ע"פ הודאתו הורשע הנאשם בכתב אישום מתוקן, בעבירות של התעללות בקטין לפי סעיף 368ג רישא לחוק העונשין, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 382(ב)(1) ו-379 לחוק העונשין, (ריבוי עבירות) ובעבירות של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין . (ריבוי עבירות).

תמצית העובדות היא כי החל משנת 2003 ועד שנת 2008 איים הנאשם על המתלוננת שהיא אשתו ועל ילדיו הקטינים כי יכה אותם.

בתקופה שבין אפריל 1998 ועד אפריל 2008 נהג הנאשם להכות את המתלוננת והקטינים בכל חלקי גופם בדרך של אגרופים, סטירות, והשלכת חפצים.

במהלך תקופה זו התעלל הנאשם בקטין 1, שהוא יליד שנת 1994, השפיל אותו, הטיח בו קללות, כינויי גנאי ואיים עליו, כמו כן, הנאשם התעלל בו גופנית ונהג להכותו בחלקי גופו השונים, בין היתר על ידי משיכת אזניו בחוזקה וכמו כן, השליך לעברו חפצים שונים.

במקרה אחר תקף הנאשם את המתלוננת ברגלה ואת הקטינים (הקטין האחר הוא יליד שנת 1992) במותניים ובברכיים משום שהפריעו למנוחתו. בסמוך למקרה זה, השליך הנאשם חפצים לעבר קטין 1 קילל אותו וכינה אותו בכינויי גנאי תוך כדי השפלתו .

בהזדמנות אחרת במהלך מרץ 2008 איים הנאשם על הקטין 1 ועל המתלוננת והכה את המתלוננת, כאשר שבוע לפני כן נשכב הנאשם על גופו של הקטין 1 והכה אותו בגופו, ומשביקשה המתלוננת להגן על בנה הכה אותה הנאשם.

באפריל 2008 קילל הנאשם את המתלוננת ואת הקטין 1 והיכה את המתלוננת במכה באפה בעת שביקשה להגן על הקטין מפניו. בהזדמנות נוספת כאשר ביקשה להגן על הקטין מפניו, היכה הנאשם את המתלוננת באמצעות חפץ ובסמוך לאירוע זה, התיישב על גופו של הקטין 1, סובב את ידו ואיים כי יאשפז אותו.

בהזדמנות נוספת רדף הנאשם אחר הקטינים בבית, היכה אותם והשליך לעברם חפצים.

בתאריך 25/10/08 עת ניסה הקטין 1 להיכנס הביתה מבעד לדלת הכניסה האחורית לבית, מנע הנאשם ממנו לעשות כן, תוך שסגר את הדלת על גופו ואיים עליו.

בהסכמת הצדדים הופנה הנאשם אל שירות המבחן בטרם הטיעונים לעונש.

בתסקיר שירות המבחן נסקר רקעו של הנאשם, יחסיו עם ילדיו וגרושתו ובעיקר מצבו הבריאותי, מאחר והנאשם סובל מפוסט טראומה על רקע הלם קרב בעקבות שירותו הצבאי .

בהתייחסו לעבירות המתוארות בכתב האישום מסר הנאשם לשירות המבחן כי מצבו הנפשי היה רעוע ובלתי מאוזן ומאחר שלא טיפל במצבו הרפואי הוא התקשה לשלוט בהתנהגותו וביחסו למשפחתו.

כן הסביר הנאשם את הרקע למעשים בקשיים הכלכליים בהם היה נתון אותה עת.

הנאשם נטל אחריות על התנהגותו האלימה והבין את מקורה ולאחר הרחקתו מביתו הבין את חומרת מצבו ופנה מיוזמתו לקבל טיפול, הן בשיחות והן בטיפול תרופתי.

התקבל דיווח על השתלבותו הטובה בטיפול ועל התקדמות אלא שעם חילופי מטפלים הוא הפסיק את הטיפול. בשל חשש להדרדרות במצבו, הפנה אותו שירות המבחן להמשך קבלת טיפול ואכן הנאשם עשה כהמלצת שירות המבחן והחל בטיפול כזה.

שירות המבחן מציין כי בוצעו מספר ניסיונות ליצור קשר עם המתלוננת אך הם נכשלו והיא לא הגיעה לפגישה שנקבעה עימה .

