עניינה של החלטה זו בהחלטה שניתנה ע"י בית משפט זה שהורה על מתן היתר למשיב 2, אנואר פאעור, לחזור ולהתגורר בביתו שבכפר מגוריו, תוך הטלת מגבלות כאלו ואחרות של שהייתו בכפר, ובקשתו של המשיב 1 כי גם לו יותר לחזור לכפר, ובקשת משטרת ישראל למנוע את כניסתם של שני המשיבים כפר.

הרקע לדיון שבפני בתמצית כדלקמן:

עניינה של החלטה זו בסכסוך מתמשך בית שתי חמולות בכפר שעב. תחילתו של כתב האישום במסגרתו מתברר הליך זה באירועים שאירעו בהמשך לבחירות לרשויות המקומיות שנערכו בחודש נובמבר 2008 בכפר שעב. המשיבים נמנים על שתי משפחות יריבות אשר נציגיהן התמודדו בבחירות לראשות המועצה. ראש המועצה לשעבר שהתמודד בבחירות והפסיד היה ממשפחתו של המשיב מס' 1. ראש המועצה הנבחר הוא ממשפחתו של המשיב מס' 2.

הבחירות הולידו שורה של מעשי אלימות. האירועים נשוא כתב האישום אירעו בחודש ינואר 2009. כתב האישום מייחס לשני המשיבים ירי אל עבר המשפחה היריבה. ההבדל בין השניים הוא שמהירי שירה, על פי הנטען, המשיב 2, נהרג אדם. הירי שירה המשיב מס' 1 גרם לפציעתו של אדם. למשיב 1 יוחסו עבירות של החזקה ונשיאת נשק, ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה. למשיב 2 יוחסו אותן עבירות וכן עבירה של הריגה.

כאשר הוגש כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרם של שני המשיבים עד לתום ההליכים. בית משפט זה דן בבקשה והורה, מטעמים שפורטו בהחלטה ושעניינם בקשיים בראיות וטעמים נוספים, על שחרור המשיבים ממעצר לחלופות מעצר שונות ובהרחקה מהכפר שעב.

בחלוף הזמן, ובמקרה זה מדובר בשנים, ניתנו מעת לעת החלטות בעניינם של שני המשיבים שהקלו בתנאי השחרור. למעשה הותר עם הזמן לשני המשיבים לעבוד ולעסוק בענייניהם ואולם שניהם המשיכו להיות מורחקים מהכפר תוך שחויבו להתגורר בכתובות שנקבעו ולקיים סדרי פיקוח בהתאם להנחיות בית המשפט.

ביום 6/4/2011 ניתנה החלטה ע"י בית משפט זה שהתירה למשיב 2 לחזור ולהתגורר בכפרו בתנאים שהגבילו את תנועותיו בכפר, כמפורט בהחלטה. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט העליון שנדון בבש"פ 2805/11 ביום 8/4/11. במסגרת הדיון שם הודיע המשיב 2 על הסכמתו להמשיך ולהיות מורחק מהכפר בתנאים שהוסכמו בין הצדדים. יוער כי בית המשפט העליון הביע בהחלטה זו את תקוותו כי הרוחות בכפר יירגעו ויקודם הליך של סולחה בין המשפחות.

הזמן חלף. למרבה הצער לא גובש הליך של סולחה. ואולם במהלך התקופה שחלפה הוגשו בקשות לאפשר למשיב 2 להיכנס לכפר לצרכי השתתפות בהלוויה ובאירועי אבל עם מותו של ראש משפחת פאעור, ומי שהיה בעבר ראש המועצה המקומית (בקשות מס' 57 – 59). ניתנו החלטות שהתירו את השתתפותו באירועים הנ"ל ולא נרשמו ולפחות לא דווחו לבית המשפט כל אירועים חריגים.

גם המשיב 1 הגיש בקשה להשתתף בחתונה משפחתית. הפרקליטות לא התנגדה לבקשה, לרבות לכניסתו לכפר לצרכי אותה חתונה (בקשה מס' 60). גם אירועים אלו עברו בשלום.

בהמשך הגיש המשיב 2 בקשה להתיר לו לחזור ולהתגורר בכפר (בקשה 61). להבדיל מבקשות העבר שתמיד זכו לתגובה מתנגדת מאביו של קרבן אירועי הבחירות נשוא כתב האישום (שהקפיד לשלוח את מכתבי ההתנגדות ישירות לבית המשפט שלא באמצעות בא כוחו של משיב 1), הפעם לא נכתב מכתב התנגדות. ביום 4/9/12 התקיים דיון בבקשה ובית המשפט התיר למשיב 2, שהגיש את הבקשה, לחזור ולהתגורר בכפר, תוך הטלת מגבלות על תנועותיו בכפר. ביצוע ההחלטה עוכב עד ליום 9/9/12 שעה 17:00 כדי לאפשר למדינה לשקול עמדתה. על החלטה זו לא הוגש ערר.

