בפניי תובענה לסילוק יד מיום 15.2.2009 ממקרקעין הנמצאים בראש-פינה .

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

1) הצדדים הינם תושבי הישוב ראש-פינה אשר מתגוררים בסמיכות זל"ז . התובע הינו הבעלים של מגרש מספר 36 הידוע כגוש מספר 13946 חלקה 62 שגודלה המשוער כ- 1642 מ"ר , ואילו הנתבע הינו הבעלים של מגרש מספר 37 הידוע כגוש 13946 חלקה מספר 62 שגודלה המשוער כ - 1696 מ"ר .

2) במסגרת הליכי רישום הזכויות צירפו הצדדים (וכן תושבי ראש-פינה אחרים) למנהל מקרקעי ישראל , טבלת חלוקה של המגרשים תוך פירוט גודל המגרשים ואופן החלוקה . התובע עותר בכתב התביעה למתן צו הצהרתי המורה על סילוק ידו של הנתבע וכן גם לפינויים של מחסן/סככה ושל גדר אותם בנה הנתבע בתוך השטח אשר גובל בין שתי החלקות .

3) במהלך שנת 2008 פנה הנתבע אל הועדה המקומית לתכנון ובנייה "אצבע הגליל" בבקשה למתן היתר להסבת הסככה , אותה בנה הנתבע בתוך השטח הגובל בין שתי החלקות שגודלה 67.2 מ"ר , על מנת שתוסב מלול תרנגולות למשרד . בתאריך 14.1.2009 נשלחה אל הנתבע החלטת הועדה המקומית לתו"ב מיום 31.12.2008 לפיה , יש לאשר את הבקשה בכפוף לשורה ארוכה של אישורים המפורטים בגוף ההחלטה ובכלל זאת גם בכפוף להוכחת הבעלות על הנכס , דהיינו הצגת אישור זכויות מעודכן .

4) בתאריך 22.1.2009 נשלח אל התובע מכתב מטעם מזכיר האגודה השיתופית "החקלאי ראש פינה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ" , מר שמעון בן-שמול , לפיו האגודה מסכימה לבקשתו של הנתבע למתן היתר הבנייה לאחר שאדריכל מטעם האגודה השיתופית בחן את בקשתו של הנתבע וחיווה את דעתו , כי הגבולות המסומנים בבקשתו של הנתבע כגבולות התוחמים בין שני המגרשים משקפים את הגבולות כהווייתם לאור מצבת הזכויות של הצדדים במקרקעין . במהלך חודש פברואר 2009 הגיש התובע למשרדי הועדה המקומית לתו"ב התנגדות למתן היתר הבנייה , בנימוק כי המבנה נשוא ההיתר פולש אל תוך שטח המגרש שבבעלותו , וכי מפת המדידה אותה צירף הנתבע לבקשתו איננה משקפת נכוחה את מצבת הזכויות וכן את הגבולות המפרידים בין שתי החלקות .

5) לגרסת הנתבע , בעת שהתקבל כחבר במסגרת האגודה השיתופית בשנת 1963 , סומנו הגבולות התוחמים בין החלקות השונות על ידי האגודה השיתופית ואף הוקצו לכלל חברי האגודה זכויות קנייניות במקרקעין כברי רשות , אולם לאחר שהאגודה השיתופית החליטה לערוך מיפוי מדויק של שטחי המגורים בשטח האגודה בכדי לאפשר בידי התושבים להירשם כחוכרים ברישומי מנהל מקרקעי ישראל חתמו כלל חברי האגודה על גבי הסכמה לרישום הזכויות במנהל מקרקעי ישראל בהתאם למצב המבנים וחלוקת השטחים בפועל . עוד טוען הנתבע , כי המבנים הבנויים בשטח המקרקעין שבבעלותו נבנו כדין הן על ידו וכן גם על ידי "הסוכנות היהודית" מבלי שהייתה חריגה מהגבולות אשר סומנו על ידי האגודה השיתופית .

