א. מבוא וטענות הצדדים

1. המבקשת עיריית תל-אביב יפו (להלן: "העירייה"), הגישה תובענה מתוקנת ביום 11.5.11 כנגד שני המשיבים וביקשה סעדים כנגד שניהם. העירייה מבקשת מביהמ"ש להוציא צו עשה המחייב את המשיבים ביחד ולחוד, לשפץ את המבנה ברחוב ביאליק 13 בתל-אביב, המצוי על המקרקעין הידועה כחלקה 37 בגוש 6913 (להלן: "המבנה" או "הבניין"). העירייה מבקשת כי השיפוץ ייעשה בהתאם להודעת השיפוץ שנשלחה אל המשיבים עפ"י סעיף 58 לחוק העזר לתל-אביב יפו (שמירת הסדר והניקיון) התש"ם- 1980 (להלן: "חוק העזר"), ועל חשבון המשיבים בלבד.

2. לחילופין, מבקשת העירייה כי ביהמ"ש יצהיר שעל המשיבים לשאת בכל עלויות השיפוץ ככל שהמשיבים לא ישפצו את המבנה תוך פרק זמן סביר שיקבע ביהמ"ש, או ככל שביהמ"ש לא יחייבם לבצע את השיפוץ.

3. לטענת המבקשת, המבנה לא תוחזק במשך שנים, ופועל יוצא מכך הינו במצב רעוע, מוזנח מאוד, מלוכלך ונטוש, ובמצב תחזוקתי וחזותי ירוד מאוד עד כי מהווה "פצע בלב העיר" וגורם לפגיעה אנושה בחזות העיר (ראה סעיף 6 לתובענה המתוקנת).

4. בעקבות ביקורת שנערכה במבנה ביום 16.1.08, פנתה המבקשת ושלחה ביום 17.7.08 לכל המחזיקים בבניין והן למשיבים הודעה לפי סעיף 54 לחוק העזר (ההודעה צורפה כנספח ג' לתובענה), ובהודעה זו פרשה בסעיף 3, 19 סעיפי משנה ובהם הפריטים הטעונים שיפוץ ושיפור.

המחזיקים הינם ברובם דיירים מוגנים, והשוכרים הפנו את המבקשת אל בעלי הנכס הם המשיבים 1 ו-2. חלק מהדיירים המוגנים אף הביעו נכונות להשתתף בחלק מהוצאות השיפוץ, כפי שעולה מנספח ה' לתובענה.

5. המשיבים טוענים בתשובתם, כי המשיב 2 איננו בעל הנכס לא מכוח ירושת אביו המנוח ולא מכוח צוואת אמו המנוחה, והוא בעצם מנהל את שני העיזבונות בלבד ולא רשום כבעל זכויות בנכס. בנוסף, טוענים המשיבים כי הנכס שופץ ב-2009 והוצא מרשימת המבנים המסוכנים, בוצע בנכס שיפוץ שהביאו למצב ראוי וסביר. המבנה איננו מלוכלך ואיננו מוזנח ומאוכלס כולו בדיירים.

6. עיקר טענת המשיבים הוא כי המבקשת טוענת בחוסר תום לב לשיפוץ ושיפור נדרש עפ"י חוק העזר, כשבעצם כוונתה לשפץ את המבנה עפ"י חוק שמור אתרים, שכן המבנה נשוא התובענה הינו מבנה לשימור ועל כך אין מחלוקת. לפיכך, טוענים המשיבים כי מדובר בעצם בדרישה לשימור באצטלה של חוק העזר (ראה סעיף ח' לתשובת המשיבות לתובענה המתוקנת).

7. בפניי העידו מר אלי מוסקוביץ ס' מהנדס העיר למנהל בעיריית ת"א-יפו אשר תמך בתצהירו את התובענה המבוקשת, ומר אליהו אליאשווילי מנהל העיזבון ומשיב 2 בעצמו. אחת הטענות של המשיבים בנושא העדויות, היא העובדה כי העירייה בחרה להעיד את מר מוסקוביץ בלבד, הגם שההודעה עפ"י סעיף 54 לחוק העזר נשלחה למשיבים לאחר ביקורת שערך אינג' משה ממון בשטח.

אינני רואה כל פסול בכך. יכול היה מר אליאשווילי לזמן את העד מטעמו, וניתן היה לחקור את מר מוסקוביץ על כל העובדות המופיעות בדו"ח של מר ממון, ואכן העד נחקר לגבי מצב הבניין.

