1. קשר נישואין בין מס' שנים שהיה בין גב' סוהאד אחמד לבין ח'אלד אחמד חוטבא, התובע מס' 6, והגירושין אשר באו בעקבותיו, הם אלה אשר הולידו את התובענה שבפניי, שעניינה נזקי גוף שנגרמו לתובעים, כאשר התובעים הינם קרובי משפחתו של החתן – התובע מס' 6, ששה במספר, ואילו הנתבעים הינם משפחת הכלה וקרובים שלה, שישה עשר במספר, הכול בגין מעשי אלימות, תקיפה/קטטה, שהיתה ביום 6/9/08 בכפר עראבה (עיר דהיום).

התובענה:

1. נטען בכתב התביעה המתוקן, שהוגדרה כ: "נזקי גוף ותביעה כספית בעקבות תקיפה" כי:

"בתאריך 6/9/08 בשעות הצהריים, בכפר עראבה, בתוך מגרש למכוניות משומשות הנמצא בבעלות התובע מס' 4, בסמוך לבתיהם של התובעים ולאחר תיכנון מוקדם מראש, תקפו הנתבעים, בצוותא, את התובעים תוך שימוש באלימות, גרזנים, סכינים, צינורות וכלי תקיפה שונים, וגרמו להם נזקים רבים, כפי שיפורט בהמשך".

הוסף בכתב התביעה כי התובעים נפצעו בגופם קשות, כאשר אבי המשפחה, תובע מס' 1, יליד 1939, הוכה באלות בכל חלקי גופו, נזקק לטיפול רפואי בביה"ח פוריה, שם התגלה אצלו חתך מדמם בקרקפת, שנתפר וכן נפיחות רצינית באמה שמאל.

כך גם נעשה לתובעים מס' 2, 3, 4, ו- 5, להם נגרמו חבלות שונות בגוף, נזקקו לטיפול רפואי בבי"ח פוריה ושוחררו להמשך מעקב וטיפול רפואי, תוך המלצה למנוחה למספר ימים או מספר שבועות.

נטען בכתב התביעה כי לתובע מס' 4, הבעלים של מגרש מכוניות, נגרמה נכות נפשית בשיעור של 20%, כל זאת עפ"י חוות דעת של פסיכולוגים/פסיכיאטרים, ד"ר ג'אנם יעקובי, סאלח מסרואה וד"ר תאופיק אבו נסרה.

הוסף בכתב התביעה כי למזלו של התובע מס' 6, למעשה "המבוקש" ע"י הנתבעים הוא לא היה במקום מלכתחילה הגיע למקום אך עם סיום האירוע, כך שלא הותקף פיזית ע"י הנתבעים, אף כי גם לו נגרמו נזקים כספיים, בכך שמוסך אשר בבעלותו המופעל על ידי חב' בע"מ, התובעת מס' 7, נסגר לתקופה של חודש ימים בעקבות האירוע ובעקבות פגיעת אחיו.

התובעים טענו כי הנתבעים ביצעו עוולת תקיפה כלפיהם, כך שהם מחוייבים לשלם להם את נזקיהם המיוחדים, אשר הוערכו בסך של כחצי מיליון ₪ וזאת בנוסף לנזקים הכלליים, במיוחד לגבי תובע מס' 4, כפי שיוכחו בביהמ"ש.

ההגנה ו"התובענה שכנגד":

1. הנתבעים הגישו כתב הגנה, אשר בו הכחישו את פרטי החיוב המיוחסים להם בכתב התביעה.

כן חלק מהנתבעים, ששה במספר, הגישו כתב תביעה שכנגד, שהוגדרה כתובענת נזקי גוף, נגד ששת התובעים אשר עפי"ו התהפכו היוצרות והטענות.

אותה תביעה שכנגד נמחקה ע"י ביהמ"ש, לאור כך שהיא הוגשה כחלוף המועד הקבוע, ללא קבלת רשות ביהמ"ש וגם היא הוגשה לאחר הגשת תצהירי עדות ראשית.

אפרט את הנטען בכתב התביעה שכנגד, אך כדי להמחיש את התמונה העובדתית אותה טוענים הנתבעים.

