פסק-דין

(מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984).

לפניי תביעה למתן סעד הצהרתי, צו עשה המורה לנתבעים לבצע רישום ברשם החברות, צו למתן חשבונות וסעד כספי, ותביעה שכנגד למתן חשבונות ולסעד כספי.

1. רקע
   1. הנתבעים הסכימו מבלי להודות בטענותיו של התובע וכדי לסלק את תביעתו לשלם לתובע סכום שייקבע על ידי על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984 (להלן: "סעיף 79א") לאחר שתוגש חוות דעת של מעריך שווי שימונה על ידי. הוסכם כי המעריך יבצע הערכת שווי שתתייחס אך ורק לפעילות בית הספר להדרכה בגובה ולא לפעילות כלל החברה. הוסכם שהמעריך ייבצע שתי הערכות – הערכת שווי אחת נכון ליום 31.12.2008 והערכת שווי אחת נכון ליום 31.8.2009 והסכום הרלוונטי יהיה הסכום הממוצע שבין שתי ההערכות. הוסכם על הצדדים כי אפסוק את הסכום שייקבל התובע מתוך הסכום הרלוונטי ובלבד שהסכום לא יפחת מ-25% ולא יעלה על 38% מהסכום האמור.
   2. רו"ח אלי אל-על מונה על ידי להיות המעריך (להלן: "רו"ח אל-על", "המעריך").

על פי חוות הדעת שהגיש המעריך, שווי פעילות ההדרכה של חברת מערכות בטיחות א.י בע"מ נאמד ליום 31.12.2008 בטווח של כ- 1.9 - 2.4 מיליון ₪ (בתוחלת 2.2 מיליון ₪) וליום 31.8.2009 בטווח של כ- 2.1 - 2.7 מיליון ₪ (בתוחלת 2.4 מיליון ₪).

התרתי לצדדים להגיש שאלות הבהרה לרו"ח אל-על, וכן לחקרו בעל פה. בדיון לפניי ביום 9.9.2012, ולאחר שקיבלו את הבהרות המעריך, הציגו הצדדים את השגותיהם על חוות הדעת. בהחלטתי מאותו יום קבעתי שהמעריך יודיע לבית המשפט האם ההשגות משפיעות על חוות הדעת שהגיש, וכן קבעתי כי להשגות הצדדים על חוות הדעת שהגיש אתייחס בהחלטה שאתן לפי סעיף 79(א).

ביום 13.9.2012 הגיש המעריך הודעה לבית המשפט שלפיה לאחר ששב ובדק את שיעור המס בו השתמש להערכת השווי הגיע למסקנה שלא חל שינוי בהערכתו בדבר שווי פעילות החברה וכי חוות הדעת שהגיש לבית המשפט נאותה.

(ג) הצדדים הגישו סיכומים לעניין קביעת שיעור התשלום ותנאיו:

(ד) התובע מבקש לחייב את הנתבעים בשיעור המקסימאלי שנקבע בהסדר הנ"ל (38%) ובהערכה הגבוהה שקבע המעריך (2.4 מיליון ₪) לשווי פעילות בית הספר להדרכה. לטענתו הנתבעים מנסים לנשל אותו מזכויותיו בפעולות הנתבעות 1-2 על אף שהם עצמם הודו בכתב ההגנה שרק אי סדר של אופן ההתאגדות מנע מתן זכויות פורמאלי לתובע.

(ה) התובע טוען כי ההסדר השיפוטי עליו סיכמו הצדדים עסק בהערכת שווי פעולת בית הספר להדרכה בלבד, מבלי שנעשתה הערכה לשווי המכירות של חנות הציוד של החברות הנתבעות, וזאת למרות שלפי הסכם בעל פה בינו לבין הנתבע 3 – זכאי הוא ל- 15% עמלה על מכירות חנות הציוד. כיוון שמלכתחילה הערכת השווי שהכין המעריך בחנה רק את שווי פעילות בית הספר להדרכה ללא שווי הפעילות של חנות הציוד, טוען התובע כי חוות הדעת בבסיסה מקפחת אותו - ועל כן הוא מבקש להעניק לו את השיעור המקסימאלי שנקבע בה.

