רקע:

1. ענייננו בתביעת שיבוב שהגישה התובעת, איילון חברה לביטוח בע"מ, בגין תגמולי ביטוח ששילמה למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו למלון הצפון בקריית שמונה (להלן – המלון).

2. בבסיס התביעה עומד אירוע של הצפה בבית המלון ביום 25.4.06.

3. אין חולק כי במועד האירוע ובסמוך לו ירדו גשמים עזים בקריית שמונה, וכי עקב כך אירועו מספר מקרי הצפה בעיר אשר גרמו לנזקי רכוש. בגין האירועים הנ"ל הוגשו מספר תביעות נגד העיריה, אשר צירפה צדדים נוספים. התביעות הנ"ל הסתיימו בפשרות.

4. התביעה דנן הוגשה נגד עיריית קריית שמונה (להלן – העיריה), בטענה כי היא חבה בנזיקין בגין הנזק שנגרם למלון עקב ההצפה. העיריה הגישה הודעת צד ג' נגד מע"צ החברה הלאומית לכבישים בישראל (להלן – מע"צ), וכן נגד רשות הניקוז והמדינה. מע"צ מצידה הגישה הודעת צד ד' נגד גורמים שונים, ואחד מהאחרונים הגיש הודעת צד ה' נגד גורם נוסף.

5. במסגרת הסדר דיוני בין הצדדים הוסכם על דחיית ההודעות השונות נגד כל הצדדים, למעט נגד מע"צ ורשות הניקוז, ובהתאם לכך נדחו ההודעות הנ"ל.

6. עוד הוסכם במסגרת ההסכם הדיוני הנזכר, כי גובה הפיצוי שישולם לתובעת יעמוד על סך 189,770 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת ההודעה על דבר ההסדר הדיוני ועד לתשלום בפועל. כמו-כן הוסכם כי הפיצוי ישולם על ידי העירייה, מע"צ ורשות הניקוז כאשר רשות הניקוז תישא ב- 10% מגובה הפיצוי, ואילו בסוגיית החלוקה בין העיריה מע"צ יכריע בית המשפט על בסיס טיעונים בכתב וראיות הצדדים.

7. נותר, איפוא, להכריע בחלוקת האחריות בין העירה למע"צ. כאמור לעיל, על-פי ההסדר הדיוני, ההכרעה הינה על יסוד הטיעונים והראיות שצורפו מבלי שהצדדים ביקשו לקיים חקירות.

תמצית המחלוקת:

8. העיריה בסיכומיה טוענת כי האחריות לאירוע ההצפה נופלת על מע"צ. לעניין זה מסתמכת העיריה על תצהיר נסיבות שהוגש במסגרת ההליך מטעם מר יצחק מויאל, אשר שימש כמנהל מתקן המלון בעת הרלוונטית (להלן – מויאל). לפי המפורט בתצהיר, במהלך עבודות שביצעה מע"צ, נסתמו קולטונים בכביש בו בוצעו העבודות וכן נותק בור ניקוז המים הסמוך לו, דבר שגרר הצפה של מים וסחף של חול וזוהמה למפלס הכניסה של המלון ועקב כך קרס בור הניקוז במקום ומערכת הניקוז של המלון עלתה על גדותיה. לטענת העיריה, מדובר בעבודות שביצעה מע"צ בכביש מס' 90 החוצה את קריית שמונה, כולל הסדרת הצומת עם רחוב טשרניחובסקי הסמוך למלון. נוכח זאת, טוענת העיריה, הרי שהאחריות לאירוע נופלת כולה על מע"צ שביצעה עבודות בכביש.

