1. התובעת, חברה ציבורית העוסקת, בין היתר, בהשכרת מבנים לתעשיה ולמלאכה (להלן "גב-ים"), הגישה כנגד הנתבעת מס' 1 (להלן "החברה") והנתבעים 1 ו - 2, שהינם בעלי החברה וערבים לה, תביעה כספית על סך של 65,783 ₪, בין הפרת הסכם שכירות שנכרת בין הצדדים.

2. כפי שעולה מכתב התביעה, הרי שגב-ים השכירה לחברה מבנה בשטח כולל של 266 מ"ר וחצר בשטח 980 מ"ר, ברחוב הפטיש בחולון, בהתאם להסכם שכירות שנכרת בין הצדדים ביום 3.10.2006 (להלן "ההסכם"). הנתבעים 1 ו - 2 חתמו כערבים להתחייבויותיה של החברה על פי הסכם השכירות.

בהתאם לסעיף 6 להסכם, היה על החברה לשלם לגב-ים את דמי השכירות החודשיים בסך של 6,220 ₪ ומע"מ, מדי חודש. בנוסף, נקבע בהסכם כי דמי השכירות יוצמדו למדד המחירים לצרכן.

לטענת גב-ים, הפרו הנתבעים את ההסכם ולא שילמו את מלוא דמי השכירות על פי ההסכם. לטענתה, חובה של החברה, לה ערבים הנתבעים 1 ו - 2 מגיע כדי סך של 65,783 ₪, הכולל חיוב בגין החזרי המחאות בסך של 632 ₪, "קיזוז בסך 67 ₪ מהסבה", יתרת חוב דמי שכירות נכון ליום 31.1.2009 בסך של 46,823 ₪, ביטוח לשנת 2008 בסך של 3,566 ₪ וסך של 14,809 ₪ עבור שכירות חודש פברואר 2009.

3. הנתבעים הגישו בקשה למתן רשות להתגונן במסגרתה טענו, כי ביום 1.3.2005 חתמה החברה על הסכם שכירות עם גב-ים, במסגרתו שכרה ממנה מבנה תעשייתי ברח' הפטיש בחולון (להלן "היחידה הראשונה"). החברה ביצעה התאמות במושכר, אשר היו כרוכות בהוצאות כספיות גבוהות. בהמשך, שכרה החברה יחידה שנייה, על פי ההסכם מיום 3.10.2006 (להלן "היחידה השניה"). החברה העלתה בבקשת הרשות להתגונן שתי טענות עיקריות. האחת - השכרת היחידה השנייה, נשוא התביעה, נעשתה בכפייה. טענה זו נדחתה על ידי כב' הרשמת בהחלטתה מיום 5.1.2010 ולא ניתנה בגינה רשות להתגונן. השנייה - הנתבעת טענה כי עקב ביצוע פרויקט הריסת מבני תעשייה ופיתוח האזור במהלך שנת 2007 על ידי גב-ים, נחסמה הגישה הראשית למפעלה והיא מצאה עצמה במרכזו של אתר בנייה. עקב כך נגרם לה, לטענתה, שיבוש קשה במהלך העבודה, צמצום פעילותה ונזקים כספיים גבוהים, כל זאת מבלי שניתנה לה מראש הודעה על הכוונה לבצע את העבודות. הנתבעים העלו טענות קיזוז כנגד תביעת דמי השכירות שהגישה גב-ים וניתנה להם רשות להתגונן בגינן.

בהמשך, ניתנה לחברה רשות להגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, אשר כלל את כל טענות הקיזוז ותביעותיה הכספיות כנגד גב-ים, בסך של 520,537 ₪.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. גב-ים הגישה את תצהירו של מר יואב רוסו - סמנכ"ל נכסים שלה. מנגד, הוגשו תצהיריהם של הנתבעים 1 ו - 2 וכן, תצהירו של מר סימון יקוטי (עובד חברת ה"ארגז", ספק של החברה) וכן, תצהירו של מר סטניסלבוק אלכסנדר, עובד החברה. בנוסף, הוגש תצהיר של רו"ח החברה, מר אדמונד רביב, אליו צורפו מאזנים ודו"חות כספיים של החברה לשנים 2006 - 2009. במהלך דיון ההוכחות נחקרו המצהירים, למעט העדים סימון יקוטי וסטניסלבוק אלכסנרד, שב"כ גב-ים ויתר על חקירתם. בסיום הישיבה נערך דיון לא פורמאלי, במסגרתו נעשה ניסיון לפשר בין הצדדים ואף נקבעה ישיבה נוספת אליה התייצבו נציגי הצדדים. משלא הגיעו הצדדים לידי הסכמות, הוגשו על ידם סיכומים בכתב לצורך הכרעה בתביעות ההדדיות.

התביעה העיקרית - דיון והכרעה

5. כאמור, התביעה העיקרית הוגשה על ידי גב-ים בגין חוב של החברה עקב אי תשלום דמי שכירות ותשלומים נוספים. סכום החוב, בסך של 65,783 ₪ נכון ליום הגשת התביעה, כולל את הרכיבים הבאים:

א. יתרת דמי שכירות נכון ליום 31.1.2009, על סך של 46,823 ₪.

ב. ביטוח מבנה לשנת 2008 על סך של 3,586 ₪.

ג. דמי שכירות בגין חודש פברואר 2009 בסך של 14,809 ₪.

ד. קיזוז בסך של 67 ₪.

ה. חיוב בגין החזרי המחאות על סך של 632 ₪.

6. אין חולק, כי לאחר הגשת התביעה שילמה החברה סך של 14,809 ₪ בגין דמי שכירות לחודש פברואר 2009 וכן, סך של 3,586 ₪, בגין ביטוח מבנה לשנת 2008. מנגד, הקיזוז בסך של 67 ₪ והחיוב בגין החזרי המחאות על סך של 632 ₪ לא הוכחו בראיות כלשהן ולא זכו להסבר במסגרת תצהירו של מר רוסו, המצהיר מטעם גב-ים.

7. הנתבעים אישרו בסיכומיהם את חישובי ההצמדה שביצעה גב-ים בנוגע לשכירות. לפיכך, חובה של החברה כלפי גב-ים בגין דמי שכירות, ביטוח מבנה לשנת 2008 ודמי שכירות לחודש פברואר 2009 עמד על סך של 65,084 ₪. מסכום זה יש לקזז סך של 3,586 ₪ וסך של 14,809 ₪, אשר שולמו על ידי החברה לאחר הגשת התביעה. יתרת חוב של החברה כלפי גב-ים בגין דמי השכירות עומדת, אפוא, על סך של 46,689 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (12.2.2009).

