1. לפנינו תביעת התובע, מר יוסף חלבי, לתשלום הבטחת הכנסה בגין חודשים מרץ 2008 עד יולי 2008.
2. התביעה הוגשה על ידי התובע בנפרד מאשתו. הנתבע דחה את התביעה מהטעם שהתובע אינו זכאי לגמלת הבטחה הכנסה בנפרד מאשתו, הואיל והם מקיימים משק בית משותף וכן מהטעם שהתובע לא מסר לידי הנתבע מסמכים אותם התבקש להמציא.

אלה העובדות החשובות לענייננו

1. בתאריך 4.3.08 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, זאת לאחר שתביעה זהה שהגיש לנתבע בתיק ב"ל 2199/08 נמחקה לפי פסק דין מיום 15.12.08, בשל אי התייצבות התובע לדיון.
2. התביעה הוגשה על יד התובע, בנפרד מאשתו.
3. בטופס התביעה טען התובע כי אינו עובד, והוא פרוד מאשתו מזה כ- 15 שנה. התובע טען כי הוא ואשתו לא התגרשו ואין בעניינם פסק דין למזונות, ברם הם לא חיים יחד כזוג נשוי. לטענתו הוא אמנם התגורר בבית השייך לאשתו, אך היתה לו יחידת דיור נפרדת עם כניסה נפרדת, שירותים, מקלחת ומטבחון. לטענתו הוא בישל וכיבס בכוחות עצמו בעוד את מוצרי המזון קנו לו אחיו. בנוסף הוא טען כי אשתו שילמה את כל הוצאות הבית משום שהבית שייך לה. התובע ציין כי אשתו עובדת ומנהלת עסק עצמאי. עוד ציין התובע כי הוא לא ירש כל נכסים מאביו ו/או אמו וכי חלקת האדמה שהוא שומר עליה היתה של אמו וכאשר היא נפטרה, החלקה עברה בירושה, אך הוא לא יודע למי. בנוסף ציין התובע בטופס התביעה, כי חשבונו בבנק נסגר וכי אין באפשרותו לפתוח חשבון, אפילו לא בבנק הדואר. במקום המיועד לציון שימוש ברכב, ציין התובע כי אין רכב בשימושו.
4. במכתב הנתבע מיום 4.3.08 ובמכתב תזכורת מיום 8.4.08 התבקש התובע להמציא אישור מהבנק, המעיד על כך שחשבונו בבנק הפועלים נסגר, אישור מלשכת ההוצאה לפועל על גובה חובותיו וכן צו ירושה וצו קיום צוואה בעניין הוריו.
5. משהתובע לא המציא את המסמכים המפורטים לעיל ולאחר חקירה שנערכה מטעם הנתבע בו מסרו התובע ובִּתוֹ את גרסאותיהם, הודיע הנתבע לתובע, במכתבו מיום 21.7.08, על דחיית תביעתו, זאת מהטעם שנמצא כי הוא מתגורר יחד עם אשתו והוא אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בנפרד ממנה, כמו גם מהטעם שהוא לא המציא את המסמכים אותם התבקש להמציא. עוד ציין הנתבע במכתבו לתובע, כי באפשרותו לבדוק את זכאותו להבטחת הכנסה יחד עם אשתו.

