1. במועד הרלוונטי לתובענה פעלה התובעת (להלן: חברת פלנט או החברה) כדי להוציא לאור מדריך טלפונים לגליל לשנת תשס"ג (2002 – 2003) (להלן: המדריך). בין החברה לבין הנתבע 1 (להלן: מוסא) נכרת חוזה, שלפיו התחייב מוסא למכור לבעלי עסקים באזור שטחי פרסום במדריך ולגבות מהם את התמורה המוסכמת בעבור הפרסום. חברת פלנט מצדה התחייבה לשלם למוסא 50% מהרווחים בניכוי ההוצאות, כשהתשלום אמור היה להתבצע לאחר גביית הכספים ובהתאם לקצב הגביה.

2. לפי הנטען בכתב-התביעה הנתבעים 2 עד 25, בעלי עסקים באזור הגליל, הזמינו שירותי פרסום מאת החברה באמצעות מוסא, ברם חלק לא שילם מאומה בעבור הפרסום וחלק אחר טען כי התמורה שולמה למוסא. חרף זאת, וכמחווה של רצון טוב וכתמריץ לשיפור מילוי תפקידו מצד מוסא, שילמה לו החברה 9,080 ₪. עוד טענה כי הלה מכר חבילות פרסום והעביר לידי החברה סך של 27,864 ₪ בצירוף מע"מ בלבד וכי כספים נוספים שגבה מבעלי העסקים שלשל לכיסו. פניותיה של החברה למוסא בבקשה להעביר אליה את מלוא הסכומים שגבה, לא נענו. לכתב התביעה צורף מכתב, שעל-פי הנטען נשלח למוסא, ובו פירוט הוצאות בסך 33,000 ₪ אשר הוצאו – לטענת חברת פלנט - לצורך הוצאה לאור של המדריך.

3. החברה הגישה תובענה זו נגד מוסא לחייבו לשלם סך של 36,497 ₪ (קרן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום היווצרות העילה, ובסך הכול 55,427 ₪. סכום זה מורכב מ-27,417 ₪, מלוא התמורה שהיה על הנתבעים 2 עד 25 לשלם בעבור הפרסום, ומ-9,080 ₪ שלטענתה שילמה למוסא מראש. כן תבעה חברת פלנט את בעלי העסקים שהזמינו שירותי פרסום, כל אחד לפי התחייבותו הוא.

ההליך נגד בעלי העסקים (הנתבעים 2 עד 25) הסתיים. נגד חלק - נמחקה התובענה או נדחתה, ונגד חלק - ניתן פסק-דין בהתאם לעתירה שבכתב התביעה. נותרה אפוא להכרעה המחלוקת בין החברה לבין מוסא בלבד.

4. בכתב הגנתו הודה מוסא כי התקשר בחוזה עם החברה והודה כי מכר שירותי פרסום לכ-50 בעלי עסקים. לגרסתו לא זו בלבד שאינו חב מאומה לחברה, אלא שזו טרם שילמה לו את חלקו ברווחים. לפי האמור בכתב ההגנה, חלק מבעלי העסקים שילם לו את התמורה המוסכמת, אותה העביר לידי החברה. חלקם סירב לשלם בטענה כי המדריך פורסם באיחור וכי נתגלו בו טעויות. מוסא גם הכחיש כי קיבל מהחברה תשלום על-חשבון חלקו ברווחים (50% מהתמורה בניכוי הוצאות) וטען כי כל פניותיו לחברה לקבל את המגיע לו נפלו על אוזניים ערלות. הוא גם הכחיש כי קיבל את המכתב הנזכר בסעיף 2 דלעיל וממילא חולק על הסכומים הנקובים בו.

5. לנוכח המחלוקת בין בעלי הדין נקבע מועד לשמיעת ראיות הצדדים. מוסא לא התייצב לישיבה שנקבעה, ועל כן ניתן נגדו פסק-דין במעמד צד אחד. בהתאם לפסק-הדין חויב מוסא לשלם לחברה סך של 15,750 ₪ בצירוף הוצאות משפט. במאמר מוסגר ייאמר, כי סכום זה מורכב מהסכומים שלגרסת החברה קיבל מוסא מבעלי עסקים (6,670 ₪) ולא העביר לידיה ומהתשלום 'על-חשבון' (9,080 ₪).

6. לאחר מתן פסק-הדין הגיש מוסא בקשה לביטולו. בעקבותיה הגיעו הוא והחברה לידי הסכמה, ולפיה יבוטל פסק-הדין ובית-המשפט יוסמך להכריע במחלוקת על-סמך חומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי טענותיהם. בהתאם להסכמה זו בוטל פסק-הדין והצדדים הגישו סיכומי טענות בכתב.

7. לגרסת החברה, יש לחייב את מוסא לשלם לה סך של 6,670 ₪ שגבה מאת הנתבעים 4, 11, 16, 18 ו-25 והותיר בידיו. נוסף על כך יש לחייבו להשיב לחברה את הסך של 9,080 ₪ ששילמה לו בלא שהיה זכאי לקבלו. סך הכול נתבע מוסא לשלם לחברה 15,750 ₪ (קרן) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התובענה.

כאמור, מוסא הכחיש כי קיבל מבעלי עסקים כספים שלא העביר לידי החברה. כן הכחיש כי קיבל מהחברה תשלום 'על-חשבון'.

