1. אין עוררין כי ב- 2.12.08 הייתה התובעת מעורבת בתאונת דרכים בה נגרמו לה נזקי גוף. אין עוררין כי הנתבעת נושאת במלוא האחריות לגרם התאונה ותוצאותיה בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – "חוק הפלת"ד"), באופן שיש להידרש אך לשאלת גובה הנזק.

2. ד"ר מרדכי קליגמן מונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט. הוא פסק כי לתובעת נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 30%. נשמעו ראיות בתיק זה. בגדרן של ראיות אלו נמסרה עדותן של התובעת ושל בנותיה. כמו כן הונחה בפניי קלטת, דו"ח חקירה ותצהיר של חוקר מטעם הנתבעת, נ/1.

3. מחוות דעתו של המומחה אני למד כי בעקבות התאונה נגרמו לתובעת חבלות רב-מערכתיות בעיקר בירך ימין. היא נאלצה לעבור שיחזור של השבר והועברה לשיקום בבית החולים בנהריה. כמו כן במשך חודשים ארוכים היא עברה טיפולי הידרוטרפיה ופיזיוטרפיה. כאמור המומחה פסק לה נכות צמיתה בשיעור של 30% לאחר שהוא מצא שבבדיקתה "הודגמה הגבלה ניכרת בתנועות במפרק הירך מימין בכל המישורים". במסגרת שאלות הבהרה אף פסק המומחה נכות זמנית בשיעור של 100% לתקופה של 6 חודשים ו- 50% לתקופה של 3 חודשים נוספים. עובר לתאונה הייתה התובעת בת 57. כיום היא בת 62.

4. כך, ככל שעסקינן בנכותה של התובעת עקב התאונה. ואולם ממכלול הנתונים שבפניי אני למד כי לתובעת עבר רפואי עשיר, שאין לו כל קשר לאירוע התאונה שבפניי. וכך, בין היתר, היא הותקפה על ידי בעלה והיה חשד לזעזוע מוח. היא נפגעה בתאונת דרכים בקנדה בשנת 91' שהותירה לה נכות צמיתה בשיעור של 36%. נרשמו תלונות בגין מצבה הנפשי עקב גירושין. אובחנה בלוטת תריס מוגדלת. אלו רק חלק מועט מן התחלואים בהם לקתה התובעת, ללא קשר לאירוע התאונה. כתוצאה מכל אלו זכאית התובעת לגמלת נכות כללית מן המל"ל. לאחרונה, ובעקבות התאונה, נקבעה לה נכות יציבה בשיעור של 46%, הן בגין מכלול מחלותיה והן בגין אירוע התאונה. מכל מקום ב"כ הצדדים הסכימו כי יש לנכות מתקבולי המל"ל להם זכאית התובעת בעבר ובעתיד, סכום יחסי בסך 120,000 ₪ בלבד. ועוד מקובל שלתובעת שולמו תשלומים תכופים שערכם המשוערך ליום 27.12.12 עולה לסך של 23,407 ₪. הנה-כי-כן, מסכום הנזקים שאאמוד, נכון ליום 27.12.12, יהיה מקום לנכות סכום של 143,407 ₪.

5. כאמור התובעת ובנותיה העידו בפניי. לא שבעתי נחת מהתנהלותה ואמינותה של התובעת וניכר כי היא מגזימה עד מאוד בתלונותיה, תוך שהיא מגמדת הן את נכותה ועברה הרפואי, ללא קשר לאירוע התאונה, הן את גילה המתקדם ממילא, הן את עברה התעסוקתי המצביע על רמת הכנסה נמוכה, ללא קשר לאירוע התאונה. ועוד עולה כי חרף העובדה שהתובעת העידה שבעקבות התאונה היא אינה עובדת כל עיקר, הוברר לי כי היא עובדת בסיוע לקשישים. אכן אקבל את גרסתה כי בניגוד לעבר, בו הצליחה לבצע פעילויות פיזיות בטיפול זה, הרי בעקבות התאונה מצטמצם עיסוקה בעזרה נפשית וסיעודית, שאינה כרוכה בפעילות גופנית ניכרת.

6. עיינתי בקלטת שבפניי. מחד-גיסא התרשמתי כי התובעת מבצעת פעילויות שיגרה יומיומיות, ואף למשך שעות, הכוללות נסיעות באוטובוס וביקורים במשרדים ובחנויות. מאידך-גיסא, עיון בקלטת אכן מצביע על קושי ניכר לעין בניידותה של התובעת, אכן שלא כנחזה מעדותה.

