מונחת לפני בקשת התובע (להלן: "המבקש"), יליד 1981, למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט, בהתאם לסעיף 6 א' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד") אשר יחווה דעתו בשאלת הנזק הגופני בתחום מחלות ריאה או אורטופדיה או בתחום כירורגית חזה, אשר נגרם למבקש לטענתו ביום 16.9.2005 כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב ובהתאם לפסק דין חלקי אשר ניתן ביום 19.5.2013 אשר הכריע בשאלת החבות.

לכתב התביעה לא צורפה בקשה למינוי מומחים רפואיים זאת בשל המחלוקת בעניין החבות, אחר שהוכרעה כאמור מחלוקת זו ומשנקבע כי המדובר בתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפלת"ד, ניתנה למבקש אפשרות להגיש בקשה למינוי מומחים רפואיים.

המבקש הגיש כאמור בקשה זו למינוי מומחים רפואיים.

הנתבעת, (להלן: "המשיבה") הגישה התנגדותה לבקשה למינוי מומחה רפואי, לטענתה בין היתר, אין ולו ראשית ראיה אשר מצדיקה מינוי מומחה רפואי בתחום המבוקש על ידי המבקש.

עיינתי בבקשה ובתגובה, אכן התיעוד הרפואי עליו נסמך המבקש דל ואינו עדכני, אולם יש בו די כדי להצביע על ראשית ראיה לקיומה של נכות, העובדה כי התובע לא שב ופנה לאורך התקופה לרופאים, אינה מאיינת את טענתו בדבר נכות כתוצאה מהתאונה ואת מהלך הטיפול והממצאים מיד לאחריה. לכך יש להוסיף את העובדה שדחיית הבקשה משמעותה חסימת התובע מפני הוכחת נכות וגם מן הטעם הזה, אני מוצאת להיעתר לבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום מחלות ריאה.

החלטה בדבר המינוי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ד אב תשע"ג, 31 יולי 2013, בהעדר הצדדים.