1. בפניי תביעה לסילוק ידם של הנתבעים מדירה ציבורית בת 3 חדרים הנמצאת ברחוב אחז 3 בחיפה, והידועה כגוש 10825 חלקה 62/6 (להלן "הדירה"), ולחיובם בתשלום דמי שימוש ראויים.

2. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

בשנת 1982 שכרו הוריו המנוחים של נתבע מס' 1 (להלן "הנתבע") את הדירה מאת התובעת, על פי חוזה שכירות שצורף כנספח ב' לתצהיר התובעת (ת/1).

3. לימים נפטרה האם, וביום 23.11.08 נפטר האב.

4. לטענת התובעת, לאחר מותו של האב, פלשו הנתבע, אשתו וחמשת ילדיהם לדירה.

5. התובעת פנתה לנתבע בדרישה לסלק את ידו מהדירה, אולם כל פניותיה לא נענו ומכאן הגשת התביעה.

6. הנתבע התגונן בטענה כי הוא התגורר בדירה תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת אביו, ומשכך הוא עונה על הגדרת "דייר ממשיך" על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, תשנ"ח-1998 (להלן "החוק"), ואין עילה לפנותו.

7. ההליכים שננקטו על ידי הנתבע

בשלביו המקדמיים של ההליך, הגיש הנתבע בקשה לוועדת האכלוס העליונה של משרד השיכון והבינוי (להלן "הוועדה העליונה"), להכרה בו כדייר ממשיך, ולחילופין, לקבלת דיור בשיכון הציבורי, אולם בקשתו נדחתה ביום 20.12.11 על שני ראשיה, בנימוק שהוא לא התגורר עם הדייר החוזי בדירה שלוש שנים טרם פטירת הדייר, ולא הוכח כי הוא ובני משפחתו מתקיימים מקצבת הבטחת הכנסה במשך 12 חודשים.

8. ביום 19.3.12 הגיש הנתבע עתירה מנהלית על החלטה זו כנגד משרד הבינוי והשיכון (עת"מ 33071-03-12), אולם עתירה זו נמחקה בהמלצת בית המשפט ביום 13.11.12.

9. בין לבין, בחודש 10/12, הגיש הנתבע בקשה נוספת לוועדה העליונה להכיר בזכויותיה של המשפחה לדיור ציבורי, וביום 27.11.12 אישרה הוועדה, כחריג ולפנים משורת הדין על פי הנטען, מתן דירה בשיכון הציבורי בהתחשב בגודל המשפחה ומרכיבי ההכנסה, אם כי סייגה את מתן האישור בפינוי הדירה נשוא התביעה על ידי הנתבע ובני משפחתו.

10. ביום 21.1.13 הגיש הנתבע עתירה מנהלית על החלטה זו לביטול הסייג האמור (39028-01-13), אולם העתירה נדחתה ביום 7.7.13.

11. העדויות

מטעם התובעת העידה גב' נחמן מלכה אשר שימשה כרכזת גבייה אצל התובעת, ומטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו.

12. דיון

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את חומר הראיות, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא הוכיח כי הוא עונה על הגדרת "דייר ממשיך" על פי החוק, ומשכך דין התביעה נגדו להתקבל. להלן נימוקיי:

בסעיף 1 לחוק נקבע כי "דייר ממשיך" הוא:

"בן זוג של זכאי שנפטר או של זכאי שעבר להתגורר במוסד סיעודי, לרבות הידוע בציבור כבן זוגו, וכן ילדו, נכדו, הורהו או מי שהזכאי היה אפוטרופסו, ובלבד שהוא התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית תקופה של שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת הזכאי או למועד שבו עבר הזכאי להתגורר במוסד הסיעודי" (ההדגשה אינה במקור, כ.ג')

הגדרה דומה מופיעה בחוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), תשנ"ט-1998.

13. הנתבע טען כאמור כי הוא התגורר בדירה יחד עם אביו המנוח תקופה של שלוש שנים בסמוך למועד פטירתו, היינו בתקופה שמיום 23.11.05 ועד 23.11.08.

נשאלת השאלה, על מי מוטל נטל הוכחת טענה זו?

במספר פסקי דין נקבע כי הנטל להוכיח התקיימותם של התנאים המקנים זכויות של דייר ממשיך על פי החוק, מוטל על הטוען לזכויות אלה (ראה ת"א (אשד') 2185/00 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' עזבון המנוחה לסרי מזל ז"ל ואח' (פורסם בנבו, 14.6.05), תאק (ת"א) 157143-09 עמידר החברה לשיכון עולים בע"מ נ' בתיה טאביין מליח ואח' ( פורסם בנבו, 15.6.11), ע"א (ת"א) 2054/01 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סוליקה ואחניש, פ"מ תשס"ג (2), 281, ת"א (אשדוד) 3750/99 עמידר החברה הלאומית לשיכון עולים נ' בן אבו יעקב, פורסם בנבו, 5.12.04), ת"א (אשדוד) 377/99 עמיגור ניהול נכסים בע"מ נ' עזבון המנוח איקווטי חיים ז"ל ואח', פורסם בנבו, 15.10.03).