(ו) עוד טוען התובע שהנתונים עליהם נשענת חוות הדעת סופקו חד צדדית ע"י הנתבעים ועל כן נתונים אלו 'מעובדים', חסרים, בלתי מספקים ואינם עומדים בכללי החשבונאות המקובלים. בנוסף, הנתבעים סירבו לשתף פעולה עם המומחה, עיכבו את העברת החומרים הנדרשים ועשו כל שלאל ידם לחבל בעבודתו של המומחה - עד לכדי שהמומחה פנה לבית המשפט והגיש בקשה למתן הוראות כנגדם - כל זאת כדי לסרבל ולעכב את הכנת חוות הדעת ואת החלטת בית המשפט. השפעה נוספת על חוות הדעת היא שלנתבע 3 היה אינטרס מובהק להציג נתונים כאילו מירב הערך יוחס לפעילות מכירת הציוד ולא לפעילות בית הספר להדרכה, ומצד שני להסוות את העובדה שהעמיס עלויות אישיות נכבדות על החברה, ועל כן ודאי שהערכת השווי בבסיסה מוטה לטובת הנתבעים.

(ז) התובע טוען כי תנאי התשלום צריכים לנבוע מהנסיבות הרלוונטיות בתיק ועל כן צריך להיפסק תשלום אחד במזומן, וכי לנוכח מאמציהם של הנתבעים לעכב ולסרבל את ההליך, צריכים תנאי התשלום לכלול הפרשי ריבית והצמדה החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

(ח) הנתבעים מצידם טוענים כי כבסיס לפסיקת שיעור הסכום יש לקחת את הסכום המינימאלי שהעניק המומחה לחברה הוא 1.9 מיליון ₪ ליום 31.12.2008 או לחלופין את הסכום הנמוך ביותר החלופי שהעניק המומחה 2.1 מיליון ₪ ליום 31.8.2009. על סכומים אלו מבקשים הנתבעים ליישם את השיעור המינימאלי שנקבע על פי פסק הדין, היינו 25%.

(ט) לטענת הנתבעים, על בית המשפט לקחת בחשבון את היעדר הממצאים העובדתיים בתיק שיתמכו בטענות התובע, את העובדה כי לתובע לא היה כל חלק בייסודה ובביסוסה של הנתבעת 2 וכי שנים לפני שהגיע התובע אל הנתבעת 2 כבר שלטה זו ב'שוק הגובה'.

(י) לעניין אמינות הנתונים שהעבירו למומחה טוענים הנתבעים כי הנתונים נערכו כדין ואף הניחו את דעתו של המומחה, וכי כל מערכות המיחשוב והספרים של הנתבעת 2 היו זמינים לטובת המומחה שאף הוא עצמו לא טען בנוגע לאיכות הנתונים.

(יא) לעניין תנאי התשלום טענו הנתבעים שיש לקחת בחשבון את מצבו הכלכלי הקשה של הנתבע 3, את העובדה שאחוז ניכר מלקוחות החברה ומהמחזור שלה עברו לעבוד עם התובע, וכן את העובדה שבשנתיים האחרונות הנתבעת 2 נמצאת בהפסדים כלכליים שעל פי חוות הדעת עומד חובה האמיתי על סך של כ- 1.3 - 1.8 מיליון ₪. לחברה אין בטחונות להעמיד כבטוחה לצרכי קבלת אשראי, ועל כן אין לה אפשרות להימצא ביתרת חובה כלל.

(יב) הנתבעים טוענים שהמומחה לא הביא בחשבון את סכומי החוב של הנתבעת 2, ולכן כדי למתן את הפגיעה בהם, הם מבקשים להצמיד את סכום החוב שייפסק ללא חיוב ריבית, וזאת למועד שלא יקדם ליום קביעת סכום ושיעור התשלום או לחלופין לא לפני יום פסק הדין עצמו, היינו - 1.9.2009. בנוסף מבקשים הנתבעים כי כל תשלום שיטיל עליהם בית המשפט בפריסת התשלומים - לא יעלה על סך 7000 ₪ למען תוכל החברה להמשיך ולתפקד.

1. הכרעה

לאחר שקילת כל טענות הצדדים אני קובעת שהנתבעים ישלמו לתובע 30% משווי של 2,250,000 ₪.

הסכום הנ"ל ישולם בתוך 60 יום, אך אם הנתבעים אינם מסוגלים לעמוד בתשלום המלא במועד הנ"ל, יהיו רשאים הם לשלמו ב-24 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 1.1.2013 בכל 1 בחודש והם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

אי פירעון אחד או יותר מהתשלומים במועד יעמיד לפירעון מידי את מלוא היתרה הבלתי מסולקת, אך איחור של עד 7 ימים לא יהווה הפרה ולא יפעיל את הסנקציה.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, 02 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.