גזר דין

1. הנאשמים הורשעו בהתאם להודאתם בעובדות כתב האישום (ראו הודאת הנאשמת 1 מיום 23.12.2012, והודאת הנאשם 2 מיום 26.3.2009) באישומים כמפורט להלן:

אי הגשת דוחות שיש להגישם, עבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975, בקשר עם סעיף 67(א) לחוק וביחד עם תקנה 20 לתקנות מס ערך מוסף, התשל"ו- 1976. כן הורשע הנאשם 2 מכוח סעיף 119 לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו- 1975.

1. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום הנאשמת מס' 1 היא חברה בע"מ העוסקת בשיפוצים, ונאשם מס' 2 שימש כמנהלה בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום ודאג לרישומה כעוסק מורשה. הנאשמים הפרו חובתם להגיש דוחות במועד ובדרך שנקבעו בחוק ובתקנות ולא הגישו 6 דוחות תקופתיים.
2. יוקדם ויוער כי הנאשם 2 הורשע לפני מועד כניסתו לתוקף של תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: תיקון 113) ואילו הנאשמת 1 הורשעה אחרי המועד האמור. כאשר גוזרים, לאחר שנכנס תיקון 113 לתוקפו, את דינו של נאשם שהורשע לפני כניסתו לתוקף, אין מניעה לפסוק בהשראתו (ראו רע"פ 7996/12 אליהו יוסף נ' מדינת ישראל (23.1.2013)).
3. מתחם העונש ההולם
4. הערך החברתי הנפגע

בקביעת מתחם העונש ההולם בהתאם לעקרון ההלימה יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערך החברתי אשר נפגע הינו השוויון בנטל המס. כאשר אדם מתחמק או משתמט מתשלום מס, המשמעות הכלכלית של מעשהו היא שמוטלת על ציבור משלמי המס מעמסה כספית נוספת. במעשים אלה גם נפגעת הקופה הציבורית ונפגע הסדר החברתי. העלמת מיסים גורמים נזקים כלכליים כבדים למשק המדינה, ונפגעת יכולתה של המדינה לספק שירותים ראויים לאזרח. כפי שנקבע לא אחת, מדובר בעבירות קלות לביצוע וקשות לחשיפה (ראו: רע"פ 3757/04 עומר זידאן נ' מ"י (31.5.2004); ע"פ 2407/05 מן נגד מדינת ישראל (11.7.2005); ע"פ 6474/03 מלכה נגד מדינת ישראל פ"ד נח(3) 721, (2004); רע"פ 2868/08 ח'דר נגד מדינת ישראל (31.3.2008); ת"פ 1564/08 (רמ') מדינת ישראל נ' פרינס סקיוריטי בע"מ (3.12.12)).

1. מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן

בענייננו, מדובר בפגיעה בערך המוגן שאינה ברף הגבוה. הנאשמים לא הגישו במועד 6 דוחות תקופתיים, אך הדבר נעשה בעתיו של משבר כלכלי אשר פקד את הנאשמים לאחר שהמיזם בו החלו הנאשמים קרס, כפי שתיאר הנאשם 2 בטיעוניו לעונש מיום 23.12.2012 וכפי שתואר בהשלמת הטיעונים לעונש על ידי בא כוחו ביום 6.4.2014. העונש המרבי שקבע המחוקק לעבירה לפי סעיף 117(א)(6) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 הוא שנת מאסר אחת ולפיכך ניתן להתרשם כי לא מדובר ברף הגבוה והחמור של הפגיעה בערך החברתי המוגן. סכום המס המדובר, על אף שהוא משמעותי, אינו מאד גבוה (37,000 ₪).

