29 אוקטובר 2013

פתיח

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם נקשרו יחסי עבודה בין התובע, הרב ישראל מאיר ביטון (להלן: התובע), לבין מי המועצה הדתית חדרה (להלן: המועצה הדתית או המועצה); וביתר פרוט - האם זכה התובע במכרז לתפקיד של רב שכונה בעיר חדרה, בשנת 2002, והינו מכהן בו עד היום, כטענתו, ולכן זכאי לאיזו מהתרופות שביקש, מהמועצה או ממדינת ישראל (להלן: המדינה או המשרד לשירותי דת), עקב מצג כלשהו, או שמא - כטענת המועצה הדתית והמדינה - מדובר במכרז שלא השתכלל לכדי תוצאה מחייבת, ולפיכך - התובע לא זכאי לתשלום כלשהו, או, לכל היותר, לפיצוי קטן, יחסי, במיוחד נוכח טענות לשיהוי ניכר.
2. נכריע תחילה בשאלה האם נקשרו יחסי עובד-מעביד ובהתאם לתוצאה, נבחן את הזכויות האחרות הנתבעות.

עובדות

1. למעשה, רוב העובדות הרלבנטיות אינן שנויות במחלוקת, והצדדים חלוקים בעיקר בקשר למסקנות המתבקשות - נוכח הוראות חוק, תקנות, חוקת העבודה והוראות מינהליות בחוזרי מנכ"ל משרד הדתות, החלים על המועצה ועובדיה.
2. להלן יפורטו העובדות החשובות, יחד עם ההוראות הנורמטיביות, המהוות בסיס להכרעתנו, כפי שאנו קובעים אותן, על יסוד כל החומר הנמצא בפנינו והאמון שנתנו בדברי העדים השונים ששמענו:
3. אספקת שירותי דת יהודיים, בישראל, ניתנת ע"י מועצות דתיות, המוקמות ברשויות המקומיות לפי חוק שירותי הדת היהודיים [נ"מ], תשל"א-1971 (להלן: חוק שירותי הדת היהודיים או החוק). התובע אינו חולק על כך, שהמועצה הדתית הינה תאגיד עצמאי, המוסמך לדאוג לאספקת שירותי הדת היהודיים בישראל, דבר הנעשה על ידה, בין השאר, באמצעות רבני השכונות, מכוח אחריותה בהתאם לחוק.
4. ככלל, בין מועצה דתית - לרבות המועצה הדתית שלפנינו - לבין רבני שכונות ברשות המקומית בה מכהנת אותה מועצה דתית, מתקיימים יחסי עובד-מעביד, על כל הנובע והמשתמע מכך, אם נקשרו בדרך המקובלת בגוף ציבורי שכזה; ככל שכך נעשה - המועצה הדתית הרלבנטית היא האחראית הבלעדית לתשלום שכרו של רב שכונה שהתקבל לשורותיה, כדין.
5. בעניין רבני השכונות, כמו בקשר לשירותי דת נוספים, המדינה פועלת כרגולטור, המתקצב (חלקית) את המועצות הדתיות - ובכללן המועצה - ומפקח על פעילותן, בכל הנוגע לתקציבן ולמנהל תקין בהן.
6. לפי הוראות ס' 8 לחוק [כנוסחו בתקופה הרלבנטית לתביעה, עד ביטולו בתיקון מס' 13 לחוק, בשנת 2008 (להלן: התיקון לחוק)]^[1] - כל מועצה דתית היתה צריכה לקבוע את התקציב של שירותי הדת בתחומה, במועד, בצורה ולפי כללים שקבע השר לענייני דתות (להלן: השר); במקומו חוקק סעיף 11ט' לחוק, לפיו - המועצה הדתית, לאחר התייעצות עם הרשות המקומית, שבתחום שיפוטה היא נמצאת, תגיש לאישור השר את התקציב השנתי של המועצה, במועד, בצורה ועל פי הכללים הקבועים בסעיף.
7. בס' 10 לחוק נקבע בתחילה: "אושרה הצעת תקציב כאמור, תהיה ההצעה לתקציב בר-תוקף ומחייב והמועצה לא תוציא כל הוצאה שהיא אלא אם נכללה בתקציב זה", ומאז התיקון לחוק הסעיף קובע: "המועצה לא תוציא כל הוצאה שהיא, אלא אם כן נכללה בתקציב שנקבע לפי סעיף 11ט".
8. מכח החוק, הוציא השר את תקנות שירותי הדת היהודיים (תקציב מועצות דתיות), תשמ"ה-1985. תקנה 1 לתקנות אלה קובעת: "הסכום הכולל של תקציב כל מועצה, בגדר חוק התקציב הנוהג במדינה מזמן לזמן, וכן כל סעיפי המשכורת שבו, יאושרו מראש בידי השר לענייני דתות.".
9. לצד החוק והתקנות - הליכי בחירת רבנים לכהונה במועצות דתיות הוסדרו אף במסגרת חוזרי מנכ"ל המשרד לענייני דתות. לענייננו, נקבעו בסעיף 732(3) לחוזר מנכ"ל סג/1 מחודש 2/03 [נספח ו' לתצהירו של מר אריאל קטן - נ/6 (להלן: חוזר המנכ"ל ו/או החוזר)], ההוראות הבאות:

"פתיחתם של הליכים למינוי למשרה של רב שכונה או רב אחר מותנית בתנאים המפורטים להלן, כולם יחד:

א. החלטת המועצה הדתית על הצורך במשרה, אם מדובר במשרה שהתפנתה, על הצורך באיושה, ובמועצה אזורית - החלטת המועצה האזורית וכן החלטת הגוף המוסמך של הישוב או הישובים בהם עתיד לכהן המתמנה למשרה.

ב. ההחלטה האמורה תובא לדיון ולאישור ועדת התקנים של המשרד, לאחר התייעצות עם רב או רבני העיר, לפי העניין. אין באישור ועדת התקנים משום אישור תקציבי כחוק. ועדת התקנים לא תדון באישור תקן בהיעדר החלטה כאמור.

ג. אישור תקציב כחוק על ידי המועצה הדתית, הרשות המקומית והמשרד לענייני דתות."

1. ביום 4.4.98, ביקשה המועצה מהשר לענייני דתות, דאז, לאשר לפחות 3 תקנים לרבני שכונות, בהקדם האפשרי, נוכח גידול מספר התושבים בעיר חדרה ומיעוט רבני השכונות המכהנים בה [תצהיר התובע - ת/1, נספח 2].
2. במכתב מיום 30.3.99, נכתב מטעם משרד הדתות, כי "ועדת התקנים" החליטה לאשר שני רבני שכונה בחדרה, בהיקף 100% משרה כל אחד, בהליך בחירה שייעשה על פי ההוראות והנהלים, וכשהרב הנבחר חייב לגור בשכונה בה הוא מכהן [ת/1, נספח 3], אולם, איוש כזה לא יצא אל הפועל.
3. ועדת התקנים היא ועדה במשרד הדתות, הגורם הממשלתי שנושא הפיקוח על שירותי הדת הופקד בידיו, אשר תפקידה, בין היתר, לבחון פניות של מועצות דתיות בדבר נחיצות משרה של רב ולקבוע הכרה "עקרונית" בקיומו של צורך במשרות מסוג זה.

