1. בפניי כתב תביעה שהוגש מטעם קרן קיימת לישראל (להלן: "התובעת" או "קק"ל") כנגד 47 נתבעים. בהתאם לכתב התביעה, ביום 18/2/59 נחתם הסכם חליפין בין התובעת למנוח- הנתבע 1 (להלן: "המנוח") אשר בו התחייבו הצדדים זה כלפי זה להחליף ביניהם מקרקעין כאשר המנוח מעביר לתובעת כ-17 חלקות, כמפורט בכתב התביעה המתוקן, בשטח כולל של 178.785 דונם, תמורת העברת שטח מהתובעת למנוח של 31.267 דונם בגוש 15621 חלקה 20 ושטח של 10.430 דונם בגוש 15624 חלקה 44 (להלן: "הסכם החליפין"). לטענת התובעת, בפתח הסכם החליפין ציין המנוח שמות של 9 בעלי חלקות, אשר לפי הצהרתו רכש את חלקיהם במקרקעין השונים והפך לבעליהם של כל החלקים בחלקות המצוינות בהסכם החליפין. נטען כי התובעת מילאה את חלקה בהסכם החליפין, העבירה לבעלות המנוח את החלקות כפי שהתחייבה והמנוח רשם והעביר את זכויות הבעלות על שמו בלשכת רישום המקרקעין.

2. לטענת התובעת, המנוח לא קיים את חלקו בהסכם באופן בו התובעת רשמה על שמה בלשכת רישום המקרקעין את הבעלות ב-5 חלקות מתוך כל החלקים ב-17 חלקות שרכשה מהמנוח. נטען שביתר החלקות לא יכלה התובעת להעביר את הבעלות על שמה אלא רק לרשום הערת אזהרה, היות והמנוח לא המציא לידיה את מסמכי בעלותו בחלקות. נטען כי התובעת רשמה הערות אזהרה רק על חלק מהחלקות המפורטות, דהיינו, רק על החלק שהיה רשום על שם המנוח ולא על החלקים האחרים שנשארו רשומים על שם בעליהם האחרים, על אף שנמכרו למנוח על פי הצהרתו בהסכם החליפין. נטען כי בחלקות עם הערות האזהרה החלקיות עדיין רשומה בעלותו של הנתבע 37, על החלקים אותם רכש המנוח ומכר לתובעת. עוד צוין כי על חלקיו של הנתבע 40 בגו"ח 15604/16 ובגו"ח 15604/24 מוטל צו עיקול של לשכת ההוצאה לפועל נצרת שהוטל ביום 25/11/73, 14 שנה לאחר שהתובעת רכשה חלק מחלקה זו מהמנוח. נטען כי התובעת לא יכולה להעביר לבעלותה ואף לא לרשום הערת אזהרה על שמה בחלק מהחלקות שכן המנוח לא המציא לידיה את מסמכי בעלותו על החלקים בחלקות אלה. נטען שעל חלקה 34 בגוש 15603 עדיין רשומה בעלותו בשלמות של הנתבע 6 ובחלקה 36 עדיין רשומה בעלותו של הנתבע 6 על 6/8 חלקים- אותם החלקים שהמנוח רכש מהנתבע 6 ומכר לתובעת. עוד נטען כי על חלקה 4 בגוש 15605 עדיין רשומה בעלותו של הנתבע 15 על 3/80 חלקים, בעלותו של הנתבע 16 על 3/80 ובעלותו של הנתבע 32 על 2/80 חלקים וגם בעלותו של הנתבע 36. כך גם לגבי חלקה 15 בגוש 15605 שרשומה עדיין בבעלותו של הנתבע 15 על 3/8 חלקים, בעלותו של הנתבע 16 על 3/8 חלקים ובעלותו של הנתבע 32 על 2/8 חלקים, על חלקה 84 בגוש 15590 עדיין רשומה בעלותו של הנתבע 15 על 3/8 חלקים ובעלותו של הנתבע 32 על 2/8 חלקים. נטען שהנתבע 16 לא הותיר אחריו צוואה ולכן הנתבעים 17-31 הם יורשיו הטבעיים. כך גם לגבי הנתבע 26 שהנתבעים 27-31 הם יורשיו והנתבע 32 שהנתבעים 33-35 הינם יורשיו הטבעיים.

3. נטען כי התובעת ניסתה לגרום ליורשי המנוח- הנתבעים 2-5 להעביר לידיה את מסמכי הרכישה אולם פניותיה לא נענו ולאחר מו"מ שנוהל עם בא כוחם הסתבר שאין להם יכולת להמציא את המסמכים, שכן בעלי החלקים בחלקות ויורשי המנוחים, אשר מכרו את חלקיהם בחלקות למנוח, אינם משתפים עימם פעולה. נטען כי התובעת זכאית לפסק דין הצהרתי שיקבע כי היא הבעלים בחלקות בהתאם להסכם החליפין. עוד נטען כי התובעת זכאית לצו עשה, אשר יורה לנתבעים או למי מהם להמציא את כל המסמכים הרלוונטיים לעסקת המכר וכן לחתום בשם המנוח ובשמם ובמקומם של כל בעלי החלקים בחלקות על כל מסמך הדרוש לשם העברת הבעלות ולרישומם על שמה בלשכת רישום המקרקעין. התבקש כי צו העשה יכלול גם הוראה לרשם המקרקעין למחוק את ההערות בדבר צווי העיקול שהוטלו מטעם לשכת ההוצאה לפועל בנצרת על חלקי הנתבע 40 בגו"ח 15604/16 ובגו"ח- 15604/24. לחילופין, התבקש כי היה והנתבעים 1-5 לא ימציאו לידיה את כל המסמכים הדרושים לצורך העברת הבעלות, היא עותרת למתן צו הצהרתי לפיו הסכם החליפין יצומצם ויכלול רק את אותם החלקים בחלקות עם הערות אזהרה החלקיות ובחלקות ללא הערות האזהרה, אשר בגינם יעלה בידי הנתבעים 1-5 להמציא את המסמכים הדרושים והתובעת תרשום את זכויותיה. נטען כי בהתאם, יהיו הנתבעים 1-5 זכאים להשאיר את זכויות הבעלות שלהם בחלקות התובעת אשר שוויין יהא זהה ומותאם ביחס לחלקות המועברות לתובעת בפועל והן ביחס לחילופי הקרקעות, כפי שנקבע בהסכם החליפין וזאת בהתאם ועל פי שומה שתיערך על ידי שמאי מקרקעין שימונה על ידי בית המשפט. התבקש שזכויות הבעלות והחזקה ביתר החלקים בחלקות התובעת, שעברו או היו אמורות לעבור לבעלות הנתבעים 1-5, תוחזרנה לידי ולבעלות התובעת, כאשר כל בנייני המגורים והמבנים שנבנו עליהם, אם נבנו, וכל המטעים ו/או הגידולים החקלאיים שנטעו בהם, אם נטעו, יוסרו על ידי הנתבעים 1-5 ויהיו נקיים מכל אדם וחפץ. עוד התבקש צו מניעה זמני למנוע עסקה בחלקות ופיצול סעדים לצורך תביעה נפרדת כנגד הנתבעים 1-5 בגין דמי שימוש ראויים.

עמדות הצדדים בתצהיריהם

4. תצהיר מטעם התובעת הוגש על ידי אברהם הללי, עו"ד ונוטריון שכיהן בשנות ה-50 בתפקיד וסמכויות של פקיד ההסדר במקרקעין באזור חיפה והצפון ואף היה ממונה על הליכי ההסדר בכ-65 כפרים בגליל ובנחל עירון. בהמשך, כיהן כמנהל אגף המקרקעין של קק"ל. נטען כי מטרת תצהירו לאמת עובדות שבעסקת החליפין בין התובעת לנתבע 1. המצהיר חזר על העובדות המפורטות בכתב התביעה. נטען כי נעשו ניסיונות על ידו באמצעות המנוח שיח' מהנא לסייע למנוח למלא את התחייבויותיו על פי ההסכם שלא צלחו ובכך עלה כי המנוח גילה את כוונתו לצמצום החליפין, לשטח שבבעלותו ובבעלות יורשיו, כך שבהתאם לאותו יחס יוקטן המקרקעין שקיבל מקק"ל ויוחזר לה חלק ממנה. עוד נטען כי בהתאם להסכם החליפין, בפועל נמסרו הקרקעות המוחלפות זה לזה הדדית וכל צד החזיק במקרקעין שקיבל ללא התנגדות וללא הפרעה החל משנת 1959, כך שהסכם החליפין בוצע למעשה. נטען שהעדר הרישום מהווה הפרה של סעיף 4 להסכם החליפין. נטען כי החליפין מבוססים על החלפת קרקע מזרע בקרקע נטועה עצי זית לפי יחס של דונם זיתים אחד שנותנת קק"ל למנוח ומקבלת תמורתו ארבע דונמים מזרע. נטען שסעיף 1 להסכם קובע יחס חליפין של 178 דונם שהנתבע 1 מעביר לקק"ל תמורת 44 דונם ו-697 מ"ר קרקע נטועה עצי זית שאמור לקבל מקק"ל. נטען שבפסקה האחרונה להסכם החליפין נקבע שהוראות ההסכם יחולו על היורשים אך יורשיו של המנוח מתנגדים לקיום ההתחייבות.

5. לטענת המצהיר, ביום 6/9/66 שוחח עם המנוח שלמה עטייה ז"ל (להלן:"עטייה"), עובד קק"ל שערך את הסכם החליפין ורשם מפיו תצהיר שהודפס במשרדו על ידי מזכירתו. נטען שהוא, כמנהלו של עטייה, פעל במסגרת משפטית לביצוע ההסכם והסתייע בתצהירו של עטייה שאומת בחתימתו לאחר שהוזהר לומר אמת. העתק התצהיר צורף וסומן 1. נטען שעטייה בתצהירו טען, בין היתר בהסתמכו על ההסכם, שקק"ל קיבלה מהנתבע 1 את החזקה הבלעדית בחלקות שהתחייב להעבירן לקק"ל, הן באלה הרשומות על שמו ועל שם אחיו והן באלה שקנה מאחרים והתחייב להעבירן על שם קק"ל ולכן חתם על ייפוי כח בלתי חוזר לטובת קק"ל הרשום בפנקסי הנוטריון הציבורי דאז כמספר 567/31 מיום 16/3/65. נטען שבתשובה לתצהיר עטייה הצהיר המנוח שקיים הסכם חליפין שעליו הוא חתום, אך קק"ל לא העבירה לו את הקרקע שהתחייבה. עוד הוא הצהיר שקק"ל יכולה לבצע את ההעברה של זכויות הבעלות בחלקות בלשכת רישום המקרקעין בהתאם לייפוי הכח. נטען שהמנוח מעולם לא התכחש למחויבותו ולא היה ספק ברצון הצדדים למלא את התחייבותם, היות והמקרקעין שהמנוח התחייב להעביר לבעלות קק"ל היו דרושים לצורך אדמות המושב חזון והמקרקעין שקק"ל התחייבה להעביר לבעלותו היו דרושים למנוח לצורך עיבודיו החקלאיים. נטען כי המנוח ויורשיו לא פעלו בהתאם להסכם ולפיכך יש לקזז מהמקרקעין את החלק היחסי מהתמורה, באופן בו יקוזזו 7.5 דונמים שיוחזרו לבעלות קק"ל.

6. התובעת המציאה תצהיר משלים מטעם ישראל גולדשטיין שכלל מספר דוחות בנוגע לחלקות שנרכשו על ידי התובעת מהמנוח ומצבן, לרבות תמונות.

7. מטעם הנתבעים 1-5 הומצא תצהיר מטעם הנתבע 3- סעיד סרחאן, בנו של הנתבע 1. בתצהירו טען כי דינה של התביעה להידחות נוכח התיישנות (צוין כי חלפו למעלה מ-50 שנה מאז מועד החתימה על ההסכם) והיותה של התביעה קנטרנית וטורדנית שכן הוגשה לאחר יותר מעשרים שנה ממות אביהם, תוך גרימת נזק ראייתי. נטען שנספח א2 לכתב התביעה אינו תרגום מדוייק של ההסכם מיום 18/2/59 עליו חתום אביו. עוד נטען כי הטבלה המופיעה בעמ' הראשון של נספח א2 אינה תואמת את הטבלה בהסכם. נטען כי בהתאם להסכם אביו התחייב להעביר לתובעת שטח כולל של 170,918.5 מ"ר ולא 178,785 מ"ר כפי שצוין בטעות אף בהסכם בשפה הערבית. עוד נטען כי בהתאם להסכם התובעת התחייבה להעביר על שמו שטח של 34,267 מ"ר בחלקה 20 בגוש 15621 ושטח של 10,430 מ"ר בחלקה 44 בגוש 15624. נטען שהתובעת לא מילאה את מלוא חלקה או התחייבויותיה בהתאם להסכם שכן היא העבירה בטאבו על שם הנתבע שטח של 8000 מ"ר בחלקה 20 בגוש 15621 ולא שטח של 44,697 מ"ר בהתאם להסכם. נטען שאין להם התנגדות לשתף פעולה עם התובעת ככל שהדבר סביר ואפשרי בנסיבות העניין ובתנאי שהתובעת תעביר על שמם את כל השטחים שהתחייבה להעביר בהתאם להסכם, כשהיא נושאת בתשלום כל המיסים וההוצאות הכרוכות בכך. נטען שביום 11/8/02 פנה עם אחיו נזאם סרחאן למר דני דקל מטעם התובעת אך פנייתם לא זכתה לכל התייחסות. עוד נטען כי הם החתימו את הנתבעים 35,34,33,27,25,24 ו-15 ושלושת אחיו של הנתבע 36 על תצהירים לפיהם הם אינם מתנגדים להעביר את המקרקעין הרשומים על שמם והמוזכרים בהסכם- על שם התובעת.

8. מטעם הנתבעים 6-14 הוגש תצהיר על ידי הנתבע 9- אמין סרחאן. לטענתו, יש להורות על מחיקת התביעה מחמת התיישנות ו/או העדר עילה ו/או העדר יריבות ו/או הגשתה בשיהוי ניכר ו/או עקב גרימת נזק ראייתי ו/או היותה קנטרנית וטורדנית. נטען שבמסגרת גילוי ועיון מסמכים התובעת המציאה העתק מתביעה שהגישה בשנת 1966 בנוגע להסכם החליפין ולמרות זאת מאז לא עשתה דבר משך עשרות שנים. הוצהר כי אביו המנוח צאלח סרחאן ז"ל נפטר בשנת 1988 וכי הינו הבעלים הרשום והחוקי בין היתר, של מלוא הזכויות בחלקה הידועה כחלקה 34 בגוש 15603 וכן של 6/8 חלקים בחלקה הידועה כחלקה 36 באותו גוש. נטען כי חלקות אלה נרכשו על ידי המנוח ונרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין בשנת 1970 כפי שעולה מנסחי הרישום. עוד נטען כי החלקות משמשות כמטעי זיתים ונמצאות בבעלותם, בחזקתם ובשימושם באופן בלעדי מיום רכישתן על ידי המוח ועד היום. נטען שהמנוח מעולם לא אמר לו או למי מאחיו שעשה עסקה כלשהי עם צד ג' כלשהו בנוגע לחלקות. הוצהר כי המנוח ערך צוואה בפני עדים בשנת 1978 במסגרתה ציווה בין היתר את החלקות לילדיו. הוצהר שהנתבע 1 או מי מיורשיו או מטעם התובעת מעולם לא באו אליהם בדרישה או טענה בנוגע לבעלותם, שימושם, החזקתם או בנוגע להסכם החליפין. הוצהר כי נמצא מסמך מיום 4/11/66 חתום על ידי נציג התובעת המאשר העדר כל תביעה של התובעת כנגד המנוח, בין היתר, בקשר לחלקות. אישור זה נחתם בפני המנוח מוהנא עאסי ז"ל כעד. הוצהר שהעתק מהמסמך הועבר לתובעת להתייחסותה אך לא נתקבלה כל התייחסות. נטען שמעיון בתצהירו של עטייה ניתן לראות ולהבחין בזהות בין החתימות. עוד נטען כי במסגרת גילוי מסמכים המציאה התובעת שטר מכר לפיו המנוח העביר לתובעת את מלוא זכויותיו בחלקה 14 בגוש 15558 וכן 3/84 מזכויותיו בחלקה 34 בגוש 15595 ובתמורה לכך התובעת העבירה למנוח את מלוא הזכויות בחלקה 44 בגוש 15624 וכן 8000/34267 חלקים בחלקה 20 בגוש 15621. הוצהר כי לא נעשתה עסקה כלשהי בין המנוח לנתבע 1 ו/או לתובעת ו/או לצד כלשהו בקשר לחלקות.

9. תצהיר נוסף הוגש מטעם הנתבע 25- מועין אסעד עזאם- יורשו של המנוח אסעד סליבי עזאם. הוצהר כי הוא יחד עם אחיו, סליבי אסעד עזאם, ויורשי אחיו המנוח כאמל אסעד עזאם, קבלו בירושה מאביהם 3/8 מהזכויות בחלקה 15 בגוש 15605 וכן 3/80 מהזכויות בחלקה 4 בגוש 15605. נטען שהזכויות נרשמו בבעלותם בלשכת רישום המקרקעין, הן בחזקתם ומעולם לא נמכרו על ידם ולא התחייבו להעבירן לאחרים. הוצהר כי הם מעולם לא יצרו קשר עם התובעת בנוגע לזכויותיהם. הוצהר כי הנתבעים מעיזבון המנוח עלי מוחמד סרחאן צירפו לתצהירם יפוי כח או הסכם מיום 17/7/51 המוכחש בתוקף, לפיו התחייב אביהם להעביר לבעלות המנוח ואחיו את הזכויות בחלקה הנ"ל ובחלקות נוספות. נטען שההסכם/יפוי הכח מעולם לא הובא לידיעתם ומוכחש על ידם. נטען שמשך 60 שנה לא התבקשו לפעול בהתאם ליפוי הכח ולא נעשתה כל פניה אליהם בהקשר זה. הוצהר כי אביהם החזיק בחלקות עד ליום מותו והם המשיכו להחזיקן ללא עוררין והתנגדות מצד התובעת. הוצהר כי הוצא לאביהם המנוח צו ירושה והחלקות הועברו על שמם ללא התנגדות מצד התובעת או הנתבעים. עוד הוצהר כי ההסכם ו/או ייפוי הכח הנ"ל נבדק על ידי גרפולוגית וכי החתימה הנחזית להיות חתימת אביהם אינה חתימתו. נטען כי מעל ל-60 שנה התובעת ו/או הנתבעים לא דאגו לרשום הערת אזהרה ו/או לדווח על העסקה לרשויות המס. עוד הוצהר כי התצהיר שצורף לתצהיר העדות הראשית לפיו הם התחייבו בפני עו"ד מאהר סרחאן להעביר את החלקות לבעלות התובעת מזויף ולא נחתם על ידם מעולם. הוסף כי הם מעולם לא התחייבו או הסכימו בעל פה או בכתב להעביר את החלקות לבעלות התובעת. נטען שבהתאם להצהרה הנ"ל הם מודים שאביהם מכר לנתבעים את זכויותיו, אך בהסכם מצוינות חלקות שאין להם זכויות בהם (גו"ח 84/15590) ולכן הם לא יכלו להעביר מה שלא בבעלותם. נטען כי מדובר במסמך מזויף. צוין שתוקפו של ההסכם הנ"ל ו/או ייפוי הכח נדון בבית המשפט המחוזי בנצרת והתקיימה ישיבת הוכחות אחת ונקבעה ישיבה נוספת ליום 18/6/13. הוצהר שהם מעולם לא עשו עסקה עם התובעת בנוגע לחלקות הנ"ל. נטען כי דין התביעה להידחות נוכח התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב וניצול הליכי משפט לרעה. עוד צוין כי חלק מהנתבעים מכרו את זכויותיהם בחלקות נשוא התביעה ואף נרשמו לטובת הרוכשים הערות אזהרה אך הם לא נתבעו במסגרת ההליך. נטען שכל החלטה שתינתן אינה יכולה לחייב את אותם צדדים שלא נתבעו במסגרת ההליך.

