עסקינן בתביעה כספית על סך של 22,265 ש"ח על רקע התקשרות הצדדים בעסקה למכירת רכב.

נתוני רק וגדר המחלוקת:

אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע רכש מאת הנתבע רכב מסחרי מסוג טיוטה מס' רישוי
55-114-09 (להלן – "הרכב") בתמורה לתשלום סך של 41,000 ש"ח. על חשבון התמורה שילם התובע שני סכומים בשני מועדים כלהלן: תשלום ראשון ביום 10/10/08 בסך של 3,000 $ ועוד
500 ש"ח; ותשלום שני ביום 17/10/08 בסך של 20,000 ש"ח באמצעות 10 שיקים על סך של 2,000 ש"ח כל תשלום (להלן – "העסקה").

כמו כן אין מחלוקת, כי העסקה בוטלה זמן מה לאחר שהתובע קבל לידיו את החזקה ברכב ועשה בו שימוש, תוך השבת חלק בלבד מהסכומים ששולמו.

התביעה דנן נסבה על השבת יתרת הסכום אשר שולם בזמנו על ידי התובע, ותשלום פיצויים בגין עוגמת נפש וההוצאות אשר שולמו על ידו לבדיקת הרכב במוסך.

לטענת התובע, הוא רכש את הרכב מהנתבע על יסוד הצהרתו כי הרכב תקין וללא תאונות, פרט לבעיה מסוימת במצנן (רדיאטור), מבלי שהיתה לו סיבה לפקפק בדבריו לאור יחסי האמון ששררו ביניהם בהיותם קרובי משפחה.

התובע הוסיף, כי קבל את החזקה ברכב ביום 10/10/08 וכבר בימים הראשונים הרגיש כי הרכב 'לא סוחב', ולכן ניגש למוסך בכרמיאל ביום 19/10/08, קרי בחלוף 8 ימים בלבד מעת קבלת הרכב, על מנת לבדוק אותו ולערוך לו טיפול שגרתי לקראת השימוש בו לצורכי עבודתו, או אז התברר לו כי ברכב קיימות בעיות מכאניות קשות שהתבטאו, בין היתר, בהתחממות של המנוע – בעיות שהנתבע לא סיפר לו אודותיהן טרם ביצוע העסקה. אי לכך הודיע התובע לנתבע על רצונו לבטל את העסקה, הנתבע הסכים לכך ואף ביקש ממנו להחנות את הרכב בכפר ראמה, על מנת להימנע מחימום יתר של המנוע אם הרכב ייסע בעליות של כפר בית ג'ן.

עם השבת הרכב הנתבע השיב לתובע חלק מהתמורה, וטען בפניו כי יפעל להשבת היתרה במועד נדחה, אלא שהנתבע לא עמד בהתחייבותו ולא השיב את יתרת הסכום. למעשה, הנתבע השיב שמונה מתוך עשרת השיקים והותיר בידו את הסכום שקבל בכסף מזומן ועוד שני שיקים.

לפיכך עותר התובע לחייב את הנתבע בתשלום יתרת התמורה שלא הושבה, ובתשלום פיצוי בגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ש"ח ושיפויו בסך של 570 ש"ח בגין הוצאות הבדיקה של הרכב במוסך.

לעומת זאת טוען הנתבע, כי החזקה ברכב הועברה לתובע כבר ביום 17/9/08, ולא ביום 10/10/08 כפי שטען התובע. הנתבע ביקש להדגיש, כי עת הסכים לביטול העסקה הוא לא ידע כי התובע עשה שימוש מאסיבי ברכב ואף גרם לו נזקים שונים בשל נסיעות שטח שעשה בו. כמו כן, במעמד ביטול העסקה התובע לא הודיע לו אודות הבעיות שהתגלו בבדיקת הרכב, שכל כולן נובעות מהשימוש שלו בלבד, ולו ידע עליהן אז, לא היה מסכים לביטול העסקה.