הנתבעים טענו בכתב התביעה שכנגד כי תחילה קדם לאירוע מיום 6/9/08 (להלן: "האירוע") אירוע מקדים אחר מיום 5/9/08, אשר בו, בעקבות התרת קשר הנישואין בין גב' סוהאד לבין התובע מס' 6, ח'אלד, הגיעה סוהאד, ביחד עם בני משפחתה, לאחר תיאום, לבית המשפחתי הקודם שלה, לשם לקיחת ציוד וחפצים אישיים שלה, ואזי נתקלו בתובעים 2 ו- 3, ובהמשך הצטרפו אליהם התובעים מס' 4 ו- 5, אשר מנעו מהם לקחת חפציה ואף השמיע באוזניהם מילים מעליבות, מאיימות ופוגעות, מלים המהוות לשון הרע, כך שהם עזבו את המקום בבושת פנים ומיד לאחר מכן סוהאד פנתה למשטרה והגישה תלונה, כאשר עוד באותו לילה פנה אחד ששמו עלי נעאמנה ואסף את החפצים והציוד.

כן הוסף בכתב התביעה שכנגד לעניין האירוע כדלקמן:

"ביום 6/8/08, דהיינו למחרת היום, בצהרי יום 6/9/08, בעת שג'מאל מוסטפא (הנתבע מס'3 ) ומר עלי נעאמנה (הנתבע מס' 16) נסעו ברכבו של עלי, בכביש הראשי, כביש היציאה מהכפר לכיוון דיר חנא, חסם את דרכם התובע מס' 2 תוך שהוא מחזיק בידיו כלי מתכתי ובכוונתו לתקוף. תוך כדי כך צרח התובע מס' 2 והצטרף אליו מייד תובע מס' 5 לעבר ג'מאל ועלי בביטויים מבזים ומשפילים, בקללות מעבר לכל ביקורת...".

נטען בכתב התביעה שכנגד כי עלי וג'מאל ניסו להתחמק אך ללא הצלחה, כך שהם הזעיקו בני משפחה אחרים שלהם, הנתבע מס' 2 ראשד, אשר הוכה על ראשו במוט ברזל ואיבד את הכרתו וגם התובעים שכנגד האחרים הוכו ע"י התובעים וגם הושמעו כלפיהם דברי נאצה ובלע.

הוסף בכתב התביעה שכנגד כי התובע שכנגד מס' 4 הוכה נמרצות בכלים מתכתיים, כך שהוא הובהל לביה"ח נהריה, שם אובחן אצלו, בין היתר, שבר תזוזה ביד ימין, קובע בגבס והושבת מכל עבודה למשך חודש ימים.

נטען גם כי התובע שכנגד מס' 3 נחבל ונזקק לטיפול רפואי בבי"ח נהריה.

גם התובע שכנגד מס' 1, נזקק לטיפול בביה"ח, שם נזקק לתפירת חתך בקרקפת באורך 8 ס"מ.

הוסף בכתב התביעה שכנגד כי שני האירועים הנ"ל לא סיימו את מערכת האירועים בין הצדדים, כאשר ביום 16/10/08 תקפו הנתבעים שכנגד מס' 4 ו- 5 את התובע שכנגד מס' 2, במסעדה ובפני עם ועדה, כך שהוא נזקק לטיפול רפואי לרבות בביה"ח.

אף האירוע השלישי לא סיים את מסכת האירועים כאשר בחודש 2/09 הנתבעיםשכנגד מס' 4 ו- 5 תקפו את התובע שכנגד מס' 7 עת שהה במוסך.

הנתבעים סיכמו וטענו כי הם הותקפו ע"י התובעים במספר הזדמנויות, הן פיזית והן מילולית, כך שיש מקום לחייבם לשלם לתובעים פיצויים, לרבות עונשיים וכן לדחות את תביעת התובעים.

הליכים ואירועים בתיק ביהמ"ש:

1. ביהמ"ש הורה בהחלטתו מיום 25/5/10 על גילוי מסמכים הדדי וכן על הגשת תצהירי עדות ראשית.

בהמשך אושרה הגשת כתב תביעה מתוקן, אשר בגידרו צורפה חוות דעת רפואית לגבי תובע מס' 4.