10. תצהיר נוסף הוגש על ידי הנתבע 34- כמאל חוסין, יורשו של המנוח חוסין הנו. נטען שהוא ואחיו קיבלו בירושה מאביהם 2/8 מהזכויות בחלקה 15 בגוש 15605 וכן 2/80 מהזכויות בחלקה 4 בגוש 15605 ו-2/8 מהזכויות בחלקה 50 בגוש 15589 ו-2/8 מהזכויות בחלקה 84 בגוש 15590, בנוסף לחלקות שלא הוזכרו במסגרת כתב התביעה. הוצהר שחלק מהזכויות נרשמו על שמם מכח צו ירושה של אביהם המנוח. הוצהר כי הם מעולם לא יצרו קשר עם התובעת בעניין זכויותיהם בחלקות. הוצהר כי הנתבעים מעיזבון המנוח עלי מוחמד סרחאן צירפו לתצהירם יפוי כח או הסכם מיום 17/7/51 המוכחש בתוקף, לפיו התחייב אביהם להעביר לבעלות המנוח ואחיו את הזכויות בחלקה הנ"ל ובחלקות נוספות. נטען שההסכם/יפוי הכח מעולם לא הובא לידיעתם ומוכחש על ידם. נטען שמשך 60 שנה לא התבקשו לפעול בהתאם ליפוי הכח ולא נעשתה כל פנייה אליהם בהקשר זה. הוצהר כי אביהם החזיק בחלקות עד ליום מותו והם המשיכו להחזיקן ללא עוררין והתנגדות מצד התובעת. הוצהר כי הוצא לאביהם המנוח צו ירושה וחלק מהחלקות הועברו על שמם ללא התנגדות מצד התובעת או הנתבעים. נטען כי מעל ל-60 שנה התובעת ו/או הנתבעים לא דאגו לרשום הערת אזהרה ו/או לדווח על העסקה לרשויות המס. עוד הוצהר כי הם מעולם לא התחייבו להעביר את החלקות לבעלות התובעת בעל פה או בכתב וכל מסמך ו/או תצהיר שיוגש או הוגש בשמם הינו מזויף. הוצהר שהם מעולם לא יצרו קשר עם התובעת ולא עשו עימה עסקה בנוגע לחלקות הנ"ל. צוין כי חלק מהנתבעים מכרו את זכויותיהם בחלקות נשוא התביעה ואף נרשמו לטובת הרוכשים הערות אזהרה אך הם לא נתבעו במסגרת ההליך. נטען שכל החלטה שתינתן אינה יכולה לחייב את אותם צדדים שלישיים שלא נתבעו במסגרת ההליך. נטען כי הם לא ידעו על ההסכם ו/או ייפוי הכח הנטען מיום 17/7/51 והוא מוכחש על ידם. נטען כי אין ביכולתו לאשר את נכונות ייפוי הכח או להודות בקיומו מאחר ואין לו כל ידיעה על קיומו. הוצהר שאביו המנוח החזיק בחלקות עד למותו והם מחזיקים בהם כל התקופה ללא התנגדות וללא עוררין מצד התובעת שלא השתמשה או החזיקה. נטען שאין שחר לטענת עיבוד החלקות מטעם התובעים. נטען שדין התביעה להדחות מחמת העדר עילה, התיישנות, שיהוי, חוסר תום לב ו/או ניצול הליכי משפט לרעה.

העדויות בבית המשפט

11. העד ישראל גולדשטיין, אישר בתצהירו ששטח החלקה בנספח ד'-1 הוא כ- 15 דונם. העד נשאל האם התמונות בד2 מכסות רק חלק קטן מהחלקה והשיב שלא ניתן לכסות את כולה, כאשר העמוד הוא גבול החלקה וחסרה הפינה הימנית למטה היות ומדובר בחלקה מלבנית. הוא טען בעדותו כי זהות הבעלים הרשום ידועה וכי לגבי מי שמעבד הוא מגיע לשטח ושואל אנשים. העד אישר שהדבר נכון גם לגבי נספח ה.1, שם יש בעלים רשום, כאשר לדבריו, הוא לא מצא את המעבד. הוא הודה כי לא פנה לבעלים הרשום ושאל מי מחזיק ומי משתמש, כאשר לטענתו, ניסה לאתר אך לא הצליח. הוא הוסיף שאינו יכול לפרט למי פנה בנדון היות והוא שומר על חיסיון האנשים (עמ' 24 לפרוטוקול ש' 18- עמ' 25 ש' 20).

12. עו"ד אברהם היללי אישר כי עסק בהכנת חוזים רבים מטעם המינהל, קק"ל והימנותא. העד נשאל האם כאשר נערך הסכם בין קק"ל או הימנותא ואנשים אחרים לגבי עסקות חליפין במקרקעין, הוא מוודא לפני עריכת ההסכם שקיימים מסמכים המאשרים את בעלותם של האנשים איתם אתם עושים עסקת החליפין והשיב-"ככל שיש רישום, אנו בודקים אותו, כשאין רישום, והוא רכש הוא מצהיר שהוא רכש ומתחייב להעביר על שמו ועל שמנו (קק"ל)". בהמשך, נשאל האם צריך ראשית ראיה והשיב-"לרוב אנו מאמינים לאדם הזה, כשהוא בא עם מהאנא על אעסי ז"ל שהוא היה איש שהוביל את כל מהלך החליפין שהיו על בסיס ריכוז קרקע לצורך ישוב מושב חזון ועל בסיס חליפין נתנו דונם עצי זית במישור תמורת 4 דונם בהר" ובהמשך-"אתה ואני עורכי דין, עו"ד מסתמך גם על הצהרות של אדם שמצהיר, שהוא מתחייב להעביר וזה מה שעושים, אח"כ יש תהליך של עשייה של הצהרה, של הגשת מסמכים, זה בא יותר מאוחר, אם היינו צריכים לחכות עד שיהיה רשום או שיראה לי מסמך לא היינו עושים שום עסקה"...אם הוא מראה לי מצויין, אם לא – אני מסתמך על הצהרתו שאני בוחן אותו אח"כ. כשאני בא לבצע אני מזמין אותו ושולח פקיד אליו, עושים תהליך ארוך, זה לא תהליך פשוט...בודאי. אני מאמין שכל אדם ישר ומצהיר אמת, אני לא יוצא מהנחה שמי שבא לעשות עסקת חליפין שהוא שיקר, אם אומר שיכול להעביר את הקרקע על בסיס מסמכים שיש לו" (עמ' 25 לפרוטוקול ש' 25- עמ' 26 ש' 23).

13. עו"ד הללי אישר שהוא לא ערך את ההסכם אלא שהוא נערך על ידי עטייה שלמה ז"ל. בהמשך, טען שהוא ערך את ייפוי הכח המאמת את העסקה- נספח ב' לתצהירי הנתבעים. עו"ד הללי טען שכדי לבצע את העסקה דרושים 2 שלבים: חתימת ההסכם ומסירת הקרקעות הדדית. לדבריו, "השלב השני זה הרישום. יצירת מצב שמה שהוא הבטיח לתת ירשם על שם קק"ל ומה שאנו נותנים ירשם על שמו, אבל בפועל כל אחד קיבל את הקרקעות בזמן חתימת ההסכם ויש אישור על כך בהסכם". עו"ד נשאל מהו פרק הזמן ממועד החתימה על ההסכם לבין תחילת ביצוע הרישום בטאבו והסביר-"במצב זה של הסכם זה שיש בו התחייבויות של אנשים נוספים חוץ מסרחאן שחתם – זה לוקח זמן רב, אנו צריכים להגיש הצהרות לשלטונות המס, למרות שב- 59 היה חוק מס שבח אבל ב- 61 הוא קיבל תוקף של הצהרה וחיוב כל מה שאנו מכירים, אבל עד אז היה צריך להביא אישור לצורך רישום בטאבו, אישור אגרת טאבו שנקראה אז "תוספת מס" וככל שהחוק היה בתוקפו מבחינת מס שבח, צריך להביא גם אישור, לכן אנו מגישים הצהרות לשלטונות המס ואין צורך אלא להצהיר בטופס המיועד לכך ושתהיה חתימה. בשם המוכר חתם לי בא כוחו לפי יפוי הכוח, ובשם הקונה לרוב אני חתמתי או מי שהיה לפניי חתם, אבל אני בד"כ חתום על כל המסמכים". עו"ד הללי אישר שבשנת 1966 הוגשה תביעה לבית המשפט השלום בנצרת כנגד מוחמד עלי אסעד סרחאן. העד נשאל מה רשום לגבי הגוש בנספח 2 והשיב-"זה 15827 או 15627. בד"כ הגושים של מרר הם ב- 15000 מתחילים. החלקות האלה מאדמות ראמה ולכן אדמות ראמה מתחילות ב- 18800, ולכן זה 18827". הוא אישר שמטרת הצו היתה למנוע מהמנוח עלי סרחאן מלהיכנס לחלקות האלה. בהמשך, תיקן את דבריו וטען שמדובר בגוש 15627 המתאים לגוש שמופיע יחד עם החלקות ביפוי הכוח הבלתי חוזר נספח ט' לתצהיר הנתבעים 1 – 5. העד אישר שעלי סרחאן חתום ביפוי הכח וסאלח סרחאן הוא צד שלישי, כאשר המנוח מתחייב להעביר למנוח סאלח סרחאן. עו"ד הללי נשאל האם לאחר העברת החלקות החלקות יקראו צד שלישי והסביר-"זה פשוט כינוי. הכינוי אך ורק לצורך ניסוח. לא מקנה". העד אישר שבהתאם ליפוי הכח- "החלקות המופיעות בגוש 15627 הן בבעלות של המנוח עלי סרחאן והוא מתחייב להעביר אותן לבעלות המנוח סאלח סרחאן. בתמורה המנוח סאלח סרחאן מעביר את החלקות בגושים 15595 ו- 15558 ו- 15602 ו- 15603 חלקות המופיעות ביפוי הכוח בגושים אלו – מעביר לקק"ל והיא מתחייבת להעביר לשמו של המנוח עלי סרחאן את החלקות שבגושים 15621 ו- 15624" (עמ' 26 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 30 ש' 3).

14. עו"ד הללי נשאל מתי קק"ל התחילה לבצע את העסקאות בהתאם להסכם משנת 59 והשיב-"אני חושב שהתחלה לאחר שעלי סרחאן חתם על יפוי כוח משולש , כאשר הוא חתם היה אפשר להתחיל לטפל בביצוע העברה, מה שלא רשום היה צריך לבצע קודם את מה שרשום ביפוי הכוח הזה". לטענתו, פעולות הרישום נעשו לאחר שנת 1962 ואילך. הוא שאל האם הם נתקלו בבעיות כאשר התחילו לרשום את החלקות והשיב-"נתקלו שזה לא רשום לא הועברו וחסרים נתונים, השתדלנו לבקש. אני רוצה לומר כי העסקה הזו המורכבת מ- 3 גורמים. למה סאלח לא יחתום עם קק"ל על הסכם חליפי? אומר לך מה היתה האוירה: שאנשים בכפר הסתייגו לעשות עסקת חליפין בנכסי נפקדים, כי עצי הזית נרכשו מרשות הפיתוח שהיא קבלה אותם מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולא כולם היו מוכנים לקבל נכסי נפקדים, עלי סרחאן ואחרים היו מוכנים, מי שהיה מוכן אמר: בוא תתנו לי ואני אתן, ולכן נעשתה ה"צ'רבקי" הזאת (סמטוכא)" ובהמשך-"לא אמרתי שנעשו הסכמים בעל פה. אני מכיר את המצב ואני אומר מידיעתי האישית כי אני עשיתי הרבה עסקאות חליפין, ואני יודע מה הבעיות ויש בעיות ואנו מכבדים ואם הציעו לנו דרך להגיע לקרקע שאנו מעונינים שהיא לגיטימית להעביר מאדם לאדם אל קק"ל – הסכמנו" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 7-30).

15. העד הופנה לנספח א' לתצהיר עדותם הראשית של הנתבעים 6 – 14- צו מניעה שהוא הגיש לבימ"ש השלום בנצרת. הוא נשאל כנגד מי הגיש את צו המניעה והשיב-"כתוב עסאד מוחמד עסאד סרחאן ומוחמד עלי עסאד סרחאן". העד נשאל האם קק"ל עשתה הסכם נפרד עם המנוח סאלח קאסם סרחאן והשיב-"קשה לי לענות לך בלי להסתכל על מסמכים, יכול להיות שכן. לא רוצה להתחייב". הוא נשאל האם היה הסכם משולש בין קק"ל לבין המנוח עלי סרחאן והמנוח סאלח קאסם סרחאן והשיב-"אם יש אז יש". בהמשך טען שאינו זוכר שראה בעיון בתיק האם היה הסכם נוסף או נפרד עם המנוח סאלח קאסם סרחאן. העד הופנה לנספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים 6 – 14 מ- 4.11.66 ונשאל האם תוכן המסמך נכון והשיב-"לא נכון. מה שכתב שלמה עטיה זה לא כתב שאני ידעתי מה שהוא כתב, הוא לא נותן את הביטוי שהתכוון אליו" ובהמשך-"זה מכתב המופנה למר סלאח קאסם סרחאן. שהוא אומר לו אין לנו טענות איזשהם לעניין חלקות 23, 25, 24,26 בגוש 15602 וחלקות 34,36 בגוש 15603 על שמך, או שהגיעו אליך בהתאם ליפוי כוח. הכוונה היא שאין לנו טענות משפטיות או שאין לנו זכויות עליהן, מעולם לא נאמר דבר כזה, אם רוצים בזה להטות את הכתוב – זה לא הכיוון". העד חזר על כך שהוא מכיר את המסמך היטב והבהיר-"אני עיינתי במסמך הזה לאחר שנכתב, אני חושב בסמוך לזה, כאשר התחלתי לטפל בפועל החל משנת 62 והבנתי שכוונתו של הכותב היתה שאנו אין לנו תביעות נגדך בעניין חלקות האלו, אין לנו טענות כלפיך. זה הכל. לא יותר מזה" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 32 ש' 8).

16. העד נשאל האם הם פנו למנוח עלי סרחאן שיבצע את חלקו בהתאם להסכם מיום 18.2.59 בשנת 65 והשיב שמדובר במסמך החתום על ידו וכי הוא פנה (המסמך סומן נ/1). העד נשאל מדוע לא מצאו לנכון לנקוט בהליכים משפטיים נגד המנוח עלי מוחמד סרחאן והסביר-"היתה מדיניות שלעולם לא נצא בתביעות או משפטים עם האוכלוסיה שאנו עובדים איתה, זה לא מוסיף לנו לעבודתנו בשטח, מתוך זהירות, אנו לא נוקטים באמצעים משפטיים משתדלים להגיע לעניין בהבנה ובשיחה ולפעמים אפילו בויתור כלשהו". בהמשך הסביר למה כוונתו במונח ויתור, כלשונו-"למשל כאן היינו מסכימים שיבוצע חלקית מה שיש לו על שמו שיתן וירשם על שם קק"ל והוא יקבל אותו יחס של דונמים שניתנו ולא שכל הקרקע שנתנו תהיה בידו ועל שמו והוא לא יתן כל מה שיתחייב ואפשר להגיע להבנה. אנו רוצים את הכל אבל כיוון שלא עשה מספיק כדי להביא את הכל, אז נסתפק בשלב זה בחלק, זה ויתור". בהמשך, טען שהמדיניות הזו נמשכה עד שנת 2000. העד הופנה לסעיף 20 לתצהירו, שם ציין שהמנוח ויורשיו לא העבירו כ- 30 דונם לקק"ל בהתאם להסכם החליפין. הוא נשאל מדוע 30 דונם והסביר-"החלק הרשום על שמם בלשכת רישום המקרקעין, או שעבר או שאפשר להעביר ולכן אנו את החלק שאינו רשום על שם החתום על ההסכם, ולכן אמרנו נשאר שטח שלא נרשם על שם אלה שהיו צריכים להעביר ולכן בדקתי ומצאתי ש 30 דונם לא הועברו, אפשר לחבר שטחים וחלקים ולהגיע לשטח הזה". לדבריו, צירף את השטחים והגיע לסיכום של 30 דונם שלא ניתנים להעברה מפני שאנשים לא מסכימים להעביר (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 34 ש' 4).

17. העד נשאל מדוע הוגשה בשנת 66 נגד המנוח ונגד אסעד סרחאן תביעה והשיב-"בשנת 66 הייתי עוד בתחילת הדרך בקק"ל. וראינו שמישהו אחר מחזיק בקרקעות שאמורות להגיע אלינו, ולכן אמרנו אי אפשר שגם תקבל וגם תחזיק מה שאתה נותן לכן היה צריך לפנות למי שידאג שמה שהתכוון להביא מאנשים אלו – שיסלקו ידם, לא התכוונו לעשות מעשה של אילוץ, אלא לגרום לכך שיתחייב להעביר את המסמכים והאמנו שהוא כן רכש אותם מאותם אנשים והם ממשיכים להחזיק טבעי שאנו נבקש סילוק ידם משימוש בקרקע שעתידה להגיע לידינו". הוא נשאל בעדותו האם הגשת התביעה לאחר עשרות שנים גורמת נזק ראייתי לצדדים והשיב-"שיהוי גורם בד"כ נזק, זה נכון. שיהוי מוגזם או קטן, אם עד לא יכול להיות כי מת. אבל כאן אין שאלה כזו בכלל מפני שאנו כאן במשפט הזה אנו לא אומרים שנאלץ את האנשים האלו שהתחייבו כלפי עלי סרחאן שנביא אותם כי אין לנו איתם התחייבות שלהם, לא היה לנו מהם התחייבות כלפינו, אנו כל עוד לא נוכל לחייב אותם לא נוכל לחשב את השטח. מכאן אני מגיע למצב שבשבילי כל עוד ואין לי אפשרות שאפשר לבצע כמו שאסעד ועלי ששם רשום – אני לא לוקח את זה בחשבון, הצמצום של התביעה נשאר בעינו". בהמשך, נאמר לו שלו התביעה היתה מוגשת כנגד המנוח, הוא היה יודע את מי לצרף בתור צדדי ג' לאותה תביעה והשיב-"לא היה זמן, פרק הזמן הזה שלא היה מגע כדי להגיע להסדר, אני יודע שצריך להשיג את המסמכים והיה אומר שכן נתנו לי, הוא אמר שהוא עשה, לא היה לו ספק שאפשר לבצע, אני אישית סמכתי על זה שזה עדיין יכול להסתדר, אם לא יסתדר נצמצם את זה. לכן לא יכול לקרות נזק, אם היינו תובעים אותו על הפרת הסכם שהוא התחייב לפעול והוא יכול להביא ראיות שלו, אנו לא תובעים אותו בנזיקין, אנו אומרים תבצע מה שתבצע, ומוכנים לקבל מה שביצעת, אם לא יכול לבצע – תחזיר מה שקבלת" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 36 ש' 20).