ביום 9/9/12 הגיש המשיב 1 בקשה לאשר גם את חזרתו לכפר. ביום 10/9/12 ניתנה החלטה ע"י בית המשפט המורה לפרקליטות להגיש תגובה בכתב ולהתייחס לאפשרות שבעניינו של משיב 1 תינתן החלטה המתירה לו לחזור לכפר, באותם התנאים שנקבעו בעניינו של משיב 2. לבקשה זו לא הוגשה תגובה ישירה.

להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת ההליך העיקרי הסתיים שלב שמיעת הראיות. המאשימה הגישה סיכומיה וכעת על ב"כ הנאשמים להגיש סיכומיהם. טרם נקב מועד לשימוע הכרעת דין. יש להניח כי הכרעת הדין תינתן בתוך מספר חודשים.

ביום 12/9/12 הוגשה ע"י המאשימה בקשה דחופה לעיון חוזר המתייחסת להחלטה לאפשר את חזרתו של המשיב 2 לכפר. לטענת המאשימה החלו ביום 9/9/12 מהומות בכפר, על רקע חזרתו של המשיב 2. המהומות מחייבות נוכחות משטרתית מוגברת בכפר ומסכנות חיי אדם, לרבות את חיי משיב 2 בעצמו. בנסיבות אלו ביקשה המדינה לבטל את ההחלטה המתירה למשיב 2 לחזור אל הכפר. יצוין כי אין בבקשה זו תגובה לבקשת המשיב 1 לחזור אל הכפר. המדינה ביקשה לקיים דיון דחוף ובמהלכו להציג לבית המשפט מידעים בנוגע לבקשתה.

ביום 13/9/12 קיימתי דיון בבקשת המדינה כאר הדיון אוחד עם בקשתו של המשיב 1 לחזור לכפר. הדיון התקיים במעמד ב"כ כל הצדדים ונכחו באולם נציגים משני המחנות, כשעוד רבים ממתינים מחוץ לאולם, והכל תחת אבטחה כבדה של משמר בתי המשפט ומשטרה.

בדיון הציג בפני נציג המשטרה, רפ"ק אסף מנצור דו"ח מודיעין חסוי על הנעשה בכפר שעב ועם המתח שבין הצדדים. מטבע הדברים לא אוכל לפרט את תוכנו של החומר החסוי. אומר רק כי ככל שהדבר נוגע למשיב 2 אין הוא מאוזכר בדו"ח ובמידעים כגורם פעיל בהתססת הרוחות. עוד יצוין כי המידע מצביע על מוקדי סיכון שונים בקרב שתי המשפחות, לרבות מוקדים ונתונים שככל הנראה יחייבו, במוקדם או במאוחר, פעילות משטרתית, ללא כל קשר להליך שבפני.

ב"כ משיב 2 מתנגד לבקשה להורות למשיב 2 לצאת את הכפר. ב"כ משיב 1 ביקש כי אם תידחה בקשת המדינה כי אז יותר גם למשיב 1 לחזור לכפר. עם זאת צוון ב"כ משיב 1 כי בניגוד לבקשתו ולבקשת מרשו סבור הוא כי עדיף ששני המשיבים ישהו מחוץ לכפר.

במהלך הדיון ניסיתי לקדם גם את נושא הסולחה. ראש המועצה מר בוקעי, הנמנה על משפחתו של משיב 2, הביע רצון לקדם את הליך הסולחה. מר עזיז שחיבר, אביו של המנוח, הבהיר כי לא ניתן יהיה לקדם את הליך הסולחה קודם שתינתן הכרעת דין. הוא ציין גם שהמשיב 2 מתגורר בסמוך לביתו וכי הוא חושש שלא יוכל למנוע מבניו לפגוע במשיב 2, אותו הם רואים כאחראי למות המנוח.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים החלטתי לדחות את בקשת המדינה ולאחר את חזרתו של משיב 2 להתגורר בכפר שעב, בתנאים זהים שנקבעו לגבי משיב 1, דהיינו – מעצר בית מלא בשעות הערב ובימי חופשה בביתו ומתן הייתר לצאת את הכפר בשעות היום לצרכי עבודה. אבהיר להלן.

הליך זה מתקיים במסגרת דיון בחלופות מעצר, בהתאם לסמכויותיו של בית המשפט מכוח הוראות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). הכללי המנחים את בית המשפט בבואו לדון בבקשות מסוג זה הם אלו שנקבעו בחוק ובפסיקה על פיו. בהתאם יז לבחון את עניינם של המשיבים.