6) במהלך ישיבת ביהמ"ש מיום 5.7.2010 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה , ביהמ"ש ימנה כמומחה מוסכם מודד מוסמך אשר יקבע את גבולות הנחלה על פי מפה שנערכה מטעם "הסוכנות היהודית" ביום 7.6.1961 . לאור הסכמת הצדדים , הורה ביהמ"ש על מינויו של המודד , שארלי חדד כמומחה מטעם ביהמ"ש . עוד קבע ביהמ"ש בהחלטתו מיום 5.7.2010 , כי המודד יבצע ביקור במקום נשוא הסכסוך ויסמן את הגבול שבין שתי הנחלות בהתאם למפה המוסכמת (ראה : מוצג במ/1) .

7) בתאריך 16.3.2011 הוגשה לביהמ"ש הודעה מטעם המומחה לפיה שני המגרשים השנויים במחלוקת שמספריהם 36 ו – 37 הינם חלק בלתי נפרד מחלקות מספר 62 ו – 75 בגוש מספר 13946 וכן גם חלק מתוכנית המתאר שמספרה ג/5626 מיום 24.6.1991 אשר פורסמה בקובץ הרשומות י.פ. 3894 . עוד ציין המומחה , כי ניתן לחשב ולסמן את גבולות המגרשים על פי קואורדינטות בהתאם לתוכנית החלוקה של הסוכנות היהודית מאחר ותוכנית זו חילקה את החלקות שמספריהן 62 , 54 , 53 , 36 – 41 וכן גם את חלק מחלקה 75 למגרשים מספר 1 – 33 . עם זאת , הדגיש המומחה בהודעתו , כי סימון גבולות אלה איננו משקף נכוחה את הגבולות מבחינה טכנית בלבד ואיננו מיועד להוצאת היתרי בנייה או גדרות המפרידים בין המגרשים מאחר וכל הקשור בהוצאת היתרי הבנייה חייב להיעשות על יסוד תכנית בינוי ערים מספר ג/5626 לאחר שהדבר נבחן על ידי הועדה המקומית לתו"ב .

8) בתאריך 21.3.2011 הגיש התובע לביהמ"ש בקשה לביטול ההסכמה הדיונית בנימוק , כי מבדיקה במשרדי האגודה השיתופית ראש פינה נתחוור לו , כי מפת הסוכנות היהודית איננה רלוונטית עוד ביחס לנחלות שמספריהן 36 ו – 37 . עוד טען התובע בבקשתו זו , כי בשנת 1988 נחתם חוזה דו-צדדי בין האגודה השיתופית ראש-פינה לבין מנהל מקרקעי ישראל שאין הסוכנות מהווה עוד צד לאותו הסכם , וכי בעקבות כך נחתם חוזה נוסף בין האגודה השיתופית ראש-פינה לבין המנהל . עוד טוען התובע , כי נועץ בחברי האגודה השיתופית ראש-פינה , במודד האגודה וכן גם ביו"ר ועד ההנהלה של האגודה , אשר ציינו בפניו כי המפה איננה רלוונטית עוד לתחומי הישוב ראש-פינה . בתגובה לבקשה זו ציין הנתבע , כי טענות התובע לפיהן בשנת 1988 נחתם חוזה דו-צדדי בין האגודה לבין המנהל איננה גורעת בפועל מזכויותיהם של הצדדים בנחלותיהם כפי שנקבע במפת הסוכנות היהודית משנת 1961 . עוד טען הנתבע , כי המפה משנת 1988 מתייחסת אך ורק לזכויות הבנייה במקרקעין ,בעוד שהמפה מטעם הסוכנות היהודית משנת 1961 מתייחסת לזכויות קנייניות מהותיות המוקנות לצדדים . בתאריך 9.5.2011 דחה ביהמ"ש בהחלטה מנומקת את הבקשה דנן וכן גם את בקשת הנתבע להעברת התיק לבית-המשפט המחוזי בנצרת .

