1. העוררת הינה חברה הרשומה כחוק בישראל אשר עיסוקה העיקרי הינו ייזום ובנייה. הונח בפנינו ערר ביוב שהושת על ידי המשיבה במסגרת הקמת בנייני מגורים ברח' יגאל אלון 33, 37 ו- 39 בחיפה. נטען כי במסגרת הקמת פרויקט בנייה זה חייבה המשיבה את העוררת בהיטלי ביוב בין השנים 2009-2004 בסך כולל של 2,941,164 ₪. כך, בגין הודעות תשלום שצורפו כנספח א' לכתב הערר. העוררת שילמה את התשלומים האמורים, ללא אומר ודברים, בין השאר על מנת למנוע עיכוב בהוצאת היתרי בנייה. בגדר ההליך שבפנינו היא עתרה להשבת הסכום הנ"ל בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין.

2. מלכתחילה טענה המשיבה כי יש לסלק הערר על הסף מחמת התיישנות ו/או שיהוי. הכרענו בבקשה זו בהחלטתנו מיום 28.4.10. רשמנו שם כי -

"בהמשך הדרך ראינו לבחון שיקולים כבדי-משקל לחובת שתי בעלות הדין. ככל שעסקינן במשיבה עוצמת מחדלה הוא בכך שלא הונחו בפנינו שם, ואף כאן, כל 'דרישות תשלום'. אף בפנינו אנו למדים על מסמך שהוא 'פקודת גביה', הא ותו לא. ממילא לא היה במסמך זה דבר וחצי דבר אודות הודעה על זכות הערר.

ככל שעסקינן בעוררים סברנו שם, אף הננו סבורים בפרשה שבפנינו, כי התנהלותם חמורה במידה רבה ומשמעותית. רשמנו כי 'לכאורה קשה להלום את התוצאה על פיה לאור מחדלה החמור של המשיבה, תזכינה העוררות במתת חסד של ארכה בלתי מוגבלת להגשת הערר, כל אימת שיעלה הרצון מלפניהן'. אכן בפרשה ההיא שקלנו אף את 'מיהותן של העוררות, חברות שעיסוקן בקבלנות בניין. מכאן שהעוררות מוחזקות לא כשיות תמימות, אלא כבעלות דין מיומנות היודעות הוויות עולם, ולא אחת נדרשות לתשלום היטלי ביוב' (סעיף 17). אף העוררת בפנינו הינה חברת בנייה. הננו זוקפים לחובתה, לכאורה, אף את העובדה שהייתה מיוצגת על ידי עורכי דין בנושא חבות בהיטלי פיתוח באופן שיכול שהם אמורים היו להיות מודעים לזכות הערר, לנוכח נתון זה" (סעיף 6).

3. לנוכח נתונים אלו ראינו לסכם השקפתנו, בפרשיות מסוג זה, למשל בהכרעתנו בתיק וע 1014/04 פרץ בוני הנגב ואח' נ' עיריית כרמיאל (במאגרי "נבו"). סיכמנו שם והכרענו כי –

"הפועל היוצא מכל אלו מוליכנו למסקנה כי לא נאות יהא להכריע בבקשה האמורה, בגדר בקשת-סף. לכאורה, ולנוכח עוצמת ההתנהלות החמורה של שתי בעלות הדין, תחושת צדק אינטואיטיבית מוליכה אותנו למסקנה כי אף אחת מהן אינה ראויה ל'פרס' זה. וכך, לא נראה צודק כי לאור מחדלה החמור של המשיבה היא זכאית לכך שדרכן של העוררות תיחסם, כך סתם ובתחילת הדרך, מבלי שנשמעו ראיות בסוגיות שהועלו על ידינו. על אותה דרך לא נראה צודק כי לאור מחדלן החמור של העוררות הן זכאיות לכך שטרקלינה של הוועדה ייפתח לרווחה לשמיעת טיעוניהן, שוב כך סתם ובתחילת הדרך, מבלי שנשמעו ראיות בסוגיות שהועלו על ידינו.