1. מדיניות הענישה הנוהגת

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר על תנאי וכלה בעונשי מאסר בפועל – חלקם בעבודות שירות – וכן קנסות בסכומים הנעים מ- 6,000 ₪ ועד 30,000 ₪:

• 1. ב-רע"פ 5953/08 עתאמלה נ' מדינת ישראל (22.10.08), הורשע הנאשם בביצוע 8 עבירות של אי-הגשת דוחות במועד, הנאשם נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך של 30,000 ₪.
  2. ב-ת"פ (רמ') 1194/05 מדינת ישראל נ' שילדן 2001 חברה לבניה בע"מ (14.8.2006), הורשעו הנאשמים ב-6 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-4 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ולקנס בסך 6,000 ₪.
  3. ב-ת"פ (ק"ג) 323/04 מדינת ישראל נ' סורוצקי עבודות צנרת בע"מ (1.11.2010) הורשעו הנאשמים בביצוע 8 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-7 חודשי מאסר בפועל ולקנס בסך 30,000 ₪, על הנאשמת הוטל קנס בסך 50,000 ₪.
  4. ב-ת"פ (רמ') 1556/08 מדינת ישראל נ' משה הוד האלומיניום בע"מ (30.6.2010) הורשע הנאשם בביצוע 5 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-6 חודשי מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות וקנס בסך 20,000 ₪.
  5. ב-ת"פ (רמ') 50846-09-11 מדינת ישראל נ' האש (א.נ) מסעדות בע"מ (21.4.2013), הורשעו הנאשמים בביצוען של 8 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-3 חודשי עבודות שירות ולקנס בסך של 8,000 ₪. אף על הנאשמת הוטל קנס בסך של 8,000 ₪.
  6. ב-ת"פ (שלום ב"ש) 4526/01 מדינת ישראל מע"מ באר-שבע נ' בית הפול מוצרי מזון 9991 בע"מ (23.2.2005) הורשעו הנאשמים בביצוען של 9 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-10 חודשי מאסר ולקנס בסך 20,000 ₪; על הנאשמת הוטל קנס בסך 2,000 ₪.
  7. ב-ת"פ (שלום ב"ש) 2982/00 אגף מכס ומעמ חקירות נ' אבו עסא מוחמד (23.4.2009) הורשע הנאשם בביצוען של 6 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל-6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ולקנס בסך 20,000 ₪.
  8. ב-ת"פ (טב') 10587-12-08 מדינת ישראל נ' סעיד (21.10.2010) הורשע הנאשם בביצוען של 6 עבירות של אי הגשת דוחות במועד. הנאשם נדון ל- 5 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בעבודות שירות, ולקנס בסך 25,000 ₪.

1. הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה

1. תכנון מוקדם – אין נתונים.

2. חלקו היחסי של הנאשם ומידת השפעתו של אחר עליו – אין נתונים.

3. הנזק הצפוי מביצוע העבירה – ראו לעיל בענין הערך החברתי הנפגע.

4. הנזק שנגרם מביצוע העבירה – ראו לעיל בענין הערך החברתי הנפגע.

5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה – בענייננו נטען, כי בעת הרלוונטית לביצוע העבירה הנאשם היה מצוי בהליך גירושים אשר שאב את כל זמנו ומרצו וכי בסופו קיבל לידי משמורת על שלושת ילדיו. כמו כן נטען כי העסק אותו הקים קרס והוא נקלע למצב כלכלי קשה. אלא שבעבירות מסוג זה, עבירות מס כלכליות, לא יינתן משקל לנסיבות אישיות ולמצוקה כלכלית (ראו ע"פ 6474/03 מלכה נ' מדינת ישראל פ"ד נח(3) 721, 727 (2004)).

6. יכולתו של הנאשם להבין – אין טענה בענין העדר יכולת להבין.

7. יכולתו של הנאשם להימנע מהמעשה – אין טענה בענין העדר יכולת להימנע מהמעשה.

8. מצוקה נפשית עקב התעללות על ידי נפגע העבירה – לא רלוונטי.

9. קרבה לסייג לאחריות – לא רלוונטי.

