נגד

צד שלישי מפעלי אחים עאמר בע"מ, ח.פ 511470098

1. ביום 04.01.14 ניתן על ידי פסק דין בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, במסגרתו נדחתה התביעה העיקרית והתקבלה התביעה שכנגד בהיעדר כתב הגנה.

3. התובע/הנתבע שכנגד הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, בטענה כי הגיש כתב הגנה. התובעת שכנגד מתנגדת לבקשה וטוענת כי מעולם לא הומצא לה כתב הגנה לתביעה שכנגד, כי הנתבע שכנגד זנח דה-פקטו את הגנתו ויש לראותו כמי שהסכים למתן פס"ד נגדו בהיעדר הגנה משלא התייחס לטענות התובעת שכנגד בעניין זה כפי שנטענו על-ידה בהליך.

4. מבדיקה חוזרת בתיק עולה שאכן הוגש כתב הגנה לתביעה שכנגד, אשר ככל הנראה עקב האופן בו תויק בתיק לא נתתי דעתי אליו בעת כתיבת פסה"ד. תרמה לכך במידה לא מבוטלת התנהלות הנתבע שכנגד; בדיון ההוכחות שהתקיים בתיק ציין ב"כ התובעת שכנגד כי לא הוגש כתב הגנה בתביעה שכנגד, ועמד על כך שבכוונתו לבקש כי יינתן פס"ד בהיעדר הגנה, דבר שלא זכה לכל מענה מב"כ הנתבע שכנגד. זאת ועוד, בסיכומי הנתבעים/התובעת שכנגד התבקש כי יינתן פס"ד בהיעדר הגנה בתביעה שכנגד, בקשה אליה לא התייחס כלל התובע/הנתבע שכנגד.

5. מכל מקום, משהוברר כי אכן הוגש כתב הגנה בתביעה שכנגד, הרי שפסה"ד שקיבל את התביעה שכנגד בהיעדר כתב הגנה, דינו להתבטל. ברי כי הביטול הינו אך ביחס לפסה"ד בתביעה שכנגד, ולא ביחס לפסה"ד בתביעה העיקרית, אשר נדחתה לאחר דיון הוכחות ולגופם של דברים.

6. עם זאת, אין לקבל את בקשת הנתבע שכנגד לקבוע בשלב זה דיון נוסף להכרעה בתביעה שכנגד. בתיק נקבעה ישיבת הוכחות, אשר התקיימה ביום 23.10.13, וזאת מבלי שנקבעה הפרדה דיונית כלשהי בין הדיון בתביעה העיקרית לבין הדיון שכנגד, דבר שאף לא היה כל צידוק לעשותו. בדיון ההוכחות לא ביקש הנתבע שכנגד לחקור את נציג התובעת שכנגד על תצהירו (שצורף עוד לכתב התביעה שכנגד, משמדובר בתביעה שהוגשה בסדר דין מהיר), ואין כל מקום לעריכת "מקצה שיפורים" בעניין זה.

7. נוכח האמור, הרי שיש ליתן פס"ד בתביעה שכנגד על יסוד החומר הקיים בפני.

8. לגופם של דברים; התביעה שכנגד עניינה טענת התובעת שכנגד כי הנתבע נותר חייב לה סך 13,100 ש"ח עבור המרצפות שרכש ממנה. טענה זו גובתה במסמכים – העתקי חשבוניות והעתק כרסטת, אשר מלמדת על קיום חוב כספי. לא נעלם מעיני כי החשבוניות והכרטסת אינם על שמו של הנתבע שכנגד אלא על שם: "ש.כ הגליל מחסני מזון", ברם שם זה מופיע גם על החשבונית שצירף הנתבע שכנגד לתביעתו שלו (התביעה העיקרית), בתמיכה לטענתו כי רכש מרצפות מהנתבעים, כך שעולה בבירור זיקתו לרכישות שבבסיס החוב הנטען. מכל מקום, הנתבע שכנגד לא ביקש כאמור לחקור את נציג התובעת שכנגד (הנתבע 2) על תצהירו התומך בכתב התביעה שכנגד, דבר הפועל לחובתו, ואף לא צירף מצדו כל ראיות נגדיות לחוב הנטען. המסקנה היא כי עלה בידי התובעת שכנגד לבסס במידה המספקת במשפט האזרחי את טענתה בדבר קיום חוב כספי של הנתבע שכנגד. חריג לכך הוא סך של 3,000 ₪ שצויין בכתב התביעה שכנגד, בגינו לא הוצאו חשבוניות והוא לא נרשם בכרטסת, ולגביו סבורני שאין לומר כי הוכח במידה מספקת.

9. נוכח כל האמור, דין התביעה שכנגד להתקבל באופן חלקי. אני מחייבת את הנתבע שכנגד לשלם לתובעת שכנגד סך של 8,575 ₪ (החוב עפ"י הכרטסת והחשבוניות שצורפו לכתב התביעה שכנגד, וללא הסך הנטען של 3,000 ₪), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 2.8.07 ועד ליום פסה"ד.

10. אין שינוי בקביעה לעניין הוצאות כפי שנקבעה בפסה"ד מיום 4.1.14.

11. הסכום האמור ישולם בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין עד מועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.