רק מאוחר יותר, כאשר ניגש לכפר ראמה כדי לקבל את הרכב לידיו ותוך כדי נסיעה בעליות של כפר בית ג'ן, המנוע של הרכב התחמם יתר על המידה ומיד לאחר מכן שבק חיים. בעקבות כך הושבת הרכב לתקופה ארוכה עד שתוקן על ידי הנתבע, תיקון שהתבטא בהחלפת המנוע בעלות של
15,600 ש"ח.

הנתבע בקש להבהיר, כי הסכים לבטל את העסקה, בלי לדעת על הבעיות ברכב, משום שמלכתחילה דעתו לא היתה נוחה מהעובדה כי התובע משלם את התמורה בתשלומים דחויים, ורק מחמת יחסי הקרבה עמו נאלץ להסכים להם בלית ברירה.

ניתן אם כן לסכם ולומר, כי עיקר המחלוקת בין הצדדים סבה סביב נסיבות ביטול העסקה והאחריות של כל אחד מהצדדים לתקלות אשר התגלו ברכב.

דיון והכרעה:

בדיון אשר התקיים לפניי העידו שני בעלי הדין וכן עד ההגנה, מר נדאל עלי.

עדותו של עד ההגנה מר עלי, שהוא שכנו וחברו של הנתבע, מתייחסת באופן נקודתי למחלוקת הנוגעת למועד מסירת החזקה ברכב לידי התובע. עד זה אישר כי הסיע את הנתבע ברכבו (הרכב של העד) לחדר המיון בבית חולים צפת בשל בעיה רפואית בידו של האחרון, וכאשר שאל אותו לגבי רכבו (הרכב של הנתבע) מסר לו הנתבע כי מכר אותו לתובע וקבל בגינו רק חלק מהתמורה. העד הוסיף כי ראה במקרה את רכבו של הנתבע חולף על פניו תוך כדי הנסיעה שלהם לבית חולים.

עד זה הותיר רושם מהימן וגרסתו נתמכת, אם כי באופן עקיף בלבד, בגיליון חדר המיון מאותו יום בו טופל הנתבע לפי הנטען. מנגד, תוכן המסמך המעגן תשלום חלק מהתמורה לידי הנתבע, אשר נחתם בזמנו על ידי שני הצדדים והוצג כראיה בתיק, מתיישב עם הגרסה של התובע לגבי מועד מסירת החזקה, שכן אין חולק כי החזקה ברכב נמסרה במעמד התשלום שבוצע בכסף מזומן, ולפי הרשום במסמך תשלום זה בוצע ביום 10/10/08 ולא בחודש שקדם לו.

דא עקא, שלא מצאתי נפקות לשאלה מתי בדיוק בוצעה העסקה ונמסרה החזקה ברכב לידי התובע.

אפרט - הרכב הגיע למוסך במצב בעייתי מאוד וכזה שלא ניתן עוד להמשיך ולנסוע בו. בדו"ח הבדיקה נרשם, כי ישנן נזילות שמן מצינור טורבו, הרכב מוציא עשן רב ומתחמם מאוד בנסיעה, ולכן יש לתקן את מערכת הקירור ברכב.

הנה כי כן, מדובר בסימנים ותקלות שאפילו התובע אינו טוען כי היו ברכב בעת ביצוע העסקה. במצב דברים זה אני מוצאת כי לתובע היתה תרומה מסוימת להתדרדרות אשר אירעה במצב המכאני של הרכב ולנזק אשר אירע בסופו של דבר למנוע, אשר שבק חיים מיד לאחר שהנתבע קבל אותו חזרה לידיו בסמוך לאחר ביצוע הבדיקה, זאת אף אם אניח כי התובע החזיק ברכב משך 10 ימים בלבד. סביר להניח, אף ללא צורך במומחיות מיוחדת, כי אילו היה התובע מטפל בתקלה שבמצנן מיד עם קבלת החזקה ברכב – תקלה שהיתה ידועה לו עובר לביצוע העסקה – כי אז הרכב לא היה מתחמם עד כדי כך והמנוע לא היה קורס.

