03 אפריל 2013

בבקשת הדחיה על הסף

1. המשיבה (להלן: "המשיבה" ו/או "המבטחת") הגישה תביעת שיבוב כנגד המבקש בגין מעורבותו בתאונת דרכים שגרמה לנזק ברכב של חברת "מובילי דרור", המבוטחת בפוליסת ביטוח אצל המשיבה (להלן: "המבוטחת").

2. המבקש מבקש להורות על דחיית התביעה על הסף שכן ביום 25.2.08 המציא לידיו קצין הבטיחות של המבוטחת מכתב אשר בו מפרט הסכמה שהושגה בין המבקש ובין המבוטחת ולפיה כל אחד מהם יתבע את חברת הביטוח המבטחת את רכבו בלבד (להלן: "מכתב הויתור").

לפיכך, טוען המבקש, כאשר המבוטחת והמבקש סיכמו ביניהם שהם תובעים כל אחד את חברת הביטוח המבטחת את רכבו בלבד ולא תובעים אחד את השני, הדבר מונע מהמבטחת לתבוע את המבקש.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה. המשיבה טוענת כי זכותה לתביעת שיבוב קמה לה מיום 3.1.08, היום בו שילמה למבוטחת את כספי הביטוח בהתאם לפוליסה, ולכן אין ממש במכתב המבוטחת למבקש מיום 25.2.08 שכן המבוטחת לא רשאית לבטל את זכות השיבוב, לאחר שקיבלה את כספי הפיצויים מאת המשיבה. המשיבה סומכת את דבריה בראש ובראשונה על סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "החוק") וכן מפנה לת"א (ת"א) 58017/03 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' מור איתי.

דיון והכרעה

5. סעיף 62(א) לחוק קובע כדלקמן:

"היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם."

בפסיקה נקבע שסעיף זה:

"מעביר למבטח ששילם למבוטח תגמולי ביטוח את זכותו של מבוטח לפיצוי כלפי צד שלישי"

ראו: רע"א 7817/99 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' קופת חולים מכבי, פ"ד נז(3) 49, 64

6. מכח סעיף 62(א) הנ"ל, הגישה התובעת את תביעתהּ.

בפסיקה נקבעו שני פרמטרים שצריכים להיבדק על מנת להכריע באם מכתב הויתור מונע מהתובעת את זכותה בהתאם לסעיף זה, כדלקמן:

א. מבחן הזמן – מועד עריכת ההסכם ביחס למועד תשלום הפיצויים למבוטח.

ב. תוכן ההסכם – האם יש בו בכדי להיות הסדר כולל והאם יש לראות בו משום מיצוי העילה.

7. לעניין מבחן הזמן, נראה שמכתב הויתור נחתם ע"י המבוטחת ביום 25.2.08, כאשר את כספי הביטוח קיבלה המבוטחת עוד ביום 3.1.08.

לפיכך, במועד חתימת נציג המבוטחת על מכתב הויתור, קנתה כבר המבטחת את זכותה להיפרע מהמבקש.

8. לעניין תוכן ההסכם, במכתב הויתור אותו צירף המבקש הסכימו המבקש והמבוטחת שכל אחד תובע את חברת הביטוח שלו על הנזק. כתוצאה מכך, המבקש שהוא, לטענת המשיבה, גרם לנזק יצא נשכר שכן בהתאם לפרשנותו את מכתב הויתור, הוא לא יצטרך לשאת בנזק אותו גרם למבוטחת ולמעשה הוא יהנה מהביטוח אותו עשתה המבוטחת שכן הנזקים אשר להם הוא גרם, יכוסו ע"י הביטוח של המבוטחת ולא על ידו. בענין זה כבר נפסק:

"אין כוונה, כי עקב חוזה ביטוח, שלו דאג לעצמו הניזוק, ייהנה המזיק; ... חוק חוזה הביטוח מטרתו העיקרית להגן על המבוטח, בלי לתת יתרון דווקא למזיק."

ראו: ע"א 5/87 דוד ליפשיץ נ' שושנה לוי, פ"ד מב(2) 177, 191

לפיכך, הפרשנות אותה מנסה המבקש ליתן למכתב הויתור באופן שמכתב זה מאיין את זכות השיבוב של המבטחת, אינה נכונה ודרכה של התובעת לתבוע את הכספים אותם שילמה למבוטחת, לא נחסמה.

9. לפיכך הנני מורה כדלקמן:

א. הבקשה לדחיית התביעה על הסף – נדחית. בשלב זה אין הוצאות.

ב. כתב הגנה יוגש תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום,‏כ"ג ניסן תשע"ג, ‏03 אפריל 2013.