פסק דין

פתח דבר

תביעת התובעות לתשלום בגין עבודות מסגרות ועבודות זכוכית, שביצעה התובעת 2 (להלן – ארומה) בשנים 2000-2001 כקבלן משנה עבור הנתבעות. הנתבעות חולקות על היקף העבודות שבוצעו וסכום התמורה המגיעה לתובעות. כמו כן, טוענות הנתבעות לקיזוז סכומים שונים בגין נזקים, שגרמה – לטענתה - ארומה. ביום 28.12.2003 המחתה התובעת 2 לתובעת 1 (להלן – כאשי) את זכותה לקבלת הכספים מהנתבעות.

רקע עובדתי

ארומה עסקה בתחום עבודות הקונסטרוקציה והמתכת בבניינים. ארומה הינה חברה, שמניותיה מוחזקות בבעלות האחים יוסף ואליהו כאשי. כאשי הינה חברה בבעלות אליהו כאשי בלבד. כאשי ממשיכה את דרכה של ארומה בתחום הקונסטרוקציה והמתכת.

ביום 1.5.2000 התקשרו הנתבעות וארומה בהסכם (להלן – ההסכם) לביצוע עבודות מסגרות במסגרת בניית גגות ומרפסות עישון בפרויקט קריית הממשלה בירושלים (להלן – הפרויקט). תמורת ביצוע העבודות התחייבו הנתבעות לשלם לארומה סך של 860,020 ₪ בתוספת מע"מ. עקב בעיות תכנוניות והנדסיות בוצעו שינויים בתוכניות העבודה. שינויים אלו הביאו לשינוי בעלויות הצפויות לביצוע העבודות בפרויקט.

במהלך שנת 2001 התגלעו מחלוקות בין הצדדים. ארומה טענה, שטרם קיבלה את מלוא התמורה, המגיעה לה עבור העבודות שביצעה. מנגד טענו הנתבעות, כי ארומה איחרה בביצוע העבודות, וביצעה את העבודה באיכות נמוכה מזו, שהיה עליה לספק. כך גם נטען על ידי הנתבעות לאי-עמידה של ארומה בנהלי הבטיחות הנדרשים, ולנזקים, שגרמה ארומה, לקירות המסך, שנבנו במקום. ביום 4.10.2001 הוצא על ידי בית משפט השלום בירושלים לבקשת הנתבעות צו מניעה זמני, שאסר על ארומה או מי מטעמה להיכנס לאתר הפרוייקט (בש"א 7190/01 - מצורף כנספח יז לתצהירי עדי ארומה). לטענת הנתבעות, היה צורך בהוצאת צו זה עקב איומים מצידה של ארומה לפרק את קונסטרוקציית המתכת והזכוכיות.

ביום 8.10.2001 התקיים בפני כב' השופט שמעון פיינברג בבית משפט השלום בירושלים, דיון בנוגע לסכסוך שבין הצדדים בתיק זה. פרוטוקול הדיון צורף כנספח יח לתצהירי עדי ארומה. בסיומו של הדיון הגיעו הצדדים להסכמה, ולפיה היה אמור להתמנות מומחה מוסכם לשם בדיקת היקף העבודות, שביצעה ארומה. המומחה היה אמור להכריע במחלוקות שבין הצדדים בנוגע לביצוע העבודות והתשלומים. הכרעת אותו מומחה היתה אמורה לחייב את הצדדים. נאמר בסעיף 10 להסכמת הצדדים, האמורה לעיל: "... מסקנותיו של המומחה יקבלו תוקף של פסק דין ללא צו להוצאות משפטיות, אולם אין בכך כדי לשנות ממעמדו כמומחה שאינו בורר".

לאחר שלא עלה בידי הצדדים להסכים על זהותו של המומחה המוסכם, התקיים דיון נוסף ביום 20.2.2002. בסיומו של הדיון ביטל כב' השופט פיינברג את החלטתו מיום 8.10.2001, אשר נתנה תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים.

התביעה שבפני מתבססת על הסכומים, שנתבעו על ידי ארומה בחשבון מיום 14.8.2001. דרישת תשלום זאת נדחתה בחלקה על ידי הנתבעות במכתבן מיום 19.8.2001.

בהחלטתי מיום 13.2.2011, קיבלתי את טענת ההתיישנות, שנטענה על ידי הנתבעות, ככל שהיא מתייחסת לרכיבים, שנדחו על ידי הנתבעות ביום 19.8.2001.

