1. לפנינו תביעת התובעים, לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לחודשים 12/2007 ו- 1/2008.
2. התובעים הינם בעל ואישה המתגוררים בתחומי המועצה המקומית בסמ"ה. התובעת, נג'וה הינה ילידת 1975 והתובע, הארון יליד 1970.
3. בתאריך 4/11/2007 הגישו התובעים למוסד לביטוח לאומי (להלן - המוסד וגם הנתבע), תביעה חוזרת לגמלת הבטחת הכנסה.
4. בעקבות תביעתם לקבלת גמלת הבטחת הכנסה הופנו התובעים על ידי המוסד אל מרכז התעסוקה בחדרה (הידוע בשמו אג'נס) לשם בחינת האפשרות להפנותם לעבודה התואמת את מצבם הבריאותי, או לקביעת תכנית אישית כדי לקדם את יכולתם להשתלב במעגל העבודה, זאת לפי חוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), תשס"ד-2004, והתקנות שהותקנו מכוחו. במכתב זה צוין מפורשות כי תשלום הגמלה מותנה בשיתוף פעולה של כל אחד מהתובעים עם מרכז התעסוקה, ובהשתתפות מלאה בתכנית האישית שתקבע עבור כל אחד מהם. לפי מכתב זה נדרשו התובעים להתייצב במרכז התעסוקה ביום 31/12/2007 (ר' מכתב המוסד אל התובעים מיום 25/11/2007).
5. התובעים שניהם לא התייצבו במועד זה במרכז התעסוקה.
6. ביום 8/1/2008 הודיע המוסד לתובעים על דחיית תביעתם לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי שיתוף פעולה בפעילות שנקבעה להם בתכנית האישית, בהתאם לדיווח שהתקבל ממרכז התעסוקה. באותה הודעה צוין כי התובעים רשאים להגיש ערר לועדת הערר, על קביעת מתכנן היעדים באישור ההשתתפות, תוך עשרה ימים ממועד קבלת האישור, עוד צוין בהודעה כי עד לחודש ינואר 1/2008 (כולל) ניתן יהיה לבדוק את זכאות התובעים ללא צורך בהגשת תביעה נוספת. כמו כן צויין בהודעה כי התובעים רשאים להגיש תביעה לבית הדין בעניין החלטת המוסד.
7. התובעים לא הגישו ערר לועדת הערר על קביעת מתכנן היעדים, ואף לא הגישו תביעה לבית הדין על החלטת המוסד לשלול מהם את הגמלה. תחת זאת, התובע פנה למוסד והציג תעודת מחלה מרופא המשפחה, ד"ר כבהה גסאן, לתקופה 30/12/2007 – 1/1/2008 ותעודת מחלה מרופא אורטופד לתקופה 2/1/2008 – 16/1/2008. התובעת הציגה תעודת מחלה מרופא המשפחה לתקופה 31/12/2007 – 2/1/2007 ותעודת מחלה מרופא אורטופד 2/1/2008 – 20/1/2008.
8. ביום 10/2/2008 נשלחה אל התובעת הזמנה מטעם המוסד, להופיע לפני רופא אורטופד לשם קביעת זכאותה לגימלת הבטחת הכנסה. ביום 17/2/2008 פנה התובע אל המוסד וביקש כי התובעת תיבדק אצל רופאה אורטופדית (אישה) עקב היותם אנשים דתיים. ביום 20/2/2008 הודיע המוסד לתובע כי אין בביטוח הלאומי בחדרה רופאה אורטופדית ולכן על התובעת להתייצב לבדיקת רופא במועד שנקבע לה (26/2/2008).
9. ביום 17/3/2008 פנה ב"כ התובע אל המוסד וציין כי התובעת מוכנה להיבדק בידי רופאה בכל סניף של המוסד בו יש רופאה אורטופדית והוא מבקש לזמן את התובעת להיבדק בפני רופאה אורטופדית. המוסד השיב לב"כ התובע ביום 30/3/2008 וציין כי אישורי המחלה שהמציאה התובעת לתקופה הרלוונטית (מרופא משפחה ומרופא אורטופד) אינם מתיישבים עם טענת התובעת כי איננה יכולה להיבדק על ידי רופא ממין זכר.