יחד עם זאת, אין לזקוף לחובת התובע כל יתר הבעיות המכאניות אשר התגלו ברכב על ידי המוסך. אף אם אניח כי העסקה אכן בוצעה בחודש ספטמבר 2008, כפי שטוען הנתבע, לא התרשמתי כי מדובר בבעיות 'טריות' שנגרמו בשל השימוש קצר הטווח של התובע ברכב, שכן אין זה סביר כי בעיות כה משמעותיות ונרחבות יתרחשו פתאום תוך חודש ימים בלבד.

לאחר שמצאתי כי שני הצדדים נושאים באחריות לתקלות אשר התגלו ברכב, יש לבחון את גרסאותיהם הסותרות לגבי נסיבות ביטול העסקה.

אפתח בכך שהתרשמתי כי המועד בו בוצעה הבדיקה של הרכב במוסך ביום 19/10/08, אינו אקראי, ולבטח שלא נעשה במסגרת טיפול והכנת הרכב לקראת שילובו בעבודה של התובע, כפי שבקש לטעון. די אם נעיין בתוצאות הבדיקה של המוסך, לפיהן הרכב מוציא עשן רב, המנוע מתחמם מאוד בנסיעה וישנה נזילת שמן, שכולם סימנים חיצוניים שקל להבחין בהם, כדי להבין כי התובע הגיע למוסך כשהרכב במצב 'אקוטי' הדורש טיפול באופן מיידי.

בהקשר זה, הסבריו של התובע כי לא יכול היה להכניס את הרכב למוסך לפני יום 19/10/08 בשל חגי ישראל, היא טענה שלא הוכחה, ומכל מקום אינה מתקבלת על הדעת, שכן לפי דבריו הרכב היה בחזקתו משך 10 ימים, ותקופת החגים בהם מושבתים העסקים אינה משתרעת על ימים כה ארוכים.

אך גם גרסת הנתבע אינה חפה מקשיים. התובע טען, כי הודיע לנתבע אודות תוצאות הבדיקה ובעטיין ביקש לבטל את העסקה, והנתבע הסכים. לעומת זאת טוען הנתבע, כי לא ידע על תוצאות הבדיקה, ואילו ידע עליהן לא היה מסכים לבטל את העסקה, שכן הבעיות אשר התגלו ברכב הן תוצאה ישירה של השימוש של התובע ברכב ולא בעיות ישנות. הנתבע הוסיף, הסכים לבטל את העסקה, מבלי לדעת אודות הבעיות כאמור, מתוך רצון להשתחרר מהעסקה שממילא לא היה שבע רצון ממנה בשל פריסת התמורה לתשלומים ארוכי טווח – תנאים להם הסכים בזמנו אך בשל יחסי הקרבה המשפחתית עם התובע.

קשה לסבור בנסיבותיו של העניין כי הנתבע אכן לא ידע על תוצאות הבדיקה טרם הסכמתו לביטול העסקה, וזאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה אבקש לציין, כי תנאי תשלום התמורה לא היו זרים לנתבע והוא הסכים לתנאים אלה בעת ביצוע העסקה, ולכן לא ברור לי מה הביא לשינוי בעמדתו מאוחר יותר. בנוסף, וזה העיקר, שני הצדדים תיארו מערכת משפחתית שקושרת אותם ביחסי כבוד הדדיים. לפיכך קשה להלום מצב בו התובע מבקש לבטל את העסקה בהסכמת הנתבע, אך לא מביא את הרכב עד אליו, או לחילופין לא מתאם עמו מפגש במקום אחר.

גם ללא יחסי קרבה משפחתית, אנשים אינם נוהגים לבטל עסקה של מכירת רכב באופן בו נעשה הדבר במקרה דנן, כאשר הרכב חונה שלא בכפר בו מתגורר הנתבע, והלה מגיע למקום, נוטל את מפתחות הרכב שלא מידי התובע ולא במעמדו ועוזב את המקום יחד עם הרכב.