טענות התובעות

לטענת התובעות, עוד במועד חתימת ההסכם היה ברור, שקיימים ליקויים בתכנון עבודות המסגרות. כבר ביום 1.6.2000 התקיימה ישיבה בנוכחות מנהל ארומה, מר יוסי כאשי, אדריכלי הבניין, הקונסטרוקטור, ונציגי הנתבעות. בישיבה זו סוכם, שיש לתקן את התוכניות בהתאם להוראות הקונסטרוקטור. ביום 11.8.2000 שלחה ארומה מכתב לנתבעות בדרישה לתוספת תשלום בגין תיקונים אלו. על דרישה זו חזרה ארומה במכתבים נוספים מיום 3.9.2000 ומיום 7.9.2000. רק ביום 12.10.2000 הגיבו הנתבעות על האמור במכתבים אלו. במכתב החתום על ידי מרדכי צזנה, מהנדס הביצוע מטעם הנתבעות, דחו הנתבעות את דרישת ארומה, וזאת עוד בטרם השלימו הנתבעות הוצאת תוכנית מתוקנת ומעודכנת, תוך עיכוב המשך העבודות מטעם ארומה.

שלושה ימים לאחר מכן, ביום 15.10.2000, הודיע סגן מנהל הפרויקט מטעם הנתבעות על שינויים נוספים בתוכנית הבנייה של הפרוייקט. ביום 3.11.2000 אישר מנהל הפרויקט, מר יצחק ליסטגאוז, את תוספת המחיר שהתבקשה בגין השינויים הנדרשים, אישור שניתן גם בישיבה משותפת של הצדדים, שהתקיימה ביום 18.12.2000, ובישיבה נוספת שהתקיימה ביום 1.2.2001.

ביום 27.5.2001 שלחה ארומה לנתבעות, פירוט של העבודות הנוספות שביצעה, והתמורה הנדרשת בעבור עבודות נוספות (נספח יב לתצהירי עדי התובעות). לנוכח סירובן של הנתבעות לאשר את הסכומים שנדרשו באותו מכתב, נערכה פגישה בין נציגי הצדדים. בעקבות פגישה זו שלחה ארומה ביום 26.6.2001 מסמך הנושא את הכותרת "חש' עב' מתכת סופי משוער", ובו דרישה לתשלום סך של 815,136 ₪ (נספח יג לתצהירי עדי התובעות). סכום זה נובע מביצוע עבודות בעלות כוללת של 1,683,514 ₪, ולאחר ניכוי תשלום שהתקבל בסך 713,288 ₪.

כמו-כן שלחה ארומה ביום 25.6.2001 מכתב הנושא את הכותרת "פירוט מחיר עבו' חריגות/נוספות באתר" (נספח יד לתצהירי עדי התובעות), ובו דרישה לתשלום סכומים שונים, אשר אושרו – לטענת ארומה – על ידי הנתבעות.

לטענת ארומה, בשלב זה כבר קיים היה אישור של הנתבעות לתשלום סכום של
כ-300,000 ₪. משדרשה ארומה לקבל סכום זה לידיה, הסכימו הנתבעות להעביר 250,000 ₪ בלבד. גם סכום זה קוזז בסופו של דבר ללא הצדקה, ובפועל הועבר לארומה תשלום בסך 100,000 ₪ בלבד.

ביום 14.8.2001 שלחה ארומה מכתב הנושא את הכותרת: "חש' סופי עבו' מתכת גנרי, י"ם" (נספח טו לתצהיר עדי התובעות). במכתב זה טענה ארומה לקיומה של יתרת חוב בסך 1,044,787 ₪. סכום זה נובע מביצוע עבודות בעלות כוללת של 2,018,475 ₪ בניכוי סכום שאושר לתשלום על ידי הנתבעות בסך 973,688 ₪. בפירוט הסכומים מצוין, שגם הסכום שאושר, לא שולם במלואו, וכי התקבולים בפועל עמדו על 663,000 ₪ בלבד.

לטענת ארומה, האמור בסעיף י.5. להסכם מקנה לארומה את הזכות לקבלת התשלומים שיתקבלו ע"י הנתבעות ממשרד האוצר בגין תוספות לפרויקט, בניכוי 20% עמלה לנתבעות. לטענת ארומה, מאחר שהנתבעות דרשו מהמדינה תשלום נוסף בסך 790,994 ₪ עבור התוספות הרלוונטיות, הרי שארומה זכאית לתמורה נוספת בשיעור 80% מסכום זה, ובסך 632,975 ₪.

סיכום טענותיה של ארומה בכתב התביעה מעלה, שמאחר שארומה ביצעה עבודות בעלות כוללת של 2,131,871 ₪, והתשלומים בפועל עומדים רק על 663,000 ₪ בלבד, הרי שעל הנתבעות לשלם לארומה 1,355,475 ₪. סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, עומד נכון ליום התביעה על סך 2,131,871 ₪. לצורכי אגרה העמידו התובעות ארומה את סכום התביעה על 560,000 ₪ בלבד.