18. בחקירתו הנגדית נשאל לגבי נספח ב' לתצהיר סרחאן, יפוי הכוח הבלתי חוזר והשיב שמדובר בחלקות שהמנוח הגיע להסכם לגביהן עם סאלח קאסם סרחאן שהוא יעביר את החלקות לקק"ל ובתמורה יקבל חלקות אחרות. העד הופנה לנסח רישום של חלקה 38 גוש 15627 שאומר שהבעלות רשומה משנת 1946 על שמם של צדדים שלישיים והשיב-"אני מפנה תשומת הלב שבעמודה השמאלית ביותר ששם רשם על שם מי רשומה החלקה כתוב שהיא רשומה על שם האנשים האלו, כתוב שיש לו יפוי כוח מהבעלים, זאת אומרת שהוא יכול להעביר את זה". הוא נשאל האם ראה יפוי כח חתום על ידי הבעלים והשיב-"אני לא חושב שיש בעיה שימסור את זה, אין שום בעיה שיעביר לנו יפוי כוח"( סומן נ/2). העד נשאל האם בפתיח יפוי הכוח הבלתי חוזר ההסכם שהמנוח עלי מדבר עליו עם קק"ל הוא ההסכם משנת 1959 והשיב בחיוב. הוא אישר שלא ראה את ההסכם בין עלי לבין סאלח סרחאן והוסיף-"אני מניח שהוא הסתמך על יפוי הכוח הזה מהבעלים הרשומים כאן, הוא אמר שהוא יתן את זה" ובהמשך-"יש אישור. כתוב שנת 65. יפוי הכוח הזה אני ערכתי" (חלק מיפוי הכוח, נספח ב' לתצהיר נתבעים 1 – 5 סומן נ/3). העד חזר על כך שלא ראה את ההסכם בין עלי לסאלח ולא זכר האם ראה ייפוי כוח חתום ע"י סאלח סרחאן במסגרתו העביר חלקות לעלי סרחאן. העד נשאל האם ראה ייפוי כוח בלתי חוזר חתום ע"י צדדים שלישיים הרשומים כבעלים של חלקות נוספות הרשומות בטבלה המסכימים להעביר זכויות לעלי סרחאן והשיב-"אם הייתי רואה הייתי מצרף. לא זוכר שיש" (עמ' 36 לפרוטוקול ש' 23- עמ' 38 ש' 6).

19. העד הופנה לנספח ד' לתצהיר אמין סרחאן מטעם הנתבעים 6 – 14. הוא אישר שעל פי שטר המכר סאלח סרחאן העביר 2 חלקות לקק"ל חלקה 34 בגוש 15595 חלק ממנה –וחלקה 14 בגוש 15558 ובתמורה קק"ל העבירה לעלי 2 החלקות המופיעות ברשימה למטה. הוא אישר שמה שמופיע ביפוי הכוח הבלתי חוזר בוצע באופן חלקי. לדבריו, לגבי חלקות אלו בלבד. העד הופנה לנספח ג' לתצהיר אמין סרחאן, מטעם הנתבעים 6 – 14 ונשאל היכן מצוין שיש להם זכויות בחלקות האלו. הוא השיב-"הזכויות יש לנו על פי יפוי הכוח. כאן זה לא צריך להיות כתוב" ובהמשך-"נספח ג' לתצהיר הנתבעים שנכתב ע"י שלמה עטיה ז"ל בשנת 66 כאשר היה תחת הנהלתי, הוא כתב את המכתב הזה כנראה לפי בקשת סאלח סרחאן אבל ניסח אותו בצורה שאינה מתיישבת עם ההיגיון ועם העובדות. אני חוזר ואומר כפי שאמרתי קודם שצריך לפרש את זה שאין לנו טענות אבל לא נאמר שם שאין לנו זכויות" ובהמשך-"לא נכון, אני עומד על כך כי סותר כל ההנחות בכל המסמכים. אסעד נרשם לפי ההסדר בשנת 46 ועל פי הליכי הסדר המקרקעין ובשנת 66 העביר חלק, חצי, לסאלח. לפי מה שכאן יכול להיות, אבל יש להניח אולי הוא או אסעד העביר, זה עבר בפעולת מכר בשנת 66". העד נשאל האם הוא מאשר שאין להם זכויות בחלקות האלו והשיב-"אם כתוב ביפוי הכוח אז יש לנו זכויות" (נסחים סומנו נ/4 (1-4)). כאשר הוצגו לעד תעודות רישום בנוגע לחלקות 22, 16,79 בגוש 15627 , השיב-"תעודת רישום היו נוהגים לאחר שעושים עסקה. העביר עלי מוחמד סרחאן אל סאלח וזו תעודה שהיו נותנים עד שבוטלה הוראה זו בזמן שכל פעולה שנעשתה בטאבו להחליף את הקושאן" (נסחים הוגשו סומנו נ/5 (1-3)) (עמ' 38 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 39 ש' 16).

20. העד נשאל האם יש להם טענות או דרישות תביעות כנגד בעלותו של סאלח סרחאן ז"ל בחלקות הללו והשיב-"יש הסכם שבו חתום עליו מוחמד עלי סרחאן. יפוי כוח והתחייבות לבצע. יכולת הביצוע תלויה במי שחתם אם הוא לא העביר זה לא אומר שאין לנו זכויות, לא עשה מה שעשה – לא העביר – זה לא שאין לנו זכויות – אנו נוותר על העברה אם נדע שהיו מחזירים לנו את מה שקבלו בעבור כל השטח, אם לא מחזירים לא יעלה על הדעת שאדם יקבל מלוא התמורה ויתן חלק". בהמשך, נשאל האם יש טענות בנוגע לכך שסלאח סרחאן נתן 2 חלקות לפי שטר מכר וקיבל תמורה והשיב-"אם הוא קיבל לפי שטח את הכמות שצריך לקבל נניח 1 ל- 4 על פי מה שהעביר אין טענות, אבל אם הוא מחזיק עוד שטח מעבר למה שהוא נתן אז יש לנו טענות". העד לא זכר האם יש הסכם בין סאלח סרחאן לבין קק"ל (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 17-29).

21. עוד נשאל העד לגבי חלקות 34 ו- 36 בגוש 15603. הוא נשאל על סמך מה נכתב בתצהירו שהבעלות הינה על שם אסעד והשיב-"על סמך זה שגם במסמכים שהוא חתם עליהם הוא הצהיר שהן רשומות. עלי הצהיר". העד הופנה לנספחים ב/1, ב/2 , לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעים 6 – 14 ונאמר לו שכבר בשנת 70 החלקות האלו או חלק מהן רשומות בבעלותו של סאלח סרחאן והבהיר-"בחלקה 34 רשום 6/8 על שם סאלח אח"כ העברה במכר כמו גם הראשונה שהיתה במכר, ב- 12.70 עוד 2/8" ובהמשך-"אני אומר שזה מה שהיה לפני העברה. על סמך מה שהיה בתיק. בתיק יש נסחי רישום על כל המקרקעין ושם היה המצב כמו שתארתי אותו כאן. זו הערה שרשמתי אותה כי כך אני ראיתי". העד נשאל האם יש להם טענות כנגד רישומו של סאלח כבעלים לאחר הרישום בשנות ה-70 והשיב-"אם מי שעשה איתנו את ההסכם אנו מבקשים שהוא יטפל בינו לבין סאלח להעברה, שיעשה הכל כדי שיעביר לנו, אדם המתחייב צריך לקיים את ההתחייבות שלו". בהמשך נשאל האם ישנן טענות כלפי רישומו ובעלותו של סאלח והשיב-"לגבי סאלח לא – לגבי הקרקע – כן. אין לנו שום טענות לגבי האדם כי הוא לא התחייב" (עמ' 39 לפרוטוקול ש' 30- עמ' 40 ש' 17).

22. העד נשאל מדוע הוגש ההליך נגד עלי סרחאן בקשר לחלקות 22,55,79 – נספח 1 לתצהירו והסביר-"עניתי. אנו הגשנו כי אנו יודעים שחלקות אלו אמורות להיות מועברות לקק"ל ומוחזקות ע"י אנשים אחרים, מוחזקות ע"י אנשים שיש לנו טענה שצריכים להיות שלנו, ודרשנו מעלי סרחאן לפי הבקשה בהמרצה שידאג שיסלקו ידם מהחלקות כי אמורות לעבור לקק"ל, יש בקשה לסרחאן שיעמוד בהתחייבותו". העד הופנה לתצהירו של שלמה עטיה, שם המנוח עטיה בסעיף 5 ציין כי המבקש לא מכחיש קיום ההסכם ומסכים לבצעו כפי שהצהיר בהמרצה, אך הודיע ברבים כי יפריע לסאלח סרחאן מטעמי סכסוך משפחתי ובכך גילה כוונתו (סומן נ/6). כאשר נאמר לו שלאחר העברת בעלות על שמו של סאלח, ונקיטת הליך משפטי כדי שעלי לא יפריע לסאלח, לא יכולה להיות זכות מסוג כלשהו לקק"ל בחלקות האלו, השיב-"המסמכים מדברים בעד עצמם, יש לנו זכויות. זה שמישהו שם מפריע לקיום הזכויות זה לא הופך עניין זה לשלילת זכות. הוא אמר. הוא מספר שאי העברה היתה בגלל סכסוך משפטי, הוא היה בתוך הענינים במשך שנים, הוא אמנם לא היה בעל סמכויות אבל נתן תצהיר ועל מה שהוא אמר הצהרתי כי הוא הצהיר בפניי כפי שנהוג לגבי הצהרות בתצהירים" (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 24- עמ' 41 ש' 12).

23. העד הופנה לסעיף 14 לתצהירו ונשאל היכן כתוב בהסכם שנעשה הסכם ובפועל נמצאו הקרקעות המוחלפות הדדית. הוא הסביר-"בהסכם שערך עטיה כך כתוב. (מעיין). מפנה לסעיף 2 ב. לנספח א' 1 לכתב התביעה המתוקן כתוב שמתחייב כל צד למסור את הקרקעות... אחד לשני שיוחדו לו לפי הסכם זה והחתימה על הסכם זה מהווה מסירה. (מתרגם מערבית)". העד נשאל בנוגע להבדל בין מסירה בפועל לבין התחייבות למסור והבהיר-"החתימה כאן היא מסירה בפועל. כלומר שראו את הקרקעות לפני כן ובדקו ויודעים על מה מדובר, זה לא שבאו למשרד ומנחשים, היתה עבודה לפני כן, כל אחד ראה את הקרקעות" ובהמשך-"אתן הסבר. החליפין האלו נועדים להקים ישוב בשם חזון, על שם ההר ששמו חזור. היום קיים מושב חזון שם. התפיסה הקבלה של החזקה, עיבוד חריש ועשיית פעולות ממשיות בתוך הקרקע היא תהליך, עד שמרכזים את כל הקרקעות, זה הרבה זמן, היו הרבה קרקע שהיו צריכים לרכז עד ליצירת ישוב בשימוש בפועל. התהליך שנמשך זמן רב קורה שחלקות מסויימות שאכן רכשנו וקבלנו או בהתחייבות להעביר לנו שאנשים ממשיכים להחזיק בהם, יש לנו כאלו למכביר בהסדר הקרקעות, כאשר אדם תובע חלקה מתברר שחלק ממנה אדמת מדינה ונרשם על שם המדינה כבעלים והחלק השני על שמו, הוא ממשיך להחזיק עד שבאים לערער, לא תמיד קק"ל או המדינה יכולים להחזיק עשיית עבודה בשטח. זה נועד לתהליך הקמת הישוב, לכן יתכן שנכנסו אנשים או אלה שהתחייבו לתת לו והחזיקו, אז היינו צריכים למחות נגד זה כאשר ידענו" (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 42 ש' 11).

24. העד נשאל בעדותו בנוגע להליכים משפטיים שנעשו למעט צו המניעה והסביר-"אתה מערב בין הליכים משפטיים לבין תביעה משפטית. כל פעולה היא חלק מהליך משפטי, ולא מדובר רק בהליך מנהלי. אני מתכוון לחייב מי שהתחייב להעביר את הקרקע שיעשה זאת" ובהמשך-"היינו כל הזמן במגע עם האיש, ועם מהנא עאסי והוא הצהיר הרבה פעמים בעל פה שאכן יש לו את הזכויות האלו אחרת לא היה מתחייב כי הוא נתן תמורתם בקרקע אחרת. לא עשינו הליכים משפטייים והסברתי למה. אנו המשכנו בהליכים של רישום ומגעים מול איש". בהמשך, נשאל מדוע לא פנו לצדדים השלישיים והשיב-"כי הם התחייבו באמצעות עלי סרחאן. אנו יכולים לפנות רק למי שהתחייב כלפנו ולדרוש ממנו לבצע מה שהתחייב זה כפי שהוא הצהיר הרבה פעמים בעל פה ובכתב שאכן הוא רכש זכויות אלו" (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 43 ש' 3).

25. בחקירתו החוזרת נשאל בנוגע למסמך נספח ג' לתצהיר הנתבעים 6 – 14. הוא נשאל באיזה חלקות מדובר במסמך והשיב-"מדובר בחלקות 23, 24, 25, 26, גוש 15602 וחלקות 34, 36 בגוש 15603 הרשומות על שמך או שיש לך זכות לגביהן". העד נשאל מי הבעלים של החלקות הללו (סומנו ת/1 1-4) והשיב שקק"ל והימנותא. העד נשאל בנוגע לפרשנות המסמך בנוגע לסאלח קאסם סרחאן והשיב-"בודאי שנותן חיזוק אין ויכוח, מפני שהכוונה של המסמך הזה לומר : אנחנו אין לנו טענות כלפיך ואנו עוסקים בביצוע ההסכם שיש לנו התחייבות כלפיו, היה והחלקות האלו צריכות לעבור על שמנו, יעברו – לא – ישארו על שמך, אני לא יודע למה פנה לעטיה בזמנו לבקש את המסמך הזה. עטיה הוא לא איש בר סמכא שיכול לקבוע מה עושים, אני יודע לאחר עיון ובדיקה שהכוונה שלו שאין לו טענות לגבי החלקות האלו כלפי סאלח" (עמ' 43 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 44 ש' 2).

26. בחקירתו הנגדית לנתבע מוחמד אסעד סרחאן נאמר לו כי נפלה טעות בחלקה 16 בגוש 15604 והם קבלו במקום חלקה זו את חלקה 15 בגוש 15605. כאשר הנתבע טען שנכח עימו בפגישה בנוגע לאותה טעות יחד עם שלמה גרינברג ומר עטיה, השיב: "אני מוכן לקבל שמה שאמרת זה נכון. אני לא הייתי בשטח. היה אצלי אין ויכוח, אני מקבל אפילו שאני לא זוכר את הפנים שלו, אין דבר כזה שלא אומרים אמת אבל יש התחייבויות". לשאלת בית המשפט האם מעיון במסמכים הוא יכול לחדש משהו, השיב-"(מעיין). מי שנתן יפוי כוח זה משפחת קאזם, הם מופיעים בהסכם זה כבעלי זכויות שעלי סרחאן צריך היה להעביר מהם. הם חתמו על יפוי כוח שבו מינו אותם לבצע פעולות העברה. (סומן נ/7). זה אומר שיש עסקה בחלקות המסויימות של יפוי כוח שהם על שם קזאם והם מעבירים עלי ואסעד, אני מבין מזה שהוא יכול להעביר לנו, ההתחייבות היא לא סתם. לשאלת בימ"ש – אני לא זוכר אם היתה טעות אבל קורים דברים. כל דבר היה צריך להיות תיעוד בכתב בתיק, אם לא מצאתי בתיק מכתב – זו שיחת רעים" (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 4-27).

27. הנתבע 3 סעיד סרחאן, אישר בעדותו את תצהירו. העד נשאל כיצד ידוע לו כי אביו העביר לידי התובעת את כל המסמכים הרלבנטיים והשיב-"ממה שאני הבנתי מאבא שלי ז"ל, שסיפר לי שעשה עסקה והוא עדיין במשא ומתן וצריך לקבל מסמכים. עדיין לא הסתיים ההסכם". העד אישר שלא ראה בעצמו שאביו נתן לתובעת את המסמכים הרלוונטיים. הוא הסביר שבאומרו מסמכים רלוונטיים כוונתו לכל האישורים של הקרקעות, הרישום והחוזים של האנשים מהם קנה. העד הופנה לסעיף 3ב ונשאל מדוע בייפוי כוח שצורף לא מופיעות כל החלקות בהסכם שעשה אביו המנוח עם קק"ל והשיב שאינו יודע מדוע. בהמשך, נשאל האם אביו היה מעביר קרקעות שאינן בבעלותו והשיב-"אבא שלי ז"ל היה אדם דתי, ישר, מעולם לא עשה דבר שהוא לא מתאים לדת ולמסורת שלנו, הוא ישר יותר מפלס, כל מה שהוא העביר ורשם היה בבעלותו למעט דברים, כנראה שלא היה לו בהסכם הזה כמו שאני הבנתי אותו היו 3 אנשים ולא אחד. היה קק"ל אבי ז"ל ודודי סאלח ז"ל. לכן כל מה שאבי התחייב היה רשום על שמו או שהיה לו יפוי כוח מאנשים שמכרו לו" (עמ' 27 לפרוטוקול ש' 19-עמ' 28 ש' 8).

28. העד נשאל מדוע בסעיף 4 לתצהירו טען שנספח א/2 אינו תרגום מדויק של ההסכם עם קק"ל והשיב שבחלק מן החלקות מספר הגושים והדונמים לא היה מדויק. העד נשאל מדוע טען שאביו היה אמור להעביר 170 דונם ולא 178 דונם והסביר-"זה לפי התביעה. בהסכם כתוב 170 ובתביעה כתוב 172. גם במספר 178 יש בעיה: א. עו"ד הילל העיד בבימ"ש ודיבר על 1 ל- 4 כל דונם מטע מקביל ל- 1 דונם רגיל. בחלק מן העסקה הראשונית משנת 1966, ולא יודע למה לאחר שנחתם הסכם ב- 59, אבי העביר כל החלקות וקיבל מטע זיתים והזיתים שאנו קבלנו באיכות פי 10 יותר טוב ממה שקיבל אבא. אני אומר שבכל מקרה החלופין היו 1 ל- 1 בגלל שזה מטע מול מטע". הוא הודה שאין מסמך בכתב שקובע יחס של 1:1 והוסיף-"לא, אבל ההגיון אומר שהסכם של אבא מול קק"ל שמטע מול קרקע זה 1 ל- 4 וזיתים לזיתים זה 1 ל- 1" ובהמשך-"אני רוצה להעיר ולהגיד שבכל ההסכם הזה היו 3 אנשים. אבא ז"ל, קק"ל ודוד צאלח ז"ל. דוד צאלח קיבל הסכם שלו עם קק"ל לא יודע לא שאלתי, נכון שכל ההסכם אחדו אותו כהסכם אחד, אבא ז"ל קיבל מטע זיתים קיבל 18,430. ויתר ההסכם לא מומש, לא התבצע למרות שאנו פנינו בכתב לקק"ל בשנת 2002 יש לי את המסמך מצורף ולא נעשה כלום מ- 2002. מה עשתה קק"ל משנת 59 למרות שאנו ידענו אותם. באשר לשאלה שלך, אני רואה את ההסכם הזה בין אבא לקק"ל בנפרד מכל ההסכם. כי אבי מסר קרקע זיתים קיבל זיתים, את החלק שנותר הוא נותר ללא העברה גם לנו וגם לקק"ל. אנו מוכנים לשבת ולגמור את העסקה אם רוצים לגמור. לכן, אנו מוכנים לשבת אנו נביא כל חלקות האדמה שלנו, מול מה שהם עשו לנו. אנחנו את ההסכם הזה הוא מפוצל לשניים. אחד הקרקע שנמסרה כבר ב- 96 על פי יפוי כוח ואבא חתום עליו שהוא מוסר מטעים ומקבל מטעים, יתר ההסכם שנכתב ב- 69 ולא בוצע נדון עליו. אנו נלך לפי 1/4 אבל על היתרה. לדעתי האישית, אבי ז"ל עשה טעות ולא כתב ולא קרא, וההסכם הזה הוא הסכם שאבי "סחטו" אותו, אני היום לא הייתי מסכים לו. זו דעתי האישית" (עמ' 28 לפרוטוקול ש' 9- עמ' 29 ש' 17).