8. במסגרת הליך מקביל שהתנהל בין הצדדים בת.א. (ת"א) 15660/09 חויבה גב-ים לשלם לחברה סך של 26,072 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה החל מיום 13.4.2008. סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עמד ביום הגשת התביעה דנן על סך של 32,694 ₪. סכום זה יש לקזז מיתרת חובה של החברה כלפי גב-ים.

9. סיכומו של דבר, יתרת חובה של החברה כלפי גב-ים על פי רכיבי התביעה העיקרית, עומדת על סך של 13,995 ₪, נכון ליום הגשת התביעה. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 16,436 ₪.

10. לאור האמור לעיל, אני מחייב את החברה והנתבעים 2 ו - 3, כערבים להתחייבויותיה של החברה על פי הסכם השכירות, לשלם לגב-ים סך של 16,436 ₪ (טרם דיון בתביעה שכנגד וטענות הקיזוז הנוספות שבידי הנתבעים).

11. במסגרת סיכומיה, עתרה חברת גב-ים לערוך התחשבנות כוללת ולחייב את הנתבעים גם בדמי השכירות עבור התקופה שלאחר הגשת התביעה. בהעדר הסכמה מצדם של הנתבעים ומשלא תוקן כתב התביעה ולא שולמה אגרה בגין הרכיבים הנוספים, הרי שאין מקום לדון בחיובים נטענים נוספים.

התביעה שכנגד - טענות הקיזוז הנוספות

12. בד בבד עם הגשת כתב הגנתם, הגישו החברה והנתבעים 2 ו - 3 (להלן "שמאי" ו"זבולון", בהתאמה) תביעה שכנגד על סך של 520,537 ₪. עניינה של התביעה שכנגד הינו בעיקרו נזקים שנגרמו להם, לטענתה, כתוצאה מפרויקט בניה גדול אותו בצעה גב-ים החל מסוף שנת 2007, באזור שמסביב ליחידות ששכרה החברה.

13. הנתבעים טענו, כי ביום 10.1.2005 חתמה החברה, המתמחה בייצור ארגזים מסוגים שונים לציוד תקשורת ומחשבים, על הסכם השכירות עם גב-ים, במסגרתו שכרה את היחידה הראשונה, לתקופה שמיום 1.3.2005 ועד ליום 28.2.2010. היא ביצעה התאמות במושכר, אשר היו כרוכות בהוצאות כספיות גבוהות. בהמשך, שכרה הנתבעת יחידה שנייה, על פי ההסכם מיום 3.10.2006 לתקופה שמיום 1.12.2006 ועד ליום 28.2.2010. בהתאם לכל אחד משני ההסכמים נקבע, כי השוכר מקבל את המושכר AS IS. הכניסה לאזור התעשיה היתה באמצעות רחוב המלאכה, המוביל למתחם המושכר ברחוב הפטיש. לקוחות החברה וספקיה, כמו גם עובדיה ומנהליה, הגיעו למושכר במהירות ובנוחות וחנו ליד פתח הבניין.

גב-ים הינה בעלים של שטחי תעשיה רבים באזור והיא השכירה יחידות נוספות לאחרים. לקראת סוף שנת 2007, החלה גב-ים בביצוע פרוייקט גדול של הריסת מבני התעשיה מסביב למתחם המושכר, פיתוח האזור ובניית מבנים חדשים, לרבות החלפת תשתיות וסלילת כבישים. לטענת הנתבעים, במסגרת עבודות הבניה נחסם ונחפר רחוב הפטיש, המוביל למתחם המושכר ונותרה אך גישה צדדית לא נוחה מרחוב הסדן. כתוצאה מתעבורת משאיות, נחסמה הכניסה לרחוב הסדן לעיתים תכופות. במצב דברים זה, נאלצו עובדי החברה ולקוחותיה להמתין זמן ארוך עד לשחרור החסימות. כתוצרה מכך, חדלו ספקים ולקוחות של החברה מלהגיע למפעל, אשר שותק חלקית מעבודתו. בנוסף, טענו הנתבעים, כי מחמת חסימת הכניסה הראשית למפעל ברחוב הפטיש, היה קושי בטעינה ופריקה של סחורות, דבר ששבש את פעילותה של החברה.

עוד נטען, כי החברה ועובדיה סבלו ממטרדים קשים של אבק, בוץ טובעני, ביטול של התאורה והשילוט באזור והפסקות חשמל וכן, ממכת עכברושים. בעת הריסת המבנה הסמוך למתחם המושכר, שותקה עבודת החברה לחלוטין במשך מספר ימים.

החברה פנתה לגב-ים בדרישה להקל עליה ולאפשר לה המשך פעילות סבירה במושכר, אולם לשווא. בשלב מסויים התקיים מו"מ בין הצדדים. נטען, כי גב-ים הכירה באחריותה למפגעים והסכימה להקל על החברה מבחינה כספית אולם, חזרה בה, תוך הצעה שהחברה תמציא שוכר חלופי במקומה ליחידה השניה. הצעה זו לא היתה ריאלית מבחינת החברה.

בשלב מסוים, בשנת 2009, הפסיקה גב-ים את העבודות באזור, טרם סיום עבודות הפיתוח ובניית המבנים החדשים. מפעלה של החברה נותר כאי בודד בתוך ים דרכים זמניות, דרכי עפר, אזורים חפורים או בנויים למחצה ולמעשה, אזור התעשיה היה שומם.

14. הנתבעים טענו, כי גב-ים לא אפשרה להם שימוש סביר בנכסים המושכרים והתנהלותה מהווה הפרה יסודית של הסכמי השכירות ועוולה נזיקית.

נטען, כי נזקיה של החברה בגין המטרדים והפרת ההסכמים היו כבדים ובאו לידי ביטוי בצמצום פעילותה העסקית, עקב קשיי הגישה למפעל, קשיים בשינוע והספקה של חמרי גלם וציוד אל המפעל והובלת תוצרת ממנו, הפסקת פעילות המפעל לפרקי זמן עקב העדר גישה אליו ומטרדים נוספים.

הנתבעים טענו, כי לא היה בידם להעתיק את המפעל ממקומו, הן מאחר והיו כבולים בהסכמי השכירות עם גב-ים והם בשל עלות המעבר הגבוהה.

ביום 28.2.2010, עם סיום תקופת השכירות לפי שני ההסכמים, פינתה החברה את שתי היחידות המושכרות והחזירה את החזקה בהן לידי גב-ים.

15. הנתבעים טענו, כי בגין הקשיים בפעילות החברה, עקב התנהלותה של גב-ים, הידרדרו מכירותיה בשנים 2008 - 2009 והיא עברה מרווח להפסד באותן שנים. נטען, כי הדבר נבע בעיקרו מהירידה בפעילות העסקית כתוצאה מהמצור והשיתוק של העסק.