קביעה זו מקובלת עלי אם כי לדידי המדובר בנטל הבאת הראיות, להבדיל מנטל השכנוע הנותר לעולם על שכם התובעת. ממה נפשך?

הכלל הוא כי על התובע רובץ נטל ההוכחה הכולל בחובו הן את נטל השכנוע והן את נטל הבאת הראיות, באשר לטענות המבססות את עילת תביעתו, בין אם מדובר בטענות בעלות אופי חיובי או בטענות בעלות אופי שלילי. יחד עם זאת נקבע כי ככל שמדובר בעובדה בעלת אופי שלילי, יופחת הנטל המשני של הבאת הראיות המוטל על התובע, ובית המשפט יסתפק בכמות פחותה, ואף זעירה, של ראיות להרמת נטל זה והעברתו אל הצד שכנגד. כך נפסק בע"א 296/82 ד"ר ישעיה נבנצאל ואח' נ' ג'רסי ניוקליאר-אבקו איזוטופס אינק, פ"ד מ (3), 281, בלשון הזו:

"בית המשפט לא יתעלם מן העובדה, כי אם עוסקים אנו אמנם ביסוד עובדתי שלילי, קשה יותר על הטוען להוכיחו, ועל-כן יסתפק, בדרך כלל, בכמות פחותה של ראיות להרמת נטל הבאת הראיות והעברתו אל הצד שכנגד (ע"א 414/66 [4], בעמ' 461-462). כמות זו יכול שתהיה אף זעירה למדיי"

14. בענייננו, הטענה שלפיה הנתבע אינו מתגורר בדירה הינה טענה בעלת יסוד שלילי, שמטבע הדברים יקשה על התובעת להוכיחה. ודוק, אמנם הוכח כי התובעת מפעילה ביקורי מעגל המהווים חלק ממערך הפיקוח שלה על הדירות הציבוריות הנמצאות תחת ניהולה, אולם ביקורים אלה אינם יכולים לספק מענה ענייני ו/או וודאי לגבי מגורים או אי מגורים בדירה (להבדיל משהייה זמנית) מחמת אופיים ותדירותם הנמוכה.

בהינתן העובדה שעסקינן בטענה בעלת אופי שלילי כאמור, מופחת נטל הבאת הראיות המוטל על התובעת להוכחת טענה זו.

15. נשאלת אפוא השאלה, האם הרימה התובעת נטל ראשוני זה?

התובעת טענה כי בשנת 2007 שכרו הנתבע ואשתו דירה ברחוב ההגנה בחיפה, ואף מימשו את זכותם לקבלת סיוע בשכר דירה ממשרד השיכון. בנוסף היא הפנתה לאישור של המוסד לביטוח לאומי שנשלח לנתבע על פי הכתובת הנ"ל. יצוין כי הנתבע לא הכחיש עובדות אלה אם כי טען כי הוא אינו חתום על חוזה השכירות, וכי צירופו לבקשה למתן סיוע בשכר דירה, נעשה במטרה לסייע לאשתו לקבל את הסיוע הנ"ל.

אולם די בעובדות הנ"ל, היינו שכירת דירה ברחוב ההגנה על שמו של הנתבע ועל שם אשתו וקבלת סיוע בשכר דירה כאמור, בכדי להרים את נטל הבאת הראיות הראשוני המוטל על התובעת בעניין אי מגוריו של התובע בדירה והעברתו על שכם הנתבעים.

16. ברם, הנתבעים לא הרימו נטל זה.

מלבד עדותו היחידה בדבר מגוריו בדירה, הנתבע לא טרח להביא ראיות ו/או לזמן עדים כגון שכנים, שיכולים היו לתמוך בטענתו הנ"ל, ואף לא טרח לזמן לעדות את אשתו שאף היא יכולה היתה לשפוך אור בסוגיה זו, והדבר פועל לרעתו על פי ההלכה הפסוקה.

בנוסף, הנתבע לא סיפק הסברים משכנעים לשאלה מדוע נשלחו מסמכי המוסד לביטוח לאומי הממוענים אליו לכתובת ברחוב ההגנה, והכיצד מתיישבת טענתו בדבר מגוריו בדירה נשוא התביעה עם עצם קבלת סיוע בשכר דירה על שמו ועל שם אשתו לגבי הדירה ברחוב ההגנה.

17. במצב נתון זה הנני קובעת כי הנתבע לא הצליח להרים את נטל הבאת הראיות בעניין מגוריו בדירה למשך שלוש שנים לפחות בסמוך למועד פטירת אביו המנוח, ומשכך, אין הוא עונה על הגדרת "דייר ממשיך" על פי החוק.

18. התובעת עתרה לחייב את הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 6,308 ₪, אולם היא זנחה טענה זו בסיכומיה.

19. לאור כל האמור לעיל, הנני מחליטה לקבל את התביעה בכל הנוגע לסעד של סילוק יד, ומחייבת את הנתבעים לסלק את ידם מהדירה הנמצאת ברחוב אחז 3 בחיפה, והידועה כגוש 10825 חלקה 62/6, ולהחזירה לחזקת התובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ.

בנוסף, הנני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.