לפני תביעה כספית ע"ס 5,131,112 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבעת בסדר דין מקוצר, ועניינה כספים שחבה הנתבעת לתובעת בגין שירותי הסעות לחיילי צה"ל באזור מודיעין בתקופה שבין 1.4.2006-14.8.2007.

הצדדים והעובדות שאינן שנויות במחלוקת

1. התובעת הינה חברת היסעים.

התובעת זכתה במכרז 1/2004 להפעלת קווי שירות באוטובוסים באשכול מודיעין בתקופה שבין 1.4.06-14.8.07 (להלן: "התקופה הרלוונטית"). מכח הוראות המכרז התובעת סיפקה לנתבעת שירותי הסעות לחיילי צה"ל באזור מודיעין, כאשר נקבע כי הסכום הסופי המגיע לה מהנתבעת ייקבע בשלב מאוחר יותר. ההסכם המסדיר את היחסים בין הצדדים בתקופה הרלוונטית נחתם ביום 6.10.05 בין המנכ"ל וחשב משרד התחבורה כמייצגי הנתבעת לבין התובעת (להלן: "ההסכם החדש" - מוצג נ/3).

יצויין כי בתקופה שקדמה לתקופה הרלוונטית הפעילה התובעת קווי תחבורה ציבורית במודיעין בתקופה 1.9.97-31.3.06, מכח מכרז 18/97 והארכתו. הסכם בגין תקופה זו נחתם ביום 3.8.98 בין משרד התחבורה והחשב הכללי כמייצגי הנתבעת לבין התובעת (להלן: "ההסכם הישן").

במהלך תקופת ההסכם הישן, ביום 1.6.00, נחתם הסכם בין התובעת לבין משרד הביטחון, במסגרתו התחייבה התובעת להסיע חיילים בקווים אותם היא מפעילה על פי הזיכיון מבלי לגבות מהם תשלום. נקבע כי משרד הביטחון/מדינת ישראל יישאו בעלות נסיעת החיילים על פי מחיר גלובלי שייקבע על סמך מדגם, כאשר תינתן להם הנחה של 10% מהסכום הכולל (נספח א לכתב ההגנה – להלן: "ההסכם להסעת חיילים").

2. בחודשים 10-12.06 התקיימו מספר פגישות בין הצדדים (התובעת ומשרד הביטחון) בעקבות דרישת התובעת לתוספת תשלום בגין גידול במספר החיילים החל משנת 2006. בפגישה שהתקיימה ביום 20.11.06 בין הצדדים הושגה הסכמה לפיה ייערך סקר ספירת חיילים באשכול מודיעין בחודשים 2-4.07 אשר יחול רטרואקטיבית מחודש אפריל 2006 (להלן: "ההסכמה לעריכת סקר" - נספחים א/1-א/3 לכתב התביעה).

3. דו"ח תוצאות הסקר הוגש בחודש מאי 2007, ועל פיו אומדן עלות נסיעות חיילים לשבוע – 72,213 ₪ (נספח ב' לכתב התביעה, סע' 2.1).

4. התובעת הכפילה סכום זה במספר השבועות בתקופה הרלוונטית ( 72,213 ₪X 72 שבועות) = 5,199,336 ₪, והפחיתה ממנו את הסכום ששילמה לה הנתבעת "על החשבון" במהלך התקופה הרלוונטית – 1,073,000 ₪.

החוב הנומינלי הנטען על ידי התובעת הינו 4,126,336 ₪, ובצירוף ריביות החשב הכללי, התובעת העמידה את תביעתה על סך 5,131,112 ₪.

5. ביום 7.9.09 ניתן פסק דין חלקי בתיק על ידי כב' השופט מ' יפרח, על יסוד הסכמת הצדדים, המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך 2,840,063 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ואילך. לנתבעת ניתנה רשות להתגונן לגבי יתרת הסכום – 2,291,049 ₪.

בהמשך הגדיר כב' השופט יפרח שלוש שאלות אשר נותרו במחלוקת לגבי יתרת הסכום הנתבע: "האם חישוב הסכום המגיע לתובעת צריך להיות על פי סעיף 2.1 לסקר נספח ב' לכתב התביעה או על פי פיענוח אחר הכלול בנספח ה' לתצהיר הגב' רכטמן; האם זכאית הנתבעת להנחה של 10%; האם זכאית התובעת לריבית החשב הכללי ומאימתי".

בשאלות אלו ידון פסק דין זה.

(במאמר מוסגר יצויין כי ביום 13.10.09 חתם כב' השופט מ' יפרח על פסיקתה במסגרתה חויבה הנתבעת, בין היתר, בהחזר הוצאות אגרת התובעת בסך 35,501 ₪, ובתשלום שכר טרחת עו"ד התובעת בגובה 4% מהסכום שנפסק).

טענות הצדדים

6. טענות התובעת

א. טענת הנתבעת לפיה התובעת הסכימה לתת לה 10% הנחה, הנה טענה מסוג "הודאה והדחה", המעבירה את הנטל מכתפי התובעת לכתפי הנתבעת.

יצוין כי טענה זו הועלתה לראשונה על ידי התובעת בסיכומיה.

לגופו של עניין טוענת התובעת, כי פרוטוקול הישיבה שבו לכאורה נתנה התובעת הסכמתה להנחה, מיום 18.10.06, מלמד על ההפך הגמור מטענת הנתבעת. ניתן לקרוא בפרוטוקול זה, כי התובעת התנגדה במפורש ובתוקף למתן הנחה (סע' 3(ה) ו-3(ו) לפרוטוקול זה). הנתבעת היא שניסחה את הפרוטוקול ועל כן במקרה של ספק בפרשנות, על הספק לפעול לרעת המנסח, קרי: לרעת הנתבעת.

ב. ההסכם להסעת חיילים הינו למעשה נספח להסכם הישן. ההסכם הישן הסתיים ביום 31.3.06 ועמו גם ההסכם להסעת חיילים.

ג. נספח ה' המצורף לכתב ההגנה לא הוגש במסגרת ראיות הנתבעת והנתבעת אינה רשאית להסתמך עליו. מה גם שמדובר במסמך שכלל אינו קשור לתובעת אלא לחברה אחרת בשם "קונקס" והוא אינו רלוונטי לתביעה.

הצדדים הסכימו כי תוצאות הסקר יחייבו אותן, ומדובר בסקר מקיף, מפורט ומדויק המשקף את ראשי הנוסעים החיילים בהתפלגות לחיילים וחיילות, התקבולים לפי כל סוג של נסיעה בעבור כל קווי הנסיעה של התובעת בכל יום מימות השבוע.

ד. אשר לריבית, התובעת הודיעה בסיכומיה כי היא מסכימה לחישוב הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לה בהתאם לאמור בחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 (להלן: "חוק פסיקת ריבית") ממועד קבלת תוצאות הסקר ועד למועד התשלום בפועל.

7. טענות הנתבעת

א. ההסכם להסעת חיילים משנת 2000 קבע כי התובעת תיתן לנתבעת הנחה של 10%. הסכם זה נחתם כמעט שנתיים לאחר חתימת ההסכם הישן, הוא חוזה העומד בפני עצמו, ואינו מהווה נספח להסכם הישן כנטען על ידי התובעת. בהסכם נקבע מועד תחילה (1.6.00) אך לא נקבע לו מועד סיום. נקבע כי כל צד יהא רשאי להודיע לצד השני בכתב על סיום ההסכם 90 יום מראש. הודעה שכזו מעולם לא נשלחה לנתבעת. עולה מכך כי ההסכם להסעת חיילים אשר כלל הנחה של 10% המשיך לחול גם בתקופה הרלוונטית.

ב. יש לדחות את טענת התובעת בעניין הודאה והדחה. הן מבחינה דיונית - הואיל ולא ניתן להעלות טענה זו לראשונה בשלב הסיכומים לאחר שכל צד הביא את ראיותיו בסדר הרגיל, והן מבחינה מהותית – הואיל והתובעת מעולם לא השתחררה מההסכם להסעת חיילים, אזי לא היה צורך בהסכמה מחודשת להנחה בגובה 10% במסגרת ההסכם הדן בתקופה הרלוונטית, ואין בטענה זו כל "הודאה" ועל כן גם אין כל טענת "הדחה" מצד הנתבעת.