7. מכלול השיקולים האמורים הניעני לפסוק לתובעת, ככל שעסקינן בעוללות התאונה, נכות תפקודית בשיעור של 25%, הקרוב לנכותה הרפואית. אכן קיימת אפשרות שנכות זו תופחת אם תסכים התובעת לעבור טיפול ניתוחי כלשהו. מקובל עליי חששה של התובעת מהסיכונים הכרוכים בטיפול ניתוחי זה ומשום כך אין בדעתי לגרוע מאומדני לגבי נכותה התפקודית.

8. ככל שעסקינן בבסיס שכרה של התובעת, לעניין שיקול דעתי, שקלתי בכובד ראש את הצהרתה של התובעת למל"ל, שנתיים לפני התאונה, כי היא משתכרת סכום של 390 ₪ לחודש, ולא מעבר לכך. אף העובדה שהתובעת ידעה לנקוב בסכום ייחודי זה, אף היא יכולה להעצים את מסקנותיי. מנגד שקלתי את העובדה שלפנים היא עבדה אצל גב' אורלי כהן והשתכרה בממוצע סכום של 1,470 ₪ ברוטו לחודש. משכל אלו לנגד עיניי, ועל דרך האומדן, אעריך את בסיס שכרה של התובעת, ככל שעסקינן בהפסד שכרה לעבר, על בסיס של 1,800 ₪. ככל שעסקינן באומדן הפסד שכרה לעתיד אאמוד זאת על בסיס שכר של 2,200 ₪. בכך התחשבתי, הגם שבאופן חלקי, בחלק מן ההכנסות שאינן מדווחות כדין לרשויות המס.

9. כאמור התאונה נשלטת על יסוד הוראות חוק הפלת"ד. בגין כאב וסבל זכאית התובעת, בהתאם לתחשיב ב"כ הנתבעת המקובל עליי, לסכום של 51,147 ₪.

10. ככל שעסקינן בהפסד כושר השתכרות של התובעת מלא וחלקי בעבר בדעתי לפסוק לה, בגין התקופה בה הייתה בנכות זמנית של 100% ו- 50%, הפסד שכר מלא. לפיכך בגין כך היא זכאית לסכום של 14,400 ₪. בגין הפסד השתכרות של התובעת מיום 1.8.09 ועד להיום זכאית התובעת לסכום של (1800 ₪ x 25% x 48 חודשים) 21,600 ₪.

הנה-כי-כן, בגין פריט זה זכאית התובעת לסכום כולל של 36,000 ₪.

11. על יסוד העקרונות האמורים, ובגין הפסד כושר השתכרות לעתיד, זכאית התובעת לסכום מהוון ומעוגל של 30,000 ₪.

12. התובעת זכאית לפיצוי בגין עזרת צד ג'. כך, בעיקר, ככל שעסקינן בתקופה הממושכת בה הייתה נתונה בנכות זמנית של 100% ו- 50%. כך, אף ככל שעסקינן בעזרת צד ג' בעתיד. אף בעניין זה יש לקחת בחשבון את נכותה הלא מבוטלת בגין התאונה, בצד מחלותיה ועברה הרפואי ממילא, ואף לנוכח גילה המתקדם.

כשאני משווה לנגד עיניי כל אלו החלטתי לפסוק לתובעת פיצוי גלובלי בסכום של 60,000 ₪.

13. עוד טוענת התובעת לפיצוי בגין התאמת דיור וניידות ואין בדעתי לפסוק לה דבר בעניין זה. מנגד, ובגין הוצאות של נסיעות והוצאות נלוות שונות, בעיקר לעבר אך אף לעתיד, בדעתי לפסוק לה סכום נוסף בסך של 15,000 ₪.

14. סך כל נזקיה של התובעת מסתכמים, איפוא, בסכום של 192,147 ₪. הגם שאני מודע לכך שבגין הפסד השתכרות בעבר פסקתי לתובעת סכומים עד להיום, אעמיד הסכום האמור כנכון ליום 27.12.12. מן הסך הנ"ל יש לנכות, כמבואר מעלה, סך של 143,407 ₪. היתרה, איפוא, עולה לסך של 48,740 ₪.

15. לפיכך הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 48,740 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום 27.12.12 ועד מועד התשלום המלא בפועל, אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ על הסך הנ"ל. הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובעת תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור.

16. המזכירות תמציא עותק מפסק דיני לב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' אב תשע"ג, 08 יולי 2013, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא