בפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מנפילה במהלך עלייה בגרם המדרגות המוביל לקומה הראשונה בבית הספר המקיף בג'וליס.

לטענת התובע, בשל העדרו של מעקה בטיחות בצדו השמאלי של גרם המדרגות, לא התאפשר לו לאחוז במעקה ולבלום את נפילתו וכתוצאה מכך הוא נפל ונחבל.

התובענה הוגשה נגד בית הספר המקיף ג'וליס וכנגד משרד החינוך התרבות והספורט.

רקע:

התובע, יליד 1954, מורה לעברית במקצועו, בזמנים הרלבנטיים לתביעה עבד כמורה במשרד החינוך ובמועצה המקומית ג'וליס. לטענת התובע, ביום 21.3.2005, לאחר סיום ההפסקה, הוא עלה בגרם המדרגות המוביל לקומה הראשונה בבית הספר תוך שהוא אוחז ספרים ביד ימינו. בשלב כלשהו במהלך העלייה במדרגות, החמיץ התובע לטענתו, את אחת המדרגות וכתוצאה מכך איבד את שיווי המשקל. בניסיון לבלום את נפילתו, הושיט התובע את ידו השמאלית לעבר המעקה בצדו השמאלי של גרם המדרגות על מנת לאחוז בו ולבלום את הנפילה, אלא שלהפתעתו, כך לטענתו, המעקה לא היה במקומו וכתוצאה מכך הוא נפל ונחבל. כעבור יומיים, פנה התובע לקופ"ח בה הוא חבר. התובע אובחן כסובל מברך נפוחה עם נוזל יתר תוך פרקי והגבלה בטווח התנועות.

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכויות כלהלן: נכות זמנית בשיעור 20% מיום 27.12.2007 ועד ליום 30.6.2008; נכות צמיתה בשיעור של 10% החל מיום 1.7.2008.

ד"ר קליגמן, המומחה מטעמו של התובע קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות בשיעור של 10% בהתאם לסעיף 48 (2)(ז) 6 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956 ולחלופין סעיף 28(2)(ו) 3 לתקנות.

הנתבעות לא הגישו חוות דעת מטעמן והודיעו כי הן מסכימות להעמיד את נכותו הרפואית של התובע בשיעור של 10%.

בעקבות התאונה נעדר התובע מעבודתו מיום 22.3.2005 ועד ליום 8.4.2005.

התובע צירף תמונות של מקום האירוע (ת/2), עובר לתאונה ולאחריה, בכדי לבסס טענתו כי מדובר במפגע. מעיון בתמונות ניתן לראות כי עובר לתאונה לא היה מותקן מעקה בצדו השמאלי של גרם המדרגות, בעוד שלאחר התאונה הותקן מעקה כאמור.

כן ניתן להבחין בתמונות כי קיים מעקה בטיחות בצדו הימני של גרם המדרגות.

טענות הצדדים:

טענות תובע :

כאמור, טוען התובע כי אירוע התאונה כפי שתואר לעיל , אירע בבית הספר המקיף ג'וליס וכי הנתבעות היו בכל הזמנים הרלבנטיים לאירוע מעבידותיו של התובע או הבעלים של המקרקעין או המחזיקות במקרקעין והאחראיות על תחזוקת בית הספר המקיף ג'וליס בו עבד התובע. התובע טוען כי לא זו בלבד שמתקיימת חובת זהירות מושגית של הנתבעות כלפיו, אלא שאף מתקיימת חובת זהירות קונקרטית בנסיבותיו של מקרה זה ואף הופרה חובה חקוקה בידי הנתבעות כאשר לא הותקן מעקה למדרגות בהן אירע האירוע נשוא התובענה. התובע טוען לקשר סיבתי בין התאונה אשר אירעה לו בעקבות התרשלותן הנטענת של הנתבעות, לבין נזקיו אותם העריך בסך של 964,028 ₪ (לאחר ביצוע ניכוי תגמולי מל"ל) ומכאן תביעתו זו אשר בפני.

