1. התובעת (להלן: עמידר), חברה ציבורית המנהלת נכסים בבעלות המדינה, מנהלת מטעמה דירה המצויה ברחוב סעדיה גאון 27/16 בחיפה (להלן: המושכר).

הנתבעת 1 (להלן: המנוחה) והנתבע 2 (להלן: גולן) הם אם ובנה. הנתבעים 3 - 5 הם בניה של המנוחה ואחיהם של גולן.

2. בכתב התביעה, אשר הוגש בחייה של המנוחה, נתבעו הנתבעים לסלק-ידם מהמושכר ולשלם חוב דמי שכירות. לפי הנטען בכתב התביעה, המנוחה, שהחזיקה במושכר מכוח חוזה שכירות בלתי מוגנת, נטשה אותו ועברה להתגורר בבית אבות. לאחר נטישת המושכר על ידי המנוחה ובעקבות הפרידה מבת-זוגו, שב גולן אל המושכר אף כי התגורר שנים רבות מחוצה לו. בנוגע לנתבעים 3 - 5 נטען כי החזיקו מפתחות של המושכר בניגוד להסכמת עמידר, ולכן עליהם מוטלת החובה לסלק-יד ממנו.

עוד הוסיפה עמידר בכתב התביעה כי הנתבעים לא שילמו דמי-שכירות כסדרם ונותר חוב בלתי מסולק בסך 577.91 ₪ (נכון ליום 13.11.08).

3. בכתב ההגנה שהגישו הנתבעים 1 (המנוחה), 2 (גולן) ו-4 נטען כי המנוחה וגולן מחזיקים במושכר בתור דיירים מוגנים וכי המנוחה מעולם לא נטשה אותו. לפי הנטען, היות שחרף בקשותיה לא סיפקה לה עמידר דירה חלופית שתתאים למגבלותיה, אושפזה המנוחה מחמת מצבה הבריאותי בבית אבות סיעודי.

בנוגע לגולן נטען שהוא דייר בדירה ומתגורר בה כעת מכוח זכותו החוזית.

בנוגע לנתבעים 3, 4 ו-5 נטען כי מעולם לא התגוררו במושכר ולא החזיקו מפתח שלו. הנתבעים 3 ו-5 מתגוררים בחו"ל, לא קיבלו את כתב התביעה, ולכן גם לא הגישו כתב הגנה.

4. זמן קצר לאחר הגשת התובענה הלכה המנוחה לבית עולמה. לפיכך בהסכמת הצדדים נמחקה התובענה נגדה ונגד הנתבעת 4 - נדחתה. כמו כן בהסכמת הצדדים נמחקה התובענה נגד הנתבעים 3 ו-5, שלא הגישו כתב הגנה.

נותרה אפוא להכרעה המחלוקת בין עמידר לבין גולן בלבד.

5. בעלי הדין הסכימו כי אכריע בתובענה בפסק דין מנומק על סמך חומר הראיות המצוי בתיק בית המשפט וסיכומי טענותיהם.

מלבד התביעה הכספית, שתי שאלות טעונות הכרעה – מהות החוזה שנכרת בין עמידר לבין המנוחה וגולן, שכירות חופשית או מוגנת, וזכותו של גולן להחזיק במושכר לאחר פטירת המנוחה.

שכירות מוגנת או חופשית

6. ביום 1.7.80 נכרת חוזה שכירות בין עמידר מצד אחד לבין המנוחה וגולן מצד שני, ולפיו השכירה להם עמידר את המושכר לתקופה בת שנה, החל מיום 1.7.80 וכלה ביום 30.6.81.

בהתאם לסעיף 23 לחוזה השכירות 'מוצהר כי חוק הגנת הדייר לא יחול על המושכר אשר נתפנה אחרי 20 באוגוסט 1968 ולא הושכר בדמי מפתח הכל בהתאם לסעיף 10 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972. השוכר מאשר ומודה שידוע לו כי איננו מוגן על פי חוק הגנת הדייר.'

7. מחוזה השכירות עולה אפוא בבירור כי אין המנוחה וגולן נהנים מהגנת חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1971.

עם זאת, אין מדובר בחוזה שכירות חופשית 'קלסית' – עמידר מנהלת בעבור המדינה דירות בדיור הציבורי שנועדו לתת פתרון דיור הולם למעוטי יכולת. לפיכך הגם שבחוזה צוינה תקופת שכירות חוזית בת שנה, הרי שמלכתחילה היה בכוונת הצדדים להתקשר בחוזה ארוך טווח.

8. הלכה למעשה בתום תקופת השכירות החוזית המשיכו הצדדים לקיים את החוזה, בלא שלעמידר עמדה הזכות להביאו לסיום בכל עת כאמור בסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971 (להלן: חוק השכירות והשאילה).