ניתנו מס' הזדמנויות ואורכות למכביר לנתבעים לשם הגשת חוו"ד נגדית או חוו"ד נוספת, לרבות חיוב התובע מס' 4 להתייצב בפני מומחה רפואי של הנתבעים, לרבות חיוב שהייתו במעבדת שינה, דבר שנעשה, אך הנתבעים לא מצאו לנכון להגיש כל חוות דעת רפואית מטעמם.

כך, בסופם של דברים, עפ"י החלטה מיום 28/9/14 קבע ביהמ"ש כי הנתבעים אינם זכאים יותר להגיש חוות דעת רפואית נגדית מטעמם.

1. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 7/6/2012 כאשר באותה ישיבה התייצבו התובעים ועדיהם אך לא היתה התייצבות מטעם הנתבעים.

לפיכך ביהמ"ש נתן פס"ד באותו יום בהעדרם של הנתבעים לפיו חוייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 137,500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה וכן הוצאות ביהמ"ש ושכ"ט עו"ד.

בהמשך, ביום 13/12/12, אותו פס"ד בהעדר בוטל, תוך כדי חיוב הנתבעים בתשלום הוצאות לתובעים, וכן תוך מתן אורכה נוספת לנתבעים בת 75 יום, לשם הגשת חוות דעת רפואית נגדית.

1. בישיבת יום 11/3/13 ביהמ"ש הורה, כאמור, על מחיקת התביעה שכנגד שהוגשה ללא רשות ולאחר הגשת תצהירי עדות ראשית של שני הצדדים.
2. התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 28/9/14, כאשר באותה ישיבה התייצבו 10 עדים מטעם התובעים, אף שהגישו תצהירי עדות ראשית יותר, תוך הודעת ב"כ התובע כי הוא יסתפק בהשמעת אך 10 עדים מטעם התובעים, לרבות התובעים עצמם.

ביהמ"ש החל לשמוע ראיות, כך שלושה עדי תביעה נחקרו נגדית, כאשר לאחר מכן ב"כ הצדדים הודיעו על הסכמה בהי לישנא:

"אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש, לפיה יתר עדי התביעה לא ייחקרו, מבלי להודות בתוכן תצהיריהם. מטעם הנתבעים יעיד עד אחד, שהוא ג'מאל כנאענה (נתבע מס' 3 – ז. סאלח), כאשר יתר עדי הנתבעים לא יעידו, כמובן מבלי להודות בתוכן תצהיריהם. כן תיק המשטרה פל"א 37491/08 של תחנת משגב, יוזמן בתור ראייה מטעם ביהמ"ש, מבלי להודות בתוכן העדויות אשר בו וכאשר לאחר מכן ב"כ הצדדים יגישו סיכומים בכתב וביהמ"ש ייתן פס"ד".

עפ"י ההסכמה הנ"ל אכן הנתבע מס' 3, מר ג'מאל כנעאנה, נחקר על תוכן תצהירו, בישיבת יום 28/9/14 ולאחר מכן הוגשו סיכומי הצדדים.

הליכים לבר שיפוטיים:

1. עולה מכתבי הטענות של הצדדים, לרבות תצהירי עדות ראשית שלהם, כי התקיימו הליכי סולחה, לשם איחוי הקרע בין הצדדים, בתיווך נכבדים מהעיר עראבה לרבות ראש המועצה המקומית דאז, כאשר במהלך אותם הליכים הוצעו פיצויים שישולמו ע"י הנתבעים לתובעים.

הצדדים חלוקים ביניהם לגבי הסכומים שהוצעו.

התובעים טענו כי הוצע ע"י וועדת הסולחה סכום של 300,000 ₪ אך לאור "התבכיינות" של הנתבעים הם הסכימו לקבל סכום מופחת מזה.

הנתבעים הכחישו את הסכום הנ"ל וטענו כי מה שהוצע הוא אך 40,000 ₪ כאשר הם דחו אף סכום זה.

אנשי וועדת הסולחה לא הובאו למתן עדות.

1. כן מסתבר כי התובעים או מי מהם הגישו תלונות למשטרה בגין האירוע מיום 6/9/08, אך המשטרה החליטה לסגור את התיק מחוסר ראיות.