החלטת ועדת התקנים אינה אופרטיבית, כל עוד לא התמלאו דרישות נוספות, מצטברות, הקבועות בחוק שירותי הדת היהודיים או בתקנות שהוציא השר, מכוחו, או בהוראות מנהליות מחייבות אחרות, בנושא זה, דוגמת חוזר המנכ"ל, כמצוטט לעיל.

1. ביום 11.12.01, הודיע ראש המועצה, מר שמעון חזות (להלן: מר חזות), בישיבת המליאה של המועצה, כי היה במשרד לענייני דתות, הוגשה בשם המועצה בקשה ל-3 תקנים לרבני שכונות, במקום השתיים שאושרו בעבר ולא יצאו לפועל, ומבקשים לחדש את הנושא, אך, מחכים שיהיה תקציב לכך. הוסיף מר חזות ואמר: "כאשר נקבל את התקנים בגיבוי תקציב נוסף כמובן, אז ניגש לבחירת הרבנים בדרך המקובלת ע"י מכרז וכו'." [תצהיר מר חזות - נ/3, נספח 2, עמוד שני, למטה].
2. ביום 21.2.02, אישרה ועדת התקנים 3 משרות של רבני שכונות בחדרה, בהיקף 50% משרה כל משרת רב, המיועדות לשכונות ספציפיות:
   1. "רב לשכונת התימנים 'נחליאל' ...";
   2. "רב לשכונת גבעת אולגה ...";
   3. "רב לשכונת דרום חדרה ...";

ואף זאת - "... כפוף לאישור תקציבי כחוק והוראות החשכ"ל." [פרוטוקול הועדה - נ/6, נספח ח'2, ס' 1 על סדר היום].

1. גם במכתב מיום 25.2.02 [נ/6 - נספח א'], מאת מנכ"ל המשרד לענייני דתות, דאז, עו"ד משה שמעוני (להלן: המנכ"ל) אל מר חזות, המודיע על החלטת ועדה התקנים - ציין המנכ"ל במפורש, כי:

"תהליך הבחירות ייעשה עפ"י ההוראות והנהלים. כל רב הנבחר לתפקיד חייב לגור בשכונה בה נבחר. כפוף לאישור תקציבי כחוק, ובהתאם להוראות החשכ"ל."

1. מר חזות חיכה לאישור תקציבי, כחוק, אבל, כתוצאה מלחץ שהופעל עליו ע"י הרב שמעון ביטון, רב העיר הספרדי של חדרה ואביו של התובע, יחד עם חלק מחברי המועצה ובראשם מר מרדכי שער, שייצג את העדה התימנית במועצה, אשר דרשו ממנו "רק להתחיל בהליכי הוצאת המכרז" - פורסם "מכרז" ביום 30.5.02 [נ/3, ס' 7-6 ונספח 4 (להלן: "המכרז")].
2. "המכרז" נועד למינוי "רב שכונה מהעדה התימנית היקף משרה 50% ... רב שכונה מהעדה האשכנזית היקף משרה 50% ... רב שכונה מהעדה הספרדית היקף משרה 50% ..." - דבר פסול, כשלעצמו, באשר רבני שכונה אינם אמורים להתמנות על פי מבחן עדתי, ואין כל הסבר מניח את הדעת, מדוע נקבעה דווקא חלוקה שכזו, כאשר אישור ועדת התקנים היה לפי שכונות.
3. בנוסף לדרישות המשרה כלל המכרז גם "הבהרה", בזו הלשון:

"שכר הרבנים מותנה בקבלת אישור תקציבי של החשכ"ל ממשרד הדתות."

1. ביום שנועד לכינוס ועדת המכרזים, חש מר חזות מועקה רבה ולחצים בחזה, באופן שהצריך את הסעתו לאשפוז בבית-חולים. הרבנים הראשיים של חדרה, שאחד מהם הוא אבי התובע, כאמור, הגיעו אליו לבית-החולים, בניסיון לשכנעו להאציל סמכויות לעריכת ועדת המכרזים באותו יום, אולם, מר חזות סירב, והודיע שהועדה תכונס לכשישתחרר, באשר הוא יושב-הראש שלה. ישיבת הועדה התקיימה, לבסוף, בתאריך 24.7.02.
2. הוסבר לכל מועמד, כי במידה וייבחר, תחילת עבודתו מותנית בהסדרת השכר בין משרד האוצר לבין משרד הדתות והעיריה, ולמען הסר ספק, הובהר לכל מועמד, כי כתנאי להשתתפותו במכרז, הוא צריך לחתום על הצהרה מיוחדת (להלן: ההצהרה), כדלקמן:

"הצהרה

אני הח"מ מצהיר בזה כי ידוע לי שהגשת מועמדותי למשרת רב שכונה אינה מתוקצבת ע"י הגורמים המוסמכים, כל עוד עניין התקציב לא הוסדר ואושר ע"י המשרד לענייני דתות ועירית חדרה, לא אהיה זכאי לשכר. [ההדגשה במקור].

אי לכך, תיחשב עבודתי עד לאישור התקציב כדין, כעבודה בהתנדבות שאינה נושאת שכר.

כמו כן, אני מתחייב בזאת לא לתבוע כל תביעה שהיא בגין תשלום למפרע עבור תקופת עבודתי כרב שכונה."

1. התובע הסכים עם תוכן ההצהרה וחתם עליה, על אף שהיום הוא טוען - לפי יעוץ משפטי - כי ויתור זה אינו תופס [ת/1, ס' 32].

יוער, כי התובע הצהיר, שם, שהוא מצרף את ההצהרה עליה חתם, כנספח 8 לתצהירו, אך, החתימה במסמך שצורף היא של "יוסף בוארון". אנו מקבלים כמוסכם, שגם התובע חתם על ההצהרה - נוכח דברי התובע בתצהירו והאמור בפרוטוקול ישיבת ועדת המכרזים, מיום 24.7.02 [ת/1, נספח 7 - דברי התובע, בעמ' 6, שם].