עוד טענו הנתבעים, כי גב-ים חייבת בפיצויים בגין הסבל שנגרם להם עקב התנהלותה, המטרדים והקושי העצום לתפקד בתנאים שנכפו עליהם על ידה. נטען, כי לו היתה גב-ים נוהגת בתום לב בעת המו"מ לקראת החתימה על הסכמי השכירות ומתריעה בפני החברה על המפגעים הצפויים, לא היתה החברה מתקשרת עמה בהסכמים.

16. הנתבעים עתרו לחייב את גב-ים בשיעור של 70% מהפסדיה של החברה, שנגרמו בעטיה, ואשר מסתכמים לסך של 619,000 ₪. מסכום זה, יש לקזז לשיטתה סך של 134,363 ₪ בגין דמי השכירות שלא שולמו על ידי החברה בגין היחידה השניה, החל מיום 1.9.2008 ועד ליום 1.2.2010. סך הפיצוי הנטען מגיע, אפוא, כדי 520,537 ₪.

17. גב-ים התגוננה מפני התביעה שכנגד ואשרה, כי במהלך שנת 2007 אכן החלה בביצוע עבודות בניה באזור, מחוץ למתחם המושכר, אשר היה מגודר. לטענתה, ניתן היה להגיע למתחם המושכר דרך רחוב הסדן ואף ניתן היה להחנות רכבים בסמוך למושכר. גב-ים ביצעה לטענתה על חשבונה שילוט הכוונה עת נחסמה הכניסה מרחוב הפטיש והיא לא בצעה עבודות של סלילת כבישים. עוד נטען, כי באותה תקופה ביצעה עיריית חולון בשיתוף עם מנהל מקרקעי ישראל עבודות פינוי של מגרש גרוטאות מצפון למושכר. פינוי המגרש הביא לירידה דרסטית בכמות המשאיות שעברו ברחוב הפטיש.

גב-ים כפרה בטענה לפיה, לא ניתן היה לפרוק סחורה ממשאיות במושכר שכן, הכניסה אליו היתה דרך רחוב הסדן. עוד הכחישה גב-ים את הטענה בדבר ביטול תאורת הרחוב במקום.

גב-ים טענה, כי כבר במעמד חתימת ההסכם הובא לידיעת הנתבעים כי בעתיד צפויה גב-ים להקים על המושכר מבנה חדש, כאמור בסעיפים 3.3. ו - 3.4 להסכם. לטענתה, לא היתה מחוייבת להביא לידיעת הנתבעים מידע בנוגע לנכסים אחרים שלא הושכרו להם. לטענתה, העמידה לנתבעים מושכר במצב ראוי ואפשרה להם שימוש סביר בו.

גב-ים הוסיפה וטענה, כי לא הכירה באחריות כלשהי לנזקים של החברה ואפשרה לה לקצר את תקופת השכירות, לפנים משורת הדין אולם, הנתבעים בחרו שלא לעשות זאת, משיקולים השמורים עמם.

גב-ים כפרה בנזקיהם הנטענים של הנתבעים ובקשר הסיבתי בינם לבין ביצוע העבודות מסביב למתחם המושכר.

התביעה שכנגד - דיון והכרעה

ההסכמים בין הצדדים

18. החברה, ששמאי וזבולון הינם מנהליה ובעלי המניות שלה, חתמה ביום 10.1.2005 על הסכם שכירות עם גב-ים, במסגרתו שכרה את היחידה הראשונה, לתקופה שמיום 1.3.2005 ועד ליום 28.2.2010.

19. ביום 3.10.2006 נחתם הסכם שכירות נוסף בין הצדדים, במסגרתו שכרה החברה מגב-ים את היחידה השניה לתקופה שמיום 1.12.2006 ועד ליום 28.2.2010.

20. הוראות שני ההסכמים, אשר אין חולק כי נוסחו על ידי גב-ים, זהות בעיקרן. בהתאם להסכמים, שכרה החברה את הנכסים במצבם כפי שהם (AS IS).

סעיף 3.3 לכל אחד מההסכמים קובע, כי למשכיר תהיה הזכות להביא את השכירות לקיצה, החל מיום 28.2.2008, וזאת למטרת בניית מבנה חלופי במקום המושכר בלבד ובהודעה לשוכר במכתב רשום 180 ימים מראש. סעיף 3.4 לכל אחד מההסכמים קובע מנגד, כי לשוכר תהיה הזכות להביא את השכירות לקיצה, ביום 28.2.2008 וזאת בהודעה למשכיר במכתב רשום 120 ימים מראש.

סעיף 18.2 להסכמים שכותרתו "שמוש בשטחים אחרים מחוץ למושכר" (סעיף אליו נתייחס בהמשך), קובע כי הכביש הפנימי בחזית המושכר אינו מיועד לכל שימוש, פרט למעבר מכוניות ולפריקה וטעינה באופן סביר.

21. אין חולק, כי שתי היחידות המושכרות מצויות ברחוב הפטיש באזור התעשיה חולון. כפי שעולה מתצהירי הצדדים והתצ"אות ת/1 ו - ת/2, הרי שבעת השכרת המבנים, הכניסה הראשית למתחם התעשיה הינה דרך רחוב המלאכה. הכניסה הראשית למושכרים היתה מרחוב הפטיש המתפצל מרחוב המלאכה. בחזית זו היתה דלת כניסה למשרדים וכן, שתי דלתות הזזה רחבות ששמשו לפריקה וטעינה של ציוד, חומרי גלם וסחורה מוגמרת של החברה (ראה גם תמונות - נספח ה' לתצהירו של שמאי).

בנוסף, ניתן היה להגיע למושכרים דרך רחוב הסדן, המוביל ליתר חלקיו של אזור התעשיה, כמו גם לשטח המזבלה הגובל במתחם המושכרים.

השתלשלות העניינים - העבודות שבוצעו מסביב למושכר על ידי גב-ים

22. לקראת סוף שנת 2007 החלה גב-ים בביצוע פרוייקט גדול של הריסת מבני תעשיה, פיתוח ובניית מבנים חדשים במתחם שבבעלותה, בסמוך למבנים המושכרים וסביבם. תוצאות השינויים באזור המושכרים ניכרות באמצעות השוואה בין התצ"אות ת/1 (טרם תחילת העבודות) ו - ת/2 (עם הפסקת העבודות בשנת 2009).