על החלטת המשטרה הנ"ל הגישו התובעים ערר שנתקבל, כך שהתיק נפתח מחדש והמשטרה ביקשה לבצע פעולות חקירה נוספות, לרבות עימותים, אך ללא שיתוף פעולה גם מצד התובעים.

לפיכך שוב המליץ רמח"מ תחנת משטרת משגב על סגירת התיק מחוסר הראיות, זאת עפ"י החלטתו מיום 10/4/10 אשר בה ציין:

"תקיפה הדדית משני צדי המתרס, כולם מפלילים את כולם אולם מסרבים להגיע לעימותים, ממליץ על חוסר ראיות".

ההמלצה הנ"ל נתקבלה ע"י פרקליטות מחוז חיפה, אשר הודיעה לתובעים במכתב מיום 6/6/10 על סגירת התיק מחוסר ראיות מספיקות.

האירוע והאחריות:

1. סקרנו כדלעיל את טענות שני הצדדים וכן הרקע לאירוע מיום 6/9/08.

מטעם התובעים הוגשו תצהירי ששת התובעים (התובעת מס' 7 היא תאגיד) כאשר גם הוגשו תצהיריהם של שמונה עדים נוספים, כאשר אחד מהם, עומר כנעאנה, נחקר נגדית על תוכן תצהירו.

התמונה המתקבלת ממקרא תצהירי התובעת היא כי אכן היה אירוע אלים רב משתתפים אשר קרה ליד ובתוך מגרש למכוניות משומשות אשר בבעלות משפחתית של התובעים והרשום ע"ש התובע מס' 4.

התובע מס' 2 מסר בתצהירו כי:

"ביום 6/9/08 בשעה 12:30 לערך אני הייתי במגרש למכוניות משומשות, השייך לאחי בלאל, אני עמדתי עם לקוח ליד פתח הכניסה אל המגרש, כאשר לפתע פתאום הגיע לעברי במהירות רבה רכב מסוג סוזוקי סוויפט בצבע בורדו שאני יודע שהוא שייך למשפחת ראיד מוסטפא, אך לא זיהיתי מי נהג בו והנהג ניסה לדרוס אותי, אך אני ברחתי פנימה לתוך המגרש, כאשר הרכב הספיק לפגוע לי ברגל, בתוך חצי דקה מהאירוע הנ"ל פרצו לתוך המגרש עשרות אנשים שהיו מצויידים במקלות, צינורות וגרזנים והתנפלו עלי ועל אחי אמין (התובע מס' 5) שהיה יחד איתי במגרש אותה עת. אני זיהיתי בין התוקפים את הנתבע מס' 1, יאסר ראשד כנעאנה ואנת בנו ג'מאל, נתבע מס' 3, והבן החורג ראשד (נתבע מס' 2, את הנתבע מס' 5 מוניר ח'אלד כנעאנה, את הנתבע מס' 9 אסעד סעיד מוסטפא כנאענה, את הנתבעים 12 ו- 15 בני גאנם מוסטפא ואת הנתבע מס' 16 עלי אחמד נעאמנה".

התובע מס' 1, אבי המשפחה, יליד 1939 מסר כי היה במסגד כאשר התחילה המהומה במגרש בנו בלאל וכן הצהיר:

"כאשר יצאתי מהמסגד בגמר התפילה, אני הבחנתי במהומה שהיתה במקום ומשהתקרבתי לכיוון המגרש של בני כדי לבדוק מה קורה, הותקפתי קשות על ידי הנתבע מס' 3, מר ג'מאל יאסר ראשד כנאענה והנתבע מס' 16. אציין כי ראיתי את יאסר ראשד כנאענה, הנתבע מס' 1 מרביץ לילדים שלו".

כל שאר המצהירים החרו- החזיקו ו אחריהם ונתנו תצהירים המשקפים אותה תמונה כפי שתוארה ע"י שני המצהירים הנ"ל.

התובעים 1 ו- 2 וכן העד עומר כנעאנה נחקרו נגדית על תוכן תצהיריהם ולא ניתן להגיד כי נתגלו סתירות או פרכות שיש בהן לפגוע במהימנותם.

הסתירה בעניין סוג רכב שהיתה בעדות שני עדים אין בה כדי לפגוע באותה מהימנות, זאת במיוחד כאשר מדובר בעדות שניתנה לאחר מס' שנים טובות מיום האירוע.