ב. שאלת היריבות

1. כאמור לעיל, אחת הטענות המרכזיות של מר אליאשווילי כי הוא מנהל העיזבון של שני הוריו המנוחים, וכמנהל עיזבון הינו משמש "ידו הארוכה" של ביהמ"ש, ואין הוא רשום כבעל זכויות או זכאי להירשם ככזה.

2. "בעל נכס" מוגדר בחוק העזר בסעיף ההגדרות ולו מספר חלופות. חוק העזר, מטיל חובה על מחזיק ועל בעל הנכס, כך סעיפים 53 ו-54 לחוק העזר מפנים את האחריות ל"בעל והמחזיק". אין מחלוקת, כי המחזיקים הם הדיירים המתגוררים בנכס, דיירים אלה ברובם דיירים מוגנים, ואין זה מעניינה של המבקשת העירייה, מערכת היחסים החוזיים בין המחזיקים ובעלי הנכס. די באפשרות חלופה של בעל הנכס כדי להפעיל את סעיף 54 לחוק העזר.

3. בחלופה (2) "בעל הנכס", מוגדר כ- "אדם המקבל או הזכאי לקבל הכנסה, או שהיה מקבלה אילו הנכס היה נותן הכנסה, בין בזכותו ובין כמורשה ונאמן או כבא כוח". וכן אף חלופה (6), "מי שמייצג את בעל הנכס לצורך תשלום מיסים או לעניין ניצולו המסחרי או שמירת ערכו של המגרש".

4. בענייננו, אין חולק כי מר אליאשווילי אליהו הינו אחד היורשים של עיזבון אביו המנוח. שאלה נכבדה היא, מדוע עד היום לא פורק העיזבון, מדוע יש צורך לנהלו, ומדוע לא נרשם צו ירושה ו/או צו קיום צוואה, לאחר שנים כה רבות. לצורך הגדרת "בעל נכס", יש להסתפק בחלופה (2) ו-(6). העיזבון מקבל את הכנסות דמי השכירות מהדיירים ומנהל את חשבון ההוצאות וההכנסות של המבנה. מאחר ועיזבון איננו גוף משפטי מונה לו מנהל, ועל כן משיב 1 הינו המשיב הנכון.

5. באשר למשיב 2 עצמו – רק בעדותו של מר אליהו אליאשווילי בביהמ"ש ובעיצומה של החקירה הנגדית, התבררו עובדות רלבנטיות נוספות. התברר בחקירת העד, כי הבניין היה שייך לאביו המנוח, הוא ושתי אחיותיו הם יורשי העיזבון של האב המנוח, שכלל גם מבנים נוספים בת"א.

6. מאוחר יותר נפטרה אמו המנוחה של העד, ובצוואתה הורישה את כל חלקה לבנה. היינו, ככל שהאם ירשה מחצית מזכויות האב המנוח, מחצית זו במלואה הורשה למר אליהו אליאשוויאלי. מכאן אמור, מר אליאשווילי זכאי להירשם כבעל הנכס במחצית זכויותיו במלואן, אלא שמר אליאשווילי לא רשם זכויותיו כיורש, אלא התמנה לטענתו גם כמנהל עיזבונה של האם המנוחה על מנת להוציא את הצוואה לפועל, על אף ולמרות שהינו יורש יחידי בעיזבון האם!

7. יש להבדיל לטעמי בין מנהל עיזבונו של האב המנוח, עיזבון זה כולל מספר יורשים ועדיין לא ברור חלקו של כל יורש. לא כך בעיזבון האם המנוחה שירשה מחצית מהזכויות במבנה. עיזבון זה כולל יורש אחד הוא המשיב 2, היינו לכאורה מר אליהו אליאשווילי זכאי להירשם כבעלים של מחצית מהזכויות בנכס עפ"י צוואת האם המנוחה, וכשליש בעלים של זכויות האב בנכס. הגם שלדברי העד, הוא משמש כמנהל עיזבונה של האם המנוחה, מאחר ומדובר ביורש יחיד לעיזבונה, יש לראותו כמי שזכאי להירשם כבעלים של מחצית מזכויות הנכס.