1. בעת דיוני ועדת המכרזים, נכחו כמשקיפים נציג של הרבנות הראשית, הרב יניב כהן, וממונה רבנות במשרד הדתות, הרב דניאל ענתבי.
2. בתום ראיון המועמדים, ביחס ל-3 משרות של רב שכונה, התנהל דיון בין חברי ועדת המכרזים, ללא נוכחות המועמדים, ונערכו הצבעות באשר למועמדים שנבחרו - ללא שיוך רב לשכונה מסויימת - אולם, פרוטוקול ועדת המכרזים לא נחתם מעולם על ידי מר חזות, יו"ר הועדה, לא פורסם ולא הופץ על ידו, שכן, הוא המתין לקבל את האישור התקציבי הנדרש, לשם מינוי רב שכונה, שלא ניתן [תצהיר מר חזות - נ/3, ס' 13].
3. איש לא הודיע לתובע, שהוא זכה במכרז הנ"ל לכהונת רב בשכונה כלשהי.
4. לתובע אף לא ניתן מעולם "כתב מינוי", הממנה אותו לתפקיד רב שכונה במועצה, כנדרש בחוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות, המוחלת על עובדי המועצות הדתיות, מכח ההסכם הקיבוצי הכללי בדבר עובדי המועצות הדתיות, מיום 4.12.79; בחוקת העבודה נקבע, כי כל העסקה חייבת בכתב מינוי בחתימת ראש הרשות [סע' 6 ו-10 לחוקת העבודה; ס' לצו המ"מ (שירות העובדים), התשכ"ב-1962].
5. התובע עבר לגור בחדרה בתאריך לא ידוע, שכן, לא נקב בו [ת/1,ס' 35]. הוא צירף אישור מעיריית חדרה עליו כתב, בכתב ידו, כי הוא מצביע על כך "... שמשנת 16/7/2003 עברתי דירה לחדרה ..." [ת/1, נספח 9]; ואילו מכתב תשלום פיצויי פיטורין של אשתו, שנאלצה להפסיק עבודתה עקב המעבר לחדרה, לטענתו, נוקב כסיום העבודה את יום 31.8.04 [ת/1, נספח 10].
6. התובע התגורר בחדרה בשכונת צפון חדרה.
7. התובע הקים בחדרה עמותה בשם "אדרת אליהו" (להלן: העמותה), שהוא מכהן כיו"ר שלה, אשר מטרותיה זהות למטרות אותן מגשים רב שכונה, ואשתו הועסקה בה בשכר.
8. כבר ב-9.7.02 ו-14.7.02 נשלחו אל היועץ המשפטי לממשלה מכתבים המתריעים על אי תקינות "המכרז", ע"י חבר המועצה הדתית, מר ישראל פנחסי, ואחרים [נ/6, נספחי ז']. נציין, בהקשר זה, כי בחינת הטרוניות ארכה זמן, אבל - תוצאת הבדיקה, שנערכה ע"י הלשכה המשפטית במשרד הדתות היתה, שאין תוקף להליכי "המכרז" [נ/6, נספח ח'1].
9. ביום 22.12.02 שלח מר חזות הוראה בכתב לתובע, כי אינו רשאי להתחיל לעבוד במועצה הדתית עד שיוסדר עניין התקציב והתובע יקבל מכתב מהמועצה הדתית על קבלתו לעבודה [נ/3, נספח 7 (להלן: הוראת חזות)].
10. בתקופה הארוכה שחלפה, מיום קיום הראיונות בפני ועדת המכרזים של המועצה, ועד הגשת התביעה, היו פניות רבות ומגוונות, הן מטעם המועצה, באופן רשמי, והן מטעם גורמים חיצוניים לה, בניסיון להסדיר אישור תקציבי ל-3 המשרות עליהן התפרסם המכרז, טרם זמנן, במטרה לאפשר את התחלת התפקוד של רבני השכונות, ש"נבחרו" ב"מכרז"; ברם, ניסיונות אלה לא צלחו, כעולה מהתכתובות הרבות שצירפו הצדדים. למשל, מכתב מיום 15.6.03, מראש העיר, מר סדן, לשר הדתות, הרב יצחק לוי [תצהיר החשב המלווה של המועצה, מר אליאס בחית - נ/4, נספח 12].
11. במהלך השנים היו פרסומים במודעות שונות בעיתונות המקומית או על לוחות המודעות בחדרה, תחת כותרת "הרבנות הראשית - המועצה הדתית", בהם התייחסו אל התובע בתואר: "רבה של צפון חדרה".
12. הרב עטרי והרב שרייבר, אשר התמודדו יחד עם התובע על משרת רב שכונה, ב"מכרז", ו"נבחרו" לפי פרוטוקול שלא נחתם ולא פורסם - לא הגישו תביעה כלשהי למימוש "זכייתם".
13. בשנת 2002 התעוררה שאלה, באשר לבחירת רב שכונה במועצה הדתית של גבעתיים, הקשורה במינוי בנו של הרב הראשי של העיר, לתפקיד זה. שאלת "ניגוד העניינים" נבחנה על ידי מר מני מזוז, בתפקידו כמשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ונקבע, כי אין פגם עקרוני במינוי בנו של רב עיר לתפקיד רב שכונה, בעירו [חוות דעת מזוז - נ/6, נספח ח'4].
14. להלן יפורטו המסקנות המשפטיות, המתבקשות מהעובדות שקבענו.

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר, כי לאחר ששמענו את העדים חזרנו עברנו על כל החומר שהוגש לנו, וקראנו את סיכומי הצדדים, דעתנו היא, כי - דין התביעה להידחות.

בהיות המדינה הגוף המפקח על המועצות הדתיות ומתקצבן, אף אם חלקית - אין יחסי עובד-מעביד בין המדינה לבין מי מעובדי המועצות הדתיות, לרבות רבני השכונות, והעובדה, שנציג של המדינה נטל חלק כמשקיף, בהליך "מכרז" של המועצה הדתית, בו השתתף התובע, אין בה כדי להפוך את המדינה למעבידתו, או למי שחבה לו תשלום כלשהו, משלא נבחר לתפקיד רב שכונה.

אשר למועצה הדתית - כגוף מנהלי, אין היא רשאית לכבול את שיקול דעתה, מראש, והרעיון של עריכת "מכרז" מוקדם, לפני שבשלו כל התנאים לכך - הינו פסול מעיקרו; על אחת כמה וכמה כאשר ייחדו משרות לפי קריטריון עדתי, שאינו רלבנטי לתפקיד רב שכונה, ודבק בו ריח של אפליה פסולה.

לכן, אין להכשיר את הליך "המכרז" בו השתתף התובע, בשנת 2002; במיוחד כשידע שמדובר בהליך "על תנאי", שלא הסתיים בבחירתו, שלא קיבל כל הודעה רשמית על זכיה בו, ואף ניתנה לו הוראת חזות, לא לבצע את התפקיד.

1. שקלנו, האם נוכח המצג שהוצג, מעצם פרסום "המכרז", על תנאי, כאילו ניתן לקיים מכרז מוקדם, לפני שבשלו כל התנאים המחייבים לפרסומו, באופן שתוצאתו תחייב לעתיד - דבר פסול, כאמור - יש מקום לפצות את התובע בפיצוי כספי, ולו סמלי; אולם, בהתחשב בזמן הרב שחלף מאז שהובהר לתובע, כי המועצה והמדינה אינן רואות את המציאות כטענתו, אינן מכירות בו כמי ש"נבחר" לתפקיד של "רב שכונה", והבהרות שקיבל בעל-פה ואח"כ בכתובים, ממר חזות, כי אינו עובד המועצה ואינו רשאי לפעול בה, ועד שבחר התובע להגיש תביעה זו - יש בהן כדי לבטל כל הצדקה לפיצוי, בנקודה זו.