9) בתאריך 4.10.2011 הגיש המומחה לביהמ"ש חוות-דעת מטעמו לפיה , המדידה אותה ביצע נעשתה בהתאם למפת הסוכנות . מחווה"ד עולה , כי בתאריך 29.8.2011 ביקר המומחה בשטח המריבה וכי בוצעה על ידו מדידה מצבית באמצעות מכשור אלקטרוני הן לאורך קו הגבול השנוי במחלוקת וכן גם ב"מסגרת" החיצונית של שני המגרשים . לצורך שחזור קו הגבול בין שני המגרשים (36 ו – 37) שחזר המומחה את גבולות יתר החלקות הגובלות שתי חלקות אלה ולאחר מכן , על רקע החלקות ביצע מעין שחזור המדמה את המגרשים שמספריהם 35 – 37 על פי מפת הסוכנות היהודית.

10) ממסקנות חווה"ד עולה , כי לאחר בניית ושחזור גבולות המגרשים עולה שישנו הפרש בין שטחי המגרשים כפי שאלו מופיעים בטבלת השטחים בגוף מפת הסוכנות לבין שטחם המחושב , כך שאת גבולות המגרשים ניתן לקבוע על סמך מידות המגרשים המופיעים במפת הסוכנות , ואילו את קווי הגבול וכן גם את המרחקים שבין המבנים הבנויים לאורך קו הגבול לבין הגבול המפריד בין נחלות הצדדים ניתן להגדיר באמצעות קואורדינטות . אי לכך , הגיע המומחה מטעם ביהמ"ש לכלל מסקנה לפיה , הנתבע פלש לשטחו של התובע וכי הסככה והגדר אותם בנה הנתבע פולשים באופן קל אל תוך שטחו של התובע (ראה : החלטת ביהמ"ש מיום 8.12.2011 ; עדות המומחה בעמוד 12 שורה 15 לפרוטוקול מיום 2.7.2012) .

11) לאחר קבלת חווה"ד פנה ב"כ הנתבע אל המומחה מטעם ביהמ"ש בשורה של שאלות הבהרה הנוגעות לחווה"ד לאחר שנועץ במומחים פרטיים מטעמו , אשר הבהירו בפניו כי מסקנותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש ודרך ביצוע הבדיקה נעשו באופן שגוי ושלא על פי תקנות המודדים (מדידות ומיפוי) , תשנ"ח – 1998 וכן עתר לצירופן של אותן חוו"ד פרטיות כחוות-דעת אשר יהוו "משקל נגד" לחוות-דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש (ראה : בקשות התובע מיום 19.12.2011 ומיום 1.1.2012) – בקשה אותה דחה ביהמ"ש בהחלטותיו מיום 25.12.2011 ומיום 2.1.2012 . עם זאת הבהיר ביהמ"ש בהחלטתו , כי ככל שחקירת המומחה מטעם ביהמ"ש תביא את ביהמ"ש לכלל מסקנה לפיה יש נתגלעו פגמים מהותיים בדרך עבודתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, או אז ישקול ביהמ"ש למנות מומחה נוסף מטעמו כאשר הנתבע יישא בהוצאותיו של אותו מומחה .

12) מתשובותיו של המומחה עולה , כי בין שני המגרשים קיימת צמחייה וכן גדר מקוטעת שאיננה חוצצת בפועל בין החלקות ולפיכך, אינם מהווים בסיס לקביעת הגבולות וסימונם בין המגרשים . מתשובות אלו עולה , כי המדידה בוצעה באמצעות נקודות וקואורדינטות אותן העביר המומחה מנתונים ישנים אל מפה משנת 2005 על ידי מדיד נקודות "פוליגון" ממשלתיות אשר אושרו על ידי מרכז מיפוי ישראל , אשר מעודכן ברישומי הרשת "ישראל הישנה" וכן ב"רשת ישראל" העדכנית נכון לשנת 2005 . אשר לקביעת הגבול התוחם בין שני המגרשים הבהיר המומחה, כי קיים הפרש בין השטחים המחושבים למגרשים לבין שטחם בטבלת השטחים במפת הסוכנות היהודית כך שהשטח המחושב למגרש מספר 36 קטן ב – 7 מ"ר מהשטח המפורט במפת הסוכנות היהודית המהווים 0.42% משטח המגרש , בעוד שהשטח המחושב למגרש מספר 37 הינו 83 מ"ר פחות מהשטח המופיע במפת הסוכנות היהודית ואשר מהווים 4.64% משטח המגרש . עוד עולה מהתשובות לשאלות ההבהרה , כי במרבית המגרשים הנמצאים בסמיכות לשני המגרשים השנויים במחלוקת קיימים הבדלים משמעותיים בין השטח המחושב לבין שטחם במפת הסוכנות היהודית , ולפיכך, בכדי ליישב בין הפערים הללו וליצור מגרשים העומדים בתקנות המודדים , הרי שיש צורך לתקן את החלוקה הקיימת על ידי הזזת גבולות המגרשים בכפוף לאישור הוועדה המקומית לתו"ב ולהסדיר את המפות בהתאם לתוכנית זו .