ג. האומדן השבועי על פי הסקר, התייחס לנסיבות בהן התובעת הפעילה את קווי האוטובוס שלה במהלך התקופה הרלוונטית, כל יום, שבעה ימים בשבוע, בשעות 5:00-24:00. בפועל, בתקופה הרלוונטית היו ימים בהן פעילות האוטובוסים הופסקה כליל (כדוגמת יום כיפור) או ששעות הפעילות קוצרו (בחגים). על כן התובעת אינה זכאית לתשלום על פי אומדן הסקר. החישוב של הנתבעת נעשה על פי פדיון יומי ממוצע והכפלתו במספר ימי הפעילות בפועל בתקופה הרלוונטית.

ד. התובעת חזרה בה בסיכומיה מהטענה לפיה היא זכאית ל"ריביות החשב הכללי" והוסכם כי חישובי ההצמדה וריבית ייערכו על פי חוק פסיקת ריבית. יש להחיל מנגנון זה גם על הסכומים ששולמו לתובעת בגין עילת התביעה דנן.

דיון

8. ראשית וטרם אכנס לדיון לגופן של הפלוגתות יאמר, כי הנני דוחה את טענת התובעת בסיכומיה, לפיה טענת הנתבעת כי התובעת הסכימה לתת לה הנחה בשיעור של 10% ממחירי נסיעת החיילים בתקופה הרלוונטית הנה טענה מסוג של "הודאה והדחה", המעבירה את נטל ההוכחה לכתפי הנתבעת על פי תקנה 159 בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי התובעת ודי בכך כדי להביא לדחייתה. שהרי העלאת טענה זו לראשונה בסיכומים מאיינת את היפוך סדר הבאת הראיות כאמור בתקנה 159, אשר מעבר להיותו דן בסדר הבאת הראיות יש לו נפקות מהותית בהיפוך נטל הראיה. למעלה מן הצורך יצוין, כי גם לגופה, אין ממש בטענה. טענת הודאה והדחה, על משמעותה כאמור לעיל, מתקיימת כאשר הנתבע מודה בכל העובדות המרכיבות את עילת התביעה, אך מוסיף טענות נוספות, שאם תתקבלנה יש בהם כדי לדחות את התביעה או אחד מרכיביה.

בענייננו התובעת טוענת כי ההסכם להסעת חיילים, אשר כלל התחייבות מצידה לתת הנחה לנתבעת בשיעור 10%, פקע עם פקיעת ההסכם הישן ואינו רלוונטי לתביעתה. בהסכמה לעריכת סקר, התובעת הודיעה במפורש כי היא אינה מוכנה לתת לנתבעת הנחה בשיעור 10%. הנתבעת אינה מודה בכך וטוענת כי ההסכם להסעת חיילים מעולם לא פקע וההנחה בשיעור של 10% ממשיכה לחול גם בתקופת ההסכם החדש.

מכאן, וכאשר הנתבעת אינה מודה בכל העובדות להן טוענת התובעת, אין מדובר בטענה מסוג של "הודאה והדחה".

9. האם חישוב הסכום המגיע לתובעת צריך להיות על פי סעיף 2.1 לסקר נספח ב' לכתב התביעה, או על פי פיענוח אחר הכלול בנספח ה' לתצהיר הגב' רכטמן?

בעניין זה אני מקבלת את טענות התובעת.

אין מחלוקת כי בפגישה מיום 20.11.06 בין התובעת למשרד הביטחון סוכם (נספח א1 לכתב התביעה):

"1. לבצע סקר נסיעות חיילים בתח"צ באשכול מודיעין שמבצעת חב' "מרגלית".

2. תקופת הסקר: 1.1.07-31.3.07.

3. ...

6. ... תוצאות הסקר יחולו החל מאפריל 2006"

קדמה לפגישה זו פגישה מיום 18.10.06 בין התובעת ומשרד הביטחון אשר סיכומה (נספח א2 לכתב התביעה):

"3. המשרד לא מוכן לתביעה הנ"ל ולכן סוכם:

1. חב' "מרגלית ומשהב"ט יצאו לסקר ספירת חיילים באשכול מודיעין.
2. עלות הסקר תתחלק בין שני הצדדים.
3. תוצאות הסקר יחולו החל מאפריל – 2006.
4. עד לקבלת תוצאות הסקר המשרד ישלם לחב' מרגלית סך 150,000 ₪ + מע"מ לחודש. במידה ותוצאות הסקר יהיו נמוכות מהתשלום כיום – ההפרש יקוזז מעלות הנסיעות ההדדיות.
5. המשרד ישלם לחב' "מרגלית" ע"פ תוצאות הסקר בקיזוז 10% הנחה (כמו בהסכם הנוכחי).
6. חב' "מרגלית" לא מקבלת גם את ההצעה הנ"ל. דורשת תשלום זמני (עד תוצאות הסקר) של 200,000 לחודש + מע"מ. המשרד ישיב לדרישה זאת בתוך שבוע.
7. המשרד יזמין את חב' "תסקיר" במטרה להיערך במידי לסקר ספירת חיילים בקווים של חב' "מרגלית".