אנו סבורים, כי התובע הבין, "בזמן אמת", שלא נבחר לתפקיד רב שכונה בחדרה והשיהוי הניכר בו נקט, עד לפנייתו לערכאות, מצביע על האופן בו יש להתייחס לאירועים, ומאיין כל הצדקה לפצותו על עוגמת נפש, שיתכן שנלוותה לעובדה שלא הסתיימו הליכי בחירה לתפקיד, כפי שקיווה, שכן, יהא בכך כדי "לעשות עושר ולא במשפט".

לטעמנו, יש טעם לפגם בהמתנה שהמתין התובע עד שהביא את עניינו לבית-דין זה, והשיטה בה נקט, של "שב ואל תעשה", כאילו יהא בכך כדי לקבוע עובדות מחייבות - לא רק שאינה מקנה לו זכות לתפקיד, שלא נבחר אליו כדין, אלא, אף משמיטה את הקרקע תחת כל הצדקה לפיצוי, שהיה ניתן לתת לו, לו היה מעלה את המחלוקות לבירור אמיתי, במועד קרוב לאירועים, ומנסה להצביע על התנהלות בלתי תקינה של המועצה, תחת לנסות לכפות עליה את שירותיו.

אי מינוי לתפקיד "רב שכונה" במועצה הדתית

1. לפני שנפרט את נימוקינו, בקשר לסוגיות שהיו במחלוקת, נקדים עוד הערה כללית - התובע מבקש להיבנות מדו"ח מבקר המדינה, ביחס למועצה הדתית (להלן: דו"ח המבקר) וטוען דבר והיפוכו באשר ל"עובדות" המצויינות בו: לדבריו, הוא צמצם את התייחסותו רק "לממצאים העובדתיים המפורטים בדו"ח המבקר ..." [ס' 11 לסיכומיו - ההדגשה במקור]; לכן - לדעתו - "המדובר אפוא בשימוש ראייתי כדין ..." [ס' 12 לסיכומים]; בעוד שבהמשך נכתב, כי התובע "אינו מבקש לעשות בו שימוש ראייתי לצורך הוכחת עילת התביעה כי אם לצורך הצגת המציאות ששררה בנתבעת 2 ..." [ס' 13, שם - למרות שנתבעת 2 היא המדינה והוא מכוון למועצה הדתית].
2. את השימוש הראייתי, כביכול, הנ"ל, בדו"ח המבקר [עם הפניה לדו"ח באתר אינטרנט], ביקש התובע ללמוד מפסיקת בית-הדין הארצי לעבודה בעניין רשות העתיקות,^[2] אולם - כבר מהקטע שצוטט בסיכומי התובע [ס' 14], עולה, כי הותר לעשות שימוש בדו"ח המבקר והחלטותיו "לשם הבנת הרקע לסכסוך" [שם, כפי שהדגישו בשם התובע], אך, אין פרושו של דבר שניתן להיאחז בממצא עובדתי כזה או אחר מתוך דו"ח המבקר, כתשתית לקביעה עובדתית פרטנית בקשר לסכסוך, בכלל, ולסכסוך שלפנינו, בפרט. זאת, לאור ההוראות הברורות בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה [נ"מ], התשי"ח-1958, הקובעות:

"30. (א) דו"חות, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר במילוי תפקידיו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי או משמעתי.

(ב) הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר לא תשמש ראיה בהליך משפטי או משמעתי, חוץ ממשפט פלילי בשל מסירת עדות בשבועה או בהן צדק ..."

[ההדגשות הוספו].