29. העד נשאל מדוע לאור טענתו לפיה אין לו התנגדות לשתף פעולה עם קק"ל לא העביר לרשותם את כל המסמכים הקשורים לעסקאות שאביו עשה עם כל הנתבעים האחרים לגבי החלקות אותן התחייב להעביר לתובעת והשיב-"אני הבאתי תצהירים על כל החלקות שאבי הצהיר שהוא מעביר. מה שברשותו ומה שקנה אליך. וגם יפוי הכוח הבלתי חוזר משנת 51 בזמנו הועבר אליכם, על כל החלקות שקנה אבא בזמנו". בהמשך, טען שהעביר את כל המסמכים שברשותו. כאשר נשאל האם העביר מסמכים לגבי כל 17 החלקות, השיב-"אני לא זוכר 17 חלקות בעל פה, אפשר לראות כל מה שאבא התחייב שזה אדמה שלו, קנה או בבעלותו – העברנו לך. אם יש חלקות שלא שלנו ולא נעשה הסכם על ידינו אלא ע"י צאלח זה לא בעיה שלי". כאשר נאמר לו שאביו התחייב להסכם משולש, השיב-"הוא התחייב על החלקה שלו". העד נשאל בנוגע להחתמת מספר נתבעים על תצהירים לפיהם הם מסכימים להעברת החלקות ותובעת והסביר-"היתה ישיבה בבימ"ש המחוזי בחיפה ואז עברנו על הקרקעות, בתיק הזה, דברנו על חלק מהגושים והחלקות שעדיין לא עברו ביחד עם עו"ד בס ועו"ד עלי. היתה הצעה ללכת לאנשים שמכרו לאבא ז"ל על פי הסכם בלתי חוזר ולהחתים את היורשים והבעלים על התצהירים ולהביא אותם לעו"ד בס. ארגנתי את כל הרשימה של הגושים והחלקות וכמה כל חלק במטרים. ביצעתי את ההחתמות של האנשים. הבאתי את זה לעו"ד בס. הגיש את זה לבימ"ש בזמנו" (עמ' 29 לפרוטוקול ש' 18-עמ' 30 ש' 12).

30. העד נשאל לגבי החתמת הנתבעים 33-35 והסביר-"באתי אליהם הביתה עם ייפוי הכוח הבלתי חוזר שאבי עשה בשנת 51. הראיתי להם את מספר הגושים והחלקות בהסכם. נעזרתי באחד האנשים שהוא כן מכר ועדיין חי. שמו מר יוסף חילו אח של אסעד ז"ל, אח של המוכרים. הוא עדיין חי. הוא בעצמו סיפר ליורשים שהיה נוכח בעסקה. היורשים של אח שלו, אסאד סלייבי, ושל היורשים חסיין הינו שהם כמאל וכאמל וכאמיליה ויש את התצהירים שלהם. ואימת את העסקה שהתבצעה בשנת 51 כאשר אני עוד לא נולדתי. חתמו על התצהירים. אימת את הנושא עו"ד סרחאן והגשתי את זה לעו"ד בס". כאשר נאמר לו כי לטענת הנתבעים 33-35 מדובר בזיוף חתימתם, השיב-"זה לא נכון. אני הייתי אצלו בבית, אפשר להזמין אותו לפה. אמר לי חד משמעית שהוא יודע על העסקה ויש לו מסמכים בנושא שאבא השאיר לו והוא חתם בפניי". בהמשך, הודה שהוא חתם בפניו והוא הביא את המסמך לאחר מכן לעו"ד סרחאן שיאמת את חתימתו. בהמשך נשאל לגבי מועין חסאם עזאם, סלייב עזאם וסאמירה עזאם והשיב-"אני הייתי אצל סלייבי בבית, הוא חתם בפניי. הוא החתים את האלמנה של אחיו השלישי, כאמל. והביא לי את התצהירים". הוא נשאל האם הוא הלך לעו"ד סרחאן והשיב-"לא יודע אם הלך, אבל אני יודע שעו"ד סרחאן דיבר איתם ונתן לי את כל התצהירים". כאשר נאמר לו כי מועין עזאם טוען שחתימתו זוייפה, השיב-"אני לא מאמין שזייפו, מועין עצמו שיושב פה באולם. אני פגשתי אותו אישית. שאל אותי אם הוא צריך להגיע אמרתי לו שלא צריך להגיע כי יש את התצהירים. התצהירים הוגשו לבימ"ש ביום 14.3.11. מכל אלו שאמרו שלא חתמו או כן חתמו או תצהירים שלא תצהירים, זומנו ל- 8 ישיבות, ואף אחד מהם לא הגיע. זה מעיד כמה שהם יודעים שיש דיון בנושא של הקרקע שלהם. מה פתאום עכשיו נזכרו לאחר 5 שנים של דיונים?" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 31 ש' 16).

31. העד נשאל האם ניסה להחתים אנשים נוספים מלבד אלו המצוינים בתצהירו והשיב בשלילה. הוא נשאל מדוע והשיב-"אין זיקה שאני אחתים אותם. הם לא מכרו לאבא שלי ואין שום הסכם. מה אני אחתים?". כאשר נאמר לו שיש הסכם משנת 1951, השיב-"אבל הקרקע של סלאח למשל לא היתה בכלל קשורה לזה. אבא שלי אין לו קשר עם סאלח, סלאח עשה אתכם הסכם נפרד ב- 51 או 66 ואם מסר או לא מסר לכם, אני יודע שהוא מסר אבל מה פרטי ההסכם אתם לא מוציאים אותו לאור". בהמשך, שלל שפנה לכל האנשים שהחלקות שלהם מופיעות בהסכם משנת 1951 וטען שפנה רק לאנשים המופיעים בהסכם המכר של אביו, כאשר מי שאין לו הסכם מול אביו אינו קשור אליו לטענתו (עמ' 31 לפרוטוקול ש' 17-30).

32. בחקירתו הנגדית נשאל האם ידוע לו היכן ממוקמות חלקות 34,36 בגוש 15603 והשיב שמדובר בחלקות שאביו מסר לקק"ל. הוא נשאל היכן נמצאות החלקות והשיב שבמטע של זיתים בכפר מרר, בחזקת בניו של סאלח ז"ל. העד נשאל האם הוא החזיק בחלקות הללו בעבר והשיב שבאופן אישי לא אבל אביו החזיק בהן עד שעשה את ההסכם בשנת 1966. העד נשאל האם הוא יכול להציג את ההסכם שנעשה בין אביך המנוח לבין סאלח ז"ל והשיב-"אין. אנחנו לא צד. אין לי גם יפוי כוח". העד השיב שחלקות 34 ו-36 רשומות ע"ש סאלח משנת 1966. הוא לא ידע לומר מדוע הן רשומות ע"ש סאלח ולא ע"ש מישהו אחר. לדבריו, הבעלים שקדמו לסאלח הם עלי סרחאן ואסאד סרחאן- שני אחים. העד נשאל מדוע אם החלקות האלו היו רשומות על שם אביו, היה צורך לעשות כל התהליך, להעביר לסאלח ושהוא יעביר במקום שאביו יעביר בהסכם ישירות לקק"ל והשיב-"מי שניהל את כל התהליך הזה וכל ההסכם עו"ד הללי שהיה בבימ"ש והוא ייצג את קק"ל. אבא ז"ל רצה למסור קרקע לקק"ל ולקבל ממנה קרקע בעסקת חלופין. דוד סלאח ז"ל באותו סגנון אבל כל אחד לחוד. כפי שהסברתי בתחילת דבריי שהעסקה היתה משולשת וכל אחד מסר לקקל. סאלח מסר לקקל וקיבל ממנה". העד אישר שלא ראה את ההסכם בין סאלח לקק"ל. הוא נשאל כיצד ידוע לו שהיה הסכם בין סאלח לקק"ל והשיב-"עובדה שסאלח קיבל את הקרקע שאבי מסר לקק"ל וקיבל מהם קרקע חלופית בחזון". לטענתו, אביו לא מסר קרקעות לסאלח באופן ישיר, אלא מסר לקק"ל שהעבירה לסאלח. העד הופנה לנ/5 – חלקה 79 בגוש 15627. שם צוין כי עלי סרחאן מכר לסאלח סרחאן. הוא נשאל היכן קק"ל בעסקת החליפין והשיב-"אבל ייפוי כוח בלתי חוזר שנתן לקקל נתן להם את הסמכות לפעול בשמו. יפוי כוח בלתי חוזר החלקות שמסר סאלח לקק"ל אבי לא קיבל תמורה בכסף". כאשר נאמר לו שאביו מעולם לא היה הבעלים או המחזיק של חלקות 34 ו-36, השיב-"יכול להיות שטעיתי. את הקרקע שאבי מסר אני לא מכיר את הגושים והחלקות" ובהמשך-"(מעיין במסמכים). את החלקות שעברו מעלי לסאלח אני יכול להגיד לך. יש לי פה אותם: 15627, חלקה 22; 15627 חלקה 55; 15627 חלקה 79; 15627 חלקה 38; 15627 חלקה 16; כל אלו חמשת החלקות עברו מסאלח לאבי דרך קק"ל". בהמשך, הודה שחלקות 34 ו-36 אינן בבעלות אביו ואישר שבשל כך לא פנה ליורשי סאלח בנוגע לחלקות הנ"ל (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 1- עמ' 33 ש' 24).

33. העד אישר שכאשר פנה ליורשים של סלייבי לצורך החתמתם על תצהירים נעזר ביוסוף סלייבי שטען שהוא נכח במועד העסקה בשנת 1951. הוא אישר שלהערכתו יוסוף סלייבי היה בן 15 בשנת 1951. העד נשאל האם ידוע לו מה טען סלייבי בחקירתו בביהמ"ש המחוזי בנצרת לגבי חלקות 42 ו 43 בגוש 15605 לגבי יפוי כוח משנת 1951 והשיב שלא נכח בדיון. העד נשאל כיצד מועין עזאם וסלייבי אחיו חתמו על תצהיר בפניו שאין להם התנגדות להעברת הקרקעות לקקל כאשר אחת הקרקעות היא חלקה 84 שהם לא מופיעים כבעליה. הוא נשאל כיצד יעלה על הדעת שמישהו יחתום על תצהיר שמתחייב להעביר קרקעות שלא שייכות לו והשיב-"(מעיין). יכול להיות שנפלה טעות. אני לא יודע. אבל יש פה הסכם לפי הפירוט של ההסכם ולפי הטבלה שהציג עו"ד קק"ל רשמנו כל החלקות המופיעות בנספח א' לתצהירי". הוא אישר שהעתיק מנספח א' לתצהירו את יפוי הכוח משנת 1951. העד נשאל מדוע הם תבעו שתי חלקות 42 ו- 43 ולא את יתר החלקות, למרות שיפוי כוח אומר שיש להם גם את 54 ו-84 והשיב-"לא תבענו על החלקות שאתה מזכיר כי לא היתה עליהם בעיות. הבעיה היתה על החלקות שהיו בבעלות אני והבן דוד שלי פה שותפים להסכם הזה (היפוי כוח)" ובהמשך-"לא היתה לי בעיה. היתה בעיה על חלקות ספציפיות. והיא בבעלות הבן דוד שלי שהוא נמצא פה. על החלקות האחרות אין בעיות ולא נתבע. בן הדוד שלי שמו מוחמד סרחאן". העד נשאל האם הוא מאשר שהחתימות על התצהירים שצורפו לתצהירו היו בפניו ולא בפני עו"ד סרחאן והשיב-"בפניי ועו"ד סרחאן אישר אותם. אני לא יודע איך הוא אישר" (עמ' 33 לפרוטוקול ש' 26- עמ' 34 ש' 25).

34. בחקירתו החוזרת נשאל האם ידוע לו אם עו"ד סרחאן מהאר דיבר עם אותם אנשים שחתמו על התצהירים שצורפו לתצהירו לפני שאישר את החתימות שלהם והשיב-"הוא אמר לי שידבר עם כולם , יכין לי את התצהירים, ואני אקח ממנו. ולקחתי ממנו" ובהמשך-"שאלתי אותו ואמר שדיבר עם האנשים". בחקירתו הנגדית ברשות נשאל בשנית האם אותם אנשים חתמו בפניו והוא הביא את התצהירים לעו"ד מהאר סרחאן או שהם חתמו בפניו וגם אצל מהאר סרחאן והשיב-"חתמו בפניי ועו"ד מהאר סרחאן היה צריך לאשר את זה בשיטה כלשהי. כאשר באתי אליו אמר לי כי התצהירים מוכנים. לשאלת בימ"ש אני הבאתי את המסמכים החתומים אליו ואחרי זה הוא אישר בדרך שהוא אישר" (עמ' 34 לפרוטוקול ש' 28- עמ' 35 ש' 7).

35. העד אמין סרחאן נשאל מדוע לא צירף את צוואת אביו לתצהירו. לטענתו, הוא אינו זוכר מדוע לא צירף אך ניתן לצרפה כעת. הוא הוסיף שישנה צוואה מאושרת מבית המשפט. לדבריו, יש לו כ-6 אחים והאב ציווה את החלקות לכל ילדיו, שווה בשווה. העד נשאל מדוע לא העבירו את החלקות על שמם עד היום והשיב-"אנו עובדים ביחד ואין סיבה כל עוד הכל בסדר שנעביר". העד שלל שלא העבירו את החלקות על שמם בגלל שידעו שאביהם מכר את החלקות. העד אישר שבהתאם לנסח הטאבו אביו המנוח רכש את החלקות בשנת 1970. העד נשאל כיצד הוא מסביר שהמנוח עלי מוחמד אסאד סרחאן עשה את ההסכם לגבי אותן חלקות ב- 1959 והשיב-"זה אני לא צריך להסביר. אני אין לי הסבר, אני נולדתי ב- 70 . מי שצריך לתת את ההסבר זה מי שחתם את ההסכם אתכם". בהמשך, נשאל כיצד את חלקות 23,24,25 ו-26 בגוש 15602 עלי מוחמד אסאד סרחן מכר בהסכם לקקל מ1959 והשיב-"אני נולדתי ב- 70. אני לא יכול ולא צריך לתת לך דין וחשבון על הדבר הזה. ומי שמכר זה עלי סרחאן והוא יתן את הדין וחשבון". העד נשאל האם ידוע לו מי חתום מצד קק"ל והשיב-"לא יודע. אבל עו"ד הלל זרק שם של אדם שאני לא זוכר אותו. זה אתה הבאת אותו לעדות והוא אישר". בהמשך, נאמר לו שכל החלקות 23-26 עברו ע"ש הימנותא- חברת בת של קק"ל (נסחים צורפו וסומנו ת/5 א-ד) (עמ' 35 לפרוטוקול ש' 9-עמ' 36 ש' 22).

36. העד אישר שבסעיף 10 לתצהירו טען שחלקות 34 ו-36 בבעלותו ולא נמכרו על ידי אביו המנוח. העד נשאל מה ההבדל בין חלקות 23, 24, 25, 26, בגוש 15602 לחלקות 34, 36 בגוש 15603 והשיב-"אני לא יכול לתת לך תשובה. למה אלו נרשמו ואלו לא נרשמו? אני מחזיר את השאלה אליך. אני לא יודע בדיוק על מה אתה מדבר. אני יודע שיש לי תצהיר מהקרן הקיימת והחותמת אושרה והוא מבוסס על המסמך". העד לא ידע לומר מדוע חלקות 23 – 26 נרשמו על חברת בת של קקל. כאשר נאמר לו ש-4 חלקות מתוך 6 שמופיעות במסמך עברו להימנותא, השיב-"לגבי חלקות 34 ו- 36 – איפה מופיע שאבא שלי חתם או הסכם בין קקל לאבא שלי או לבין קקל לדוד עלי על החלקות האלו? בן דוד שלי סעיד סרחאן עכשיו הודה שבחלקות 34 ו- 36 בחיים אין להם זכות והחזקה או בעלות". העד לא ידע ליתן הסבר כיצד קיים מסמך שבו קקל התובעת נותנת לאביו המנוח מסמך שכתוב בו שאין לה תביעות נגדו בקשר לחלקות קרקע אם לא נעשתה עסקה ביניהם (עמ' 37 לפרוטוקול ש' 1-25).

37. העד, עו"ד מהאר סירחאן נשאל האם הוא מזהה את חתימת אישורו על התצהירים נספחים ד-יג' והשיב בחיוב. העד נשאל באיזה נסיבות נחתמו ואושרו התצהירים והשיב-"הביא לי את התצהירים סעיד סרחאן למשרדי חתומים על ידי כל האנשים החתומים עליהם ובקש שאני אאשר אותם, אמרתי לו שלא כך עושים והאנשים חייבים להופיע אצלי. אז הוא הביא לי את מספרי הטלפון של כולם, נפגשתי עם כולם, וכולם אישרו את החתימות שלהם ואחרי זה אני חתמתי". העד אישר שייצג את משפחת סרחאן בתביעה בבית המשפט המחוזי ואישר שיפוי הכח שתאריכו 17.7.51 הינו יפוי כח שלפיו הנתבעים מוכרים למנוח, הנתבע 1 את החלקות שלהם שאח"כ הועברו לקק"ל. העד אישר שניהל את התביעה בבית המשפט המחוזי. הוא נשאל האם הנתבעים בתביעה חלקו על תוקפו של יפוי הכח והשיב-"בתביעה שאני נהלתי בבימ"ש המחוזי בנצרת אותם נתבעים שחולקים כאן על התביעה הזו, חלקו גם שם וכל הטענות שלהם לא התקבלו ונקבע כי יפוי כוח שריר וקיים ואותנטי" (עמ' 40 לפרוטוקול ש' 12- עמ' 41 ש' 17).

38. בחקירתו הנגדית נשאל האם היו במהלך הדיון עדים שהתייחסו ליפויי הכח והשיב בחיוב. הוא נשאל האם הופיע אדם שהיה נוכח בזמן החתימה על ייפוי הכח והשיב-"הופיע אדם הבאתי לשם לעדות את מר יוסוף סוליבי עזאם, שהוא אחד האנשים החתומים על יפוי הכוח בתור מומחה, הוא הודה בפני בימ"ש המחוזי בנצרת שהוא חתם והסביר לבימ"ש את הנסיבות שהיו בזמנו עת אחיו המנוח מכר את הקרקע". העד הצביע על חתימתו של אותו עד (סומן נ/1). הוא נשאל מדוע בעדותו אמר שהופיע אדם בשם יוסוף סולייבי עזאם ומופיע יוסוף סולייבי חילווי והסביר-"השם חילווי זה שם הסבא שלו ועזאם זה שם המשפחה המאוחר". הוא אישר שמדובר באותו האדם. כאשר נאמר לו שאותו יוסוף סליבי טען בעדותו שהוא לא זיהה את חתימתו וטען שיש לו בעיה בקריאה ולא יכל לזהות את חתימתו, השיב-"את הקטע הזה אני לא זוכר, אבל אני זוכר את דברי השופט בפס"ד שהוא קבע שהאדם הצביע שזו החתימה שלו ואפילו עשה השוואה בין חתימתו היום וחתימתו דאז על ייפוי הכוח ואמר ששתי החתימות זהות וקבע כי החתימה אותנטית וכל הקביעות של השופט בבימ"ש המחוזי בנצרת לגבי תוקפו של יפוי הכוח הסתמכו על דברי העד יוסוף עזאם" (עמ' 41 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 42 ש' 13).

39. העד מועיין עזאם נשאל בעדותו בנוגע להסכם משנת 1951 והשיב שאין המדובר בחתימתו של אביו. הוא אישר שטען זאת גם במסגרת ת"א 10738-02-13 בביהמ"ש המחוזי בנצרת. הוא לא ידע לומר מה נקבע על ידי בית המשפט אבל טען שהוגש ערעור מטעמם. הוא השיב שלמרות שבית המשפט קבע שייפוי הכח תקף הוא עדיין מכחיש את תוקפו. העד הופנה לעמ' 7 לפסה"ד, שם קבע השופט ארבל, מצטט את אחד העדים, שאומר שבאותם ימים בשנות החמישים כלל לא היה נהוג לחתום על ההסכם, אלא היו רושמים את השם המלא. הוא נשאל האם החתימה שלטענתו מזויפת, היא לא ברוח הדברים האלה, דהיינו שאותו עורך הסכם רשם את השם של אביו כמי שמסכים להסכם והשיב-"אני לא יודע מזה, אבל החתימה היא לא של אבא שלי, יש משהו גם באותו ההסכם שאתה מזכיר, מ-51', אבא שלי, מכרנו את הבית אחרי שנה לקרן קיימת ואת חלקה 50, שתי חלקות. אבא שלי מכר את החלק שלו. יש פה בהסכם שראינו משנת 51', שתי חלקות, אבא שלי מכר אותן אחרי שנה בשנת 52' לקק"ל. חלקה 50 וחלקה 84. אני מתכוון לאותו ההסכם. זו לא חתימה של אבא שלי". העד אישר שהוצא צו ירושה בשנת 2012 לאביו שנפטר בשנת 1990. העד נשאל מדוע המתינו 22 שנה והשיב שלא היה להם זמן היות והיו עסוקים בעבודתם וכי לא רצו לעשות זאת (עמ' 42 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 44 ש' 16).