9. מע"צ, מנגד, טוענת כי יש לדחות את ההודעה לצד ג' נגדה שכן העיריה לא ביססה תשתית לטענה שמקור הליקוי שגרם להצפה הוא בעבודות בכביש שבוצעו על-ידה. לעניין זה טוענת מע"צ כי העבודות שביצעה בכביש 90 הסתיימו לפני מועד האירוע; כי לא הוצג תיעוד בדבר הליקוי הנטען וכי לא צורפה חוות דעת מקצועית לביסוס הטענה בעניין זה; כי התצהיר של מואיל איננו מפרט תשתית ברורה לעניין ליקויים במערכת הניקוז בכביש ודבר הקשר הסיבתי בינם לבין ההצפה במלון; וכי קשר כזה איננו סביר בנסיבות המקרה. מע"צ מציינת לעניין זה כי תצהירו של מויאל שונה מהפירוט העובדתי בכתב התביעה, בו צויין כי ההצפה ארעה בשל מי ביוב, וכי התובעת עצמה לא ייחסה בעניין זה כל אחריות למע"צ. עוד מציינת מע"צ כי בתביעות נוספות שהוגשו בגין אירוע הצפה בקריית שמונה באותה תקופה הועלו נגדה טענות ממוקדות אשר גובו בחוות דעת מקצועיות, שעניינן שינוי שנערך בתוואי של כביש אחר בעיר באופן שגרם לכך שמפלס של בתים שנפגעו מהצפות היה נמוך ממפלס אותו כביש. מדובר בתשתית עובדתית שונה ובכביש שונה. מע"צ צירפה לסיכומיה תצהיר של אחראי ניקוז צפון אצלה, בו צויין כי העיר קריית שמונה סבלה במשך שנים רבות מבעיות ניקוז אשר נגרמו כתוצאה מתכנון ואחזקה לקויה של מערכת הניקוז בעיר. לפי האמור בתצהיר, המלון ממוקם בסמוך לקצה של רחוב טשרנחובסקי שהתוואי שלו נמתח בשיפוע היורד ממערב למזרח, והמלון גבוה מפני הכביש. מאחר שכיוון זרימת מי הנגר הוא ממעלה למורד הרחוב, קרי מכיוון הרחוב לכביש 90 ולא להיפך, ההסתברות שההצפה נגרמה מכביש 90 היא נמוכה ביותר.

דיון והכרעה:

10. כאמור לעיל, הצדדים הסכימו כי ההכרעה במחלוקת הממוקדת שנותרה תתקבל ללא שמיעת עדויות וחקירות ועל בסיס הראיות שהציגו הצדדים.

11. מהנתונים שהוצגו עולה כי במועד הסמוך לאירוע ביצעה מע"צ עבודות בתוואי כביש 90 בתוך קריית שמונה ובכלל זה בצומת טשרניחובסקי שהמלון מצוי בסמוך לו. מע"צ טוענת כי העבודות הנ"ל הסתיימו חודשים בטרם האירוע האמור, ברם לעניין זה לא צורפו ראיות ישירות, אלא צורף אישור של סיום עבודות ברחוב אחר בעיר שאיננו יכול ללמד על מועד הסיום של העבודות נשוא דיוננו (נספח ח' לסיכומים). עם זאת, ממכתב מבוטח התובעת למע"צ מיום 01.05.06, אשר צורף לסיכומי העיריה, עולה כי העבודות במקום אכן הסתיימו; לעניין זה צויין במכתב, בו נטען לנזקים שנגרמו אגב העבודות בפרויקט כביש 90, כי ביצוע הפרוייקט "הסתיים לא מכבר". מדובר במכתב "מזמן אמת", ובהיעדר ראיות אחרות ניתן להסיק ממנו כי העבודות בפרויקט הסתיימו זמן קצר בלבד לפני האירוע. מכל מקום, העובדה כי העבודות בכביש הסתיימו לפני האירוע, ובפרט כשעולה כי מדובר במועדים קרובים, אין בה כדי ללמד שמקור ההצפה איננו בליקוי בניקוז הכביש שבאחריות מע"צ.

12. כאמור לעיל, הצדדים לא הגישו חוות דעת מומחים לעניין המקור להצפה, והתשתית בעניין זה מצויה בתצהירים שהוגשו בלבד. לעניין זה צויין בתצהירו של מויאל, שהוא כאמור מנהל מתקן המלון, כי במהלך העבודות בכביש נסתמו הקולטונים בכביש ונותק בור ניקוז סמוך. כטענת מע"צ, התצהיר האמור אכן איננו כולל פירוט יתר ואיננו בהיר דיו, כך שלא ברור ממנו, למשל, מהו בור הניקוז שנטען כי היה בסמוך לכביש ומה פשר "ניתוקו" כנזכר בתצהיר. התצהיר אף כולל הערכות וסברות שבסיסן לא ברור, כאשר כאמור לא הוגשה בעניין זה חוות דעת מקצועית. עם זאת, מוצהר בו עובדתית כי הקולטונים בכביש נסתמו במהלך העבודות וכי מי הגשמים שלא נוקזו כראוי גרמו להצפה. אין חולק כי בכביש 90 יש קולטונים שתפקידם לנקז את מי הנגר הנעים לאורך הכביש, כפי שציינה מע"צ בסיכומיה. כאמור לעיל, מע"צ לא עמדה על חקירת המצהיר, כך שבעניין עובדתי זה האמור בו לא נסתר. לא למותר לציין, כי מויאל הינו גורם ניטראלי לחלוטין במחלוקת בין העיריה למע"צ; הוא נציג של מבוטחה של התובעת, אשר קיבלה את הפיצוי בגין הנזק זה מכבר, ואין לו כל עניין ישיר ממשי במחלוקת בין הצדדים. בנסיבות אלה יש לתת משקל ממשי לתצהיר ביחס לאותן נקודות שפורטו בו בצורה ברורה ובהירה דיה.

