא טופס ואני נשלחתי לבדיקות עיניים וצילום CT כי הייתי פצוע מכף רגל ועד ראש, מכות יבשות ואשתי צילמה את זה. לאחר שנודע לו שאושפזתי למשך 3 ימים בשל חבלת ראש אז הוא הלך להתאשפז.

ש: זה נכו שאושפזת אבל זה היה רק לאחר שנפלת במסדרון בבי"ח, ובין היתר נפלת על הראש, ואז חששו בבי"ח ולכן עשו לך את כל הבדיקות.

ת: זה ממש ממש לא מדויק. אני נשלחתי לרופא עיניים בעקבות חבלה מעל העין. אני לא זוכר את מהלך העניינים, כמה בדיקות. לאחר בדיקות העיניים עשו לי גם צילומים. אני כרגע לא זוכר ולא הבאתי שום מסמך. אני אומר שהתעלפתי. לא שוחררתי, הייתי אחרי בדיקת עיניים וחזרתי ואז התעלפתי.

ש: ואז נפלת?

ת: לא, אשתי היתה לידי ונפלתי לזרועותיה.

ש: לטענתך נחבלת מכף רגל ועד ראש, האם זה מתועד בתעודה הרפואית.

ת: כן.

ש: אם אזמין את התעודה הרפואית אז יופיעו כל החבלות מכף רגל ועד ראש.

ת: כן.

חקירה חוזרת:

ש: נשאלת כאן, וזה עובר לאורך כל האישומים, מדוע בבית המשפט פירטת וסיפרת בצורה מאוד מפורטת בעוד שבחקירותיך במשטרה צמצמת ולא ייחסת חשיבות לתשובות שלך אריכות ופירוט יתר.

ת: אני מעולם לא תיארתי לעצמי מה טומנים לי פה, איזו מלכודת טומנים לי פה. היו תלונות הדדיות במשך מעל חצי שנה, בתדירות של כמעט כל שבוע תלונה. לוקח למשטרה זמן שהיא מטפלת בדברים אך אחרי 20 או 30 יום הגיע מכתב שאין עניין לציבור בתלונה. באותן תלונות שנחקרתי, באיזה מקום מאסתי בכל המצב הזה ולא יכולתי לשאת את זה יותר, לא יכולתי להתמודד עם זה יותר. אחרי שעוברים מסכת במשך חצי שנה ויותר ועוברים הכאה פיזית, שלא ע"י אביחי בלבד אלא גם ע"י אחיו, והשוטר שאול אמר לי שחד משמעית הדברים האלה יגיעו לכדי כתב אישום ושיש פה פגיעה פיזית ואשפוז כתוצאה מהפגיעה ותיעוד של הפגיעה, מה יותר שזה היה מגיע לבית המשפט. לאביחי אין שום תיעוד של משהו שהוא נפגע, של פגיעה פיזית, של פגיעה כלשהי בכלל. מכיוון שמאסתי אמרתי שאין לי תגובה, שאין לי מה להגיד. אמרתי שהוא זרק איזו תלונה ואני ידעתי מה היה באותו אירוע. מי תיאר שאירוע של ניפוח חזה ושהאדמתי יגיע לדיונים במשך כ- 4 שנים. בדיעבד הייתי צריך לומר שאני רוצה להתייעץ עם עורך בטרם החקירה והדבר לא היה מגיע לפאתי בית המשפט. המשטרה לא טיפלה בכל הסוגיה הזו בצורה ראויה.

ש: מתי הבנת שטמנו לך פה פח ונעשתה עבודת שטח לקראת דבר מה שהולך לקרות בעתיד, ומהו הדבר הזה.

ת: כל האירועים האלה וכל הסיפור הזה הוא על מנת להוציא איזו הרשעה לפעולות אחרות בעתיד. זה נעשה לאחר שאביחי היה צריך מוגש נגדו כתבי אישום חריפים על אלימות ועל הכל. בהתחלה ניגשנו לגישור וחשבתי שהכל מאחורינו, אנחנו לא גרים באותו ישוב היום. אביחי ממשיך במעלליו עד עצם היום הזה בעצם והכל פה מגמתי. היום אני מבין זאת.

לתובעת ברשות בית המשפט:

ש: אני מציגה בפניך תעודה רפואית שקיבלת לאחר שנערכה לך בדיקת עיניים ולאחריה התעלפת. האם התעודה מתייחסת לאותו אירוע שבמהלכו התעלפת במחלקה.

ת: כן.

ש: אני אומרת לך שבתעודה אין זכר לחבלה כלשהי מכף רגל ועד ראש, כפי שטענת. מה תגובתך.

ת: היו חבלות מכף רגל ועד ראש, חבשו אותי מה שהיה צריך ומכות יבשות שהייתי חבול בגוף עם כיחלון, הכיחלון הופיע אחרי מספר שעות. בדק אותי רופא במיון, מישש וראה שאין כנראה שברים או משהו יוצא דופן בחומרתו מבחינת השלד וזהו.