טענות הנתבעת 1 :

הנתבעת 1 הכחישה את עצם קרות האירוע נשוא התובענה, טענה כי ככל שאכן התרחש אותו אירוע אין היא אחראית להתהוותו ולא נפלה רשלנות במעשיה וכן חלקה על גובה הנזק הנטען בידי התובע. עוד טענה הנתבעת 1 כי התובע לא הודיע לה כלל על קרות האירוע ומעולם לא פנה אליה בשום דרישה בגינו, כמו גם הגיש תובענה זו בשיהוי ניכר כך שנגרם לה נזק ראייתי חמור.

טענות הנתבעת 2 :

הנתבעת 2 טענה כי התובע נפגע בתאונה עצמית בנסיבות שונות מאלו הנטענות על ידו בתביעתו וכי אין מפגע במבנה בית הספר המקיף ג'וליס, אף בהתאם להוראותיו של חוק התכנון והבניה. עוד טענה הנתבעת 2 כי האחריות על הבטיחות בבית הספר מוטלת על כתפיה של הנתבעת 1, הרשות המקומית, הבעלים והמחזיקה במבנה בית הספר.

דיון :

התובע טען לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין ולפיו : 

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.".

יש לבחון תחילה על מי מוטל נטל השכנוע ?

הלכה פסוקה בעניין זה היא כי תחולת הכלל המעביר את נטל השכנוע אל הנתבע, מותנית בהוכחת שלושה תנאים מצטברים: כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה יכולת לדעת מה היו הנסיבות אשר גרמו למקרה שהביא לידי הנזק; כי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע הייתה שליטה מלאה עליו; נראה לבית המשפט, כי מסתבר יותר שאירוע המקרה שגרם לנזק , נגרם בשל רשלנות הנתבע מאשר שהמקרה אירע בהיעדר כל התרשלות מצדו. נטל השכנוע לקיומם של התנאים רובץ על כתפי התובע, טוען הטענה, ועליו להרימו עפ"י המבחן של מאזן ההסתברויות.

אשר לכלל הראשון, סבורני כי הוא אינו מתמלא בענייננו. התובע טוען לנסיבות ברורות בהן התרחש הנזק, תוך כדי עליה במדרגות הוא החמיץ את אחת המדרגות וכתוצאה מכך נפל ונחבל. לטענתו, העדרו של מעקה בטיחות הוא אשר מנע ממנו לבלום את נפילתו. בנסיבות אלו, אין התובע יכול לטעון כי הוא אינו יודע או לא יכול היה לדעת נסיבות אלו. לשאלה האם הוכחו אותן נסיבות אתייחס בהמשך. התובע לא טען כי נסיבות התאונה אינן ידועות לו כי אם עמד על ידיעתו את הנסיבות אשר הובילו לתאונה. הפסיקה לעניין זה, קובעת כי רק באם נמשכת אי הידיעה בדבר נסיבות התרחשות מעשה הנזיקין ממועד קרותו ולאורך מהלך המשפט, רק אז יבקש התובע להסתייע בכלל הקבוע בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין. ראה בעניין זה בע"א 8151/98 שטרנברג נ. צ'ציק פ"ד נו(1) 539. במקרה אשר בפני אין הדבר כך ותנאי זה אינו מתמלא.

משקבעתי כי התנאי הראשון אינו מתמלא ומאחר ומדובר בתנאים מצטברים, ניתן כבר בשלב זה לדחות את הטענה בדבר חלותו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

יחד עם זאת, אתייחס בקצרה לשני התנאים הנותרים. ב

אשר לכלל השני- הנזק נגרם בבית הספר המצוי בשליטתן של הנתבעות ולפיכך תנאי זה מתמלא בענייננו.

אשר לכלל השלישי – תנאי זה נדרש לבחינה כללית סטטיסטית. הפסיקה קבעה כי ניתן להסתמך על ראיות כלליות או על הראיות הקונקרטיות שהביאו הצדדים. (ראה: ע"א 10566/05 דוד שלג נ' אמיר חברה להנדסה וסחר בע"מ, תק-על 2009(1), 2911 (2009), וכן האמור בע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ. צ'ציק אשר אוזכר לעיל.