8. זה המקום להזכיר, כי נושא היריבות והשאלה האם מר אליהו אליאשווילי יכול להיחשב כבעלים של הנכס, טרם הרישום וטרם חלוקת עיזבון האב המנוח נדונה באריכות בהליך המשפטי שהתקיים בבית המשפט לעניינים מקומיים בתיק ת.פ. 2222/05. באותו עניין, הגישה העירייה כתב אישום כנגד מר אליאשווילי אישית כ"בעל הבניין" וכמי שלא ציית להודעת דרישה לתיקון בניין מסוכן, באותו מבנה נשוא תובענה זו, עפ"י סעיף 3 לחוק העזר לת"א-יפו (מבנים מסוכנים) התשס"ב – 2001. באותו הליך, קבעה כב' הש' מרגולין- יחידי, כי אין במינוי מנהל העיזבון כדי למעט מזכויותיו המהותיות כיורש בנכס (ראה עמ' 14 לפסה"ד), ובעמ' 15 לפסה"ד שורות 10- 18, קבעה כב' הש' מרגולין כדלקמן:

"הנאשם בחקירתו הודה כי מכוח מעמדו הוא זכאי לקבל הכנסות מדיירי הבניין, אך הדגיש כי הכנסות אלה מופקדות בקופת העיזבון, והוא אינו מקבלן באופן אישי.

כפי שציינתי בהחלטותיי הקודמות, בהתאם לחוק העזר נכלל בגדר "בעל בניין" גם מי שהוא נאמן או מורשה לקבלת כספים עבור הבעלים. לאור העובדה שהנאשם בכובעו כמנהל עיזבון מבצע פעולות גבייה כספית ופעולות אחרות בשם עיזבון המנוחים, ולאור העובדה שבשני העיזבונות הוא יורש יחיד או מרכזי, אני סבורה כי יש לראות בגביית כספי שכר הדירה ובאחריות לניהול העיזבון לרבות הנכס הנדון, כגורמים המבססים את מעמדו כנאמן או מורשה או בא כוח לקבלת כספים ולביצוע פעולות, וכאחראי על פי הגדרות הדין במעמדו כמנהל עיזבון".

ואכן, מסקנתה הסופית הינה כי:

"סוף דבר, המאשימה הוכיחה מעבר לספק סביר את מעמדו של הנאשם כ"בעל בניין" מכוח זכויות הירושה המהותיות שפורטו, ואת מעמדו כ"בעל בניין" וחובותיו לתקן את הליקויים אף מכוח מעמדו כמנהל עיזבון".

(עמ' 16 לפסה"ד של כב' הש' מרגולין).

9. הגם שעל פס"ד זה הוגש ערעור וההרשעה בוטלה, הרי ערכאת הערעור (ע"פ 8170/09) ביטלה את ההרשעה לאור קבלת הטענה בדבר חוקיות הודעת הדרישה. יתר הקביעות העובדתיות של בימ"ש קמא לרבות שאלת היריבות והאחריות, עומדות בעינן.

10. מסקנת ביהמ"ש בהליך הפלילי כי מר אליאשווילי עונה על הגדרת "בעלים" מאחר והוא זכאי ויהיה זכאי בעתיד להירשם כבעלים למעלה ממחצית הזכויות בבניין. מסקנה עובדתית זו, היא מסקנה שלא בוטלה בהליך הערעור. קביעה זו שרירה וקיימת, ואם בהליך הפלילי היא חלוטה קל וחומר בהליך האזרחי שם נטל הראייה מופחת.

11. כאמור, אף לטעמי מר אליאשווילי עונה להגדרת "בעלים בנכס" עפ"י חלופה (2) ו/או חלופה (6) להגדרת "בעל נכס" עפ"י סעיף ההגדרות בחוק העזר. המשיב 2 זכאי להירשם כבעלים של יותר ממחצית הזכויות בנכס כיורש יחיד בצוואת האם המנוחה, וכאחד היורשים בעיזבון אביו המנוח.

12. על מר אליאשווילי האחריות לטפל ולתחזק את הנכס נשוא התובענה, הן כמי שרשאי להירשם כבעל יותר ממחצית הזכויות בנכס והן כמנהל העיזבון, המשמש כנאמן לקבלת ההכנסות מהנכס לקופת העיזבון.

ג. המסגרת הנורמטיבית

1. המסגרת הנורמטיבית קבועה בשתי הוראות חוק. סעיף 255 לפקודת העיריות קובע כי אם נדרש אדם לבצע עבודות שיפוץ עפ"י חוק העזר, והוא לא ביצען, רשאית העירייה לבצע את העבודה בעצמה ולגבות את ההוצאה מאותו אדם.