התובעת: קיבלתי כעת לידי מן המתלונן את התיעוד הרפואי שהיה חלק מתיק החקירה שנפתח אז ונמסר לו. אבקש להגיש להגיש את התעודה הרפואית כעדות הזמה, לאור טענות הנאשם כי היה חבול מכף רגל עד ראש.

הסנגור: התעודה לא משקפת את כל מהלך אשפוזו למן קבלתו בחדר המיון ועד לשחרורו. אבקש שהות לעיין במסמך ולבדוק מסמכים אחרים מאותו אשפוז בטרם אמסור עמדתי.

אבקש להשיב לנאשם את סכום ההפקדה שהפקיד להבטחת התייצבותו. כספים אלו נחוצים, בעיקר בשלב זה, לנאשם ולמשפחתו. משנסתיימה עדותו הראשית וחקירתו הנגדית ברי, כי הנאשם ימשיך להתייצב כפי שהתייצב לדיונים אלה ואני סבור שהימצאות הכספים בקופת בית המשפט אינה תורמת להימשכות ההליכים בתיק באופן תקין. לחילופין, אבקש להחזיר לפחות חלק מהסכום.

התובעת: תיק זה נמשך מעל ומעבר לאור אי התייצבותו של הנאשם. מדובר בסכום שהפקיד הנאשם ושמאז שהופקד הנאשם דואג להתייצב לדיונים באופן סדיר. אנו סבורים שאין מקום בשלב זה להחזיר את הכסף אלא רק לאחר סיום ההליכים בתיק.

הסנגור: אבקש להזמין לישיבה הבאה את העובדת הסוציאלית נאוה קובר וכן את מר נועם נאוס. אנו נדאג להתייצבות אשת הנאשם ועדי הגנה נוספים.

לשאלת בית המשפט באשר לצורך בעדותה של העובדת הסוציאלית, לאור התשובה שהועברה בכתב, אני מבהיר שהיא תוכל להעיד על כך שהמתלונן הוא הרוח החיה מאחורי המכתב שנשלח ללשכת הרווחה.

התובעת: כל שביקש חברי הוא להציג את המכתב שלכאורה שלח המתלונן ללשכת הרווחה. משהתברר לחברי שהמתלונן אינו חתום על המכתב, כיום חברי מבקש לזמן את העובדת הסוציאלית על מנת שתעיד על דברים שידועים לה לגבי הקשר של המתלונן למכתב. אנו מתנגדים לכך, אין בכך כל צורך. עדותה של העובדת הסוציאלית תהיה עדות שמיעה. במקרה זה אין לנו התנגדות שיוסכם שהמתלונן ידע על אותו מכתב, או התעניין אצל העובדת הסוציאלית לגביו, ותו לא.

<#9#>

החלטה

אני קובעת את המועד לסיום פרשת ההגנה ליום 28/1/2013 שעה 09:00.

אינני מאשרת את זימונה של העובדת הסוציאלית לעדות בבית המשפט. מדובר בעובדת ציבור ששכרה משולם ע"י גוף ציבורי, כאשר הנאשם מיוצג ע"י הסנגוריה הציבורית וממילא לא יידרש לשאת בהוצאות. עדותה של העובדת הסוציאלית, עפ"י ההסבר שקיבלתי מן הסנגור, נוגעת לנושא שעליו לא נחקר המתלונן כלל, על אף שנחקר ארוכות ומפורטות וגם הנאשם לא העיד על כך. בכל מקרה, מדובר בנושא צדדי שעליו אין להביא ראיות. מעבר לכך, בהנחה שנשלח מכתב ללשכת הרווחה, ככל הנראה ע"י שכנים אחרים בבניין, אין הוא חתום ע"י המתלונן, וממילא כל דבר שתאמר העובדת הסוציאלית באשר לתפקידו, או חלקו של המתלונן במכתב זה, יהווה עדות שמיעה, או עדות סברה האסורות. במיוחד מתייתרים הדברים גם נוכח הסכמת התובעת לעובדה כי המתלונן התקשר לעובדת הסוציאלית והתעניין לגבי המכתב וכי ידע עליו.

המזכירות תזמן למועד זה את עד ההגנה נועם נאוס, וזאת במסירה אישית באמצעות הסנגור.

הסנגור ידאג לזימון והתייצבות שאר עדי ההגנה.

אשר לבקשת הסנגור להחזרת סכום הפיקדון, אינני מוצאת לכך כל הצדקה. סכום הפיקדון נדרש מן הנאשם לאחר שבמשך תקופה ארוכה מאוד התחמק מלהתייצב לדיונים פעם אחר פעם בתואנות שונות, כפי שפורט בהחלטות קודמות, עד אשר לא היה מנוס ממעצרו ושחרורו בערובה.

מאז הופקד הסכום מתייצב הנאשם בסדירות לדיונים וככל הנראה, אין מנוס מהותרת ההפקדה על מנת להבטיח את המשך התייצבותו של הנאשם לדיונים.

<#10#>

ניתנה והודעה היום י"ב בכסלו התשע"ג, 26/11/2012 במעמד הנוכחים.