פתח דבר

התובעות 1, 2 הינן חברות הרשומות בישראל. התובע 3 הינו בעל המניות והמנהל של התובעת 1. גב' גלינה רוביצקי, אשתו של התובע 3 (להלן – גב' רוביצקי), הינה בעלת המניות בתובעת 2.

הנתבע פעל מטעמו של עסק בשם "ניהול ובקרה פיננסי" (להלן – עסק הייעוץ), אשר עוסק במתן ייעוץ פיננסי, ובין היתר: בדיקת חשבונות בנקים, בדיקת חיובי ריבית, ניתוח הלוואות, בדיקת חיובי עמלות ועריכת חוות דעת מומחה בתחומים אלו. לא נטען, לא על ידי התובעים ולא על ידי הנתבע, כי מדובר בעסק המאוגד בתאגיד המהווה אישיות משפטית נפרדת. בהעדר טענה בעניין זה, יכולים אנו לצאת מנקודת הנחה, כי עסק הייעוץ והנתבע הם היינו הך.

התובעת 1 התקשרה עם עסק הייעוץ בהסכם למתן ייעוץ פיננסי ושילמה עבור השירותים. התובעת 2 שילמה לעסק הייעוץ עבור סיוע בקבלת הלוואה.

עיקר המחלוקת בין הצדדים עניינה בטענת התובעים, כי ההסכמה שבינם ובין הנתבע הופרה על ידי הנתבע, כפי שיפורט להלן.

טענות התובעים

התובעת 1, ניהלה במשך השנים חשבונות עסקיים בבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן – בנק לאומי) ובבנק הפועלים בע"מ (להלן – בנק הפועלים). התובעת 1 צברה בחשבונות בנק אלו חובות גבוהים בסך 219,602 ₪ לבנק לאומי ובסך 179,463 ₪ לבנק הפועלים. מאחר שהתובעת 1 לא עמדה בהחזר חובותיה לבנקים, נאלצה לחתום עם הבנקים על הסכמים להסדרת חובותיה.

במסגרת הסכמיה עם הבנקים, נפרסו מחדש חובותיה של התובעת 1, והיא התחייבה לעמוד בתשלומים חודשיים על חשבון חובותיה. התובע 3 חתם על הסכמי הסדר החובות, כערב אישי להחזר חובותיה של התובעת 1 לבנקים.

מצבה הכלכלי של התובעת 1 היה ידוע למכר משותף של התובע 3 והנתבע, אשר המליץ בפני התובע 3 על כישוריו של הנתבע, כמי שיכול לסייע בהתנהלות אל מול הבנקים.

בתיווכו של אותו מכר משותף פנה הנתבע אל התובע 3, ואלו נפגשו. במסגרת אותה פגישה עסקית הציג עצמו הנתבע כבעל יכולת לגרום לבנקים להפחית חובות ללקוחות, והתהדר בתיק עבודות ומכתבי תודה.

בפגישתם, הציג התובע 3 לנתבע את דפי חשבונות הבנקים של התובעת 1. לאחר בירור, שהתיימר הנתבע לערוך, השיב הנתבע לתובע 3, כי נמצאו לטובת התובעת 1 הפרשים מגביית יתר של הבנקים בסכומים של מאות אלפי שקלים.

ביום 4.11.2007, לאור התרשמותו של התובע 3 מהמצגים שהציג בפניו הנתבע, נחתם הסכם בין התובע 3 לבין עסק הייעוץ. עותק ההסכם צורף כנספח ג לתצהיר עדותו של התובע 3, ונושא את הכותרת "הסכם החזר" (להלן – הסכם ההחזר).

בסעיף 1 להסכם ההחזר, הציג עסק הייעוץ את יכולותיו "לבדוק חשבונות בנקים" ו"ליזום הורדות בהוצאות הריבית והעמלות". בסעיף 5 להסכם ההחזר התחייבה התובעת 1 לשלם לעסק הייעוץ עבור ביצוע בדיקת חשבונות 15% מזיכוי העמלות ממנו תהנה בפועל. כמקדמה ועל חשבון התשלום העתידי שילמה התובעת 1 סך של
39,270 ₪ (34,000 ₪ בתוספת מע"מ). הוסכם כי המקדמה תקוזז מן התשלום העתידי הצפוי. בסעיף 6 להסכם ההחזר הוסכם כי אם התובעת 1 לא תזכה להחזר או לזיכוי בסכום המקדמה, יוחזר לה סכום המקדמה ששולם.