לפי התרשמות שירות המבחן הנאשם לקח אחריות על התנהגותו האלימה, הוא מודע לסבל ולפגיעה שגרם למשפחתו וציין כי היא באה ממקום חלש וחסר אונים ומבחינה רגשית לא ידע להתמודד עם קשייו.

שירות המבחן מתרשם כי כיום לא נשקפת סכנה לגרושתו ולילדיו מאחר שההליך הפלילי העמיד אותו על חומרת מעשיו והוא למד את לקחו.

שירות המבחן ממליץ על ענישה שיקומית, והעמדתו של הנאשם למבחן למשך שנתיים שבמהלכן הוא ילווה בתהליך הטיפולי. כמו כן ממליץ שירות המבחן שלא להטיל על הנאשם עבודות שירות בשל שעקב מצבו הכלכלי עונש זה עלול לערער את מצבו הנפשי .

לאור האמור לעיל שירות המבחן ממליץ על הטלת צו שירות לתועלת הציבור בהיקף נרחב של 300 שעות אשר יאפשר שיקום אישי ותעסוקה במקביל .

בטיעוניה לעונש הדגישה המאשימה את עמדתה לעונש של ריצוי מאסר בפועל בהבהירה כי מדובר במסכת אלימות קשה שהשתרעה על פני זמן רב וכללה הן את אשתו והן את ילדיו הקטינים ובוצעה כלפיהם בתדירות גבוהה. מעבר לכך, לא הסתפק הנאשם בנקיטת אלימות בעלמא, אלא עשה שימוש אף בחפצים.

לטעמה של המאשימה מצויים מעשיו של הנאשם ברף הגבוה של מעשים מעין אלה.

התביעה הדגישה את עברו הפלילי של הנאשם ואת הרשעתו הקודמת של הנאשם שאף היא בעבירת אלימות.

עוד טענה התביעה כי אכן זמן רב חלף מאז ביצוע המעשים אלא עסקינן בכתב אישום שהוגש בשנת 2009 ומאז האחריות לדחיות שחלו רובצת לפתחו של הנאשם.

ב"כ הנאשם אינו מקל ראש במקרה, אך לדעתו אין להטיל על הנאשם מאסר בפועל מאחר שמדובר באדם חולה, שנפצע קשות, אדם שחי אצל הוריו ואשר אינו עובד.

ב"כ הנאשם הדגיש כי בשל פרשה זו איבד הנאשם את משפחתו שכן ילדיו אינם בקשר עימו והם מוסתים על ידי האם. כך גם איבד את הקהילה בה חי קודם לכן, שכן עזב את ביתו ומקום מגוריו.

ב"כ הנאשם הדגיש את הודאתו של הנאשם שנעשתה בין היתר על מנת שבנו לא יצטרך להעיד. ב"כ ביקש לאמץ את המלצות שירות המבחן באשר להטלת עונש שיקומי צופה פני עתיד.

בדברו האחרון הביע הנאשם חרטה על מעשיו בשנים האחרונות וביקש כי בית המשפט יאמץ את תסקיר שירות המבחן.

מגיליון המרשם הפלילי בעניינו של הנאשם עולה כי הנאשם יליד שנת 1963 הורשע ב-25/9/11 בעבירות של איומים והתנהגות פרועה במקום ציבורי באשר לעבירות שבוצעו בשנת 2007 ונדון לעונש מאסר מותנה ולקנס.

כתב האישום המתוקן בו הודה הנאשם עוסק בתקופה של עשר שנים בין השנים 1998 - 2008 ואמנם הוא מפרט מספר אירועים ספציפיים ויחד עם זאת יש בו אף סעיף המתאר כי במהלך כל אותה תקופה של עשר שנים נהג הנאשם בדרך שבשיגרה ולרוב בשבתות להכות את המתלוננת – אשתו ואת ילדיו הקטינים בחלקי גוף שונים בדרך של מתן אגרופים, סטירות והשלכת חפצים שונים לעברם.

נדמה כי אין צורך להכביר מילים על חומרת המעשים ועל הפסול שיש בהם.

אין צורך להכביר מילים על תחושות הפחד והאימה בהן חיו בני המשפחה לאורך כל אותן שנים כאשר אב המשפחה חוזר ומטיל חיתיתו עליהם בדרך של איומים כמפורט בכתב האישום ואף בדרך של אלימות ממשית ובוטה בתדירות רבה ובמעשים חוזרים ונשנים.