2. סעיף 256 לאותה פקודה, קובע כי ניתן לפעול עפ"י סעיף 255 אך ורק לאחר שנשלחה התראה בכתב ומראש לאותו אדם. חיקוק נוסף קבוע בסעיף 53 (א) לחוק העזר המטיל חובה על הבעלים והמחזיק לשמור על מצב תקין ומראה נאה של חזית הבית. עוד נקבע בסעיף 54 (א), כי ראש העירייה רשאי לדרוש מבעל הבית בכתב לבצע עבודות שיפוץ בחזית כמפורט בהודעה.

3. בענייננו, דרישת השיפוץ הוצאה ע"י ס' מהנדס העיר מר מוסקוביץ עפ"י הודעה מיום 17.7.08 (נספח ג' לתובענה). הדרישה נשלחה ע"י מר מוסקוביץ לאחר שהלה הוסמך מאת ראש העיר, כתב ההסמכה צורף כנספח א' לתובענה. המשיב 2, טען בהגנתו הראשונה כי מכתב הדרישה נשלח בחוסר סמכות, ולאחר מכן בחקירתו הנגדית (עמ' 20) חזר בו המשיב מטענתו כדלקמן:

"ש. על סמך מה קבעת שהדרישה היא לא כדין ושבסמכותך לא להשיב בכלל?

ת. בתשובה לשאלתך, אני חייב להודות שבהתחלה סברתי שהמבקש לא היה מוסמך על פי החוק לשלוח הודעת דרישה, וזה התברר לי חרף כל הבקשות כדי להמציא את הראיה הזו בדבר הסמכות של המבקש, בשלב הרבה הרבה יותר מאוחר. זו הסיבה שאני לא התייחסתי.

ש. אתה חושב שיש לך סמכות לדעת מה אתה משיב או לא משיב מכוח סמכותך כמנהל עיזבון?

ת. בהחלט".

4. בסיכומיו חזר וטען המשיב, כי נוסח ההודעה איננו נוסח התראה אלא הצעה לכרות הסכם (?), שכן למכתב ההודעה נשלח נספח שכותרתו "כתב הסכמה לביצוע עפ"י שיפוץ". עיון בנספח ג', מלמד כי מדובר בהתראה מפורטת כנדרש בחוק העזר. סעיף 54 (ג) לחוק העזר, קובע כי ראש העירייה רשאי לקבוע תנאים פרטים ודרכים לביצוע העבודות והתקופה שיש לבצען. כמו כן, ניתנות הוראות בנוגע לחומרים, צבעים, ואופן ביצוע העבודה. אם כך, על המשיבים היה לפנות בבקשה להיתר למנהל ההנדסה, וזהו אכן היה נוסחו של "כתב ההסכמה" שצורף כנספח להודעה.

5. לא מצאתי כל ממש בטענת המשיבים. מדובר בהודעה מפורטת שנשלחה ונמסרה כדין למשיבים. מענה עליה לא ניתן עד עתה. כל שנותר לבדוק לאחר שהסרנו מדרכינו טענות פרוצדורליות, הוא להתפנות לטענות המהותיות, האם אכן מצבו של הנכס מחייב שיפוץ כנדרש בהודעה, או שמא אכן כטענת המשיבים מדובר בדרישה לפי חוק השימור באצטלה של חוק העזר.

ד. מצב המבנה

1. בטרם יתואר הבניין במצבו הנוכחי, זה המקום להזכיר שתי עובדות רלבנטיות למצב המבנה. ביום 7.4.98 הוצא צו הריסה להריסת שני המהלכים העליונים של המדרגות החיצוניות בנכס בהתאם לחוק העזר (הריסת מבנים מסוכנים). מדרגות חיצוניות אלה אכן נהרסו בפועל, ונמנעה הגישה ליחידת הדיור המצויה על גג הבניין.

2. ב-28.2.05 בוצעה ביקורת בבניין, וכפי שעולה מנספח ט' לתובענה נמצא הבניין במצב קשה, גושי טיח ובטון התפוררו ונפלו מהמרפסות, ברזלים היו גלויים וחלודים, נמצאו קילופי טיח והתפוררות לבנים בקירות חיצוניים ובמעקה הגג, והמבנה הוכרז כמבנה מסוכן.

