1. התובע, מר יוסף זכרוביץ', עבד בחשיפה לרעש מזיק. לאחר שנוהל הליך (בתיק בל 2618/05) בבית הדין, ניתן פסק דין המכיר בנזק לשמיעתו כפגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי וגם החוק).
2. דרגת נכותו כתוצאה מהפגיעה נקבעה בשיעור 10%, ועל כן היה זכאי למענק.
3. שכרו של התובע המהווה את הבסיס הנכון לחישוב מענק הנכות, עומד במוקד המחלוקת בין הצדדים בתביעה שלפנינו.

אלה העובדות הדרושות לענייננו

1. התובע, יליד 1947, היה במועד הרלוונטי עובד שכיר ובעל השליטה בחברת "י.ב בזק טכנולוגיות בע"מ" יחד עם מר רוברט לנקשייר.
2. במסגרת עבודתו נחשף התובע לרעש בעוצמה מזיקה.
3. ביום 3.3.03 הגיש התובע לנתבע, הודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקויי שמיעה וטינטון.
4. ביום 28.10.04 הודיעה פקידת התביעות לתובע כי תביעתו נדחתה.
5. התובע הגיש לבית הדין ביום 8.6.05, תביעה בתיק בל' 2618/05, בעניין החלטת הנתבע. ביום 19.2.07, ניתן פסק דין המכיר בתביעה. התובע הועמד בפני ועדה רפואית, שקבעה את דרגת נכותו היציבה, כתוצאה מהפגיעה, בשיעור 10% בגין טינטון, החל מיום 22.1.03.
6. בהתחשב בדרגת הנכות שנקבעה לו, היה התובע זכאי למענק חד פעמי (להלן - המענק).
7. את המענק יש לחשב על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי, לפי חלוקת ההכנסות, שקיבל המבוטח ברבע השנה, שקדמה ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי פגיעה, בתשעים.
8. בענייננו – מדובר בחודשים אוקטובר, נובמבר ודצמבר 2002.
9. התובע המציא תלושי שכר לחודשים 10-12/2002 ו-1/2003 מהם עלה, כי בחודש אוקטובר 2002 שכר היסוד של התובע היה בסך 6,881 ₪. בחודש נובמבר 2002 שכר היסוד הוא בסך 25,000 ₪, בחודש דצמבר 2002 שכר היסוד הוא בסך 30,000 ₪, בחודש ינואר 2003 שכר היסוד הוא בסך 7,000 ₪.
10. ביום 18.6.07, הודיע פקיד התביעות לתובע כי הוא זכאי למענק חד פעמי בשיעור 37,100 ₪ לפי משכורת חודש 10/02, אך הוסיף, במכתבו מיום 18.6.07, כי לצורך חישוב סופי של הגמלה דרושים לו פרטים נוספים לגבי הכנסותיו של התובע בשלושת החודשים שקדמו לפגיעה והוא מתבקש להגיש אישור ממעסיקו בדבר עליה בשכר העבודה בחודשים נובמבר ודצמבר 2002 לעומת חודשים אוקטובר 2002 וינואר 2003 וכן אישור מהבנק על הפקדת המשכורות בחודשים 11-12/2002, 01-02/2003.
11. ביום 6.07.07, הגיש התובע אישור המעביד בו ציין המעביד כי שכרו של התובע בחודשים נובמבר ודצמבר הינו כפי שמופיע בתלושי השכר והוא אכן עלה לעומת חודשים אוקטובר 2002 וינואר 2003.

התובע ציין, כי אינו יכול להמציא אישור מהבנק על הפקדת המשכורות שכן המשכורות לא הופקדו בחשבון הבנק, אלא, נפרעו או הועברו לצורך תשלומים פרטיים שוטפים.

