20 מאי 2015

בתביעתו, שהוגשה ביום 12.5.2009, עתר התובע לביטול הסכם פרישה משירות המדינה, מחודש 5/08, על מנת לאפשר לו לפרוש מהשירות לפי החלטה של ועדה רפואית בעניינו. ביום 3.9.12 נדחתה התובענה; בעקבות ערעור התובע לבית-הדין הארצי לעבודה [ע"ע 28195-11-12] - בו ביקש התובע להגיש ראיות חדשות, שהן מסמכים רפואיים ומסמכים מתיק הנכות שלו במל"ל, המעידים על מצבו במועד חתימת הסכם הפרישה - הוחלט, בפסק-דין מיום 7.10.14, ובניגוד לעמדת התובע, להחזיר את הדיון אלינו, "לשם דיון בראיות החדשות שהמערער ביקש להציגן" [סע' 8 לפסה"ד, שם].

בישיבת בית-דין זה, ביום 20.1.15, היה אמור התובע להיחקר על תצהירו המשלים, מיום 29.10.14, ועדה מטעם המדינה על תצהיר משלים מיום 25.12.14, ובתחילת החקירה הבהיר ב"כ המדינה, כי קיבל, בה בעת, מסמכים חדשים מהעדה שלו, אשר לשם בחינתם ועל מנת לשקול את השפעתם על ההמשך, הופסק הדיון.

ביום 27.4.15 הוגשה הודעה משותפת, בדבר הסכם פשרה - שעיקרו, הסכמה להעמיד את התובע בפני ועדה רפואית, שתקבע "האם במועד פרישתו, מאי 2008, היה התובע כשיר לעבוד בתפקידו, ואם לא - תקבע את אחוזי נכותו לצרכי גמלאות". הצדדים ביקשו לתת להסכמותיהם תוקף של פסק-דין, כאשר שאלת הוצאות ושכ"ט עו"ד הושארו לשיקול דעת בית-הדין, לאחר טיעונים בכתב.

בהתאם לבקשה המשותפת - ניתן בזאת תוקף של פסק-דין להסכם הפשרה, אשר הוגש לתיק בית-הדין, כאמור לעיל, ומהווה חלק בלתי נפרד מפסק-דין זה.

אשר לעניין ההוצאות - התובע סבור, כי מבוקשו הושג, לאחר ניהול הליכים במשך 6 שנים, מאחר שרק לאחרונה, "מצאה" המדינה מסמכים, שבעקבותיהם הושג הסכם הפשרה, יש לפסוק לזכותו "הוצאות ריאליות ושכ"ט עו"ד ריאלי"; מנגד - המדינה סבורה, כי הסכם הפרישה עליו חתם התובע, בשעתו, היטיב עמו, היו קביעות רפואיות קודמות, על יסוד מצג של התובע, הנוגדות את טענותיו דהיום, וההסכמה הסופית שהושגה, אין בה כדי ללמד, שמלכתחילה הנחות היסוד של המדינה ופעולותיה היו שגויות. על כן, ביקשה שלא להשית עליה הוצאות, כלשהן, כמקובל במקרים בהם צדדים מגיעים לסיום מחלוקת בפשרה, ללא פסיקה מנומקת.

לאחר שעברתי על טיעוני הצדדים וחזרתי ועברתי על החומר המצוי בתיק - הנני סבורה, שהצדק עם המדינה. ההודעה על הסכם ההפשרה, עליה חתומים שני הצדדים, נפתחת במילים: "בשל נסיבותיו המיוחדות של המקרה, על אף היעדר כל מחוייבות או חבות ולפנים משורת הדין, הוסכם ...". משמע, לא ניתן לקבל את נטענה, שהיה צריך להגיע לאותה תוצאה לפני שנים, והעכוב הוא בעטייה של המדינה, דווקא. על זאת יש להוסיף, כי גם התובע הציג ראיות חדשות, בדבר מצבו הרפואי הרלבנטי - לדעתו - רק בשלב הערעור, ומכאן, שגם לו יש תרומה להימשכות ההליכים עד כה. לפיכך, ראוי, לטעמי, כי כל צד ישא בהוצאותיו, כמקובל בפשרות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, 20/5/15 (‏ב' סיון תשע"ה), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לצדדים, בדואר רשום.