מדובר בהתנהגות שאין לכנות אותה אלא אכזרית.

במצב דברים שכזה כאשר מעשי העבירה משתרעים על פני תקופה של עשר שנים אשר רק בסופה אוזרים קורבנות העבירה עוז ומתלוננים כנגד המתעלל, לא ניתן לומר כי עברו של הנאשם נקי או אינו מכביד, שכן יש לזכור כי כל אותה תקופה הוא חזר וביצע עבירות חוזרות ונשנות שרק בשל התנהגותו שלו ובשל אופן הטלת חיתיתו לא התלוננו נגדו קורבנותיו.

ומעבר לכך, כפי שצוין לעיל, הרי פורטו בכתב האישום מעשים נוספים וספצייפיים שכל אחד מהם עוסק באלימות של ממש שיש לגנותה מכל וכל. הנאשם נהג דרך שבשיגרה לא רק להכות את ילדו הקטין אלא גם לאיים עליו להשפילו ולבזותו וכאשר נזעקה אמם של הילדים להגן על הקטינים היה שכרה – תקיפתה שלה על ידי הנאשם.

ערה אני למכלול בעיותיו הרפואיות והנפשיות של הנאשם ולרקע לבעיות אלה, הן בשל עברו הצבאי והן בשל מצבו הכלכלי ואולם גם הנאשם היה ער לבעיות אלה והתנהגותו זו לא היתה בגדר מעידה חד פעמית, אלא כאמור תדירה ורצופה והנה את הטיפול לו היה כה זקוק לקבל על מנת להציל עצמו וחשוב מכך להציל את בני משפחתו פנה לקבל רק לאחר פתיחת ההליכים נגדו ולא קודם לכן ועל כן אייחס לכך שהנאשם פנה לקבל טיפול משקל לקולא, אך משקל מסוים בלבד בנסיבות אירועים אלה.

האירועים האחרונים הנטענים בכתב האישום בוצעו באפריל 2008 וכתב האישום הוגש בפברואר 2009 כך שלא חל שיהוי בהגשת כתב האישום. מאז נערכו דחיות רבות על פי בקשת הנאשם ובא כוחו אשר ביקשו להביא דברים בפני המאשימה וסוף דבר נקבע התיק לשמיעת הוכחות ולאחר מכן בוטל אף הליך זה והסתיים בהודאתו של הנאשם ובנטילת אחריות כאמור לעיל. לאחר מכן נדחה הדיון לתקופה נוספת לא קצרה בהמתנה לתסקיר שירות המבחן.

על כן, נתתי אף משקל להודאתו של הנאשם ולנטילת האחריות ואף משקל מסוים לחלוף הזמן מאז ביצוע המעשים כמו לנתק שחל מאז בין הנאשם לבין בני משפחתו.

לעניין זה יצוין כמו גם לאמור בכלל בתסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, כי נתתי אך משקל מסוים בלבד לאמור בו, שכן בכל התסקיר הנרחב העוסק אך ורק בעניינו של הנאשם, נפקד מקומם של קורבנות העבירה ותחושתם לגבי האירועים, במהלכם ולאחר מכן.

כל אלה כאמור יקבלו משקל לקולא, אך כאמור משקל מסוים בלבד שכן בנסיבות הכוללות למקרה זה כפי שפורט לעיל יש להעניק את משקל הבכורה לאינטרס הציבורי ולצורך להגן על קטינים מפני מעשים אלימים וקשים כאלה, כמו גם לצורך לבער אלימות מן התא המשפחתי.

כך גם קבעו לא אחת בתי המשפט על ערכאותיהם השונות וראה למשל קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי מרכז ב-תפ"ח 19722/06/09 מ"י נ' מחלוף.

יצוין כי לולא הודאתו של הנאשם באשמה, נטילת האחריות, נסיבותיו האישיות ולולא חלוף הזמן הייתי מחמירה עם הנאשם אף יותר מהעונש שיוטל עליו.

אני גוזרת על הנאשם בגין כל העבירות בהן הורשע בתיק זה –

שלושים חודשי מאסר לריצוי בפועל.

חמישה עשר חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה בהתעללות בקטין או בחסר ישע ועשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים לבל יעבור עבירה כלשהי שעניינה אלימות או איומים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ג' תשרי תשע"ג, 19 ספטמבר 2012, במעמד הצדדים.