מלשון ההסכמות הללו (סעיף 6 לנספח א1 וסעיף ה לנספח א2) עולה, כי הוסכם בין הצדדים לערוך סקר ספירת חיילים, אשר תוצאותיו יחייבו את הצדדים החל מחודש אפריל 2006.

תוצאות הסקר נמסרו לצדדים בחודש מאי 2007 (נספח ב לכתב התביעה) והן כוללות אומדנים לסך תקבולים מחיילים וחיילות לשבוע, וכן לכל אחד מימות השבוע.

בחלק הכללי של הסקר נכתב: "לאור בקשת משרד הביטחון וחברת "מרגלית" בוצע סקר לאמידת הפדיון מחיילים בקווים המופעלים על ידי החברה, על מנת שאפשר יהיה לדעת את גובה התשלום שעל משרד הביטחון לשלם לחברת "מרגלית".

היינו, היה ברור לצדדים שעל פי תוצאות הסקר ייקבע גובה התשלום שעל הנתבעת לשלם לתובעת.

10. התובעת טוענת, כאמור, כי יש להכפיל את תוצאות הסקר לשבוע במספר השבועות בתקופה הרלוונטית, וזהו הסכום בו חייבת הנתבעת – 5,199,366 ₪, נומינלית (לפני ניכוי הסכומים אותם שילמה הנתבעת לתובעת).

הנתבעת טוענת, כי יש לחלץ מהסקר נתון של פדיון יום ממוצע (1/7 מהאומדן השבועי על פי הסקר) והכפלתו במספר ימי הפעילות בפועל בתקופה הרלוונטית. על פי אופן חישוב הנתבעת, ימי חג לא ייחשבו כלל. ימי שישי, שבת, ערבי חג ומוצאי חג ייחשבו כחצאי ימים (סעיף 13 לתצהיר הנתבעת). על פי חישוב הנתבעת, התשלום לתובעת בתקופה הרלוונטית הינו 4,348,254 ₪ (לפני ההנחה הנטענת בשיעור 10% ולפני ניכוי הסכומים אותם שילמה הנתבעת לתובעת).

11. איני מקבלת את טענת הנתבעת, לפיה יש לערוך חישובים נוספים ולהפחית ימי עבודה מתוצאות הסקר. טענה זו לא באה לידי ביטוי בפרוטוקולי הדיונים שהיו בין הצדדים והעלאת סיכומי הפגישות על הכתב. יצוין בהקשר זה, כי מי שניסח את סיכומי הפגישות היתה הנתבעת, ועל כן יש ליתן משקל רב יותר לעובדה כי הפחתת ימי עבודה או חצאי ימי עבודה מתוצאות הסקר ובחינה בפועל של מספר הימים בשנה בהם פעלו הקווים – לא הועלתה על הכתב.

12. לעניין זה העידו מטעם הצדדים:

מטעם התובעת - הגב' אלה שבי – בעלים ומנהלת של התובעת.

לעניין חלות תוצאות הסקר העידה: "היה לנו הסכם שעושים סקר ותוצאות הסקר הן הקובעות. בשום פגישה שדובר בה על הסקר, לא דובר בה על חצאי ימים וכו', דובר על התקופה ועל כמה נסיעות יידגמו ועל אילו קווים ידגמו, לא דובר על חצי ושבת" (עמ' 32 לפרוטוקול מיום 20.10.10).

עדותה של העדה בעניין זה מהימנה עלי והיא לא נסתרה ומתיישבת עם הראיות שהובאו לפני.

מטעם הנתבעת - הגב' נילי אסולין – בתקופה הרלוונטית שימשה ע' בכיר חשבונות תחבורה ציבורית באכ"ס במשרד הביטחון.