במקרה שלפנינו ההלכות בעניין חובת הזהירות החלה על בעלי המקרקעין ברורות וראה בעניין זה ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1), 113 (1982) וע"א 243/83 עיריית ירושלים נ' אלי גורדון, פ"ד לט(1), 113. אלא שמבחינת הראיות אשר בפני, מסתבר יותר שאירוע הנזק לא אירע בשל רשלנותן של הנתבעות.

לעניין זה העיד מר יוסף חסאן אשר שימש כמנהל בית הספר בזמנים הרלבנטים לתאונה, כלהלן:

"ברגע שקיבלנו אישור להפעיל בית ספר, רמת הבטיחות היא סבירה כי לבית הספר יש אישור לפעול" (עמ' 14 שורה 55 לפרוטוקול). "המדרגות הן מדרגות רגילות, בצד אחד יש מעקה. בצד הקיר עד כמה שזכור לי לא היה מעקה. שיש מפגע בטיחותי בבית הספר, אני פונה לרשות ומבקש שיסדרו מה שצריך, לפעמים זה נעשה מהר ולפעמים זה לוקח זמן רב..." (עמ' 14 שורות 5-12 לפרוטוקול). מר חסאן אישר כי בית הספר נבנה ומתוחזק על ידי הרשות (עמ' 15 שורות 1-3 לפרוטוקול), כי כל הבדיקות נעשות על ידי המועצה לצורך בטיחות וכי יש גם נציג מטעם משרד החינוך (עמ' 15 שורות 2-5 לפרוטוקול). בהתאם לעדותו, בכל תקלה בבית הספר, תפקידו הוא ליידע את העיריה אשר אמורה לטפל במפגע (עמ' 15 שורות 9-11 לפרוטוקול).

בחקירתו הנגדית לנתבעת 1, העיד מר חסאן כי סמוך למועד האירוע הוא הבחין במעקה החסר (עמ' 16 שורות 23-25 לפרוטוקול), כי הגיע בודק מטעם משרד החינוך לבית הספר לפני תחילת שנת הלימודים וזאת על מנת לאשר את פתיחת בית הספר (עמ' 16 שורות 26-30 לפרוטוקול), וכי הרשות קיבלה אישור ממשרד החינוך להפעיל את בית הספר (עמ' 17 שורות 1-2 לפרוטוקול).

העד מטעם הנתבעות, מר הינו סלמאן המשמש כראש המועצה כיום, אישר כי את בית הספר בנתה הרשות המקומית, היא זו שמשלמת את שכרם של אב הבית ושל כל מי שאמור לדאוג לתקינות בית הספר וכי ככל שקיים ליקוי בבית הספר, מחובתה של הרשות לתקנו (עמ' 18 שורות 12-18 לפרוטוקול).עדותם של העדים הנ"ל הייתה מהימנה ולא נסתרה.

מעדויות אלו עולה כי הנתבעות נקטו באמצעי זהירות סבירים. כעולה מן העדויות קיים תחזוק שוטף על ידי הרשות המקומית, מבוצעת ביקורת בבית הספר ידי נציגי משרד החינוך לפני תחילת שנת הלימודים ובית הספר מופעל בכפוף לאישור משרד החינוך, כמו גם נערכת פניה לרשויות המוסמכות במידת הצורך לתיקון הליקויים ונערכות בדיקות בטיחותיות בידי המועצה המקומית.

פעולות אלו עומדות בדרישת האמצעים הסבירים. לפיכך, מסתבר יותר כי הנזק, לא אירע בשל התרשלותן של הנתבעות. משום כך אני קובעת כי גם כלל זה לא התקיים והנטל להוכיח את תביעתו, היה ונותר על כתפי התובע.

האם הוכחו יסודות עוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה?

האם הוכיח התובע את נסיבות האירוע ומהו המפגע אשר גרם לנזק ?