טענות הנתבעות

הנתבעות העלו מספר טענות מקדמיות ובראשן טענת התיישנות לנוכח הזמן הרב שחלף מהמועד בו פרצה המחלוקת בין הצדדים ועד למועד הגשת התביעה.

לגופו של עניין טוענות הנתבעות, שהחשבונות אותן הגישה ארומה שגויים ומטעים. ארומה הציגה בפני בית המשפט חשבון סופי מיום 14.8.2001, ובו נטען לביצוע 100% מהעבודות בעלות כוללת של 2,131,871 ₪. זאת למרות ששבועיים לאחר מכן, ביום 28.8.2001, הוציאה ארומה עצמה חשבון חתום בו מצויין, כי ההיקף הכולל של העבודות שבוצעו עומד על 1,348,408 ₪ בלבד. תמיהה נוספת עולה מעיון בחשבון קודם, שהוציאה ארומה ביום 29.7.2001. בחשבון זה טוענת ארומה לביצוע עבודות בסך 1,232,081 ₪ בלבד. לא ייתכן - כך לטענת הנתבעות - שבשבועיים שחלפו מיום 29.7.2001 עד 14.8.2001, השלימה ארומה ביצוע עבודות בשווי 786,393 ₪, כאשר בשבועיים שלאחר מכן, עד ליום 28.8.2001, "נעלמו" עבודות בסך 670,066 ₪.

כפי שנאמר לעיל, בהחלטתי מיום 13.2.2011, התקבלה טענת ההתישנות ביחס לעבודות ולסכומים שנדחו על ידי הנתבעות במכתבן מיום 19.8.2001. משכך, אותו חלק מסכום התביעה שלא התיישן - לשיטת הנתבעות - מורכב מארבעה רכיבים בלבד ועומד על 137,982 ₪ בלבד, על פי חישוביה של ארומה עצמה. הסעיפים אותם לא דחו הנתבעות ביום 19.8.2001 הם:

1. מסגרות בגגות עליונים, בסך של 114,769 ₪;

2. מסגרות בגג "מזוגג" תחתון, בסך של 5,933 ₪;

3. פח מחורר במרפסת בסך של 10,080 ₪;

4. ברזל עגול במרפסת בסך של 7,200 ₪.

גם ביחס לסכום זה טוענות הנתבעות להפחתות וקיזוזים שונים. כך למשל טוענות הנתבעות, שביצוע ריתוכים ועבודות מסגרות בסמוך לקיר הזכוכית מבלי לנקוט אמצעי הגנה כמתחייב מההסכם, גרם לנזק בלתי הפיך לקיר המסך בפרוייקט. ארומה המשיכה בביצוע עבודות ללא הגנה ובצורה לקויה, גם לאחר שניתנו לה התראות פרטניות בעניין זה. בסופו של דבר נאלצו הנתבעות לבצע החלפה של הזכוכית בקיר המסך בעלות של 338,100 ₪.

כמו-כן טוענות הנתבעות לקיזוז סך של 3,000 ₪ בגין ליקויי בטיחות בעבודתה של ארומה.

הנתבעות אף מלינות על האיכות הירודה של העבודה שבוצעה על ידי ארומה. במספר ביקורות שנערכו, גילו האדריכלים של הפרוייקט, שאיכות העבודה אינה מקובלת, ואף לא תוקנו ליקויים שהתגלו בביקורות קודמות. כך למשל בביקורת שנערכה ביום 1.4.01 (נספח ז לתצהיר עדותו של עד הנתבעות אייל הוכמן), בביקורת שנערכה ביום 29.4.2001, וכן בביקורת האחרונה שנערכה ביום 10.6.2001 בה כותב האדריכל (נספח י לתצהיר עדותו של עד הנתבעות אייל הוכמן):

"קורות - לא בוצעו תיקונים ואין התאמה בין תכנון לביצוע. הקורות כולן לקויות.

...

על אף שהיה בכוונתי לערוך רשימה פרטנית, לאחר בדיקת הקורה ה- 6 החלטתי להמליץ בפניך לא לקבל את העבודה כולה".

ביום 27.8.2001 נערכה ביקורת על איכות הצבע מטעם חברת טמבור (נספח יא לתצהיר עדותו של עד הנתבעות אייל הוכמן), ואף בה נמצאו ליקויים שונים.