1. בהמשך פסה"ד בעניין רשות העתיקות, הובהרה משמעות השימוש בדו"ח המבקר והחלטותיו, כנזכר לעיל, עת נאמר: "... משמעות הדברים היא, כי מותר שימוש במסמכים לשם הכנת טיעוני הצדדים, או לשם הבנת הרקע לסכסוך. במסגרת זו, ניתן להביא את דו"ח מבקר המדינה והחלטותיו לידיעת הצדדים, ובאמצעותם לידיעת בית הדין לעבודה." [ס' 13 לפסה"ד בעניין רשות העתיקות]; ברם, גם הגשת דו"ח המבקר או צו, כלשהו, כראיה - אינה מכשירה עשיית שימוש בהם לשם הוכחת טענה שטען צד, והצגתם מותרת אך ורק כראיה לתוכנם האופרטיבי ולעצם העובדה שהוצאו [שם, ס' 29 לפסה"ד].
2. בנקודה זו לא נותר לנו, אלא, לומר - שגם אם ניתן ללמוד מדו"ח המבקר על כך שהיתה במועצה תקופה של אי סדרים, אין בכך כדי להכשיר את טענות התובע ולהצמיח לו, עקב כך, זכות לכהונה במשרת "רב שכונה" או תשלום תמורה בגינו מקום בו לא התקיימו ביחס אליו התנאים הנורמטיביים הנחוצים לשם כך, לפי אמת המידה המחייבת במוסדות ציבוריים כמו המועצה הדתית שלפנינו.
3. נבדוק, האמנם התקיימו במשרה שבמחלוקת כל ההוראות המחייבות, מראש. לטענת התובע - די באישור של ועדת התקנים "לצורך פרסום מכרז כדין" [ס' 20 לסיכומיו]. איננו מקבלים זאת; כאשר עולה מפורשות מחוזר המנכ"ל, כי נדרשים מספר תנאים מצטברים, לשם עצם פרסום מכרז. חוזר המנכ"ל קובע מפורשות, באופן חד-משמעי, שאינו משתמע לשתי פנים, כי אין באישור ועדת התקנים של המדינה משום אישור תקציבי כחוק, ועל מנת שניתן יהיה לפרסם מכרז תקף יש צורך באישור התקציב ע"י המועצה הדתית, הרשות המקומית והמדינה, גם יחד, מראש; הכל - בהתאם להוראות המחייבות, בנושא זה, שאישור ועדת התקנים הוא רק אחד מהן, וכאשר תנאי מתנאים אלה, הוא התנאי בדבר "אישור תקציב כחוק על ידי המועצה הדתית, הרשות המקומית והשרד לענייני דתות" לא התקיים - אסור היה לפרסם את "המכרז".
4. בהודעות שנשלחו ע"י מנכ"ל משרד הדתות, על אישור תקנים בוועדת התקנים - הן ביחס לשתי משרות, בשנת 1998, שלא השתכללו לכדי פרסום מכרז, והן ביחס ל-3 משרות, לגביהן פורסם "המכרז" שבמחלוקת, בשנת 2002 - נכתב ברורות, כי הבחירה תיעשה על-פי ההוראות והנהלים, משמע, יש הפניה המאמצת גם את חוזר המנכ"ל, על התנאים המצטברים ההכרחיים, הקבועים בו כתנאי מוקדם, לפני פרסום מכרז. היינו, יש מספר תנאים ולא רק "אישור" של ועדת התקנים, כדי להכשיר פרסום מכרז לתפקיד של רב שכונה.
5. לא היתה מחלוקת בין הצדדים שלפנינו, כי אישור תקציבי, כאמור - בקשר למשרה לה טוען התובע - לא ניתן מעולם וממילא אישור כאמור לא הוצג ולא הוגש לנו. אלא, שלטענת התובע, בעצם בחירתו לתפקיד במסגרת "המכרז" השתכלל מינויו והעדר האישור התקציבי הנו בבחינת "פגם פרוצדוראלי" בלבד, שאמור להיפתר בעתיד אין בו כדי לאיין את בחירתו לתפקיד [ס' 38 לסיכומיו]. עוד טוען התובע, כי כיום ובשלבים המאוחרים לבחירתו, אין ולא הייתה כל מניעה תקציבית ואחרת (בהיבט החלטת המדינה על הקפאת תקנים) לאיוש משרתו כרב שכונה. על-כן - לדעת התובע - יש למנותו לרב שכונה ולקבוע מעמדו זה באופן רטרואקטיבי, כמבוקש בכתב התביעה [פרק ב.4 בסיכומיו].
6. טענת התובע אינה עולה בקנה אחד עם ההוראות המחייבות בחוק, בתקנות ובחוזר המנכ"ל, כמצוטט מעלה. צודקת ב"כ המדינה בטיעוניה, כי קיומו של מקור תקציבי מאושר לתקצוב משרות רבני שכונות במועצה אינו בגדר עניין פרוצדוראלי-טכני, כי אם, תנאי מהותי, בלעדיו אין, בהליך בחירתו, קליטתו ומינויו של רב שכונה במועצה דתית. תנאי זה נדרש ומתחייב בגופים מתוקצבים, כמו המועצה, לשם שמירה על האינטרס הציבורי ועל מנהל תקין. היא אף לטובת מי שמצוי בקצה האחר של ההתקשרות. שהרי, איוש משרות במועצה, ללא תקציב מאושר לכיסוי עלויותיהן, יגרור את המועצה (שהכנסותיה העיקריות הן מהרשות המקומיות והמדינה ולא עצמאיות) לגירעון שלא תוכל לעמוד בו ולקריסתה; אז, גם העובד יעמוד מול שוקת שבורה, ובנוסף, יש חשש, שחובות המועצה, יפלו בסופו של יום על הקופה הציבורית, היינו, על האזרחים.
7. אנו מסכימים, אפוא, עם עמדת המדינה, כי הדרישה לקיום אישור תקציבי מאושר, מראש, בהתאם לשלבים המפורטים בחוק, לפני פרסום מכרז, מבטיחה שימוש זהיר, אחראי ומבוקר בכספי ציבור, כמו גם מנהל תקין ואין מדובר בדרישה "טכנית", כטענת התובע, שהועלתה על ידו שנים רבות לאחר "המכרז".
8. אנו מאמינים לתיאורי מר חזות, אודות הנסיבות שהביאוהו לפרסום "המכרז", לפני שהתקיימו כל התנאים החוקיים לשם כך, ואין בעובדה, שלא התלונן במשטרה, על הלחצים שהופעלו עליו לפני כן, כדי לבטל את עצם קיומם - כטענת התובע בסיכומיו - או כדי לשנות מהעובדה, שמר חזות פעל בהמשך, כפי שפעל, רק בעקבותיהם. כחלק מהפסול שדבק ב"מכרז", שפורסם ללא תקציב מאושר, בדרך ובמועד שנקבעו בחוק ובתקנות, דבק בו, אכן, גם פסול בכך שהרבנים, שהתמודדו לתפקידי רבני השכונות, התבקשו למלא את ההצהרה, בדבר הסכמתם לעבוד "בהתנדבות", ללא שכר, עד שיוסדר עניין התקציב. אולם, ההצהרה נולדה עקב פרסום "המכרז" לפני שבשלו התנאים החוקיים לפרסומו; אנו מאמינים, שנועדה לצמצם נזקים, ואין הפסול שבה מעניק מזור לתובע.
9. גם אם אנשי משרד הדתות היו מודעים להליך הנפסד של פרסום המכרז לפני שהתמלאו כל התנאים המכשירים זאת, על פי החוק, התקנות וחוזר המנכ"ל, ומי מהם היה שותף למחשבה, כי חתימה על ההצהרה די בה כדי לעקוף את החסר - דבר שאינו תקין, כמוסבר לעיל - אין בכך כדי להקים לתובע זכות תביעה, באשר בניגוד להצהרתו, כי נבחר כרב שכונה ונמסרה לו החלטה והוא מפנה לפרוטוקול ועדת המכרזים [ת/1, ס' 29], והוא התבקש "על ידי הנתבעות" להתחיל עבודתו לאלתר וכך עשה [שם, ס' 33], אישר התובע בחקירתו הנגדית, כי את פרוטוקול הועדה לא קיבל בסמוך לישיבת ועדת המכרזים, אלא, רק כעבור זמן מה, כאשר יו"ר המועצה הדתית היה "מר איבגי", כלשונו [עמ' 31, ש' 31-28], ועולה מעדותו, כי - לטענתו - על בחירתו נמסר טלפונית, לאביו, מיו"ר המועצה, שהיה אותה עת מר חזות [שם, ש' 25-16]. אביו של התובע לא בא להעיד על ההודעה בדבר הזכיה, ולבד מאותה שיחת טלפון, שהתובע מעיד עליה כמי שנכח לצד אביו, לא הצביע התובע על שום הודעה רשמית, כי זכה בתפקיד ובוא רשאי להתחיל לעבוד, במסגרת המועצה, כרב של שכונה כלשהי בחדרה.
10. איננו מקבלים את טענת התובע, כי די היה במתואר לעיל כדי להפוך אותו למי שזכה במכרז, הפך לעובד המועצה, ורשאי היה לעבוד כרב שכונה בחדרה. על כך, שגם התובע ידע שלא זכה בתפקיד ניתן ללמוד לא רק מהעובדה שאביו לא העיד לפנינו, על הודעה טלפונית שקיבל, בשם בנו - שאף לו היתה, אין בה די כדי להחליף הודעה ישירה לתובע, שלא ניתנה - אלא, גם מעדות מר יהודה כהן, יו"ר המועצה הדתית בכפר-סבא, שמונה להיות מורשה חתימה ושומר קופה של המועצה הדתית בחדרה, החל מ-6/10, והעיד, כי שני הרבנים של העיר, לרבות הרב ביטון אביו של התובע, אמרו לו במפורש, שלא הצליחו למנות את שלושת רבני השכונות [נ/5, ס' 3], כך גם מהתכתובת הענפה שהוצגה לנו, לתקופה מ"המכרז" ועד התביעה, בעניין בקשות לאיוש המשרות, כמו מראש העיר.
11. הודעה הפוכה לטיעוני התובע, קרי - שאינו מכהן כרב שכונה ואסור לו לעבוד במועצה - ניתנה לו עוד קודם, בהוראת חזות, שאיננו מאמינים שלא הגיעה לידיו. מנגד - מקובלת עלינו עדות מר חזות, על הנסיבות שהביאו להוצאת ההוראה, בעקבות פגישה בינו לבין שני הרבנים של העיר, לאחר שלא הצליח לקבל ממשרד הדתות אישור לתקציב עבור תקני רבני השכונות. מר חזות תיאר בתצהירו מעמד בו אביו של התובע התחיל "לחלק עבודה" בין 3 הרבנים המועמדים למשרות רבני שכונות, בנוכחותם, יחד עם רב העיר האשכנזי, הרב ורנר, ובתגובה אמר מר חזות שלא יהיה שותף לדברים כגון אלה, יצא בטריקת דלת והוציא מכתבים, שאחד מהם הוא הוראת חזות לתובע [נ/3, ס' 17-16]. הנה כי כן, לכל היותר באותו מעמד לא נותר עוד כל ספק, אם היה, בדבר אי בחירת התובע לתפקיד; ולו היה ממש בטענותיו, היה עליו להעמיד גרסתו למבחן סמוך לאותו מועד, ולא להמתין עוד יותר מ-6 שנים עד שהגיש תביעתו כאן.
12. מעבר לפגם שאנו מוצאים בעצם העובדה, של פרסום מכרז מוקדם, ללא תקציב מאושר למועצה, מראש, הכולל סעיף של העסקת רבני שכונות בתקנים חדשים, בהתאם לקבוע בחוק, בתקנות ובחוזר המנכ"ל - יתכן שלו היה מאן דהוא נבחר לתפקיד ומתחיל למלאו, הוא היה זכאי לתשלום כלשהו, אם לא היה שותף שווה מעמד למחטף שניסו לעשות בבחירה מוקדמת של מועמדים לתפקיד, כפי שקרה במקרה שלפנינו.

