בקשה לביטול פסק דין בהעדר הגנה שניתן ביום 11.10.09. החלטתי ניתנת לאחר עיון בבקשה ובתגובה, וקיום דיון במעמד הצדדים.

לטענת הנתבע לא קיבל את כתב התביעה וכי החתימה על אישור המסירה אינה של אשתו. גם אשתו מסרה תצהיר ובו טענה כי אין המדובר בחתימתה.

המוסר נחקר על נסיבות המסירה ועמד על כך כי מסר את התביעה לאשת הנתבע והיא אף חתמה בשמה אל אישור המסירה. אשת הנתבע נחקרה על תצהירה אולם טענתה כי לא חתמה וכי החתימה אינה שלה לא נסתרה.

לאור המחלוקת בעניין אמיתות החתימה הצעתי לצדדים להפנות את אישור המסירה לבדיקת מומחה. התובעים סירבו ובמועד הדיון הסתבר כי אישור המסירה המקורי הוגש לתיק בית המשפט ואינו מצוי בידי ב"כ התובעים, מה שמקשה כאמור על עריכת בדיקה עד כדי היותה בלתי אפשרית. בסופו של הדיון נותר בי ספק באופן שלא ניתן היה להעדיף את גרסת המוסר על פני זו של הנתבעים. אילו היה אישור המסירה המקורי בידי התובעים ברי כי ההכרעה היתה קלה יותר ובית המשפט היה ממנה מומחה מטעמו אף אם הצדדים היו מתנגדים. לאור ההלכות הידועות בענין ביטול פסק דין ולפיהן בית המשפט יעדיף בירור ענייני של התביעה על פני החלטות במעמד צד אחד, יש מקום ליתן לנתבע את יומו, בנסיבות העניין. הדבר נכון במיוחד בסוג זה של תיקים שבו בית המשפט מכריע וקובע את האחריות לתאונה לאחר ששמע את גרסאות הנהגים והתרשם מעדויותיהם. בעניין זה יצוין כי על אף שהנתבע מסר בתצהירו גרסה מפורטת באשר לנהיגתו, הוא לא נחקר עליה כלל, ועל כן מבחינת סיכויי ההגנה ניתן לומר כי יש לו הגנה אפשרית, אשר ראוי שתובא להכרעת בית המשפט.

הנתבע הגיש את הבקשה הגיש ביום 7.5.12 מאחר ולטענתו רק בתחילת חודש אפריל ידע על ההליכים נגדו עקב עיקול על חשבון הבנק שלו. הנתבע לא נחקר על כך ועל כן לא נסתרה טענתו כי רק במועד זה ידע על ההליכים בתיק זה. יחד עם זאת, הנתבע לא דייק מתי בדיוק בחודש אפריל ידע על העיקול, והדבר מונע מבית המשפט לבחון האם בקשת הביטול הוגשה במועד או שמא באיחור, המצריך הגשת בקשה להארכת מועד. חרף כל זאת, ולאור הנאמר לעיל, ניתן לרפא את המחדל בהוצאות.

על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין כפוף לכך שהנתבע ישלם לתובעים הוצאות בסך 750 ₪ עד ליום 15.10.12 ובתוך פרק זמן זה יגיש כתב הגנה, אחרת יישאר פסק הדין על כנו.

ניתנה היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.