לטענת הנתבעות, התקשתה ארומה לעמוד ביעדי הביצוע אליהם התחייבה, וזאת למרות הארכות חוזרות ונשנות שניתנו לה. על פי ההסכם המקורי, היה על ארומה להשלים את העבודות עד לחודש דצמבר 2000. בחודש פברואר 2001 התחייבה ארומה להשלים את עבודות הקונסטרוקציה עד לסוף אותו חודש. ארומה לא עמדה גם בהתחייבות זו. כך הופרה גם התחייבותה של ארומה מחודש יולי 2001 לסיים את ביצוע העבודות עד לתום חודש אוגוסט 2001. לטענת הנתבעות, על ארומה לפצות אותן בפיצוי בסך 2,000 ₪ לכל יום איחור, ובסך הכל 490,000 ₪ בגין התקופה שמיום 1.3.2001 ועד ליום 31.10.2001.

לטענת הנתבעות, העיכובים שהוזכרו לעיל נבעו ממצבה הכספי הקשה של ארומה, וממצוקה בתזרים המזומנים אליה נקלעה. ארומה עצמה היא שדיווחה לנתבעות על קשיים כלכליים אלה, ואף ביקשה עקב כך עזרה והקלות שונות. כך לדוגמה ביקשה מהנתבעות לפטור אותה מהמצאת ערבות בסך 86,300 ₪ ולהמירה בעיכבון על סכום של 42,000 ₪ בלבד. כך גם ביקשה ארומה מהנתבעות בחודש יולי 2001 להקדים לה תשלום בסך 100,000 ₪, שטרם קמה לה הזכות לקבלו. כמו כן, ביקשה ארומה בחודש אוגוסט 2001 מהנתבעות לרכוש עבורה סיליקון ונייר דבק בשווי 14,000 ₪.

כתוצאה מהקשיים הכלכליים, מהעיכובים בביצוע העבודות, ומהפסקת העבודה בפועל על ידי ארומה, נאלצו הנתבעות לשכור קבלנים חלופיים לצורך סיום העבודות אותן התחייבה ארומה לבצע. הנתבעות נאלצו לשלם לקבלנים חלופיים אלה סך של 375,563 ₪. סכום זה יש לקזז כנגד כל סכום, הנתבע על ידי ארומה.

לטענת הנתבעות, הן לא טרחו להגיש תביעה מתאימה נגד ארומה לאכיפת התחייבויותיה או לתשלום פיצוי בגין הנזקים האמורים לעיל, מאחר שחברה זו נקלעה זה מכבר להליכי חדלות פרעון, כך שגם אם תביעה שכזו היתה מתקבלת, לא היתה אפשרות לגביית החוב.

דיון והכרעה

יש לחלק את הדיון לשתי שאלות מרכזיות: ראשית יש לדון בשאלה, מהם הסכומים המגיעים לארומה מהנתבעות, אם בכלל, שעליהם טרם חלה התיישנות. לאחר מכן יש לדון בשאלת הקיזוז הנטען על ידי הנתבעות.

למרות האמור בהחלטתי מיום 13.2.2011 בעניין התיישנות חלק מרכיבי התביעה, המשיכה ארומה לאורך דיוני ההוכחות, וכן בכתבי סיכום טענותיהם, להציג טיעונים ביחס לכלל סכום החוב שלא שולם - לטענתם. זאת, מבלי להציג חישוב מפורט המפריד בין הסכומים שחלה עליהם ההתיישנות, לבין הסכומים שטרם התיישנו. בעניין זה נאמר בהחלטתי הנ"ל:

"משהסכימו הצדדים ביום 8.10.01 על העברת הסכסוך להכרעתו של אותו מומחה, הרי שיש לראות הסכמה זו כהסכם בוררות ואת הבורר, שהיה אמור להיות ממונה מכח אותה הסכמה, כבורר. גם אם הסכימו הצדדים, כי המומחה לא יוגדר כבורר, כאמור לעיל, אין בכך כדי לגרוע ממעמדו המהותי של אותו מומחה, שקביעותיו היו אמורות להיות מכריעות בסכסוך שבין הצדדים ומחייבות אותם. את החלטת כב' השופט פיינברג מיום 20.2.02 יש לראות כמבטלת ומפסיקה את הליך הבוררות. ממילא על פרק הזמן שמיום 8.10.01 ועד ליום 20.2.02 חלות הוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות, ותקופה זו לא באה במנין תקופת ההתיישנות. אמנם נכון הוא הדבר, כי לא מונה מומחה ספציפי, אך אין באי קביעת זהותו של המומחה/הבורר כדי למנוע החלת הוראות סעיף 15 הנ"ל. בית המשפט העביר את הסכסוך שנידון בפניו להכרעתו של בורר, וממילא החלו 'הליכי הבוררות' מאותו שלב, 8.10.01.

