בעניין: בקשה להארכת מועד, בקשה לביטול פסק דין ובקשות למתן החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין כספי ולפינוי, שניתן בהעדר הגנה נגד שני הנתבעים בתיק, סוויסה אסתר וניסים, ביום 25/3/09 ובקשה להארכת מועד להגשתה.

הבקשות הוגשו ביום 29/4/12, מספר ימים לפני מועד הפינוי, שהיה קבוע ליום 3/5/12.

המשיבה הגישה תגובה ביום 23/5/12 והמבקשת הגישה תגובה לתגובה ביום 28/6/12. לאחר מכן בקשתי הבהרה בעניין עמדת משרד השיכון, וזו הוגשה ביום 2/9/12.

אני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה בבקשה.

התביעה הוגשה ביום 1/2/09 בגין חוב כספי בסך 74,727 ₪ בגין אי תשלום שכר הדירה משנת 2002. כן עתרה התובעת לפינוי המושכר ולתשלום לעתיד עד לפינוי. לכתב התביעה צורפו שטר מכר, הסכם שכירות ודפי חשבון.

פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ועל סמך אישורי מסירה חתומים ע"י המבקשת מיום 11/2/19.

המבקשת בבקשותיה טענה כי היא מתגוררת בדירה מזה 16 שנה, עם ילדיה שנולדו בדירה ועם הנתבע השני, שהוא גרושה, ומסרב להתפנות מהדירה, פירטה כי המשפחה במצב כלכלי גרוע עד המלצה לפשיטת רגל, והסבירה את המחדל בהתגוננות בכך שהנתבע האחר הבטיח לה כי הוא יטפל בעניין מול התובעת וכי היא לא ידעה מה לעשות, עד שהופנתה אל הלשכה לסיוע משפטי ע"י עו"ד אליו פנתה. כן ציינה המבקשת כי לאחר קבלת פסק הדין פנתה לנציגת המשיבה, פירטה את מצבה ונציג המשיבה אף ביקר בדירה ובירר את המצב, אך לא נעשה שינוי בגובה החיוב החודשי, שאינו מתאים ליכולתה הכלכלית. המבקשת פונה לרחמי בית המשפט, ומתרה כי פינוייה יעמידה בפני שוקת שבורה, והיא תיזרק לרחוב עם ילדיה, וגם תישאר חייבת חוב עצום.

המשיבה הגיבה כי פסק הדין לא בוצע במשך שלוש שנים, והוכחה כי היה ידוע למבקשת, שפנתה להסדרים, בהם לא עמדה. המשיבה טענה כי המבקשת הופנתה להגיש בקשה לועדת ההנחות, אך לא עשתה כן ולאחר שהגישה בקשה בעזרת נציגת המשיבה, נדחתה ע"י הועדה בנימוק כי לא מיצתה את כושר ההשתכרות, והיא מרוויחה פחות מהכנסה המינימלית. במהלך הנסיונות להגעה להסדר נדרשה המבקשת לשלם רק 300 ₪ לחודש, וגם זאת לא עשתה. לבסוף טוענת המשיבה כי המבקשת לא מיצתה את זכות הערעור על החלטת הועדה.

אין חולק כי המבקשת קיבלה את כתב התביעה, ומנספחי התגובה עולה כי עו"ד מטעם הנתבעים פנה למשיבה בהצעת הסדר, נענה בחיוב, אך לא המשיך לטפל בעניין למרות תזכורות חוזרות ונישנות של ב"כ המשיבה. כאמור בתגובת ב"כ המבקשת לתגובת המשיבה, ההסדר בסיוע עו"ד גונן נעשה ע"י הנתבע האחר, דבר התואם את טענת המבקשת כי הבעל טען כי הוא מטפל בתביעה.

לאור תוכן התגובות, ומאחר והחלטת הועדה לא צורפה לתגובת המשיבה, ביקשתי להגישה, וזו התקבלה בצירוף נהלי משרד השיכון בעניין הנחות.

המבקשת "זכתה" בפועל, ועקב התארכות מתן ההחלטה על ידי ,בשנה שלמה של עיכוב ביצוע פסק הדין, בה היה ביכולתה להגיש כל בקשה כגון ערר על החלטת המשיבה בעניין ההנחה, בסיוע עו"ד. יודגש כי הדבר לא נעשה על ידי במכוון, אלא בעומס התיקים, הרובץ על שולחני, מצאתי תיק זה כפחות דחוף. גם המשיבה הכירה בכך שאין דחיפות בפינוי המבקשת ועיכבה את ביצוע פסק הדין בשלוש שנים.

כעת יש לבחון את הבקשה בראי הפסיקה, ואני קובעת כי אין הצדקה לביטול פסק הדין.

פסק הדין ניתן כדין, לאחר שכתב התביעה נמסר למבקשת עצמה ונחתם בחתימת ידה ביום 11/2/09, כך שאין המבקשת זכאית לביטול מחובת הצדק.

פניית עו"ד דוד גונן מיום 3/6/09 המציינת את מס' התיק, מאמתת זאת, והעובדה שהוא ייצג דווקא את הנתבע מס' 2 לא הוכחה, ואינה רלוונטית לידיעת המבקשת אודות התביעה.

המבקשת הגישה את הבקשה באיחור ניכר, ולא הגישה כל בקשה בתיק במהלך שלוש השנים שמאז מתן פסק הדין ועד שלושה ימים לפני שנקבע מועד לפינוי. עם זאת המבקשת ידעה כי יש פסק דין וכי "חרב" הפינוי תלוייה מעל ראשה וראש ילדיה, ופנתה בעצמה למשרדי המשיבה לכל המאוחר בשנת 2010 בבקשה להנחה. טענת המבקשת לפיה תשובת הועדה לא נמסרה לה אינה טענה, שכן היה עליה כנפגעת העיקרית מהעדר תשובה, לברר מה היתה ההחלטה. המבקשת ממלאת פיה מים בכל הקשור להסדרים שהוצעו לה, גם אם באמצעות שלוחו של בעלה, ואף לאחר שהמשיבה הגישה תגובה (ביום 23/5/12) לא עשתה דבר, על כן אין לקבל את הטענה כי לא קיבלה את תשובת הועדה וכי לו היתה מקבלת אותה היתה פעולת אחרת. ויודגש, כעת המבקשת מיוצגת ע"י עו"ד מהלשכה לסיוע משפטי, וכל הטענות בעניין אי ידיעת הכללים לטיפול בבקשה אינן מתקיימות עוד.

לגוף העניין, ואף אם היה מקום להאריך את המועד להגשת הבקשה, אין בפי המבקשת כל הגנה בפני תביעת הפינוי. המבקשת אינה מכחישה כי אינה משלמת את שכר הדירה או את ההסדרים הזמניים והצנועים שניתנו לה, ואינה זכאית להמשיך ולהחזיק בדירה ללא תשלום וללא שיש הליך חוקי תלוי ועומד בעניין גובה שכר הדירה. המדובר בחוב גבוה, שנצבר במשך שנים רבות של אי תשלום, ועל המבקשת לכבד את ההסכם, מכחו היא מחזיקה בדירה, ולפנותה.

בלב כבד אני חותמת את ההחלטה, ולאור העובדה שהמבקשת מודעת להליך ומיוצגת ע"י עו"ד מעל שנה, אני מוצאת כי יש לעכב את הפינוי רק בשלושה חודשים.

הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

ביצוע פסק דין הפינוי בלבד נגד המבקשת בלבד יעוכב למשך שלושה חודשים מהיום (הפגרה נכללת במניין הימים).

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הבקשה בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ג, 06 יוני 2013, בהעדר הצדדים.