עיקר טענות הצדדים

1. בכתב התביעה טען התובע, כי הוא אינו עובד מזה כ– 15 שנים וכי הוא מתקיים מעזרה של קרובים וידידים; הוא חי בנפרד מאשתו מזה שנים וכי לא רשום על שמו נכס או רכב כלשהו. התובע טען כי הפסקת תשלום קצבת הבטחת ההכנסה, אשר שולמה לידיו, היתה שרירותית ופגעה בו קשות, מה גם שהוא מסר לידי הנתבע את כל המסמכים שהתבקש להמציא. התובע הוסיף וטען כי אין בבעלותו רכב וכי לעיתים רחוקות הוא השתמש ברכב של בִּתוֹ אשר, מכל מקום, נמכר לאחרונה לחברת "אוטו רויאל" במסגרת הליך פירוק.
2. בכתב ההגנה טען הנתבע, כי מחקירות שנערכו על ידו עלה כי התובע מתגורר בחלק התחתון של הבית בו מתגוררת אשתו. עוד עלה כי אשתו נושאת בהוצאות הבית ומבשלת לכל בני הבית, לרבות לתובע, כי אשתו נותנת לו כסף במידת הצורך וכי התובע ואשתו כלל אינם מעוניינים להתגרש. לאור כל אלה טען הנתבע כי התובע אינו עונה לעילות הנפרדות הקבועות בתקנה 7 לתקנות הבטחה הכנסה, התשמ"ב – 1982 ולאור הוראת סעיף 4(א) לחוק הבטחת הכנסה, הוא אינו זכאי לגמלת הבטחת הכנסה בנפרד מאשתו. עוד טען הנתבע כי הואיל ונכון למועד הגשת תביעתו, טרם הגיש התובע את המסמכים שהתבקשו ממנו, בדין נדחתה תביעתו על פי סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה, הדורש מתובע לשתף פעולה עם המוסד לביטוח לאומי ואי קיום דרישה זו מקנה לו שיקול דעת להחליט על אי מתן הגמלה.

דיון והכרעה

1. סעיף 4 לחוק הבטחת הכנסה, התשמ"א – 1980 (להלן גם – חוק הבטחת הכנסה) קובע כי:

"4. זכאות בני זוג

(א) הזכאות לגימלה של כל אחד מבני זוג מותנית בכך שמתקיימים גם בבן זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2.

(ב) האמור בסעיף קטן (א) לא יחול על מי שהשר קבע בתקנות, בתנאים שקבע."

בתקנה 7 לתקנות הבטחת הכנסה, התשמ"ב – 1982 (להלן גם – התקנות) נקבעו הקריטריונים לבחינת הזכאות בנפרד של כל אחד מבני הזוג, בבחינת החריגים לסעיף 4 לחוק.

וכך נקבע בסעיפים הרלבנטיים לענייננו בתקנה 7 הנ"ל:

" 7. זכאות בנפרד של כל אחד מבני זוג

זכאות לגימלה של כל אחד מבני-זוג לא תהיה מותנית בכך שמתקיימים גם בבן-זוגו תנאי הזכאות לפי סעיף 2 לחוק, כאמור בסעיף 4(א) לחוק, כל עוד מתקיים אחד מאלה:

(1) אחד מבני-הזוג נמצא במעצר או במאסר 30 ימים רצופים לפחות, או שהוא נמצא במאסר על פי פסק דין של בית משפט, שדן אותו למאסר של שלושה חודשים לפחות;

(2) בני-הזוג חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת, בן-הזוג האחד אינו מכלכל את בן-זוגו תקופה של 30 ימים רצופים לפחות ומתקיים אחד מאלה:

(א) בן-הזוג הגיש לבית משפט או לבית דין תביעה למזונות, ופעל בסבירות כדי לאפשר לבית המשפט או לבית הדין לפסוק בתובענה, וכל עוד לא נפסקו מזונות;

(ב) אחד מבני-הזוג מקבל קצבת נכות לפי סעיף 200 לחוק הביטוח, ואין לו הכנסה אחרת;

(ג) הם חיים בנפרד שלא תחת קורת גג אחת 12 חודשים רצופים לפחות;

(3) בני-הזוג אינם מנהלים משק בית משותף, ואחד מבני-הזוג חייב בפסק דין בתשלום מזונות לבן-זוגו והוא אינו מכלכלו; פסקה זו לא תחול אם כל אחד מבני-הזוג זכאי לגימלה, והם חיים תחת קורת גג אחת; ......."

1. התקנה הרלוונטית לענייננו, אותה יש לבחון ועל פיה יש להכריע האם התובע זכאי לגמלת הבטחת הכנסה היא תקנה 7(2) לתקנות.

נקדים אחרית לראשית ונציין כי התובע לא הוכיח כי מתקיימים הקריטריונים המאפשרים בחינת זכאותו וזכאותה של אשתו לגימלה בנפרד, ולו מן הטעם כי לא מתקיים התנאי הקבוע ברישת סעיף 2, קרי – בני-הזוג אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת.