כפי שצויין לעיל לגבי חלק נכבד מסכום התביעה, תקופת ההתיישנות לא החלה עדין ביום 8.10.01, המועד בו החלו 'הליכי הבוררות' בין הצדדים. תקופת ההתיישנות בנוגע לאותם רכיבי תביעה החלה רק ביום ביטול והפסקת 'הליכי הבוררות', 20.2.02. משהוגשה התביעה ביום 19.2.09, היה זה יום אחד לפני תום תקופת ההתיישנות, ולכן דין הטענה לגבי אותם רכיבי תביעה, שלא נדחו במכתב התשובה מיום 19.8.01, מב/1, להידחות.

סכום התביעה הינו כוללני, ואין בו הפרדה בין רכיבי התביעה השונים, לפיכך אין מנוס מעריכת בירור עובדתי על מנת שניתן יהיה להכריע מהו גובהו של חלק מסכום התביעה הנוגע לדרישות התשלום, אשר נדחו במכתב התשובה הנ"ל, שלגביו התיישנה התביעה. ממילא לא ניתן לקבל כבר עתה את טענת ההתיישנות כטענת סף גם לא בנוגע לאותו חלק של התביעה".

העולה מן הדברים, קיימת כבר קביעה בתיק, כי לגבי כל רכיבי התביעה שנדחו במכתב התשובה של הנתבעות מיום 19.8.01, החלה תקופת ההתיישנות כבר במועד המכתב, 19.8.01. אמנם מירוץ ההתיישנות נקטע בתקופה שמיום 8.10.01 ועד ליום 20.2.02, אך תקופת ההתיישנות החלה להמנות שוב ביום 20.2.02. עולה מכך, שהתביעה בגין רכיבים אלו התיישנה עוד בטרם הוגשה התביעה בתיק זה.

ממילא היה על ארומה להצביע על ההפרדה בין רכיביה השונים של התביעה לצורך הבחנה בין אותם רכיבי תביעה שהתיישנו ובין אלו שלא התיישנו. ארומה לא עשתה לכל אורך ניהול ההליכים בתיק זה הבחנה נדרשת זו. ואין אנו יכולים לדעת מכתבי טענותיה של ארומה, איזה חלק מן התביעה התיישן. על כל פנים, הנתבעות הן אלו, שמציינות ומודות כבר בכתב ההגנה, כי חלק התביעה שלא התיישן עומד על סך של 137,982 ₪ (סעיף 7.ב. לכתב ההגנה). אמנם הנתבעות מכחישות גם סכום זה (בסיפא לסעיף 7.ב. הנ"ל), אך ההכחשה סתמית ובלתי מפורטת.

בנסיבות אלו, אין לנו אלא לקבל את חישוביהן של הנתבעות, המפרטות בכתב ההגנה ארבע מדרישות התשלום של ארומה, שלא נדחו על ידי מר הוכמן במכתבו מיום 19.8.01 (נספח יד לתצהיר עדותו של אייל הוכמן): מסגרות בגגות עליונים, בסך של 114,769 ₪; מסגרות בגג "מזוגג" תחתון, בסך של 5,933 ₪; פח מחורר במרפסת בסך של 10,080 ₪; וברזל עגול במרפסת בסך של 7,200 ₪, ובסך הכל 137,982 ₪.

שאר רכיבי התביעה, דינם להידחות מחמת התיישנות, היות שהדרישה לתשלום רכיבים אלו נדחתה כבר על ידי הנתבעות במכתבן מיום 19.8.01, ואז התגבשה עילת התביעה לגבי אותם רכיבים והחל מירוץ ההתיישנות לגביהם. התביעה הוגשה רק ביום 19.2.09. כך שלמרות עצירת מירוץ ההתיישנות בתקופה 8.10.01 – 20.2.02, עדין חלפו יותר משבע שנים ממועד תחילת תקופת התיישנות ועד להגשת התביעה.

לסיכום נקודה זו, החלק מסכום התביעה, שאין לדחותו מחמת התיישנות ויש לקבלו עומד על סך של 137,982 ₪ בלבד, נכון ליום 14.8.01.

נגד הזכות העומדת לכאורה לארומה לקבלת סכום זה, 137,982 ₪, טענו הנתבעות להפחתות וקיזוזים שונים.

בהסכם המקורי בין הצדדים, התחייבה ארומה לסיים את ביצוע העבודות עד לחודש דצמבר 2000. גם אם נקבל את טענתה של ארומה לעיכובים שונים, שנגרמו בעטיין של הנתבעות עקב שינוי ותיקון התכניות, הרי שלאחר השלמת כל התוכניות הסופיות התחייבה ארומה, לטענת הנתבעות, להשלים את ביצוע העבודות עד לסוף חודש פברואר 2001. ארומה לא עמדה בהתחייבות זו. בנסיבות אלו טוענות הנתבעות, כי הן זכאיות לפיצוי בסך 2,000 ₪ לכל יום איחור לתקופה שמיום 1.3.2001 ועד ליום 31.10.2001, ובסך הכול לסכום של 490,000 ₪.