אנו מתחזקים בדעתנו זו, לנוכח המתחייב מהלכת יזום, הלכת מנחמי והלכת וכט. מהלכת יזום נלמד, כך פרשנותנו, כי על ועדת הערר להידרש לבירור הסוגיות המקדמיות. אכן, כך מורה כב' השופטת פרוקצ'יה, 'יש להפנות מחלוקות אלה, על מכלול היבטיהם לבירור על ידם' (עמ' 499). פשיטא, ה'בירור' האמור, הוא בעל רובד עובדתי מובהק הטעון הוכחה וליבון. אכן, בגדר שיקול דעתנו נקדים את הבירור העובדתי, במסגרת סמכותנו ושיקול דעתנו, טרם שנידרש, אם בכלל, לגוף הערר.נ

ועוד שוקלים אנו, בזהירות הראויה, את שעשוי להתחייב מהלכת מנחמי. אכן, לכאורה, הנסיבות העובדתיות שנדונו שם היו נסיבות חריגות. ועם זאת, סבור היה ביהמ"ש כי אי משלוח 'דרישת תשלום', פותח את האפשרות לנישום להגיש עצומותיו, ולו לאחר שנים רבות וארוכות.ב

חותמת את מסכת שיקולינו, מכלול השיקולים שהועלו בהלכת וכט, ככל שעסקינן בשיקול הדעת של הוועדה באשר לסמכותה הטבועה, ולמידת הזהירות והריסון המתחייבת בהפעלתה, בצד הנכונות העקרונית לעשות בה שימוש, במקרים הראויים.

אכן, בפרשת סנאורה הביעה כב' הוועדה את החשש מפני 'משפט זוטא' שיכול להתפתח בכל מקרה ומקרה. אנו מודעים לחשש זה. לטעמנו, ובהתאם למתחייב מן ההלכות האמורות, דומה שאין מנוס מכך. אכן נדרשת בחינה פרטנית, ולו מעין 'משפט זוטא', בה יישקלו הנסיבות שלאורן נכריע כאשר נכריע אם לפתוח לעוררת שער, אם לאו" (סעיף 18).

4. ואכן, פרקטית, בעקבות ליבון עובדתי כאמור, שקדם לדיון לעיצומו, עד כה ניתן פסק דין חלקי על ידינו בתיק וע 1008/05 לב הדר גיל הזהב – שותפות מוגבלת נ' עיריית חיפה (במאגרי "נבו"). שם, ולאחר ששיקללנו מכלול הנתונים שעמדו בפנינו, ראינו שלא להידרש כל עיקר לערר הביוב, ככל שהוא מתייחס לתשלומים פלוניים ששולמו בגין היטל ביוב, אך החלטנו שנידרש לתשלום אלמוני. אכן, זו השקפתנו, יש מקום לבחון את הנסיבות בכל מקרה ומקרה, לשקללן, ולהחליט בהתאם.

5. אף בפרשה שבפנינו הורינו, ברוח הדברים האמורים, על הגשת תצהירי עדויות ראשיות לליבונן של הסוגיות האמורות. מטעם העוררת הונח בפנינו תצהירו של מהנדס העוררת, מר נפתלי ליניאל (להלן – "ליניאל"). מטעם המשיבה הונח בפנינו תצהירו של מנהל המחלקה לרישוי ובנייה אצלה, מר ראובן כץ (להלן – "כץ"). לאחר שאלו הונחו בפנינו הסכימו ב"כ הצדדים כי לעניין ההכרעה במסכת זו יוגשו סיכומי טענות.

6. עיינו בחומר הראיות והטענות לעניין הסוגיות האמורות. כשם שהורינו בפסק דיננו החלקי בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל, התנהלותן של בעלות הדין, אף לאחר הגשת התצהירים, לא זו בלבד שאינה מניחה את דעתנו, אלא אף מוסיפה שיקולים לחובת כל אחת מהן.