10. ב"כ התובעים השיב למוסד כי מדובר בתקופה בה התובעת רק החלה בחזרתה בתשובה וכיום מצווה דתית אוסרת עליה להיבדק על ידי רופא. ב"כ התובעים פנה פעמים מספר אל המוסד בבקשה לזמן את התובעת להיבדק על ידי רופאה אורטופדית.
11. ביום 24/11/2008 הודיע המוסד לב"כ התובעים כי הואיל ולא אותרה רופאה המתמחה בתחום האורטופדיה, הועברו האישורים הרפואיים של התובעת לעיונו של רופא אורטופד, ללא נוכחותה של התובעת, והרופא אישר לתובעת אי כושר עבודה לתקופה 31/12/2007 – 20/1/2008. אולם, מאחר שהתובעים לא שיתפו פעולה עם מרכז התעסוקה אג'נס, הם אינם זכאים לגמלה החל מ- 1/12/2007, כאמור, בפסקה 2(ב) בסעיף 2(א) לחוק הבטחת הכנסה.
12. ביום 3/2/2009 הגישו התובעים תביעה זו שלפנינו.
13. ביום 18/10/2009 פנה המוסד לתובע וביקש לקבל רשומות רפואיות ממוחשבות לתקופה 30/12/2007 – 1/2/2008 על מנת לבחון את זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה 12/2007 – 1/2008.
14. ביום 1/2/2010 הודיע המוסד לתובעים כי רופא מטעם המוסד בדק את המסמכים הרפואיים וקבע כי הם אינם מעידים על אי כושר עבודה של התובעים וכי לא הומצאו רשומות ממוחשבות ולכן דחיית תביעתם לגמלת הבטחת הכנסה בעינה עומדת.
15. בדיון שהתקיים ביום 7/7/2010 ניתנה החלטה על צירוף המרכז התעסוקתי (אג'נס) כנתבע נוסף בהליך זה, והמדינה (משרד התמ"ת) התייצבה כנתבעת נוספת בהליך זה והגישה כתב הגנה.
16. בדיון שהתקים ביום 24/2/2011 ציינה ב"כ המוסד כי המוסד יפנה את החומר הרפואי שהוזמן בעניין התובע לבחינת רופא המוסד (ר' עמ' 8 לפרוטוקול ש'14-8).
17. ביום 30/3/2011 הודיעה ב"כ המוסד, כי רופא המוסד לא אישר, כי התובע איבד כושרו לעבוד בחודשים 12/2007 ו- 1/2008 וצירפה את החלטת רופא המוסד מיום 23/3/2011 (ר' הודעת ב"כ המוסד והחלטת רופא המוסד).
18. בכתב התביעה מיום 3/2/2009 נטען כי התובע שיתף פעולה ועשה כנדרש ואילו התובעת סובלת ממצב גופני לקוי המונע ממנה לבצע פעולות ולשתף פעולה. בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים כי לא התייצבו במרכז התעסוקה ביום 31/12/2007 מחמת מצבם הבריאותי. התובעים טענו כי בסיום תקופת המחלה התייצב התובע במרכז התעסוקה לצורך קביעת מועד חדש ושם סירבו לקבל את התובע ללא אישור מהמוסד. התובעים טוענים כי היה על המרכז התעסוקתי לבחון את תעודות המחלה אך הוא לא עשה כן והפנה אותם למוסד לביטוח לאומי. התובעים טענו כי הם רצו לשתף פעולה עם המרכז התעסוקתי אך שם סירבו לקבלם. לגישת התובעים, משהמרכז התעסוקתי סירב לקבלם, ומשהמוסד לביטוח לאומי האריך בטיפול בעניינם (שלא לצורך) הרי שהם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה מיום הגשת התביעה למוסד ועד ליום מתן פסק הדין. בנוסף טוענים התובעים כי המוסד לביטוח לאומי סירב להפנותם בשנית אל מרכז התעסוקה ולכן נבצר מהם להתייצב במרכז התעסוקה ולא ניתן אם כן לעשות שימוש בנימוק זה על מנת לשלול את גמלתם להבטחת הכנסה.