כפי שעולה מתצהיריהם של הנתבעים ועדויותיהם בבית המשפט, בשלב הראשון גדרה גב-ים את כל המתחם בגדר פח גבוהה. המדרכה ברחוב הפטיש בוטלה, הגדר הוצבה בשולי הכביש והצרה אותו. בנוסף, בוטל ונחסם רחוב הפטיש מכוון הכניסה מרחוב המלאכה ובכך נחסמה, למעשה, הכניסה הראשית המהירה יותר למתחם המושכר. מנגד, נותרה גישה חלופית, דרך רחוב הסדן. הנתבעים טענו בתצהיריהם, כי רחוב הסדן הינו רחוב צר, בו חונות מכוניות ומעבר משאיות כבדות ברחוב זה בצומת הפניה לרחוב הפטיש, כמו גם ברחוב הפטיש עצמו, גרם לחסימה של הגישה למפעלה של החברה.

שמאי טען בתצהירו, כי עם תחילת העבודות בפרוייקט הרסה גב-ים עשרות מבנים ישנים בשטח ולצורך כך, הוכנס למקום ציוד כבד ומשאיות הוציאו את חמרי הבניה בשיירות מהשטח. לאחר מכן, בוצעו חפירות ועבודות עפר בהיקפים גדולים במשך חדשים ארוכים ובהמשך, עבודות יציקת בטון ובניה. כתוצאה מתעבורת המשאיות, הטרקטורים ויתר הציוד הכבד שעבד במקום, נחסמה הכניסה לרחוב הפטיש לעתים תכופות ולזמנים ארוכים, ולעתים נאלצו עובדי החברה ומבקריה להמתין זמן ארוך לצורך כניסה למפעל.

רחוב הפטיש הפך לדרך חולית מלאה אבק ובוץ ולכן, נאלצה החברה לסגור את דלתות הפריקה שבחזית המושכרים ולהעביר את אזור הפריקה לצד הצפוני של היחידות, הגובל גם הוא במתחם בו בוצעו עבודות פיתוח, ממנו זרמו משאיות.

שמאי הוסיף בתצהירו, כי לעיתים קרובות נתקעו משאיות הסמיטריילר שפינו את חומר החפירות ברחוב הפטיש, ללא יכולת להכנס למתחם הבניה עצמו. במצב כזה, היתה נצמדת המשאית לגדר הפח הגבוהה וטעינתה נעשתה באמצעות מחפר, מצידה השני של הגדר. מאחר ונהג המחפר לא תמיד ראה את המשאית, לעיתים החול היה נשפך ישר לרחוב. לצורך המחשת התנאים בהם היו מצויים הנתבעים, תאר שמאי מקרה בו הגיע למפעל ועצר רכבו מאחורי משאית סמיטריילר. בעודו יושב במכונית, שפך עליו המחפר כף מלאה אדמה, שכסתה את המכונית. עדותו זו של שמאי, נתמכה בצילום מכוניתו, כחלק מנספח ה' לתצהירו. תיאור דברים זה, ממחיש את התנאים בהם היו מצויים הנתבעים ועובדיהם בעת ביצוע העבודות מסביב למתחם המושכר.

עוד נטען על ידי הנתבעים, כי מתחילת העבודות במקום, בוטלה תאורת הרחוב ומשעות אחה"צ בימי החורף שרר חושך מוחלט באזור. בנוסף, בוטלו שלטי הרחוב והוסרו שלטי ההכוונה. פניות הנתבעים לגב-ים לצורך הסדרת המטרדים לא נענו וכל תנועת המשאיות המשיכה לעבור ברחוב הפטיש, בחזית מפעלה של החברה.

שמאי תאר בתצהירו מטרדים קשים של הפסקות חשמל, אבק, לכלוך ובוץ טובעני, כמו גם מכת עכברושים וטען, כי בעת הריסת המבנה הסמוך למושכרים, בחודש פברואר 2008, הושבתה לחלוטין העבודה במפעל למשך מספר ימים.

23. תיאורם של הנתבעים את מימדי העבודות שבוצעו מסביב למתחם המושכר ובצמוד לו, והמטרדים שנגרמו להם ולעובדיהם, נתמכו היטב בתמונות וקבצי הוידאו בתקליטור שצורף לתצהירו של שמאי. התמונות וקבצי הוידאו, אשר צולמו במהלך שנת 2008, מבססים אחת לאחת את טענות הנתבעים בנוגע למצבו העגום של המתחם מסביב למושכרים, לרבות הפיכתו של רחוב הפטיש לדרך חולית ובוצית, חסימת הרחובות, העומס שנוצר עקב מעבר משאיות וציוד כבד בפתח המושכרים וחסימת הרחוב לתנועה במהלך היום. עוד ניתן להבחין בתמונות בחלקי מבנים ופסולת בנייה, אשר נערמו בערימות גבוהות בצד דלתות הכניסה למושכרים.

24. תמיכה לטענת הנתבעים ניתן למצוא גם בתצהירו של מר סטניסלבוק אלכסנדר, אשר עבד בשירות החברה החל משנת 2000. הנ"ל תאר את תנאי העבודה הקשים ששררו בעסק מעת תחילת העבודות שבצעה גב-ים בסביבתו והמטרדים, לרבות עפר ואבק שחדר למבנה, והקשיים בהגעה למקום. לטענתו, נאלצו עובדי החברה לאטם את המפעל מפני האבק וריח האגזוזים החריף של המשאיות. העבודה הפכה לסיוט, כתוצאה ממחנק ומחום והעובדים נאלצו לקחת הפסקות רבות. החורף, מאידך, הביא עימו גם בוץ וכתוצאה מחפירת רחוב הפטיש ותנועת המשאיות והציוד הכבד, לא ניתן היה להשתמש לצורך פריקה וטעינה בחזית המבנה לכוון רחוב הפטיש (אף שעל פי סעיף 18.2 להסכם נועדה חזית זו לפריקה וטעינה). בהמשך, חזר והעלה העד טענות בנוגע לקושי בפריקה וטעינה של משאיות בעזרת מלגזה וכן, הקשיים בשמוש ברחוב הסדן, אשר היה עמוס ברכבים.

כן, בססו הנתבעים את טענותיהם באמצעות תצהירו של סימון יקוטי, נהגה של חברת "הארגז", ספק של החברה, אשר תאר בתצהירו את הקשיים בהגעה לבית העסק, כמו גם הפריקה והטעינה של סחורה, אשר הפכו קשים ומסורבלים. שני עדים אלה לא נחקרו על ידי ב"כ גב-ים ועדויותיהם לא נסתרו, אפוא.

25. גב-ים מצידה, לא הציגה גרסה כלשהי בעניינים אלה בתצהיר היחיד שהוגש על ידה. אני מקבל באופן מלא את גרסתם של הנתבעים בנוגע למהלך ביצוע העבודות במקום והמטרדים והקשיים מהם סבלו בעקבותיה.