10. אכזריות, אלימות והתעללות – לא רלוונטי.

11. ניצול לרעה של כוחו של הנאשם, של מעמדו או של יחסיו – לא רלוונטי.

ה. מתחם העונש: אני קובע כי מתחם העונש תואם למדיניות הענישה שנסקרה לעיל.

7. גזירת העונש של הנאשם:

א. הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה

1. פגיעת העונש בנאשם – לטענת הנאשם מצבו הכלכלי אינו מן הטובים הואיל והוא מובטל (עמ' 8, ש' 4 לפרוטוקול). בהשלמת הטיעונים לעונש נטען כי הנאשם התחתן בשנית ונושא בעול פרנסת משפחה חדשה (עמ' 14 לפרוטוקול מיום 6.4.2014). כך או כך, בעבירות המס, שהן עבירות כלכליות, מצוקה כלכלית אינה מן הנסיבות אשר יקלו עם הנאשם (ראו ע"פ 6474/03 הנ"ל).

2. פגיעת העונש במשפחת הנאשם – לטענת הנאשם הוא נישא בשנית ולו ילדים מנישואיו הקודמים אשר במשמורתו, אותם מפרנס יחד עם ילדיה של אשתו השניה. הנאשם לא הגיש מסמכים להוכחת הנטען על ידו, לא באשר למשמורתו המלאה על שלושת ילדיו (כאשר רק אחד מהם קטין כפי העולה מדבריו בדיון ביום 23.12.2012) ולא באשר למצבו הכלכלי.

3. נזק שנגרם לנאשם מביצוע העבירה ומההרשעה – אין נתונים.

4. נטילת אחריות ומאמצים לחזרה למוטב – הנאשם נטל אחריות על המעשה, בכך שהודה.

5. מאמצים לתיקון תוצאות העבירה – הנאשם הסיר את המחדל באופן חלקי, בכך שהגיש 3 דוחות לאחר הגשת כתב האישום.

6. שיתוף הפעולה של הנאשם (שיקול לקולא) – הנאשם שיתף פעולה וחסך משאבים לתביעה ולבית המשפט בכך שהודה.

7. התנהגות חיובית – אין נתונים.

8. נסיבות חיים קשות – לא נטען שלנאשם נסיבות חיים קשות במיוחד.

9. התנהגות רשויות אכיפת החוק – אין נתונים.

10. חלוף הזמן מעת ביצוע העבירה – כתב האישום הוגש בראשיתה של שנת 2009. אמנם הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, אך המשך הדיון בתיק נדחה מעת לעת עקב אי התייצבות הנאשם. נסיבות אלו, בהן הימשכות ההליך נובעת מאי התייצבותו של הנאשם לדין, לא יהוו שיקול לקולא בגזירת דינו.

11. עבר פלילי או העדרו – אין לחובת הנאשמים הרשעות קודמות.

ב. שיקום; הגנה על שלום הציבור; הרתעת היחיד; הרתעת הציבור – אין בעניינו נסיבות מיוחדות המצדיקות חריגה לכאן או לכאן ממתחם העונש ההולם.

ג. נסיבות נוספות – אין נתונים.

8. לאור כל האמור, הנני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

הנאשמת 1

1. קנס בסך 2,000 ₪.

הנאשם 2:

1. נוכח הצהרת בא כוח המאשימה בדיון מיום 22.1.2014 לפיה התביעה לא תעתור למאסר בפועל, אני מטיל על הנאשם 2 שלושה חודשי מאסר על תנאי לבל יעבור הנאשם למשך שנתיים מהיום כל עבירה לפי פרק ט"ז לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975.
2. קנס כספי בסך 12,000 ₪ או 30 ימי מאסר תחתיו. הקנס ישולם ב-6 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1.10.2014 וביום הראשון לכל חודש עוקב עד פרעון הקנס במלואו. לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, ו' אלול תשע"ד, 01 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.