13) בסיכומיו מבקש התובע לאמץ את חוות-דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש וכן גם את התרשימים המצורפים לכתב התביעה ולקבוע , כי מגרש מספר 37 הנמצא בבעלות הנתבע הסיג את הגבול בחלקה מספר 36 של התובע קל וחומר משהתוכנית המצורפת מיום 13.3.2002 מהווה את התב"ע המאושרת בועדה המקומית לתו"ב (ג/5626) וכן גם את האגודה השיתופית ראש-פינה ולכן דחיית התובענה תביא להקטנה משמעותית בשטח מגרשו השל התובע ולהגדלה ניכרת בשטח חלקתו של הנתבע .

14) עוד טוען התובע , כי הנתבע עשה דין לעצמו בכך שפנה אל המומחה ישירות לצורך בשאלות הבהרה מבלי שקיבל היתר מביהמ"ש כפי הוראות 130א' ו – 134(ג) תקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד – 1984 וכן בכך שפנה אל מומחים נוספים על מנת לקבל מהם חוות-דעת הנוגדות את קביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש . עוד טוען התובע , כי על בית-משפט זה לילך עקב בצד אגודל עם עמדתו המסורתית של ביהמ"ש העליון ביחס לאימוץ מסקנותיו וקביעותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש ושלא לסטות מחווה"ד אלא מטעמים כבדי משקל בלבד .

דיון והכרעה :

15) אשר לטענת התובע לפיה הפנייה מטעם הנתבע נעשתה בניגוד להוראות הדין הרי שדין טענה זו להידחות נוכח האמור בהחלטתי מיום 9.5.2011 בגדרה הותר לשני הצדדים למחלוקת לשלוח אל המומחה מטעם ביהמ"ש שאלות הבהרה . אשר לטענה לפיה התובע חרג מהוראות הדין בכך שפנה אל מומחים פרטיים מטעמו לאחר קבלת חווה"ד , הרי שגם דין טענה זו להידחות נוכח החלטות ביהמ"ש מיום 25.12.2011 ומיום 2.1.2012 בהן דחה ביהמ"ש את בקשת הנתבע לצירוף חוות-דעת מטעם המומחים מטעמו .

16) אמנם בהחלטת ביהמ"ש מיום 2.12.2012 , התייחס ביהמ"ש לאפשרות למנות מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש . ברם , עיון בסיכומי הנתבע מעלים כי הנתבע איננו מתייחס כלל בסיכומיו לאפשרות זו אלא עותר לדחייה מוחלטת של מסקנות המומחה במסגרת חוות-דעתו וכפועל יוצא של כך לדחיית התובענה על הסף .

17) בסיכומיו, מדגיש הנתבע כי בתשריט המצורף לחוות-דעתו של המומחה עולה , שעל פי מפת הסוכנות היהודית שטח מגרשו של הנתבע הינו 1790 מ"ר , דהיינו פחות מ – 7 מ"ר מהערכת "הסוכנות היהודית" , בעוד שעל פי הערכת המומחה מטעם ביהמ"ש , שטח המגרש קטן ב – 83 מ"ר מכפי הערכת "הסוכנות היהודית" , דהיינו , 1707 מ"ר בלבד . זאת ועוד , לגבי דידו של הנתבע, ההסבר אשר ניתן על ידי המומחה בתשובות ההבהרה מעלה , כי קיימים הבדלים בין שטחי המגרשים הסמוכים לאלו של הצדדים למחלוקת שמספריהם 26 – 37 לבין השטחים המופיעים במפת "הסוכנות היהודית" – דבר אשר יצר "שגיאת שטח" אשר אילצה אותו לבצע חלוקה של "שגיאת השטח" אך ורק בין שלושת החלקות שמספריהן 35 – 37 , בלא התייחסות לשאר המגרשים המשופעים באופן ישיר משטחם של המגרשים הללו – חלוקה היוצרת עיוות של ממש בדרך חלוקת הגבול ביחס לקביעת קו הגבול התוחם בין שתי החלקות האמורות .