1. בהודעתו לחוקר הנתבע טען התובע כי אשתו ושני ילדיו גרים בחלק העליון של הבית והוא גר בחלק התחתון של הבית. התובע טען כי בחלק התחתון של הבית בו הוא מתגורר יש לו חדר בו הוא מאחסן את כל חפציו ובגדיו. התובע הוסיף וטען כי הקשר שלו עם אשתו הוא אך ורק למען הילדים ולא מעבר לכך (ר' מוצג נ/5).

למען הסר ספק נציין כי התובע טען בחקירתו הנגדית כי הוא זוכר שחוקר הנתבע גבה ממנו עדות אך הוא אינו זוכר כי חתם על ההודעה (עיין עמ' 15 לפרוטוקול ש' 9-13). לאור טענה זו של התובע, הודיעה ב"כ הנתבע כי היא תזמן את החוקר למתן עדות. משכך, נקבע דיון הוכחות נוסף לשמיעת עדותו של חוקר הנתבע ואולם, במועד הדיון הודיע ב"כ התובע כי אינו מבקש לחוקרו. גם בסיכומיו לא העלה התובע טענה כלשהי, לפיה הוא לא חתם על ההודעה בפני חוקר הנתבע. משכך, אנו רואים בטענה זו כטענה שנזנחה (אשר ממילא לא הוכחה).

בתו של התובע, ראידה, טענה בהודעתה לחוקר הנתבע כדלקמן:

"ת. אמא שלי רק דואגת להכל. גם חשמל גם מים גם אוכל והכל. גם בגדים. היא מבשלת לכולנו וגם לאבא. הוא גם לוקח ממנה לפעמים כסף. לא לפעמים, כל הזמן כאשר הוא רוצה אז היא נותנת לו והוא מקבל.

ש. יש לאבא שלך מקום מגורים אחר או רק כאן בבית?

ת. הוא ישן כאן למטה. יש לו כאן חדר. הוא ואמא לא כל כך מסתדרים. אז כל אחד ישן בחדר אחר הוא ישן כאן למטה ואנחנו למעלה. ויש מצב שהוא רוצה כסף ואמא לא נותנת לו ואין לה אז הוא לוקח לה בדים מוכר את זה בשביל כמה גרושים. הם לא התגרשו אני אמרתי להם שיתגרשו אבל הם לא רוצים."

1. לפי ההלכה הפסוקה, מסירת ההודעה הראשונית הינה בעלת משקל גדול יותר מגרסה מאוחרת, זאת בשל היעדר תכנון והבאת הדברים כהוויתם. גרסה מאוחרת נוטה להיות יותר משופצת על מנת להשיג את הסעדים המבוקשים בתביעה (ר' דב"ע מח/0-42 ורטנסקי מיכאל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט' 471).

אנו רואים לנכון להזכיר הלכה זו נוכח ניסיונו של התובע להתכחש לגרסה אשר מסר לחוקר הנתבע בהתייחס למגוריו, כמו גם לגרסה בטופס התביעה מיום 4.3.08. בחקירתו הנגדית טען התובע כי החדר בו הוא התגורר בזמנים הרלבנטיים לתביעה היה למעשה מחסן ללא מטבח, מקלחת ושירותים, זאת עד למועד (אותו לא ציין בפנינו או בכלל) בו בנו בנה לו שירותים, מקלחת וכיור.

בדומה, גם עדותה של בתו, ראידה, בחקירתה הנגדית, בקשר למגוריו של התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה, לא עלתה בקנה אחד עם עדותה בהודעתה לפני החוקר ומצאנו אותה בלתי מהימנה. כך, בחקירה הנגדית העידה ראידה כי אביה התגורר במחסן, מתחת לבית בו היא ומשפחתה (אמה ואחיה) מתגוררים, אך היא לא ביקרה בו מעולם לכן היא לא יודעת אם יש שם מקלחת ושירותים. כאשר נשאלה האם אביה, התובע, אוכל מבישוליה של אמה, השיבה כי מאחר והיא עובדת היא לא רואה ולכן לא יודעת.

