1. בקשה לביטול פסק הדין מיום 29/9/13, אשר ניתן בהיעדר התייצבותם של התובעים או בא כוחם.

2. התובעים הגישו ביום 11/2/09 תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיהם במקרקעין הידועים כגוש 10270 חלקה 7 (להלן: "המקרקעין"). על פי הנטען בכתב התביעה היה המנוח חוסיין עבדאללה מוסטפא עויס ז"ל (להלן "המנוח חוסיין עויס"), הבעלים של זכויות בחלק מהמקרקעין -585/1214 חלקים (סעיף 6 לכתב התביעה). בשנת 1959 הלך המנוח חוסיין עויס לעולמו. בעת פטירתו היה המנוח נשוי לאשתו אמנה חנא עויס ז"ל (להלן "המנוחה אמנה עויס") אך לא היו לו כל ילדים.

3. ביום 8/7/2003 ניתן צו לירושת המנוח חוסיין עויס ולפיו ירשה אשתו המנוחה אמנה עויס את כל רכושו, לרבות זכויותיו במקרקעין (נספח ז' לתביעה). ביום 28/1/1987 הלכה גם המנוחה אמנה עויס לעולמה וביום 18/2/03 ניתן צו לקיום צוואתה. על פי הצוואה ירש הנתבע מס' 2, אברהים ח'ליל מוסטפא, את כל זכויותיה של המנוחה, לרבות במקרקעין נשוא תיק זה.

בעקבות צווים אלו, נרשמו הזכויות במקרקעין על שמו של אברהים ח'ליל מוסטפא בלשכת רישום המקרקעין.

4. בתביעתם טענו התובעים כי צו הירושה שלפיו ירשה המנוחה אמנה עויס את כל זכויות בעלה המנוח חוסיין עויס, הוצא שלא כדין ובמרמה. לטענתם, היו למנוח שני אחים, אחמד עויס ז"ל ומוחמד עויס ז"ל אשר נפטרו לפניו (שניהם ביחד להלן "האחים"). לשני אחים אלו היו בעת פטירת המנוח חוסיין עויס ילדים. התובעים טוענים כי על פי דין, היו ילדיהם של האחים יורשים של מחצית מעיזבון המנוח עויס, כלומר רבע מהירושה הייתה אמורה לעבור לילדיו של כל אחד משני האחים.

5. התובעים מוסיפים וטוענים כי במועד שאינו ידוע, לפני שנת 1965, רכש המנוח מוסא ח'ליף ז"ל את הזכויות שירשו בניו של אחד משני האחים בחלקה. הכוונה לרכישת זכויות מהמנוח יוסף עוויסאת ז"ל, שעזבונו הוא הנתבע 1. יוסף עוויסאת ז"ל הנ"ל היה בנו של המנוח אחמד עויס ז"ל, אחד מהאחים ועל כן היה זכאי לקבל 1/4 מזכויותיו של המנוח חוסיין עויס במקרקעין.

6. הסכם רכישת הזכויות מהמנוח יוסף עוויסאת ז"ל לא הוצג על ידי התובעים, אולם לטענתם בשנת 1965 נערך הסכם חלוקה בין בעלי הזכויות בחלקה. על הסכם החלוקה חתמו המנוחה אמנה ז"ל והמנוח מוסא ח'ליף ז"ל וממנו ניתן להסיק כי המנוחה אמנה ז"ל הכירה בזכויותיו של המנוח מוסא ח'ליף ז"ל.

כאמור, התובעים, שהם יורשיו של המנוח מוסא ח'ליף ז"ל (שהיה סבם), הגישו את התביעה בתיק זה. חשוב לציין כי טרם הגשת התביעה בתיק זה, הגישו התובעים או חלקם, תביעה דומה לבית המשפט המחוזי בנצרת בתיק 790/05 וביום 15/11/07 נמחקה התביעה האמורה.