היות שמצבה הכלכלי של התובעת 1 לא איפשר לה לעמוד לא בתשלומים החודשיים לבנקים במסגרת הסדרי החוב ולא בתשלום המקדמה לעסק הייעוץ, נועץ התובע 3 בעניין זה בנתבע. הנתבע ייעץ לתובע 3 להפסיק את התשלומים החודשיים לבנקים. הנתבע הבטיח, כי עובד עימו עורך דין, שמתמחה בענייני בנקים, והוא יוכל לסייע לתובעת 1 בכל הנוגע להפסקת התשלומים באותו שלב. התובע 3 פעל בהתאם לעצתו של הנתבע, והתובעת 1 הפסיקה את התשלומים לבנקים.

ביום 9.3.2008 הגיש עסק הייעוץ את תוצאות בדיקתו (להלן – הדוחו"ת או דוחו"ת הבדיקה). כצפוי, דו"חות הבדיקה העלו, כי לתובעת 1 הוסבו נזקים כספיים רבים, וזאת לנוכח התנהלות בלתי מקצועית של התובעת 1 אל מול הבנקים. נטען על ידי עסק הייעוץ, כי בחשבון שהתנהל בבנק לאומי נתגלו נזקים בסך של 345,280 ₪ ובחשבון שהתנהל בבנק הפועלים נתגלו נזקים בסך של 361,533 ₪.

התובעים 1 ו-3 טוענים בהקשר זה, כי הדו"חות נערכו בצורה חובבנית ולא מעמיקה, תוך שניתוח הנתונים מועתק מדו"ח אחד למשנהו. מתוך הנתונים שהוצגו בדוחו"ת ניתן ללמוד על חוסר מקצועיות וחוסר הבנה בתחומי הבנקאות. כך לדוגמא: הדו"חות מציגים מצג תיאורטי, ולפיו הנתבע התרשם, שהתובעת 1 היתה אמורה לקבל הטבה בשיעורי הריבית, היות שעל פי בדיקת הנתבע היו לתובעת 1 בטחונות מספקים, אשר הבטיחו את פרעון האשראי שקיבלה מהבנק. למסקנה זו הגיע הנתבע ללא תשתית ראייתית ועל אף שלא היו בפניו פירוט הביטחונות שהעמידה התובעת 1 לבנקים.

כמו כן, בדוחו"ת הבדיקה מתגלה הפרה של הסכם ההחזר. בסעיף 1 להסכם ההחזר התחייב - בין השאר - עסק הייעוץ לקיים בדיקת התאמה בעניין עמלות, לבצע השוואת תשואה של פק"מ ותפ"ס, לבצע בדיקה של ימי ערך להפקדות והוצאות – כל אלו לא נעשו ולא באו לידי ביטוי באיזה מן הדוחו"ת.

עוד טוענים התובעים 1 ו-3, כי הנתבע לא פנה אל הבנקים או אל איזה מהם בניסיון לקיים משא ומתן להפחתת סכומי הריביות, שגבו הבנקים בחשבונות הבנק של התובעת 1. במחדל זה הפר הנתבע את הוראות סעיף 1(ו) להסכם ההחזר.

עת הוגשו לתובע 3 דו"חות הבדיקה, ובעקבות התרשמותו של התובע 3 מפעילות עסק הייעוץ, ביקש התובע 3 לשכור את שירותיו של הנתבע גם לצורך טיפול בקבלת הלוואה מהקרן לעסקים קטנים עבור התובעת 2. בתמורה לשירות זה שילמה התובעת 2 לעסק הייעוץ סך של 6,930 ₪ (6,000 ₪ בצירוף מע"מ), ששולמו בשני צ'קים. כאשר פנה התובע 3 לנתבע בעניין זה, נמסר לו על ידי הנתבע, כי טיפל בעניין, וכי ההלוואה תועבר לחשבון הבנק בתוך ימים ספורים. עד מועד הגשת כתב התביעה, טרם נתקבלה כל הלוואה או תמורה אחרת בעבור התשלום.

כאמור לעיל, ממועד החתימה על הסכם ההחזר, הקפיא התובע 3 את התשלומים החודשיים לבנקים, תשלומים שנקבעו בהסדרי החוב עם הבנקים. ביום 25.3.2008, וכתוצאה מאי התשלום, הוצא ע"י ראש ההוצאה לפועל בתל-אביב לבקשת בנק הפועלים צו מאסר נגד התובע 3.