40. העד הכחיש שחתם על התצהירים בניגוד לעדותו של עו"ד סרחאן. כאשר נאמר לו שדבריו נוגדים את דברי עו"ד השיב-"זה שקר ואני שוקל לתבוע אותו, ואני שוקל להתלונן במוסדות המוסמכים". הוא השיב שלא עשה דבר בקשר לזיוף התצהירים, למעט זה שכתב בתצהירו כי המסמך מזויף. בהמשך, נשאל האם פנה למשטרה והשיב-"לא רציתי לערב את המשטרה. עכשיו, כשהוא דיבר, עכשיו אני מערב את המשטרה". הוא השיב שלא שאל את עורך הדין מדוע זייף את חתימתו. העד נשאל מדוע הוצא צו ירושה רק בשנת 2012 כאשר המסמכים שלטענתו מזויפים נחתמו בשנת 2011 והסביר-"לא. זה 2011, וזה 2012. יש שנה ומשהו ביניהם. דבר שני, היה צריך להחתים 25 אנשים, אנחנו 13, אחותי נפטרה, יש לה בעל וילדים, עשר, אשתו של אחי המנוח, היא לא יורשת, היא כאילו חתמה פה, יש ארבעה יורשים, יש ארבע חתימות. עשינו צו ירושה חדש. אתם כתבתם שהרבה אנשים" (עמ' 44 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 45 ש' 7).

41. העד השיב שנולד בשנת 1964, לאחר שההסכם נחתם. הוא השיב שיוסף סלבי הוא דודו וששמו המלא הוא יוסף סלבי עזאם וכי יוסף סלבי עזאם ויוסף סלבי חילו זה אותו אדם. הוא אישר שהשם שסומן על גבי יפוי הכח נ/1 הוא אותו האדם. העד נשאל מי הוא אסעד סלבי והשיב שאינו יודע וכי אסעד סלבי חילו זה אביו. הוא נשאל מיהו אסעד סלבי חסן והשיב שמדובר באביו- אסעד סלבי חילו. לדבריו, סביו הוא סלבי ודוד שלו הוא חילו. העד נשאל מה השם שמופיע ליד שמו של אביו והשיב שמדובר בדודו של אביו, כאמל חסן. הוא נשאל כיצד הוא קשור לאדמה והשיב-"יש הרבה אנשים שקשורים לאדמה הזאת". הוא לא ידע לומר האם הוא קשור לאדמה המפורטת בנ/1. העד נשאל האם ידוע לו היכן האדמה והשיב שבמושב כלנית. הוא אישר שהיה באדמה אך שלל שעיבד אותה כאשר לדבריו "שלושת רבעי מהחלקות לא לעיבוד, יש אבנים". העד נשאל מדוע אחיו לא באו להעיד והשיב שהם הסמיכו אותו לטפל בחלקות שלהם. הוא אישר שמדובר באנשים מבוגרים בני למעלה מעשרים שנה שנמצאים הכפר מרר ויכלו להגיע לבית המשפט (עמ' 45 לפרוטוקול ש' 10- עמ' 46 ש' 30).

42. העד כמאל חוסיין הופנה בעדותו לסעיפים 8 ו-22 לתצהירו והשיב שהוא מכחיש בתוקף וכופר בהסכם מיום 17.7.51, והסביר-"אף פעם לא חתמתי על הייפוי כוח הזה, אף אחד לא הזכיר את הייפוי כוח, לא אבא שלי ולא האחים שלי שהם יותר מבוגרים ממני". העד השיב שנולד בשנת 1959. הוא אישר שגם במהלך הדיון בבית המשפט בנצרת העלה את הטענה. הוא השיב שידוע לו מה הוחלט בדיון שם אך טען כי עבר "על הפרוטוקול ולצערי לחלק מהדברים ביהמ"ש לא התייחס". הוא אישר שידוע לו שבית המשפט קבע שייפוי הכח תקף וטען שהוא עדיין מוכחש על ידו. הוא טען שלא חתם על ייפוי הכח שעליו לכאורה הוא חתום בהתאם לדברי עו"ד סרחאן והכחיש זאת בתצהירו. העד נשאל האם חתימתו זויפה והשיב-"כן. יש סיכוי". הוא נשאל האם פנה לעו"ד סרחאן והשיב-"לא פניתי. אני מכיר אותו מהכפר, לא פניתי אליו כי לא חשבתי שיש צורך" ובהמשך כאשר נשאל האם חתימתו מזויפת והוא לא פועל בנדון, השיב-"לא מדויק. אני חשבתי שיעלו את זה בבימ"ש, הבנתי שיש חוו"ד מומחית. לא יודע למה לא זימנו אותה גם לחקירה. גם בבימ"ש בנצרת לא התיחסו לחוו"ד שלה". הוא אישר שלא עשה דבר בנוגע לזיוף חתימתו (עמ' 47 לפרוטוקול ש' 5- עמ' 48 ש' 16).

43. לטענת העד, אביו נפטר בשנת 1985. לדבריו, הוצא צו ירושה באותה תקופה בין השנים 1985-1987. כאשר נאמר לו שלמרות שהוצא צו ירושה רק ב- 2011 הם רשמו את זכויותיהם, השיב-"זה לא כל כך מדוייק. הבנתי שחלק מהחלקות שנמצאות פה עברו על שמנו על פי צו הירושה. בלי קשר לשנת 2011". בהמשך, טען שהירושה נרשמה רק בשנת 2011 היות והיו חילוקי דעות בין האחים. העד אישר שמכר את חלקתו לאבו שאדי ואישר שמדובר בעדנאן עטאללה. הוא השיב שמכר היות ולא ידע שישנה בעיה. לדבריו, העבירו את הקרקע על שמו והא החליט למכור אותה, ללא קשר לכסף. בהמשך, טען שהיה זקוק לכסף. העד שלל שהחליט למכור על מנת ליצור מצב מסובך בבימ"ש שאם יוחלט שאת האדמה הזו הוא צריך לתת ליורשי סרחאן ולקק"ל לא יהיה מה לתת. לדבריו, אין קשר בין הדברים (עמ' 48 לפרוטוקול ש' 17- עמ' 49 ש' 16).

44. העד נשאל האם הוא מכיר את מוחמד סרחאן -הנתבע 39 והשיב בחיוב. בהמשך, נשאל האם היה בקשר עם סרחאן בנוגע לאדמה והשיב-"אף פעם. לשאלתך, הוא לא פנה אלי בנוגע לאדמה הזו". העד נשאל האם סרחאן ביקש ממנו לחתום על מסמכים המתייחסים לאדמה הזו והשיב-"הוא לא פנה אלי ואני לא חתמתי, לא בכתב ולא בעל פה. מפנה לסעיף 19 לתצהירי". העד אישר שלא חתם על תצהירים המתייחסים לחלקות המופיעות בנ/1 לנתבע 39. עוד אישר שנודע לו על התביעה בערך בשנת 2012. הוא נשאל מדוע חתם על תצהיר רק בשנת 2014 והשיב שלא היה לו כסף לשכור עו"ד בשנת 2012. הוא נשאל האם זו הסיבה שבגינה מכר את המקרקעין והשיב שאין קשר בין הדברים. העד חזר על כך שלא חתם על תצהיר בפני עו"ד סרחאן עזאם. כאשר הוצג לו אישור מסירה חתום על ידי אשתו מיום 24/6/11 לפיו קיבלה את התביעה השיב-"היא לא חתמה, זו לא החתימה שלה". (סומן נ/2). העד נשאל כיצד נודע לו על קיום התביעה והשיב שנשלחו לביתו מכתבים באמצעות הדואר. בהמשך חזר על כך שאין המדובר בחתימתה של אשתו וטען שהוא מוכן שהיא תבוא לבית המשפט לחתום. לטענתו, הדוור יכול לחתום במקומה. העד אישר שאחיו בוגרים ומתגוררים במרר. בהמשך, נשאל מדוע הם לא הגישו תצהיר שהחתימה שלהם בפני עו"ד סרחאן מזוייפת והשיב-"ביקשו ממני שיהיה תצהיר אחד לכולם, האחים שלי, יש אחת מהאחיות שלי שהיא במצב נפשי שאף אחד לא יכול לפנות אליה, שמה שתיית נמצאת בבי"ח לחולי נפש". הוא אישר שכמאל יכל להגיע (עמ' 49 לפרוטוקול ש' 19- עמ' 50 ש' 32).

45. מוחמד סרחאן- הנתבע 39 לא הגיש תצהיר מטעמו. מסמכים שצירף לכתב הגנתו סומנו תצ/39. העד אישר שאינו מתנגד לתביעה למעט בנוגע לחלקה 16 בגוש 15604. הוא אישר שאין לו התנגדות לגבי גוש 15602 חלקה 38, גוש 15599 חלקה 5, גוש 15599 חלקה 7, גוש 15604 חלקה 15 ו-גוש 15595 חלקה 34. העד הופנה למכתבו מיום 27.10.08 שם טען שיש בעיה אחת עם חלקה 16 בגוש 15604 .העד נשאל היכן הטעות במסמך משנת 1951 שאביו המנוח חתם והשיב-"שעשו החלופין האחים ביחד" ובהמשך-"נפלה טעות בין האחים". העד נשאל האם ניתן לראות זאת בהסכם והשיב-"לא. אחרי ההסכם". בהמשך, נשאל על סמך מה הוא טוען שישנה טעות והסביר-" אחרי ההסכם, דוד שלי מסר את החלקה הזו לקק"ל בטעות. אחרי שהיה ידוע לנו שנפלה טעות, אני הלכתי לקק"ל למר שלמה הלל שהיה המנהל קק"ל והיה שם שלמה עטיה ומשה גרינברג ותקנו את הטעות, במקום חלקה 16 לקחו חלקה 15 בגוש 15605. שהיא הובטחה בהסכם פה שלקחו ממנה רק חלק – 4 דונם ומשהו, במקום 15 דונם. תקנו את הטעות שהיתה ואמרו לי תלך הכל סודר ובסדר. ועד עכשיו אני מחזיק בחלקה 16 ומעבד אותה מקודם ועד היום הזה". עוד נשאל האם יש לו מסמך בכתב בנוגע לסיכום שלו עם עו"ד הללי ועטיה והשיב-"זה נכון ואין לי בכתב. רק הראיתי לו על החלוקה שהיתה בין האחים, הוא הסכים איתי. אמרתי בסדר , לא בעיה נפלה טעות אפשר לתקן חלקה במקום חלקה ואתה מחזיק בחלקה שלך" (עמ' 51 לפרוטוקול ש' 11- עמ' 52 ש' 20).

46. העד אישר שנכח בבית המשפט בחקירתו של עו"ד הללי. הוא נשאל מדוע לא שאל אותו על ההסכם כאשר הגיע אליו והשיב-"לי אין שום מחלוקת עם קק"ל ולא עם סאלח, אמרתי שנפלה טעות בין האחים והנה יש לי פה רשימת החלוקה משנת 59, שהיתה, וחלקה 16 זו החלוקה של אסעד ולא שלנו". בהמשך, נאמר לו שעו"ד הללי העיד אך הוא לא שאל אותו בנוגע למה שסוכם ביניהם והשיב-"אני שאלתי אותו וזה נרשם בפרוטוקול, הוא אמר שיכול להיות שנפלה טעות, אמר שהייתי אצלו, אמרתי לו שהיתה טעות ואתה תקנת את זה, אמר שיכול להיות, תבדוק את הפרוטוקול, אני התווכחתי איתו בבימ"ש וזה כתוב. הוא אמר שיכול להיות. תבדוק את הפרוטוקול". העד אישר שבשנת 2001 קק"ל רשמה הערות אזהרה על החלקות האלו. בתשובה לשאלה מדוע לא התנגד, השיב-"הערת אזהרה על החלק של עלי, לא על החלק של אסעד. תבדוק את זה". לטענתו, הוא עד היום מעבד את חלקה 16 אך לא את חלקה 15 שידוע לו שהיא שייכת לקק"ל (עמ' 52 לפרוטוקול ש' 21- עמ' 53 ש' 7).

47. העד סיפר בעדותו בנוגע להשתלשלות המכירה של אביו המנוח לעלי סרחאן המנוח ולאחיו, כדבריו-"לספר על החלופין ביניהם. כן. אני יכול להסביר. ב- 59 אני זוכר הייתי בערך בן 18, או 20, אני יודע שהיתה חלופין עם עלי ס רחאן וקק"ל ועם צאלח סרחאן, אני יודע שהיתה עסקת חלופין, באו שני האחים בדקו את כל האדמות שלהם עם מספר הגושים וכמה דונמים וחלקו אותם ביניהם לפי חלוקה שהיא רשומה פה , מציג מסמך סומן נ/3. כך היתה החלוקה. עלי סרחאן עשה עסקה עם קק"ל. אנחנו כל הזמן החזקנו באדמות האלו והאדמות של עלי סרחאן החזיקה קק"ל, הם נטעו בזה מטעים בגוש 603. עד עכשיו. אנחנו התמקדנו באדמה שלנו, בחלק של עסאד. רק נפלה טעות , אנחנו ידענו, הייתי פולש לחלקה 16 משה גרינברג מצא אותי שם שאל אותי מה אני עושה ,אמרתי לו שאני חורש, זה טעות זה החלקה שלנו, אמר לי שאתה מוזמן למשרד קק"ל בחיפה בשנת 64. אחרי העסקה ב- 5 שנים. אני הלכתי למשרד הקק"ל מצאתי מר שלמה הללי ומשה גרינברג ועטיה, ולקחתי את החלוקה הזו שהיתה בין האחים אמרו שהכל בסדר רק חלקה 16 לא שלך הוא מסר לנו, אמרתי שזו טעות הוא מסר לכם את חלקה 15 גוש 15605 שהיא 15,480 דונם וחלקה 16 היא 16,723 מ"ר. כאשר ישבנו שם והם דברו איתי אמרו בסדר, מוחמד לך הביתה והכל זה שום דבר. זו טעות קטנה ואפשר לתקן את זה חלקה תמורת חלקה. ושתינו קפה ונסעתי הביתה. ואני כל הזמן הכשרתי את האדמה ועד עכשיו אני מעבד את זה ובחלקה 15 בגוש 15605 אני לא נגעתי". העד נשאל בנוגע להערת האזהרה בחלקה 16 על הבעלות של אסעד והשיב-"נכון, ב- 16 זה בסדר . זה היה בחוזה. אבל תראה בשאר החלקות? בשאר האדמות בחלק של אסעד אין העזרה. בשאר החלקות שמתם הערת אזהרה שהיה בהסכם. בזה אתה צודק" (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 8-28).

48. בחקירתו הנגדית נשאל האם ידע על יפוי הכוח משנת 1951 נ/1 והשיב בחיוב. לדבריו, היה כבן 10. העד נשאל מתי נודע לו על יפוי הכוח הזה מי קנה וממי והשיב-"בשנת 51 אסעד ועלי סרחאן שני אחים, קנו מאנשים מכפר מרר שהם מוכרים להם הרבה חלקות. אחד מהם זה אסעד סלייבה חלווי עזאם , יוסוף סלייבה חלווי עזאם". העד אישר שהוא מזהה את השמות, כאשר אסעד סלייבה סומן בצבע ירוק ויוסוף סלייבה בצבע כחול. לדבריו, חסיין שותף איתם באדמה, ליד אסעד סלייבה מחוץ לעיגול הירוק, מצד שמאל. הוא הוסיף שיש שמות נוספים, את סלים יוסף קיזל, ונעים הזימי מוחמד קיזל. וכן היה על ייפוי הכוח עד בשם חאפז שיבלי טנוס שחתם בפני הנוטריון כעד, כאשר חנן כהן הנוטריון הציבורי חתום בבימ"ש השלום בטבריה. לטענתו, ראה את ייפוי הכח הזה בביתו. הוא נשאל האם אביו אישר והשיב-"אבא שלי ודוד שלי. אישרו שהכל נכון ושלמנו על כל ייפוי הכוח הזה מס שבח ומס רכוש ב- 67 ויש לנו קבלות ששלמנו על זה מס שבח ומס רכוש. ויש לנו תיק בנצרת על חלקות אחרות שהם בתוך יפוי הכוח הזה" (עמ' 53 לפרוטוקול ש' 31- עמ' 54 ש' 19).

49. העד נשאל האם מדובר בייפוי הכוח שקיבל תוקף בבימ"ש המחוזי בנצרת והשיב-"לא, תוקף בטבריה. ואחרי זה בהליך בבימ"ש בנצרת". העד נשאל האם בידיו העתק ממסמך לחלוקה שהוגש והשיב שמסר לבית המשפט. הוא אישר שערך את נ/3 שנכתב על ידו. הוא נשאל היכן ניתן לראות בין מי למי מתייחס המסמך והשיב-"זה מתייחס רק בין עלי לבין אסעד סרחאן". העד התבקש לאשר שחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 רשומות על שם סלאח סרחאן משנת 70 ונשאל מי השתלט עד היום והשיב-"כל הזמן היה סאלח סרחאן חי והוא נפטר בן 85, הוא החזיק בחלקות האלה, אחרי הפטירה הילדים שלו היו קטנים וגדלו והם עד הרגע זה משתמשים בחלקות האלה". עוד התבקש לאשר שהמנוח עלי סרחאן לא היה בעלים, לא השתמש ולא החזיק בחלקות האלו ואף לא מי מיורשיו והשיב-"בכלל לא השתמש בזה רק היתה עסקה מקודם והיא נגמרה עם הקק"ל" (עמ' 54 לפרוטוקול ש' 20- עמ' 55 ש' 5).

עמדות הצדדים בסיכומיהם

50. התובעת בסיכומיה טענה כי ביום 18/1/59 נחתם הסכם חליפין בין התובעת למנוח סרחאן- הנתבע 1. נטען שבפתיח להסכם החליפין ציין הנתבע 1 שמות של 9 בעלי חלקות שלפי הצהרתו רכש מהם את חלקיהם במקרקעין שונים והפך לבעליהם של החלקים בחלקות המצוינות בהסכם החליפין. נטען כי עסקה זו אושרה בתצהירו ובעדותו של עו"ד הללי שהיה מיוזמיה וממבצעיה והן על ידי הנתבע 3 בנו של הנתבע 1 בחקירתו הנגדית (עמ' 29 ש' 4 ואילך) והנתבע 39- בנו של הנתבע 37 (עמ' 22 ש' 28 ואילך). נטען כי הנתבע 1 הסתמך על הסכם המכר שנחתם ביום 17/7/51 ואושר על ידי הנוטריון הציבורי בטבריה עם הנתבעים 15, 16, 32 ו-36 לגבי מכירת חלקיהם של בעלי החלקות בחלקות השונות. נטען כי על נכונות ההסכם העיד גם הנתבע 39- בנו של הנתבע 37 ותוקפו של ההסכם אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרתו תבעו יורשי הנתבע 1 ויורשי הנתבע 37 את קיומו מיורשי הנתבעים 16, 32 ואחרים. הדבר עלה גם מעדותו של עו"ד סרחאן שניהל את התביעה מטעם התובעים (עמ' 41 ש' 12 ואילך). צוין כי הנתבע 15 החתום על ההסכם משנת 1951 הופיע והעיד בבית המשפט המחוזי בנצרת ואישר את נכונותו ותוקפו של ההסכם (הסכם 1951 צורף וסומן נ/1). נטען כי התובעת מילאה את חלקה בהסכם והעבירה אצת החלקות על שם הנתבע 1 אולם הנתבע 1 לא קיים את חלקו בהסכם, שכן התובעת קיבלה בעלות על חלקים ו/או בשלמות ב-5 חלקות מתוך כל החלקים ב-17 החלקות שרכשה מהנתבע. נטען שהתובעת הצליחה לרשום הערות אזהרה רק על חלקים בחלק מהחלקות, דהיינו, רק על החלק שהיה רשום על שמו של הנתבע 1 ולא על החלקים הנוספים שנשארו רשומים על שם הנתבע 37. זאת ועוד, על חלק מהחלקות לא הצליחה התובעת לרשום הערות אזהרה על שמה, שכן הנתבע 1 לא המציא לתובעת את מסמכי בעלותו עליהם והם נשארו רשומים על שם בעליהם- על אף שמכרו אותם לנתבע 1.