1. בתגובה השיב הנתבע, כי בבדיקת הדיווחים בתיק הניכויים של המעביד לא נמצאו בחודשים 11/02 ו- 12/02 נתוני שכר לעובד כלשהו בחברה בסכומים המפורטים בתלושי השכר של התובע ועל כן חישוב המענק, על פי השכר בחודש אוקטובר 2002, נעשה כדין.
2. בתגובה, הגיש התובע אישורים המעידים על תשלום שביצע המעסיק בתיק הניכויים שלו בגין העסקת עובדים על פי הסכומים שבתלושי השכר ואישורים על כך ששולמו על ידי המעסיק דמי ביטוח בהתאם למשכורות שהוצהרו.
3. משסירב הנתבע לשנות את סכום המענק הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

עיקר טענות הצדדים

1. התובע טוען, כי בהתאם להוראות החוק סכום המענק שעל הנתבע היה לשלם לו הוא בסך 108,291 ₪ כאשר בפועל שולם לו סך של 37,100 ₪ בלבד.

לטענתו, השינויים המשמעותיים בשכרו נובעים מכך שהיה מדובר בחברה חדשה באותה עת, והשכר שבעלי המניות (התובע ושותפו) נטלו לעצמם, במהלך רוב התקופה, היה תלוי בגובה ההכנסות. לעיתים השכר היה נמוך ביותר ואף נמוך משכר הפועלים שלהם, ולעיתים, כאשר היה תקבול גדול היה רואה החשבון של החברה אומר לבעלי המניות לקחת שכר גבוה יותר וכך לדוגמה לקחו שכר גבוה בחודש יולי 2002 ובחודשים אוקטובר ונובמבר 2002.

לטענת התובע, אין מדובר בניסיון להגדיל את הגמלה, אלא, בתשלום שכר אמיתי אשר בגינו גם שולמו דמי ביטוח למל"ל. עוד מציין התובע כי הדו"חות המקוריים שהוגשו למל"ל ובגינם שולמו דמי ביטוח, הם הנכונים והם מצהירים על שכרו של התובע בפועל. הדו"חות אשר הוגשו לנתבע בחודש נובמבר 2004, אינם דו"חות מתקנים, הבאים לתקן טעויות בשכר, אלא, המדובר בדוחות הפרשים, המצהירים על הפרשי שכר נוספים שהתובע קיבל ומשכך יש לפרוס דו"חות אלה לשנה קלנדרית קודמת ואת החלק היחסי יש להוסיף לשכר החודשי.

1. הנתבע טוען מנגד, כי בחודשים הקודמים להגשת התביעה לנתבע נרשמו בתלושי השכר משכורות בשיעור העולה באופן ניכר ובצורה משמעותית על שכרו הרגיל של התובע לפני ההעלאה ועל כן יש חשד כי מדובר בניסיון להגדיל את המענק. התובע לא הסביר את העלייה בשכרו וכאשר התבקש להציג הוכחות להפקדות בפועל, טען כי השתמש בשכר לתשלומים שוטפים ואינו יכול להציג הוכחת פירעון.

התובע אומנם הציג אישורים כי המעביד שילם דמי ביטוח בהתאם למשכורות, כפי שצוינו בתלושי השכר ואולם לטענת הנתבע, מבדיקת הנתונים בתיק הניכויים של המעביד עולה, כי בתאריך 24.11.04 הוגשו דו"חות מתקנים בגין חודשים 11-12/02 שהקטינו את השכר המדווח בתיק הניכויים, כך שבחודשים 11-12/02 דווח על שכר כולל של 17,486 בגין 3 עובדים ועל כן לא הוכח על ידי התובע כי הכנסתו ברבע השנה שקדמה ל- 01/2003 הינה 61,881 ₪, כנטען על ידו, ובהיעדר הוכחה לתשלום בפועל, יש לחשב את גמלת התובע על פי שכרו בחודש אוקטובר 2002 ומשכך חישוב המענק על ידו נעשה כדין.