בטופס "הפניה להתייעצות מומחה" של שירותי בריאות כללית מיום 23.5.2005, נכתב "תלונות כאבים חזקים באזור הברך לאחר דריכה לא נכונה...". בטפסי "הפניה לצילום רנטגן" ו- "סיכום ביקור" של שירות בריאות כללית מיום 23.3.2005 נכתב "לפני כ 3 ימים בעליית מדרגות בעת עבודתו בתנועה לא נכונה חש קנק וכאבי ברך ימין".

(ההדגשות אינן במקור- מ.ק.נ)

בסעיף 5 לכתב התביעה מיום 26.1.2009, תיאר התובע את הנסיבות שהובילו לתאונה:

"...תוך כי עליה על המדרגות לקומה הראשונה של בית הספר, התובע פספס מדרגה, כשבידו ספרי לימוד בצד ימין, אז באופן ספונטני הושיט יד שמאל בכדי להחזיק במעקה למניעת הנפילה, אך להפתעתו המעקה לא היה במקומו וע"כ נפל על המדרגות ונחבל ברגל ימין.".

גרסה זו נותרה זהה בתצהיר מטעמו מיום 20.9.2011, והתובע הוסיף:

"...עובר לתאונה המדרגות הנ"ל היו עם משען יד, ע"כ סמכתי על כך ומיד כשפספסתי את המדרגה הושטתי את ידי לעבר משען היד בכדי לאחוז בו ולמנוע נפילתי, אך להפתעתי המשען לא היה במקומו ולא היה לו במה לאחוז, דבר שגרם לנפילתי ולפגיעתי." (סעיף 4.1. לתצהיר התובע).

על שארע העיד התובע כלהלן:

"ת: אני עולה במדרגות בצורה טבעית, אני לא יודע באיזה צד, ימין או שמאל. כל שיעור אני עולה במדרגות. עליתי במדרגות, יש מצד ימין את המעקה הכחול המקובע ואמור להיות משמאל מעקה צינור כי בכל בית ספר קיים מעקה כזה. אני הייתה במחשבה שהמעקה קיים. היה לי ביד ימין ספרים ותיק שחור, כשהחלקתי איבדתי שיווי משקל, יד שמאל ספונטנית הלכה לכיוון המעקה שלא היה שם ואז נפלתי.

ש: באיזו מדרגה הייתה הדריכה הלא נכונה?

ת: ההחלקה גרמה לכך שהייתה דריכה לא נכונה. המדרגות הם בשני חלקים, 10 מדרגות ולאחר מכן סטופר ואז עוד 10 מדרגות. כשהתחלתי את ה- 210 השנית במדרגה הראשונה או השניה נפלתי, זה היה בחלק השני של המדרגות.

(עמ' 8 שורות 16-24 לפרוטוקול)

ובהמשך, "ש: אני מציג לך תמונות. סיפרת לבית המשפט שסיימת לעלות את 10 המדרגות הראשונות ונפלתי במדרגה הראשונה או השניה בחלק השני של המדרגות?

ת: נכון.

ש: אתה עלית מצד שמאל של המדרגות, המשכת בקשת רחבה לצד שמאל או שעלית מצד ימין?

ת: אני עליתי, אנחנו לא מודדים סנטימטרים איפה אנו עולים, החזקתי ספרים, אני לא יודע אם דרכתי באמצע או 10 ס"מ ימינה או שמאלה.

ש: אתה עלית משמאל לשמאל או משמאל לימין, והמשכת לכיוון המעקה?

ת: אני עולה כפי שאני עולה כל פעם. מצד שמאל היה מעקה רגיל, אני עליתי, לא זוכר אם עליתי צמוד אליו, אבל כששמתי את יד שמאל, היד שלי החליקה ואני נפלתי.".

(עמ' 12 שורות 1-9 לפרוטוקול).

לעניין המשקל שיש לתת לגרסתו הראשונה של נפגע בתאונה נפסק כי "יש לייחס חשיבות רבה לגרסה הראשונית של הנפגע בתאונה, אותה הוא מוסר לרופא במוסד הרפואי שטיפל בו לראשונה לאחר התאונה. החשיבות לגרסה ראשונה של הנפגע היא בכך, שבשלב ראשוני זה שלאחר התאונה, בו טרם קיבל יעוץ כזה או אחר לרבות יעוץ משפטי, הוא מספר לרופא המטפל את נסיבות התאונה האמיתיות.".