בסיכומיו שינה התובע שוב את גרסתו וטען כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה הוא התגורר בחדרון קטן בדירת המשפחה עם כניסה נפרדת ושירותים נפרדים, חדרון אשר נמצא בקומת הקרקע ונפרד מהדירה.

מהאמור לעיל, נוכח שינוי גרסאותיהם של התובע ובתו ראידה, בחקירותיהם הנגדיות, אשר היו מגמתיות ובלתי מהימנות, אנו מעדיפים את גרסאותיהם בהודעותיהם שמסרו לחוקר הנתבע, מהן עולה כי התובע ואשתו התגוררו תחת קורת גג אחת, גם אם בקומות שונות או בחדרים שונים.

אף אם היינו מקבלים את הטענה כי התובע התגורר במחסן, כפי שנטען על ידו, על ידי בתו ואשתו בחקירותיהם הנגדיות, מחסן אשר לא הוכח כי היה נפרד מבית המשפחה, בו היו, בסופו של דבר מקלחת ושירותים, עדיין מדובר בקורת גג אחת.

1. מהודעתה של ראידה לחוקר הנתבע עולה כי אִמָהּ דואגת, מבשלת ומכלכלת את כל המשפחה, לרבות את אביה.

"ש. איפה נמצאים כל הבגדים של אבא שלך?

ת. אני לא מתעניינת בכך. כאשר לפעמים אמא שלי קונה בגדים לאח שלי אז הוא לוקח ממנו. אמא שלי עושה הכול. היא מכבסת לכולנו ועושה אוכל אבא שלי לפעמים עושה כביסה לעצמו".

יתירה מכך, גם מעדויותיהם של התובע ואשתו בחקירותיהם הנגדיות, עולה כי בזמנים הרלבנטיים לתביעה התובע אכל מהאוכל שאשתו בישלה, גם אם היא לא הגישה או נתנה לו באופן אישי מבישוליה, אלא באמצעות בנה. עוד עולה כי, לעיתים, אשתו של התובע נתנה לתובע כסף והוא השתמש במכונת הכביסה הביתית המשותפת (ר' עמ' 12 לפרוטוקול ש' 29-30, 33 עמ' 13 ש' 1, 9-10).

בנוסף, התובע צירף לתצהירו אישור מהלשכה לשירותים חברתיים בדלית אל כרמל הממוען למחלקת הגבייה בדלית אל כרמל בעניינה של אשתו, ממנו עולה, בין היתר, כי הוא נתמך על ידה כלכלית (ר' נספח למוצג ת/2).

עוד ראוי לציין כי בחקירתו הנגדית כאשר נשאל התובע כיצד הוא מסביר את העובדה כי ביום 6.1.04 הוא הגיש תביעה לתשלום גמלת הכנסה כגבר נשוי ולא טען לכל נפרדות מאשתו, הוא לא ידע להשיב לשאלה או ליתן הסבר כלשהו לאמור (ר' עמ' 17 לפרוטוקול ש' 28-30 ומוצג נ/9).

1. אין מחלוקת כי התובע ואשתו לא התגרשו. לטענתם הם לא התגרשו מאחר שילדיהם טרם התחתנו וגירושיהם יכולים לפגוע במציאת בן/בת זוג מתאימים ובאפשרות נישואיהם. מכל מקום, הסיבה לעובדה כי התובע ואשתו לא התגרשו, אין בה כדי להעלות או להוריד לענייננו.

אין גם מחלוקת, וזאת לפי עדותו של התובע עצמו, כי אשתו לא הגישה נגדו תביעת מזונות.

1. מכל האמור לעיל עולה, איפוא, כי בענייננו לא מתקיים אף אחד מהקריטריונים המאפשרים בחינת זכאות התובע ואשתו לגימלה בנפרד ולו מן הטעם שלא מתקיים התנאי הקבוע ברישת סעיף 2 קרי, כי בני הזוג אינם מתגוררים תחת קורת גג אחת.