דיון והכרעה

1. מריכוז משכורות שנתי, אשר הוגש על ידי התובע, עולה כי בחודשים ינואר עד יוני בשנת 2002 קיבל התובע משכורות בגובה 6,000 ₪ (שכר יסוד), בחודש יולי 2002 הצהיר המעסיק כי התובע קיבל שכר יסוד בסך 30,000 ₪. בחודשים אוגוסט, ספטמבר ואוקטובר 2002 חזרה להיות המשכורת בגובה 6,882 ₪, בחודש נובמבר הועלתה המשכורת ל- 25,000 ₪ ובחודש דצמבר הועלתה המשכורת ל- 30,000 ₪. בשנת 2003, היתה המשכורת המוצהרת של התובע עד לחודש ספטמבר בסך 7,000 ₪ ומחודש אוקטובר ועד דצמבר הופחתה לסך של 5,000 ₪.
2. נציין, כבר עתה, כי תנודות כה משמעותיות בשכר אינן מקובלות לגבי עובד שכיר. בפסק דין בן דוד יונתן נפסק כך בעניין התנודות:

"...לא נמצא מענה מניח את הדעת לתנודות בשכרו של המשיב, שאינן אופייניות לאלה המשתלמות לעובד. למעלה מזאת. באישור המעביד על השכר, שהוגש כמוצג לבית הדין האזורי נכתב על ידי מנהל החברה – שותפו של המשיב כהאי לישנא: "סיבה אחרת לשינויים בשכר – הנ"ל הינו בעל מניות בחברה ומשכורתו משולמת לפי ריווחי החברה".

(ר' בעב"ל 1239/00 המוסד לביטוח לאומי – בן דוד יונתן, ניתן ביום 20.9.01).

כך גם בעניינינו.

עם זאת, מאחר והצדדים לא העמידו במחלוקת את שאלת מעמדו של התובע כ"עובד" החברה, הרי שבחינת התשלומים המשולמים לתובע תיעשה על פי אמות מידה לפיהן בוחנים תשלומים המשולמים ל"עובד" .

1. כפי שציינו לעיל, עוד בטרם הגשת התביעה, התבקש התובע להמציא אישור מהמעביד המסביר את העלייה בשכר ואישור מהבנק המעיד על הפקדת המשכורות בחודשים 11-12/200.

התובע הגיש אישור של המעביד, כי המשכורות הועלו כפי שמופיע בתלושי השכר, אך באישור לא הוסבר על ידי המעביד בגין מה ניתנה העלייה המשמעותית בשכר (ר' נספח ה' לכתב התביעה).

יתרה מכך, התובע השיב לנתבע כי אינו יכול להציג אישור מהבנק על הפקדת המשכורות (ר' מכתבו של התובע מיום 6.7.07, נספח ה' לתביעה).

1. גם במהלך הדיון, התבקש התובע להמציא הוכחת תשלום שכר בפועל לחשבונו בגין חודשים 11-12/02 בהם סכומי השכר עלו משמעותית, אך לא עשה כן.

כאשר נחקר על כך התובע בבית הדין, השיב תשובות מתחמקות:

"ש. הופק לך תלוש שכר וכתוב נטו לתשלום. בפועל איך קיבלת אתה כסף?

ת. רשמנו לעצמנו שיקים והיינו חייבים לחתום אחד לשני כי נדרשו שתי חתימות על שיק.

ש. אם משכתם שיקים איך גבית את השיק?

ת. אני לא זוכר איך פדיתי באותה תקופה.

ש. בחודש 12/02 הנטו לתשלום 20,782 ₪. אתה לא זוכר אם לקחת מזומן או הפקדת שיק? זה המון כסף.

ת. אני לא זוכר מה עשיתי אז.

ש. היה לך חשבון פרטי באותה תקופה להבדיל מחשבון החברה?

ת. כן היה.

ש. בשנת 2002 באיזה בנק התנהל חשבון החברה?