במקביל להליכים בתיק זה הגישו התובעים גם בקשה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, לביטול צו הירושה שהוצא לירושת המנוח חוסיין עויס (תיק 4374-09-09). בבקשתם זו טענו את שהם טוענים גם בתיק זה, דהיינו כי צו הירושה הוצא במרמה שכן פרט למנוחה אמנה עויס היו למנוח חוסיין עויס יורשים נוספים והם ילדיהם של האחים.

7. בנסיבות אלו ולבקשת התובעים, סברתי שיש לעכב את ההליכים בתיק זה עד להכרעת בית המשפט לענייני משפחה בבקשה לתיקון צו הירושה.

מאז הגשת התביעה ובמשך מספר שנים נדחו הדיונים בתיק זה שוב ושוב כדי לאפשר לתובעים למצות את ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה, אלא שהליכים אלו טרם הסתיימו. התברר כי התובעים לא מילאו את צווי בית המשפט לענייני משפחה ובשתי הזדמנויות נשלחו אליהם התראות בדבר מחיקה מחוסר מעש. ביום 24/3/13, לאחר שמיעת הסברי בא כוח התובעים, ולאחר שהוברר כי ההליכים בבית המשפט לענייני משפחה רחוקים מסיום, החלטתי שלא להמתין עוד. התיק נקבע, בנוכחות הצדדים, לשמיעת ראיות ליום 29/9/13 וליום 21/10/13. כן נקבעו מועדים להגשת תצהירי העדים.

התובעים הגישו תצהירים ואף זימנו עדים אולם במועד הקבוע, 29/9/13, לא התייצבו לדיון. לאחר שהמתנתי כמחצית השעה לתובעים, ניתן פסק דין המורה על מחיקת התביעה. רק בחלוף זמן רב, ולאחר שבא כוח הנתבעים והנתבעים עזבו את בית המשפט, התייצב בא כוח התובעים ומסר כי טעה ברישום שעת הדיון ביומנו. בנסיבות אלו, הוגשה הבקשה הנוכחית לביטול פסק הדין.

הבקשה

8. בבקשה נטען כי בא כוח התובעים טעה ורשם ביומנו כי הדיון קבוע לשעה 10:30 במקום 09:30. עוד נטען, כי סיכויי ההצלחה של התובעים בהליך הינם גבוהים. נטען, כי הסכם החלוקה משנת 1965 מהווה ראייה מספקת לכך שהמנוחה אמנה עויס הכירה בזכותם של האחים בירושת המנוח חוסיין עויס והכירה ברכישת זכויותיו של יוסף עוויסאת ז"ל על ידי המנוח מוסא ח'ליף ז"ל.

9. הנתבע 2 מתנגד לבקשה. לטענתו, אין מקום לביטול פסק הדין, הן מחמת שלא נפל כל פגם בהליך והן מהטעם שסיכויי ההצלחה קלושים. הנתבע 2 מדגיש כי התביעה כולה נסמכת על הטענה ולפיה המנוח מוסא ח'ליף ז"ל רכש זכויות במקרקעין מהמנוח חוסיין עויס. להסכם זה אין כל ראיה, אין פרטים מתי נחתם, מה היו תנאי ההסכם וכו'. די בכך לטענתו כדי להביא לדחיית התביעה.

הכרעה

10. כפי שאציין להלן, דין הבקשה להידחות.

אין חולק כי פרוטוקול הדיון מיום 24/3/13 נימסר לידי בא כוח התובעים. אין חולק, כי התובעים ידעו על מועד הדיון שנקבע ליום 29/9/13 שעה 09:30. התובעים לא התייצבו במועד ועל כן לא נפל כל פגם במתן פסק הדין בהיעדר ההתייצבות. מכאן, שאין מקום לביטול פסק הדין מ"חובת הצדק".

11. נותר לבחון, האם יש לבטל את פסק הדין על פי שיקול הדעת המסור לבית המשפט (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי עמ' 738 (מהדורה שביעית, 1995)). במסגרת זו בוחן בית המשפט את סיבת אי ההתייצבות ואת סיכויי ההצלחה. הלכה היא כי הטעם העיקרי לביטול פסק דין שניתן כדין נעוץ בסיכויי ההצלחה, שכן אין כל טעם להפעיל את שיקול הדעת, מקום שסיכויי ההצלחה בהליך לגופו הינם קלושים (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395 (1954); ע"א 1782/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6/4/08); ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (15/12/10)).

