בפני בקשת המבקש להמיר הקנס אשר הוטל עליו במסגרת גזר דיני שמיום 03.06.2009, בעבודות שירות.

הנאשם הורשע בתאריך 03.06.2009 באי קיום צו שיפוטי ונגזר דינו, בין היתר, לתשלום קנס כספי בסך 15,000 ₪ ב- 20 תשלומים שווים ורצופים או 3 חודשי מאסר תמורתם.

בתאריך 02.09.2012 הגיש המבקש בקשה להמרת תשלום הקנס בביצוע עבודות שירות.

בתאריך 17.12.2012 קיימתי דיון במעמד הצדדים ולפנים משורת הדין ולמרות שעד מועד זה ובחלוף למעלה מ-3 שנים מהינתן גזר דין לא שולם אף לא תשלום אחד מן הקנס שנגזר, אפשרתי תשלום קרן הקנס בלבד ושוב פרס בית המשפט מחדש הקנס ל- 20 תשלומים חודשיים וביטל תוספת הפיגורים ואפשר תשלום הקנס המקורי בלבד.

כיום, בחלוף כ- 6 שנים מיום מתן גזר הדין ולמרות החלטתי שמיום 17.12.2012, שלא קויימה עותר המבקש שוב לבית המשפט לאפשר המרת תשלום הקנס, בביצוע עבודות שירות.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, המתנגדת לבקשה, כמו גם בשים לב להחלטותיי הקודמות לא מצאתי כל מקום להיעתר לבקשה והיא נדחית.

העונש של מאסר בצדו של קנס, נועד כדי להמריץ את תשלום הקנס, המתחייב מסוג העבירה אשר בגינה נדון המבקש, אשר הורשע כאמור בעבירה של אי קיום צו שיפוטי.

המרת עונש המאסר בפועל, במאסר שירוצה בעבודות שירות תחטיא, בנסיבות מקרה זה, המטרה שלשמה נקבע עונש המאסר לצדו של הקנס.

יפים לענייננו הדברים שנאמרו ברע"פ 1400/11 אוסאמה גוויליס נגד מדינת ישראל (מיום 30.03.2011):

"בהתאם לסעיף 71 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 רשאי בית המשפט הדן אדם לקנס להטיל מאסר עד שלוש שנים למקרה שהקנס כולו או מקצתו לא ישולם במועדו ובלבד שתקופת המאסר במקום קנס לא תעלה על תקופת המאסר הקבועה לעבירה שבשלה הוטל הקנס. מאסר במקום קנס נושא אופי אכיפתי ועונשי כאחד. "הוראה זו מדגישה את הקשר ההדוק בין המאסר לתשלום הקנס ומותירה, למעשה, את 'מפתחות הכלא' בידיו של הנאשם. רוצה – משלם את הקנס ויוצא פטור ממאסר. מסרב לפרוע – ייאסר לתקופה המייצגת את היקף הקנס שלא שולם – בין כולו ובין בחלקו. מאסר זה על-פי טיבו אינו דומה למאסר הרגיל, והוא נתון לכללים מיוחדים ונועד להשיג מטרות שונות מן המאסר הרגיל" (ע"פ 5023/99 חכמי נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 406, 427 (2001)). אכן המאסר במקום קנס מהווה חלק מהענישה המוטלת על נאשם ,אך מגולמות בו תכליות נוספות, כפי שנקבע בפסקי דינו של בית משפט זה (ראו יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים חלק שני ב 1711 (2009) והאסמכתאות המובאות שם). בית המשפט מוסמך להחליט על נשיאת מאסר, שהוטל בשל אי תשלום קנס, בדרך של עבודות שירות כפי שנקבע בע"פ 1100/91 מדינת ישראל נ' ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418 (1993) (להלן: פרשת ג'עפרי). נקבע כי הפעלתה של סמכות בדבר נשיאת מאסר בשל אי תשלום קנס בדרך של עבודות שירות נתונה היא, כמובן, לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט לשקול כל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו המיוחדות, בהתחשב במהות העבירה ונסיבותיה, באישיות העבריין ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה (פרשת ג'עפרי, עמ'' (429. במקרה דנן בחן בית המשפט המחוזי את הבקשה לריצוי עונש המאסר במקום קנס בדרך של עבודות שירות והחליט לדחותה. לא מצאתי כל עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה, שכן נראה כי בית המשפט המחוזי, שהלך כברת דרך ארוכה לקראתו של המבקש, הביא בחשבון את כלל השיקולים ונראה כי החלטתו בסוגיה זו ראויה בנסיבות העניין". (ההדגשות שלי – ר.ל.)

בענייננו, בקביעת עונש הקנס, בחנתי מכלול הנסיבות, לרבות יכולתו הכלכלית של המבקש ואפשרתי פריסה נדיבה של הקנס לתשלומים.

יתרה מכך, בית המשפט נתן למבקש הזדמנות נוספת בתאריך 17.12.2012 לשלם קרן הקנס בלבד ופרס הקנס שוב לתשלומים נוחים ורבים.

המבקש עשה דין לעצמו ולא מילא אחר החלטת בית המשפט ולא ניצל ההזדמנות אשר ניתנה לו וכיום, בחלוף כ- 6 שנים מיום מתן גזר הדין טרם שולם הקנס המקורי במלואו.

לפיכך, לא מצאתי כל הצדקה להיעתר, בנסיבות, לבקשה והיא נדחית.

מזכירות בית המשפט תודיע החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.