7. ככל שעסקינן בעוררת הונח בפנינו תצהירו של ליניאל. ואולם למקרא תצהירו של כץ אנו למדים, לכאורה, כי הגורם הרלוונטי לעניין הפרויקט האמור היה מר אבי קליש. מחליפת מכתבים שצורפה לתצהירו של כץ, למדנו כי הוא היה זה שהיה מופקד מטעם העוררת על ביצוע התשלומים בעניין הפרויקט האמור. תצהירו של קליש לא מונח בפנינו והדבר שוקל לחובת העוררת.

8. והעיקר: על שום מה ראתה העוררת "להתעורר" ולהגיש כתב הערר בחלוף שנים, ומתי שהוגש? ליליאן מבאר כי "בסוף שנת 08' התברר לנו כי קיימת בעייתיות מובנית בחיובי העירייה ומשכך פנינו באמצעות משרד עו"ד פלג-כהן לעיריית חיפה במהלך נובמבר 2008 במכתב ובו העלו מספר טענות לגופם של החיובים" (סעיף 7 לתצהיר).

נתון זה אינו מניח את דעתנו. לא נהיר לנו על שום מה ראתה העוררת לבדוק את החיובים האמורים דווקא בסוף שנת 08'. סתם ליניאל ולא ציין מה הייתה אותה "בעייתיות מובנית בחיובי העירייה", ובעיקר מה גרם לכך ש"בעייתיות" זו צצה לסף תודעתה של העוררת דווקא "בסוף שנת 08'". אין לנו אלא להניח כי בזמן מן הזמנים, כתוצאה מיוזמה חיצונית, קיבלה העוררת ייעוץ משפטי שקיבלה. העובדה שהוא ניתן דווקא בשנת 08', ולא למשל בשנת 2013, היא מקרית גרידא. משמע, לשיטה זו, מירוץ המועדים להגשת עררי ביוב יחל באופן מקרי ושרירותי. אכן כפי שרשמנו בפרשת פרץ בוני הנגב הנ"ל, לא יעלה על הדעת כי נשלים עם העובדה כי העוררת, כמוה כעוררות אחרות, "ביום מן הימים הן מתעוררות מתרדמה עמוקה ומחליטות להגיש כתב הערר, שמא תוך ניצול ציני של מחדליה, אכן החמורים, של המשיבה" (סעיף 17).

9. אכן ליניאל בתצהירו מבאר שעד לערר ביוב זה לא הוגשו מעולם על ידי העוררת עררי ביוב בהתאם לחוק הביוב. אין סתירה לטענה זו. ואולם בכך לא סגי. העוררת היא חברת בנייה ידועה וותיקה. היא זוכה לייעוץ משפטי, ומן הסתם אף לייעוץ כלכלי ופיננסי לכל אורך הדרך. משום כך, כך נהיר לנו, באורח סביר את הייעוץ המשפטי שזכתה לקבל העוררת, כאמור באורח מקרי בסוף שנת 08', היא יכולה הייתה לקבל זה מכבר.

10. התנהלותה של המשיבה חמורה אף היא, שמא חמורה אף יותר.

11. לעניין התנהלותה הנפסדת של המשיבה, ככל שעסקינן במסמכים המתיימרים להיות "דרישת תשלום", נתנו דעתנו במספר הזדמנויות ובעיקר במספר החלטות שניתנו ביום 6.7.05. וכך, למשל, בתיק וע 1011/04 רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ נ' עיריית חיפה (במאגרי "נבו") רשמנו כך –

ואולם, בטרם נצלול לדיון וניתוח, בדעתנו לקבוע, ולו כקביעה לכאורית מוצקה, כי בהתאם לחומר שבפנינו חדלה המשיבה ולא שיגרה לעוררת כל 'דרישת תשלום'. משום כך, לכאורה, אין אנו נדרשים למסמך, ולו 'עוברי', של 'דרישת תשלום', על מנת שממנו ניתן יהיה ללמוד האם המסמך פגום, אם לאו, וממילא מה משמעות הפגמים שבו לצורך ההכרעה שבפנינו. עיון בנספחי כתב הערר מעלה כי נשלחו לעוררת מסמכים שכותרתם 'פקודת גביה'. ממסמכים אלו ברי כי הם דנים אף בהיטל ביוב. מסמכים אלו, בניגוד למצוות סעיף 28 הנ"ל, אינם חתומים ע"י ראש הרשות, אינם כוללים פרטים ששימשו יסוד לחישוב ההיטל, אינם מאזכרים כל עיקר את חוק הביוב ובעיקר אינם מציינים דבר אודות זכות הערר המוקנית לנישום.