סיבת אי ההתייצבות במקרה הנוכחי הינה טעות של עורך דין ברישום שעת הדיון. טעות של עורך דין אינה עילה לביטול פסק דין (ראו ע"א 10152/07 לעיל; רע"פ 10357/09 עזריה נ' מדינת ישראל (11/1/10)). על כן נתמקד בבחינת סיכויי ההצלחה.

12. על מנת שהתובעים יצליחו בתביעתם עליהם לעבור משוכות רבות. הראשונה, עליהם להוכיח כי המנוח יוסף עוויסאת ז"ל, ממנו רכש לטענתם סבם את הזכויות במקרקעין, אכן היה בעל זכויות בהם. לאחר מכן, עליהם לשכנע בקיומו של הסכם תקף בדבר רכישת הזכויות במקרקעין. עוד עליהם לשכנע כי הסכם הרכישה הנטען, גובר על זכויות שנרשמו על שם אמנה עויס ז"ל ויורשה הנתבע 2. הואיל והנתבע 2 כבר העביר חלק ניכר מהזכויות לצדדים שלישיים, הרי שעל התובעים לשכנע גם כי עומדת להם זכות עדיפה על פני אותם צדדים שלישיים.

13. כפי שראינו, התובעים מנהלים הליך כבר מספר שנים (משנת 2009) בבית המשפט לענייני משפחה, בניסיון לעבור את המשוכה הראשונה, דהיינו לשכנע כי למנוח יוסף עוויסאת ז"ל היו זכויות בירושת המנוח חוסיין עויס. לשם כך עליהם לשכנע כי למנוח חוסיין עויס היו אחים שהיו זכאים לרשת את זכויותיו וכי האח אחמד עויס ז"ל הוריש את זכויותיו ליוסף עוויסאת ז"ל. עד כה טרם הוכרעו הטענות בבית המשפט לענייני משפחה. לפיכך ברי כי כל עוד לא בוטל או תוקן צו הירושה, אין בפני אלא צו המורה כי כל זכויותיו של המנוח חוסיין עויס ז"ל עברו לאשתו אמנה עויס בלבד.

ודוקו, סעיף 71 לחוק הירושה, התשכ"ה- 1965 מורה כי "צו-ירושה וצו-קיום כוחם יפה כלפי כל העולם כל עוד לא תוקנו או בוטלו". כל עוד לא תוקן צו הירושה, יש בו הצהרה כלפי כולי עלמא כי אין למנוח חוסיין עויס יורשים נוספים פרט לאשתו אמנה עויס (השוו ע"א 1393/92 קזצ'קוב הבל נ' קזצ'קוב, פ"ד מח(4) 353, 360 (1994)). יתרה מזו, בע"א 3706/91 שאולוב נ' שאולוב, פ"ד מז(2) 865, 869 (1993) אומר בית המשפט כי "וכאשר בפסק דין חפצא עסקינן, הרי מן המפורסמות הוא, כי תוצאתו פועלת כלפי כל העולם, ואפילו פסק הדין הינו מוטעה (ראה נ' זלצמן, מעשה-בית-דין בהליך אזרחי (רמות, תשנ"א) 515-516). כלומר, צו קיום כזה לעולם אינו בטל מעיקרו אלא ניתן לביטול, בין בדרך שנקבעה על-ידי המחוקק בסעיף 72 לחוק הירושה, ובין בערעור לבית המשפט העליון (ראה סעיפים 152 ו-66 לחוק הירושה)".