51. לטענת התובעת, במהלך שמיעת הראיות עלה כי לגבי חלק מהחלקות לחלק מהנתבעים אין התנגדות להעברת זכויות הבעלות לתובעת. נטען שגם בכתב הגנתו של הנתבע 39- בנו של המנוח 37 הובהר כי אין ליורשי הנתבע 37 התנגדות להעברת זכויות הבעלות בחלקות עם הערות האזהרה החלקיות מלבד אחת- גו"ח 15604/16 (עמ' 51 ש' 20 ואילך). נטען שעל פי הצהרתו של הנתבע 39 שהצהיר בשם יורשי הנתבע 37, הם מסכימים לרישום זכויות הבעלות של התובעת על החלקים של הנתבע 37 בגו"ש 15602/38, 1599/5, 15604/15, 15604/24 ו-15595/34. נטען שהצהרה זו ורישום הערת אזהרה על שם הנתבע 1 החלקות, מאפשרים העברת מלוא הזכויות של הנתבעים 1 ו-37 ורישומם על שם התובעת. נטען כי ההתנגדות היחידה של יורשי הנתבע 37 הינה לרישום הזכויות בגו"ח 15604/16 בשלמות ע"ש התובעת, למרות שהתובעת רשמה לזכותה הערות אזהרה על חלקיהם של הנתבע 1 והנתבע 37 בחלקה זו וליורשיו אין טענה לגבי החלקה או לגבי טעות שנעשתה במכירתה לתובעת. נטען שהנתבע 39 בכתב הגנתו ובמסמכים שצירף (תצ/39) טען לטעות בהסכם החליפין, כאשר במקום גו"ח 15604/16 היה צריך להירשם גו"ח 15605/15. הנתבע 39 חזר על טענה זו גם בחקירתו הנגדית אך הודה שאין בידיו כל מסמך המאשר הסכמה כביכול שהגיע אליה עם עו"ד הללי ועטיה ז"ל. לטענתו, טען עו"ד הללי בחקירתו הנגדית ש"יכול להיות שנפלה טעות". עוד טען שאי רישום הערת אזהרה על חלקו של הנתבע 37 בגו"ח 15604/16 מעיד שהתובעת היתה מודעת לטעות וחזר בו מהטענה המופרכת עם הצגת נסח החלקה בו מופיעה הערת אזהרה על 1/2 חלקיו של הנתבע 1 ועל 1/2 חלקיו של הנתבע 37 בחלקה (עמ' 52-53). נטען שעיון בחקירתו הנגדית של עו"ד הללי, שהיה מעורב ישירות בעסקת החליפין, מעלה כי עו"ד הללי לא סבר שנפלה כל טעות בהסכם ואף הדגיש שאם היתה טעות היא היתה מתועדת (עמ' 22 ש' 24). נטען כי טענת הטעות לא הוכחה וכי יש להורות על רישום הזכויות ע"ש התובעת בהתאם להסכם החליפין.

52. באשר לחלקות לגביהן ניתנו תצהירי הסכמה של נתבעים להעברת הזכויות לתובעת נטען כי יורשי הנתבע 1 ניסו להמציא לתובעת מסמכים שיוכיחו כי חלקות הנתבע 1 נרכשו על ידו טרם מכירתן לתובעת. נטען שמשכשלו מאמציהם, החתימו חלק מהנתבעים על תצהירי הסכמה להערת הזכויות בחלקות השונות לתובעת. נטען כי תצהירים אלו צורפו כנספחים ד'-יג' לתצהיר הנתבע 3- בנו של הנתבע 1 (להלן: "תצהירי ההסכמה"). באשר לתצהירו של הנתבע 15 ושל יורשי הנתבע 16 נטען כי הנתבע 15 לא הגיש כתב הגנה וחתם על תצהיר הסכמה לפיו אין לו התנגדות כי בחלקיו בגו"ח 15605/4, 15605/15 ו-15590/84 שנמכרו על ידו לנתבע 1, יועברו לתובעת. נטען כי הנתבעים 24, 25 ו-27 יורשי הנתבע 16 חתמו על תצהירי הסכמה זהים. הובהר שכיוון שכל התצהירים זהים, נרשם בתצהיר הנתבעים 25 ו-27 בטעות גם גו"ח 15590/84 על אף שלנתבע אין בה חלקים. עוד צוין כי יתר היורשים של הנתבע 16 לא הגישו כתב הגנה על אף שכתב התביעה נמסר לידיהם. נטען שבחקירתו הנגדית של הנתבע 25 הוא טען שחתימתו הנחזית של אביו על גבי ההסכם משנת 1951 אינה חתימתו, טענה שנסתרה בפסק הדין בנצרת. הנתבע 25 אף הכחיש את חתימתו על גבי התצהיר וטען שזויפה אך הציג גרסה תמוהה כאשר טען בחקירתו הנגדית כי לא נקט כל פעולה בגין אותו זיוף (עמ' 44 ש' 17) ואף התחמק ממתן תשובה לעובדה שהנתבעים 24 ו-25 לא הגיעו להעיד בעניין כה חמור של זיוף חתימותיהם (עמ' 46 ש' 20 ואילך). נטען שעד הנמנע מלהביא ראיה שברשותו, חזקה שהיתה פועלת לחובתו.

53. באשר לתצהירי ההסכמה של הנתבעים 33-35 יורשי הנתבע 32 נטען כי בתצהיר ההסכמה חתמו שאינם מתנגדים שחלקיו של הנתבע 32 בגו"ח 15605/4, 15605/15 ו-15590/84 שנמכרו על ידם לנתבע 1, יועברו לתובעת. נטען שבחקירתו הנגדית של הנתבע 33 הכחיש את ההסכם עליו חתם אביו, בניגוד לפסק הדין נצרת. הנתבע 33 אף הכחיש את חתימתו על תצהיר ההסכמה, טען כי זויפה אך השיב שלא עשה דבר בגין הזיוף (עמ' 48 ש' 7, עמ' 50 ש' 10 ואילך). עוד נטען כי הנתבע 33 סיפק גרסה שאינה הגיונית שנוגע למועד שבו הוא ואחיו הוציאו צו ירושה לעיזבון אביהם- הנתבע 32 שנפטר בשנת 1985 ורק לאחר חתימת תצהירי ההסכמה ב-2011 נקטו בפעולות לרישום הקרקעות של המנוח על שמם (עמ' 48 ש' 18 ואילך) ואף מכרו חלק מהאדמות, לדעת התובעת מתוך כוונה ליצור מצב משפטי בלתי הפיך. עוד נטען שהנתבע 33 הציג גרסה מופרכת בנוגע לעובדה שהנתבעים 34 ו-35 לא הגישו תצהירים על אף שגם לטענתם חתימתם זויפה (עמ' 50 ש' 28). נטען להלכה בדבר הימנעות מהבאת עד.

54. באשר לעדותו של עו"ד מהאר סרחאן נטען כי עדותו מאשרת את חתימת הנתבעים על תצהירי ההסכמה. נטען שעדות הנתבע 3 פרשה בפני בית המשפט את נסיבות החתמת הנתבעים על תצהירי ההסכמה. עו"ד סרחאן תיאר בחקירתו הנגדית את דרך פעולתו לאישור תצהירי ההסכמה באופן בו נפגש עם המצהירים שאישרו את חתימותיהם. נטען כי עדותו לא נסתרה והיא משלימה את עדות הנתבע 3 וסותרת את הכחשותיהם וטענות הזיוף של הנתבעים. באשר לתצהיר ההסכמה של הנתבע 36 ואחיו נטען שהם לא הגישו כתב הגנה מטעמם וחתמו על תצהירי הסכמה לפיהם אין להם התנגדות כי 1/60 החלקים שירש כל אחד מהם בגו"ח 15605/4 ואשר נמכרו על ידי אביהם המנוח סלים יוסוף מוחמד אל קיזל לנתבע 1, יועברו לתובעת. הובהר כי בטעות נרשמו חלקיו של הנתבע 36 בתצהירו כ-1/80 במקום 1/60. נטען כי בהסכם משנת 1951 מופיע גם שמו של מר נעים הזימה מוחמד אל קיזל אשר היה בעת חתימת הסכם החליפין בעל חלקים בגו"ח 15605/4 אך אינו רשום עוד כבעל הזכויות ואף הנתבע 3 לא המציא תצהיר הסכמה מיורשיו, אם ישנם כאלה ואשר חלקיהם רשומים בחלקה הנ"ל ולכן יש לצמצם את הסכם החליפין בהתאם. נטען כי בהתאם לתצהירי ההסכמה שנחתמו על ידי הנתבעים כדין ואושרו כדין על ידי עו"ד סרחאן, יתבקש בית המשפט להורות על רישום זכויות הבעלות של התובעת בחלקים שרכשה בחלקות ללא הערות האזהרה גו"ח 15605/4, 15605/15 ו-15590/84.

55. באשר לחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 נטען כי הנתבע 1 מכר לתובעת את זכויותיו בחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 יחד עם זכויותיו בחלקות 23-26 בגוש 15602 שאת כולן רכש מהמנוח- הנתבע 6. נטען כי יורשיו של הנתבע 6 , הנתבעים 7-14 מכחישים את עסקת המכר שעשה אביהם המנוח וטוענים כי ירשו מאביהם על פי צוואתו את חלקות 34 ו-36. הנתבע 3 בחקירתו הנגדית הודה כי לא מצא את המסמכים של עסקת מכר זו ולכן לא פנה ליורשי הנתבע 6 להחתימם על תצהירי ההסכמה (עמ' 33 ש' 21). נטען שכעולה מחקירתו הנגדית של הנתבע 9, הרישום של בעלות הנתבע 6 על חלקים בחלקות 34 ו-36 נעשה בשנת 1970 ואילו הסכם החליפין הוא משנת 1959. הנתבע 9 לא ידע להסביר פער זמנים זה (עמ' 36 ש' 10). עוד נטען כי עדותו חסרת האמינות של הנתבע 9 עלתה בחקירתו הנגדית על מסמך שהוא עצמו צירף כנספח ג' לתצהירו- מסמך משנת 1966 שבו התובעת מאשרת לנתבע 6 שאין לה כל תביעות ביחס לחלקות 23-26 בגוש 15602 וחלקות 34 ו-36 בגוש 15603. נטען שכפי שעולה מנסחי הרישום הזכויות בחלקות 23-26 עברו בשנים 1970-1971 ונרשמו על שם התובעת או על שם חברת הבת שלה הימנותא בע"מ. נטען כי הובהר שלנתבע 9 לא היתה תשובה לגבי ההבדל בין החלקות המ"ל לחלקות 34 ו-36 או מדוע הזכויות בחלקות 24-26 נרשמו על שם הימנותא או מדוע נחתם ההסכם משנת 1966 אם על פי גרסתם לא נערכה כל עסקה בין התובעת לנתבע 6. נטען כי עולה שבין הנתבע 1 לנתבע 6 נערך עובר לשנת 1959 הסכם מכר בו נמכרו לו זכויות הבעלות של הנתבע 6 על כל 6 החלקות שמכר הנתבע 1 לתובעת בשנת 1959. בשנת 1966, הנתבע 6 ביקש וקיבל מהתובעת מסמך המאשר, כי אין לה כל טענות ממנו לגבי חלקות אלה, אותן מכר לנתבע 1 לפני 7 שנים או קודם לכן ואשר לגבי 4 מהן העבירה התובעת את זכויות הבעלות בהן על שמה. נטען כי זכויות התובעת על פי הסכם החליפין גוברות על זכויותיהם לכאורה של יורשי הנתבע 6 על פי צוואתו משנת 1978 ויש להעביר את רישום זכויות הבעלות בחלקות 34 ו-36 משמו של הנתבע 6 לשמה של התובעת.

56. הנתבעים 1-5 טענו בסיכומיהם כי אביהם אכן התחייב בהתאם להסכם החליפין. לטענתם, התביעה הוגשה כ-50 שנה לאחר חתימת ההסכם ויותר מ-20 שנה לאחר פטירתו של אביהם. נטען כי התנהגות התובעת אינה נהירה וגורמת להם נזק ראייתי שאינו בר תיקון. נטען שעל אף האמור, פעלו הנתבעים ללא לאות על מנת להחתים את יורשיהם של אלה שהעבירו את זכויותיהם בהתאם להסכם לאביהם המנוח. נטען שהנתבע 3 העיד כי הם חתמו בפניו ועו"ד סרחאן אישר זאת תוך ציון העובדה כי נפגש עימם ולאחר מכן אישר את חתימותיהם. נטען כי חתימות היורשים על התצהירים הם מיום 22/1/11 והיורשים נזכרו להביע את התנגדותם רק מספר שנים לאחר מכן. נטען כי הנתבעים מצטרפים לטענות התובעת בנוגע לתצהירי היורשים ועשו ככל שאל ידם להוציא לפועל את התחייבות אביהם המנוח בהסכם. עוד נטען שהנתבעים מצטרפים לטענות התובעת בסיכומיה המתייחסים למקרקעין המפורטים התביעה וזאת לצורך העברתם משמם של שאר הנתבעים לשמה של התובעת וזאת בתנאי שהתובעת תעביר על שמם את כל המקרקעין אותם התחייבה להעביר לאביהם המנוח בהתאם להסכם. נטען שבהתחשב בעובדה שהתביעה הוגשה בחלוף עשרות שנים מחתימת ההסכם ופטירת אביהם כאמור, אזי על התובעת למלא אחר מלוא התחייבויותיה בהתאם להסכם, גם אם בית המשפט יקבע שהנתבעים לא המציאו את כל המסמכים המתייחסים לכל החלקות המפורטות בהסכם לאור הנזק הראייתי הבלתי הפיך שנגרם להם.

57. הנתבעים 6-14 טענו בסיכומיהם כי חלקות 34 ו-36 היו ונותרו בחזקתם ובשימושם וכי אביהם המנוח הינו הבעלים הרשום והחוקי ולא מכר או העביר את זכויותיו בחלקות למנוח, לתובעת או לאחר. נטען כי יש לדחות את עדות הנתבע 9 כבלתי אמינה היות והוא לא ידע להסביר על השוני ברישום הזכויות בחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 לעומת הרישום בחלקות 23-26 בגוש 15602. עוד נטען להתיישנות. נטען כי התובעת לא הוכיחה עסקת מכר בין הנתבע 1 לנתבע 6 בכל הנוגע לשתי החלקות והנתבע 3 העיד בניגוד לטענות התובעת. נטען כי מעולם לא נעשתה עסקת מכר בין אביהם המנוח- הנתבע 6 לבין הנתבע 1 ו/או התובעת בקשר לחלקות. לטענת הנתבעים, לכל היותר עסקינן בתביעה לאכיפת הסכם חליפין משנת 1959 שנעשה בין התובעת לנתבע 1 ו/או תביעה לאכיפת חיוב חוזי להענקת זכות במקרקעין מוסדרים ובעניין זה התביעה מתיישנת לאחר 25 שנים בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות. נטען כי טענת התובעת הינה לקיום זכות אובליגטורית המעוגנת בהסכם החליפין ולפיכך יש לבדוק את שאלת ההתיישנות בהתאם להוראות סעיף 5 (2) לחוק ולא על פי החריג הקבוע בסעיף 169 (ב) לחוק המקרקעין. בנוסף, נטען לשיהוי המעיד על זניחת התביעה שגרם לנזק ראייתי כבד שדי בו להורות על דחיית התביעה. בנוסף, נטען לאי צירוף בעלי הדין הדרושים היות ורק חלק מילדי הנתבע 6 צורפו להליך. נטען שהנתבע 6 הותיר צוואה שלא קוימה וכי בהעדר צו קיום צוואה ו/או ירושה אין ולא היה מקום לצרף לתביעה רק חלק מילדי הנתבע 6.

58. באשר להסכם החליפין נטען כי הנתבעים 1-5 לא הביאו בדל ראיה להוכחת קיום עסקה בין הנתבע 1 לנתבע 6. נטען כי אביהם המנוח לא היה צד להסכם החליפין ולא חתם על ההסכם כך שהצהרות הנתבע 1 אינן מחייבות את הנתבע 6 ו/או הנתבעים. נטען כי לגבי הנתבעים ו/או החלקות 34 ו-36 לא הוצג ייפוי כח ו/או תצהיר הסכמה ו/או מסמך כלשהו. באשר ליפוי הכח הבלתי חוזר נטען כי לא הוצג ייפוי כח מטעם הבעלים הרשום שקדם לנתבע 6 בחלקות הנ"ל. עוד נטען כי הנתבע 6 אינו חתום על ייפוי הכח וכי אין בייפוי הכח לסייע לתובעת או לנתבעים 1-5 בכל הנוגע לבעלות בחלקות 34 ו-36. באשר לזכות הבעלות בחלקות 34 ו-36 נטען כי הנתבע 9 הצהיר שהחלקות נרכשו ונרשמו על שם אביו המנוח, משמשות כמטעי זיתים ונמצאות בבעלות הנתבעים, בחזקתם ובשימושם באופן בלעדי מיום רכישתן ע"י אביו המנוח ועד היום וכי אביו מעולם לא אמר לו או למי מאחיו שעשה עסקה כלשהי עם צד ג' בנוגע לחלקות. נטען כי אביו ערך צוואה בפני עדים בשנת 1978 במסגרתה ציווה בין היתר את החלקות לו ולאחיו. הוא הוסיף שמעולם לא פנו אליו או לאחיו בדרישה בנוגע למקרקעין או להסכם החליפין. נטען כי הנתבע 9 נחקר על תצהירו והצהרותיו נותרו ללא סתירה. נטען כי טענת התובעת לפיה לא ידע ליתן הסבר בנוגע לשוני בין החלקות מוטב ולא היתה נטענת.

59. לטענת הנתבעים, הרישום השונה בחלקות מעיד על העדר עסקה בין הנתבע 1 לנתבע 6 בנוגע לחלקות 34 ו-36 ולא להיפך. נטען כי הטענה לפיה יש לרשום את חלקות 34 ו-36 ע"ש התובעת היות וחלקות 23-26 נרשמו על שמן, הינה מוזרה, תמוהה ונעדרת בסיס. נטען שמעיון בנסחי הרישום הנוגעים לחלקות 23-26 (ת/1/1-ת/1/14) עולה כי רישום הזכויות ע"ש התובעת ו/או הימנותא נעשה בשנים 1970-1971 עפ"י מכר ו/או חליפין. נטען שלא צורפו הסכמי המכר או החליפין ולא ברור מדוע נטען שהנתבע 1 רכש את החלקות כאמור מהנתבע 6 ולא מאחר. נטען שאי הצגת מסמכי המכר ו/או החליפין פועל לרעת התובעת, אחרת היו מוצגים על ידה. נטען כי לתצהיר הנתבע 9 צורף שטר מכר המעיד על עסקה משולשת משנת 1966, כאשר הנתבע 6 העביר לתובעת את מלוא זכויותיו בחלקה 14 בגוש 15558 וכן 3/84 מזכויותיו בחלקה 34 בגוש 15595 ובתמורה לכך התובעת העבירה לנתבע 1 את מלוא הזכויות בחלקה 44 בגוש 15624 וכן 8000/34267 חלקים בחלקה 20 בגוש 15621. נטען שלא הוצג שהנתבע 6 קיבל תמורה כלשהי ולא צורפו המסמכים ע"י התובעת וסביר שלו היו מוצגים היו פועלים לחובתה. עוד נטען כי לתצהיר הנתבע 9 צורף מסמך מיום 4/11/66 חתום ע"י נציג התובעת – עטייה המאשר העדר כל תביעה כנגד אביהם המנוח בקשר לחלקות. נטען כי עו"ד הללי העיד שהדברים שכתב עטייה אינם נכונים ונטען שיש לדחות את עדותו בע"פ כנגד מסמך בכתב.