העדה הודתה כי הסיכום מיום 18.10.06 היה שיהיה סקר ומשרד הביטחון ישלם למרגלית על פי תוצאות הסקר, אם כי הוסיפה שיש לקזז 10% מסכום התוצאה (עמ' 45 לפרוטוקול מיום 1.5.12, שורות 11-13, עמ' 46 שורות 26-27).

13. גם בחינת הנסיבות שהובילו לעריכת הסקר מתיישבת עם מסקנה זו.

הפגישות בין הצדדים, נספחים א1 ו-א2 התקיימו בעקבות מכתב דרישה ששלחה התובעת למשרד הביטחון ביום 2.3.06 (מוצג ת/4). במכתבה מפרטת התובעת, כי חל גידול רב במספר החיילים הנוסעים בקוויה, ובהסתמך על שלושה סקרים – שניים שנערכו על ידה בשנים 2000 ו-2005 ואחד שנערך על ידי משרד התחבורה בשנת 2003 – ישנם הפרשים עד סוף שנת 2005 העומדים על כשמונה מיליון ₪. התובעת דרשה, בין היתר, כי החל מחודש ינואר 2006 ישולם לה על ידי משרד הביטחון סך כ-255,000 ₪ לחודש + מע"מ.

היינו, היה ברור לצדדים כי על הפרק דרישת התובעת לתוספת תשלום ממשרד הביטחון, וזה היה הרקע לפגישות (נספחים א1 ו-א2). נספח א1 פותח במילים: "התקיים דיון בנושא תביעת חב' מרגלית" לתוספת תשלום בגין גידול במספר החיילים הנוסעים בתח"צ באזור מודיעין החל מאפריל-2006" והנושאים שהועלו בפגישה דנים בעיקר בגובה תוספת התשלום לתובעת עקב אותו גידול במספר חיילים.

על כן ברור כי הסקר עליו הסכימו הצדדים תכליתו הייתה לקבוע את התשלום שעל משרד הביטחון לשלם לתובעת, כפועל יוצא מהגידול במספר החיילים.

14. על יסוד כל האמור נקבע, כי יש לחשב את התשלום שעל משרד הביטחון לשלם לתובעת על פי תוצאות הסקר מחודש מאי 2007 עליו הסכימו הצדדים.

15. האם הנתבעת זכאית להנחה של 10%?

אין מחלוקת, כי במסגרת ההסכם להסעת חיילים מיום 1.6.00 הנתבעת (משרד הביטחון) היתה זכאית להנחה בשיעור של 10% מהסכום הכולל של עלות נסיעות החיילים (סעיף 3.2 להסכם).

לטענת התובעת, ההסכם להסעת חיילים הינו נספח להסכם הישן מיום 3.8.98 בין התובעת למשרד התחבורה. לפיכך, הסתיים ההסכם הישן ביום 31.3.06 (לאחר שהוארך תוקפו) ועמו פקע גם ההסכם להסעת חיילים ועמו פקעה גם ההנחה בשיעור 10% לנתבעת.

הנתבעת טוענת, שההסכם להסעת חיילים הינו הסכם חדש ונפרד מההסכם הישן. בהסכם להסעת חיילים לא נקבע מועד לסיומו, אלא הוסכם שכל צד המעוניין בסיומו יודיע לצד שכנגד. הודעה כזו מעולם לא נשלחה ועל כן ההסכם שריר וקיים, ועמו ההנחה לה זכאית הנתבעת בשיעור של 10%.

16. בסוגיה זו מקבלת אני את טענות הנתבעת.

ההסכם הישן וההסכם להסעת חיילים הנם הסכמים נפרדים:

1. הם נחתמו בהפרש של שנתיים זה מזה;
2. כל הסכם נחתם בין התובעת לגורם אחר. ההסכם הישן נחתם בין התובעת למשרד התחבורה ואילו ההסכם להסעת חיילים נחתם בין התובעת למשרד הביטחון (ראו עדות הגב' אלה שבי, עמ' 12 לפרוטוקול מיום 20.10.10 שורות 21-22) ;
3. שונים מועדי סיום ההסכמים ומנגנון סיומם כפי שנקבעו בכל אחד מהם: בהסכם הישן נקבע כי רק המדינה רשאית לסיימו לפני תום התקופה שנקבעה בו בעוד את ההסכם להסעת חיילים כל אחד מהצדדים רשאים להפסיק, תוך הודעה מוקדמת לצד השני. בהסכם הישן נקבע כי הוא יסתיים ביום 31.12.02 (לאחר מכן הוארך תוקפו) בעוד בהסכם להסעת חיילים אין ציון מועד לסיומו;