18) זאת ועוד , אליבא דעמדת הנתבע , עצם הודאת המומחה בחקירתו בביהמ"ש בכך שחווה"ד נערכה על פי שיטה השונה מזו המוגדרת בתקנות המודדים (מדידות ומיפוי) , תשנ"ח – 1988 ולפיכך, גם שטח המגרש חושב שלא על פי תקנות אלו (ראה : עמוד 11 שורות 11 – 15 לפרוטוקול מיום 2.7.2012) מאיינת ומעקרת מדעיקרא את מסקנותיו של המומחה , נוכח הוראות סעיף 1 לתקנות האוסר על מודד מלבצע מדידה שלא בהתאם להוראות אלה , כל עוד לא קיבל את אישור מנהל המרכז למיפוי ישראל במשרד השיכון טרם עריכת חווה"ד טרם ביצוע המדידה . אי לכך , סבור הנתבע , כי שיטת החישוב בה נקט המומחה במסגרת חוות-דעתו לצורך קביעת קו הגבול גרמה לו לעיוות דין של ממש , מאחר ושטח מגרשו קטן ב – 83 מ"ר מהרשום במפת הסוכנות היהודית בעוד שבאם היה מבצע את התחשיב בהתאם לתקנות המודדים , אזי שטח חלקת הנתבע היה גדל בכעשרים מ"ר מכפי המצוין במפת "הסוכנות היהודית" . מכאן , לגבי דידו של הנתבע , היה על המומחה לבצע את התחשיב על יסוד הוראת סעיף 53(ב)(1) לתקנות המודדים הקובעת כי יש לקבוע את קו הגבול לאחר מדידת כלל השטחים המצוינים במפת "הסוכנות היהודית" ולאחר מכן , "לפזר" באופן שוויוני את ההפרש הנוצר בין שטחי המגרשים הרשומים במפת "הסוכנות" לאלו אשר יתקבלו לאחר יישום המדידה .

19) בעת ביצוע תהליכי הסדר הקרקעות לצורך תיחום הגבולות בימי קום המדינה , נעשה שימוש בשיטות מדידה שונות שכן בעת מדידת מרחקים קצרים בשטח ישר, נעשה שימוש בשיטה הידועה בשם "משיחה",תוך שימוש בשרשרת מודדים הנמתחת בין שתי נקודות (CHAIN SURVEY) , אולם בהעדר קו ראייה בין הנקודות הסמכות , ובפרט בשטחים הרריים או עירוניים וכן במקרים שבהם לא הייתה אפשרות להשתמש בשיטת ה"משיחה" , נעשה החישוב באמצעות חיתוכים והורדת ניצבים מרשת טריאנגולציה , בתפזורת נקודות דלילה יותר (TRAVERSE) . בשיטה זו, נמדדו מרחקים על ידי חישובים מתמטיים ומדידה של זוויות תוך שימוש במכשיר אופטי קורא זוויות (תיאודוליט) . שיטות המדידה הללו הכתיבו את ממדיה של יחידת הרישום הבסיסית של הגוש , ולפיכך, על מנת שמפה מעין זו תיתן מידע מדויק על המיקום , יש צורך לגזור אותה ממפה הכוללת את סביבתה (מפת הגוש) . פעולת תחימתם של הגושים בשטח הנתון להסדר, מחייבת את התאמת גודל הגוש ומיקום גבולותיו לתמונת הזכויות , ולפיכך, השלמת עיצובן של טיוטות מפות הגוש נעשתה רק לאחר שלב הגשת התביעות וסימון תביעות הגבול בשטח (ראה : חיים זנדברג , זכויות במקרקעין בארץ ישראל ובמדינת ישראל , הוצאת "נבו" , תשס"א , עמ' 255 – 256) .