60. לטענת הנתבעים, הזכויות בחלקות 34 ו-36 נרשמו ע"ש אביהם המנוח בשנת 1970, דהיינו, כ-5 שנים לאחר המסמך מיום 4/11/66. נטען שהרישום מחזק את גרסת הנתבעים בנוגע למשמעות המסמך משנת 1966 לפיו לתובעת אין תביעה כנגד הנתבע 6 ומשמיט את הבסיס המונח ביסוד גרסתו של עו"ד הללי לפיה המשמעות היא שלתובעת אין תביעות כנגד הנתבע 6 אך אין פירוש הדבר שאין לה זכויות בחלקות הללו. נטען שלו היו לה זכויות אז הרישום לא היה נעשה ע"ש הנתבע 6 בשנת 1970. נטען שעו"ד הללי נחקר והעיד שלא ראה הסכם בין הנתבע 1 לנתבע 6 ואם היה רואה הסכם כאמור היה מצרף אותו. נטען שבהעדר הסכם בכתב או ייפוי כח חתום ע"י הנתבע 6 אין עסקה במקרקעין ואין העברת זכויות בחלקה. נטען שחקירת הנתבע 3 הסירה כל ספק בעניין זכויות הנתבעים וממנה עלה שאין ולא היו לאביו המנוח- הנתבע 1 או ליורשיו זכויות בחלקות 34 ו-36 (עמ' 33 ש' 19-24). נטען שגם מעדות הנתבע 39 עולה כי העסקה עם קק"ל נגמרה כך שלגבי חלקות 34 ו-36 לא היתה עסקה (עמ' 54-55). באשר לרישום פנקס המקרקעין נטען כי הזכויות בחלקות 34 ו-36 רשומות ע"ש הנתבע 6. הנתבעים הפנו לסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין ולפסיקה בהקשר זה. נטען כי התובעת ו/או הנתבעים 1-5 לא טענו כנגד הרישום ולא עתרו לתיקון הרישום. עוד נטען כי התובעת לא הציגה ראיות – הסכמי מכר ו/או חליפין בנוגע לחלקות 23-26 בגוש 15602 ולא הציגה מסמכים הנוגעים לתמורה שקיבל הנתבע 6 ואי הבאת הראיה פועלת כנגדה. נטען לדחיית התביעה כנגדם.

61. הנתבעים 24-31 טענו בסיכומיהם כי התובעת טוענת שעובר להסכם החליפין משנת 1959 שנחתם בין התובעת לנתבע 1 , מכר המנוח בין היתר את זכויותיו בחלקה 15 בגוש 15605, חלקה 4 בגוש 15605 וחלקה 84 בגוש 15590. עוד נטען כי פסק הדין בנצרת נתן תוקף להסכם משנת 1951. נטען בנוסף, שלטענת התובעת הנתבע 1 צירף תצהירים בהם הנתבעים מאשרים שהמנוח רכש את המקרקעין מהמנוח אסעד. הנתבעים חזרו על טענותיהם בנוגע להעדר יריבות, התיישנות ושיהוי ניכר. נטען לנזק ראייתי. עוד נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב תוך ניצול הליכי משפט לרעה שעה בה התביעה הוגשה כחמישים שנה לאחר ההסכם ולאחר מותו של המנוח. באשר לפסק הדין בבית המשפט המחוזי בנצרת נטען כי פסק הדין אינו נותן תוקף להסכם משנת 1951 ומתייחס לזכויות בחלקות 42 ו-43 בגוש 15605 ותו לא. נטען כי במחוזי נצרת עתר עיזבון הנתבע 37 לקבלת פסק דין הצהרתי לפיו יצהיר בית המשפט על בעלותם בחלקות 42 ו-43 בגוש 15605. עוד נטען כי שני הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין וטרם ניתן פסק דין סופי ע"י בית המשפט העליון. נטען כי הסעד המבוקש במקרה דנן אינו קשור לחלקות שנידונו במסגרת פסק הדין.

62. נטען בנוגע להודאתו של הנתבע 15 לקיומו של ההסכם משנת 1951 כי מעדותו של סעיד סרחאן (עמ' 33 ש' 32) עלה שהיה כבן 15 או 16 במועד ההסכם וכקטין לא יכול היה להתקשר בהסכם למכירת מקרקעין. נטען כי הנתבעים מכחישים את קיומו של ההסכם משנת 1959 מחוסר ידיעה. לטענתם, המנוח אסעד לא היה צד להסכם משנת 1959 וההסכם אינו מחייב אותו. באשר להסכם משנת 1951 בין המנוח לאסעד נטען כי טענה זו קמה לאחר שהנתבע 1 טען לקיומו של ההסכם משנת 1951 לראשונה בתצהיר עדותו הראשית. נטען כי התובעת לא עתרה לכל סעד ביחס להסכם משנת 1951 וכל הטענות בנוגע להסכם הינם בגדר הרחבת חזית אסורה. נטען כי התובעת היא אינה צד להסכם והיא מושתקת להעלות טענות בעניין תוקפו של ההסכם. נטען כי עיון בכתבי הטענות מטעם התובעת ועיון בעדותו של עו"ד הללי לא מותירים צל של ספק לאמינות טענות הנתבעים ובין היתר הצהרת עו"ד בס ב"כ התובעת מיום 17/5/11 הוא עתר לתקן את כתב התביעה בשל חוסר יכולתו של הנתבע 1 להוכיח את הרכישה של אותן חלקות שמכר לתובעת. הנתבעים הפנו בהקשר זה גם לעדות עו"ד הללי. נטען שרק בתצהיר העדות הראשית עלה לראשונה ההסכם משנת 1951. עוד נטען כי עו"ד הללי הצהיר בעדותו כי המנוח אסעד לא הסכים במרוצת השנים להעביר את זכויותיו לתובעות (עמ' 10 ש' 26-30). עוד נטען כי ההסכם משנת 1951 הינו ייפוי כח שאין בו כדי לבסס זכויות אלא רק להקל על ביצוע העסקה. נטען שהעובדה שהתובעת והנתבע 1 ישבו בחיבוק ידיים משך 61 שנה מעידה על עצמה. לטענת הנתבעים, הם מכחישים בתוקף את ההצהרות שצורפו בשמם על ידי העיזבון ואשר מייחסים להם הסכמה להעביר את החלקות לתובעת. נטען כי מדובר בתצהירים מזויפים שמעולם לא נחתמו על ידם. נטען שעדות עו"ד סרחאן לפיה אישר את החתימות בטלפון, שומטת את התוקף המשפטי לתצהירים מבלי להתייחס לתוכנם. עוד נטען כי בתצהיר צוין כי הנתבעים מסכימים להעביר את זכויותיהם בחלקה 84 כאשר אין להם כל זכויות בחלקה זו. נטען כי הדבר מעיד על ניסיון מחטף מטעם העיזבון. עוד נטען כי התובעת לא צירפה את כל בעלי הדין הרלוונטיים כאשר ידוע לה כי חלק מזכויות הנתבעים נמכרו לצדדים שלישיים ואף נרשמו הערות אזהרה לטובתם. נטען שמשלא צורפו כל בעלי הדין אין במתן פסק דין הצהרתי ככל שינתן כדי לחייב בעל דין רלוונטי שלא צורף כנתבע לתביעה. הנתבעים הפנו בהקשר זה לנסח הרישום ולעדותו של כמאל- הנתבע 33 בעמ' 49 ש' 1-15.

דיון והכרעה

63. ביום 18/2/59 נחתם הסכם חליפין בין התובעת למנוח- הנתבע 1. בהתאם להסכם החליפין התחייב המנוח להעביר לתובעת את החלקות כדלקמן:

זה המקום לציין כי הסכם החליפין קובע כי סך החלקות הוא 178.785 דונם, בעוד שבחישוב מתמטי מדובר בסך של 178.833 דונם. בנוסף נכתב בהסכם החליפין כי סך השטח המועבר למנוח הוא 44.697 דונם בעוד שמדובר בשטח כולל של 41.697 דונם.

64. זאת ועוד, נקבע כי תמורת החלקות כאמור, התובעת התחייבה להעביר למנוח שטח של 31.267 דונם בגוש 15621 חלקה 20 ושטח של 10.430 דונם בגוש 15624 חלקה 44. לטענת התובעת, היא מילאה את חלקה בהסכם החליפין והעבירה לבעלות המנוח- הנתבע 1 את החלקות בהתאם להסכם שעברו לבעלותו.

65. מעיון בפתיח להסכם החליפין עולה כי המנוח הצהיר כי הוא הבעלים והמחזיק של חלקות אדמה בחלקים שונים, שחלקם רשומים על שמו וחלקם בדרך של רכישה מאנשים שונים שהם: ראג'ח מוחמד הזימה אלקזל, יורשי סעיד הזימה אלקזל, אמין הזימה אלקזל, אסעד יוסף צליבי אלהנו, צאלח קאסם סרחאן, אסעד מוחמד אסעד סרחאן, סלים יוסף מוחמד אלקזל, נעים הזימה מוחמד אלקזל וחוסין מוחמד ח'יר הנו. הוצהר כי בהתאם למסמכי מכר שנכרתו בינו לבין המוכרים, יש בסמכותו למכור ולמסור אדמות אלו או להחליפן באדמות אחרות עם כל אדם או קק"ל וללא כל התנגדות מצד כל אדם (עמ' 1 להסכם החליפין).

66. בהתאם להסכם, רשמה התובעת את זכויותיה בפנקס הרישום ב-5 חלקות. לגבי 7 חלקות נוספות הצליחה התובעת לרשום הערות אזהרה רק על החלק שהיה רשום על שם המנוח ולא על החלקים הנוספים שנותרו רשומים על שם הנתבע 37 והכל כמפורט בטבלה שלעיל.

67. לטענת התובעת, הנתבע 1 הסתמך על הסכם מכר שחתם ביום 17/7/1951 ואושר על ידי הנוטריון הציבורי בטבריה עם הנתבע 15- יוסף סלבי עזאם ז"ל, הנתבע 16- אסעד סלבי עזאם ז"ל, הנתבע 32- חוסין מוחמד הנו ז"ל והנתבע 36- יוסף קיזל לגבי מכירת חלקיהם בחלקות שונות. נטען שתוקפו של ההסכם אושר בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת.

68. מעדותו של הנתבע 39- מוחמד סרחאן, בנו של הנתבע 37 המנוח עלה כי הם אינם מתנגדים להעברת זכויות הבעלות לתובעת בחלקות עם הערות האזהרה החלקיות למעט אחת- חלקה 16 בגוש 15604. הוא אישר בעדותו שאין לו התנגדות לגבי גוש 15602 חלקה 38, גוש 15599 חלקה 5, גוש 15599 חלקה 7, גוש 15604 חלקה 15 ו-גוש 15595 חלקה 34. בנוגע לחלקה 16 בגוש 15604 טען כי ישנה טעות במסמך משנת 1951 שאביו המנוח חתם בזמן "שעשו החלופין האחים ביחד", כאשר לדבריו, "נפלה טעות בין האחים". הוא אישר בעדותו שלא ניתן לראות זאת בהסכם והסביר- "אחרי ההסכם, דוד שלי מסר את החלקה הזו לקק"ל בטעות. אחרי שהיה ידוע לנו שנפלה טעות, אני הלכתי לקק"ל למר שלמה הלל שהיה המנהל קק"ל והיה שם שלמה עטיה ומשה גרינברג ותקנו את הטעות, במקום חלקה 16 לקחו חלקה 15 בגוש 15605. שהיא הובטחה בהסכם פה שלקחו ממנה רק חלק – 4 דונם ומשהו, במקום 15 דונם. תקנו את הטעות שהיתה ואמרו לי תלך הכל סודר ובסדר. ועד עכשיו אני מחזיק בחלקה 16 ומעבד אותה מקודם ועד היום הזה". עוד נשאל האם יש לו מסמך בכתב בנוגע לסיכום שלו עם עו"ד הללי ועטיה והשיב-"זה נכון ואין לי בכתב. רק הראיתי לו על החלוקה שהיתה בין האחים, הוא הסכים איתי. אמרתי בסדר, לא בעיה נפלה טעות אפשר לתקן חלקה במקום חלקה ואתה מחזיק בחלקה שלך" (עמ' 51-52 לפרוטוקול).

69. מכאן, מעדות הנתבע 39 עולה כי לטענתו, נפלה טעות בהסכם החליפין, כאשר במקום חלקה 16 בגוש 15604 היה צריך להרשם חלקה 15 בגוש 15605. בעדותו, עלה כי אין בידיו כל מסמך המאשר את ההסכמה שלטענתו הגיע אליה עם עו"ד הללי ומר עטייה ז"ל. מעדותו של עו"ד הללי, שהיתה אמינה ומהימנה, עלה כי לא נפלה לסברתו טעות וכי לו היה הסכם כפי שנטען, היה צריך להיות תיעוד בכתב בתיק, כלשונו-"לשאלת בימ"ש – אני לא זוכר אם היתה טעות אבל קורים דברים. כל דבר היה צריך להיות תיעוד בכתב בתיק, אם לא מצאתי בתיק מכתב – זו שיחת רעים" (עמ' 44 לפרוטוקול).

70. הנתבע 39 לא הוכיח בעדותו את טענתו בנוגע לאותה טעות. מעדותו של עו"ד הללי עלה כי לו היתה חלה טעות כאמור היה לכך תיעוד בכתב, תיעוד שכאמור לא נמצא בתיק ולא הובא על ידי מי מהצדדים. הנתבע 39 אף הודה בעדותו שאין לו כל מסמך המאשר את אותן הסכמות הנטענות. לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענות התובעת בנוגע לגוש 15602 חלקה 38, גוש 15599 חלקה 5, גוש 15599 חלקה 7, גוש 15604 חלקה 15, גוש 15604 חלקה 24, גוש 15595 חלקה 34 וחלקה 16 בגוש 15604 ומורה כי הזכויות הרשומות על שם יורשי הנתבע 37 תרשמנה על שם התובעת בהתאם להסכם החליפין.

71. באשר לתצהיר ההסכמה שהוגש מטעם הנתבע 15 הרי שהנתבע 15 לא הגיש כתב הגנה מטעמו וחתם על תצהיר לפיו הוא אינו מתנגד שחלקיו בגוש 15605 חלקה 4, בגוש 15605 חלקה 15 ובגוש 15590 חלקה 84 יועברו לתובעת. גם הנתבעים 24, 25 ו-27- שהינם יורשי הנתבע 16 חתמו על תצהירי הסכמה זהים בנוגע לחלקיו של הנתבע 16 לגבי אותם מקרקעין (גוש 15605 חלקה 4, גוש 15605 חלקה 15 וגוש 15590 חלקה 84). התובעת טענה, כי היות ודובר בתצהירים זהים שהוכנו מראש, נרשם בתצהיר הנתבעים בטעות גם גוש 15590 חלקה 84, על אף שלנתבע 16 אין חלקים בחלקה זו. עוד הוזכר, בסיכומי התובעת, כי יתר יורשי הנתבע 16 לא הגישו כתבי הגנה, על אף שקיבלו את כתב התביעה לידיהם. הנתבע 25 בחקירתו טען כי חתימתו הנחזית של אביו- הנתבע 16 על ההסכם משנת 1951 אינה חתימתו, וזאת בניגוד לקביעת בית המשפט בנצרת. עוד הכחיש הנתבע 25 את חתימתו על גבי תצהיר ההסכמה אך הודה בעדותו כי לא עשה דבר בנוגע לאותו זיוף נטען, למעט טענתו בתצהירו לפיה מדובר בזיוף. עוד עלה מעדותו שאחיו הסמיכו אותו לטפל בחלקות שלהם ולא הגיעו להעיד על אף שהינם בוגרים וטוענים לכאורה שחתימותיהם זויפו גם כן.

72. באשר לתצהירי ההסכמה של הנתבעים 33-35- יורשי הנתבע 32, הרי שהם חתמו על תצהירים לפיהם הם אינם מתנגדים להעברת חלקיו של הנתבע 32 בגוש 15605 חלקה 4, גוש 15605 חלקה 15, וגוש 15590 חלקה 84 לתובעת. נטען כי גם הנתבע 33 הכחיש בחקירתו הנגדית את ההסכם עליו חתום הנתבע 32 וזאת בניגוד לקביעות פסק הדין. עוד עלה מעדותו, כי תצהיר ההסכמה, עליו הוא כביכול חתום, זויף אך הוא לא נקט בפעולה כלשהי בנוגע לכך. בעדותו, נשאל האם חתימתו זויפה והשיב-"כן. יש סיכוי". בהמשך, נשאל האם פנה לעו"ד סרחאן והשיב-"לא פניתי. אני מכיר אותו מהכפר, לא פניתי אליו כי לא חשבתי שיש צורך" ובהמשך כאשר נשאל האם חתימתו מזויפת והוא לא פועל בנדון, השיב-"לא מדויק. אני חשבתי שיעלו את זה בבימ"ש, הבנתי שיש חוו"ד מומחית. לא יודע למה לא זימנו אותה גם לחקירה. גם בבימ"ש בנצרת לא התיחסו לחוו"ד שלה". הוא אישר שלא עשה דבר בנוגע לזיוף חתימתו (עמ' 47-48 לפרוטוקול). עוד עלה מעדותו כי אביו נפטר בשנת 1985 וכי רק בשנת 2011, לאחר החתימה על תצהירי ההסכמה, נקטו בפעולות לצורך רישום זכויותיהם על שמם ואף מכרו חלק מהאדמות. לטענת התובעת, מכירת הקרקעות באותו מועד, נעשתה מתוך כוונה ליצור מצב משפטי בלתי הפיך וכי הדבר עלה מעדותו, שם מסר תשובות סותרות בנוגע לאותה מכירה. יוער, כי לא התרשמתי לחיוב מעדותו. העד טען שחתימת אשתו בנוגע לקבלת התביעה זויפה גם היא, אך לא טרח להביאה לעדות בנוגע לכך. גם אחיו, שלכאורה חתימותיהם זויפו לא התייצבו לעדות ולא הגישו תצהירים מטעמם, כאשר לטענתו, רצו שיהיה תצהיר אחד לכולם. כפי שיובהר בהמשך, אינני מקבל את טענות הנתבעים בנוגע לזיוף תצהירי ההסכמה. באשר לנתבע 36, הרי שנתבע זה לא הגיש כתב הגנה והוצגו תצהירי הסכמה מטעמו ומטעם שני אחיו, מהם עולה כי הם אינם מתנגדים להעברת 1/60 החלקים שירש כל אחד מהם בגוש 15605 חלקה 4 לידי התובעת. התובעת הבהירה בסיכומיה כי בטעות נרשמו חלקיו של התובע בתצהירו 1/80 במקום 1/60.

73. הנתבע 3 בעדותו פירט בנוגע לנסיבות החתמת הנתבעים על גבי תצהירי ההסכמה. מעדותו עלה כי החתים את הנתבעים על גבי התצהירים ולאחר מכן מסר אותם לעו"ד סרחאן לצורך אישורם. כך עלה מעדותו בנוגע להחתמת הנתבעים 33-35- "באתי אליהם הביתה עם ייפוי הכוח הבלתי חוזר שאבי עשה בשנת 51. הראיתי להם את מספר הגושים והחלקות בהסכם. נעזרתי באחד האנשים שהוא כן מכר ועדיין חי. שמו מר יוסף חילו אח של אסעד ז"ל, אח של המוכרים. הוא עדיין חי. הוא בעצמו סיפר ליורשים שהיה נוכח בעסקה. היורשים של אח שלו, אסאד סלייבי, ושל היורשים חסיין הינו שהם כמאל וכאמל וכאמיליה ויש את התצהירים שלהם. ואימת את העסקה שהתבצעה בשנת 51 כאשר אני עוד לא נולדתי. חתמו על התצהירים. אימת את הנושא עו"ד סרחאן והגשתי את זה לעו"ד בס". כאשר נאמר לו כי לטענת הנתבעים 33-35 מדובר בזיוף חתימתם, השיב-"זה לא נכון. אני הייתי אצלו בבית, אפשר להזמין אותו לפה. אמר לי חד משמעית שהוא יודע על העסקה ויש לו מסמכים בנושא שאבא השאיר לו והוא חתם בפניי". בהמשך, הודה שהוא חתם בפניו והוא הביא את המסמך לאחר מכן לעו"ד סרחאן שיאמת את חתימתו. בהמשך נשאל לגבי מועין חסאם עזאם, סלייב עזאם וסאמירה עזאם והשיב-"אני הייתי אצל סלייבי בבית, הוא חתם בפניי . הוא החתים את האלמנה של אחיו השלישי, כאמל. והביא לי את התצהירים". הוא נשאל האם הוא הלך לעו"ד סרחאן והשיב-"לא יודע אם הלך, אבל אני יודע שעו"ד סרחאן דיבר איתם ונתן לי את כל התצהירים". כאשר נאמר לו כי מועין עזאם טוען שחתימתו זוייפה, השיב-"אני לא מאמין שזייפו, מועין עצמו שיושב פה באולם. אני פגשתי אותו אישית. שאל אותי אם הוא צריך להגיע אמרתי לו שלא צריך להגיע כי יש את התצהירים. התצהירים הוגשו לבימ"ש ביום 14.3.11. מכל אלו שאמרו שלא חתמו או כן חתמו או תצהירים שלא תצהירים, זומנו ל- 8 ישיבות, ואף אחד מהם לא הגיע. זה מעיד כמה שהם יודעים שיש דיון בנושא של הקרקע שלהם. מה פתאום עכשיו נזכרו לאחר 5 שנים של דיונים?" (עמ' 30 לפרוטוקול ש' 13- עמ' 31 ש' 16). בהמשך, נשאל האם הוא מאשר שהחתימות על התצהירים שצורפו לתצהירו היו בפניו ולא בפני עו"ד סרחאן והשיב-"בפניי ועו"ד סרחאן אישר אותם. אני לא יודע איך הוא אישר" (עמ' 33-34 לפרוטוקול). כאשר נשאל בחקירתו החוזרת האם ידוע לו אם עו"ד סרחאן מהאר דיבר עם אותם אנשים שחתמו על התצהירים שצורפו לתצהירו לפני שאישר את החתימות שלהם, השיב-"הוא אמר לי שידבר עם כולם , יכין לי את התצהירים, ואני אקח ממנו. ולקחתי ממנו" ובהמשך-"שאלתי אותו ואמר שדיבר עם האנשים". בחקירתו הנגדית ברשות נשאל בשנית האם אותם אנשים חתמו בפניו והוא הביא את התצהירים לעו"ד מהאר סרחאן או שהם חתמו בפניו וגם אצל מהאר סרחאן והשיב-"חתמו בפניי ועו"ד מהאר סרחאן היה צריך לאשר את זה בשיטה כלשהי. כאשר באתי אליו אמר לי כי התצהירים מוכנים. לשאלת בימ"ש אני הבאתי את המסמכים החתומים אליו ואחרי זה הוא אישר בדרך שהוא אישר" (עמ' 34-35 לפרוטוקול).

74. יוער, כי עדותו של עו"ד סרחאן תומכת בעדותו, שעה בה טען כי נפגש עם הנתבעים, וידא כי אכן הם חתמו על גבי המסמכים ורק לאחר מכן אישר את חתימותיהם, כלשונו-" הביא לי את התצהירים סעיד סרחאן למשרדי חתומים על ידי כל האנשים החתומים עליהם ובקש שאני אאשר אותם, אמרתי לו שלא כך עושים והאנשים חייבים להופיע אצלי. אז הוא הביא לי את מספרי הטלפון של כולם, נפגשתי עם כולם, וכולם אישרו את החתימות שלהם ואחרי זה אני חתמתי" (עמ' 40-41 לפרוטוקול).

75. התובעת בסיכומיה מעלה טענה לפיה מכירת חלק מהקרקעות לצדדים שלישיים נעשתה מתוך כוונה ליצור מצב משפטי בלתי הפיך בנוגע אליהן, עד למתן פסק דין בעניין. יוער, כי טענה זו לא הוכחה על ידי התובעת. אבהיר כי בהנחה שמדובר בצדדים שלישיים תמי לב שרכשו את המקרקעין בתמורה, הרי שזכותם גוברת לכאורה בנסיבות, לפחות לכאורה. מכאן, התובעת רשאית לנקוט בהליך נפרד בנוגע לאותם חלקים במקרקעין שנמכרו.

76. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את תצהירי הסכמה ומורה על רישום זכויות הבעלות של התובעת על החלקים שרכשה בחלקות ללא הערות האזהרה- גוש 15605 חלקה 4, גוש 15605 חלקה 15 וגוש 15590 חלקה 84, למעט החלקים במקרקעין שנמכרו לצדדים שלישיים כאמור ונרשמו על שמם.

77. באשר לחלקות 34 ו-36 הרי שבהתאם להסכם החליפין מדובר בחלקות שהנתבע- המנוח רכש מהנתבע 6 המנוח. הנתבעים 7-14, יורשי הנתבע 6 מכחישים את עסקת המכר שעשה לכאורה אביהם המנוח עם הנתבע המנוח. לטענתם, הם ירשו מאביהם המנוח את חלקות 34 ו-36 בהתאם לצוואתו. מחקירת הנתבע 3 עלה כי לא מצא מסמכים בנוגע לאותה עסקת מכר וכי חלקות אלו אינן בבעלות אביו ולפיכך לא פנה ליורשים אלו בבקשה להחתימם על גבי תצהירי הסכמה (עמ' 33 לפרוטוקול). הנתבע 9 אישר בעדותו כי רישום בעלותו של הנתבע 6 בחלקות נעשה בשנת 1970, בעוד שהסכם החליפין הוא משנת 1959. העד לא ידע להסביר זאת בעדותו וטען שאינו צריך ליתן הסבר, שעה בה הוא נולד בשנת 1970. לדבריו, מי שחתום על גבי ההסכם הוא זה שצריך ליתן הסבר. הנתבע 9 צירף לתצהירו מסמך משנת 1966 לפיו התובעת מאשרת לנתבע 6 שאין לה כל תביעה בקשר לחלקות 23-26 בגוש 15602 ולחלקות 34 ו-36 בגוש 15603. יוער, כי הזכויות בחלקות 23-26 בגוש 15602 עברו בשנים 1970-1971 לבעלות התובעת או חברת הבת שלה- הימנותא בע"מ. הנתבע 9 בעדותו לא ידע ליתן הסבר בנוגע לשוני בין חלקות 23-26 לבין חלקות 34 ו-36. אציין כי הנתבע 9 כאמור לעיל מכחיש קיומה של עסקה בין אביו לנתבע- המנוח. הנתבע אינו יודע לומר מדוע ניתן אותו מסמך משנת 1966 (בייחוד לאור הכחשתו לקיומה של עסקה כלשהי) או מה ההבדל בין החלקות השונות, שעה בה נולד בשנת 1970. זאת ועוד, הנתבע לא צירף את צוואת אביו לתצהירו ואף עלה מעדותו כי הם לא העבירו את הזכויות בחלקות על שמם עד היום. יתרה מכך, בסיכומיהם טענו הנתבעים 7-14 כי חלק מילדיו של הנתבע 6 לא צורפו להליך. נטען שצוואת הנתבע 6 לא קוימה וכי בהעדר צו קיום צוואה ו/או ירושה לא היה מקום לצרף לתביעה רק חלק מילדי הנתבע 6. טענה זו לא הוכחה ועומדת בסתירה לעדותו, שם טען שישנה צוואה מאושרת מבית המשפט (עמ' 35 לפרוטוקול) אך הוא לא צירף אותה וניתן לצרפה. אבהיר כי לא התרשמתי כי מדובר בעד הבקיא בעובדות המקרה. זאת ועוד, עו"ד הללי שלל את תוכן המסמך בעדותו והסביר-"לא נכון. מה שכתב שלמה עטיה זה לא כתב שאני ידעתי מה שהוא כתב, הוא לא נותן את הביטוי שהתכוון אליו" ובהמשך-"זה מכתב המופנה למר סלאח קאסם סרחאן. שהוא אומר לו אין לנו טענות איזשהם לעניין חלקות 23, 25, 24,26 בגוש 15602 וחלקות 34,36 בגוש 15603 על שמך, או שהגיעו אליך בהתאם ליפוי כוח. הכוונה היא שאין לנו טענות משפטיות או שאין לנו זכויות עליהן, מעולם לא נאמר דבר כזה, אם רוצים בזה להטות את הכתוב – זה לא הכיוון". העד חזר על כך שהוא מכיר את המסמך היטב והבהיר-"אני עיינתי במסמך הזה לאחר שנכתב, אני חושב בסמוך לזה, כאשר התחלתי לטפל בפועל החל משנת 62 והבנתי שכוונתו של הכותב היתה שאנו אין לנו תביעות נגדך בעניין חלקות האלו, אין לנו טענות כלפיך. זה הכל. לא יותר מזה" (עמ' 30-32 לפרוטוקול). עוד טען עו"ד הללי בהקשר זה-"נספח ג' לתצהיר הנתבעים שנכתב ע"י שלמה עטיה ז"ל בשנת 66 כאשר היה תחת הנהלתי, הוא כתב את המכתב הזה כנראה לפי בקשת סאלח סרחאן אבל ניסח אותו בצורה שאינה מתיישבת עם ההיגיון ועם העובדות. אני חוזר ואומר כפי שאמרתי קודם שצריך לפרש את זה שאין לנו טענות אבל לא נאמר שם שאין לנו זכויות" ובהמשך-"לא נכון, אני עומד על כך כי סותר כל ההנחות בכל המסמכים. אסעד נרשם לפי ההסדר בשנת 46 ועל פי הליכי הסדר המקרקעין ובשנת 66 העביר חלק, חצי, לסאלח. לפי מה שכאן יכול להיות, אבל יש להניח אולי הוא או אסעד העביר, זה עבר בפעולת מכר בשנת 66". העד נשאל האם הוא מאשר שאין להם זכויות בחלקות האלו והשיב-"אם כתוב ביפוי הכוח אז יש לנו זכויות" (עמ' 38-39 לפרוטוקול).

78. בהמשך עדותו, נשאל בנוגע לפרשנות המסמך בנוגע לסאלח קאסם סרחאן והשיב-"בודאי שנותן חיזוק אין ויכוח, מפני שהכוונה של המסמך הזה לומר : אנחנו אין לנו טענות כלפיך ואנו עוסקים בביצוע ההסכם שיש לנו התחייבות כלפיו, היה והחלקות האלו צריכות לעבור על שמנו, יעברו – לא – ישארו על שמך, אני לא יודע למה פנה לעטיה בזמנו לבקש את המסמך הזה. עטיה הוא לא איש בר סמכא שיכול לקבוע מה עושים, אני יודע לאחר עיון ובדיקה שהכוונה שלו שאין לו טענות לגבי החלקות האלו כלפי סאלח" (עמ' 43-44 לפרוטוקול).

79. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי זכויות התובעת בהתאם להסכם החליפין גוברות על הזכויות הנטענות של יורשי הנתבע 6 על פי צוואתו ומורה על רישום זכויות הבעלות בחלקות 34 ו-36 בגוש 15603 על שם התובעת.

80. באשר לטענת התיישנות הרי שעורך הדין הללי הסביר בעדותו את המניעים שעמדו מאחורי התנהלותם, כדבריו-"היתה מדיניות שלעולם לא נצא בתביעות או משפטים עם האוכלוסיה שאנו עובדים איתה, זה לא מוסיף לנו לעבודתנו בשטח, מתוך זהירות, אנו לא נוקטים באמצעים משפטיים משתדלים להגיע לעניין בהבנה ובשיחה ולפעמים אפילו בויתור כלשהו". בהמשך הסביר למה כוונתו במונח ויתור, כלשונו-"למשל כאן היינו מסכימים שיבוצע חלקית מה שיש לו על שמו שיתן וירשם על שם קק"ל והוא יקבל אותו יחס של דונמים שניתנו ולא שכל הקרקע שנתנו תהיה בידו ועל שמו והוא לא יתן כל מה שיתחייב ואפשר להגיע להבנה. אנו רוצים את הכל אבל כיוון שלא עשה מספיק כדי להביא את הכל, אז נסתפק בשלב זה בחלק, זה ויתור". לדברי עו"ד הללי, המדיניות הזו נמשכה עד שנת 2000.

81. בהמשך הסביר-""אתה מערב בין הליכים משפטיים לבין תביעה משפטית. כל פעולה היא חלק מהליך משפטי, ולא מדובר רק בהליך מנהלי. אני מתכוון לחייב מי שהתחייב להעביר את הקרקע שיעשה זאת" ובהמשך-"היינו כל הזמן במגע עם האיש, ועם מהנא עאסי והוא הצהיר הרבה פעמים בעל פה שאכן יש לו את הזכויות האלו אחרת לא היה מתחייב כי הוא נתן תמורתם בקרקע אחרת. לא עשינו הליכים משפטייים והסברתי למה. אנו המשכנו בהליכים של רישום ומגעים מול איש"

82. עוד הסביר עו"ד הללי בנוגע לשיהוי כאשר נשאל בעדותו האם הגשת התביעה לאחר עשרות שנים גורמת נזק ראייתי לצדדים והשיב-"שיהוי גורם בד"כ נזק, זה נכון. שיהוי מוגזם או קטן, אם עד לא יכול להיות כי מת. אבל כאן אין שאלה כזו בכלל מפני שאנו כאן במשפט הזה אנו לא אומרים שנאלץ את האנשים האלו שהתחייבו כלפי עלי סרחאן שנביא אותם כי אין לנו איתם התחייבות שלהם, לא היה לנו מהם התחייבות כלפינו, אנו כל עוד לא נוכל לחייב אותם לא נוכל לחשב את השטח. מכאן אני מגיע למצב שבשבילי כל עוד ואין לי אפשרות שאפשר לבצע כמו שאסעד ועלי ששם רשום – אני לא לוקח את זה בחשבון, הצמצום של התביעה נשאר בעינו". בהמשך, נאמר לו שלו התביעה היתה מוגשת כנגד המנוח, הוא היה יודע את מי לצרף בתור צדדי ג' לאותה תביעה והשיב-"לא היה זמן, פרק הזמן הזה שלא היה מגע כדי להגיע להסדר, אני יודע שצריך להשיג את המסמכים והיה אומר שכן נתנו לי, הוא אמר שהוא עשה, לא היה לו ספק שאפשר לבצע, אני אישית סמכתי על זה שזה עדיין יכול להסתדר, אם לא יסתדר נצמצם את זה. לכן לא יכול לקרות נזק, אם היינו תובעים אותו על הפרת הסכם שהוא התחייב לפעול והוא יכול להביא ראיות שלו, אנו לא תובעים אותו בנזיקין, אנו אומרים תבצע מה שתבצע, ומוכנים לקבל מה שביצעת, אם לא יכול לבצע – תחזיר מה שקבלת".

83. עו"ד הללי חזר בהמשך עדותו על המניעים מאחורי התנהלותם כאשר רצו לרשום את החלקות-"נתקלו שזה לא רשום לא הועברו וחסרים נתונים, השתדלנו לבקש. אני רוצה לומר כי העסקה הזו המורכבת מ- 3 גורמים. למה סאלח לא יחתום עם קק"ל על הסכם חליפי? אומר לך מה היתה האוירה: שאנשים בכפר הסתייגו לעשות עסקת חליפין בנכסי נפקדים, כי עצי הזית נרכשו מרשות הפיתוח שהיא קבלה אותם מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים ולא כולם היו מוכנים לקבל נכסי נפקדים, עלי סרחאן ואחרים היו מוכנים, מי שהיה מוכן אמר: בוא תתנו לי ואני אתן, ולכן נעשתה ה"צ'רבקי" הזאת (סמטוכא)" ובהמשך-"לא אמרתי שנעשו הסכמים בעל פה. אני מכיר את המצב ואני אומר מידיעתי האישית כי אני עשיתי הרבה עסקאות חליפין, ואני יודע מה הבעיות ויש בעיות ואנו מכבדים ואם הציעו לנו דרך להגיע לקרקע שאנו מעונינים שהיא לגיטימית להעביר מאדם לאדם אל קק"ל – הסכמנו".

עוד הסביר עורך הדין מדוע הם לא פנו לצדדים השלישיים, כלשונו-"כי הם התחייבו באמצעות עלי סרחאן. אנו יכולים לפנות רק למי שהתחייב כלפנו ולדרוש ממנו לבצע מה שהתחייב זה כפי שהוא הצהיר הרבה פעמים בעל פה ובכתב שאכן הוא רכש זכויות אלו".

84. זה המקום לציין שהסבריו של עו"ד הללי מקובלים עלי ומבהירים את נסיבות הגשת התביעה בשלב כה מאוחר וכן שנים רבות לאחר פטירת המנוח. עורך הדין הללי, שניכר היה כי הוא בקיא בפרטי המקרה, הסביר ארוכות בעדותו על מדיניות התובעת והצורך להימנע מהגשת תביעה כנגד האוכלוסייה עימה ומולה עבדו, מדיניות שלטענתו כללה גם ויתורים מטעמם. לעניין ההתיישנות הנטענת, המסקנה מדברי עו"ד היללי הינה כי הלכה למעשה לא חל מירוץ התתיישנות כי לא נראה שהיתה מחלוקת בין הצדדים באשר לתוקף העסקה שבשטח קוימה ברובה. מדובר אומנם במקרה חריג ובשיהוי מובהק אך כפי שעלה מעדותו, שהיתה אמינה ומהימנה, ישנה סיבה סבירה להתנהלות כאמור. עוד עלה מעדותו שהרקע להתנהלותם היה בין היתר העדר הפגיעה בצד שכנגד, כאשר לטענתו, במידה וההסכם אינו יוצא לפועל בסופו של יום, הרי שניתן לבטלו או לצמצמו, בהתאם לנסיבות. לטעמו, אין המדובר בפגיעה במי מהצדדים שעה בה ניתן להשיב את המצב לקדמותו. זה המקום לציין, כי מסכים אני עם עמדתו ומקבל את אופן התנהלותם, למעט במקרים בהם הקרקע נמכרה לצד שלישי שהינו תם לב כפי שציינתי לעיל.

85. לאור כל האמור הזכויות כדלקמן תרשמנה על שם התובעת: גוש 15602 חלקה 38, גוש 15599 חלקה 5, גוש 15599 חלקה 7, גוש 15604 חלקה 15, גוש 15604 חלקה 24, גוש 15595 חלקה 34 וחלקה 16 בגוש 15604. בנוסף, תרשמנה זכויות הבעלות על שם התובעת בחלקות 34 ו-36 בגוש 15603. כמו כן, תרשמנה זכויות הבעלות של התובעת על החלקים שרכשה בחלקות ללא הערות האזהרה- גוש 15605 חלקה 4, גוש 15605 חלקה 15 וגוש 15590 חלקה 84, למעט החלקים במקרקעין שנמכרו לצדדים שלישיים כאמור ונרשמו על שמם.

בנסיבות העניין ולאור השיהוי הניכר כמפורט לעיל, כל צד ישא בהוצאותיו.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ה, 19 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.