ת. בכמה בנקים. לא רק באחד.

ש. מי הנמשך, איזה בנק?

ת. לא זוכר מאיזה בנק הוצאתי משכורות.

ש. אתה לא זוכר אם הפקדת את השיק ואיך פדית את השיקים?

ת. לא זוכר.

ש. .בדפי חשבון של הבנק ו/או שלך פרטי אפשר יהיה לראות תנועות בנק שהן זהות לנטו?

ת. אני לא יודע. עבר זמן." (ר' עמ' 23 לפרוטוקול, ש' 17-1).

יוטעם כי התובע אף לא הציג כל אישור של הנהלת חשבונות, המעיד על תשלום שכר בגובה השכר שקיבל בחודשים נובמבר ודצמבר 2002.

התובע אשר טען, כי משך באותם חודשים (נובמבר ודצמבר 2002) משכורות גבוהות בגלל "הכנסות יפות" ואף טען בעדותו לפנינו, כי ביכולתו להראות דו"חות של החברה למס הכנסה, שרואים בהם רווחים גבוהים באותה תקופה, לא הגיש כל הוכחה לעלייה ברווחי החברה בחודשים אלה (ר' ע' 22 לפרוטוקול, ש' 15-16).

1. מהנתונים שהוצגו על ידי התובע עולה אמנם, כי בשנת 2002 קיבל השותף שלו, מר רוברט לנקשר, את אותו השכר הכולל כמוהו (ר' מוצגים ת/1 ו-ת/2), ואולם, לא ניתן ללמוד מכך כי מדובר בתשלום שכר "אמיתי", משגם לגבי השותף לא הציג התובע הוכחת תשלום בפועל.

יצוין, כי העובדה שהמעסיק שילם דמי ביטוח בגובה התואם למשכורות, כפי שהוצהרו בתלושי השכר, אינה יכולה להועיל לתובע, הן מהטעם שהוא בעל שליטה בחברה ויכול לשלוט על פעולות רואה החשבון של החברה, ובמיוחד נוכח העובדה שלא עלה בידו להוכיח קבלת המשכורות בפועל.

1. לפיכך, אנו קובעים, כי בנסיבות המקרה, סמיכות הזמנים בין המועד בו הוגשה התביעה לנתבע לבין מועד העלאת השכר – מעוררת תמיהה ותהיה, ויותר מכך – אומרת דרשני.
2. באשר לדו"חות שהוגשו לנתבע על ידי רואה החשבון של החברה, מר אופיר כהן, בשנת 2004 (נ/5 ונ/4) - הסכימה נציגת הנתבע, הגב' סימונה מזרחי סונגו, החתומה על תעודת עובד הציבור (מוצג נ/1), כי יש לחשב את שכרו של התובע בתוספת החלק היחסי של ההפרשים (ר' עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 11-4), לפי הדו"חות שהוגשו על ידי רואה החשבון של החברה. לפיכך, על הנתבע לחשב את שכרו הקובע של התובע לאחר שתעשה פריסה על פני 12 חודשים, על פי הדו"חות שהוגשו בשנת 2004.
3. בשים לב לאמור לעיל - לא מצאנו כי הנתבע טעה בהימנעו מלקחת בחשבון, לעניין השכר הקובע לפיו שולם מענק הנכות לתובע, את גובה המשכורות בחודשים נובמבר ודצמבר 2002, כפי שפורטו לעיל, ומשכך תביעת התובע נדחית.

עם זאת משהסכים הנתבע כאמור בעמ' 20 לפרוטוקול ש' 11-4, עליו לחשב את המענק המגיע לתובע בתוספת החלק היחסי בהתאם לדו"חות ההפרשים שהוגשו על ידי רואה החשבון בשנת 2004 ולשלם לתובע את ההפרש בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

1. אין צו להוצאות.
2. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' בניסן תשע"ג, (21 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.