שני המשיבים מורחקים מכפרם קרוב לארבע שנים. לא ידוע כי במהלך כל התקופה בה היו משוחררים נעשו על ידיהם מעשים שעניינם בהפרת תנאי שחרור. התנהגותם הייתה תקינה. לא ידוע כי סיכנו אחד את השני או אחרים, לרבות באותם אירועים שבהם הותרה כניסתם לכפר. מכאן, וככל שהדבר נוגע למסוכנות מהמשיבים עצמם – המסוכנות פחתה.

כפי שכבר צוין – ככל שהדבר נוגע למשיב 2, גם החומר חסוי שהוצג לעיוני אינו מצביע על מעורבות בפעילות כל שהיא המצביעה על מסוכנות שנשקפת ממנו. בנוגע למשיב 1 יש לציין כי העבירות המיוחסות לו פחותות בחומרתן מאלו המיוחסות למשיב 2. בנוסף, הוא בנה בית חדש המרוחק ממרכז הכפר וממוקדי החיכוך עם משפחת פאעור על שלוחותיה השונות. נתונים אלו רלוונטיים להחלטה.

שלב שמיעת הראיות הסתיים כך שאין עוד עילת מעצר, שהיא גם עילה לתנאי חלופת מעצר, שעניינה בהשפעה על עדים וכיוצ"ב.

למעשה מתבקשת החלטה שעניינה הטלת מגבלות על חירותם של המשיבים עקב חשש למעשים שיבצעו אחרים הרואים בהחלטות שניתנות במסגרת הליך מעצר כהחלטות המצביעות על עמדת בית המשפט בנוגע להרשעה או זיכוי.

ראשית חשוב להדגיש ולהבהיר למשיבים ולכלל תושבי שעב – במסגרת הדיון בפני לא הועלו טענות בדבר כרסום בראיות. בית המשפט לא הביע כל עמדה בעניין זה. החלטות שניתנו מייחסות אך ורק להליך המעצר. החלטות על הרשעה או זיכוי יינתנו ע"י המותב הדן בתיק העיקרי. אין לראות בהחלטות בית משפט זה דבר לעניין סיומו של ההליך העיקרי.

ושנית – סבור אני כי אין מקום להגביל חרותו של אדם מכוח הסמכויות שיש לבית המשפט בהתאם לחוק המעצרים, מהטעם שאחרים עלולים לבצע מעשי נקם או לבצע עבירות כאלו או אחרות, כאשר לו אין שליטה על אותם אחרים. למשטרת ישראל סמכויות לבצע פעולות למניעת עבריינות לרבות הגבלות תנועה של כאלו או אחרים והחלטות מסוג זה, ככל שיתקבלו, אף נתונות לביקורת שיפוטית בהתאם לכלל המשפט המנהלי. ואולם במסגרת של הליך פלילי שבבסיסו מעצר הסמכות להגביל חרותו של אדם היא כפועל יצוא ממסוכנות הנשקפת ממעשיו. ראו לעניין זה את הדברים שנאמרו במקרה בעל מאפיינים דומים שנדון בבש"פ 5886,5888/10 מדינת ישראל נ' אלטורי ואח' (החלטה מיום 16.8.2010):

" י"ג. העובדה שפעילות עבריינית מסוימת נקשרת לסכסוך משפחות, או לריב חמולות, מחייבת כמובן בחינה של כל רוחב היריעה - אך גם אין הנאשמים באירוע קונקרטי (להם כמובן עדיין עומדת חזקת החפות) יכולים להיות "בני ערובה" של הסכסוך הכולל, ומצוות המחוקק היא לבחון את האפשרות לאיין את מסוכנותם שלהם (ונזכיר, כי בעניינו מדובר בסכסוך שנמשך כארבע שנים וסופו אינו ידוע). בהקשר זה יש אמנם לשבח את שירות המבחן הכולל בתסקיריו תמונה רחבה ככל הניתן, אך האחריות למיגור התופעה של ריבי המשפחות מוטלת על המדינה על זרועותיה (על המשטרה כעומדת בחזית, וכן על התביעה וכמובן על בתי המשפט).