התובע 3 פנה לנתבע בבקשה לסייע בביטול פקודת המאסר. הנתבע הפנה את התובע 3 אל עו"ד מוריאנו. התובע 3 וגב' רוביצקי נפגשו עם עו"ד מוריאנו, וזה אמר להם, כי כבר אמר לנתבע, יותר מפעם אחת, שלא לייעץ לחייבים להפסיק בביצוע תשלומי הסדר לבנקים. לאחר מכן פנה התובע 3 שוב לעזרתו של הנתבע, אשר החל להתחמק ממנו בטענות שונות.

לפיכך, עותרים התובעים לסעדים הבאים:

• לתת פסק דין הצהרתי ולפיו הסכם ההחזר בטל, לאור הפרתו על ידי הנתבע. הפרת הסכם ההחזר באה לידי ביטוי הן בטיב הדוחו"ת שהוצגו בפני התובעת 1 והן במחדלו של הנתבע, אשר נמנע מפניה לבנקים לשם קיום משא ומתן על גובה העמלות המשולמות על ידי התובעת 1.
• בנוסף להצהרה על ביטול הסכם ההחזר מבקשים התובעים לחייב את הנתבע בהשבת המקדמה ששולמה על ידי התובעת 1 בהתאם להסכם ההחזר בסך
  39,270 ₪.

לחילופין, טוענים התובעים, כי הם זכאים להשבת המקדמה בהתאם להוראות סעיף 6 להסכם ההחזר, ולפיו, אם התובעים לא יזכו לפחות להחזר או זיכוי מהבנקים בגובה סכום המקדמה, המקדמה תושב להם.

• התובעים מבקשים גם החזר בסך 6,930 ₪, ששילמה התובעת 2 עבור שירותיו של הנתבע, כאמור לעיל, בקבלת הלוואה מהקרן לעסקים קטנים, שירות שמעולם לא העניק לה הנתבע.
• עוד מבקשים התובעים היתר לפיצול סעדים, כך שלאחר שיתגבשו נזקיהם של התובעים עקב אי תשלום התשלומים החודשיים לבנקים כמוסכם בהסדרי החוב, יוכלו התובעים להגיש תביעה משפטית נוספת כנגד הנתבע לקבלת פיצוי בגין נזקים אלו.

טענות הנתבע

הנתבע כופר בכל טענותיהם של התובעים.

הנתבע טוען, כי אכן הינו בעל ידע בתחום הבנקאות. הוא מעולם לא התיימר להיות בעל יכולת לבטל חובות, אלא רק לבדוק ולחשב חיובי יתר, אך לא מעבר לכך.

היו אלו התובעים, שפנו אל הנתבע לשם שכירת שירותיו המקצועיים, וזאת על מנת שיסייע להם בהפחתת הסכומים שחייבים לבנקים.

כאמור בסעיף 9 להסכם ההחזר, היה זה על אחריותה של התובעת 1 למצות את זכויותיה מול הבנק בכל דרך אפשרית על פי החוק. על כן, היתה זו התובעת 1, שהיתה צריכה לפנות לבנקים ולנהל עימם משא ומתן. משלא עשתה כן, נושאת התובעת 1 באחריות הבלעדית לחובותיה ולנזקים שנגרמו לה.

ביחס לטיב הדו"חות טוען הנתבע, כי אלו נכתבו על סמך החומרים שסופקו לו על ידי התובעים 1 ו-3. כתוצאה מכך שהתובעים 1 ו-3 לא סיפקו לו את כל החומר שביקש - ובין היתר, דו"ח אובליגו–בטחונות - הנתבע נאלץ להסתפק לצורך כתיבת הדוחו"ת בתמונה חלקית, כפי שעלתה מהחומר החלקי שסופק לו על ידי התובעים.

לגבי הטענות, ולפיהן לא בדק הנתבע את כלל הפרמטרים, כפי שהתחייב לעשות במסגרת הסכם ההחזר, טוען הנתבע, שבדק נושאים אלו, ומשלא מצא בהם בעיה כלשהי, לא ציין זאת בדוחו"ת.

ביחס לטענות בעניין תשלום המקדמה טוען הנתבע, כי סכום זה שולם לו עבור בדיקת חשבונות הבנק של התובעת 1, בדיקה שערך, ולא עבור ניהול משא ומתן כלשהו. בכל אופן, אין הוא חייב להשיב את המקדמה, שכן הכשל בקבלת החזרי העמלות מהבנק הוא בעקבות מחדליה של התובעת 1, בכך של פנתה לבנקים לצורך ניהול המשא ומתן בעניין זה. בכך הפרה התובעת 1 את התחייבויותיה על פי הסכם ההחזר, ועל כן אין היא זכאית להשבת המקדמה.