טענתה של גב-ים בנוגע לעבודות פינוי מזבלה שבוצעו על ידי עיריית חולון באותה עת באזור, לא זכו לראיה ממשית (מלבד השוואה בין התצ"אות), לא הובאו על ידי גב-ים עדים כלשהם ולא הוכח מתי בוצעו אותן עבודות, באיזה אופן ובאיזו תקופה בדיוק. אין, אפוא, בטענות אלו כדי להועיל לגב-ים.

26. נמצא, אפוא, כי תקופה קצרה לאחר ששכרה החברה את היחידה השניה, השתנתה לרעה סביבת המושכר והנתבעים מצאו עצמם מתמודדים עם תנאים סביבתיים שונים וקשים מאלו ששררו בעת עת החתימה על הסכמי השכירות. אמנם, מדובר בשינויים שנערכו על ידי גב-ים בסביבה החיצונית למושכרים עצמם אולם, היתה להם השפעה ממשית על השמוש היום יומי במושכרים ויכולתה של החברה לעשות שמוש סביר במושכרים ולהפיק מהם את המיטב. התנהלותה של גב-ים מהווה, אפוא, הפרה של הסכמי השכירות שנכרתו בין הצדדים.

האם הודיעה גב-ים לנתבעים בעת המו"מ לקראת כריתת החוזה על העבודות הצפויות

27. הנתבעים טענו בתצהיריהם, כי במהלך המו"מ לקראת השכרת היחידות, לא קבלו מגב-ים הודעה מפורשת בדבר העבודות המתוכננות והיקפן. שמאי טען, כי טרם החתימה על הסכם השכירות הנוגע ליחידה הראשונה בשנת 2005, הוזכרה על ידי גב-ים באופן כללי כוונה שלה לפתח את האזור אולם, נמסר לנתבעים כי מדובר בתכניות שלא נגעו בהן מזה שנים ובכל מקרה, אם יבוצעו העבודות, הרי שהדבר יעשה בשלבים במשך מספר שנים וכי רק בשלב האחרון תתבצע העבודה במפעל במושכר. מנגד, בעת השכרת היחידה השניה, לא נאמר דבר בנושא. לטענתו, אם היו הנתבעים מודעים לעבודות שאמורות להתבצע בסביבת המושכר, לא היו מתקשרים בהסכם נוסף ובמקום זאת, היו מחפשים מקום אחר למקם בו את עסקם. שמאי וזבולון לא נחקרו בעניין זה וגרסתם לא נסתרה.

28. גב-ים, שהיתה מודעת לטענות אלה של הנתבעים, לא טרחה להשיב עליהן בתצהיר היחיד שהוגש בשמה. בחקירתו הנגדית, אשר מר רוסו, העד מטעמה, כי הוא אישית לא יידע את הנתבעים בדבר העבודות הבניה שגב-ים עתידה לבצע בסביבת המושכר (עמ' 12, שורות 24 - 29 לפרוטוקול).

בסיכומי התשובה שלה, חזרה וטענה גב-ים כי בהסכם השכירות נרשם במפורש, כי בכוונתה "לבנות במתחם" והפנתה לסעיפים 3.3 ו - 3.4 להסכמי השכירות.

אין בידי לקבל טענה זו. סעיף 3.3 להסכמי השכירות קובע, כי גב-ים תהא רשאית להביא את השכירות לקיצה החל מיום 28.2.2008 וזאת "למטרת בניית מבנה חלופי במקום המושכר בלבד". סעיף זה מתייחס למצב בו מבקשת גב-ים לבנות מבנה אחר במקום המבנה המושכר הקיים. אין בסעיף זה ולו רמז בדבר עבודות שבכוונת גב-ים לבצע מחוץ למתחם המושכר, כפי שעשתה בפועל. לו היתה גב-ים מוסרת לנתבעים את מלוא המידע בנוגע לתכניותיה לבצע עבודות בניה גדולות מסביב למושכרים, סביר להניח שעניין זה היה בא לידי ביטוי בהסכמים. ולא היא.

29. אני קובע, אפוא, כי גב-ים לא יידעה את הנתבעים בעת המו"מ לקראת חתימת חוזי השכירות, על דבר עבודות הבניה אותן היא עתידה לבצע זמן קצר לאחר מכן. ספק רב, אם החברה היתה מתקשרת עם גב-ים בהסכם שכירות, לפחות בנוגע ליחידה השניה, בחודש אוקטובר 2006, לו הנתבעים היו מודעים לכוונתה של גב-ים לבצע את עבודות הפיתוח בתוך זמן קצר לאחר חתימת ההסכמים ולהיקף העבודות המתוכננות. גב-ים הסתירה מהנתבעים את דבר העבודות הצפויות בסביבת המושכרים והיקפן (ברור, כי לפחות בשלב החתימה על הסכם השכירות הנוגע ליחידה השניה, ידעה היטב גב-ים כי היא עתידה להתחיל בעבודות בתוך זמן קצר). הסתרת עובדות מהותיות אלה בעת ניהול המו"מ לקראת כריתת הסכם השכירות, מהווה התנהגות בחוסר תום לב, בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים.

הטענה בדבר אי הקטנת הנזק והסתכנות מרצון

30. גב-ים טענה, כי במהלך שנת 2008, אפשרה לחברה לפנות את הנכס המושכרים אולם, החברה בחרה שלא לעשות כן ונשארה במושכרים. לטענתה, מדובר היה בהחלטה עסקית של מנהלי החברה ובמצב דברים זה, היא נטלה על עצמה סיכון מרצון לנזקים כלכליים וכן, לא עמדה בחובתה להקטין את הנזק.

31. עיון בתכתובות שהוחלפו בין הצדדים באמצעות באי כוחם בזמן אמת, מעלה כי החברה פנתה לגב-ים במכתב מיום 7.2.2008 (נספח ו' לתצהירו של שמאי), במסגרתו תארה את המטרדים מהם היא ועובדיה סובלים, תוך פירוט כל טענותיה בעניין זה. בסעיף 9 למכתב הנ"ל, הבהירה החברה כי (לשיטתה), בנסיבות שנוצרו היא זכאית לבטל את הסכמי השכירות ולדרוש מגב-ים לשלם את כל ההוצאות הכרוכות במעבר למקום חלופי וכן, פיצוי על נזקיה. למרות זאת, בחרה שלא לבטל את ההסכמים ומנגד, דרשה למגב-ים להקל את הקשיים בהם היא מצויה, לרבות סלילה של רחוב הפטיש, הצבת שילוט הכוונה ובנוסף, הפחתה של דמי השכירות עד לסיום העבודות.