כן השוואת עדויותיהם של המצהירים לעומת הודעות שהם מסרו במשטרה, בזמנו, אין בה כדי לשנות את מסקנתי הנ"ל בדבר מהימנות גירסת התובעים הגרעינית.

1. עיינתי בתצהירי הנתבעים, לרבות בחקירתו הנגדית של הנתבע מס' 3 ג'מאל כנעאנה, אשר מסר על נסיעה אקראית כאשר רכבו, בו היה ביחד עם אחיו עלי, נחסם על ידי התובעים מס' 2 ו- 4, תוך שהם מחזיקים בידיהם כלים מתכתיים כך שהוא הותקף והזניק את בני משפחתו וגם בה אין כדי לשנות התמונה הכללית הנ"ל.

ראשית אומר כי מדובר באירוע אלים רב משתתפים ואין לי כל ספק כי גם התובעים לא טמנו את ידם בצלחת וגם הם תקפו/התגוננו בגין המתקפה של התובעים עליהם ועל מגרשם אשר נמצא לידי בתי מגוריהם.

עצם התרחשות האירוע במגרש או ליד המגרש של התובעים יש בה כדי לגרום להעדפת גירסת התובעים וכי, למצער בתחילת האירוע, הם, התובעים, היו פסיביים כאשר הותקפו ע"י הנתבעים או מי מהם.

לכך יש להוסיף אירוע קודם עת קרובת משפחתם של הנתבעים, סוהאד ומלוויה אשר הושפלו מאוד, יום קודם לכן, עת באו לקחת את חפציה ורכושה מהבית בעקבות גירושה מהתובע מס' 6 , כאשר יש באותו אירוע כדי להוות "מניע" לאירוע מיום 6.9.08.

לפיכך מסקנתי היא כי אכן התובעים 1-5 הותקפו על ידי הנתבעים או מי מהם ביום 6/9/08 בעיר עראבה, כאשר שהו במגרשם או בסמוך לכך וכי בגין אותה תקיפה נגרמו להם חבלות, כך שנזקקו לטיפול רפואי גם בביה"ח.

בה בעת הינני קובע כי חלק מהנתבעים נפגע גופנית ע"י התובעים ושלא במסגרת הגנה עצמית, כי אם כתוצאה מהתלהטות היצרים ואיבוד עשתונות גם מצד התובעים.

מכך הינני קובע כי חלה על הנתבעים או מי מהם לפצות את התובעים בגין נזקיהם.

אינני קובע כי התובע מס' 6, ח'אלד, נפגע בצורה כלשהי ואין לאשר לו פיצויים, לו או לתובעת מס' 6, מוסך אשר בבעלות משפחתית,בגין השבתה כביכול למשך 30 ימים.

הפיצויים המגיעים לתובעים:

1. אפתח ואומר כי אף אחד מהתובעים לא הוכיח הפסד כספי ממשי במובן של אובדן ימי עבודה והפסד הכנסה וכו'.

התובע מס' 1, אב המשפחה, הינו יליד שנת 1939, אשר מקבל קיצבת זיקנה ומן הסתם לא היתה לו כל הכנסה מעבודה.

כן עולה כי כמעט כל התובעים, האחים, עבדו באותו מגרש למכוניות משומשות וכן במוסך המשפחתי, הרשום על שם התובע מס' 4.

כל התובעים הובהלו לביה"ח כאשר התגלו אצלם חבלות כמפורט להלן, כאשר הם טופלו ושוחררו לבתיהם לשם המשך מעקב וטיפול רפואי, באותו יום וללא צורך באישפוז.

לתובע מס' 1 נגרם פצע בקרקפת. גם לתובע מס' 2 נגרם חתך בקרקפת, שבר פתוח באצבע יד ימין וחתכים שנתפרו.

לא הוגשה ע"י התובע מס' 2 כל חוות דעת בדבר נכות רפואית שיש לו.

גם לתובע מס' 3 נגרם חתך בקרקפת וחבלות שונות בגוף כאשר נטען כי הושבת מכל עבודה למשך חודשיים.