דין טענת קיזוז זו להידחות. הנתבעות לא הכחישו שהתוכנית המקורית אכן היתה לקויה, ושונתה מספר פעמים. ממילא לא ניתן ללמוד מההסכם המקורי על תאריך יעד לסיום העבודות, שממנו ואילך ניתן לפסוק פיצוי בגין איחור. העלאת תאריכי היעד על ידי הנתבעות במועדים מאוחרים לכריתת ההסכם המקורי אינה מלמדת על הסכמתה של ארומה לתאריכים אלו והתחייבותה לסיים ביצוע העבודות עד לאותם מועדים. אין שום הוכחה להסכמה מאוחרת יותר בדבר המועד, שנועד להשלמת ביצוע העבודות.

בהקשר זה ראוי לצטט מפסק הדין בתביעה שהגישה ד.נ.ק.ו. הנדסה נגד הנתבעות, שם תלו הנתבעות עצמן את האיחורים בביצוע הפרוייקט בתוכניות לקויות, ששונו פעם אחר פעם, כשהצורך בעריכת השינויים נגרם בעטיים של גורמים אחרים. ראה האמור בת"א(ת"א)1510/01, ד.נ.ק.ו. הנדסה בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ (20.08.2006), עמודים 54-55 לפסה"ד:

"אדרש עתה לטענת הנתבעות בדבר ביצוע האטריום תוך חריגה מן התכנון, תוך הפנייתה של אצבע מאשימה, בענין זה, כלפי ורד.

ממכתבו של מוני לומברוזו שצורף כנספח כ"ט לתצהירו של רוזנברג עולה כי טענות הנתבעות בעניין זה הופנו במקור כנגד הקונסטרוקטור, וזאת כפי שטענה התובעת.

כך, כתב לומברוזו: 'דני שחם הפסיק לתת שירותי קונסטרוקטור בפרויקט מאז שהגעתי לאתר. גגות האטריום נבנים ללא תכנית מהנדס ראויה לשמה, על בסיס סקיצות, בטעויות חוזרות ונשנות שגרמו לעיכוב בביצוע ולחשיפה לתביעות מצד הקבלן.

כמו כן חורג תקציב הגגות עקב הנחיות ראשוניות שגויות מצד הקונסטרוקטור'".

העולה מן הדברים, כי הנתבעות עצמן מודעות לעיכובים, שנגרמו בשל שינויים חוזרים ונשנים בתכניות הפרוייקט.

יתירה מכך, רק ביום 18.2.01 אישרו הנתבעות את הזכוכיות, שהיו אמורות להיות מותקנות על ידי ארומה (נספח יא2 לתצהיר התובעות). בהסכם המקורי מיום 1.5.00 התחייבה ארומה לסיים ביצוע העבודות בתוך 8 חודשים. אישור כה מאוחר של פריט חשוב ומרכזי, האם אין בו כדי להאריך משמעותית את מועד סיום ביצוע העבודות. אכן הנתבעות עצמן נתנו מעת לעת את הסכמתן להארכת מועד להשלמת ביצוע העבודות. עכ"פ בנסיבות אלו לא ניתן לדעת, מהו המועד העדכני בו היה על ארומה לסיים את ביצוע העבודות. לפיכך יש לקבוע, כי גובה הקיזוז בגין קנס הפיגורים לא הוכח, ולכן דין רכיב זה של טענת הקיזוז להידחות.

טענה נוספת, שמעלות הנתבעות, היא לקיזוז בגין נזק בסך 338,100 ₪, שנגרם – לטענת הנתבעות - לקירות המסך בפרוייקט. כראיה להוכחת טענה זו מציגות הנתבעות מכתבי התראה, שנשלחו בתאריכים 12.4.2001, 19.4.2001, 16.4.2001, 8.5.2001, 21.5.2001, 16.7.2001 (נספח ב לתצהיר עדותו של עד הנתבעות מר אייל הוכמן). ביום 19.7.2001 שלחה ארומה מכתב תשובה (נספח ג לתצהיר עדותו של אייל הוכמן). במכתב זה, שנחתם על ידי מנכ"ל ארומה, מר יוסי קאשי, נאמר: "הנני מתחייב, כי הנזק לקירות הנ"ל בפרויקט ג'נרי, ישולם ע"י חברת חב' הביטוח המייצגת את חברת ארומה לחב' דניה מנרב". עוד באותו יום נשלח לנתבעות מכתב נוסף על ידי יוסי קאשי (נספח ד לתצהיר עדותו של אייל הוכמן), ושם מדגישה ארומה, כי אין במכתבה הקודם משום הודאה באחריותה לנזק, אלא ציון העובדה, שככל שארומה אחראית לנזק, הוא ישולם על ידי חברת הביטוח שלה.