8. השבת הסך של 9,080 ₪ - הנטל להוכיח כי שולם למוסא סכום כלשהו מוטל על כתפי החברה, בבחינת 'המוציא מחברו עליו הראיה'. החברה לא עמדה בנטל זה. להוכחת גרסתה הסתפקה החברה בהגשת כרטסת הנהלת החשבונות, מתאריך 1.1.02 ועד תאריך 31.12.02, שהתנהלה אצלה על שם מוסא. בכרטסת זו רשומים תשלומים שונים ששולמו לכאורה למוסא.

9. לא זו בלבד שאין בכרטסת כדי להוכיח ביצוע התשלומים (אין קבלה על התשלום או אישור פירעון שיקים שמסרה החברה, אם מסרה), אלא שהרישום בה סותר את גרסתה של החברה עצמה. לגרסת החברה, בתחילת העבודה וכתמריץ לשיפור במילוי תפקידו, שילמה למוסא סך של 9,080 ₪. מעיון בכרטסת הנהלת חשבונות עולה כי בניגוד לגרסתה זו, שולמו למוסא לכאורה תשלומים שונים (בסך כולל של 9,080 ₪) החל מחודש אפריל 2002 וכלה בחודש אוקטובר 2002. במילים אחרות, אם אמנם שילמה החברה כספים למוסא - דבר שכאמור לא הוכח כדבעי – היה זה במהלך קיום החוזה, ולא קודם-לכן. למותר להזכיר, כי באותה תקופה העביר מוסא לידי החברה כספים שגבה.

10. לפיכך דין חלק זה של התובענה, להידחות.

11. תשלום הסך של 6,670 ₪ - גם בנוגע לחלק זה של התובענה לא עמדה חברת פלנט בנטל המוטל עליה. כאמור, גרסת החברה הנה כי מוסא קיבל כספים מהנתבעים 4, 11, 16, 18 ו-25 ולא העבירה אותם לידיה. לגרסת מוסא, חלק מבעלי העסקים שילמו לו כספים, ואותם העביר לחברה.

12. הנתבעת 4 נתבעה לשלם סך של 2,000 ₪. לגרסתה, ביום 18.1.02 התקשרה בחוזה עם החברה באמצעות מוסא. לפיכך תביעה, ככל שקיימת, התיישנה. עוד הוסיפה כי "..יודעת וזוכרת שהיא שילמה לתובעת באמצעות הנתבע מס' 1 [מוסא], ואם לתובעת זכות כלשהי הינה כלפי אך ורק הנתבע מס' 1".

אין חולק כי אם התובענה התיישנה, התיישנה גם כלפי מוסא. לא זו אף זו, היות שמדובר בעסקה מתחילת שנת 2002, שנה שבה מודה גם החברה כי מוסא העביר לידיה כספים אשר גבה מבעלי העסקים, סביר להניח שתשלום הנתבעת 4 הועבר לידיה, כך שביום הגשת התובענה לא היה חוב, לא של מוסא ולא של הנתבעת 4. מכל מקום, היה זה מחובתה של החברה להוכיח מהם הסכומים שקיבלה ובעבור איזו עסקה, והיא לא עשתה-כן. מה גם שבכתב-התביעה טענה החברה כי אינה יודעת אם כל בעלי העסקים שתבעה חייבים לה כספים, או חלק מהם בלבד.

ואפילו הונחה תשתית עובדתית להוכיח כי הנתבעת 4 לא שילמה את חובה לחברה, הרי שאין די באמור בכתב הגנתה כדי להוכיח שאמנם שילמה למוסא כספים.

אין לחייב אפוא את מוסא בתשלום הסך של 2,000 ₪.

13. הנתבעת 11 נתבעה לשלם 1,788 ₪. ואולם לאחר הגשת התובענה אישרה החברה כי נתבעת זו אינה חייבת לה כספים. אישור החברה אינו מסויג, ומשמעותו כי הנתבעת 11 שילמה זה כבר את חובה או כי אינה חייבת מאחר שלא קִבלה ממנה שירותי פרסום.

בין כך ובין כך, אין לחייב את מוסא בסך של 1,788 ₪ הנתבעים.

14. הנתבע 16 נתבע לשלם סך של 531 ₪. לגרסתו מדובר בעסקה מיום 18.1.02 ולכן התיישנה התובענה. נוסף על כך טען נתבע זה כי שילם את חובו באמצעות שיק שמסר לחברה באמצעות סוכנהּ (מוסא) ואשר תאריך הפירעון הנקוב בו הוא 5.1.03.

גם בנוגע לנתבע 16 מתיישב מועד התשלום הנטען עם המועד שבו העביר מוסא לחברה כספים שגבה, גם לגרסתה של האחרונה.

אין לחייב אפוא את מוסא בתשלום סך של 531 ₪.

15. הנתבעת 18 נתבעה לשלם סך של 581 ₪. לטענתה שילמה את חובה באמצעות מוסא. במקרה זה החברה צירפה קבלה על התשלום שהיא הנפיקה, ולכן אין חולק כי סכום זה התקבל בקופתה.

אין מקום אפוא לחייב את מוסא בתשלום סך של 581 ₪.

16. הנתבע 25 נתבע לשלם 1,770 ₪. נתבע זה לא התגונן ואין אסמכתא שממנה ניתן להסיק כי חב סכום כלשהו לחברה. אין מקום אפוא לחייב את מוסא בתשלום סך של 1,770 ₪.

17. התוצאה מכל האמור לעיל כי דין התובענה נגד הנתבע 1, להידחות.

עקב מחדליו של הנתבע 1 התארך הדיון שלא לצורך. לפיכך חרף זכייתו בהליך, איני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.