במכתבה מיום 13.8.2008 (נספח ז' לתצהירו של שמאי) כפרה גב-ים בטענותיה של החברה והסכימה, לפנים משורת הדין, להציב שילוט הכוונה. עוד הסכימה גב-ים לאפשר לחברה לסיים את הסכמי ההתקשרות, ללא צורך בהודעה מראש בת 120 ימים.

החברה השיבה ביום 27.3.2008 (נספח ח' לתצהירו של שמאי), באמצעות ב"כ, והציעה כי גב-ים תמציא לה מושכר חלופי באזור התעשייה חולון למשך תקופת העבודות ותישא בעלויות המעבר.

שמאי טען, כי התנהל בין הצדדים מו"מ, במסגרתו דרשה החברה להחזיר את היחידה השניה או לחילופין, תשחרר אותה מתשלום דמי השכירות בגינה. בסופו של דבר, שלחה גב-ים, חד צדדית, הסכם לחתימתה של החברה לפיו, היא תוכל לצאת מהיחידה השניה בלבד, בכפוף לכך שימצא שוכר חלופי (נספח ט' לתצהירו של שמאי). בכך חזרה בה, למעשה, גב-ים מהצעתה המקורית. שמאי הבהיר בתצהירו, כי החברה לא יכלה לעמוד בהוצאות אלה (ראה סעיף 29 לתצהירו). גרסתו של שמאי בעניינים אלה לא נסתרה.

32. לא מצאתי ממש בטענתה של גב-ים, בדבר "הסתכנות מרצון" של החברה באי עזיבת הנכס או בהפרת חובתה להקטנת הנזק.

33. החובה להקטין את הנזק מוטלת על הנפגע מכוח סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970. נטל דומה קיים גם בדיני הנזיקין. נפגע יוצא ידי חובתו אם הוא פועל בסבירות ואין הוא נדרש לצאת מגדרו כדי להקטין את הנזק. נטל ההוכחה של הטענה, כי הצד הנפגע לא עשה די להקטנת נזקיו, רובץ על כתפי המזיק או הצד המפר (ראה בעניין זה ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נגד ז'אק סוראקי, פ''ד מב(4) 811, ע"א 592/66 "הקודחים" נתניה בע"מ נגד ניסים ביטון ואח', פ"ד כא(1) 281, ע"א 320/87 שלמה גנזך נגד אריה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(1) 743, ע"א 1229/97 איי.אמ.איי - שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נגד ע.ר.מ. רעננה לבניה והשכרה בע"מ, פ''ד נג(4) 657 וע"א 252/86 יצחק גולדפרב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ''ד מה(4) 45)).

34. בענייננו, נמצא כי בניגוד לטענתה, בסופו של דבר לא הציעה גב-ים לחברה לעזוב את הנכסים המושכרים, אלא, עזיבת היחידה השניה בלבד, ובתנאי שימצא שוכר חלופי. ספק רב אם יש בכך פתרון מעשי, לאור מצב סביבת הנכס באותה עת וממילא, לא היה בכך כדי לפתור את מצוקתה של החברה ועובדיה. יתירה מזאת, גם אם הציעה גב-ים לחברה לפנות את המושכרים ללא צורך בהודעה מראש, הרי שהדבר הצריך את החברה להוציא הוצאות גבוהות מאד לצורך המעבר. בעניין זה, אני מקבל טענתה של החברה לפיה, במצבה באותה עת, לא היתה בידיה האפשרות לעמוד בהוצאות מעין אלה.

35. מעת שגב-ים הפרה את הסכמי השכירות, עמדה בפני החברה האפשרות לבטל את ההסכם, או לעמוד על אכיפתו. החברה בחרה באפשרות השניה, תוך ניסיון להגיע עם גב-ים להסכמות. גב-ים מצידה, התנערה מכל אחריות ונהגה בחברה בקשיחות, ללא חתירה לפשרה סבירה. עצם אי ביטול ההסכם על ידי החברה, אשר היה גורר מאליו את הצורך במעבר למושכר אחר תוך הוצאות בלתי מבוטלות נוספות, אין בו משום "הסתכנות מרצון" או הפרה של החובה להקטין את הנזק. לא ניתן לדרוש מהחברה לצאת מגדרה ולעבור לנכס אחר, תוך נשיאה בהוצאות בלתי מבוטלות, שספק אם היא יכלה לעמוד בהן באותה עת ואין לומר כי התנהגותה של החברה היתה בלתי סבירה, בנסיבות העניין. אני דוחה, אפוא, את טענותיה של גב-ים בעניין זה.

נזקיהם של הנתבעים ושאלת הקשר הסיבתי

36. הנתבעים טענו, כי בעקבות פעולותיה של גב-ים ומחדליה, אשר גרמו לקשיים בפעילות החברה ומטרדים, הדרדרו מכירותיה של החברה בשנים 2008 - 2009 והיא עברה מרווח (לפני מס) בסך של 94,013 ₪ בשנת 2007 להפסד בסך 171,899 ₪ בשנת 2008 והפסד בסך של 502,934 ₪ בשנת 2009. לטענתם, המעבר מרווח להפסד נבע במידה מכריעה מהירידה בפעילות העסקית כתוצאה מהמצור והשיתוק של העסק, עקב פעולותיה של גב-ים.

שמאי טען בתצהירו, כי ההפרש בין הרווח הצפוי לשנת 2008 להפסד הממשי באותה שנה היה בסך של 265,013 ₪ ולשנת 2009 - סך של 596,948 ₪. לשיטתו, גם אם היו גורמים נוספים, הרי ששיעור השפעתם אינו עולה על 30% ויש לייחס 70% מהצניחה בפעילות החברה למחדליה של גב-ים.

עוד נטען, כי על גב-ים לפצות את שמאי וזבולון בגין עגמת נפש, עקב המטרדים מהם סבלו, בסך של 35,000 ₪. סך הנזקים הנטענים עמד, לשיטת הנתבעים, על 654,900 ₪. מסכום זה, יש לקזז סך של 141,143 ₪, בגין דמי שכירות בעד היחידה השניה, אשר לא שולמו על ידי החברה החל מיום 1.9.2008 ועד לסיום תקופת הסכמי השכירות ופינוי הנכסים, ביום 28.2.2010, בניכוי פיקדון בסך של 6,780 ₪ שהופקד בידי גב-ים וחולט על ידה.

37. אקדים ואבהיר, כי החברה לא השכילה להוכיח את הנזקים העסקיים הכספיים שנגרמו לה לטענתה, ואת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין התנהלותה ומחדליה של גב-ים.