20) שיטות המדידה השונות השפיעו על גודל הגושים וכן גם על גודל החלקות נוכח העובדה , כי המדידה התבססה על מדידות אורך באמצעות שימוש בקווים ישרים – דבר המגדיל את מתחם הטעות של המדידה . כמו כן , פיצול יתר של החלקות שימוש בקווי גבול קצרים במיוחד וקווי גבול בלתי רגילים עשויים להכביד על תהליך המדידה . השילוב של כלל השיקולים הללו הוא העומד מאחורי הסמכות לבצע , כבר בשלב הגשת התביעות במסגרת הסדר עיצוב מחדש של קווי גבול מפותלים , עיצוב מחדש של קווי גבול מפותלים , בלתי רגילים או לא נוחים לשימוש , בין חלקות גובלות , הוא גם השיקול אשר עמד גם מאחורי הסמכות לקבוע ממדים מינימאליים לחלקת מקרקעין בת רישום ממנה נבעה הסמכות לצרף חלקה קטנה מדיי או צרה מדיי לחלקה סמוכה . סמכויות אלה לעיצוב מחדש של זכויות , הן דוגמא בולטת לאופן שבו עיצוב בתבנית החדשה של המרשם עשוי לפגוע בזכותו של פלוני ולהיטיב עם שכנו . מעצבי פקודת הסדר זכויות במקרקעין (נוסח חדש) , התשכ"ט – 1969 וכן פקודת הקרקעות (סידור זכות הקניין) , 1928 היו מודעים לקשיים המתעוררים כתוצאה משיטות החישוב השונות וקבעו כללים למניעת הפגיעה באמצעות חילופי מקרקעין שווי ערך , או לחילופין , על ידי הטלת חובת פיצוי על הנהנה מן השינוי . במסגרת הליך זכויות במקרקעין קיימת גם סמכות לכפות שינוי בקווי גבול של חלקות תוך הפקעת זכויות קיימות בין אם לצרכים ציבוריים או בין אם לצרכים פרטיים (ראה : זנדברג , שם , עמ' 258 – 259) .

21) אמנם , המומחה מטעם ביהמ"ש הבהיר במהלך עדותו בביהמ"ש, כי המפה אותה ערך לא נערכה בהתאם חישוב "פיזור" השטחים כפי דרישת הוראות תקנות המודדים , אולם בד בבד הבהיר , כי אופן קביעת הגבול התוחם בין המגרשים בוצע באמצעות מדידה . עם זאת , בניגוד לטענת הנתבע לפיה המומחה מטעם ביהמ"ש צריך היה להתבסס על הוראת תקנה 53(ב) לתקנות המודדים , הרי שעיון בתקנה זו וכן בתקנות 50 – 52 הנובעות הימנה מעלה , כי מדובר בתקנה המיועדת לצורך רישום חלקות לצורכי חלוקה או איחוד טרם ביצוע הליך הרישום בפנקסי המקרקעין . לעומת זאת , עיון בהוראת סעיף 55(2) לתקנות המודדים מעלה , כי תקנות המודדים עצמן מכירות באפשרות למדוד נקודות מפנה בגבולות של חלקות וכן במדידת פרטים באמצעות שימוש בלווייני GPS (מערכת לוויינים המיועדת לביצוע ניווט והגדרת מיקום גיאודטי) , בכפוף לכך שהמודד יעשה שימוש בשני מקלטי GPS המופעלים בו זמנית וקולטים מידע מאותם לוויינים .

22) כידוע , כל אימת שבית-משפט ממנה מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, הרי שסביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה , אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן (ראה : ע"א 293/88 חברת ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (לא פורסם) ; רע"פ 3904/96 מזרחי נ' מדינת ישראל מיום 2.11.1998)) , למעט במקרים בהם קיימים נימוקים כבדי משקל בית המשפט ייטה להתערב בחוות דעתו של עד מומחה.