הנתבע טוען, כי מעולם לא ייעץ לתובעת 1 להפסיק את תשלומי הסדרי החוב לבנקים. היתה זו החלטה בלעדית של התובעים 1 ו-3, שנעשתה על דעת עצמם.

עוד טוען הנתבע, כי מעולם לא התחייב לטפל בביטול פקודת המאסר, שהוצאה נגד התובע 3.

ביחס לטענות התובעת 2 הנתבע טוען, כי התשלום שולם עבור בדיקת זכאות התובעת להלוואה ולא עבור השגת ההלוואה. לטענת הנתבע הוא אכן בדק, שעומדת לתובעת 2 זכאות להלוואה, אך התובעת 2 מעולם לא מימשה זכאות זו.

דיון והכרעה

בפתח הדברים יצוין, כי הנתבע לא הופיע לחקירה נגדית על תצהיר עדותו, שהיתה אמורה להתקיים בדיון ההוכחות, שנערך ביום 15.12.11. לפיכך נמחק תצהיר עדותו של הנתבע. במצב דברים זה לא הוצגה כל גירסה עובדתית מצידו של הנתבע, שתעמוד אל מול הגירסה, שהציגו התובעים. בנסיבות אלו יד לקבל את הטענות העובדתיות, שהעלו התובעים. די בכך כדי לקבל את התביעה. אף על פי כן, ולמעלה מן הצורך, אדון בהמשך בטענות התובעים לגופן.

בהחלטתי מיום 29.10.2012, ועל מנת לתת לנתבע את יומו בבית המשפט תוך פיצוי התובעים על העיכוב המתמשך, הטיל בית המשפט על הנתבע לשלם הוצאות לתובעים בסך 3,000 ₪ וזאת בתוך 10 ימים, שאם לא כן, יינתן פסק דין על סמך הסיכומים המצויים בתיק ללא שמיעת עדותו של הנתבע. ביום 6.11.12 הוגשה על ידי ב"כ הנתבע בקשה להארכת המועד לתשלום ההוצאות הנ"ל לתובעים. בהחלטתי מיום 18.11.12 נעתרתי לבקשה וניתנה לנתבע ארכה בת עשרה ימים לתשלום ההוצאות. מאז ועד היום לא התקבלה הודעה כלשהי אודות תשלום ההוצאות.

בנסיבות אלו, ניתן בזאת פסק דין זה.

ביום 4.11.2007 נחתם הסכם ההחזר. אכן ההסכם, עפ"י האמור בראשו, נכרת בין עסק הייעוץ ובין התובעת 1, אלא שעסק היעוץ איננו מהווה אישיות משפטית נפרדת. כך עולה בבירור מנספח ד לתצהיר עודותו של התובע 3, קבלה, שהוציא הנתבע לתובעת 1 כנגד תשלום המקדמה. בראש הקבלה מודפס שמו של עסק הייעוץ ומספר העוסק המורשה שלו, אשר זהה למספר הזהות של הנתבע, המצויין בראש תצהיר עדותו. מכך ניתן להסיק, כי עסק הייעוץ הוא שם מסחרי בלבד, ואין מדובר באישיות משפטית נפרדת אלא בנתבע עצמו.

המקדמה בסך 39,270 ₪ בצירוף מע"מ

כאמור, ביום 4.11.07 נחתם הסכם ההחזר. בסעיף 1 להסכם מציג עצמו עסק הייעוץ כבעל המיומנות והכלים לבדוק חשבונות בנקים, לשחזר את דפי הבנק וליזום הורדות בהוצאות הריבית והעמלות של המזמין. עוד בסעיף זה מפרט עסק הייעוץ את הפרמטרים, אשר יבדקו במסגרת הבדיקה שהוזמנה על ידי התובעת 1: עמלות, ריבית מועדפת, פק"מ ותפ"ס, ימי ערך, התאמת הסכומים לביצועם בפועל. בסעיף 4.ד. להסכם ההחזר מתחייב עסק הייעוץ לערוך דו"ח על פי תוצאות הבדיקה שתערך. בסעיף 1.ו. להסכם ההחזר נכתב, כי יערך משא ומתן מול הבנק לשם קבלת החזרים על פי הדו"ח. מנוסח הסכם ההחזר ברור, שניהול המו"מ הוא חלק מהשירותיו שיוענקו על ידי עסק הייעוץ בהתאם להוראות הסכם ההחזר.