לצורך הוכחת נזקיה של החברה, הוגש תצהירו של רו"ח החברה, מר אדמונד רביב, אליו צורפו מאזנים ודו"חות רווח והפסד של החברה לשנים 2006 - 2009. הנתבעים הדגישו את הירידה במחזורי המכירות של החברה מאז שנת 2006, כמדד להפסדי החברה. ולא היא. אמנם, ניתן להבחין בדוחו"ת הכספיים ירידה ברורה במחזורי ההכנסות של החברה, בשנים 2008 ו - 2009. ההכנסות מעבודות בשנת 2006 עמדו על 3,236,191 ₪, בשנת 2007 - 3,196,144 ₪, בשנת 2008 - 2,492,269 ₪ ובשנת 2009 - 1,620,459 ₪. אלא, שהשוני במחזורי המכירות, אינו מהווה מדד אמיתי לבחינת נזקיה של החברה. כך, למשל, משעה שהחברה רכשה פחות סחורות בשנים 2008 ו - 2009, הפועל היוצא מכך, הינו ייצור מופחת והקטנה בסעיף המכירות. יתירה מזאת, ניכרת בדוחו"ת עליה בהוצאות הנהלה (לרבות הוצאות בגין רכבי מנהלים) ונוספו החל משנת 2006 הוצאות מימון בגין הלוואה שנטלה החברה באותה שנה.

38. הדו"חות הכספיים מציגים נתונים מספריים "יבשים", שיש בהם אמנם להראות ירידה בהכנסות החברה וברווח לפני מס בשנים 2008 ו - 2009. עם זאת, לא הובאה על ידי הנתבעים חוות דעת מומחה (כלכלן, למשל) אשר תפרט את הקשר האפשרי הסביר בין העבודות שבצעה גב-ים מסביב למושכרים והתנאים הפיסיים במקום, לבין הירידה בהכנסות וברווחים וקריסתה של החברה בסופו של דבר, תוך ניתוח הנתונים הכספיים שבדו"חות והתייחסות לכלל הגורמים שהשפיעו על ההתדרדרות במצבה של החברה. הנתבעים עצמם מודים בסיכומים, כי מוטב היה לו היו מגישים חוות דעת כלכלית לצורך הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין פעולותיה של גב-ים והתנאים הפיסיים שיצרה בשטח המושכרים.

39. רו"ח רביב הציג את הנתונים הכספיים בדו"חות כמות שהם, ללא שבדק את היסטוריית החברה, ומבלי שיכול היה לשייך הוצאה כזו או אחרת, לרבות הוצאות מימון להם נזקקה החברה (החל משנת 2006), לגב-ים (עמ' 28, שורות 3 - 7 לפרוטוקול). שמאי וזבולון מצידם, לא ידעו להציג נתונים בסיסיים בנוגע לשיעורי הרווח של החברה, חובותיה והלוואות שנטלה. שמאי הופתע, למעשה, בחקירתו הנגדית, עת הוצגו בפניו נתונים לפיהם, החברה נזקקה למימון בנקאי של מאות אלפי שקלים עוד בשנת 2006, לאחר שטען כי החברה לא היתה זקוקה מעולם למימון מהבנק (עמ' 15, שורות 7 - 10 לפרוטוקול). שמאי גם לא יכול היה לפרט, מהי החלוקה בין לקוחות קבועים לבין לקוחות מזדמנים של החברה (עמ' 14, שורות 14 - 31 לפרוטוקול). לקוחות קבועים של החברה, אשר ניתן היה להראות כי חדלו מלרכוש ממנה סחורות, יכלו אולי לשפוך אור על הירידה במחזורי המכירות החל משנת 2008. הנתבעים בחרו גם, משיקולים השמורים עמם, שלא לזמן לעדות ולו לקוח אחד שלהם, שיעיד כי חדל מלהזמין אצלם סחורות, לאור מצב סביבת המושכר והעבודות שביצעה גב-ים במקום (עמ' 19, שורות 2 - 10 לפרוטוקול). מנגד, העיד סימון יקוטי, המשמש כנהג של אחד מספקי החברה, כי על אף התנאים שששרו במקום, המשיך להגיע למפעלה של החברה לצורך העברת סחורה, עד לסגירת עסקה של החברה בחדש פברואר 2010.

יתירה מזאת, אין חולק, כי במהלך שנת 2008 פקד את העולם משבר כלכלי, שלא פסח על העסקים בארץ. בחקירתם הנגדית, לא יכלו הנתבעים לשלול השפעה של המשבר הכלכלי על מחזור המכירות של החברה (עמ' 22, שורות 13 - 26 לפרוטוקול).

הנתבעים גם לא יכלו להסביר, מדוע הם מייחסים לגב-ים 70% מהנזקים הנטענים ו - 30% בגין גורמים אחרים (ראה עדותו של שמאי בעמ' 18, שורות 11 - 14 ועדותו של זבולון בעמ' 22 שורות 9 - 12 לפרוטוקול).

40. הנתבעים לא הניחו, אפוא, תשתית ראייתית שתאפשר קביעת הנזקים שנגרמו לחברה כתוצאה מפעולותיה של גב-ים, העבודות שבצעה מסביב למושכרים והמטרדים שיצרה. בפרט, לא הוכיחן הנתבעים כי קיים קשר סיבתי בין הנזקים העסקיים הנטענים על ידם, לבין פעולות הבניה ומצב סביבת המושכרים.

41. כאמור, הנתבעים מודים בסיכומיהם, כי מוטב היה לו היו מגישים חוות דעת כלכלית לצורך הוכחת הקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לבין פעולותיה של גב-ים והתנאים הפיסיים שיצרה בשטח המושכרים. בסיכומיהם הפנו הנתבעים לפסק הדין בע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נגד מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 800.

בפסק הדין בעניין אניסימוב התקבלה עמדתו של כבוד השופט ברק, כדלקמן:

"הגישה המקובלת היא, כי מקום שהוכח קיומו של נזק, אין באי-האפשרות לחשב אותו בדייקנות כדי לדחות את תביעת הפיצויים... מקום שהוכח קיומו של נזק, העובדה שאין אפשרות לחשב שיעורו במדוייק אין בה כשלעצמה כדי לשחרר את המעוול מתשלום פיצויים לניזוק... על-כן, באותם המקרים, בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - ניתן להביא נתונים מדויקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא ייפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר...".

בענייננו, עתרו הנתבעים לפסוק לחברה פיצוי על הפסד הרווח שנגרם לה בעת העבודות שבצעה גב-ים בסביבת המושכר. מאחר ולא הוכח כי הפסד הרווח הנטען נגרם בשל פעולות הבניה של גב-ים, אין מקום לפסוק לחברה פיצוי, מה עוד שלא הוכח שיעור ההפסד. אני דוחה, אפוא, את דרישתם של הנתבעים לפיצוי בגין נזקי החברה.