אחריותה של ארומה לנזק הנטען ושיעור הנזק הנטען לא הוכחו על ידי הנתבעות. לא הוגשה חוות דעת כלשהי בעניין זה, למרות שמדובר בענין במומחיות, הטעון הוכחה באמצעות חוות דעת של מומחה. לפיכך יש לקבוע, כי גם רכיב זה של טענת הקיזוז לא הוכח.

הנתבעות טוענות לקיזוז נוסף בשל תשלומים בסך 365,087 ₪, שנאלצו לשלם לקבלני משנה אחרים עבור ביצוע עבודות, שהיה על ארומה לבצע, וטרם בוצעו על ידה עד ליום בו הורחקה ארומה מהאתר, 4.10.2001. במסגרת זו הציגו הנתבעות חשבונות סופיים, שהוצאו בגין ביצוע השלמת העבודות במקום ארומה (סעיפים 9-13 לתצהיר עדותו של מר צזנה). לטענת הנתבעות, בסכום זה נכללות חשבונות שהגישו אלומיניום קונסטרקשן (1992) בע"מ, מסגרית קובי את יוסי ואורעם פרויקטים בע"מ.

בנוגע לאלומיניום קונסטרקשן (1992) בע"מ - הוצגו חשבונות מהחודשים 10-11/2001, בסך כולל של 53,763 ₪ (נספח ג לתצהיר עדותו של צזנה). לטענת מר צזנה, חברה זו לא עבדה כלל באופן שוטף בפרוייקט, ונשכרה אך ורק לצורך השלמת עבודות ארומה ותיקונן . אמנם טענה זו של צזנה, לא נסתרה על ידי ארומה.

בנוגע למסגריית קובי את יוסי - צורף דף חשבון סופי מיום 4.2.2003 (סעיף 11 ונספח ה לתצהיר עדותו של מר צזנה), המפרט בתוכו ארבעה סעיפי חיוב בגין עבודות, שהיה על ארומה לבצע (סעיפי חיוב: 130, 131, 134, 138) בסך כולל של 91,324 ₪.

בנוגע לאורעם פרויקטים בע"מ - הוצג חשבון סופי מתאריך 21.11.2002 בסך
183,096 ₪ (נספח ו לתצהיר עדותו של צזנה). על פי סעיף 12 לתצהירו של צזנה, כל העבודה של חברה זו שימשה לשם השלמת עבודות ארומה ותיקונן, טענה שלא נסתרה על ידי ארומה.

דא עקא, גם טענת קיזוז זו לא הוכחה. לא הוכח, כי מדובר בעבודות, ששולם עבורן תשלום כפול, הן לארומה והן למי שביצען בפועל. הנתבעות לא הוכיחו, כי שילמו לארומה עבור ביצוע עבודות אלו. הנתבעות גם לא הוכיחו, כי המחיר עבור אותן עבודות ששולם לאותם קבלנים חלופיים היה גבוה מהמחיר שסוכם עם ארומה. לפיכך דין רכיב זה של טענת הקיזוז להידחות.

הנתבעות טענו לנזק נוסף בסך 40,000 ₪ כתוצאה מהצורך להתקין כיסוי, שיסגור את הקורות שהותקנו על ידי ארומה, וזאת עקב עקמומיות וליקויים שונים שהתגלו בקורות אלו. לסכום זה לא צורפה כל אסמכתא בכתב, וכך גם לא הוצגה חוות דעת של מומחה להוכחת אחריות ארומה לנזק זה ולהוכחת גובה הנזק, למרות שמדובר בעניין שבמומחיות. על כן יש לקבוע, כי רכיב זה של טענת הקיזוז לא הוכח, ויש לדחות טענת הקיזוז, ככל שהיא נוגעת לרכיב זה.

כמו-כן טוענות הנתבעות לקיזוז בסך 3,000 ₪ בגין ליקויי בטיחות בעבודתה של ארומה, שגרמו לתאונת עבודה, בה נפגע עובד של ארומה. לטענת הנתבעות, ליקויים אלו המשיכו למרות התראות ספציפיות בכתב שנשלחו לארומה בתאריכים 18.4.2001, 23.4.2001, 16.5.2001, 29.5.2001, 14.6.2001, 16.7.2001 (נספחים ה-ו לתצהיר עדותו של אייל הוכמן מטעם הנתבעות). לא הוברר כיצד חושב סכום זה ומהו הנזק שנגרם לנתבעות בעטיים של ליקויי בטיחות אלו, ככל שאכן היו. על כן, טענת הקיזוז בגין ליקויי הבטיחות - נדחית.

