לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק הדין שניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת שושנה פיינסוד כהן), ביום 7.3.2011, בת.א. 1343-02-09, על פיו חייב בימ"ש קמא את המבקשת לשלם למשיב - קבלן עבודות חשמל שביצע עבודות עבורה, סך של 14,076 ₪ בתוספת הוצאות משפט, מתוך סך של 68,884 ₪ אשר תבע המשיב בתביעה המתוקנת שהגיש לבימ"ש קמא (בתביעה המקורית נתבעו 60,122 ₪).

המבקשת טענה בבקשתה, כי עד שהוטלו הגבלות על חשבונה בבנק (מכח הליכי הוצל"פ שנפתחו לביצוע פסק הדין), היא כלל לא ידעה על כך שניתן פסק דין בתיק.

רק לאחר שהמשיב צירף לתגובתו אישור מסירת אזהרה בתיק ההוצל"פ, עליו חתומה הגב' מרים בן עזרא, מטעם המבקשת, אישרה הגב' בן עזרא, שהיא חתומה על אישור המסירה, אולם טענה שהיא לא הבינה במה מדובר ולכן לא התייחסה לאזהרה ואף לא יידעה את בעלה או את באת כוחה. באת כח המבקשת הגישה תצהיר מטעמה, לפיו המבקשת לא מסרה לה שהאזהרה התקבלה אצלה.

המבקשת טוענת, כי סיכויי ערעורה טובים מאד וכי על שיקול זה לגבור על האיחור שבהגשת הערעור וגם על רשלנות של בעל דין.

המשיב מתנגד לבקשה בטענה כי עותק מפסק הדין נשלח ע"י מזכירות בימ"ש קמא לכתובתה של המבקשת וכאמור - כי גם האזהרה על פתיחת תיק ההוצל"פ נשלחה אל המבקשת והתקבלה אצלה.

עיון בתיק בימ"ש קמא מעלה כי פסק הדין נשלח, סמוך לאחר הינתנו, בדאר רשום אל באי כח שני הצדדים, אם כי אישורי המסירה לא נסרקו. בנוסף, הומצא פסה"ד למבקשת ביחד עם האזהרה בתיק בהוצל"פ, עוד ביום 21.5.12. הבקשה להארכת המועד הוגשה רק ביום 10.1.13, קרוב ל- 7 חודשים לאחר קבלת האזהרה.

המבקשת אינה מכחישה חתימתה על האזהרה וטענתה לפיה היא לא ייחסה לה חשיבות איננה יכולה להוות "טעם מיוחד" כנדרש בבקשה להארכת המועד להגשת ערעור, כנדרש על פי על פי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

"טעם מיוחד", הינו, דרך כלל, טעם חיצוני, שאינו נעוץ בהתנהלות המבקש או בא כוחו. "הנטייה להכיר בנימוק מסוים כ'טעם מיוחד' להארכת מועד גוברת ככל שנימוק זה נעוץ בנסיבות חיצוניות שאינן נתונות לשליטתו של בעל-הדין (ראו בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון ולבנייה ראשון לציון נ' מיכקשווילי, פ"ד נ(3) 209 (1996)) [...] לעומת זאת, כאשר השיהוי נובע מסיבות הקשורות בבעל-הדין עצמו או בבא-כוחו, כגון אי-הבנה או תקלה שניתן היה למנעה מבעוד מועד, הנכונות להאריך את המועד להגשת הערעור מצטמצמת" ראו, למשל, ע"א 2400/11 - יוסף מויאל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ . (לא פורסם, 16.6.2011).

לא נטען כי הגב' בן עזרא איננה יודעת לקרוא עברית. טענתה לפיה היא לא ייחסה חשיבות לאזהרה, תמוהה כשלעצמה ומכל מקום - גם אם נכון הדבר, הרי מדובר במחדל של המבקשת, היינו - בהתנהלות המבקשת, שאיננה טעם חיצוני ואיננה יכולה להוות "טעם מיוחד".

אכן, בנוסף לסיבה לאיחור, על בית המשפט, ליתן דעתו גם לסיכויי ההליך. מדובר במעין כלים שלובים - ככל שסיכוייו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה למתן אורכה ואילו כאשר סיכוייו גבוהים - ניתן להסתפק בטעם "חלש" יותר לאיחור. על בית המשפט לאזן בין האינטרס של בעל הדין מבקש הארכה ובין האינטרס של בעל הדין שכנגד והציבור, בסופיות הדיון ובוודאות משפטית.

ראו, בענין זה, דברים שנאמרו, בענין זה, ע"י כבוד השופט ס' ג'ובראן, בבש"א 2399/11 - באסם עיסא זנגריה נ' עלי שחאדה זנגריה (30.3.2011): "סטייה מסדרי הדין, והלכה למעשה שינוי כללי המשחק המשפטי, השכם וערב עלולה להרחיק את משפט הצדק, יותר מאשר לקרבו. על כן, בכל מקרה המובא בפניו, על בית המשפט לבחון את נסיבותיו ולאזן בין השיקולים הנוגדים מתוך הכרה שאין להיעתר לבקשות להארכת מועדים שנקבעו בחיקוק או תקנה כדבר שבשגרה 'שאילו בית המשפט היה עושה כן, היה למעשה משנה את המועד הקבוע בחיקוק".

בענייננו, עיון בפסק דינו של בימ"ש קמא מעלה, כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. בימ"ש קמא חייב את המערערת בתשלום 10% בלבד מערך העבודות, היא "ערבות הביצוע" אותה סיכמו הצדדים ביניהם בהסכם לביצוע העבודות עליו מבוססת התביעה ודחה את שאר התביעה מחמת התיישנות. גם אם הטענה בדבר ערבות הביצוע הועלתה רק בכתב התביעה המתוקן, רשאי היה בימ"ש קמא, לקבל את הטענה ומדובר בקביעת עובדה ומהימנות שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בה ונראה, לכאורה, כי אין במקרה זה טעמים המצדיקים סטייה מכלל זה.

לפיכך, גם סיכויי הערעור אינם מצדיקים הארכת המועד.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ההוצאות ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

החלטה זו ניתנה על ידי בסמכותי כרשמת ביהמ"ש המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.