די בכך על מנת לקבוע שאין מדובר בהסכם אחד (או הסכם ונספח לו כפי שטוענת התובעת), אלא בשני הסכמים נפרדים ושונים. ההסכם להסעת חיילים עומד בפני עצמו וכל עוד לא הודיע אף אחד מהצדדים על סיום ההסכם, וכל עוד לא נחתם הסכם חדש ביו התובעת ומשרד הביטחון בעניין זה, הוא ממשיך לחול במערכת היחסים שבין הצדדים, לרבות ההנחה המוסכמת בשיעור 10%.

17. במכתב הדרישה של התובעת מיום 2.3.06 נאמר: "דרישתנו מורכבת מארבעה נושאים עיקריים, הבסיס לארבעת הנושאים הוא הסכם הסעת חיילים מ-6/2000 בקווי אשכול מודיעין". המכתב הזה הוביל לקיומן של הפגישות וההסכמה לעניין הסקר מיום 20.1106. נקודת המוצא של התובעת במכתב זה היא ההסכם להסעת חיילים. התובעת מתייחסת במכתבה לאותם 10% הנחה כגזירה קיימת ("למרות מחאותינו בסופו של יום כך נקבע"), וכוללת את אותם 10% הנחה בתחשיבה.

בהקשר לאותו מכתב יצויין עוד כי התובעת כותבת בו ב"רחל בתך הקטנה" שההסכם עם משרד התחבורה הינו נפרד להסכם להסעת חיילים, וכלשונה: "למשרד התחבורה אין כל קשר לאשר סוכם בין חברתנו לבין משרד הביטחון" (עמ' 2 שורות 3-4 למכתב).

18. אני דוחה את טענת התובעת, לפיה מכתב "סיכום דיון מ-20.11.06" הינו הסכם חדש בדבר הסעת חיילים המחליף את ההסכם הקודם משנת 2000. הסכמת הצדדים מיום 20.11.06 הנה הסכמה נקודתית לצורך עריכת סקר חדש ועדכני.

חיזוק לכך ניתן למצוא במוצג נ/1 – מכתב מהתובעת לנתבעת מיום 22.7.07 (למעלה מחצי שנה לאחר הדיון מיום 20.11.06) ובו היא מבקשת לקבל "את נוסח החוזה אשר אנו מתבקשים לחתום עם משה"ב בנושא הנדון. לא נוכל לדון/ואו להעלות כל הצעה שהיא מבלי שיהיה ברשותנו ההסכם עליו אנו אמורים להתבסס". היינו – אין הסכם חדש בין התובעת ומשרד הביטחון נכון למועד זה, גם לפי גישתה של התובעת.

19. בעניין זה העידה מטעם התובעת הגב' אלה שבי.

לעדותה, התובעת הסכימה לתת לנתבעת הנחה בשיעור של 10% בהסכם להסעת חיילים עם משרד הביטחון משנת 2000, לאחר שהובטח לה שהיא תקבל בחזרה את אותם 10% באמצעות סובסידיה ממשרד התחבורה (עמ' 16-17 לפרוטוקול מיום 20.10.10). לאחר מספר חודשים התובעת הבינה שהיא אינה מקבלת סובסידיה ממשרד התחבורה. היו פניות ופגישות בעניין זה אך אין שינוי מהכתוב (עמ' 18 לפרוטוקול).

בהמשך הודתה העדה כי גם לאחר סיום ההסכם הראשון עם משרד התחבורה והארכתו בשנת 2002 היא לא עמדה על הוספת סעיף ספציפי לעניין החיילים (עמ' 18 לפרוטוקול).

על פי עדותה, בשנת 2006 ההסכם הישן עם משרד התחבורה פג, וכבר היה הסכם חדש (מיום 6.10.05). בהסכם החדש עם משרד התחבורה כלול סעיף הקובע כי על התובעת לחתום על הסכם חדש מול משרד הביטחון, ומכאן יכלה התובעת להסיק שההסכם להסעת חיילים פג. העדה חזרה על דבריה לפיהם ההסכם להסעת חיילים היה חלק מההסכם הישן (עמ' 24 לפרוטוקול). ההסכמה לעריכת הסקר החליפה את ההסכם להסעת חיילים משנת 2000 (עמ' 22 לפרוטוקול מיום 20.10.10).

