התובע מס'1 חנה בחניה ברחוב יחזקאל בנתניה במקום מותר לחניה ורכב הנתבע 1 עלה באש וגרם להתלקחות רכב התובע.

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם רכב הנתבע הוצת על ידי צד ג' ואז אין כל התרשלות מטעם הנתבע .

לאחר ששמעתי את הצדדים אני סבור כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי לא הייתה כל התרשלות מטעם הנהג .

על פי הפסיקה כאשר לא נתגלתה סיבת השריפה יוצא הנתבע וידו על התחתונה שכן מוטלת עליו חובת הוכחה כבדה ביותר ועליו להראות כי נקט באמצעי זהירות כאלה השוללים את האפשרות כי פריצת האש הייתה מחמת התרשלותו , תהא סיבת האש אשר תהיא( ע"א 595/88 אדרי נגד לאון חסקל פ"ד מז( 5 ) 333.)

יצויין כי הנטל שנקבע בפסיקה הינו כבד יותר ממאזן ההסתברויות והוא בין מאזן הסתברויות במשפט אזרחי לבין ספק סביר במשפט הפלילי.

במקרה שלפנינו צורף אישור משטרה שאין אשמה פלילית לאירוע . כמו כן מכבי אש לא קבעו שמדובר בהצתה.

עדות הנתבע לא ברורה שכן העיד כי היו אבנים קטנות ולא בלוק לפיכך עדות זו אינה מרימה את הנטל .

גם לעניין שני הבומים שנשמעו כפי שהעידו העדים אין בכך כדי להטעות את הכף. כמו כן החוקר מטעם הנתבעת לא קבע כי מדובר בהצתה ולא שלל את העובדה שהנתבע עצמו הצית את רכבו.

לאור האמור אני קובע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל הכבד המוטל עליה.

לעניין גובה הנזק, סעיפים 9.2 ו 9.3 אינם שנויים במחלוקת.

לעניין סעיף 9.1 אני מקבל את גרסת הנתבעת כי לא צורפה הפוליסה ולכן היה על התובע לקבל את מלוא הפיצוי מהנתבעת , מה גם שהעיד כי רכבו תוקן במוסך הסדר והתשלום שולם ישירות למוסך וכן אני דוחה את ראש הנזק בסעיף 9.1.

לעניין ירידת הערך - נגרמה ירידת ערך של 4% ולכן על הנתבעת לפצות את התובע בגין ירידת הערך לפי שווי הרכב ביום הדיון שכן התובע לא מכר את רכבו.

התובע הצהיר כי רכבו שווה כ 28,000 ₪ ולכן הפיצוי יעמוד ע"ס 1120 ₪.

לגבי ראש הנזק של הפסד ימי עבודה , אני מקבל את טענת הנתבע כי לא הוכח סכום הנטו אולם יש להפחית את הסכום הנתבע בהתאם למדרגת המס המכסימלית מאחר ואין מחלוקת כי המונית עמדה ולא לבטל לגמרי את ראש הנזק ולכן אני מעמיד אותו על סך של 2,064 ₪.

לסיכום הנתבעת תשלם לתובעים סך של 8,580 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה וכן אגרה , ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪.

התשלום ישולם בתוך 30 יום.

ניתן היום, ז' סיוון תשע"ד, 05 יוני 2014, בהעדר הצדדים.