מהראיות שהובאו לפנינו עולה, כי התובע ואשתו התגוררו בזמנים הרלבנטיים לתביעה תחת קורת גג אחת, בבית אחד לו שתי קומות, באותה כתובת. הדברים אמורים אף אם היינו מקבלים את טענת התובע ואשתו, בחקירותיהם הנגדיות לפיה התובע התגורר במחסן, בקומה התחתונה של הבית.

ודוק: המדובר בתנאים מצטברים. לכן, אף אם היינו מקבלים את טענת התובע, כי הוא ואשתו מסוכסכים ואינם מנהלים משק בית משותף, לא היה בכך כדי להועיל לתובע, הגם שגרסה זו אינה מהימנה ואינה מקובלת עלינו.

לפיכך, אין זה משנה כלל אם התובע ואשתו מנהלים משק בית משותף אם לאו, במיוחד כאשר אין מחלוקת כי לא מתקיימים התנאים האחרים הקבועים בתקנה 7 הנ"ל (הגשת תביעה למזונות, חיוב בתשלום מזונות, אישור לקצבת נכות וכו'). לעניין זה יפים הדברים שנפסקו על ידי כב' הנשיא אדלר בפסק דין יוסף ספיר:

"מתקין התקנות הוציא מתחולת החריג את בני הזוג שאינם מקיימים משק בית משותף, אך החיים תחת קורת גג אחת. איני סבור כי יש מקום לשנות את לשונה של התקנה ואת תכליתה באמצעות קביעה שבני הזוג המתגוררים באותה דירה אך מסוכסכים, אינם בבחינת מי שחיים תחת קורת גג אחת."

(ר' עב"ל 1435/04 המוסד לביטוח לאומי - יוסף ספיר, ניתן ביום 29.5.05; ר' גם עב"ל 458/05 סלמאן חיר שנאן - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.11.06).

יוטעם כי מהעדויות שנשמעו לפנינו, עליהן עמדנו לעיל, עולה שהתובע ואשתו מנהלים, באספקטים מסוימים, גם משק בית משותף.

1. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, ובגין כל אחד מן הטעמים הנ"ל בנפרד – דין התביעה להדחות.
2. למעלה מן הצורך נתייחס לטענת הנתבע, לפיה יש לדחות את תביעת התובע גם בשל אי המצאת מסמכים כנדרש.

המסמכים, אותם התבקש התובע להמציא בסמוך לאחר שהגיש את טופסי תביעתו לתשלום גמלת הבטחת הכנסה, הומצאו במסגרת ההליכים בתיק זה (בשלבים שונים של ההליך). זאת למעט צו ירושה או צו קיום צוואה של אביו המנוח והבהרה כנדרש האם יש גידולים בחלקה לגביה יש מחלוקת אם הוא ירש אותה מאמו אם לאו.

הצוואה של אמו המנוחה של התובע וצו קיום הצוואה הוגשו לבית הדין במספר העתקים, לרבות עם תרגום רשמי וללא תרגום רשמי, העתקים שלא היו זהים, כך שלבית הדין לא ברור, באופן חד משמעי, מי היורש של חלקה 58 המוזכרת בצוואה.

סעיף 19 לחוק הבטחת הכנסה דורש מתובע הגימלה לשתף פעולה עם המוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת הגימלה. אי קיום הדרישה לפי סעיף 19(א) מקנה שיקול דעת למוסד לביטוח לאומי להחליט על אי מתן הגימלה.

השתהותו של התובע בהמצאת המסמכים, כמו גם העובדה כי עד למועד כתיבת שורות אלה הוא לא המציא צו ירושה או צו קיום צוואה של אביו המנוח, עומדים לו לרועץ, אם כי אינם הטעם המהותי לדחיית התביעה.

1. בשים לב לאמור לעיל, תביעתו של התובע לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה מחודש מרץ 2008 ועד חודש יולי 2008 נדחית מן הטעם שאין היא עומדת בתנאי הזכאות לגמלה בנפרד מאשתו.

אין צו להוצאות.

1. לצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, י' בשבט תשע"ג (21 בינואר 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.