לסיכומו של עניין, טענת הקיזוז לרכיביה השונים נדחית בזאת.

טענה לזכאות לקבלת סכום נוסף העלתה ארומה בנוגע לזכותה הנטענת לקבל 80% מהתמורה, שקיבלו הנתבעות ממשרד האוצר עבור תוספות הבנייה שבוצעו, וזאת על פי על פי הוראות סעיף י' להסכם בין הצדדים, שם נקבע:

"אישור התשלום לעבודות הנוספות כפוף לאישור התשלום למנרב מהמזמין ובניכוי תמלוג בסך 20% למנרב שיקוזז מכל תשלום, וזאת ללא קשר עם אחוזי רווח קבלן ראשי שמקבלת מנרב מהמזמין לעבודות אלו" (סעיף 5.י. להסכם - נספח ב לתצהיר ארומה).

דין דרישה זו להידחות. ראשית, מדובר באותה דרישת תשלום, המופיעה כבר בחשבונות ארומה, שהוזכרו לעיל. אין זה מתקבל על הדעת, שכוונת ההסכם להעניק לארומה תשלום כפול עבור ביצוע אותן עבודות, תשלום אחד מהנתבעות ותשלום נוסף ממשרד האוצר. שנית, מנוסחו של הסעיף עולה, שמדובר בתנאי לתשלום לארומה, שבלעדיו לא קמה הזכאות לתשלום, ולא בהוראה חוזית, המעניקה לארומה זכות עצמאית לתשלום נוסף. שלישית, מהאמור בפסק הדין בת"א(ת"א)1510/01, ד.נ.קו.הנדסה בע"מ נ' דניה סיבוס בע"מ (20.08.2006) – הנזכר לעיל - עולה, שהסכום ששולם על ידי משרד האוצר בסופו של דבר לנתבעות, לא היה קשור כלל לעבודות הנוספות שביצעה ארומה, אלא לשינויים בחניון, מענק לוחות זמנים, וריבית בגין איחור בתשלומים. ראה בעניין זה האמור בעמ' 30 לפסה"ד:

"בסעיף 39 לתצהירו ציין בורשטיין, בהתייחס להסכם הפשרה האמור, כי העסקה קיבלה סך של 2,363,750 דולר ארה"ב לסילוק מלא וסופי של טענותיה בגין שלושה רכיבים: (1) פיצוי לעסקה עקב סגירת החניון לקהל הרחב בהסכם עם המזמין (2) קיצור רעיוני בביצוע הפרוייקט (3) פיצוי שהגיע לעסקה עקב תשלומים שונים שהמדינה לא העבירה לעסקה במועד. רוזנברג חזר על דברים אלה בעדותו"

עדות זו של מר בורשטיין, מנכ"ל הנתבעת 2, שנמסרה שם, לא נסתרה. ממילא יש לקבוע, כי תוספות התשלום שולמו לנתבעות שלא בנוגע לעבודות, שארומה ביצעה בפרויקט. על כן אין ארומה זכאית לסכום כלשהו מתוך תוספות תשלום אלו, ודין תביעתה בעניין זה להידחות.

באשר לתביעת כאשי, התובעת 1, דין התביעה להידחות. תובעת זו עותרת לתשלום מכח זכויות ארומה, אותם המחתה ארומה לכאשי, כאמור לעיל. דא עקא, והמחאת זכות זו עומדת בניגוד גמור להוראות סעיף 16 להסכם ההתקשרות שבין ארומה ובין הנתבעות, שם נקבע, כי ארומה אינה יכולה להמחות זכויותיה וחובותיה עפ"י ההסכם לצד ג'.

סיכום

לסיכום, התביעה בנוגע לעבודות שבוצעו, והתביעה לתשלום שכר תמורתן לא התיישנה, בסך של 137,982 ₪ מתקבלת. טענת הקיזוז לענפיה נדחית. התביעה לתשלום 80% מהתוספת ששילם משרד האוצר נדחית.

אשר על כן, תשלמנה הנתבעות, ביחד ולחוד, לארומה סך של 137,982 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 14.8.01 ועד התשלום המלא בפועל.

בנסיבות העניין, ומשנדחתה התביעה בחלק גדול ביותר ממנה, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ד, 10 יולי 2014, בהעדר הצדדים.