בסעיף 5 להסכם ההחזר נקבע, כי התמורה בגין שירותי עסק הייעוץ תעמוד על 15% מסכום הזיכוי בפועל, כאשר מקדמה על חשבון התמורה, בסך 34,000 ₪ בתוספת מע"מ, תשולם מיד עם החתימה על ההסכם, שתקוזז מסכום התמורה הכולל. מקדמה זו אכן שולמה, ואין חולק על כך.

בסעיף 6 להסכם ההחזר הוסכם, כי אם התובעת 1 לא תזוכה בסכום הבסיסי – דהיינו בהחזר בגובה סכום המקדמה, לפחות, המקדמה תושב לה.

התובעים טוענים, כי העובדה שהנתבע לא קיים משא ומתן עם הבנקים לשם החזרי העמלות מהווה הפרה של הסכם ההחזר. טענה זו יש לקבל. התובעת 1 שכרה את שירותי הנתבע – בין השאר - על מנת שינהל בשמה ובמקומה את המשא ומתן מול הבנקים, כפי שעולה בבירור מלשון הסכם ההחזר. אין מחלוקת שהנתבע לא קיים משא ומתן כלשהו שמה של התובעת 1 עם איזה מן הבנקים. באי קיום התחייבות זו הפר הנתבע 1 את הוראות הסכם ההחזר. עקב הפרה זו, ומשלא נוהל משא ומתן כלשהו עם מי מן הבנקים, לא קיבלה התובעת 1 זיכוי או החזר כלשהו מאיזה מן הבנקים. לפיכך, ובהתאם להוראות סעיף 6 להסכם ההחזר, זכאית התובעת 1 להשבת המקדמה, ויש לקבל התביעה בעניין זה.

תשלום בסך 6,930 ₪ ששולם על ידי התובעת 2

התובע 3, עת התרשם ממצגיו של הנתבע, הציע לגב' רוביצקי, הבעלים של התובעת 2, לשכור את שירותיו של הנתבע לשם סיועו בקבלת הלוואה לתובעת 2. בעבור שירותים אלו, שילמה התובעת 2 לנתבע סך של 6,930 ₪. לא נחתם בנוגע לכך הסכם בכתב.

אין חולק, כי התובעת 2 לא קיבלה את ההלוואה. מתצהירה של הגב' רוביצקי עולה, כי הנתבע אמר לה, שהוא מטפל בקבלת ההלוואה וזו "תועבר לחשבון בתוך מספר ימים". טענה עובדתית זו לא נסתרה, ועל כן יש לקבלה. ממילא יש לקבוע, כי הנתבע התחייב להשיג עבור התובעת 2 את ההלוואה. הנתבע לא טוען, כי פעל להשגת ההלוואה, ועל כן הפר את ההסכמה שבינו ובין התובעת 2, ועליו להשיב את הסכום ששולם לו בגין כך, משלא סיפק את השירות אותו התחייב לספק.

פיצול סעדים

התובעים 1 ו-3 אימצו את המלצת הנתבע, שניתנה להם בעל פה, להפסיק ולשלם את התשלומים החודשיים לבנקים, בהתאם להסדרי החוב שנחתמו ביניהם. טענה עובדתית זו לא נסתרה. התובעים 1 ו-3 טוענים, כי טרם התגבשו כלל הנזקים שנגרמו להם בעקבות כך. לפיכך, ביקשו התובעים במסגרת כתב התביעה להתיר להם לפצל את הסעדים להם הם טוענים, כך שיוכלו להגיש בעתיד תביעה נוספת נגד הנתבע. בנסיבות העניין אינני רואה מקום שלא להתיר לתובעים לפצל את סעדיהם. לפיכך ניתן בזאת היתר לפיצול סעדים כמבוקש.

סיכום

1. הנתבע ישלם לתובעת 1 סך של 39,270 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 12.2.09, ועד התשלום המלא בפועל.

2. הנתבע ישלם לתובעת 2 סך של 6,930 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה, 12.2.09, ועד התשלום המלא בפועל.

3. הנתבע יישא בהוצאות התובעים, בהתאם לבקשה לשומת הוצאות שתוגש. כך גם ישא הנתבע בשכר טרחת עורך דינם של התובעים בסך של 6,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום עד מועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ג' ניסן תשע"ג, 14 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.