42. מנגד, אני מקבל את טענותיהם של שמאי וזבולון לפיהן, פעולות הבניה שבצעה גב-ים בסביבת בית העסק של החברה אשר בבעלותם והתנאים אותם כפתה על שמאי וזבולון עצמם, כפי שפורטו באיכות לעיל, מהוות עוולה של מטרד ליחיד כלפיהם ומוקנית להם זכות תביעה עצמאית כנגד גב-ים.

43. סעיף 44(א) לפקודת הנזיקין קובע כי:

"מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק".

המבחן לקיומו של מטרד ליחיד הוא מבחנו של האדם הסביר, בהתחשב בנתונים הסביבתיים (ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נגד ויקטור קליין ואח', פ"ד טו(2) 1177). קיומה, מידתה ועצמתה של ההפרעה נבחנים תוך זיקה לאדם אחר וזכותו של הנפגע לשמוש סביר במקרקעין ושל ההנאה הסבירה מהם, כך שהדגש הינו על תוצאת המעשה ולא על טיבו. לצורך קיומה של עוולת מטרד ליחיד, נדרש שההפרעה שנגרמה כתוצאה מהתנהגות הנתבע הינה "הפרעה מוחשית ולא קלת ערך, מהותית ולא חולפת" (ע"א 44/76 אתא חברה לטכסטיל בע"מ נגד זאב שוורץ, פ"ד ל(3) 785, 795).

44. אמנם, לשמאי וזבולון עצמם לא היו זכויות שכירות בנכסים המושכרים נשוא התביעה. עם זאת, כעובדי החברה, כמי שהיו אמונים על ניהולה, הם עבדו בנכסים ושהו בהם לאורך כל תקופת השכירות, בעת שעות הפעילות של החברה. שמאי וזבולון תארו מטרדים מוחשיים, מהותיים, לאורך תקופה ארוכה, אשר נגעו להם עצמם, אם בחסימת דרכם להגיע למפעלם, אם בהתמודדות עם ענני אבק ובוץ ואם בעיכובים משמעותיים, בעת שניסו לצאת ממתחם המושכרים (ראה בעניין תצהירו של שמאי והתמונות וקבצי הוידאו, הממחישים עניינים אלו באופן ברור).

לא נעלם מעיני, כי מלכתחילה מדובר באזור תעשיה, שעה שמאזן הנוחות ומידת ההפרעה לשמאי וזבולון הנפגעים, על פי סעיף 44 לפקודה, נבחנים בהתחשב במקומם ובטיבם של המקרקעין (ע"א 436/60 עזרי נגד קליין, פ"ד טו 1177). עם זאת, אזור תעשיה זה, ככל שיהא בלתי "סטרילי" מלכתחילה, הפך עם תחילת העבודות למקור מטרד בלתי נסבל לשמאי וזבולון, בכל עת שניסו להגיע למפעל ולצאת ממנו וגם בעת שהייתם בו. גב-ים התעלמה מצרכיהם של שמאי וזבולון ויצרה מטרדים שפגעו בנוחות הפיזית המינימאלית שלהם בעת שהייתם בעסקם.

45. בנסיבות העניין, לאור הראיות שהובאו בפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולקחתי בחשבון את מהות המטרד ומשכו, אני מחייב את גב-ים לשלם לשמאי וזבולון (יחד) סך של 30,000 ₪, בגין הנזק הלא ממוני.

46. בשולי הדברים, גב-ים טענה בסיכומיה, כי טענת הנתבעים בדבר מטרד ליחיד לפי סעיף 44 לפקודת הנזיקין הועלתה לראשונה בסכומיהם ולכן, יש לדחותה.

אין בידי לקבל טענה זו. תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת את הפרטים שיש לכלול בכתב התביעה. תקנה 9(5) קובעת, כי על כתב התביעה להכיל את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה ואימתי נולדה. הוראה זו משתלבת עם תקנה 71(א) המורה כי כתב טענות יכיל את הרצאת העובדות המהותיות בלבד, שבעל הדין מסתמך עליהן, אך לא את הראיות הבאות להוכיחן. הוראות אלה דורשות ציון העובדות המקימות את עילת התביעה, ואין צורך לציין את העילה עצמה (ראה א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 46 -47 וכן, ע"א 4866/00 מדינת ישראל נגד חתמי לויס, פ"ד נו(4) 434, 440).

יתירה מזאת, תקנה 74(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי "מותר" (ולא חובה) לציין בכתב טענות הוראת דין שעליה מסתמכים אולם, בעל דין אינו מנוע מלהסתמך על הוראת דין כאמור, מחמת שלא הובאה בכתב טענותיו (למעט הסייג הקבוע בתקנה 74(א)). אין, אפוא, חובה לציין בכתב התביעה את העילות המשפטיות והוראות החיקוק עליהן מסתמך בעל הדין אולם, אין הוא פטור מלפרט את העובדות עליהן מושתתת עילת תביעתו (א. גורן, לעיל, עמ' 67).

בענייננו, התובעים פרטו בכתב התביעה את כל העובדות הרלבנטיות עליהן מושתת עילת תביעתם, מכח הוראות סעיף 44 לפקודת הנזיקין. לפיכך, למרות שלא ציינו בכתב התביעה את דבר החיקוק הנ"ל, אין הם מנועים מלהתבסס עליו בסיכומיהם.

47. סיכומו של דבר, משלא הוכחו נזקיה של החברה והקשר הסיבתי בין הנזקים הנטענים לפעולותיה של גב-ים, אני דוחה את תביעתה לפיצויים. מנגד, אני מחייב את גב-ים לשלם לשמאי וזבולון (יחד), פיצוי בסך של 30,000 ₪.

סיכום

48. לאור האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:

א. באשר לתביעתה העיקרית - אני מחייב את החברה והנתבעים 2 ו - 3 (שמאי וזבולון), כערבים להתחייבויותיה של החברה על פי הסכם השכירות, יחד ולחוד, לשלם לגב-ים סך של 16,436 ₪.

ב. באשר לתביעה שכנגד - אני מחייב את גב-ים לשלם לנתבעים 2 ו - 3 (יחד), פיצוי בסך של 30,000 ₪.

ג. אני מורה על קיזוז החיובים זה כנגד זה.

כפועל יוצא מכך, תשלם גב-ים לנתבעים 2 ו - 3 (יחד) את היתרה בסך של 13,564 ₪. בנוסף, תשלם גב-ים לנתבעים הוצאות בסך של 1,500 ₪ וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪. הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ג, 02 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.