23) עינינו הרואות , כי הדין המהותי עצמו מכיר בכך שהבסיס התחיקתי לאופן חלוקת הקרקעות לחלקות משנה נובע כתוצאה משיטות חישוב שונות אשר גרמו בעבר לעיוות בדרכי חישוב השטחים הגובלים בין הנחלות , ברם עיון בלשון הוראת סעיף 2(ב) לתקנות המודדים (מדידות ומיפוי) , תשנ"ח – 1998 עליה נסמך הנתבע בטיעוניו , מצביעה על כך כי מודד בר סמכא רשאי לערוך מדידה בשיטה השונה משיטה המפורטת בתקנות המודדים , בכפוף לקבלת אישור מקדמי ממנהל המרכז למיפוי ישראל במשרד השיכון . עם זאת , בענייננו עולה , הן מבקשת הנתבע מיום 19.12.2011 וכן משלל הטענות המפורטות בסיכומיו , כי הנתבע כלל לא עתר לפסילת חוות-דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ולמינויו של מומחה אחר תחתיו , או למינויו של מומחה נוסף ואף לא עתר להעברת חווה"ד של המומחה מטעם ביהמ"ש לבחינת מנהל יחידת המיפוי טרם הגשת חווה"ד ו/או לאחריה , אלא עתר דווקא להגשת חוות-דעת מטעם מומחים פרטיים מטעמו לצורך הפרכת ההיגיון הטמון בשיטת החישוב בה נקט המומחה מטעם ביהמ"ש במקרה דנן . זאת ועוד , על אף שמפת "הסוכנות היהודית" הינה משנת 1961 בעוד שתקנות המודדים הותקנו רק בשנת 1988 , הבהיר דווקא הנתבע בהודעתו מיום 7.4.2011 , כי הגבול התוחם בין המגרשים צריך להתבסס אך ורק על יסוד מפת הסוכנות היהודית ואף הבהיר בהודעתו , כי הינו סומך את ידיו על קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש לפיה ניתן לסמן את גבולות המגרשים על פי מפת הסוכנות היהודית וכן לחשב את גבולות המגרשים קואורדינטיבית (ראה : סעיפים 1 - 2 וכן 11 – 13 להודעה) . אי לכך , לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש אשר הבהיר בחוות-דעתו בשאלות ההבהרה וכן במהלך חקירתו בביהמ"ש , כי הדרך היעילה ביותר לבחון את קו הגבול התוחם בין שני המגרשים הינו על ידי דרך החלוקה אותה פירט המומחה במסגרת חוות-דעתו , ובפרט כפי שפירט בתגובה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבע מיום 1.11.11 (ראה : הודעת הנתבע מיום 19.12.2011) .

24) לאור המקובץ מעלה , התובענה מתקבלת . הנתבע יסלק את ידו מחלקה מספר 36 ויפנה את הסככה וכן את הגדר לרבות המחוברים והמטלטלין הנמצאים בחלקה 36 . מאחר ובכתב התביעה לא נדרש ביהמ"ש ליתן צו עשה להריסת הסככה הנני מוצא לנכון לדחות את בקשת התובע בסיכומיו ליתן צו עשה להריסת הסככה .

25) אשר לבקשת הנתבע בסיכומיו ובכתב התביעה למתן צו לפיצול הסעדים , אזי משהנתבע לא מצא להתייחס לסוגיה זו בסיכומיו ומשהדין מתיר הגשת בקשה כגון דא גם בשלב הסיכומים (ראה : אורי גורן , סוגיות בסדר הדין אזרחי , הוצאת "נבו" , מהדורה עשירית , תשס"ט , עמוד 136) הנני מתיר לתובע לפצל את סעדיו כמבוקש בסיכומיו . ככל שהתובע יגיש תובענה כספית מטעמו , הרי שלאור הנחיות הנהלת בתי המשפט וכב' נשיא המחוז תתברר תובענה זו בבית-משפט השלום בצפת . בנוסף לכך , יישא הנתבע בהוצאות התובע בסך של 2000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק . כמו כן , יישא הנתבע בהוצאות חלקו היחסי של התובע בתשלום שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש בכפוף להצגת חשבונית מס כדין .

ניתן היום, כ"ז ניסן תשע"ג, 07 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.