14. אין בפנינו גם כל ראיה על הסכם הרכישה שלפי הנטען נחתם בין המנוח יוסף עוויסאת ז"ל למוסא ח'ליף ז"ל. התובעים אפילו אינם יודעים למסור פרטים על ההסכם, מועד כריתתו, תנאי ההסכם, האם נערך בכתב אם לאו, אילו זכויות בדיוק נמכרו, האם זכויות קניין או שמא זכויות חזקה וכדומה. כל שנטען בסעיף 12 לתצהירו של באסם אדיב ח'ליף הוא כי "עסקת המכר הנ"ל תועדה בהסכם בכתב אשר נחתם על ידי כל המוכרים, אלא שהסכם זה לא אותר עד היום".

15. חיזוק יחיד להסכם הנטען מוצאים התובעים בהסכם החלוקה מיום 21/4/65. מדובר למעשה בהסכם המאשר חלוקה שנעשתה על פי פסק בוררות של הבורר קאסם נפעא (נספח ו' לתצהיר). מעיון במסמך עולה כי אין בו כל אזכור של פרטי החלקה ואין בפניי ראיות שמהן ניתן להשתכנע כי החלקה המדוברת בהסכם הינה המקרקעין נשוא תיק זה. יתרה מזו, הסכם החלוקה אינו מאזכר את הסכם המכר הנטען ואינו מפרטו. אין טענה כי הזכויות נרשמו על פי הסכם חלוקה זה. אין ראיה כי הסכם החלוקה דווח לרשויות המס, לרשות המקומית וכדומה. ההסכם נחזה להיות חתום על ידי מוסא ח'ליף ז"ל בחתימת ידו ועל ידי הגב' אמנה עויס בטביעת אצבע בלבד. חוות הדעת שצורפה על ידי התובעים מתייחסת רק לזהות כותב המסמך, אך לא לזהות החותמים ואין שום ראיה כי המנוחה אמנה אכן חתמה על הסכם החלוקה.

16. עוד מפתיע לגלות כי התובעים לא הביאו שום ראייה כי אי פעם תבעו חזקה במקרקעין. לטענתם, סבם מוסא ח'ליף ז"ל והם בעקבותיו, החזיקו בחלקה, אולם הם מאשרים כי לבקשת הנתבע 2 הם סילקו ידם ממנה (סעיף 25 לתצהיר). על פי התצהיר התובעים סילקו ידם מהחלקה מיד לאחר רישום הזכויות על שם הנתבע 2, כלומר בשנת 2003. אין כל הסבר לסילוק היד, שהרי אם התובעים טענו לזכויות בעלות בחלקה, היו ממשיכים להחזיק בה ולא היו מסלקים ידם ממנה. מכל מקום נציין כי התובעים לא הציגו כל ראיה על החזקתם בחלקה עד לשנת 2003.

17. אוסיף כי אין הסבר לשיהוי העצום בהגשת התביעה. התובעים לא הסבירו מדוע לא נקטו בכל פעולה לרישום הזכויות על שמם מאז רכישת המקרקעין על ידי מוסא ח'ליף ז"ל, כלומר משנת 1965. זאת ועוד, התביעה הוגשה בשנת 2009, כלומר כ- 6 שנים לאחר רישום הזכויות על שם הנתבע 2 ולאחר שהתובעים נענו לדרישתו וסילקו ידם מהמקרקעין. גם שיהוי זה מחייב הסבר.

18. מכל אלו ברי, כי בשלב זה אין לתובעים סיכויי הצלחה ממשיים בהליך הנוכחי. נוסיף גם כי התובעים נמנעו מצירוף הצדדים השלישיים שרכשו מהנתבע 2 זכות במקרקעין וברי שללא צירוף כל מי שעלול להיפגע מההליך, לא ניתן יהיה להכריע בכל הזכויות הנטענות אלא רק בחלק המזערי שנותר רשום על שם הנתבע 2.

סוף דבר

19. בפסק הדין לא דחיתי את התביעה, אלא רק הוריתי על מחיקתה. משמע, ככל שהתובעים יזכו בהליך בבית המשפט לענייני משפחה וככל שיהיו בידיהם ראיות טובות להוכחת הזכויות במקרקעין, יוכלו להגיש תובענה מתאימה.

20. לאור כל האמור, הבקשה נדחית.

אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' כסלו תשע"ד, 13 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.