גם החבלות שנגרמו לתובע מס' 4, יליד 1979 הינן דומות לאחרים כאשר גם הוא הובהל לביה"ח פוריה שם טופל ושוחרר לביתו למנוחה וטען לתקופת אי כושר של חודשיים.

להבדיל מאחרים תובע מס' 4, אשר הינו הרשום כבעלים של מגרש המכוניות, הגיש חוות דעתו של ד"ר תאופיק אבו נסרה לפיה הוא סובל מתסמונת פוסט טראומטית אשר מעניקה לו נכות צמיתה נפשית בשיעור של 20%.

כאמור ניתנו לנתבעים מס' אורכות והזדמנויות לשם הגשת חוות דעת רפואית נגדית אך הם לא עשו כן.

כן, עפ"י המלצת ביהמ"ש המומחים הרפואיים של התובע מס' 4 לא נחקרו ע"י תוכן חוות דעתם.

אין ספק כי האירוע אותו חווה התובע הינו אירוע טראומטי אשר יכול להשאיר חותם של פוסט טראומה.

יחד עם זאת, התובע מס' 4 הינו איש צעיר כאשר גם לאחר מכן החל לעבוד כסוכן ביטוח.

אינני סבור כי הנכות הנטענת ע"י התובע יש בה משום השפעה משמעותית על התנהלותו של התובע ועל כושר השתכרותו כי אם אך השפעה שולית, אם בכלל, כאשר בכל מקרה התובע יוכל למצוא את דרכו בחיים התעסוקתיים וכן להצליח בהם.

גם לתובע מס' 5 נגרמו חבלות כמעט דומות לאחרים וטען לתקופת אי כושר של חודשיים.

כאמור לא הוכח בפני כדבעי, עניין של הפסד הכנסה בעבר או בעתיד לכל התובעים או למי מהם, כאשר לתובעים יש עסק משפחתי של מגרש מכוניות וחלקי חילוף.

מן הסתם אותו עסק משפחתי היה מושבת לתקופה מסויימת שהינני מעריך אותה בכשבעה ימים.

כן נגרמו לתובעים הפסדים לא ממוניים בגין כאב וסבל אך יש לפוסקם על דרך הצמצום, זאת לאור ה"רקע" של האירוע וכן העובדה כי גם לנתבעים - התוקפים נגרמו חבלות, חלקם אף לא פחות מאשר לתובעים.

1. לפיכך ולאור מכלול הדברים כנ"ל הינני פוסק לכל אחד מהתובעים את הפיצויים,נכון להיום ,כמפורט להלן:
2. לתובע מס' 1 – 7,500 ₪.
3. לתובע מס' 2 – 10,000 ₪.
4. לתובע מס' 3 – 10,000 ₪.
5. לתובע מס' 4 – 60,000 ₪.
6. לתובע מס' 5 – 10,000 ₪.

חיוב הנתבעים בסכום הפיצויים ואופן חלוקת התשלום ביניהם:

1. בכתב התביעה נטען כי הנתבעים תקפו את התובעים בצוותא, כפי שבואר לעיל, משמע שהם מעוולים ביחד ויש להניח בהסתברות הנדרשת בהליך אזרחי שאכן כך הם פני הדברים.

לא הוכח בפני בצורה נהירה חלקו של אחד ואחד מהנתבעים במעשה התקיפה ומהו הנזק שגרם לתובע זה או אחר.

הנתבעים הם קרובי משפחה כאשר הנתבעים 1 – 4 הם אב ושלושת בניו.

בנסיבות העניין הינני קובע כי החיוב כלפיהם יהיה ביחד ולחוד.

לפיכך הנני מחייב את הנתבעים , ביחד ולחוד , לשלם לתובעים את הסך של 97500 ₪ נכון להיום.

כן קובע כי כל אחד מהנתבעים יוכל לפטור את עצמו מהחיוב ע"י תשלום סך של 20,000 ₪ לידי ב"כ התובעים.

ב"כ התובעים יהיה אחראי לחלוקת הפיצויים לידי התובעים לפי חלקם היחסי כנ"ל.

כן הינני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪, נכון להיום.

באם הסכומים הנ"ל לא ישולמו תוך 60 יום אזי הם יישאו ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ו אדר ב' תשע"ו, 05 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא את פסה"ד לב"כ הצדדים.