לפיכך נקבע בחוזה כי 'החברה מסכימה שבכל זמן שהשוכר ישלם את דמי השכירות המותנים לעיל וימלא אחר יתר ההתחייבויות והתנאים לפי חוזה שכירות זה ייהנה [השוכר] בשלווה מהמושכר ויחזיק בו במשך תקופת השכירות בלי כל הפרעה מצד החברה או כל אדם המוסמך לפעול בשמה ובמקומה.' (ראה סעיף 24 לחוזה).

9. במילים אחרות, כל אימת שהדייר בדיור ציבורי ממלא אחר הוראות החוזה, זכאי להתגורר בדירה הציבורית שהוקצתה לו (כפוף לזכות עמידר לדרוש פינוי אם חל שינוי במספר הנפשות המתגוררות בדירה ולהעניק לדייר דירה אחרת המתאימה לצרכיו החדשים – ראה סעיף 7(ב) לחוזה) ללא הפרעה ובלא שעמידר תהא רשאית לדרוש את פינויו.

10. ואמנם, בהליך דנן לא טענה עמידר כי החוזה בא לקצו מאחר שבתום תקופת השכירות המוסכמת המשיכו הצדדים לקיים את חוזה השכירות בלי לקבוע תקופת שכירות חדשה, כאמור בסעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, אלא טענה כי המנוחה נטשה את המושכר (על ידי מעבר לבית אבות) וגם חדלה מלשלם את דמי השכירות כסדרם.

11. אני קובעת אפוא כי בחוזה שכירות בלתי מוגנת עסקינן ברם אין עמידר זכאית לדרוש את פינוי מושכר בדיור ציבורי על יסוד כל עילה לפינוי העומדת למשכיר אחר.

זכות גולן להחזיק במושכר

12. לטענת עמידר, יש להורות על פינוי שכן עם המעבר של המנוחה לבית אבות נטשה את המושכר וחדלה להתגורר בו. גולן מצדו עזב את המושכר לפני שנים ושב להתגורר בו לאחר נטישתו על ידי המנוחה בלבד.

13. בשנותיה האחרונות לא התגוררה המנוחה במושכר – אין חולק כי בשל מצבה הרפואי הירוד עברה להתגורר בחודש אפריל 2007 בבית אבות סיעודי, שם נפטרה זמן קצר לאחר הגשת התובענה.

בכתב ההגנה נטען אמנם כי המעבר לא היה לצמיתות וכי המנוחה לא נטשה את המושכר, שכן המעבר נכפה עליה בשל חוסר נכונותה של עמידר להעמיד לרשותה דירה בדיור ציבורי המתאימה למגבלותיה. ברם היות שהמנוחה הלכה לבית עולמה, הפכה השאלה לתיאורטית גרידא, ואין צורך להכריע בה.

אם זכותו של גולן נובעת מזכות המנוחה להחזיק במושכר, אזי עם פטירתה חדלה הזכות להתקיים (וראה גם הוראות חוק זכויות הדייר בדיור ציבורי, תשנ"ח-1998).

14. השאלה היא אפוא אם זכותו של גולן עצמאית כך שהוא זכאי להחזיק במושכר ולהתגורר בו ללא קשר לזכויותיה של המנוחה בו.

לגרסת גולן, לפני נישואיו וגם לאחר שנישא התגורר יחד עם אמו במושכר, שם גם נולדו ילדיו. בשלב כלשהו רכשו הוא ובת זוגו דירת מגורים והתגוררו בה זמן מסוים. ואולם עקב קשיים כלכליים אליהם נקלעו, חדלו מלשלם כסדרם את תשלומי החזר הלוואה בנקאית שנטלו לצורך רכישת הדירה, מונה לה כונס נכסים והדירה נמכרה במכירה כפויה.

יחסי בני הזוג התדרדרו וחיי הנישואין באו לקצם. עם גירושיו שב אפוא להתגורר במושכר וגר בו לפני מעבר אמו המנוחה לבית אבות.

15. לגרסת עמידר לא כך פני הדברים. לגרסתה שב גולן להתגורר במושכר רק לאחר מעבר אמו המנוחה לבית אבות. כך עולה לדעתה מדוחות ביקורי מעגל שנעשו במושכר, ולפיהם לאורך השנים התגוררה בו המנוחה בגפה.

מדוח חוקר פרטי שפעל מטעם עמידר וביקר במושכר בחודש אוגוסט 2007 (ארבעה חודשים לאחר מעבר המנוחה לבית אבות) עולה כי ביום 8.8.09 שוחח הלה עם דיירת בדירה סמוכה אשר אישרה כי '..בנה של הנבדקת [המנוחה] היה גר עמה קודם שהועברה לבית אבות אולם מאז אושפזה הדירה ריקה.'