המדינה טענה כי ביום 31/12/2007 היה אמור להיות המועד הראשון להתייצבותם של התובעים במרכז התעסוקה, ומשהתובעים לא התייצבו, הרי שמעולם לא נקלטו כמשתתפים ולא נבנתה להם תכנית אישית. משכך לגישת המדינה, הסמכות לבדיקת התעודות הרפואיות הינה בידי המוסד לביטוח לאומי. עוד טוענת המדינה כי היה על התובעים להגיש ערר על החלטת מתכנן היעדים התעסוקתי לוועדת הערר, זאת תוך 10 ימים מיום קבלת מכתב המוסד מיום 8/1/2008. משלא עשו כן, אין בשלב זה האפשרות לברר את טענותיהם כנגד המרכז התעסוקתי. עוד טענה המדינה כי התובעים הגישו תביעתם באיחור ובכך סיכלו את האפשרות לבירור טענותיהם כנגד המרכז התעסוקתי. הפרוייקט אורות לתעסוקה נסגר ב- 4/2010 והחברה שהפעילה את מרכז התעסוקה אג'נס, איננה פעילה עוד. בנוסף נטען כי תביעת התובעים רלוונטים אך ורק לחודש 1/2008.

המוסד לביטוח לאומי טען כי מאחר והתובעים לא דרשו עבודה בחודש 1/2008, ובחודש 12/2007 לא דרש התובע עבודה, ומאחר והתובעים שניהם לא שיתפו פעולה עם המרכז לתעסוקה הרי שאין הם זכאים לגמלת הבטחת הכנסה לפי סעיף 2(א) (2)(ב) לחוק הבטחת הכנסה. הוסיף המוסד וטען כי אמנם תעודות המחלה של התובעת אושרו, ברם הואיל ותעודות המחלה של התובע לא אושרו והוא לא התייצב ולא שיתפ פעולה כנדרש על פי החוק, לא התקיימו - בשני התובעים גם יחד – תנאי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה 12/2007 – 1/2008.

דיון והכרעה

1. התובעים טענו בתחילה כי התקופה הרלוונטית לתביעה היא מתחילת חודש 7/2007 בהמשך טענו כי הם זכאים לקבלת גמלת הבטחת הכנסה גם מחודש 2/2008 ואילך. המוסד טען כי התקופה הרלוונטית לתביעה היא 12/2007 – 1/2008, היינו, החל ממועד הגשת התביעה ועד למועד בו נדחתה.
2. אכן, מעת שנדחתה תביעתם של התובעים ביום 8/1/2008 עמדו בפני התובעים שתי אפשרויות: האחת, להגיש ערר לועדת ערר על החלטת מתכנן היעדים התעסוקתי עד לחודש 1/2008 כולל; השניה, להגיש תביעה חדשה למוסד לקבלת הבטחת הכנסה. משהתובעים לא הגישו ערר על החלטת מתכנן היעדים התעסוקתי ואף לא הגישו תביעה חדשה למוסד שתחילתה ביום 1/2/2008 - אין מקום לדון במסגרת תביעה זו בשאלת זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה שראשיתה מחודש 2/2008 ואילך.

זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה לתקופה 12/2007 – 1/2008

1. סעיף 2 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן - חוק הבטחת הכנסה וגם החוק) קובע את תנאי הזכאות לגמלת הבטחת הכנסה:

"2. תנאי זכאות

(א) תושב ישראל שמלאו לו 25 שנים זכאי לגימלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד מתקיים בו אחד מתנאים אלה:

(1) אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו, או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות;

ובלבד שהקביעה כי הוא אינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי תיעשה בידי אחד מהמפורטים בפסקאות משנה (א) עד (ג) כמפורט בהן, ותהיה לתקופה שלא תעלה על התקופה שקבע השר לענין זה:.."

סעיף 2(א)(2)(ב) לחוק הבטחת הכנסה מקנה זכאות, לתושב ישראל שמלאו לו 25 שנים והוא מחוסר עבודה, ומתכנן יעדים תעסוקתי קבע לגביו באישור השתתפות כי בחודש שבעדו ניתן האישור, לא הופנה לעבודה וכי ביצע בחודש האמור את התכנית האישית שנקבעה לו במלואה, ואם לא בוצעה במלואה – שלא נעדר מהפעילות שנקבעה לו יותר מיומיים.

תקנה 1(1) לתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות ביצוע) התשמ"ב-1982 קובעת כי:

"תושב ישראל זכאי לגימלה לפי סעיף 2(א)(1) לחוק אם מתקיים בו אחד מתנאים אלה:

(1) הוא אינו מסוגל לעבוד בעבודה כלשהי בגלל מחלה הנמשכת יותר מ- 30 ימים רצופים". (ההדגשה שלנו - מ.א.ח.)

1. לאחר שעיינו בכל החומר שהונח לפנינו ובטענות הצדדים, סוברות אנו כי בדין דחה המוסד את תביעת התובעים. טעמינו יובאו להלן.