אכן, לא נעלם מאיתנו כי בפסק דין שניתן על ידינו בתיק וע 106/02 אלמוג ים סוף בניה (1996) בע"מ נ' עיריית חיפה ואח', ציינו כי לכתב הערר שם לא צורפה כל 'דרישת תשלום' ממנה ניתן היה ללמוד האם היא פגומה, אם לאו. משום כך, כך סברנו שם אף לנוכח קלישות הראיות שהייתה בפנינו, 'ממילא לא סיפקה העוררת את התשתית העובדתית ההכרחית לביסוס טענתה. לנוכח זאת, אין לנו אלא להניח, מכוח חזקת התקינות, כי מקום שהעוררת ראתה לשלם את היטל הביוב, אין זאת אלא שהדבר נעשה כתוצאה מדרישת תשלום תקינה לכל דבר ועניין' (סעיף 6).ב

בפרשה שבפנינו, כך בדעתנו לקבוע, חזקת התקינות הלכאורית הופרכה. אכן, דווקא לנוכח השפע המרשים של מסמכים ונספחים, מזדקרת העובדה שהמשיבה לא מתיימרת להציג, ולו לשיטתה, את 'דרישת התשלום' נשוא המחלוקת. משום כך אין לנו אלא להניח כי 'דרישת תשלום' כאמור לא נשלחה מעולם. טפסי המשיבה הנושאים את הכותרת 'פקודת גביה', אינם בבחינת 'דרישת תשלום', אם פגומה אם לאו, אלא אינם בבחינת 'דרישת תשלום', כל עיקר" (סעיף 5).

12. נקפו השנים. חזרנו ונדרשנו לסוגיה זו, כאמור, בפסק דין חלקי מיום 20.12.07 בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל. לעניין הסוגיה האמורה רשמנו שם -

"אף ככל שעסקינן בתצהיריהם של כץ וגרוסמן, מלכתחילה אין תחילת התמודדות הכיצד המשיבה, עיר ואם גדולה בישראל, לא טורחת, כל עיקר, להנפיק לנישומים 'דרישת תשלום'. ודוק: לא מדובר בדרישת תשלום שיש להתדיין סביב השאלה אם היא בהתאם להוראות החוק, אם לאו. דרך שגרה, כך לכאורה מסתבר, לא מנפיקה המשיבה כל דרישות תשלום" (סעיף 11).

13. עתה נחזור לפרשה שבפנינו. המשיבה ממשיכה בנוהגה הנפסד. אף בפנינו מונחים מסמכים שכותרתם "פקודת גבייה", "המצטיינים" בכל המאפיינים האמורים מעלה. משמע, באורח שיטתי, וממילא תוך זלזול בהחלטות של ועדה זו, ממשיכה המשיבה בנוהגה הנפסד. וכך, מונחים בפנינו מסמכים כאמור מיום 1.4.04, שבדוחק נקבע כי הוא הונפק לפני החלטתנו בפרשת רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ הנ"ל, שני מסמכים מיום 21.1.07, משמע לאחר פסק דיננו בפרשת רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ הנ"ל מיום 6.7.05, אך טרם פסק הדין החלקי מיום 20.12.07 בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל. ואילו המסמך האחרון הונפק ביום 7.1.09, משמע גם לאחר פסק דיננו בפרשת רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ הנ"ל. וחמור יותר: גם בחלוף למעלה משנה לאחר פסק הדין החלקי בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל מיום 7.1.09.

14. אנו דנים בשורה של עררי ביוב של רשויות מקומיות במחוז חיפה. המשיבה, עיר ואם בישראל והעיר הגדולה והחשובה במחוז, ממשיכה בדרכה הנפסדת, משל לא אירע דבר, משל אין דין ואין דיין, אין הוראות מפורשות של חוק הביוב ולא ניתנו פסקי דין חוזרים ונשנים של ועדה זו. כך, הגם שמרבית הרשויות המקומיות האחרות במחוז מנפיקות דרישות תשלום ראויות, ולמצער גם כותרתן היא כזו וגם מנויה בהן זכות הערר.

15. בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל, כמבואר, ציינו כי אין התמודדות עם כל אלו בתצהיריהם של כץ וגרוסמן. בתצהירו של כץ בפנינו, ממשיך העדר ההתמודדות האמור. אכן, עדיין, אין ולוּ תחילת התמודדות, הכיצד, מלכתחילה, לא מנפיקה המשיבה "דרישות תשלום" אלא "פקודות גבייה"? הכיצד, אם בכלל, נהגה המשיבה בעקבות החלטתנו בפרשת רוברט ביליה נכסים ובניין בע"מ הנ"ל מיום 6.7.05? הכיצד, אם בכלל, נהגה המשיבה בעקבות פסק דיננו החלקי בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל מיום 20.12.07? אין לנו אלא להסיק מסקנות נוגות באשר להתנהלותה של המשיבה, החוזרת ונשנית. דומה שדברים מדברים בעד עצמם.

16. כאשר דנו בהתנהלותה הנפסדת של העוררת רשמנו, לחובתה, כי גם בנתון להתנהלותה הנפסדת של המשיבה, לא יעלה על הדעת שייפתח פתח לעוררת להגיש עררי ביוב, ולוּ בחלוף שנים ארוכות, ושמא אי-שם במועד בלתי ידוע הצפון בחיק העתיד. עתה, כאשר אנו דנים בהתנהלותה הנפסדת של המשיבה אנו רושמים, לחובתה, כי גם בנתון להתנהלותה הנפסדת של העוררת, לא יעלה על הדעת שלא נתיר הרצועה, עוד ועוד, בהגשת עררי ביוב באיחור לכאורי, כאשר המשיבה, באורח שיטתי, נוהגת כפי שהיא נוהגת.

17. בפסק דיננו החלקי בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל, ראינו להידרש לתשלום שנעשה לאחר "כשנה אחת", שעה שסברנו שעסקינן ב"איחור גבולי כדי שנה" (סעיף 12). וכן רשמנו כי "ככל שהמועד מתאחר, ואף מגיע לכדי שנים, נקל יהיה לנו, במרבית המקרים, שלא להידרש לכתב הערר" (שם).

לנוכח הנתונים שבפנינו, ולאחר ששיקללנו מכלול השיקולים האמורים, בדעתנו להתיר עוד את הרצועה, ולחובתה של המשיבה. עסקינן, כאמור, בארבע "פקודות גבייה". ככל שעסקינן בראשונה, דהיינו בזו שמיום 1.4.04, הרי לנוכח העובדה שהיא הוצאה גם לפני שנים רבות, וגם טרם שניתן פסק דיננו בפרשת רוברט ביליה נכסים ובנייה בע"מ הנ"ל, יימחק ערר הביוב על הסף. ככל שעסקינן באחרונה, דהיינו בזו שמיום 7.1.09, משמע אף לאחר פסק דיננו החלקי בפרשת לב הדר גיל הזהב הנ"ל, אין לנו ספק כי בדעתנו להידרש לערר. התחבטנו ככל שעסקינן בשתי פקודות גבייה מיום 21.1.07 ובסופה של דרך, ועל יסוד החלטתנו להעביר מסר חד-משמעי למשיבה, החלטנו שנידרש לערר אף ככל שעסקינן באלו.

18. לפיכך הננו מוחקים את כתב הערר, ככל שהוא מתייחס להיטל הביוב בגין פקודת הגבייה מיום 1.4.04, ונידרש לערר ככל שעסקינן ביתר פקודות הגבייה. הוצאות הליך זה בסך 12,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל תהיינה בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

19. הננו מזמנים ישיבת קדם משפט ליום 3.7.13 שעה 9:30.

20. המזכירות תמציא עותק פסק דיננו החלקי לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ל ניסן תשע"ג, 10 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.