ראה בת.א. (שלום-עפולה) 3352/03 לורית דניאל נ' סולל חברה לפיתוח בע"מ (18.5.06)

ובת.א. 2132/05 תורג'מן נ' כלל ואח' (14.9.2006).

והדברים יפים אף לענייננו. סבורני כי יש להעדיף את גרסתו הראשונה של התובע לאירוע כפי שנמסרה לרופאים המטפלים לפיה הנזק נגרם בשל דריכה/תנועה לא נכונה של התובע תוך כדי עליה במדרגות. עדותו של התובע בפני בית המשפט הותירה את הרושם כי הוא מבקש להימנע ממתן תשובה ישירה באשר לאופן קרות התאונה נשוא התובענה וזאת נאמר בלשון עדינה. כאשר אומת התובע עם הגרסה אותה מסר לרופאים השונים אשר טיפלו בו ובה אין כל זכר לנסיבות הנטענות בתביעתו זו, הוא תלה את האשם ברופאיו אשר לא הבינו דבריו, אינם דוברי עברית על בוריה כך שלא הובאה גרסתו במלואה בתיעוד הרפואי ולבסוף אף הסיר אחריותו מן האמור בתביעתו אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי כאשר העיד "זה שיש איזו מילה חסרה, אני לא אחראי, אני לא כתבתי את זה" (ראה עמ' 7 שורות 4-5 לפרוטוקול). דומני כי הדברים מדברים בעד עצמם.

במסמכים הרפואיים שהוצגו, לא צוין כי מדובר בנפילה במדרגות למרות שמקובל לרשום בטפסים אלו פירוט כלשהו של נסיבות הנפילה. כל שצוין הוא כי התובע סובל מכאבים לאחר דריכה/תנועה לא נכונה במהלך העליה במדרגות.

כאשר טוען התובע לנסיבות מסוימות בהן אירעה פציעתו בפני חמישה רופאים שונים ואף מפרט אותן בדיוק באותו האופן, בתביעתו אשר הוגשה למוסד לביטוח לאומי ואינו מאזכר במאומה נפילה כתוצאה מהחמצת מדרגה ומעקה אשר היה אמור לבלום נפילה ולא היה במקום, מטיל הדבר יותר מספק באמיתותה של אותה הגרסה ולמעשה שוכנעתי מעדות התובע בפני, כי פציעתו של התובע לא נגרמה בשל ליקוי כלשהוא במדרגות עצמן או בשל העדרו של אותו מעקה בטיחות, אלא דווקא בשל אובדן שיווי המשקל כתוצאה מתנועה לא נכונה, כפי שמסר התובע עצמו לרופאיו ואף למוסד לביטוח לאומי בתביעתו.

אף מסקנות חוות דעת המומחה מטעם התובע תומכות במסקנה כי המדובר בחבלה סיבובית שגרמה לקרע ומצביעות על כך כי התאונה נגרמה בשל תנועה לא נכונה מצדו של התובע.

יתרה מכך, עדות התובע היא עדות יחידה בכל הקשור לנסיבות שהובילו לתאונה ויש להתייחס אליה במידת הזהירות הנדרשת. מעדותו של התובע ניתן להבין כי בעת התאונה נכחו אנשים נוספים במקום. לעניין זה העיד התובע כלהלן:

"ש: אתה טוען שהאירוע הזה היה לאחר הפסקה בדרך לשיעור, נכון?

ת: כ 2-3 דקות לעשר.

ת: אני יודע שלפני תחילת השיעור, תלמידים הולכים לשיעור ומורים הולכים לכיתות שלהם.

ת: צלצול ראשון הוא לתלמידים, צלצול שני הוא למורים שהולכים לכיתות וצלצול שלישי הוא לתחילת השיעור.

ש: אתה רוצה לספר לבית המשפט שכאשר נפלת אף אחד לא ראה אותך?