ברם, בענייננו - התובע כלל לא החל בתפקיד, הן משום שמעולם לא הודיעו לו, רשמית, שזכה בתפקיד רב שכונה בחדרה, הן משום שלא קיבל "כתב מינוי" לתפקיד כזה והן משום שלאחר הראיונות בפני ועדת המכרזים, כשנעשו ניסיונות מצד המועצה לקבל תקציב להעסקת רבני שכונות חדשים - לא הסתייע הדבר ומר חזות הודיע לתובע במפורש, שאינו רשאי לעבוד במועצה. מכל מקום, גם לו היה נמצא, בדיעבד, מקור תקציבי, המיועד לשם כך, היה צריך לאשר אותו בדרך הקבועה בחוק, היינו - לקבל אישור השר מראש - לפני שניתן היה להוציאו למטרה לשמה אושר, ואף זאת, רק לאחר פרסום מכרז חדש, כדין, בו יטלו חלק כל העונים על דרישות המשרה של רב שכונה, המעוניינים להתמודד במועד העדכני של פרסום המכרז, ללא שתוצאותיו נקבעו קודם לכן, בהליך בחירה לא תקין בעליל.

1. גם נכונותו של התובע לעבור לעיר חדרה, ואף המעבר אליה לצורך התפקיד - לדבריו, יהא המועד המדוייק של המעבר, לאחר קיום "המכרז" אשר יהא - אין בהם כדי להואיל לתובע, הואיל והמגורים בעיר היו תנאי מוקדם כדי להשתתף במכרז בו רצה להעמיד עצמו כמועמד, ומעצם העובדה שהתאים עצמו לנדרש, משיקוליו, לא מתחייבת בחירה בו לתפקיד האמור, או הענקת המינוי לתפקיד רב שכונה דווקא לו. על אחת כמה וכמה אין כל קשר בין עצם המעבר של התובע לעיר חדרה לבין השאלה - האם נבחר לתפקיד, כדין, אם לאו, כאשר גם לפי תנאי המכרז הנפסד שפורסם, ידע התובע, מראש, שמינוי לתפקיד לא ייכנס לתוקף "עד לאישור התקציב כדין", ואותה עת לא היתה לו כל ידיעה מתי יקרה כדבר הזה, אם בכלל. על כן, התובע אינו רשאי לייחס, לאחר מעשה, את עצם המעבר שלו לחדרה להסתמכות, כלשהי, שעל פיה חייב מאן דהוא לפצותו בגינה, לאחר שקבענו, שלא נבחר לתפקיד בו חפץ.
2. לא ניתן לסיים הדיון בנקודה זו מבלי להזכיר, כי אביו של התובע הוא אחד מרבני העיר חדרה ומכאן, שמגורים בחדרה אינם משוללי תועלת אישית לתובע, מהבחינה המשפחתית, מה גם, שהוכח שגם מבחינה מקצועית היה לו עניין בעיר הזו, בה קשורים עסקים אחרים שלו, בעמותה, בהם נטל חלק כרב.
3. לא למותר להעיר, כי מגורים בחדרה היו תנאי לזכיה ב"מכרז" ואילו התובע, לשיטתו - עבר לחדרה, לכל המוקדם, ביום 16.7.03, כשנה לאחר דיוני ועדת המכרזים, על אף שאישור עיריית חדרה אינו מצביע על מגורים בה, דווקא, אלא רשום בו "החלפת מחזיקים", לצרכי ארנונה, בלבד; ואילו הנתונים שהביא התובע ביחס לאשתו אף הם אינם מתייחסים לשאלת מקום מגוריה, כי אם, להפסקת עבודתה, וזו נוקבת, כזכור, ביום 31.8.04 - שנתיים לאחר הזכיה, כביכול, ב"מכרז", אשר תנאי לה הוא מגורים בעיר חדרה.
4. נציין עוד רק זאת - פרסומים שונים, בהם הוצג התובע כרבה של "צפון חדרה", אין בהם כדי להצביע על בחירה כדין לתפקיד רב שכונה זו או אחרת, מה גם, ש"צפון חדרה" כלל לא היתה בין השכונות שועדת התקנים אישרה נחיצות של משרת רב שכונה בהן.
5. היפוך היוצרות, בקשר עם "המכרז" הנדון - קרי, פרסומו המוקדם ו"בחירת" מועמדים בו, בטרם בשלו כל התנאים המצטברים המוקדמים, החייבים להתקיים לפני פרסום מכרז לתפקיד רב שכונה - הינו פגם היורד לשורשו של עניין ומאיין כל תוצאה שהתיימרו להשיג בבחירה המוקדמת, המוטה והמעניקה עדיפות, ללא הצדקה, למתמודדים מסויימים, שהיו ידועים באותו זמן, תחת אחרים, שהיו יכולים להשתתף במכרז, לו היה מתפרסם, כדין, עם פתיחת התחרות לכל הרבנים המתאימים, בבוא היום, כאשר היו מבשילים התנאים המצטברים הנחוצים לשם פרסום מכרז כזה, לאחר אישור תקציבי, מראש, כקבוע בחוק, בתקנות ובחוזר מנכ"ל; וגם אז, המכרז היה צריך להתייחס לשכונות הרלבנטיות, ללא הצמדת "עדה" זו או אחרת לתפקיד של רב שכונה. אנו רואים את הפגם הנ"ל בחומרה רבה וסבורים, כי לתובע היה חלק נכבד בהיפוך יוצרות זה.
6. לאור האמור עד כה, במצטבר, מסקנתנו היא, כי - בשנת 2002 התובע לא נבחר במכרז לתפקיד רב שכונה במועצה בחדרה, וודאי שלא כדין.