עוד ציין החוקר בדוח כי באותו יום שוחח עם גולן בשעות הערב המאוחרות וכי הלה מסר לו '..שאמו שוהה מזה מספר חודשים בבית אבות והוא מתגורר כרגע בביתה לאחר שנפרד מאשתו.'

16. גרסת השכנה האלמונית, ולפיה המושכר ריק מאז אשפוז המנוחה אינה יכולה לשמש יסוד לקביעת ממצאים ועובדות. לא זו בלבד שאמירה זו אינה מתיישבת עם דבריה כי הבן (גולן) התגורר יחד עם המנוחה לפני אשפוזה, אלא שאף אין לדעת מה מקור ידיעתה. לא זו אף זו, מדוחות המעגל השונים עולה כי חרף היעדר מחלוקת בדבר מגורי המנוחה במושכר בעת הביקורים הללו, ברוב הביקורים לא נמצא איש בבית. כמו כן לא מצינו בדוח החוקר כי ערך בדיקה כדי לאשש או לשלול את גרסת גולן עצמו בדבר מגוריו במושכר מאז גירושיו.

17. אני קובעת אפוא כי לא נסתרה גרסת גולן, ולפיה שב להתגורר במושכר לאחר גירושיו ולפני פטירת אמו המנוחה. נהפוך הוא. ניתן למצוא תימוכין לגרסה זו בדוח החוקר דווקא, אשר כאמור הוגש כראיה על ידי עמידר.

18. אין במגורי גולן בדירה לפני פטירת המנוחה כדי להעניק לו זכות להתגורר במושכר. זכותו של גולן אינה נובעת מזכותה של המנוחה או ממגוריו יחד עמה במושכר. מקור זכותו בחוזה השכירות עם עמידר, שגם הוא צד לו.

בהתאם לסעיף 7(ה) לחוזה השכירות 'אם נוכחה החברה לדעת ..כי השוכר אינו מחזיק במושכר בעצמו ו/או באמצעות בני ביתו ..תיראה השכירות בטלה ומבוטלת מיום בו שלחה החברה הודעה לשוכר...'. במילים אחרות, חוזה השכירות הטיל על השוכרים חיוב לרצף מגורים במושכר בלא שחייב אותם במגורים משותפים. כל אימת שנשמרה אפוא החזקה במושכר על ידי מי מהשוכרים – המנוחה או גולן - לא אבדו הזכויות החוזיות של מי מהם.

19. לו סברה עמידר כי עקב עזיבתו של גולן את המושכר לאחר נישואיו אבדו זכויותיו, היה עליה להודיע לו כי היות שחדל להתגורר במושכר חדל להיות שוכר וכי מאותו מועד ואילך המנוחה בלבד תהא השוכרת. משלא עשתה כן אינה יכולה לטעון כיום, כי אין לגולן זכויות במושכר.

20. אמנם נכון, עם מעבר המנוחה לבית אבות סיעודי שלחה עמידר אליה ואל גולן (וליתר ילדיה של המנוחה) הודעה בדבר ביטול חוזה השכירות (הודעה שגולן מכחיש את קבלתה) ברם כעבור שלושה חודשים, עם פניית בא כוח המנוחה בשמה בבקשה לרכוש את המושכר, הופנה לפקיד המטפל בלא שנאמר לו כי לא ניתן לממש את זכות הרכישה היות שהחוזה בוטל.

לא זו אף זו, ההודעה האמורה נשלחה בשנת 2008, לאחר שהיה ידוע לעמידר כבר כי גולן – אחד השוכרים לפי חוזה השכירות – שב להתגורר במושכר ואין בה זכר לעובדה שגם גולן היה אחד השוכרים, וממילא אין בה הודעת ביטול החוזה עמו.

21. עמידר לא טענתה וממילא לא הוכיחה שגולן נטש את המושכר. דין התובענה נגדו, ככל שמושתתת על עילת הנטישה, להידחות.

חוב דמי שכירות

22. בסיכומי טענות בא כוחה זנחה עמידר את תביעתה הכספית. די בכך כדי לדחות את התביעה ככל שהיא מושתתת על טענה ולפיה קיים חוב כספי.

למעלה מן הצורך ייאמר, כי אפילו צדקה עמידר ונותר חוב דמי שכירות, הרי שחוב זניח בסך 577 ₪ אינו מצדיק להעניק סעד של פינוי.

סוף דבר

24. על יסוד האמור לעיל, אני מורה על דחיית התובענה.

עמידר תישא בהוצאות הנתבע 2 בסך כולל של 5,000 ₪.

ניתן היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.