ת: היו תלמידים, אתה חושב שהם שמו לב שפתאום הספרים נופלים והמורה נופל.

ש: אתה אומר שהיו תלמידים.

ת: לא אמרתי שהיו תלמידים.".

(עמ' 7 שורות 13-21 לפרוטוקול)

התובע בחר שלא לזמן את אחד מהעדים לאירוע על מנת שיישפכו אור על נסיבות התאונה. אי הבאת עדים נוספים אשר נכחו במקום, במקרה זה פועלת כנגד גרסת התובע, על פי החזקה הקובעת כי אם היו מובאים עדים, היו הם דווקא מערערים הגרסה (ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ. לוי פ"ד לה(1) 736). הבאת עדים נוספים הייתה עשויה להסיר ספקות אלו ולחזק גרסת התובע. אי הבאת כל בדל עדות או ראיה נוספת והותרת הספקות ללא מענה פועלים כנגד גרסת התובע. עדותו היחידה של התובע נותרה עדות בעל דין אשר ללא תמיכה ו/או סיוע כלשהו לא ניתן לגבש על סמך עדות זו במידת הוודאות הנדרשת, את העובדות אשר הובילו לקרות התאונה. התובע אף לא טען כי נעשו מאמצים מצדו לאתר עדים, וככל שאכן נעשו מאמצים כאלו מצדו, מאמצים אלו לא פורטו על ידו.

לאור האמור לעיל סבורני כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את הנסיבות אשר גרמו לקרות התאונה וניתן לדחות תביעתו כבר בשלב זה.

למען הסר ספק אבחן את יתר יסודות עוולת הרשלנות בראי הנסיבות שבפני.

אין חולק כי הנתבעות חבות חובת זהירות מושגית כמי שמחזיקות ומתחזקות את בית הספר. הנתבעת 1 כמי שבית הספר מצוי בשטחה ואילו הנתבעת 2 כמי אשר שותפה במתן האישורים הנדרשים להפעלתו של בית הספר. חובת הזהירות המושגית איננה מקימה מאליה את חובת הזהירות הקונקרטית. לצורך בחינת חובת הזהירות הקונקרטית, יש לבחון האם בנסיבות המקרה אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק ובאם אכן כך פני הדברים, אזי האם היה צריך כמדיניות לצפות את התרחשות הנזק. נפסק כי רק בגין סכנה בלתי רגילה מוטלת חובת הזהירות הקונקרטית.

ראה בע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ. אליהו אמסלם פ"ד לח(1) 72.

נפסק עוד כי על המעביד קיימת חובה כללית וגורפת לנקוט את כל האמצעים הסבירים כדי לוודא כי עובדיו יוכלו לבצע את עבודתם בתנאים בטוחים. אם מדובר בסיכון הגלוי לעין יתכן שמספיק להזהיר את העובד מפניהם ולהדריכו באשר לאופן מניעתם אך אם הסיכון חמור יותר או נסתר הרי שיש לנקוט אמצעי זהירות גבוהים יותר.

ראה בע"א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע"מ פ"ד מז(3) 225.

מכלל הראיות והעדויות אשר הובאו בפני עולה כי הנתבעות לא הפרו את חובת הזהירות המוטלת על כתפיהן וכי בענייננו הוכיחו הנתבעות כי עמדו בחובתן לנקוט אמצעי זהירות סבירים, שהרי אין על הנתבעות חובה למנוע כל נזק ואחריותן תתגבש רק אם לא נקטו אמצעי זהירות סבירים (ראה עניין ועקנין לעיל וכן ע"א 343/74 גרובנר נ. עיריית חיפה פ"ד ל (1) 141, ע"א סבג נ. אמסלם פ"ד מט(1) 102, ע"א 5604/94 חמד נ. מדינת ישראל פ"ד נח(2)498, ע"א 4025/91 צבי נ. קרול פ"ד נ(3) 784, ת.א. (מחוזי מרכז) 1073-05-09 צרפתי נ. מדינת ישראל(ניתן ביום 17/12/12).