3. כנגד המשיב כמפורט לעיל הוגש כתב אישום. המשיב הורשע בערכאת קמא וזוכה בערכאת הערעור, בין לבין פעל המשיב לתיקון המבנה באופן שהוא הוסר מרשימת המבנים המסוכנים וזאת בשלהי שנת 2009.

4. לטענת המבקשת, גם לאחר הסרת המבנה מרשימת המבנים המסוכנים עדיין מדובר בבניין בעל חזית מוזנחת ורעועה הדרושה שיפוץ מאסיבי, על אף אין היותה חזית מסוכנת לציבור. לטענת המשיבים, מדובר בשיפוץ מאסיבי שתרם למבנה ולחזותו באופן שהיום הינו ראוי וסביר, ואין מדובר אלא בדרישת צבע קלה, אותה העירייה מונעת ואיננה מאשרת.

5. מאחר ונתגלעה מחלוקת אם התמונות שצרפה העירייה לתובענה משקפות נאמנה את מצב המבנה לאחר השיפוץ ב-2009, טרחתי והגעתי לשטח המבנה על מנת להשוותו למצבו כפי שהשתקף מהתמונות שצורפו.

מעיון בתמונות, אוכל לאשר כי הן משקפות את המצב לאשורו. אין מדובר בעבודות צבע בלבד וכתמי לכלוך, אלא בטיח מתקלף ביותר ממקום אחד בחזית הבניין. חוטים שנחזים להיות כחוטי טלפון וחשמל (?) משתלשלים בחזית המבנה, חלק מהתריסים טעונים תיקון וצביעה, צנרת של מים/ביוב (?) שמשתרבבת מחוץ למבנה וכו'. בהשוואה למבנים דומים באותו אזור, עולה כי מדובר בחזית מוזנחת וטעונה שיפוץ מאסיבי.

6. עובדה נוספת אותה יש לציין ביחס למצבו של הבניין, היא העובדה כי במשך מספר שנים נהנים המשיבים מפטור ממיסי הארנונה עקב היות הנכס לא ראוי לשימוש והן מפטור בגין נכס ריק. עקב הריסת המדרגות החיצוניות שהיוו סכנה לציבור, אין דרך גישה ליחידת הדיור על הגג.

אינני סבורה, שפטור מארנונה מהווה צידוק לאי עשיית שיפוץ ע"י בעלי הנכס. נהפוך הוא, מדובר בשימוש לרעה בפטור שנותנת רשות ציבורית. בעלי הנכס אינם מתגוררים בנכס, ככל שמדובר ביורשים החוקיים, הדירות מאוכלסות בדיירים שוכרים ו/או בדיירים מוגנים. כך או כך, אין מדובר בבעל נכס המתגורר בו ונמנע מלשפצו בגין חיסרון כיס.

7. מדובר במבנה שחזותו רעועה והוא אכן מהווה מפגע אסתטי בסביבתו. כך לטענת המבקשת בסעיף 50 לתובענה המתוקנת, המבנה ממוקם ברח' ביאליק בטבורה של העיר ת"א במתחם בעל חשיבות היסטורית, בו ביצעה לאחרונה המבקשת עבודות שיקום ופיתוח נרחבות, והמבנה נותר מוזנח ורעוע ומהווה פגיעה אסתטית חזותית קשה לעוברי אורח ברחוב וגורם לירידת ערך המבנה עצמו ובמבנים שכנים.

8. אכן, נושא תחזוקת המבנים ע"י הבעלים איננו נושא אסתטי בלבד והינו בעל חשיבות עליונה, הן מחמת הערך הכלכלי של המבנה ביחס לסביבתו, והן מחמת העובדה כי הזנחה גוררת אחריה תופעות שליליות נוספות, כפי שאפשר ללמוד מדברי הסבר להצעת החוק רשויות מקומיות (שיפוץ בניינים ותחזוקתם) התשס"ה – 2005. ראה דברי ההסבר כמובא בנספח כ' לתובענה כדלקמן:

"ההזנחה בבניינים עירוניים נראית כיום בכל, הבעלים אינם משקיעים בשיפוץ נכסיהם ועל פי רוב אינם נדרשים לכך, הבניינים נותרים מוזנחים וחלקם נהרסים מהיעדר תחזוקה. ההזנחה מביאה ליצירת כיעור עירוני הנותן אותותיו ברחובות הערים"...