יחד עם זאת, העדה הודתה כי היא לא שלחה מכתב למשרד הביטחון בו היא מבקשת לסיים את ההסכם להסעת חיילים (עמ' 24 לפרוטוקול), והיא לא קיבלה טיוטת הסכם חדש להסעת חיילים ממשרד הביטחון (עמ' 25 לפרוטוקול). בשנת 2007 העדה פנתה את משרד הביטחון בבקשה לקבל טיוטת הסכם (מוצג נ/1).

עדותה של הגב' שבי מחזקת את המסקנה כי לא היה ולא ניתן לראות בהסכמת הצדדים מיום 20.11.06 כהסכם בין התובעת למשרד הביטחון המחליף את ההסכם להסעת חיילים משנת 2000. גם התובעת לא ראתה בו ככזה, אלא ככלי לקביעת סכום מעודכן של הנתבעת לשלם לה עקב הגידול בספר החיילים באשכול.

20. על יסוד כל האמור אני קובעת, שהנתבעת זכאית להנחה בשיעור של 10% מהחיוב בגין הסעת החיילים באשכול מודיעין בתקופה הרלוונטית.

21. האם זכאית התובעת לריבית החשב הכללי ומאימתי?

לעניין זה מוסכם על הצדדים כי חישובי ההצמדה וריבית על הסכומים המגיעים לתובעת מהנתבעת, יערכו בהתאם להוראות חוק פסיקת ריבית (סעיף 48 לסיכומי התובעת, סעיף 50 לסיכומי הנתבעת).

לעניין המועד ממנו יש להצמיד את הסכום יאמר, כי התובעת פנתה לראשונה אל הנתבעת לאחר קבלת תוצאות הסקר ביום 11.12.08, במכתב בו היא מחשבת את חוב הנתבעת כלפיה, וסמוך לאחר מכן הגישה את התביעה שלפני, בחודש פברואר 2009.

אשר על כן סבורני כי אין מקום להצמיד את חוב הנתבעת כלפי התובעת למועד הקודם להגשת כתב התביעה.

סוף דבר

22. לאחר שנקבע כי על הנתבעת לשלם לתובעת שכר בגין שירותיה בתקופה הרלוונטית, בהתאם לתוצאות הסקר לקביעת התשלום בגין הסעת חיילים מחודש מאי 2007, וכי הנתבעת זכאית להנחה בשיעור של 10% מהסכום שנקבע בסקר, ולאחר שהתובעת הודתה בכתב התביעה בסכומים ששולמו לה "על חשבון", אני קובעת כדלקמן:

1. על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום שנקבע בסקר מחודש מאי 2007 כאומדן לשבוע של סך תקבולים מחיילים וחיילות (72,213 ₪), כפול מספר השבועות בתקופה הרלוונטית (72 שבועות) ובסה"כ: 5,199,336 ₪.
2. הנתבעת זכאית להנחה בשיעור של 10% מהסכום, כך שיתרת החוב לתקופה הרלוונטית עומדת על סך 4,679,403 ₪.
3. מסכום זה יש להפחית את הסכום שהנתבעת שילמה לתובעת "על חשבון" במהלך התקופה הרלוונטית בסך 1,073,000 ₪ (סעיף 9 לכתב התביעה).
4. סה"כ על הנתבעת לשלם לתובעת סך 3,606,403 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.
5. לסכום זה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 ממועד הגשת התביעה (2.2.2009) ועד התשלום בפועל.

23. הנתבעת תישא בהוצאות התביעה ושכ"ט עו"ד בסך 150,000 ₪.

24. פסק דין זה כולל בחובו את פסק דינו החלקי של כב' השופט מ. יפרח מיום 8.9.09 (פסיקתה חלקית נחתמה ביום 13.10.09), היינו כל סכום ששולם ע"פ פסק הדין החלקי מיום 13.10.09, יופחת מהסכום שנפסק לעיל בפסק הדין מהיום, כשהוא משוערך מיום התשלום.

ניתן היום, ז' ניסן תשע"ג, 18 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.