כאמור, תביעתם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה נדחתה, בשל אי התייצבותם במרכז התעסוקה. התובעים טוענים כאמור, כי לא התייצבו במועד שנקבע להם בשל מצב בריאותי, ולאחר מכן סירב המרכז התעסוקתי לקבלם.

בשלב מאוחר יותר ובדיעבד אישר המוסד לתובעת תקופת אי כושר לעבודה מיום 31.12.2007 עד 20.1.2008, ברם המוסד לא אישר לתובע תקופת אי כושר (ר' מכתב המוסד מיום 1.12.2008 והודעת ב"כ המוסד מיום 30/3/2011).

התובע המציא את תעודות המחלה למוסד בדיעבד ולא ביום הקבוע להתייצבותו. על התובע היה להמציא את אישור המחלה במועד ההתייצבות ולקבל אישור ממתכנן היעדים על היעדרותו. יפים לענייננו דבריו של בית הדין האזורי בבאר שבע (כב' השופט אילן סופר):

"אישור רפואי שמקבל התובע מידי רופא משפחה אינו חזות הכל, והן מרכז התעסוקה, והן המוסד רשאים להעביר אישורים אלו לבדיקת רופא מטעמם על מנת שיתן חוות דעתו באשר לכושר העבודה ולחילופין כושר ההתייצבות של המבוטח במועד הנקוב. יש לשים אל לב כי אין די באישור רפואי כדי להבטיח תשלום של הגימלה החודשית, אלא נדרשת סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות. משמלמד אישור רפואי על תחלואים קלים כגון כאב ראש, כאבי גב, וכיו"ב והאישור נבדק על ידי רופא המוסד שקבע כי אין הצדקה רפואית להיעדרות, לא יהיה בכך כדי להבטיח תשלום של הגימלה החודשית.

...

ההשתתפות בתכנית, במצב של קושי או חולי, משמעה ראשית ועיקר התייצבות על מנת שניתן יהיה להתאים את התכנית למצבו הרפואי של המבוטח, או לאשר העדרותו. משלא התייצב התובע כלל, הפר את חובותיו, ועל כן בדין נשללה גימלתו."

(ר' בל (ב"ש) 2200/07 יונגר יצחק - בטוח לאומי, ניתן ביום 11/2/2008).

זאת ועוד, אישורי המחלה שהונפקו לתובע, ליום ההתייצבות, הונפקו בדיעבד וספק אם ניתן לקבלם. אמנם, התובע טוען כי ביקר אצל הרופא עוד ביום 30/12/2007 וקיבל ממנו אישור ידני בכתב משהייתה תקלה במערכת הממוחשבת, ברם אישור כזה מעולם לא הוצג לפנינו.

יתרה מכך, התובע המציא אישורי מחלה לתקופות הקצרות מ- 30 ימים רצופים, ואין מדובר באי כושר לעבוד או להתפרנס.

יוטעם כי סעיף 4 (א) לחוק הבטחת הכנסה קובע, כי:

"הזכאות לגימלה של כל אחד מבני-הזוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן-זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2."

בנסיבות אלה משהתובע לא התייצב ולא שיתף פעולה כדין - לא התקיימו בשני בני הזוג תנאי הזכאות, ומשכך אין התובעים זכאים לתשלום גמלת הבטחת הכנסה בגין התקופה 12/2007 – 1/2008.

1. התובעים טוענים כי המרכז התעסוקתי והמוסד לא אפשרו להם להתייצב במרכז התעסוקתי, לאחר שנסתיימה תקופת המחלה. כפי שמצינו לעיל, לאחר שנדחתה תביעת התובעים לגמלת הבטחת הכנסה בשל אי שיתוף פעולה, על התובעים היה להגיש תביעה חדשה למוסד, על מנת לחדש את התייצבותם במרכז התעסוקתי או להגיש ערר על קביעתו של מתכנן היעדים התעסוקתי. משלא עשו כן התובעים - אין להם, אלא להלין על עצמם.
2. לאור כל האמור לעיל בדין שלל המוסד את זכאותם של התובעים לגמלת הבטחת הכנסה ודין התביעה להידחות.
3. משעסקינן בתביעה מתחום הבטחון הסוציאלי - אין צו להוצאות.
4. הדיון התקיים במותב חסר, משנציג ציבור הוזמן ולא התייצב.
5. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.
6. המזכירות תסרוק מסמכים: 1, 2, 3, 4 ו-5.

ניתן היום, ח' בכסלו תשע"ג, (22 בנובמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.