המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע מס' 1 (להלן: "הקטין"), יליד 7/11/00, בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 19/9/03, עת עלה גלגל של רכב על כף רגלו הימנית.

שאלת החבות על פי חוק הפלת"ד אינה שנויה במחלוקת (פרוטוקול הדיון מיום 2/2/15).

בשאלת הנזק נשמעו ראיות הצדדים. התובעת מס' 2 העידה, ולא הובאו עדים נוספים מטעם התובעים. מטעם הנתבעים לא הובאו עדים. הוגשו סיכומים בכתב.

כתוצאה מפגיעתו סבל הקטין מחבלה קשה בכף רגל ימין ובעקבותיה הובהל לטיפול רפואי בבית חולים רמב"ם, שם אושפז משך 16 יום ונזקק לניתוחים. לאחר מכן, היה הקטין במעקב רפואי ממושך, כולל עשרות ביקורים בבית החולים (הן בבית חולים רמב"ם והן בבית חולים בלינסון).

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי על פי הממצאים הקליניים קיימת צלקת מכערת הדבוקה לבסיס והיפרטרופית בחלקה, כמו כן קיימת הגבלה קלה בכיפוף הגבי של קרסול ימין, קיימת צליעה קלה מאוד על רגל ימין וכן קיים הפרש באורך כפות הרגליים ובנוסף קיים אובררידינג קל של בהונות קיצוניות. המומחה העריך את נכותו הצמיתה של הקטין כדלקמן: בגין הצלקת המכערת בכף רגל ימין וכן בגין הצלקת בירך שמאל: 10% לצמיתות לפי סעיף 75 (1) ב' לתקנות המל"ל. נכות נוספת בשיעור 5% נקבעה בגין הפרעה תפקודית קלה מאוד (הכוונה לצליעה מזערית והגבלה קלה בשיעור של 5 מעלות בלבד בכיפוף גבי בלבד של קרסול ימין). בגין האבחנה של אובררידינג של בוהן חמישית, לא נותרה נכות צמיתה. סה"כ הנכות המשוקללת שנקבעה על ידי המומחה הרפואי מטעם בית המשפט הינה 14.5%.

אבחן להלן את ראשי הנזק הרלוונטיים, תוך התייחסות לסיכומי טענות הצדדים.

הפסד שכר בעבר (אימא):

כאמור, אמו של הקטין העידה בבית המשפט הן לעניין הפסדי השכר הנטענים על ידה והן לעניין פגיעותיו של הקטין, סבלו, הנסיעות שנזקק להן והעזרה שניתנה לו. בכל הקשור להפסדי שכר שנגרמו לה בעבר, היא עותרת לפיצוי בסך 50,000 ₪. מנגד, נטען על ידי ב"כ הנתבעים כי המדובר בטענה בעלמה ללא כל הוכחה. אמו של הקטין השיבה בחקירתה הנגדית כי בחודש נובמבר (הכוונה 11/03) היא חזרה לעבודה וקיבלה משכורת מלאה. על פי תלושי השכר של האימא, עובר לתאונה של הקטין, עולה כי שכרה עומד על סך כ – 2,800 ₪ בלבד.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים ובשים לב לתקופה שאמו של הקטין הייתה צמודה אליו וכן לאור נתוני השכר שלה, אני פוסק סכום גלובלי בסך 5,000 ₪.

הפסד שכר בעבר (אבא):

אביו של הקטין לא העיד. לא הוגשו מסמכים בכתב אשר מלמדים על הפסד שכר בפועל. הטענה להפסד שכר של אביו של הקטין נותרה כטענה בעלמה ללא כל ביסוס ראייתי. אני דוחה רכיב זה של הנזק.

הפסד שכר לעתיד (אבא ואימא):

הטיעון מפי ב"כ התובעים לעניין הפסד שכר בעתיד של הורי הקטין איננו מבוסס כלל ועיקר. המדובר בנזק תאורטי לחלוטין ובשים לב לזמן שחלף מאז אירוע התאונה (13 שנים בערך) וכן בשים לב לממצאי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אין צפי כי ייגרם הפסד שכר להורים כתוצאה ממצבו הרפואי של הקטין. אני דוחה ראש נזק זה.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר:

לדידי לא אמורה להיות מחלוקת כי נגרמו לקטין ולהוריו הוצאות נסיעה בשים לב לביקורים המרובים לצורכי קבלת טיפול רפואי הן בחיפה והן בפתח תקווה, ויש להניח כי נגרמו הוצאות רפואיות נוספות שהן מעבר לסל הבריאות. אני מעריך פיצוי זה בסכום גלובלי בסך 7,000 ₪. אין הצדקה לפסוק סכום כלשהו בגין העתיד.

עזרת צד ג' בעבר:

המדובר בעזרה מוגברת של הוריו של הקטין. אין ראיות בכתב על תשלום בפועל בגין עזרה לגורם כלשהו, אך מנגד, אין ספק כי על פי הפסיקה ראוי לאמוד בפיצוי כספי את שווי העזרה המוגברת לה נזקק הקטין בעקבות פגיעתו. אני מעמיד סכום זה על סך 10,000 ₪. אין הצדקה לפסוק סכום נוסף בגין העתיד.

נזק לא ממוני:

לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 14.5% (תמוה בעיני שב"כ הנתבעים העמיד את הנכות הרפואית על שיעור 5% בלבד). התובע אושפז 16 ימים. הפיצוי המגיע לתובע על פי התקנות הינו סך 35,000 ₪.

פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד:

ב"כ הקטין מבקש לחשב את הפיצוי העתידי בדרך האריתמטית על ידי חישוב שכר הממוצע במשק, כפול נכות תפקודית בשיעור 30% עד הגיעו של הקטין לגיל 67. מנגד, מציע ב"כ הנתבעים פיצוי גלובלי בסך 20,000 ₪ בשים לב למהות הנכות שנקבעה על ידי המומחה.

לאחר שבחנתי את הנתונים, אני בדעה שאין הצדקה לחשב את הפיצוי בדרך האריתמטית שכן חרף פגיעתו הקשה של הקטין וכן ימי האשפוז והניתוחים שעבר, הרי המצב הסופי התייצב בכך שנגרמה הגבלה מזערית בתחום האורתופדי העומדת על שיעור 5% נכות רפואית וכן צלקת מכערת בשיעור 10%. לטעמי הנכות התפקודית הינה בגבולות ה – 7% עד 8% בלבד. אמנם מדובר בקטין שכיום הוא בגיל 15 ואין לצפות מראש כיצד תשליך נכות תפקודית זו על כושר ההשתכרות שלו, אך לא מצאתי הצדקה לחישוב אריתמטי ואני מעדיף את הפיצוי הגלובלי במקרה זה.

אני מחליט לפסוק לקטין פיצוי בגין פגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד בסך 80,000 ₪.

סוף דבר:

1. אני מחייב את הנתבעים הדדית לשלם לתובעים באמצעות בא כוחם את הסך 137,000 ₪. לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ.
2. הנתבעת תישא ביתרת אגרה שתחול בתיק זה.
3. הסכום שנפסק ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.