13. עם זאת, לא ניתן על בסיס החומר הקיים לקבוע כי המקור הבלעדי או העיקרי להצפה הוא ליקויים בכביש בו ביצעה מע"צ עבודות, כטענת העיריה. תצהירו של מואיל איננו מהווה ראיה מספקת לעניין זה, נוכח מגבלותיו כי שציינו. גם מכתב המבוטחת למע"צ מיום 1.5.06 שאוזכר לעיל, אשר איננו כולל טענה ישירה וממוקדת כלפי מע"צ בעניין זה להבדיל מבקשה לבחון את שארע, איננו מהווה הוכחה לכך. ראיות אחרות כלשהן לא הוגשו מטעם העיריה. מנגד, מהתצהיר שצורף מטעם מע"צ עולה כי בעיר אירעו באותה עת (ואף קודם לכך) מספר אירועי הצפה עקב תשתית ניקוז עירונית לקויה, דבר שכנזכר הביא להגשת מספר תביעות משפטיות נגד העירה בגין הצפות. תיאור טופוגרפית הדרכים באזור המלון כפי שפורט בתצהיר מע"צ, שלא נסתר, באופן שבסמוך למלון עובר כביש עירוני בשיפוע ממערב למזרח עד למפגש עם כביש 90, תומך הגיונית בטענה כי ליקויי הניקוז שגרמו להצפה באזור מקורם לא רק בכביש 90 או בעבודות שביצעה מע"צ במקום אלא גם בדרך העירונית המובילה אליו, שאיננה באחריות מע"צ.

14. העיריה הינה בעלת האחריות הכוללת לתחזוקה ראויה ופיקוח על התשתיות הציבוריות בתחומה ובכלל זה מערכת הניקוז העירונית (ע"א 2906/01 עירית חיפה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים) (2006)). חלקה של מע"צ הינו בגין אחריותה לכביש 90 העובר בעיר ופרויקט הפיתוח שלו, ובכלל זה בכל הקשור לתפקוד מערכת הניקוז בכביש לרבות הקולטונים.

15. המסקנה מכל המפורט לעיל היא כי לעבודות שביצעה מע"צ בכביש היתה תרומה לאירוע ההצפה, בשל סתימת הקולטונים בכביש שבאחריותה. עם זאת, לא הוכח על-ידי העיריה, אשר היא מגישת ההודעה לצד ג' ונטל ההוכחה עליה, כי העבודות הן אשר גרמו בלעדית או עיקרית לאירוע ההצפה, ולנוכח המפורט לעיל המסקנה הסבירה היא כי כשלי הניקוז במקום משותפים לתשתיות שבאחריות מע"צ ובאחריות העיריה.

16. נוכח כל המפורט לעיל, אני רואה לקבוע חלוקה שווה של אחריות הרשויות הנ"ל לנזק שנגרם, כך שכל אחת מהן תישא ב- 45% מהנזק.

התוצאה:

17. בהתאם להסדר הדיוני, התובעת זכאית לתשלום סך כולל של 189,770 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 6.1.13 ועד למועד התשלום בפועל. מתוך הסך האמור תישא רשות הניקוז ב- 10%, מע"צ ב- 45% והעיריה ב- 45%. בהתאם להסדר הדיוני, חיוב הצדדים הינם נפרדים ועצמאיים.

18. חלקו של כל צד ישולם לתובעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסה"ד.

19. נוכח ההסדר הדיוני אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ד' אדר ב תשע"ד,05 06 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.