"מודלים שונים מראים כי ההזנחה הינה פתח לבעיות משנה רבות. יש לה מחיר כלכלי של ירידת ערך הנכסים, הפחתת אטרקטיביות העיר להשקעות ולתיירות, ירידת ביקושי דירות, השפעות תברואתיות, בטיחותיות, כמו גם חברתיות בדמות עליה ברמת הפשיעה במקומות מוזנחים"...

9. טענה מרכזית נוספת אותה מעלים המשיבים כפי שהובהר לעיל היא, כי מדובר בשיפוץ עפ"י חוק השימור, מאחר והמבנה הוכרז כמבנה לשימור, באצטלה של חוק העזר. לראיה, מצביע המשיב בבקשתו לדחייה על הסף כי מדובר באותם סעיפי שיפוץ בדיוק, וכי הוראות חוק העזר נדחות מפני הוראות חוק השימור. בהחלטתי מיום 17.7.11 (בבקשה מס' 16), דחיתי את הבקשה לדחייה על הסף. אין צורך לחזור על הנאמר ויש להפנות להחלטתי שם, הקובעת כי אין ההוראות סותרות אחת את רעותה, אלא משלימות האחת את רעותה, באופן שהוראה של חוק העזר שאיננה ייחודית לשימור תבוצע עפ"י חוק העזר. לא כל ההוראות ייחודיות למבנה שבשימור, כדוגמת תיקוני טיח, צבע, הסתרת צנרת וחוטי חשמל, הן הוראות שלאו דווקא ייחודיות למבנה שבשימור, ולפיכך הוראות חוק העזר צריכות לחול עליו ולא חוק השימור. מה עוד דרישת העירייה בתובענה זו לא באה אלא לגבי חזית הבניין בלבד בעוד שחוק השימור חל על כל המבנה עצמו.

10. טוענת ב"כ המבקשת כי הגדרת "שיפוץ" בחוק העזר משמעה "לרבות כל תיקון, שיפור, וחידוש של חזית הבית"....ולפיכך, רשאית העירייה לדרוש עבודות שיפור וחידוש חזית הבית שמטרתן החזרת מצב הנכס לקדמותו. אינני סבורה כך! החזרת הנכס לקדמותו, משמעו שימור המבנה בהתאם לחוק השימור. בכוונת מכוון, לא כלולה בהגדרה "שיפוץ" המילה "שחזור" או "שיקום", אלא נאמר שיפור, תיקון וחידוש – והכוונה ליצירת חזית מחודשת ומשופרת לאו דווקא משוחזרת באופן אותנטי כפי שדורש חוק השימור עצמו. יש הבדל בנוסח הדרישה בין "שחזור" לבין "חידוש". חידוש – כוונה מצב חדש. שחזור- כוונה להשיב המצב לקדמותו באופן אותנטי למקור.

11. מעיון בנספח ג', היא הודעת השיפוץ, עולה כי יש לשנות מספר סעיפים. ס"ק ג' ו-ד' הדורשים שחזור ריצוף וגידור, היא דרישה שלטעמי חורגת מהגדרת שיפוץ בחוק העזר. ולגבי סעיפים א' ו-ב' יש לדרוש תיקון וחידוש הגדר ולא שחזורה!

כך גם בס"ק י"ג, יש לדרוש שיקום וחידוש ספי חלונות אחידים ולא שחזורם. כל יתר הסעיפים אינם רלבנטיים לחוק השימור, ורובם ככולם דנים במצב אסתטי של חזית המבנה ללא קשר להיותו מבנה שבשימור.

סוף דבר:

1. כפוף לאמור בסעיף 11 לעיל, אני נעתרת לבקשה לצו עשה.

על המשיבים ביחד ולחוד, לפעול לשיפוץ המבנה כמפורט בהודעה נספח ג', בכל מקום שכתוב "שיחזור", יבוא במקומו "שיפור וחידוש".

2. שיפוץ המבנה כמפורט בהודעה ייעשה עד לא יאוחר מיום 31.12.13. ככל שלא ישופץ המבנה עד מועד זה, תשפץ העירייה את המבנה כנדרש בהודעה, והמשיבים יישאו בכל העלויות ביחד ולחוד, בהתאם לחשבון הוצאות חתום ע"י ר' העיר.

3. אני מחייבת את המשיבים ביחד ולחוד בהוצאות תובענה זו בסכום כולל של 10,000 ₪.

המזכירות תשלח עותק מפסה"ד לצדדים.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, 02 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.