דווקא התיאור הנ"ל מתיישב יותר עם גרסת התובע, לפיה הודיע לנתבע על הבעיות שברכב, ואף הודיע לו כי הרכב מתחמם בנסיעה, אי לכך ביקש ממנו הנתבע להשאיר את הרכב בכפר ראמה – שהוא קרוב יותר לכרמיאל (שם נבדק הרכב), מאשר כפר בית ג'ן שההגעה אליו כרוכה בנסיעה ארוכה יותר ובעלייה תלולה.

בנסיבות המתוארות, גרסת התובע לגבי הסכמת הנתבע לבטל את העסקה ביודעו את מצב הרכב לאשורו, עדיפה בעיניי על גרסת הנתבע.

בהינתן הדברים הנ"ל המסקנה המתבקשת היא, כי ביטול העסקה נעשה בהסכמתו המלאה של הנתבע וביודעו מהו מצב הרכב באותה עת. התוצאה הנגזרת ממסקנה זו היא שהתובע זכאי להשבת כספו.

והשאלה הנשאלת כעת היא, האם יש להורות על השבה מלאה של הסכומים ששולמו, והאם יש מקום לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש והחזר הוצאות הבדיקה במוסך.

כפי שציינתי מקודם, לתובע יש חלק בנזק האקוטי שנגרם לרכב, המתבטא בעיכוב בהבאת הרכב לטיפול במוסך ותיקון התקלה במצנן. בנסיבות המתוארות אילו בוצע התיקון קודם לכן יש להניח כי 'תגובת השרשרת' אשר הביאה את הרכב למצב בו הוא מתחמם עד כדי כך שלא ניתן עוד לנסוע בו ומאוחר יותר המנוע קורס לחלוטין, היתה נמנעת.

לאחר שבחנתי את מכלול הדברים נחה דעתי להעמיד את תרומת אחריותו של התובע לנזק שנגרם לרכב על 30%.

כפי שציינתי מקודם, הנתבע עיכב תחת ידו סך של 500 ש"ח במזומן ועוד 3,000 $, שהם לפי שער הדולר ביום 10/10/08 (3.595 ש"ח) 10,785 ש"ח, וכן שני שיקים על סך של 2,000 ש"ח כל אחד. זה המקום לציין, כי מנוסח השאלות והתשובות בדיון ניתן להיווכח כי שני הצדדים טוענים שהכספים אשר שולמו במזומן עומדים יחדיו על 11,000 ש"ח, ובנסיבות אלה גם אני אלך בדרכם.

אשר לשיקים - מתברר ששני השיקים לא נפרעו מחמת הוראת ביטול שניתנה על ידי התובע – טענה שהתובע אינו חולק עליה. בנסיבות אלה ברי כי אין מקום להורות על השבת סכום שני השיקים.

על יסוד האמור לעיל אני מורה לנתבע לשלם לתובע במסגרת ההשבה סך של שהם 11,000 ש"ח בניכוי 30% מעלות תיקון הרכב (30% X 15,600 ש"ח), ובסה"כ: 6,320 ש"ח.

בנסיבותיו של המקרה לא מצאתי מקום או הצדקה לפסיקת פיצוי נוסף למי מהצדדים, כגון עוגמת נפש לתובע והחזר עלות הבדיקה במוסך, או דמי שימוש ראויים ועוגמת נפש לנתבע.

אחרית דבר:

אני מקבלת את התביעה בחלקה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 6,320 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

לסכום הנ"ל יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% ומע"מ והחזר סכום האגרה ששולם בגין המחצית הראשונה של האגרה כשהוא משוערך נכון להיום. מאחר שהמחצית השניה של האגרה טרם שולמה, אני מטילה את החיוב בגינה על הנתבע ומחייבת אותו לשלמה במישרין.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ' אייר תשע"ג, 30 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.