התובע לא שימש בפועל "רב שכונה"

1. כפי שכבר קבענו, בניגוד לטענת התובע, כי: "בפועל התבקשתי על ידי הנתבעות להתחיל את עבודתי לאלתר, וכך עשיתי." [ת/1, ס' 33] - אף גורם רשמי, מטעם המועצה או המדינה, לא ביקש מהתובע להתחיל לכהן כרב שכונה, נהפוך הוא, הכל כמפורט בפרק הקודם.
2. משקבענו, כי התובע לא נבחר לתפקיד רב שכונה, וידע על כך כבר בשנת 2002, כל פעולה שפעל כדי ליצור מצג של פעילות כרב שכונה, ניתנת להבנה גם כפעילות במסגרת תפקידיו האחרים כרב, תחת המטריה של העמותה בראשה עמד. עושה רושם, כי בהיות התובע בנו של רב העיר הספרדי של חדרה, שמקום מושבו בסמוך למשרדי יו"ר המועצה הדתית, היה זה אך טבעי שיימצא בסביבה. אולם, אין עצם השהות במקום מחליפה עבודה במסגרת רשות ציבורית מסוימת, כמו המועצה, על כן, מיד כשנוכח מר חזות בהתנהגות של התובע ואביו, שיכלה להשתמע כאילו לתובע זכות לפעול במסגרת רב שכונה של המועצה - למרות שטרם הושלמו התנאים לשם כך וטרם קיבל על כך הוראה מהמועצה הדתית עצמה - העלה את האיסור הנ"ל על הכתב, למען הסר ספק.
3. בין אם קיבל התובע שכר בגין פעולותיו במסגרת העמותה, ובין אם לאו, אנו קובעים, כי פעולותיו כרב נעשו רק במסגרת זו ולא במסגרת המועצה. עובדה מוסכמת היא, כי אשת התובע עבדה בעמותה וקיבלה שכר מהעמותה.
4. לא הוכח, שהמועצה עמדה מאחורי הפרסומים בעיתונות המקומית, של מודעות כלשהן, בהן הוצג התובע כרב שכונת צפון חדרה, ואין ללמוד מפרסום כזה, על כך, שפעולה כלשהי של התובע היתה במסגרת תפקיד של "רב שכונה". כזכור, התובע לא נקב בשם המפורש של מי שהודיע לו על זכיה במכרז וביקש ממנו להתחיל לעבוד במועצה, ובחקירתו הנגדית עלה, כי כל כולו של טיעונו זה, מנסה להסתמך על שיחת טלפון שהגיעה אל אביו, כביכול מאת יו"ר המועצה הדתית דאז, מר חזות. מר חזות העיד את ההיפך הגמור ואנו נותנים אמון מלא בדבריו, במיוחד נוכח החסר העובדתי לתיאורי התובע, והיעדר עדות של אביו.
5. כבר ציינו את הפניות השונות שניסו לגרום לאישור, בדיעבד, של תקציב למימון משרות רבני השכונות עליהן פורסם "המכרז", ובהן מכתבו של ראש העיר, המדבר על כך, שהמשרות לא אוישו עקב כך. התובע, בחקירתו, אישר, כי קיבל את העתק המכתב מאביו, שהיה מכותב אליו [עמ' 34, ש' 32-29], ואנו סבורים, כי מכתב זה משקף את המציאות, שהיתה ידועה לכל המעורבים, וכל ניסיון להציג את הדברים אחרת, כאילו הובטחה משרה והתובע החל בביצועה ורק נושא התשלום נותר פתוח - הוא ניסיון עקר. התובע עצמו אישר בחקירתו, שלא קיבל כל הנחיות מה הוא צריך לעשות כרב שכונה [עמ' 31, ש' 12-11]. מכאן, שאינו יכול לייחס פעולה כזו או אחרת שלו, לתפקיד רב שכונה, דווקא.

העדר "הבטחה שלטונית"

1. התובע הכביר מילים על כך, שעצם פרסום המכרז ותוקפו לא הותנו בתנאים כלשהם, אלא, רק השכר, ולדעתו, הוא הוכיח, כי לא היתה כל מניעה תקציבית לאיוש התפקידים, ולטענתו, ניתנה לו הבטחה שלטונית לתפקיד רב שכונה בחדרה, אשר הקפאת התקנים במועצה הדתית אינה רלבנטית לה, מאחר שנעשתה רק לאחר מכן, בחודש 4/03. איננו מקבלים הצגת דברים זו.
2. בלא קשר לסוגיית הקפאת התקנים, אשר התובע מבקש ללמוד נתונים לגביה, לפי דו"ח המבקר, כבר קבענו, שלא ניתן לקבוע ממצאים על פיו, ואף אם היה מצב, בו "הוקפאו תקנים" בקשר עם המועצות הדתיות, ובכללן המועצה הדתית בחדרה, פרסום המכרז עם ההתניה שהנושא אינו סגור עד להסדרת עניין התקציב, כולל ההצהרה עליה נדרשו המועמדים לחתום ואף חתמו, כולל התובע - שכבר הבענו את דעתנו על הנפסדות שבה - אינו בגדר הבטחה שלטונית, באשר לא ניתנה על ידי מי שמוסמך להבטיח הבטחה שכזו. ודוק, כלל לא ניתן להבטיח מראש תוצאה של מכרז, ואין גורם בשירות הציבורי אשר לו הסמכות להבטיח הבטחה שכזו, וכבר הסברנו, בהרחבה, מדוע הרשות כלל אינה רשאית להקדים הליכים, כמו המכרז שפורסם בענייננו, לזמן בו לא התמלאו כל הדרישות החוקיות לשם כך. אי החוקיות שבניהול ה"מכרז", כפי שהתנהל, גוברת על כל מצג אותו ניתן היה לפרש כהתנהלות תקינה, עד להוראת חזות, שהסירה, כפי שכבר אמרנו, כל ספק, אם היה. לדעתנו, לא היה ספק והדברים עולים מהעדויות שהזכרנו עד כה.
3. למרות שהתובע טען לפנינו, כי הוא סבר שנבחר במכרז והוא מכהן כרב שכונה מיום 1.8.2002, ללא הפסקה - חרף מכתבים שקיבל מהרשויות, הגורסים אחרת - תביעתו להכרה בזכויות המגיעות לו, עקב כך, הוגשה רק ביום 18.2.2009. על אף שמועד הגשת התביעה עומד במסגרת היבשה של תקופת "התיישנות" זכות תביעה, אנו סבורים, כי המתנה ארוכה זו מלמדת על חוסר הסבירות של טענות התובע, היא מלמדת שהתובע עצמו ידע שאין בידו שום "הבטחה שלטונית", אותה ניתן לממש, אחרת היה פונה אלינו בעוד מועד, ויש בהגשת התביעה במועד המאוחר בו הוגשה, גם משום חוסר תום לב וניצול הליכי משפט לרעה, שכן, ככל שמתרחקים מהאירועים יש קושי להוכיח את המציאות שהיתה.
4. נוכח האמירות המפורשות שאמר לתובע מר חזות - לא היה כל מקום שהתובע יסתמך על "זכיה", כביכול, במכרז וירשה לעצמו להתחיל "לעבוד" במועצה. היתה זו חובתו להעמיד את המחלוקת לבחינה משפטית, סמוך להליך "המכרז", אשר מכוחו הוא טוען היום לזכויות שונות, ולא להמתין עוד ועוד עד שיתקרב לתקופת ההתיישנות.
5. בנקודה זו, חשוב לזכור, כי חוקת העבודה חלה על עובדי המועצות המקומיות, ובהן מי שנבחר, כדין, לכהן כרב שכונה, וזו מחייבת המצאת "כתב מינוי" - דבר שלא נמסר מעולם לתובע. אכן, יש מקרים בהם היעדר כתב מינוי אינו מאיין פעולות שבוצעו, הלכה למעשה, אבל, במקרה שלפנינו, היעדרו של כתב המינוי מתווסף לכל אותן אמירות השוללות את טענות התובע בדבר "בחירתו" כביכול, והדבר מחזק את המסקנה המתבקשת, כי לתובע לא ניתנה כל הבטחה שלטונית מחייבת, שיכהן כרב שכונה בחדרה.

