רקע וההליך שלפני

1. לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף זאת לאחר שנשמעו עדי התביעה והתובעים הכריזו "אלה עדי".
2. התובעים הגישו כנגד הנתבעים, עורכי דין במקצועם, תביעה להשבת כספים אשר נטען כי הפקידו בידיהם בנאמנות אך הנתבעים השאירו אותם בידיהם כשכר טרחה.
3. אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעים 2 ו- 3 ייצגו את התובעים בהליכים פליליים שננקטו כנגד התובעים על ידי רשויות המיסים בטענה כי התובעים דיווחו על הוצאות שגובו בחשבוניות פיקטיביות על סך של כ- 1,600,000 ₪.
4. אין חולק עוד כי בגין הייצוג בהליכים הפליליים נדרשו התובעים לשלם סך של 50,000 ₪.
5. מכאן מתפצלות גרסאות הצדדים. התובעים טוענים כי הפקידו בידי הנתבעים סך של 200,000 ₪ בנאמנות על מנת להבטיח אפשרות של תשלום כופר.
6. הנתבעים מאידך אינם כופרים כי, קיבלו לידיהם סך נוסף של 200,000 ₪, אך טוענים כי, תשלום זה נועד; או לתשלום מס בו היו צפויים להתחייב התובעים או לחילופין הוא נועד כשכר טרחת עו"ד (ראה סעיף 8 לכתב ההגנה), מאחר וההכנסה ששלשלו התובעים לכיסם, לאחר שעשו שימוש בחשבוניות הפיקטיביות, נועדה להתחמק מתשלום מס.
7. התובע נפגע ביום 8.10.2008 בתאונת דרכים והונחה לפני חוות דעת של מומחה רפואי לפיה התובע סבל מחבלת ראש זיכרונו והשיפוט שלו ליקויים והוא סובל מנכות בשיעור 100%.
8. בשים לב לכך הובא לעדות בנו של התובע בלבד, מר גיל שטיין, ולאחר עדותו הוכרז על ידי התובעים "אלה עדיי".
9. בשים לב לכך, שעדותו של מר גיל שטיין הייתה בעיקרה עדות מפי השמועה, כאשר הוא מאשר בחקירתו כי הוא לא היה עד לסיכומים שהיו בין הנתבעים לתובע, דרשו הנתבעים בסיום עדותו לסלק את התביעה על הסף בהעדר הוכחה של התביעה. לעניין זה טענו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הנני סבור כי דין הבקשה להידחות.
2. אמנם בית משפט רשאי בכל שלב להורות על דחיית התביעה על הסף. יחד עם זאת, דחיית התביעה על הסף הינה צעד דרסטי אשר בית משפט יעשה שימוש בו במשורה ולעיתים נדירות.
3. בשלב זה שהתובעים הכריזו "אלה עדי" על בית המשפט להתחשב בראיות שהובאו עד כה וכן בעובדות שהן מוסכמות על פי כתבי הטענות המונחות לפניו.
4. בשלב זה עלה בידי התובעים להוכיח את העובדות כדלקמן:

א. אין חולק שלכל הפחות שכר הטרחה המוסכם בגין הייצוג המשפטי עמד על סך של 50,000 ₪ כאשר הנתבעים טוענים כי הוסכם על סך של 200,000 ₪ נוספים.

ב. הוכח בשלב זה כי התובעים הפקידו בידי הנתבעים סך של 200,000 ₪ שהוחזק בנאמנות מעבר לסך של 50,000 ₪, ששולם על ידי התובעים כשכר טרחה. לכאורה הוכח על ידי התובעים כי, כספים אלו נועדו על מנת לשמש לכיסוי החוב האזרחי בו עלולים התובעים להתחייב בשל דרישה לתשלום מס על ההכנסה. עניין זה, הוכח על ידי מסמך שערכו הנתבעים בשם התובעים בהליך הפלילי, והוגש לבית המשפט במסגרת הטיעונים לעונש (נספח ג1 לתצהיר מר גיל שטיין כאשר מסמך זה אף צורף לתצהירי הנתבעים שטרם התקבלו). במסמך זה טענו הנתבעים בשם התובעים בסעיף 11 (ד) כדלקמן:

"בקשת הנאשמים להגיע להסדר טיעון עם הנאשמים (כך נרשם במקור – א.כ.) הנה חלק בלתי נפרד מההכרה באחריות והבעת חרטה וכהוכחה לרצינות הנאשמים פעלו והפקידו בידי ב"כ סך של 200,000 ₪ בנאמנות עבור תשלום המס מעבר למס ששולם בגין השומה שהוצאה לנאשמת מס' 2 במע"מ."

ג. הסכום בסך של 200,000 ₪ שהופקד בנאמנות לצורכי כיסוי המס שיחול הופרש לבסוף לחשבון שכר הטרחה של הנתבעים.

1. האם די בעובדות שהוכחו עד כה , על מנת להעביר את הנטל לשכמי הנתבעים להראות כי הסכום בסך של 200,000 ₪ שהופקד בנאמנות, לכאורה לכיסוי תשלום מס, ולבסוף הופרש כשכר טרחה הינו בהתאם להסכם שנכרת בין הצדדים? לעניות דעתי התשובה לכך בחיוב.
2. ההלכה הפסוקה קבעה כי חוק לשכת עורכי הדין אינו מתיר לעורכי הדין לנכות מן הכספים שקיבלו בעבור לקוחותיהם חובות, שלדעתם הלקוחות חבים להם, ללא ההסכמה המפורשת של הלקוחות. עוד נפסק כי היחסים שבין עורכי-הדין לבין לקוחותיהם בכל הנוגע לכספים ששולמו לעורכי הדין בעבור הלקוחות אינם יחסים שבין חייבים לזכאים או יחסי מלווים ולווים. בגדר יחסי הנאמנות ביניהם נאסר על עורכי הדין לעשות שימוש כלשהו בכספי לקוחותיהם בלא הסכמה מפורשת. וכך נפסק בע"פ 1075/98 מדינת ישראל נ. אופנהיים, פ"ד נד(1) 303, 322:

"הנה-כי-כן, לקוחות שמסרו לעורכי-דינם ייפויי-כוח לקבל בעבורם כספים, זכאים לבדם ליהנות מן הכספים. ואילו עורכי-הדין, שלוחי הלקוחות – הגם שמבחינה פורמאלית הפכו לבעלי הכסף – אינם רשאים להשתמש בכסף או ליטול מתוכו את שכר טרחתם ואת החזר הוצאותיהם, אלא אם קיבלו לכך הסכמה מפורשת מן הלקוחות. על עורכי-הדין אף להעביר ללקוחותיהם, בהקדם האפשרי, כל סכום שהגיע לידיהם בעבור הלקוחות. ראו: סעיף 13(א) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979, האוסר על נאמנים להפיק לעצמם טובת הנאה מנכס הנאמנות; סעיף 8(4) לחוק השליחות, האוסר על שלוחים לקבל טובת הנאה בקשר לנושא השליחות שלא בהסכמת השולחים; ברק בספרו הנ"ל [35], בעמ' 1033."

1. משאלו הם הכללים הנטל עובר לעורך הדין להוכיח כי הייתה הסכמה מפורשת של הלקוח לקזז מאותם כספים, שהופקדו בידו כפיקדון להבטחת חוב המס האזרחי, שכר טרחה המגיע לו לטענתו.
2. בשים לב לכך אני מורה על דחיית הבקשה לסילוק התביעה על הסף ויש לדעתי להמשיך ולשמוע את ראיות הנתבעים.
3. הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בגין דחיית בקשתם בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ.
4. הנני קובע מועד נוסף להמשך שמיעת הראיות ליום 29.10.2014 שעה 13:00.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מההחלטה לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ד, 08 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.