י"ד. אכן, במובנים מסוימים סכסוכי המשפחות אינם מצייתים לעיקרון המקראי "לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת" (דברים כ"ד, ט"ז), אך עובדה זו אינה פוטרת את בתי המשפט ממחויבותם לעיקרון זה; ולאמור בסוף אותו פסוק "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָתוּ", ובימינו "איש בחטאו ייעצר - ולא בחטאם של אחרים" (בש"פ 4920/02 פדרמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) פסקה 3 - השופט טירקל; בג"ץ 7015/02 עג'ורי נ' מפקד כוחות צה"ל, פ"ד נו(6) 352, 372; בג"צ 2006/97 אבו פארה נ' אלוף פיקוד מרכז, פ"ד נא(2)). אזכיר כי גם בקוראן (סורה 2, 178 ולפי מספור אחר 177) הועמדה האפשרות להמיר את נקמת הדם במקרה של רצח ב"כופר נפש" כספי:

"הוי המאמינים נכתב בספר כי מצוה עליכם לנקום את דם הנרצחים; ואולם אם מוחל גואל הדם לרוצח על מקצת דמו של אחיו, יסתפק בתביעה כדת וכדין ועל הרוצח לשלם לו בתום לב, זוהי הקלה הניתנת לכם מעם ריבונכם, ואלה רחמיו; וכל השולח יד לאחר זאת, צפוי לו עונש כבד" (תרגום א' רובין).

ומבלי להרחיב נזכיר, כי קיימת גם האפשרות לוותר על נקמה, בחירה הנתפסת כצדקה (סורה 5, 45 ולפי מספור אחר 44).

ט"ו. כלל זה - המחייב לבחון את המסוכנות האישית חרף קיומו של סכסוך כולל בין משפחות - אמנם אינו מחייב את בית המשפט לפעול כסומא בארובה, ועליו לבחון את התמונה כולה ואת כל ההשלכות האפשריות של שחרור - אך במוקד חייבת לעמוד המסוכנות הקונקרטית והאפשרות להפיגה:

"לא אמנע מהביע דעתי, כי גם אם על בית המשפט, בהקשר למסוכנות למשל, להביא בחשבון את האוירה המתוחה בכפר, בסופו של יום אין זה יכול להיות, במדינת חוק, שיקול מרכזי - שהרי 'נתת תורת כל אחד ואחד בידו' (משנה שביעית ב' א'); ולכל המבקש להצר לזולת יהא זמין כלי לעשות כן, על ידי יצירת אוירה מתוחה, כבר נאמר לא אחת, כי לסולחה מעמד תרבותי-חברתי שאין להתעלם ממנו, אך אין היא מכריעה בעניין השחרור; ראו בש"פ 590/08 מריסאת נ' מדינת ישראל (לא פורסם), והדיון שם" (בש"פ 5784/10 מדינת ישראל נ' אבו רומי (לא פורסם) בפסקה ח'; ההדגשות במקור - א"ר)."

ראו גם בבש"פ 6204,6227/11 מדינת ישראל נ' חמודה ואח', (נניתן ביום 15.9.2011) שם חזר בית המשפט על העקרון תוך שהיישום היה שונה.

סבור אני גם במקרה שבפני אין מקום למנוע מהמשיבים לחזור את הכפר מכוח הסמכויות המופעלות בהתאם לחוק המעצרים. זאת בהעדר עילה מספיקה בהתאם לחוק שעניינה במשיבים עצמם. אין כל מניעה שהמשטרה תפעיל סמכויותיה וכוחותיה ותבצע פעולות שונות, לרבות פעולות מנע, שמטרתם מנעת עבריינות.

אדגיש לעניין זה כי בית המשפט אינו מתעלם ממצוקת כוח האדם של המשטרה ככלל, לא כל שכן בתקופת החגים. ואולם לא ניתן להטיל את כל המעמסה על כתפי המשיבים.

אין אלא לקוות שהחזרתו של משיב 1 לכפר תחזיר את האיזון בהחלטות בעניינן של המשיבים ותפחית את המתיחות. ראוי כי על אף כל הדברים שנאמרו ישקלו שוב שני הצדדים את האפשרות לחדש את הליך הסולחה, זאת כדי למנוע התלקחות בעתיד העלולה לגבות מחיר משני הצדדים, וטובה שעה אחת קודם.

כדי לאפשר לכל הגורמים לשקול עמדתם ולהיערך לכל התפתחות אני מורה כי החזרתו של המשיב 1 לכפר, בתנאים זהים לאלו שנקבעו למשיב 2, תעוכב עד ליום 19/9/12 שעה 21:00. בכל הנוגע למשיב 2 – עד ליום 19/9/12 הוא ישהה בביתו שבכפר במעצר בית מלא ולא יצא את הבית כלל, לרבות לצרכי עבודה. המשיב 2 רשאי, אם רצונו בכך, וכמעשה של רצון טוב לשם מניעת חיכוך והקלה על משטרת ישראל, לצאת את הכפר עד ליום 19/9/12 שעה 21:00 ולשהות בכתובת בה שהה בעבר, ואז יחולו עליו התנאים שנקבעו קודם לחזרתו אל הכפר. ב"כ המשיב 2 יבהיר למשיב את האפשרויות שבפניו.

החלטה זו ניתנת בהעדר הצדדים ותועבר לעיונם לאלתר.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ב, 14 ספטמבר 2012, שעה 09:30, בהעדר הצדדים.