בענייננו, עיקר טענות התובע מתמקדות באי תקניות המדרגות. נטען כי העדרו של מעקה הבטיחות מהווה מפגע, בניגוד להוראות סעיף 55 (א) לפקודת הבטיחות בעבודה הקובע:

"למדרגות שהן בבניין או משמשות ליציאה מבניין יותקן ויקויים מעקה של ממש למשען יד".

לא הייתה מחלוקת בין הצדדים, כי קיים מעקה בטיחות בצדו הימני של גרם המדרגות ולמעשה לא הוכח בפני כי העדרו של מעקה בטיחות נוסף בצדו השמאלי של גרם המדרגות, הנו בניגוד להוראות פקודת הבטיחות בעבודה ו/או לכל דין.

התובע אף לא הציג בפני כל אסמכתא חוקית או חוות דעת מקצועית מטעמו שיתמכו בטענותיו אלו. משלא הוכח כי אין הדבר בגדר התקין, הרי שאין לחייב את הנתבעות להתקין מעקה נוסף או ליתן הוראות זהירות באשר לאופן השימוש במדרגות. משכך, לא הוכח סיכון בלתי סביר בקרות הארוע נשוא התובענה, אשר אף נסיבותיו הנטענות בכתב התביעה לא הוכחו בפני ולא הוכחה רשלנותן של הנתבעות. כפי שפורט לעיל, הנתבעות אף נקטו באמצעי זהירות סבירים לצורך הפעלתו הבטיחותית של בית הספר ובכלל זאת קבלתם של כל האישורים המתאימים. בהקשר זה, יש לציין כי המדובר על תובע אשר מקום עבודתו מוכר וידוע לו היטב מזה שנים רבות וכי הוא נוהג להשתמש במדרגות מדי יום. התובע העיד: "ש. בחישוב גס, תסכים איתי שעל המדרגות האלה עלית מאות או אלפי פעמים במהלך עבודתך בבית הספר ? ת. אני גם נוסע מג'וליס לבית הספר עשרות ואלפי פעמים. עליתי במדרגות האלה הרבה פעמים, קורה שפעם אחת קורה לאדם משהו, מי אמר שלא קורה ?" (עמ' 8 שורות 25-26 לפרוטוקול).

בנסיבות המתוארות לעיל, אין זה סביר כי התובע אשר כאמור מכיר היטב את מקום עבודתו מזה שנים רבות, לא היה מודע לכך שלא מותקן מעקה מצדו השמאלי של גרם המדרגות ולא כלכל בהתאם את צעדיו. מאחר והתובע מכיר היטב את אותו גרם מדרגות בו כשל ונפל, תמוה מדוע בחר התובע לעלות בגרם המדרגות, תוך שהוא אוחז ספרים בידו הימנית כשהוא צמוד דווקא לצדו השמאלי של גרם המדרגות, במקום להיצמד לצדו הימני שם כאמור, קיים מעקה בטיחות.

אשר על כן ולאחר בחינת כל אשר תואר לעיל, אני קובעת כי אין במעשיהן של הנתבעות משום התרשלות שיחובו בגינה.

מאחר ונסיבות התרחשות התאונה כנטען בידי התובע, לא הוכחו ואף רשלנות לא הוכחה, אינני מוצאת לנכון להטיל חבות בגין התאונה על הנתבעות.

משלא הוכחה חבותן של הנתבעות, איני רואה עוד להידרש לשאלת נזקיו של התובע ולקשר הסיבתי בין הנזק לבין האירוע הנטען אשר כאמור לא הוכחו נסיבותיו הנטענות בידי התובע.

משכך, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבעות ועל דחיית הודעת צד ג' כנגד הנתבעת 1. 

סוף דבר,

אני דוחה את התביעה ומחייבת את התובע לשלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות בסך של 2,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל, וכן בשכ"ט עו"ד עבור כל אחת מן הנתבעות בסך 6,000 ₪.

הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

אין צו להוצאות בכל הנוגע להודעת צד ג'.

ניתן היום, ט' שבט תשע"ג, 20 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.