העדר אפליה לעומת רב שכונה בגבעתיים

1. התובע ניסה להיבנות גם מהעובדה, שבעבר התעוררה סוגיה בקשר עם מינוי רב שכונה בגבעתיים, שלימים אושר מינויו. אין הנדון דומה לראיה, מהמעט שהובא לידיעתנו, שכן, מכלל נסיבות המינוי בגבעתיים, הובאה בפנינו עובדה יחידה הדומה בין שני המקרים, והיא - היות המתמודד בנו של רב העיר.
2. כפי שנקבע בחוות דעת מזוז, ביחס לאותו מינוי בגבעתיים, אשר הוא ורק הוא הובא לבחינתו, אסורה על רב עיר כל מעורבות בהליכי בחירה של רב שכונה, ללא קשר לקרבה משפחתית עם המתמודדים לכהונת רב השכונה, אולם, התעוררה שאלה ספציפית - האם קיימת בעייתיות בכך שאחד המתמודדים למשרת רב שכונה הוא בנו של רב העיר, ומאחר שהמועצה הדתית אינה כפופה מבחינה מינהלית-היררכית לרב העיר, למרות שיש מרות בענייני הלכה של רב העיר על רב שכונה - נקבע, כי אין מניעה עקרונית להשתתפות רב שהוא בן של רב עיר, בבחירות לתפקיד רב שכונה, בעיר בה מכהן אביו.
3. מן האמור בחוות דעת מזוז ניתן ללמוד, כי לא היתה כל מניעה עקרונית להשתתפותו של התובע בהליכי מכרז לבחירת רב שכונה בעיר חדרה, בעת בה כיהן אביו כרב העיר הספרדי, אולם, מכאן ועד הקביעה, כי משאושר המינוי בגבעתיים, יש צורך לאשר גם את מינויו של התובע - המרחק רב. כפי שציינו, לא כל העובדות הקשורות בבחירות לרב השכונה בגבעתיים הובאו בפנינו, אך, דומה, שהעיכוב במינוי שם נבע מהשאלה העקרונית, שחיכו לקבל תשובה משפטית עליה, ובין לבין, באה "הקפאת התקנים במועצות הדתיות", אשר מאחר שהבחירה בגבעתיים קדמה לה - לא היתה מניעה להוציא את המינוי לפועל לאחר הסרת המכשול המשפטי, שהתברר כלא קיים. לעומת זאת, התובע כלל לא נבחר באופן רשמי וסופי לתפקיד, על כן, מועד הקפאת התקנים במועצה - גם אם התרחש לאחר קיום דיוני ועדת המכרזים, בחודש 7/02 - אינו רלבנטי, באשר לא הקפאת התקנים היא הגורם שעצר את מינויו כרב שכונה.
4. כבר אמרנו, כי יש פגם בעצם פרסום מכרז לתפקיד רב שכונה, לפני שמתמלאים כל התנאים החוקיים לשם כך, ובהם, תקציב מאושר, אשר משמעותו, הצעה מראש של כל הסעיפים ע"י המועצה הדתית, וקבלת אישור, מראש, של השר. על כן, הפרסום המוקדם בענייננו, הופך כל תוצאה שמתיימרים לייחס לועדת המכרזים, לתוצאה בטלה, ותקציב מאוחר יותר, אין בו די כדי לרפא את הפגם, הואיל והיה צריך לעבור איתו את כל התהליך על פי החוק והתקנות, כאמור גם בחוזר המנכ"ל, ורק לאחר מכן אפשר היה לפרסם מכרז חדש, בהתאם.

סיכום

1. "המכרז", שפורסם בשנת 2002, לאיוש 3 משרות של רב שכונה במועצה - פורסם שלא כדין; השתתפות מתמודדים בו, ובהם התובע, ו"בחירת" מי מהם לתפקיד קודם להסדרת תקציב המועצה הדתית בדרך הקבועה בחוק, בתקנות ובחוזר המנכ"ל, לא היתה תקינה ועל כן - התובע לא נבחר למשרה, ותביעתו נדחית.

התובע ידע על הפגמים ב"מכרז" כבר בעת עריכתו, הוא נטל חלק בלחצים שהביאו לפרסומו, גם אם בעקיפין, ע"י קרובי משפחה, ובהם אביו - אחד מרבני העיר חדרה - לפני שאושרו המשרות בתקציב כחוק, והסכים לחתום על "הצהרה", לפיה לא יקבל שכר עד לאישור תקציבי, שלא התקבל עד היום; הצהרה זו - כשלעצמה - לא היתה ראויה, ברם, חלקו של התובע בעצם הצורך להוציאה, בניסיון להתגבר על היעדר תנאי מרכזי שבלעדיו אין, למכרז כדין - הינו מהלך פסול, אף הוא, המשמיט כל הצדקה למתן סעד כלשהו, בגינה.

לתובע לא ניתנה כל "הבטחה שלטונית" לכהונת רב שכונה, וניסיון מאוחר להשגת תקציב למימון המשרות שהתפרסמו ב"מכרז", אינו תחליף לאישור שהיה צריך לקבל, מראש; על כן, לא מגיע לתובע פיצוי כלשהו. אף לא מצאנו, שהתובע הופלה לרעה לעומת רב אחר, כמו רב שכונה בגבעתיים. מנגד, יש משמעות לעובדה, ששני רבנים נוספים, אשר היו שותפים עם התובע בהתמודדות ב"מכרז" וב"זכיה" על פיו, אינם מכהנים כרבני שכונה ולא תבעו.

1. התובע ישלם 5,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות, תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
2. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום מקבלת פסה"ד.

ניתן היום, 29 באוקטובר 2013 (כ"ה חשון תשע"ד), בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם בדואר רשום.

1. ס"ח תשס"ח, מס' 2167, מיום 17.7.2008. עמ' 648. ↑

2. עניין רשות העתיקות: ע"ע 238/07 יוסי משה - רשות העתיקות-מוזיאון רוקפלר, 24.12.2007 (במאגר ממוחשב)]. ↑